אל (אל כנעני)

אל
𐎛𐎍, 𐤀𐤋
	אל מתואר כדמות אדם זקן בין שני אריות, על אחורי ידית של סכין שנמצאה בגבל ארקה שבמצרים, מ-3300–3200 לפני הספירה
תפקיד	ראש האלים, אל הזמן
כינוי	אב אדם, מלכ יכננה, בני בנות, אב שנם, לטפן אל בעל הלב
תרבות	מיתולוגיה פיניקית, מיתולוגיה כנענית, דת אוגריתית
אלים מקבילים	קרונוס (יוון) אנו (שומרי)
בן או בת זוג	אשרה
צאצאים	בעל (בן); עשתרת (בת); ענת (בת); ים (בן); מות (בן); שחר (בן); שלם (בן)

אֵל (באוגריתית: 𐎛𐎍 – אִל, נהגה לעיתים אִלֻ) הוא ראש האלים בפנתאון במיתולוגיה הכנענית. הוא ידוע בעיקר מאפוס השירה שנמצא באוגרית. נקרא גם שור־אל (באוגריתית: 𐎘𐎗𐎟𐎛𐎍) - סמל הכוח והפריון, ו"קדוש"^[1] במובן של נשגב ונעלה.

שמותיו, כוחותיו ופעולותיו

אל מכונה באוגרית בכינויים "בני בנות" (=יוצר היצורים, בונה הבניות), "אב אדם" (=אבי האדם) ו"אב שנם" (=אבי השנים).^[2] "מלכ יכננה" (=מלך בוראה) ו"לטפן אל בעל הלב" (האל הלטפן בעל הלב, בשל רחמנותו וטוב ליבו), מתואר כאל השמים ואביהם של כל האלים שיושב במקום המרוחק מהיישוב, ב"אפיקי תהומותיים" ובמוצאי הנהרות.^[2]

על פי המיתולוגיה הכנענית, אל התחתן עם אשרה והוליד שבעים בני-אלים, ביניהם בעל, עשתרת, ענת, ים, מות ועוד אלים נוספים.^[3] כמו כן, על פי שיר הולדת האלים הנעימים והיפים, הוליד מבנות האדם שני בנים-אלים, את שחר - אל הזריחה ואת שלם - אל השקיעה.

אף שהוא מתואר כמלך, בפועל משלו ופעלו בעולם בניו: בעל, מות, ים וענת, כל אחד בטריטוריה נפרדת (שבעים אומות, כמופיע גם במסורת היהודית) ^[^{דרוש מקור]}, והוא היה בתפקיד של שליט עליון, שבשעת משבר בניו נוטלים ממנו עצה ורשות.

אחד מסמלי האל אל, שסימלו גם אלים עליונים בפנתאון המסופוטמי והחתי, הוא גלגל שמש מכונף (אנ').^[4]

אל מוזכר בכתובות מממלכת שמאל,^[3] ובכתובות ספירה הוא מופיע בשם אל-ועלין (=אל-ועליון). פילון איש גבל מרבה לתאר את Ἡλος (אֵל) ומזהה אותו עם קרונוס היווני.^[3] יש ביניהם נקודות דמיון רבות, והמרכזית היא ששניהם נחשבו לאל הזמן ("אַב שנם", אב השנים, היה מכינויי אל בשירה האוגריתית).^[5]^[6] "אל קנ ארץ" (אל הקונה, היוצר את הארץ) מוזכר בכתובת אזתוד, בכתובת נאו־פונית מלפקי המקדישה לו אכסדרה,^[2]^[7] ככינוי לאל התדמורי בעל־שמין (בעשמין קנה די רעא),^[8]^[9] וכן במקרא (בראשית, י"ד, י"ט – וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ).^[10]

בכתובות מממלכת שמאל מוזכר, בנוסף לאל, גם אלוהות בשם "רכבאל", שמשמעה ככל הנראה הרַכָּב של האל אל; את רכבאל סימל כנראה צמד סמלים – עול של מרכבה (סמל להיותו רַכָּב) וגלגל השמש המכונף (סמל האל אל, אליו שייך רכבאל).^[11]

ארכאולוגיה

בתבליט אבן מאוגרית שנמצא כיום במוזיאון הלאומי של חלב בסוריה, מתואר אל כמלך מזוקן בעל קרניים (סמל הפיריון), היושב על כיסאו ורגליו מונחות על הדום, כאשר מלך אוגרית מגיש לפניו מנחה, ומעליהם גלגל השמש המכונף, סמל האל אל.^[12]^[4] בצלמית אחרת שנמצאת במוזיאון דמשק, מתואר אל כמי שיושב על כיסא ללא משענת.

בכל הפסלונים הוא ישוב, לבוש בכותונת ארוכה שמגיעה כמעט עד נעליו, רגליו מונחות במקביל על הקרקע או ההדום, ידו הימנית מורמת לשלום, ולראשו כתר גבוה.

בין כתובות חמון התגלו שתי כתובות על פסלי אבן, שניהם מתארים גבר ערום עד לחלציו ועונד שרשרת בסגנון מצרי,^[13]^[14]^[15] מתוארכים לתקופה התלמיית, ומייצגים את האלוהויות אליהן הוקדשו (ולא את המקדיש).^[16] על גב כל אחד מהפסלים הקדשה, שתי ההקדשות זהות מלבד האלוהות להן הן מוקדשות – אחת ל"אל" ואחת ל"אס[ר]".^[16] "אל" הוא אל הכנעני או אלוהי ישראל, ואילו "אסר", הידוע מכתובות פיניקית אחרות (כמו הקיפוסים של מלקרת) כאוסיר המצרי, הוא פה אולי דווקא אלוהי ארץ אשר, הנזכרת בכתובות מצריות מהמאות ה־14–13 לפנה"ס.^[17] כתובת זאת נושאת את הדיו של המיתוס המסובך, בעל האופי האקלקטיסטי העברי־כנעני, וקשורה כנראה באגדות על מייסד קרתחדשת בשם Asoros.^[18]

בכתבי אוגרית

על פי השירה האוגריתית, מבקש האל בעל לאחר ניצחונו לבנות לו ארמון. הוא מבקש מאחותו ענת שתשכנע את אל להסכים לכך ולתת הוראה לאל האמנות כתר-וחסס לבנות לו ארמון. (לוח אב"ה עמודות ד'-ה'). בסופו של דבר, אשרה היא זו שמשכנעת אותו לבנות את ארמונו של בעל.

באגדת אקהת אל מברך את שופט הצדק דנאל ביורש אקהת, שמאוחר יותר האלה ענת מבקשת ממנו רשות להורגו. ואילו באגדת כרת הוא זה שנותן עצה למלך כרת הערירי, כיצד ליצור לעצמו שושלת חדשה, ואף דואג לריפויו ממחלה חשוכת מרפא באמצעות בריאת תרופה בשם "שעתקת". על פי המתואר בחג ראש היין, שהיה חג הכנת היין הכנעני שנחגג בחודש תשרי, הובאו לכבודו מנחות בציר ענבים. קורבן נוסף שהיה נעשה לכבודו היה של שה.

בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לאל מוקדש הקטע הראשון מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא מעונו המוכר "מבוך נהרים, בעדת תהומותיים".^[19] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכר שוב אל, הפעם יחד עם חורון.^[20]

במחזה הולדת שחר ושלם, לאחר דברי פתיחה, מוצגים אל ונשותיו, בשְדה אשרה ורחמי (כנראה ענת), על שפת הים. אל עוסק בגחלים, ומנסה לקיים יחסי מין עם נשותיו; חלק מהחוקרים מפרשים את הסצנה כחוסר הצלחה לקיים יחסי מין בשל אין אונות, אך אחרים מפרשים את הקטע החזרתי כסיטואציה בה אל מרים ומוריד את איבר מינו, ורואים בו ביטוי לכוחו של אל ויכולתו לשלוט באיבר מינו;^[21] לאחר טקס הכולל ירי בציפור וצלייתה על הגחלים, החוזר על עצמו כמה פעמים, "ידו" (איבר מינו) מתוארת כארוכה כים, הוא משגל את הנשים והן הרות. לאחר חודשי ההריון נולדו שחר ושלם. תאבונם רב, והם מתוארים כאוכלים את כל הנקרה בדרכם; אל קורא קריאות צער ומגרשם למדבר קדש לשבע שנים. בשנה השמינית מגיעים למזרע בפאת המדבר, ודורשים מהשומר להיכנס, שיאכילם וישקם, והוא מכניסם ונותן להם לחם ויין. השורות האחרונות לא שרדו, אך נראה שתם סבלם של השניים והם התקבלו בחזרה בקרב האלים.^[22]

במקרא

לדעתם של מספר חוקרי מקרא, היישוב הכנעני בית אל נקרא כך על שם אל.

לפי אחת ההבנות, ישנו מקום נוסף בתנ"ך שמוזכר בו "אל" הכנעני. לאחר מלחמת ארבעת המלכים, מסופר שמלכיצדק מלך העיר שלם (שמזוהה כמלך הכנעני של ירושלים), שגם מוזכר ככהן לאל עליון (אל ועלין – שם כפול כפי שהם מופיעים בכתובות ספירה) הוא אל הכנעני,^[2] מוציא לחם ויין לאברהם, ומברך את אברהם ואת אל לרגל ניצחונו של אברהם במלחמה (בראשית, י"ד, י"ח–כ"ב).^[23] ראיה אפשרית לכך שאכן מדובר באל הכנעני עולה מהשוואת דברי מלכיצדק לדברי אברהם שם: מלכיצדק אומר ”בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ”, ואילו אברהם אומר ”הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יהוה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.” בעוד אברהם משתמש במילים 'אל עליון' כתואר לה', מלכיצדק משתמש בהן כשם, ומכאן נראה שמדובר באל הכנעני.^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}

על פי קאסוטו ישנה במקרא התייחסות לאל הכנעני בכמה פסוקים.^[24] בישעיה, י"ד, י"ג, בפי המלך הנכרי:

מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי, וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן.

— ספר ישעיה, פרק י"ד, פסוק י"ג

וכן בפסוק הסתום שבהושע, י"ב, א':

סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל, וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן.

— ספר הושע, פרק י"ב, פסוק א'

הפירוש ההגיוני יותר, לדעת קאסוטו, הוא שבני יהודה תועים אחר האלים הכנעניים אֵל והקדושים חבריו.^[א] לדעת קאסוטו, דברי הנגיד הכנעני של העיר צור ביחזקאל, כ"ח, ב' (קינת יחזקאל על צור) מתייחסים כנראה לאל הכנעני או לכל הפחות יש בהם מעין רמז אל אֵל, היושב "בקרב אפיקי תהומותיים":

בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר: 'אֵל אָנִי, מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים', וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים.

— ספר יחזקאל, פרק כ"ח, פסוק ב'

נקודת דמיון נוספת בין אל הכנעני ליהוה היא בתיאורם המשותף כמלכים היושבים על כסאם:

וַיֹּאמֶר: לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה', רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

— ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק י"ט

כמו כן, בחזונו של יחזקאל הנביא מתואר שהוא ראה דמות אדם על דמות הכיסא (יחזקאל, א', כ"ו). למרות העובדה שאל מתואר כמלך, למעשה הוא לא שלט כמלך בפועל, וקאסוטו משער על פי ניתוח השירה האוגריתית ובדומה לסיפורי המיתולוגיה על קרונוס, שלתפיסת הכנענים בתחילה אל שלט על כל העולם ולאחר מכן בניו (בעל, מות וים) הדיחו אותו משלטונו וחילקו ביניהם את השליטה על העולם. בנוסף, אפשר לערוך אנלוגיה בין נשואי אל לאשרה כמו ה' לאשרה כפי הממצא של "ליהוה ואשרתו" באמונה הפוליתאיסטית הישראלית בתקופת הראשון.

טקסטים נוספים

חוקר המקרא ומצרים העתיקה, דוד שפירא, קיבץ בספרו, "יכין ובועז", מספר ראיות לשמות תאופורים בעלי סיומת "אל" במצרים העתיקה של סביבות המאה ה־13 והמאה ה־14 לפני הספירה, באופן המצביע לדעתו על אמונה מקומית באל אל. שפירא נסמך על ראיות נוספות ומסיק כי הפיכתו של אל לחשוב בפנתיאון המקומי הגיעה בהשפעה של קבוצות שהגיעו למצרים מאסיה, כמו החיקסוס.^[26]^{[דרושה הבהרה]}

לקריאה נוספת

מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 42–45
נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מסדרת מיתוסים), מפה הוצאה לאור בע"מ, 2009.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אל בוויקישיתוף

אל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ מקור לכך בשירה אוגריתית, כתובת יתמלך מגבל, וטקסט שנמצא בחדתה.
^ ¹ ² ³ ⁴ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 43
^ ¹ ² ³ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 42
^ ¹ ² יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 34
^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 48; יש הטוענים שהפירוש לא סביר מאחר שבאוגרית הריבוי של "שנה" היה "שנות", ומפרשים לפי שכמן ושונם, השונמית וכיוצא בהם, אולם ייתכנו שתי צורות ריבוי לאותה מילה.
^ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 44, 87
^ KAI 129
^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 34
^ להרחבה ראו: Ryan Thomas, "אל קנה ארץ: Creator, Begetter, or Owner of the Earth?", Ugarit-Forschungen 48, 2017, pp. 451–521 [1]
^ משה כספי, קניתי איש את ה', בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, תשרי-כסלו תשמ"ח עמ' 29–35, באתר JSTOR (ראו עמ' 29).
^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 33–34
^ פרסום ראשוני של המצבה: Claude Schaeffer-Forrer, Fouilles de Ras Shamra-Ugarit. Huitième campagne (printemps 1936)., Syria 18, 1937, עמ' 129;
תיאור מפורט יותר: Silvia Schroer, Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit, Academic Press Fribourg, 2011, עמ' 366
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 37
^ statue (AO 4400), אתר מוזיאון הלובר
^ statue (AO 4404), אתר מוזיאון הלובר
^ ¹ ² RÉS 504, כרך 2 עמ' 3
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 38–39
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 36
^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–693 – לוח UT 607
^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
^ Daniel Bercerra, El and the Birth of the gracious Gods (1), Studia Antiqua 6, 2008, עמ' 53
^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 401–422
^ האלה ענת עמ' 43
^ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 45
^ ע"פ פירוש מצודת דוד לפרק
^ ד"ר דוד שפירא - יכין ובועז, החל מדקה 5:40

^ אולם, על פי הפרשנות המסורתית, ה"קדושים" הם עם ישראל^[25]

[1] מקור לכך בשירה אוגריתית, כתובת יתמלך מגבל, וטקסט שנמצא בחדתה.

[ה1-2] ¹ ² ³ ⁴ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 43

[ה2-3] ¹ ² ³ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 42

[ה3-4] ¹ ² יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 34

[5] צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 48; יש הטוענים שהפירוש לא סביר מאחר שבאוגרית הריבוי של "שנה" היה "שנות", ומפרשים לפי שכמן ושונם, השונמית וכיוצא בהם, אולם ייתכנו שתי צורות ריבוי לאותה מילה.

[6] מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 44, 87

[7] KAI 129

[8] שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 34

[9] להרחבה ראו: Ryan Thomas, "אל קנה ארץ: Creator, Begetter, or Owner of the Earth?", Ugarit-Forschungen 48, 2017, pp. 451–521 [1]

[10] משה כספי, קניתי איש את ה', בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, תשרי-כסלו תשמ"ח עמ' 29–35, באתר JSTOR (ראו עמ' 29).

[11] יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 33–34

[12] פרסום ראשוני של המצבה: Claude Schaeffer-Forrer, Fouilles de Ras Shamra-Ugarit. Huitième campagne (printemps 1936)., Syria 18, 1937, עמ' 129;
תיאור מפורט יותר: Silvia Schroer, Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit, Academic Press Fribourg, 2011, עמ' 366

[13] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 37

[14] statue (AO 4400), אתר מוזיאון הלובר

[15] statue (AO 4404), אתר מוזיאון הלובר

[ה4-16] ¹ ² RÉS 504, כרך 2 עמ' 3

[17] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 38–39

[18] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 36

[19] צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–693 – לוח UT 607

[20] צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608

[21] Daniel Bercerra, El and the Birth of the gracious Gods (1), Studia Antiqua 6, 2008, עמ' 53

[22] צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 401–422

[23] האלה ענת עמ' 43

[24] מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 45

[25] ע"פ פירוש מצודת דוד לפרק

[27] ד"ר דוד שפירא - יכין ובועז, החל מדקה 5:40

[26] אולם, על פי הפרשנות המסורתית, ה"קדושים" הם עם ישראל^[25]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[א]

[26]

[25]