ואדי עארה
ואדי עארה (בערבית: وادي عارة) הוא גיא בישראל, באורך של כ-20 קילומטר, הנמצא בין רמות מנשה לבין רכס אמיר, ולאורך רובו (מאום אל-פחם מערבה) זורם נחל עירון. הגיא מחבר את מישור החוף ממערב אל עמק יזרעאל ממזרח, הוא שימש לאורך ההיסטוריה כתוואי לדרכים ראשיות, בימינו – כביש מספר 65, המכונה בקטע זה "כביש ואדי עארה".
 | |
| כביש ואדי עארה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
ואדי  |
| נתונים ומידות | |
| אורך |
20 ק"מ |
| מיקום | |
| קואורדינטות | 32°29′39″N 35°03′16″E / 32.4941°N 35.0545°E |
|
(למפת הכרמל רגילה)   ואדי עארה | |
  | |
לאורך הואדי שוכנים היישובים הערביים (ממזרח למערב) מעלה עירון (כולל מוצמוץ), אום אל-פחם, בסמ"ה, ערערה, עארה, כפר קרע, אום אל-קוטוף, חור צקר, דאר אל חנון, אל-עריאן, וואדי אל קצב.
היסטוריה
עריכהמשחר ההיסטוריה האנושית שימש תוואי הנחל כמעבר עיקרי בין מישור החוף של ארץ ישראל לגליל. לצד ואדי מילק, שנמצא מצפון-מערב לו, הוא היה הנתיב שחיבר את דרך הים אל תוך הארץ, לכיוון סוריה ומסופוטמיה.
"עַרוּנַה" הוא שמו העתיק של ואדי עארה הידוע לנו מסיפור מלחמתו של תחותמס השלישי (1458 לפנה"ס), וממנו נגזר גם השם העברי "עירון".
ידוע שכבר בימיו של פרעה תחותמס השלישי, מלך מצרים, השתמשו בנתיב זה כנתיב מעבר לצבאות ולמסחר. תחותמס עצמו השתמש במעבר זה בשנת 1458 לפנה"ס כדי להעביר את צבאו מעזה למגידו על מנת לתקוף את הקואליציה הכנענית שהתכנסה במגידו. המעבר היה ידוע כמעבר קשה, שהדרך בו צרה. מהמבנה הגאולוגי של הוואדי ברור שלא היו בו ערוצים צרים, צוקים ונקיקים, ומכאן שהקושי במעבר בו נבע מקיומו של חורש ים תיכוני סבוך, המבוסס על חברת אלון ואלה. זהו יער לא גבוה אך סבוך מאוד, והוא שגרם לכנענים להניח שאיש לא יחצה אותו. תחותמס העז להיכנס למעבר למרות אזהרות קציניו, צלח את הסבך והפתיע את הכנענים.
בעת החדשה
עריכהמוחמד עלי (שליט מצרים) כבש את ארץ-ישראל וסוריה מידי העות'מאנים, ושלט באזור זה בשנים 1831–1840. כיבוש הארץ הביא לשינוי דמוגרפי מהותי. אבראהים פאשא (בנו של מוחמד עלי) הביא עמו עשרות אלפי מצרים, ביניהם גם פלאחים, לשם ביצוע עבודות שונות ועל מנת לקבץ סביבו נאמני שלטון. מצרִים אלה התיישבו בכפרים ובערים, בייחוד בשפלת החוף שהייתה למעשה ריקה. שכונות מצריות הוקמו ביפו בלוד וברמלה והוקמו כפרים חדשים בשפלת החוף. בוואדי עארה ודרומית לו, התיישבו מאות משפחות של מהגרים מצריים בכפרים עארה, ערערה, כפר קרע, כפר קאסם, טייבה, קלנסווה, אום אל-פחם, כפר מצר ואחרים.[1][דרוש מקור][מפני ש...][2]
עם פרוץ מלחמת העצמאות חסמו הערבים את הכביש הראשי שעבר בוואדי עארה לתנועת יהודים.
לאחר המלחמה צורף אזור נחל עירון לשטחה של מדינת ישראל על-פי הסכם שביתת הנשק עם ירדן, תמורת ויתור על אזור בדרום-מערב הר חברון. מדינת ישראל רצתה להשיג שליטה על מעבר עירון מפני שכביש 65 ("כביש ואדי עארה") שבו היווה ציר מרכזי ממישור החוף אל הצפון, ועל ידי כך קיוותה להשיג ביטחון ממתקפות ערביות.
סיפוח ואדי עארה שהתקיים ב־1949 הוסיף למדינת ישראל הצעירה 30 כפרים ששכנו בצד המערבי של הנחל והכביש ובהם כ-40,000 ערבים. התנאי שהוצב על ידי האומות המאוחדות להצטרפותה של ישראל כחברה בארגון היה איחוד משפחות ערביות, שבמהלכו יהגרו ויתאזרחו ערבים מאזור השומרון אל ואדי עארה. ישנן הערכות שהתווספו בדרך זו למעלה מ-10,000 ערבים.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 בוצעו עבודות שיפוץ נרחבות בכביש.[3]
בדצמבר 1987, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, החלו שורה של הפרות סדר והפגנות אלימות בקרב ערביי ישראל, שבמסגרתן נחסם הכביש לתנועה.
באירועי אוקטובר 2000 הפך הכביש העובר בנחל לזירת הפגנות אלימות ונחסם ברוב ימי האירועים, בין אם על ידי המפגינים בצומת אום אל-פחם ובין אם על ידי המשטרה בצומת מגידו ובצומת משמר הגבול.
במהלך השנים אירעו כמה פיגועי טרור של מחבלים פלסטינים לאורך הכביש. ב-30 במרץ 1993 נרצחו שני שוטרים בצומת תלמי אלעזר. ב-1 במרץ 2001 אירע פיגוע המונית בצומת מי עמי, שבו מחבל פוצץ מטען חבלה במונית שירות בצומת מי עמי ורצח אזרח אחד ופצע 9 אחרים. באפריל 2001 נרצח ישראלי שעצר עם מכוניתו ברמזור בצומת אום אל-פחם. ב-29 בנובמבר 2001 פוצץ מחבל מתאבד את עצמו באוטובוס אגד סמוך למחנה 80 ורצח 3 מנוסעיו. ב-20 מרץ 2003 עלה מחבל מתאבד לאוטובוס אגד בצומת אום אל-פחם ופוצץ את עצמו כמה דקות לאחר מכן. בפיגוע נרצחו 7 נוסעים ונפצעו 30.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- מידע על אתר ואדי עארה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- אדם זרטל, עיוני עירון, קתדרה 97, ספטמבר 2000, עמ' 24-7
- יוחאי חלפון, מעבר עירון 1937 - 1949(הקישור אינו פעיל), עבודת תזה, ספטמבר 2013
- מידע על אתר ואדי עארה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- עמירם אזוב, ההשתלטות על המרחב ואדי עארה: מאפריל 1948 ועד אפריל 1949, ישראל
משה גלעד, בין שבילי יער עירון, באתר הארץ, 8 במאי 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ Grossman, David (2017). Distribution and Population Density During the Late Ottoman and Early Mandate Periods. Routledge. pp. 44–52. doi:10.4324/9781315128825.
- ^ ד״ר רבקה שפק ליסק, רוב המוסלמים בארץ במאה ה-19 ממוצא מצרי, באתר News1, 14/6/2017
- ^ הושלמה הרחבתו של כביש ואדי ערה, דבר, 17 בספטמבר 1965.