שזיף
השזיף (שם מדעי: Prunus subg. Prunus) הוא תת-סוג של עץ נשיר ממשפחת הורדיים שפירותיו נאכלים טריים, מבושלים (להכנת קינוחים, לפתנים או ריבות), מיובשים, או ממוצים (לצורך הפקת מיץ).
 שזיף
| |
|---|---|
שזיפים על עץ
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדיים |
| סוג: | פרונוס |
| תת־סוג: | שזיף |
מיון טקסונומי
עריכה
בסוג פרונוס (Prunus) מבחינים במספר תתי סוג: השזיף (תת-הסוג Prunus); שקד מצוי, אפרסק (תת-הסוג Amygdalus) ודובדבן (תת-הסוג Cerasus).
בערך זה נדון בתת-הסוג Prunus בלבד. בתת-סוג זה כלולים מספר מינים ותת-מין, החשובים בהם הם השזיף האירופאי (Prunus domestica) שמוצאו ככל הנראה באסיה והשזיף היפני (Prunus salicina) שמוצאו ככל הנראה בסין ולא יפן.
בגינות נוי נעשה שימוש במין שזיף דובדבני - פיסרדי Prunus cerasifera (באנגלית Cherry plum), עץ בגודל בינוני עם עלים בצבע בורדו הבולט בצבעו המיוחד. נקרא שזיף דובדבני בגלל פירותיו הקטנים והאדומים בצורת דובדבן, הפירות אכילים, חמצמצים ומתאימים לעשיית ריבה.
המשמש (Prunus armeniaca) נמצא אף כמין תחת תת-הסוג Prunus. אף על פי שהוא נחשב בתרבות הפופולרית כפרי נפרד, יש קשר גנטי חזק בינו לבין השזיף המוכר לנו מבחינת הפריחה, אופי הפרי והגלעין. כדי להבחין בינו לבין השזיפים המוכרים, חילקו שוב את תת-הסוג Prunus חלוקה נוספת, הכוללת את קבוצת המשמש ואת קבוצת השזיף (Prunus> Subg. Prunus> Section Prunus).
תכונות
עריכהפירות השזיף מתוקים, עסיסיים ואכילים, וניתן לאכלם ישירות מן העץ, מיובשים או להכין מהם ריבות ושאר מאכלים, וכן למצותם במטרה להכין מיץ. ניתן להתסיס מיץ שזיפים וליצור יין שזיפים שלאחר זיקוק ניתן להפיק ממנו סוג של ברנדי הנקרא סליבוביץ'. בשזיפים מיובשים יש כמות גדולה של סיבים תזונתיים, ולכן משתמשים בפרי זה כדי לעזור לווסת פעילות מעיים. במיץ זה מכיל מספר נוגדי-חימצון ידועים שעשויים להאט הזדקנות.
פירות השזיף מופיעים במגוון רחב של גודל וצבע: צהוב, לבן, ירוק, אדום וסגול, ועם מגוון דומה בצבע קליפתם. ולחלקם מרקם פנימי יותר נוקשה מאחרים, השזיף האירופאי בדרך כלל מוצק יותר ומכיל יותר סוכרים מזה היפני.
עצי שזיף עשויים להגיע לגובה של 6 מטר ויותר וגובהם הממוצע הוא 4–5 מטרים. הפרחים בדרך כלל לבנים, אך צבעם יכול להיות גם ורוד או אדום ולהם חמישה עלי כותרת. ההאבקה מתבצעת בעזרת חרקים (בעיקר דבורים). הפריחה מתרחשת בדרך כלל באביב אך הדבר תלוי באקלים ובמין הספציפי. בעת עונת הפריחה עץ השזיף מתכסה בתפרחת, ובשנה טובה בערך 50% מהפרחים יופרו ויהפכו לשזיפים.
בישראל
עריכההמין היחיד של שזיף הגדל בר בישראל הוא שזיף הדב. מין נוסף שיכול לגדול בתנאי בעל הוא שזיף קראסי. במורדות החרמון התגלו גם מספר עצים של שזיף דובדבני (Prunus cerasifera).[1]
בחפירות מצדה נמצאו שרידי המינים של: שזיף-כָּרַז (prunus cerasia), ושזיף-הגן (prunus domestica) שהובאו כנראה מסוריה. על פי הממצא הבוטני שזיף-הכרז (שזיף הדובדבן) היה מוכר בארץ כבר בימיו של הורדוס, ובנוסף מוזכר הוא בעברית לראשונה בתוספתא משם מסתבר כי מין שזיף זה יובא מסוריה בדורם של התנאים רבי מאיר ורבי יהודה הנשיא. כמה דורות מאוחר יותר, בתקופת האמוראים התפשטה תרבות גידול הפרי שההחל צומח בתחומי ארץ ישראל[2]. שמות השזיפים המוזכרים בתוספתא (דומסקין וחוניתא) הם שמות נרדפים לשזיף הגן ולכל היותר שמות קיבוציים לכל מיני השזיפים ובכללם שזיף הכרז.[3]
גלריית תמונות
עריכה-
שזיפים בצבעים שונים -
שזיפי דובדבן -
שזיף סגול -
שזיף "אמריקאי" מיובש -
פריחת שזיף דובדבני - פיסרדי
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אודות השזיף, באתר עמותת קידום החינוך בגליל.
הערות שוליים
עריכה- ^
צפריר רינת, אם אין שלג, תאכלו פירות: מין חדש של שזיף התגלה בחרמון, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2018
- ^ מרדכי א' כסלו, יונית תבק, אורית שמחוני, לזיהוי שמותיהם של זני פרות בלשון חכמים / לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה. סט ג/ד (אלול התשס"ז), 278
- ^ זהר עמר, על תרומת המקורות בערבית ובסורית לזיהוי מיני השזיפים בארץ ישראל הקדומה, לשוננו עא, תשס"ט, עמ' 235-233