תאוריית ההיקשרות

אין לבלבל ערך זה עם הערך "תאוריית קשר".

תאוריית ההיקשרות (באנגלית: Attachment Theory) היא תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית שיצר ג'ון בולבי, פסיכואנליטיקאי בריטי, בשנים 1969–1982 עם שותפתו הקנדית מרי איינסוורת'. זוהי אחת התאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר בחמישים השנים האחרונות, והיא הניעה פרסום של אלפי מחקרים וכתיבה של עשרות ספרים. התאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית.

חשיבותה של ההיקשרות

תאוריה זו מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע צורך מולד ואוניברסלי ליצור קשר עם מטפל מרכזי אחד לפחות, וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק. זאת בניגוד לתאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, לפיה מה שמניע את התינוק הוא סיפוק דחפים וצרכים פיזיים.

אף על פי שבולבי התמקד במערכת היחסים של תינוקות והמטפלים בהם, הוא ציין כי סגנון ההיקשרות מאפיין את החוויה האנושית לאורך כל חייו של הפרט. המודלים המנטליים שהתינוק מפתח יהיו אחראיים בבגרותו להמשך קיומן של נטיותיו ההתנהגותיות המוקדמות. הם ישפיעו על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וקשרים זוגיים בפרט, וכן על ציפיות המבוגר מעצמו ומהעולם. הם יהוו "אבני בניין" שיקבעו את סגנון ההיקשרות שלו כבוגר.

על פי בולבי, ילדים נולדים עם מערכת היקשרות התנהגותית אשר מניעה אותם לחפש קרבה לדמויות משמעותיות (דמויות היקשרות) בעת צורך. על פי התאוריה, הצורך בקרבה להורה על מנת לקבל הגנה הוא ראשוני, ואינו צורך משני שתפקידו לספק צרכים פיזיים. בניסוי מפורסם שערך הפסיכולוג הארי הארלו (1965) הושמו גורי קופים בכלוב ובו בובת אם מלאכותית העשויה חוטי תיל המספקת מזון ומים, וכן בובת אם מלאכותית רכה, העשויה ספוג רך, המזכירה אם אמיתית. הארלו הראה כי הקופים אמנם מתקרבים לאם המאכילה בכל פעם שהם רעבים, אך כשהם עייפים או מפוחדים הם הולכים ישירות לאם הרכה. בצורה כזו הוכיח הארלו כי הצורך בהגנה ובקרבה נפרד מן הצורך הפיזי במזון ואף עולה עליו, ובכך נתן אישור אמפירי לדבריו של בולבי.

דפוסי היקשרות

התקשרות בטוחה – כאשר הדמות המטפלת העיקרית בילד נוכחת תמידית בחייו, תומכת, מגיבה, ומספקת חיזוקים חיוביים, הילד חש מספיק בטוח בעצמו על מנת לחקור את העולם שסביבו, ואף להיפרד לזמן מה מהדמות המטפלת. ברגעים מאיימים, הילד יפעיל את מערכת ההיקשרות ויחפש קרבה לדמות המטפלת בו עד אשר יירגע. לאחר הסרת האיום הילד יחזור לפעילות שגרתית.
התקשרות לא בטוחה, חרדתית אמביוולנטית – כאשר הדמות המטפלת העיקרית בילד מתנהלת בצורה דו ערכית, כלומר לעיתים תומכת ומגנה על הילד ולעיתים נמנעת מכך, הילד מפנים כי לא תמיד יקבל הגנה בעת הצורך. ברגעים מאיימים ילד במצב זה יפעיל את מערכת ההיקשרות במשנה תוקף, יחפש קרבה והגנה, ויתקשה להתנתק מהדמות המטפלת גם כאשר האיום חלף.
התקשרות לא בטוחה, נמנעת – כאשר הדמות המטפלת העיקרית בילד מתנהלת בקרירות, מתעלמת ממנו, לא מספקת לו תמיכה והגנה ואף דוחה אותו, מתפתחת אצלו הכרה כי אין טעם לפנות לדמות זו ברגעים מאיימים. ילד בסיטואציה הזאת חש לחץ רב יותר מהדחייה מאשר מהגורם המאיים ולכן עם הזמן יחדל לחפש הגנה אצל הדמות המטפלת בו וימעיט להפעיל את מערכת ההיקשרות.

היקשרות כאדפטציה אבולוציונית

צאצאים אנושיים נולדים חסרי אונים ותלותיים לחלוטין. הם אינם מסוגלים ללכת, לחקור את סביבתם, למצוא מזון ושתייה, או להגן על עצמם מפני טורפים וסכנות אחרות. במהלך האבולוציה נוצרו שתי מערכות התנהגות אדפטיביות שנועדו לתת מענה לכך:

מערכת ההיקשרות (Attachment) – מערכת ההיקשרות מופעלת בנוכחות איומים ממשיים או סמליים או על ידי הערכת דמות היקשרות כלא מספיק זמינה או לא מספיק תגובתית. במקרים כאלה, מערכת ההיקשרות מפעילה מוטיבציה לחיפוש קרבה פיזית או סמלית לדמות היקשרות על מנת לשפר את סיכויי ההישרדות. התנהגויות חיפוש הקרבה כוללות: יצירת קשר עין, חיוך, בכי, קריאה, מעקב, חיבוקים והיצמדות. החיפוש אחר הקרבה מופעל עד לשחזור תחושת הביטחון, ורק אז הפרט חוזר בנוחות לפעילויות אחרות.
מערכת הדאגה (Caregiving) – מערכת זו משלימה את מערכת ההיקשרות וכוללת התנהגויות של תמיכה ועזרה כלפי דמויות קרובות המראות סימנים של מצוקה או איום. התנהגויות אלה כוללות: הגנה מפני איומים וסכנות, הענקת עידוד, קידום חקר בטוח של הסביבה, ועזרה בלימוד של ויסות רגשי.

היקשרות בגיל הרך

התפקיד של המטפל בהענקת בסיס בטוח

סוג ההיקשרות בין התינוק לבין הדמות המטפלת בו תלוי ביכולת המטפל לקלוט את הסימנים שהתינוק משדר ולהגיב אליהם בהתאם. מכאן, שתפקיד המטפל, מעבר לסיפוק צרכיו הפיזיולוגיים של התינוק, הוא גם ביצירת סביבה בטוחה עבור התינוק אשר תרגיע אותו ותווסת את רמת החרדה שלו. הבסיס הבטוח מאפשר לתינוק לחקור את סביבתו ולפתח עצמאות מבלי שיחוש מאוים מהסכנה של אובדן הקשר עם דמות ההיקשרות. ברגעים בהם חש התינוק שהמתח מסביבו מכביד עליו, הוא יכול לשוב לדמות ההיקשרות. יכולת התנסות זאת של התינוק היא בעלת חשיבות מכרעת כבסיס להתפתחות הביטחון העצמי ואמונו בעולם. תינוק, אשר המבוגר המטפל בו זמין, רגיש ומגיב לאיתותיו, מפתח ביטחון עצמי ומפנים את התחושה שאינו לבד. ומכאן שעבור תינוק זה פוחתים בצורה משמעותית הסיכויים לחרדת נטישה או חוסר ביטחון וחרדה במצבים של פרידה. וכמו כן עולים הסיכויים שיתעניין בחקר הסביבה וביצירת קשר של קרבה עם אנשים אחרים.

מודלי עבודה פנימיים

קיים צורך מולד ואוניברסלי של תינוקות לפתח מערכת יחסים עם מטפל מרכזי אחד לפחות

אם וילדהּ

הדפוס שנוצר בקשר הראשוני והחוויות שחווה התינוק יוצרים "מודלי עבודה פנימיים", שהם תבניות קוגניטיביות-רגשיות הכוללות את ציפיות הילד לגבי האחר ולגבי עצמו וערכו העצמי במסגרת קשר. מודלים אלו ישמשו את אותו ילד לאורך כל חייו, בעת יצירת קשרים עם אחרים וגם בעת בניית דימויו העצמי. מודלי העבודה הפנימיים, מתגבשים, על פי בולבי, בשנת החיים הראשונה, לאחריה קשה יהיה לשנותם. הקשר של הילד עם הדמות המטפלת בשנות החיים הראשונות, יהווה את האבטיפוס של כל הקשרים אותם יצור אותו ילד בעתיד, שכן לפיו יעריך הילד את מידת ההערכה שהזולת רוחש לו ואיכות הקשר שיש לצפות לו. מודל זה מושפע על ידי המידה שבה רואה התינוק את עצמו אהוב על ידי דמות ההתקשרות שלו. מודל העבודה הוא שיכתיב לילד את עקרונות היסוד להמשך חייו החברתיים, והוא יעבוד כל הזמן לאורך החיים. על פי בולבי, ההבדלים הבסיסיים בין בני האדם נובעים מהבדלים במודלים הפנימיים שנוצרו אצלם.

פרדיגמת "מצב הזר"

בשנת 1978 מרי איינסוורת' פיתחה את התאוריה של בולבי ויצרה מבחן שנועד לאבחן ולסווג את מודל העבודה הפנימי של התינוק. המבחן מתבצע בסוף שנת החיים הראשונה של הילד, בה התגבש מודל העבודה שלו. המבחן נקרא "סיטואציית הזר" ומבוסס על ההנחות התאורטיות כי מערכת ההיקשרות היא הישרדותית בבסיסה ולכן תיחשף במלוא עצמתה במצב של מצוקה ופחד. הנחה נוספת היא שעבור ילדים המפתחים התקשרות תקינה להוריהם, משמשים ההורים "בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת לחקירת הסביבה, מה שיסלול דרך להתקדמות קוגניטיבית ורגשית. כאשר הבסיס הזה אינו בטוח עבור הילד, עלולים להיווצר דפוסים של היקשרות לא בטוחה, אשר עלולים להשפיע רבות על הילד ועל המשך חייו.

למבחן ארבעה שלבים:

האם והתינוק מוכנסים לחדר עם צעצועים
אישה זרה מצטרפת לחדר
האם יוצאת מהחדר
לאחר זמן מה האם חוזרת לחדר.

על פי התנהגותו ותגובותיו של התינוק, נקבע סגנון ההיקשרות שלו.

במהלך כל אפיזודה נבדק האיזון בין התנהגויות ההיקשרות של התינוק לבין ההתנהגויות החקרניות שלו במצבי דחק. הניסוי נערך כך שהלחץ על התינוק הלך וגבר באופן הדרגתי וגרם לו לבטא התנהגויות היקשרות בעצמה הולכת וגוברת. החוקרים צפו כיצד מווסת התינוק את תחושות המצוקה שלו בעזרת ההיקשרות לאמו וכיצד הוא משתמש באמו כבסיס בטוח שממנו הוא יוצא למסעות מחקר בסביבה החדשה שכללה אנשים זרים. כמו כן הם צפו בתגובות התינוק לפרידה מהאם ולפגישה המחודשת אתה.

איינסוורת' סיווגה את התינוקות לפי התנהגותם בניסוי זה וקבעה כי קיימים 3 סוגים של סגנונות היקשרות המקבילים לחלוקה שמצא בולבי: סגנון בטוח, סגנון חרד אמביוולנטי וסגנון חרד נמנע.

איינסוורת' מצאה שיש קשר ישיר בין סגנון ההיקשרות של התינוק לבין ההתנהגות של האם כלפיו. נמצא כי אמהות לילדים שסווגו כבטוחים התאפיינו ברגישות ובתגובתיות לילדיהם. הן היו חמות וקרובות אך יחד עם זה לא חודרניות והגיבו ביעילות ובתכליתיות למצוקת ילדיהן. אמהות לילדים שסווגו כנמנעים נטו לדחות את ניסיונות ההתקרבות של ילדיהן ולא היו רגישות לאיתותיו. הן לא הגיבו לילד וצרכיו ונהגו באדישות ובכעס עצור כלפיו. אמהות לילדים חרדים אמביוולנטיים לא נטו לדחות את ילדיהן אך נמצאו כחסרות רגישות לאיתותיו, לא עקביות למילוי צרכיו ובהיענותן לניסיונות ההתקרבות מצידו.

בנוסף תגובות התינוק שונות מתרבות לתרבות, כך למשל בקרב תינוקות ממשפחות יפניות מסורתיות לתינוק קשה מאוד עם הפרידה אך עדיין אין זה אומר שמדובר בתינוק חרד, אלא סיבת הקושי שלו היא בכך שבתרבות היפנית מסורתית תינוקות כמעט ואינם נפרדים מהאמא ובשל כך הוא כמעט ולא התנסה בפרידה.

סגנונות היקשרות

היקשרות בטוחה – תינוקות שבחנו את הצעצועים בעצמם אך בדקו מדי פעם שהאם נמצאת, הגיבו בסקרנות ובחשש כלפי הזרה והעדיפו בבירור את האם על פניה. כמו כן, הם היו במצוקה סבירה כשאמם יצאה, הפגינו סימני מחאה עם הפרידה ממנה (תרעומת או בכי) ושמחו מאוד כשהיא חזרה (הושיטו זרועות פתוחות, התכרבלו בזרועותיה, התנחמו ונרגעו בקלות). הם בטאו את רצונם בקרבתה של האם ומורגש היה שנוכחותה מעניקה להם ביטחון ומאפשרת להם מידה רבה של עצמאות. לפי איינסוורת', לתינוקות אלו היה מודל עבודה של ניסיונות חיפוש קרבה מוצלחים. הם הפגינו ביטחון בנגישות ובתגובתיות של האם והיעדר חרדה מפני אפשרות של פרידה ממנה. תינוקות אלו הראו פעילות תקינה של מערכת ההתקשרות.
היקשרות חרדה אמביוולנטית (לא עקבית, לא צפויה) – תינוקות אלו חששו לבדוק את הצעצועים בעצמם. הם היו מרוכזים מאוד באם ונצמדו אליה, סבלו מנוכחותה של הזרה ולא רצו לשחק בנוכחותה. מצוקתם גברה כאשר אמם יצאה (ניכרו חרדה, עצבנות ולעיתים קרובות בכי חזק ומתמשך). האפיון העיקרי שלהם היה היחס האמביוולנטי לאם כשהיא חזרה. הם לא יכלו להסתיר את הכעס והחשש והתקשו להתקרב אליה. הם הביעו רצון שהאם תרים אותם אך כשהיא עשתה זאת הם התרחקו ממנה, הכו אותה והתנגדו לניסיונותיה להרגיע אותם. לפי איינסוורת' תגובות אלו נבעו מחוסר הביטחון של התינוקות בנגישותה של האם ובקבלתה את ניסיונות ההתקרבות שלהם. תינוקות אלו הראו הפעלת יתר של מערכת ההתקשרות.
היקשרות חרדה נמנעת – תינוקות שנראו עצמאים. הם בחנו את הצעצועים מבלי לחפש את האם ולעיתים אף היה נראה שהם מתרכזים בהם על מנת להימנע ממנה. הם הפגינו רתיעה מהזרה וכעס על הפרידה מהאם אך נשארו אדישים גם כשהיא חזרה והתעלמו ממנה בצורה הפגנתית אף על פי שבדיקה של דפיקות הלב שלהם הוכיחה שהייתה לעזיבתה השפעה חזקה עליהם. הם מיעטו מאוד לחפש את קרבת אמם ואת מגעה. מיעטו לבכות ולעיתים קרובות נמנעו מקשר עין עם האם ומקרבה פיזית אליה. לפי איינסוורת' תגובות אלו נבעו מחוסר ביטחון בנגישות של אמם ובתגובתיות שלה. תינוקות אלו הראו תת-פעילות של מערכת ההתקשרות.
היקשרות לא מאורגנת – בשלב מאוחר יותר התווסף סגנון היקשרות נוסף המאפיין תינוקות שלא ניתן לסווגם לאחת משלוש הקבוצות בסיטואציית הזר. סגנון זה נקרא "סגנון בלתי מאורגן" ואופיין על ידי מרי מיין מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ההתנהגות של פעוטות אלו בזמן פרידה או מפגש מחודש עם האם מאופיינת בחוסר עקביות ובתנודות אקראיות בין חרדה והימנעות. תינוקות אלו עשויים למשל להתקרב אל האם ולעצור באמצע הדרך. תינוקות אלו הראו פעילות לא סדירה של מערכת ההיקשרות.

היקשרות בבגרות

בולבי סבר שההיקשרות מאפיינת את החוויה האנושית לאורך כל החיים. אך רק באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת החלו חוקרים שונים לנסות ולהבין את תפקידם של תהליכי ההיקשרות בבגרות. הראשונים לחקור את רעיונותיו של בולבי בהקשר של מערכות יחסים רומנטיות היו סינדי חזן ופיליפ שייבר. הם שאפו להגדיר אהבה רומנטית בין בני זוג בוגרים דרך המושגים של תאוריית ההיקשרות (שמגדירה יחסים בין תינוק למטפל). לפי חזן ושייבר (1987), הקשר הרגשי שנוצר בקשר רומנטי בין מבוגרים הוא בחלקו תוצאה של אותה מערכת היקשרות התנהגותית. חזן ושייבר סברו שהבסיס של כל מערכת יחסים בין אם רומנטית ובין אם בין תינוק למטפל היא היקשרות, ולכן שייכת למערכת ההיקשרות ההתנהגותית. היקשרות לא בטוחה בחיים הבוגרים, קשורה לרמות נמוכות של יציבות, סיפוק והסתגלות במערכות יחסים זוגיות ככלל ובנישואים בפרט.

חזן ושייבר בדקו את האופן בו מקשרים מבוגרים את מערכות היחסים הרומנטיות שלהם אל מול הזיכרונות של יחסיהם עם הוריהם. הם גילו כי מבוגרים בעלי סגנון היקשרות בטוח, תפסו את הוריהם באופן חיובי יותר בהשוואה לבעלי התקשרות חרדה-אמביוולנטית וחרדה-נמנעת.

סגנונות היקשרות בבגרות

חלוקה קלאסית - קטגוריאלית

היקשרות בטוחה – בעלי סגנון היקשרות בטוח מנהלים קשרים הדוקים וממושכים, המאופיינים ברמה גבוהה של אמון ורמה נמוכה של קנאה. הם חשים בנוח במערכות יחסים קרובות, מחפשים את הקרבה, נמצאים במערכות עם תלות הדדית ואינם חוששים באופן תמידי מנטישה או מהתקרבות של האחר. אלה הם אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה, חברותיים, פתוחים, הנהנים מקשרים קרובים, היוצרים קשרים חדשים על נקלה, סומכים על האחר ואוהבים לעזור ולטפל.
היקשרות חרדה-אמביוולנטית – בעלי הסגנון החרד-אמביוולנטי מעוניינים במערכת יחסים אינטימית, אך מאידך יראים מסיטואציה בה בני הזוג לא יחזירו להם אהבה וינטשו אותם שכן הם נתפסים בעיניהם כלא זמינים, מרוחקים ולא אוהבים. האהבה אותה מפגינים החרדים-אמביוולנטיים מאופיינת בשאיפה לסימביוזה (שיתוף ותלות הדדית), תשוקה מינית מוגברת, אובססיביות, קנאה וחוסר יציבות רגשית. הם נוטים להתאהב תכופות. הקשר הזוגי מאופיין במשברים, תנודתיות, אמוציונליות מוגברת ואף פרידות תכופות. הם מגדירים עצמם כספקנים, החווים קונפליקטים פנימיים ותחושות שאינן מובנות או מוערכות כראוי בידי הסובבים אותם.
היקשרות חרדה-נמנעת – בעלי הסגנון החרד-נמנע נמנעים מאינטימיות, משום שקרבה מאיימת עליהם. הם אינם ממהרים לתת אמון או לחלוק את תחושותיהם עם בני זוגם. הם קנאים ולא תומכים בבני זוגם בעת מצוקה. בנוסף הם נמנעים מתלות בסובבים אותם ומעדיפים לסמוך רק על עצמם. הם ספקנים בכל הקשור לאהבה והקשר הרומנטי נתפס בעיניהם כאפיזודה חולפת, המלווה בחשש כבד מאינטימיות. לכן, הם נמנעים מאוד בקשריהם הרומנטיים, לא ישקיעו רגש רב במערכת היחסים ולא יחוו צער גדול כאשר הקשר יגיע אל קיצו.

חלוקה עדכנית - ממדית

במהלך השנים חל שינוי בתפיסת המחקר בתחום ההיקשרות. המודל הישן של 3 הקטגוריות (בטוח חרד, נמנע) הוחלף במודל חדש הבנוי משני צירים:

ציר החרדה.
ציר ההימנעות.

אדם בעל סגנון היקשרות בטוח יקבל ציון נמוך בציר החרדה ובציר ההימנעות. אדם בעל סגנון היקשרות חרד יקבל ציון גבוה בציר החרדה, ונמוך בציר ההימנעות. אדם בעל סגנון היקשרות נמנע יקבל ציון גבוה בציר ההימנעות, ונמוך בציר החרדה. אדם בעל סגנון היקשרות לא מאורגן יקבל ציון גבוה בשני הצירים.

מדידת סגנון היקשרות בבגרות

בעקבות ניסוי ״סיטואציית הזר״, בדקו חוקרים שונים האם קיימת אפשרות להעריך בצורה מהימנה את סגנון ההיקשרות של האדם הבוגר. משנות ה-80, חוקרים מתתי דיסציפלינות פסיכולוגיות שונות (התפתחותית, קלינית, אישיות וחברתית) פיתחו מדדים חדשים של סגנון היקשרות שמטרתם הייתה להתאים את ניסוי ״סיטואציית הזר״ לאורך גיל ההתבגרות והבגרות.

מיין – ממשיכת דרכה של איינסוורת, אשר התבססה על גישה התפתחותית וקלינית. מרי מיין ועמיתיה יצרו בשנת 1996 את ראיון ההיקשרות למבוגרים (AAI-Adult Attachment Interview) על מנת לחקור ייצוגים מנטליים של מתבגרים ומבוגרים בכל הקשור להיקשרות להוריהם במהלך הילדות. בראיון נשאלו אימהות על הקשר שהיה להן עם אימהותיהן בילדות. בחלוף הזמן מיין הבחינה כי הראיון מודד למעשה את סגנון ההיקשרות של האם לילדה, וניתן באמצעותו לחקור את נושא ההיקשרות בבגרות.
חזן ושייבר – פיתחו מדד דיווח עצמי של סגנון היקשרות אצל מבוגרים. המדד הכיל שלושה תיאורים קצרים של רגשות והתנהגויות ביחסים אינטימיים שהקבילו לשלוש תבניות ההיקשרות בינקות שזוהו על ידי "סיטואציית הזר" במחקר של איינסוורת'.
מיקולינסר – פיתח עם שותפיו שאלון נוסף לסיווג סגנונות היקשרות במטרה לתקף את השאלון המקורי של חזן ושייבר ולהגדיל את מהימנותו. השאלון המורחב כלל 15 פריטים, המבוססים על פירוק שלושת ההיגדים של חזן ושייבר למשפטים קצרים.
ברטולומאו – בשנת 1991 הציעה החוקרת קים ברטולומאו מודל חדש הבנוי מארבעה סגנונות היקשרות. המודל הציג מודלים ייצוגיים חיוביים ושליליים של העצמי והסביבה. על פי המודל, ההתייחסות אל "העצמי" מחולקת לחיובי או שלילי ומתייחסת לעצמי ברצף שבין "זכאי לאהבה ותמיכה" ל"חסר ערך". באופן זהה, המודל של האחר יכול להיות חיובי, כלומר מתן אמון וביטחון באחר ותפיסתו כאמפתי וזמין, או לחלופין, מודל שלילי של האחר הנתפס כמרוחק ומנותק. בעקבות מחקרה של ברטולומאו, נוצר צורך בבניית שאלון חדש שיתייחס להבחנה בין ארבעה טיפוסים שונים.
ברננד – בשנת 1998 תלמידתו של שייבר, קלי ברננד, אספה את שאלוני ההיקשרות שפותחו עד אז ופיתחה שאלון קוהרנטי המבחין בין ארבעה טיפוסים. השאלון נע על שני צירים: ציר החרדה וציר הימנעות. שני צירים אלו, שמייצגים מנעד בין ביטחון לחרדה מחד ובין הימנעות ותגובתיות מאידך ומאפיינים את מצבי ההיקשרות האפשריים בבגרות.

ביקורת על תאוריית ההיקשרות

תאוריית המזג

יריבתה הגדולה של תאוריית ההיקשרות היא תאוריית המזג שהתפתחה בשנות ה-50, המניחה שהבדלים במזג הם הגורמים לשוני בהתנהגות בסיטואציית הזר. פסיכולוגים הסבורים כך, למשל ג'רום קגן, מזהירים מפני האשמת ההורים בקשיי ילדיהם, מגמה שתאוריית ההיקשרות עלולה לעודד. נראה שמערכת עצבים סימפתטית פעילה מדי מעוררת עצבנות וחרדה במידה גבוהה אצל הילד, ואלו אינם קשורים לסגנון ההיקשרות לדמות המטפל. עם זאת, כיום ההנחה המקובלת היא שקיימים יחסי גומלין בין טיב ההיקשרות לבין המזג, ושני הדברים מעצבים יחדיו את דפוסי התנהגותו של הילד.

ביקורת נוספת טוענת כי התפתחות יכולת ההיקשרות אינה מוגבלת לתקופת הילדות ומתפתחת במהלך כל החיים. כמו כן היא חלה גם על קשרים נוספים כמו עם בני קבוצת הגיל ולא רק עם האם. דניאל סטרן ביקר את המחקרים בתחום ההיקשרות בכך שהם חקרו דפוסים של היקשרות ולא את עצמתה או טיבה. בנוסף, סטרן הצביע על מחקרים שונים שהראו פערים גדולים בתוצאות במחקרים שנערכו במקומות שונים וטען לפיכך שאין הם יכולים לנבא פתולוגיות.

ראו גם

לקריאה נוספת

ש. סולברג, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, משכל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, עמ' 101–137, ירושלים, 1996
מריו מיקולינסר, סגנון התקשרות בבגרות ואסטרטגיות של ויסות רגשות – הנחות עבודה וסקירת ממצאים, פסיכולוגיה, ז, 33–48, 1998
ר. פינצי וא. כהן, זוגות בתהליך גרושין בראי תאורית ההתקשרות, שיחות, ט"ו, 235-244, 2001
פרופ' מיקולינסר, מ', וד"ר ברנט, א' (2005). תאוריית ההתקשרות. מתוך גיליון נושא מיוחד של כתב העת מפגש. מאת: מערכת פסיכולוגיה עברית
חוה (אוה) אפלמן, אביב נוף, "שלבים ראשונים של ההתפתחות: זרקור על התאוריות של בולבי ושל מאהלר" האוניברסיטה הפתוחה, 2010

Ainsworth, M.D.S., Blehar, M. C., Waters, E., & Wall, S. (1978). Patterns of attachment: A psychological study of the strange situation. Hillsdale, NJ: Earlbaum
Hazan, C., & Shaver, P. (1987). Romantic love conceptualized as an attachment process. Journal of personality and social psychology, 52(3), 511
Shaver, P. R., & Mikulincer, M. (2008). Attachment. In H. T. Reis & S. Sprecher (Eds.), Encyclopedia of human relationships (Vol. 1, pp. 125-129). Thousand Oaks, CA: Sage
Shaver, P. R., & Mikulincer, M. (2008). Attachment Styles. In R. Baumeister & K. Vohs (Eds.), Encyclopedia of social psychology. Thousand Oaks, CA: Sage Publications

קישורים חיצוניים

נופר ישי-קרין, התקשרות, באתר פסיכולוגיה עברית, ‏5 בינואר 2003
נועה מנדלס, התקשרות מוקדמת ודפוסי תפקוד וקשר בילדות, באתר פסיכולוגיה עברית, ‏5 באפריל 2003
מריו מיקולינסר ואטי ברנט, תאוריית ההתקשרות, באתר פסיכולוגיה עברית, ‏27 באוקטובר 2005
Monkeys and Morality – סרטון הסבר על תאוריית ההתקשרות מתוך CrashCourse (באנגלית)
אולגה לביא, נמנעים, חרדים או בטוחים: איזה מין בני זוג אתם?, באתר ynet, 16 באוקטובר 2012
התקשרות (פסיכולוגיה), דף שער בספרייה הלאומית

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: תאוריית ההיקשרות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תאוריית ההיקשרות