Location via proxy:   [ UP ]  
[Report a bug]   [Manage cookies]                
ויקיפדיה

SpaceX

חברה שעוסקת בטיסה לחלל
יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
פרמטרים [ שווי שוק ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

SpaceX
הלוגו של החברה
נתונים כלליים
סוג פרטית
מייסדים אילון מאסק
תקופת הפעילות 14 במרץ 2002 – הווה (22 שנים)
מיקום המטה הות'ורן עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי מחוז לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
בעלות 42% בבעלות אילון מאסק (ו 79% מזכויות ההצבעה)[1]
ענפי תעשייה תעשיית החלל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים
הכנסות 2 מיליארד דולר (2018)[2]
יו"ר גווין שוטוול
מנכ"ל אילון מאסק
עובדים 13000 (ספטמבר 2023)[3]
 
https://www.spacex.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

SpaceX (ובשמה המלא: Space Exploration Technologies Corporation) היא חברה אמריקאית, המפעילה שירותי שיגור לחלל ומייצרת חלליות מטען וחלליות מאוישות. שווי החברה הוערך (2024) בכ-220 מיליארד דולר.

החברה נוסדה ב־2002 על ידי היזם אילון מאסק, ממייסדי PayPal וטסלה מוטורס. היא פיתחה את המשגרים פאלקון 1, פאלקון 9 ופאלקון כבד, אשר תוכננו כך שיהיה אפשר לעשות בהם שימוש חוזר. החברה גם פיתחה את חללית המטען דרגון 1.0 ואת אחותה המאוישת דרגון 2, הראשונה טסה לחלל למעלה מ־20 פעמים והשנייה מטיסה אסטרונאוטים מאז 2020.

ספייס אקס היא החברה המובילה כיום בתעשיית השיגורים לחלל. היא המתקדמת מכל החברות המתחרות בתחומה, ואף השאירה מאחור את סוכנויות החלל המובילות, לרבות נאס"א עתירת הניסיון והמשאבים ורוסקוסמוס. הובלה זו מתבטאת בתחומים רבים: היא הראשונה (ונכון ל-2021 היחידה) שהצליחה להנחית שלב־ראשון של טיל במדויק ולהשתמש בו שוב לשיגור, היא מפעילה את הטיל החזק ביותר כיום (פאלקון כבד). מחירי השיגור שלה נמוכים ממחירי השיגור של כמעט כל הרקטות האחרות הקיימות כיום, והיא הזולה ביותר במחיר לק"ג מטען. ספייס אקס היא יצרנית המשגרים הגדולה בעולם עם 61 שיגורים במהלך 2022.

במאי 2020, ספייס אקס שיגרה את משימת SpaceX Demo-2 ושלחה זוג אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית באמצעות החללית דרגון 2, בכך הייתה לחברה הפרטית הראשונה שמשגרת בהצלחה חללית מאוישת, 8 שנים קודם לכן במאי 2012 היא שלחה לראשונה מטען על גבי דרגון 1.0 לאותו יעד.

פרויקטים עתידיים של החברה כוללים את חללית הענק סטארשיפ.

שוויה נאמד באוקטובר 2021 בכ־100 מיליארד דולר.[4] החברה מפעילה אלפי לוויני אינטרנט בשם "STARLINK", ונכון לאפריל 2024 לה למעלה מ-5,600 לוויינים פעילים, ויותר מ-2.6 מיליון לקוחות לשירותי אינטרנט מבוססי חלל.[5]

מטה החברה נמצא בקליפורניה. נמל החלל של החברה (שבו יש לחברה שני מתקני שיגור) שוכן בכף קנוורל, נמל נוסף, שבשטחו גם מתקני ייצור, ממוקם בבּוֹקַה צִ'יקַה, טקסס. מתקן הניסוי של מנועי הרפטור ממוקם במקגרגור (אנ') בטקסס.

היסטוריה

עריכה
 
המשרדים הראשיים של החברה בקליפורניה, ארצות הברית

סיפורה של ספייס אקס מתחיל בהשתתפותו של אילון מאסק במפגש של אגודת מאדים האמריקאית באמצע 2001. במפגש זה עלו כמה יוזמות לשיגור ניסויים ביולוגיים לחלל ואף למאדים לשם קידום חקר החלל וההתענינות הציבורית בו (בין הרעיונות שעלו – שליחת עכברים זכרים ונקבות לחלל תוך מתן אפשרות להזדווגות ולהבאת צאצאים, או שליחת תא שינחת במאדים וינסה לגדל צמחים באדמה המקומית בתוספת דשן ואטמוספירה מתאימה). מאסק התלהב מהרעיונות ואחרי עוד כמה דיונים החליט לתרום 20–30 מיליון דולר לנושא. הוחלט שמאסק יטוס לרוסיה וינסה לקנות טיל בליסטי בין־יבשתי משופץ. בין אוקטובר 2001 לפברואר 2002 מאסק ניהל משא ומתן על קניית טיל או שניים, אך המפגשים לא צלחו והאחרון שבהם הסתיים ב"פיצוץ" מצידו של מאסק שזעם על המחיר הגבוה שהוצע לו ועל חוסר הגמישות של הרוסים. עוד בטיסה חזרה לארצות הברית הוא החל להרהר ברעיון להקים חברה שתבנה טיל קטן בעצמה והתחיל לחשב מה תהיה העלות של טיל כזה, ומשם הדרך להקמת ספייס אקס הייתה קצרה.

בין הראשונים שמאסק לקח אליו לעבוד על הקמת החברה היו: טום מיולר, מומחה טילים בעל שם שעבד תקופה בחברת TRW, כריס טומפסון, מהנדס אווירונאוטיקה בבואינג, ומייקל גריפין שיתמנה כעבור כמה שנים לראש נאס"א (גריפין עזב את החברה אחרי זמן קצר). הרעיון הראשוני היה לבנות טיל קטן שיוכל לשגר מטען בן כמה מאות קילוגרם למסלול בעלות של כמה מיליוני דולרים. עם השנים חזונה של ספייס אקס הלך והתרחב עד כדי בניית טיל וחללית מאוישת הגדולים שנבנו אי פעם, בניית ושיגור אלפי לווייני אינטרנט, חזונה לטווח הארוך מדבר אף על יישוב כוכב הלכת מאדים באלפי בני אדם.[6]

החברה נוסדה ביוני 2002, במחסן בן 7,000 מ"ר בשדרות איסט גרנד 1310 באל סגונדו, פרבר של לוס אנג'לס.

התוכנית הראשונית הייתה שספייס אקס תבנה את המנועים בלבד בעצמה ותוציא חוזים לספקים לשאר המרכיבים של הטיל, אך עם הזמן מאסק נוכח שחברות אווירונאוטיקה אחרות לא עומדות בקצב שרצה, מקובעות לטעמו, ויקרות מאוד, והחליט לעבור לייצור עצמי של כל מרכיבי הטיל כמעט, עד הפרטים הקטנים ביותר, כולל לוחות אם, מעגלים חשמליים, לוחות סולאריים, חיישנים שונים וכן גוף הטיל עצמו שספייס אקס מעבדת ומרתכת במפעל שלה (חברת ULA לשם השוואה, מסתמכת על יותר מ־1,200 ספקים שונים שמפוזרים על פני הגלובוס לייצור טיליה). האסטרטגיה הזו הוכיחה את עצמה והביאה ליעילות גדולה בהרבה ובעיקר לחיסכון עצום בהוצאות, כך למשל ספייס אקס ייצרה מכשיר רדיו במחיר של 5,000 דולר בעוד שמחירו של מכשיר כזה בשוק הוא למעלה מ־50,000 דולר, במקרה אחר מהנדסיה של ספייס אקס הצליחו לייצר רכיב מסוים שעולה 120,000 דולר ב־3,900 דולר.[7]

החברה גדלה במהירות מאז הקמתה ומספר העובדים בה גדל מ־160 עובדים בנובמבר 2005 ליותר מ־500 ביולי 2008, כעבור שנתיים המספר הזה הוכפל, ונכון ל־2021 מועסקים בה כ-9500 עובדים.

ספייס אקס הפכה לחברה הפרטית הראשונה שהצליחה לשגר ולהחזיר חללית ממסלול הקפה ב־8 בדצמבר 2010, אחרי שקפסולת הדרגון שלה חזרה ממסלול הקפה.

ב־2017 הכריזה החברה כי תשגר, לראשונה, שני תיירי חלל להקפת הירח וחזרה בשנת 2018 על גבי דרגון 2, תוכנית שנדחתה ל־2023.[8]

ב־30 במאי 2020 הייתה החברה לחברה הפרטית הראשונה ששיגרה שני אסטרונאוטים לחלל, הם שוגרו בעזרת קפסולת דרגון שהתחברה לתחנת החלל הבינלאומית.

ביולי 2021 נרכשה שליטה בחברה Swarm Technologies שמנהלת צי לוויינים לטובת האינטרנט של הדברים.

אחר פרוץ הפלישה הרוסית לאוקראינה במרץ 2022, ביקש נשיא אוקראינה זלנסקי מספייסX לספק בדחיפות שירותי אינטרנט לווייני על פלטפורמת סטארלינק, במקום שירותי התיקשורת האוקראיניים שהושמדו על ידי הרוסים. SpaceX סיפקה לאוקראינה מאות מסופי סטארלינק, ומממנת את תפעולם מאז פרוץ המלחמה.

מימון

עריכה

אילון מאסק השקיע בחברה 100 מיליון דולר מכספו בשנותיה הראשונות. ב־2008 עמדה החברה על סף פשיטת רגל, ומאסק השקיע בה את כל הונו הנותר על מנת להצילה.[9]

בעשר שנותיה הראשונות הסתכמה פעילות החברה במיליארד דולר בקירוב. מתוך זה, הון פרטי סיפק כ־200 מיליון דולר, כמחציתם בהשקעת מאסק ומחציתם ממשקיעים אחרים. שאר הכסף הגיע מחוזי התקדמות של שיגור ארוך־טווח ומחוזי פיתוח. נאס"א העבירה לחברה במהלך השנים למעלה משני מיליארד דולר כמענקי פיתוח לעידוד תעשיית החלל הפרטית. נאס"א גם הזמינה במסגרת תוכנית CRS-1 עשרים שיגורי אספקה לתחנת החלל הבינלאומית באמצעות חלליות דרגון, תמורת 2.6 מיליארד דולר (130 מיליון דולר לטיסה), טיסות אלה החלו ב־2012 ונמשכו עד שנת 2019, אז החליפה אותה תוכנית CRS 2 במסגרתה שילמה נאס"א על 6 טיסות נוספות כנ"ל מספייס אקס (ועוד 12 טיסות מחברות פרטיות אחרות).

באוגוסט 2012 ספייס אקס חתמה על חוזה גדול עם נאס"א לפיתוח חללית מאוישת, בין השאר כדי לאפשר מחדש שיגור אסטרונאוטים מאדמת ארצות הברית (שתי חברות אחרות, בואינג וחברת סיירה נבדה, קיבלו חוזי פיתוח דומים). ספייס אקס משגרת החל מ־2020 חלליות דרגון 2 ובהם 4 אסטרונאוטים אל תחנת החלל הבינלאומית תמורת 380 מיליון דולר לטיסה.

מוצרי החברה

עריכה

משגרי פאלקון

עריכה
 
משגר הפאלקון 9 של ספייס אקס שנושא את חללית הדרגון, משוגרת במהלך COTS Demo Flight 1 ב־8 בדצמבר 2010
 
נחיתת שני המאיצים בטיסה הראשונה של פאלקון כבד, 6 בפברואר 2018

פאלקון 1, פאלקון 9 על ארבע גרסאותיו, ופאלקון כבד. משגר הפאלקון 9 נמצא בשימוש פעיל עם למעלה מ־70 טיסות ברקורד שלו ומשגר הפאלקון כבד ביצע טיסת בכורה בתאריך ה־2 בפברואר 2018. סדרת פאלקון נקראת על שם ספינת החלל מילניום פאלקון מסדרת הסרטים מלחמת הכוכבים.

 
הפאלקון 1 בטיסתו החמישית כשהוא נושא עליו לווין תקשורת
  • פאלקון 1 היה משגר קטן שהיה יכול להכניס למסלול לווייני נמוך כמה מאות קילוגרמים. הוא גם תפקד כטיל ניסויי כדי לפתח רכיבים וקווים מנחים עבור המשגר הגדול יותר פאלקון 9. פאלקון 1 ביצע 5 טיסות בשנים 2006–2009. שלוש הטיסות הראשונות של פאלקון 1 ששוגרו מהאי קווג'לין באוקיינוס השקט, כשלו ורק ב־28 בספטמבר 2008, הטיל הצליח להגיע למסלול בניסיון הרביעי שלו, והפך לטיל הפרטי הראשון, שמונע באמצעות דלק נוזלי, ששוגר לחלל. בשיגור החמישי והאחרון של הפאלקון 1 הוא שיגר בהצלחה לוויין מסחרי קטן למסלול, ומכאן ואילך עברה ספייס אקס לשגר באמצעות פאלקון 9.
  • פאלקון 9 הוא משגר רב שימושי שיכול להעלות עד ל־22,800 קילוגרמים למסלול ומיועד להתחרות במשגר דלתא 4 ובמשגר אטלס 5. הוא מונע באמצעות 9 מנועי מרלין בשלב הראשון. טיל הפאלקון 9 הגיע בהצלחה למסלול כבר בשיגור הראשון שלו ביוני 2010. הטיסה השנייה של משגר הפאלקון 9 נקראה COTS Demo Flight 1 ובוצעה ב־8 בדצמבר 2010. זו גם הייתה הטיסה הראשונה במסגרת תוכנית COTS. הטיסה השלישית נקראה COTS Demo Flight 2, ששוגרה ב־22 במאי 2012 והייתה לטיסה המסחרית הראשונה שהגיעה ועגנה בתחנת החלל הבינלאומית. טיל זה הוא הטיל המבצעי הראשון אי פעם שמסוגל לנחות לאחר שיגור לחלל ולחזור לשימוש נוסף. עד סוף 2022 נרשמו לזכותו 160 נחיתות מוצלחות.
  • פאלקון כבד הוא טיל פאלקון 9 שמחוברים אליו מצדדיו שני שלבים ראשונים נוספים של פאלקון 9, ספייס אקס ביצעה את טיסת המבחן הראשונה של פאלקון כבד ב־6 בפברואר 2018.[10] הוא הטיל הפעיל החזק ביותר כיום, והטיל החזק ביותר מאז פרישת טילי סטורן 5 ששימשו לשליחת אסטרונאוטים אל הירח במסגרת תוכנית אפולו.

משגר סטארשיפ (בפיתוח)

עריכה
  ערך מורחב – סטארשיפ

סטארשיפ (באנגלית: Starship) הוא משגר רב־שימושי כבד הנמצא בתהליכי פיתוח.[11] הסטארשיפ דו־שלבי ומורכב מרקטת האצה בשם סופר־כבד (Super Heavy) כשלב הראשון ומהחללית סטארשיפ כשלב השני. חללית הסטארשיפ גדולה ומיועדת לנשיאת בני אדם כמו גם ציוד ומטען, והסופר־כבד היא רקטת האצה המיועדת לשגר את הסטארשיפ למסלול ולאחר מכן לנחות בחזרה. משגר הסטארשיפ כולו (סופר־כבד + חללית סטארשיפ) מיועד לשיגורים של יותר ממאה טון, מעל ומעבר לשיא שהציבו משגרי סטורן 5 בתחילת שנות ה־70.
מעבר להיותו המשגר הגדול והחזק ביותר שנבנה אי פעם, הוא מיועד להיות המשגר הראשון שניתן לשימוש חוזר באופן מלא. שני השלבים שלו מיועדים להיות רב־שימושיים ולנחות בחזרה לאחר כל שיגור.[12] סטארשיפ מיועד בין היתר לשגר לוויינים ובני אדם למסלול סביב כדור הארץ ויהיה מסוגל לבצע נחיתות מאוישות על הירח ומאדים.[13] התכנונים הראשונים של הסטארשיפ פורסמו בשנת 2012. בשנים שלאחר מכן פותחו מנועי הראפטור המתקדמים אשר יניעו את המשגר, ובשנת 2019 החלו לבצע בדיקות באב טיפוס של חללית הסטארשיפ עצמה.[14] ‏

ב-20 באפריל 2023 שוגרו רקטת סופר־כבד וחללית סטארשיפ, אך כשלו בשלב ההפרדה של החללית מהרקטה, והתפוצצו באוויר כארבע דקות לאחר השיגור.[15] ב-13 אוקטובר 2024 התבצע הניסוי החמישי של רקטת סופר-כבד וחללית סטארשיפ. הניסוי הסתיים בהצלחה רבתי כאשר רקטת סופר-כבד חזרה לכן השיגור בהצלחה, בפעם הראשונה.[16]

חלליות דרגון

עריכה
  ערך מורחב – דרגון (חללית)
  ערך מורחב – דרגון 2 (חללית)
 
חללית הדרגון מתקרבת לתחנת החלל הבינלאומית
 
מראה פנים של חללית הדרגון ב־COTS 2

חללית דרגון 1.0 היא חללית מטען לא מאוישת שמיועדת להביא מספר טונות של ציוד למסלול נמוך סביב כדור הארץ (אל תחנת החלל הבינלאומית), נאס"א רכשה מספייס אקס בסך הכול 20 טיסות מבצעיות כאלה.

ב־2006 הודיעה נאס"א שהחברה הייתה אחת משתיים שנבחרו כדי לספק הובלות מטענים ובני אדם לתחנת החלל הבינלאומית, תחת תוכנית COTS. ספייס אקס סיפקה מטען לתחנת החלל הבינלאומית, ולבסוף תספק שירותי העברת בני אדם בחללית הדרגון. התוכנית המקורית של נאס"א קראה לטיסות של COTS בין 2008 ל־2010. ספייס אקס לא יכלה לעמוד בלוח הזמנים הזה, אבל לבסוף החלה טיסות־מבחן ב־2010.

טיסת הבדיקה הראשונה של חללית הדרגון התקיימה ב־4 ביוני 2010 בנמל החלל קייפ קנוורל בזמן טיסת הבכורה של משגר הפאלקון 9; למדמה הדרגון היה חוסר באוויוניקה, מגן חום, ומרכיבים אחרים שדרושים בדרך כלל בשביל חללית מבצעית מלאה, אבל היה לו את כל המאפיינים הנחוצים כדי לוודא את ביצועיו. חללית דרגון מבצעית שוגרה ב־8 בדצמבר 2010 במסגרת COTS Demo Flight 1, טיסת הפאלקון 9 השנייה, וחזרה בהצלחה לכדור הארץ אחרי שתי הקפות, והשלימה את כל מטרות המשימה.

החל מאמצע 2017 ספייס אקס משתמשת בחלליות דרגון משופצות ששוגרו בעבר ושבו לכדור הארץ ולא מייצרת יותר חלליות חדשות מדגם זה.

 
חללית ה-Dragon 2 במהלך עגינה בתחנת החלל הבינלאומית

חללית דרגון 2 היא חללית מאוישת המסוגלת לשאת עד שבעה אסטרונאוטים או מטען למסלול סביב כדור הארץ וכן מעבר לכך. החללית היא קפסולת חרוט בליסטית מקובלת, גדולה במעט מדרגון 1.0. החללית משוגרת על גבי משגר פאלקון 9. דרגון 2 מצוידת במערכת עגינה עצמאית ומסוגלת להתחבר ליחידה האמריקאית בתחנת החלל הבינלאומית בכוחות עצמה, להבדיל מהגרסה הלא מאוישת שעוגנת באמצעות הזרוע הרובוטית של תחנת החלל, קנדראם 2. דרגון 2 שוגרה לראשונה במרס 2019 לתחנת החלל הבינלאומית בטיסת מבחן לא מאוישת.[17] החללית השלימה את משימתה ונחתה בהצלחה באוקיינוס האטלנטי, אבל ב־20 באפריל 2019, בזמן ניסויים סטטיים של המנועים הרקטיים שלה היא התפוצצה,[18] למרות זאת פיתוחה התקדם היטב, והשיגור המאויש הראשון התבצע בהצלחה בסוף מאי 2020.

מנועים רקטיים

עריכה

מאז נוסדה החברה, פותחו על ידיה ארבעה סוגים של מנועים רקטיים: מרלין וקסטרל עבור משגרי פאלקון (פאלקון הוא בז באנגלית, מרלין וקסטרל הם מינים של בזים), מנועים בשם דרקו וסופר דרקו המורכבים בחלליות דרגון 1 ו־2, המנוע דרקו מיועד לתמרונים במסלול וסופר דרקו משמש גם להיפרדות מהירה מהטיל בזמן חירום וכן הוא מאפשר נחיתה יבשתית ללא מצנח (דרגון 2 תנחת באמצעות מצנחים בים ואפשרות זו תתבצע רק במקרה חירום).

המנוע המתקדם ביותר הוא ראפטור שמבוסס על שריפת מתאן. 33 מהם ישולבו במאיץ סופר־כבד ושישה בחללית סטארשיפ. ראפטור הוא המנוע הראשון והיחיד שמשתמש בטכנולוגיית הצתה מוקדמת מלאה ואספקת דלק קריוגני, וכתוצאה מציג ביצועים יוצאי דופן. המנוע כשלעצמו עבר את שלבי הניסוי בהצלחה, אך טרם שולב בשיגור לחלל בפועל. בנוסף לגרסה הקיימת שמותקנת בגרסאות הניסוי SN15 ו-SN20 מתבצעים ניסויים במתקן סאנצ'ז של גרסה מתקדמת, שעומדת בלחצים גבוהים יותר ומפיקה כוח רב יותר.

מערך לוויינים

עריכה
  ערך מורחב – Starlink

יוזמה של ספייס אקס נקראת Starlink, הכוללת פיתוח, יצור ושיגור מערך של אלפי לווייני אינטרנט, (התוכנית כוללת הצבת יותר מ־42,000 לוויינים במסלול בגובה של כ־550 ק"מ) בסוף פברואר 2018 שוגרו זוג לוויינים מדגמים ראשונים, במאי 2018 טענה גווין שוטוול נשיאת החברה כי עלות המיזם כולו צפויה להיות בסביבות עשרה מיליארד דולר.[19] נכון לספטמבר 2022 ספייס אקס שיגרה יותר מ-3,000 לוויינים. לשם השוואה בסה"כ יש סביב כדור הארץ כ-5,200 לוויינים מתוכם, 2,000 לא פעילים[20].

מתקנים

עריכה

מטה ספייס אקס נמצא ב-Rocket Road 1 בהות'רון שבקליפורניה.

בדיקות ומתקני לאחר־טיסה

עריכה
 
בונקר בדיקת המנועים של ספייס אקס, ספטמבר 2012

לספייס אקס יש שני מתקני בדיקה לרקטות:

כל מנועי הרקטות של ספייס אקס נבדקים על מעמדים מיוחדים לבדיקות של שיגורים. בדיקות של טיסות המראה ונחיתה אנכית בגובה נמוך של טיל ה־Grasshopper גרסה 1.0 (בעזרת פאלקון 9) התבצעו בבוקה צ'יקה. בדיקות של טיסות בגובה גבוה ובמהירות גבוהה של טיל ה־Grasshopper בגרסה 1.1 התבצעו גם הן בבוקה צ'יקה ושם גם מבוצעים פירוק וריקון דלק של חללית הדרגון לאחר הטיסה.

 
תמונה ממתחם בוקה צ'יקה האנגרים המשמשים לבנית הסטארשיפ, 2022

החברה רכשה את מתקני הבדיקה בבוקה צ'יקה מחברה שעסקה בפיתוח משגרים, כשהיא תיקנה ושיפרה את מעמד הבדיקות הגדול ביותר בשביל בדיקת מנוע הפאלקון 9. ספייס אקס ביצעה מספר שיפורים למתקן מאז רכישתו, והרחיבה אותו פי כמה כשרכשה אדמות חקלאיות סמוכות. ב־2011, החברה הודיעה על תוכניות לשדרג את המתקן בשביל בדיקות לרקטת VTVL.

ספייס אקס בנתה את כל מנועי הטילים והמאיצים שלה במטה בקליפורניה, עד שבשנת 2017 היא שידרגה את בוקה צ'יקה ממתקן בדיקות וניסויי מנועים לאתר ייצור ופיתוח של הסטארשיפ והראפטור, בעוד בקליפורניה נשאר מרכז פיתוח והיצור של טילי הפלקון וחלליות הדרגון. המתקן בבוקה צ'יקה משמש עדיין כמתקן בדיקות וניסויי מנועים וכאתר שיגור.

החללית דרגון, לאחר שימוש במשימת חלל, נחיתה במים ושיחזור נשלחת לבוקה צ'יקה בטקסס בשביל ריקון דלק, ניקוי ושיפוצים בשביל שימוש חוזר פוטנציאלי.

אתרי שיגור

עריכה
 
טיל הפאלקון 1 הראשון בבסיס חיל האוויר ונדנברג. הטיל הזה לא שוגר יותר משם בשל בעיות תזמון ולבסוף שוגר מקווג'לין

ספייס אקס משתמשת בשלושה אתרי שיגור לחלל:

שיגורי הניסוי של המשגר פאלקון 1 התבצעו באי קוואג'לין שבאיי מרשל. שיגורי פאלקון 9 מתבצעים מאחד משלושת האתרים הנ"ל, החל מ־2018 ייוחד אתר השיגור ההיסטורי LC-39A אשר במרכז החלל קנדי (ממנו שוגרו טילי סטורן 5 במסגרת תוכנית אפולו וכן מעבורת החלל), לשיגורים מאוישים של חלליות דרגון 2 ולשיגורי פאלקון כבד בלבד. אתר זה ניזוק קשות בהתפוצצות טיל פאלקון 9 בעת הכנות לשיגור ב־2016, החברה שיפצה ושידרגה אותו כך שיתמוך בשיגורים עוצמתיים יותר ויקל את הלוגיסטיקה הכרוכה בתדלוק הטיל לפני השיגור וכל מה שמסביב, במטרה לייעל להוזיל ולקצר את ההליכים הנדרשים לפני ואחרי שיגור.

בנוסף לאתרים אלה ספייס איקס בנתה נמל חלל בבּוֹקַה צ'יקַה, ומייעדת אותו למיזם סטארשיפ בלבד.

אסדות אוטונומיות

עריכה
 
השלב הראשון של פאלקון 9 על האסדה האוטונומית Of Course I Still Love You, אחרי ששב ממשימת שיגור אספקה לתחנת החלל הבינלאומית

SpaceX מחזירה את השלבים הראשונים של פאלקון 9 והבי פאלקון לשימוש חוזר, אחרי שהעלו לוויין למסלול סביב כדור הארץ. הטילים נוחתים על אסדות אוטונומיות הצפות באוקיינוס האטלנטי. האחת נקראת "Just Read the Instruction" והשנייה "Of Course I Still Love You" על שם ספינות החלל מ־"The Player of Games", ספר מסוגת המדע הבדיוני של איאן בנקס. ביולי 2021 הצטרפה האסדה A Shortfall of Gravitas ‏(ASOG), שמתוכננת לשרת שיגורים מנמל החלל קייפ קנוורל בחוף המזרחי של ארצות הברית. ASOG היא האסדה הראשונה עם יכולת תנועה עצמאית ואינה נזקקת לספינות גרר. גם שמה לקוח מספריו של איאן בנקס, ופירושו "אין די רצינות".

שיתופי פעולה עם נאס"א

עריכה

תוכנית COTS ו־CRS

עריכה
 
חללית הדרגון מתחברת לתחנת החלל הבינלאומית במהלך משימת COTS 2

ב־18 באוגוסט 2006 הכריזה נאס"א שספייס אקס זכתה בחוזה התעבורה המסחרית המסלולית שלה (COTS) כדי להדגים שליחת מטען לתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עם אפשרות אופציונלית להעברת בני אדם. החוזה הזה, שתוכנן בידי נאס"א כדי להעניק "כסף ראשוני" בשביל פיתוח משגרים חדשים, נתן לספייס אקס 278 מיליון דולר כדי לפתח את משגר הפאלקון 9, בתוספת תשלומי תמריצים ששולמו בשלושה שיגורי הדגמה. בדצמבר 2008 ספייס אקס וחברת Orbital Sciences Corporation זכו כל אחת בחוזה CRS. החוזה של ספייס אקס היה עבור 12 משימות תמורת 1.6 מיליארד דולר, כדי לשאת מטענים ואספקות אל תחנת החלל הבינלאומית וממנה ארצה. ב־9 בדצמבר 2010, בשיגור של משימת ה־COTS Demo Flight 1, ספייס אקס הפכה לחברה הפרטית הראשונה שהצליחה לשגר, להקיף, ולהחזיר חללית לנחיתה.

החוזה המקורי של נאס"א קרא לטיסת ה־COTS Demo Flight 1 להיערך ברבעון השני של שנת 2008. הטיסה הזאת נדחתה כמה פעמים, כשלבסוף בוצעה בשעה 15:43 UTC ב־8 בדצמבר 2010. החללית דרגון נכנסה בהצלחה למסלול, הקיפה את כדור הארץ פעמיים ואז ביצעה חזרה לכדור הארץ תחת שליטה, וצללה בתוך המים של האוקיינוס השקט ליד החוף של ניו מקסיקו.

לפי לוח הזמנים המקורי, בטיסת COTS Demo Flight 2 חללית הדרגון הייתה אמורה לבצע את הטיסה השנייה שלה ולהיפגש עם תחנת החלל הבינלאומית אבל לא להתחבר אליה. היא הייתה אמורה להתחבר אליה בטיסה השלישית. אולם, אחרי ההצלחה של המשימה הראשונה נאס"א הסכימה על תנאי ב־15 ביולי 2011 ששתי הטיסות יהיו משולבות, והמשימה הבאה של דרגון תתחבר עם תחנת החלל הבינלאומית. ב־9 בדצמבר 2011, נאס"א אישרה באופן רשמי את ההתמזגות של טיסה 2 עם טיסה 3 לטיסת COTS 2 אחת. הטיסה נדחתה בחודש נוסף ל־7 בפברואר 2012, אך ב־16 בינואר 2012, ספייס אקס הודיעה שהיא צריכה זמן נוסף למבחני הנדסה, ותאריך הטיסה נדחה שוב, ללא תאריך חלופי ידוע. ב־19 במאי הטיסה התבטלה באופן אוטומטי כשהלחץ באחד מתאי המנועים היה גבוה יותר מהמצופה. טיסת ה־COTS 2 נדחתה ל־22 במאי 2012. בתאריך זה הטיסה הושלמה והחללית דרגון נכנסה בהצלחה למסלול. מספר ימים לאחר מכן, קפסולת הדרגון התחברה בהצלחה עם תחנת החלל הבינלאומית, הייתה זאת הפעם הראשונה שחללית פרטית (להבדיל ממשלתית) הגיעה להישג כזה.

תוכניות CCDev ו־CCiCap

עריכה

תוכנית הפיתוח לחלליות מאוישות מסחריות של נאס"א (CCDev) נועדה לפיתוח חלליות מסחריות שיכולות להעביר בני אדם לתחנת החלל הבינלאומית. ספייס אקס לא לקחה חלק בסיבוב הראשון של התוכנית, אך בזמן הסיבוב השני נאס"א העניקה לספייס אקס חוזה בשווי 75 מיליון דולר כדי להמשיך לפתח את מערכת המילוט שלה, לנסות התאמות של הצוות ולהתקדם בעיצוב הדרגון והפאלקון 9 החדשים. ספייס אקס הציעה הצעה לסיבוב השלישי של תוכנית CCDev שהפכה לתוכנית CCiCap.

ב־3 באוגוסט 2012 נאס"א הודיעה על הסכמים חדשים עם ספייס אקס ועם שתי חברות אחרות כדי לעצב ולפתח את הדור הבא של רכבי החלל המאוישים של ארצות הברית, כדי לאפשר את השיגור של אסטרונאוטים מאדמת ארצות הברית ב־5 השנים הבאות. התקדמויות שנעשו על ידי החברות האלו תחת הסכמים חדשים ויוזמת CCiCap מיועדות לשפר באופן משמעותי את הזמינות של שירותי טיסות חלל מאוישות מסחריות בשביל לקוחות מסחריים וממשלתיים. כחלק מההסכם הזה, ספייס אקס קיבלה 440 מיליון דולר, כדי להמשיך לפתח ולבדוק את חללית הדרגון שלה.

חוזים ביטחוניים ראשונים

עריכה

בדצמבר 2012, הכריזה ספייס אקס על שני חוזי השיגור הראשונים שלה עם מחלקת ההגנה של ארצות הברית. "מרכז הטילים והחלל של חיל האוויר של ארצות הברית העניק לספייס אקס שתי משימות: מצפה האקלים בחלל העמוק (DSCOVR), אשר שוגר ב־11 בפברואר 2015, ותוכנית חלל נסיונית 2 (STP-2). במהלך 2017 שוגרו שני מטענים ביטחוניים נוספים: לוויין הריגול NROL-76 ומטוס החלל X-37B, חוזים אלה הם עוד צעד המלמד[דרוש מקור: ללא מקור זוהי מסקנה מקורית] על התבססותה כחברת שיגור המשתווה לחברות גדולות וותיקות בהרבה וכן ממחיש את האמון שרוחשים לה הגופים האלה.

סטטיסטיקה

עריכה

עד תחילת ספטמבר 2020 שיגרה ספייס אקס 92 רקטות פאלקון 9 ושלושה טילי פאלקון כבד, ועליהם לוויינים של כמה גופים שונים, הבולטים שבהם הם: חללית דרגון 2 מאוישת, 21 חלליות אספקה מסוג דרגון 1.0 ששוגרו אל תחנת החלל הבינלאומית (מהם 2 לצורכי הדגמת יכולת, ואחת שאבדה עם התפוצצות הטיל שנשא אותה בשנת 2015), 7 לוויינים של חברת SES הלוקסמבורגית, טלסקופ החלל TESS, מטוס החלל הזעיר X-37B, והחללית הישראלית "בראשית", כמו כן שוגרו 75 לוויינים (בשמונה שיגורים) של חברת אירידיום שיחליפו את לווייניה הישנים, אלה ישמשו לתקשורת סלולרית לוויינית. לוויינים אחרים ששוגרו על פאלקון 9 שייכים לחברות Orbcomm, אינטלסאט, אינמרסאט, מערך לווייני Starlink ועוד.

הלוויין הכבד ביותר ששוגר באמצעות פאלקון 9 (כמעט) למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי, היה הלוויין Telstar 19V במשקל של 7,075 ק"ג הוא שוגר ב־22 ביולי 2018,[21] במקום השני ניצב הלוויין "Intelsat 35e" ששוקל 6,761 קילוגרם ששוגר ביולי 2017, גם הוא ל־GTO.

משימת מאדים שבוטלה – Red Dragon

עריכה

תוכנית כללית למשימה רובוטית למאדים הועלתה על ידי החברה, במסגרתה שימוש במשגר העתידי פאלקון כבד כטיל השיגור ובחללית דרגון 2 כדי לטוס למאדים ולנחות על פניו. הרעיון, שנקרא "דרגון אדום", פורסם בשנת 2011, על פיו תוכנן לשלוח לנחיתה על מאדים חללית או יותר מדגם דרגון 2 לא מאוישות בכל חלון שיגור דהיינו מדי שנתיים, באמצעות הטיל פאלקון כבד היה אפשר להנחית כ־4 טון ציוד בכל חללית, תוכנית זו הייתה אמורה להיות שלב ביניים לקראת התוכנית הגדולה: שיגור חללית הענק סטארשיפ אל מאדים שיהיה בכוחה להנחית במאדים מטען במשקל גדול פי 40. אך בסוף 2017 פורסם כי ספייס אקס החליטה לבטל את יכולת הנחיתה היבשתית של החללית דרגון 2 וכתוצאה מכך גם את יכולת הנחיתה על פני השטח של מאדים, ובמקום זאת להתמקד בבניית חללית הסטארשיפ.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא SpaceX בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ [1], CNBC
  2. ^ SpaceX is the No. 1 rocket company by revenue, with $2 billion last year, Jefferies estimates, CNBC
  3. ^ [2], CNBC
  4. ^ Michael Sheetz, Elon Musk's SpaceX hits $100 billion valuation after secondary share sale, CNBC, ‏2021-10-08 (באנגלית)
  5. ^   ספייס אקס מתגאה ברווחיות עסקי הלוויינים – אבל סטארלינק הפסדית בתזרים, באתר TheMarker‏, 10 באפריל 2024
  6. ^ אילון מאסק היזם הנועז המעצב את עתידנו, הוצאת מטר, 2016, עמ' 80-100
  7. ^   נדן פלדמן, האיש שמתכנן להציל את המין האנושי מהכחדה - ובינתיים עושה מזה מיליארדים, באתר TheMarker‏, 23 בינואר 2016
  8. ^ הגר רבט, ספייס X של אלון מאסק הכריזה על שיגור ראשון של שני תיירי חלל לירח ב-2018, באתר כלכליסט, 28 בפברואר 2017
  9. ^ Jeremy Dyck, How Elon Saved SpaceX & Tesla … At The Same Time, Medium, ‏2019-10-25 (באנגלית)
  10. ^ אילן גטניו, מכונית אדומה בדרך למאדים, באתר ישראל היום, 8 בפברואר 2018
  11. ^ פרטים על משגר הסטארשיפ, באתר SpaceX
  12. ^ דארל את'רינגטון,‏ "SpaceX details Starship and Super Heavy in new website", ‏ 1 באוקטובר 2019, TechCrunch
  13. ^ ג'קי ווטלס,‏ "Colonizing Mars could be dangerous and ridiculously expensive. Elon Musk wants to do it anyway", ‏ 8 בספטמבר 2020, CNN
  14. ^ טיילר גריי,‏ "SpaceX ramps up operations in South Texas as Hopper tests loom", ‏ 28 במאי 2019, NASASpaceFlight.com
  15. ^ איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, ספינת החלל הענקית של SpaceX התפוצצה ארבע דקות אחרי השיגור, באתר ynet, 20 באפריל 2023
  16. ^ ספייסX, ניסוי השיגור החמישי של סטרשיפ עם הצלחה בהחזרת המשגר הסופר כבד, באתר יוטיוב, ‏13.10.2024
  17. ^ אושרית גן-אל, ‏בינתים רק עם בובה: חללית SpaceX של אלון מאסק שוגרה, באתר גלובס, 2 במרץ 2019
  18. ^ SpaceX’s Crew Dragon spacecraft suffers an anomaly during static fire testing at Cape Canaveral
  19. ^ ראיון ב־TED, מאי 2018
  20. ^ כמה לוויינים יש עכשיו בחלל? | סוכנות החלל הישראלית, באתר www.space.gov.il
  21. ^ SpaceX delivers for Telesat with successful early morning launch , אתר spaceflightnow, סטפן קלארק, 22 ביולי 2018


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=SpaceX&oldid=39920353"