אליעזר הופיין

אליעזר זיגפריד הופיין (כונה: אז"ה; Siegfried Hoofien;‏29 באוגוסט 1881 – 7 ביולי 1957) היה פעיל ציוני יליד הולנד, רואה חשבון בהכשרתו. אחרי עלייתו לארץ ישראל בשנת 1912, היה למנכ"ל בנק אנגלו-פלשתינה בשנים 1925–1947 ויושב ראש מועצת המנהלים שלו בשנים 1947–1957. בתקופתו שונה שם הבנק מ"חברת אנגליא-פלשתינה" ל"בנק אנגלו-פלשתינה" ואחר כך ל"בנק לאומי לישראל". עוד בצעירותו מילא תפקיד נכבד בניהול הבנק בימי מלחמת העולם הראשונה. באותה תקופה פעל מטעם הג'וינט במתן סיוע לתושבים היהודים שנשארו בארץ ישראל, בשנים האחרונות של השלטון העות'מאני.

קורות חיים

אליעזר הופיין נולד באוטרכט שבהולנד, כילד השני מבין ארבעה ילדים. אחיותיו היו: לנה שפיץ-הופיין (1879–1945, נספתה בברגן-בלזן), ז'נט הופיין (1886–1948, נהרגה מירי חיילים ירדנים בלטרון^[1]), ורוזה הופיין (1883–1941, נפטרה באמסטרדם). אביו, יעקב הופיין (נולד בסביבות 1847), היה רב ובעל תואר אקדמי. אמו הייתה רוזינה לבית בלאוו (1855–1911). אבות משפחת האב ישבו באחד הגטאות היהודים של אמסטרדם, משם נעקרו במאה ה-19, בהוראת המלכות, לעיירה סטיינווק.

בעקבות מותו המוקדם של האב, האם עקרה עם ילדיה לאמסטרדם, שם פתחה בית ספר עם פנימייה דתית. זיגפריד אליעזר למד בבית הספר הגבוה למסחר והוסמך כרואה חשבון. הופיין הצטרף לתנועה הציונית בהולנד ובשנת 1907 עת התקיים הקונגרס הציוני השמיני בהאג, נתמנה למזכיר שלה. בגיל 28 החל לעבוד במשרדי הקרן קיימת לישראל בקלן גרמניה. התמחותו כרואה חשבון וידיעת השפות שלו (הולנדית, גרמנית, אנגלית ועברית) סללו את הדרך למינויו כמזכירו הכספי של דוד וולפסון, שירש את הרצל, בתפקיד נשיא ההסתדרות ציונית. וולפסון היה גם יו"ר המועצה (Council) של חברת האם של הבנק אוצר התיישבות היהודים וכן היה יושב ראש הדירקטוריון של אפ"ק.

בשנת 1912 לאחר מותו הפתאומי של אליהו ספיר, מנהל סניף יפו של הבנק,^[2] החליט יעקובוס קאן יו"ר מועצת המנהלים של אפ"ק. ובעצמו בנקאי הולנדי, בעצה אחת עם דוד וולפסון למנות את הופיין כמחליפו של ספיר וכסגנו של מנכ"ל הבנק הראשון זלמן דוד ליבונטין (זד"ל). בגיל 32 הצטרף הופיין להנהלת הבנק.

עם פרישתו של ליבונטין בסוף שנת 1924 התמנה הופיין למנהל כללי. בשנת 1947 הוא מונה כיושב ראש פעיל של מועצת המנהלים תפקיד בו החזיק עד מותו. בסך הכול שימש הופיין בתפקידי ניהול בבנק במשך ארבעים וחמש שנה.

מול השלטון הטורקי בארץ

בעת מלחמת העולם הראשונה נאלץ מנהל הבנק, זלמן דוד ליבונטין, שהיה נתין רוסיה, מדינת אויב לטורקיה, לעזוב למצרים. ניהול הבנק בארץ ישראל עבר באופן מעשי לאליעזר הופיין, שהיה אזרח הולנד, מדינה ששמרה על נייטרליות כל זמן המלחמה.

הפעילות הבנקאית

הופיין ניהל משא ומתן ארוך ומורכב עם השלטונות העות'מאניים, אשר הורו על פירוק הבנק תוך 14 יום. ג'מאל פאשה, המושל הצבאי של הארץ, איים לעצרו ולהגלותו. עמדת הקצינים הגרמנים במפקדה הטורקית מנעה זאת. בסופו של דבר, בקיץ 1916, הורו השלטונות הטורקיים לפתוח מחדש את סניפי הבנק כדי "לבצע פירוק מסודר". מפרק רשמי לא מונה. מלאכת הפירוק הוטלה על הפקידים הזוטרים של הבנק. ה"פירוק" לא הסתיים עד תום המלחמה. וכך, עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל, נפתחו משרדי הבנק לציבור. הסתבר כי נכסי הבנק בתום המלחמה עלו בערכם על שווי הנכסים בעת פרוץ המלחמה.

הפעילות עם הג'וינט

במקביל עסקו לבונטין והופיין בתקופת מלחמת העולם הראשונה במתן סעד לגולים מן הארץ ועזרה לנשארים בה. הופיין ריכז בארץ ישראל את פעילות הג'וינט בשנים 1914 - 1918. בהיעדר הנהגה ליישוב,^[3] בנק אנגלו-פלשתינה היה הארגון שקיבל לאחריותו את הטיפול ביישוב היהודי בארץ ישראל.

ארגון הג'וינט החל לפעול בשנת 1914. היה זה תוצאה של מחסור, גדל והולך, במזון בארץ ישראל ובעקבות דוחות פסימיים של קונסול ארצות הברית^[4] בירושלים, ד"ר אוטיס אלן גלייזברוק ושגריר ארצות הברית בקושטא (איסטנבול), הנרי מורגנטאו. מספר לא קטן של ארגונים יהודים בארצות הברית אספו כסף ומזון ושלחו אותם ליישוב בארץ ישראל באמצעות הג'וינט. הפעילות נמשכה עד שארצות הברית זנחה את העמדה הנייטרלית והצטרפה למלחמה נגד גרמניה (אם כי מעולם לא הכריזה מלחמה על האימפריה העות'מאנית) ב-1917. קונסול ארצות הברית בירושלים נאלץ לעזוב את העיר ומרכז פעילות הסעד של הג'וינט הועתק להולנד הנייטרלית. בראש הפעילות בהולנד עמד היהודי סולומון פרדריק ואן נירופּ (Van Nierop) מנכ"ל הבנק האמסטרדמי (Amsterdamsche Bank).
ב-8 ביוני 1917 פנה ואן נירופ אל הופיין ובקשו לעמוד בראש מפעל החלוקה של המזון והכספים ליהודי ארץ ישראל. הופיין הסכים ורתם את מערך הסניפים של אפ"ק (ביפו, בירושלים, בביירות, בחיפה, בחברון, בצפת ובטבריה) לפעילות. כל פעילותו הבנקאית והחברתית של הופיין נעשו במשרד שהועמד לרשותו בקנסוליה הספרדית. ספרד, כמו הולנד, שמרה גם היא במלחמה זאת על נייטרליות.^[5]

דו"ח הג'וינט

עם סיום המלחמה חיבר הופיין עבור ראשי הג'וינט בארצות הברית דו"ח מפורט על פעילותו בתקופה שבין 1 באוגוסט 1917 עד 31 במאי 1918.

הדו"ח מחולק לתיאור המצב באותן שנים ולנספחים מפורטים אודות העזרה. במבוא מסביר או מתרגם הופיין מונחים רבים לקורא האמריקני שאינו בקיא די הצורך במציאות הארצישראלית. ברשימת המונחים (באותיות לטיניות) המלווים בהסבר בשפה האנגלית, מופיעים מושגים כמו "פקידים ואמרכלים בארץ הקודש", "תלמידי חכמים, כולל, "מוּטֶצריף" (נציב טורקי, באותיות ערביות متصرف, בטורקית mutasarrıf, ובאנגלית Mootessarif) ,שטריימל ונס חנוכה.

מאחר שחלק גדול מן הפעילות עוסקת בענייני כספים דאג הופיין לרשום בין מושגים אלו גם את "קופת הצדקה ע"ש רבי מאיר בעל הנס", חלוקה ו"שנורר". המילה האחרונה מתורגמת ל-A persistent beggar.

הארץ חולקה לצורך המפעל לשמונה יחידות משנה שאליהן הוזרמו מזון וכספים. חלקה של ירושלים בקבלת העזרה היה הגדול ביותר בשל האופי הסוציו-אקונומי של אוכלוסייתה והסתכם ב-50%. הדו"ח מפרט את כמויות האורז והחיטה שנמסרו בין השאר לבתי ספר,^[6] לישיבות,^[7] לבתי יתומים לכוללים ולמלמדים (באנגלית Melamdim). בפירוט יבש מתאר הופיין את העזרה הרפואית שניתנה על ידי רופאים שונים.^[8] ללא העזרה היו התלמידים גוועים ברעב פשוטו כמשמעו.^[9]תמיכות בסדר גודל גבוה ביותר הועברו גם לגולי הארץ ששכנו בחומס שבסוריה בסך 741 ליש"ט.

בנקאי

אליעזר הופיין היה המנהל הכללי של הבנק בשנים 1925 - 1947. בשנת 1947 מונה, במקומו, למנהל הכללי אהרן ברט. האספה הכללית של בעלי מניות בנק אפ"ק (שבינתיים שינה את שמו לבא"פ) באישור אוצר התיישבות היהודים כנדרש בתקנות החברה, החליטה כי אליעזר הופיין יהיה היושב ראש של מועצת המנהלים של הבנק. הופיין כיהן בתפקיד היושב ראש עד למותו בשנת 1957.

הופיין היה מעורב בכל תחומי העשייה הכלכלית והפיננסית. בין השאר היה גם נשיא לשכת המסחר בתל אביב למעלה משני עשורים, השתתף בהקמת "החברה המזרחית למחסני ערובה" וחברת "אוצר מפעלי ים" שבבעלותה נמל תל אביב.^[10]

במסגרת תפקידו האחרון, יושב ראש מועצת המנהלים של בנק ישראל, הוא חתם על שטרי הכסף של המדינה יחד עם המנהל הכללי של הבנק אהרן ברט. היו אלה שתי הסדרות הראשונות של שטרות כסף אשר הופקו במדינת ישראל.^[11]

כמו שאר צמרת הבנק, היה הופיין רחוק מכל פעילות מפלגתית. הוא נהג לחתום בעט בצבע ירוק, וכך הפך הצבע הירוק לדומיננטי בניירות הבנק ופרסומיו.

עד נובמבר 1948 היה קונסול כבוד של הולנד בתל אביב. עם סיום המינוי ניתנה לו חברות במסדר אורנג' נסאו.

חיים אישיים

הופיין נשא את מריאנה (מרים) לבית מייקלס לאישה באמסטרדם בשנת 1910. לזוג נולדו שני ילדים.

בנו עסק בזואולוגיה וחיבר את הספר "זוחלים: מדריך ומגדיר לזוחלים של ארץ ישראל".

הופיין נקבר בבית העלמין כפר שמריהו.^[12]

הנצחה

על שמו נקראו רחובות בירושלים (בשכונת רמות), תל אביב, טבריה וחולון.

לקריאה נוספת

יעקב אשר לויסון (יעקב אשר), אליעזר הופיין, הוצאת תל אביב, תרצ"ו-1936.
'הופיֶן, אליעזר (זיגפריד)', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 170. (הספר בקטלוג ULI)
אבי בטלהיים, (דן גלעדי עורך מדעי), הסוחרים, תל אביב : הוצאת לשכת המסחר תל אביב - יפו, 1990, עמ' 120–131.
100 שנות לאומי, הוצאת בנק לאומי, 2003.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליעזר הופיין בוויקישיתוף

דוח הופיין על פעולות הסיוע בארץ ישראל, 1918, אתר ספריית הקונגרס
דוד תדהר (עורך), "אליעזר (זיגפריד) הופין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1150
אליעזר (ז.) הופין, דבר, 8 ביולי 1957
דוד הכהן - "האיש שהנפיק את הכסף" ב"עת־מול" עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, כרך ז', גיליון 5, סיון תשמ"ב, -מאי 1982
אליעזר הופיין, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים

הערות שוליים

^ שמחה ז'נט ון וריסלנד הופיין, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
^ שהיה המועמד לבוא, בבוא העת במקומו של מנכ"ל הבנק לבונטין.
^ ראשי היישוב יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון גורשו מהארץ, ומאיר דיזנגוף היה עם הפליטים בדמשק.
^ ששמרה עדיין על נייטרליות במלחמת העולם הראשונה.
^ לעיתים קראו הטורקים את חליפת המברקים שעברו בין אמסטרדם וירושלים, ולפחות פעם אחת עצרו את הופיין בחשד לריגול. באחד המברקים נכתב הצירוף Health Bureau והטורקים שקראו Herald Bureau חשדו בהופיין שהוא מקיים קשרים עם משרד התעמולה האמריקני.
^ כמו ל"בית הספר ע"ש אוולינה דה רוטשילד" 131.25 רוטל (רוטל = 2,88 ק"ג) של לחם בשווי 11.81 ליש"ט זהב
^ כמו ישיבת "חיי עולם" שקבלה באותו חודש 120 רוטל של לחם בשווי 10.8 ליש"ט זהב
^ כך למשל מתברר שהרופא וולנשטיין העניק בחודש אחד בלבד (מאי)1917 את מספר הביקורים הגבוה ביותר (467) שבמהלכם העביר סך של 14.1 ליש"ט למטופליו.
^ יש עדויות על תמותה מרעב בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה.
^ אבי בטלהיים, (בעזרת דן גלעדי), הסוחרים, תל אביב : הוצאת לשכת המסחר תל אביב - יפו, 1990, עמ' 120–131.
^ גם על שטרי הכסף הנוכחיים של מדינת ישראל יש שתי חתימות: יושב ראש המועצה המייעצת של בנק ישראל, תפקיד המקביל ליו"ר מועצת המנהלים ונגיד בנק ישראל, תפקיד המקביל למנהל הכללי.
^ אליעזר הופיין, באתר BillionGraves

[1] שמחה ז'נט ון וריסלנד הופיין, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה

[2] שהיה המועמד לבוא, בבוא העת במקומו של מנכ"ל הבנק לבונטין.

[3] ראשי היישוב יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון גורשו מהארץ, ומאיר דיזנגוף היה עם הפליטים בדמשק.

[4] ששמרה עדיין על נייטרליות במלחמת העולם הראשונה.

[5] לעיתים קראו הטורקים את חליפת המברקים שעברו בין אמסטרדם וירושלים, ולפחות פעם אחת עצרו את הופיין בחשד לריגול. באחד המברקים נכתב הצירוף Health Bureau והטורקים שקראו Herald Bureau חשדו בהופיין שהוא מקיים קשרים עם משרד התעמולה האמריקני.

[6] כמו ל"בית הספר ע"ש אוולינה דה רוטשילד" 131.25 רוטל (רוטל = 2,88 ק"ג) של לחם בשווי 11.81 ליש"ט זהב

[7] כמו ישיבת "חיי עולם" שקבלה באותו חודש 120 רוטל של לחם בשווי 10.8 ליש"ט זהב

[8] כך למשל מתברר שהרופא וולנשטיין העניק בחודש אחד בלבד (מאי)1917 את מספר הביקורים הגבוה ביותר (467) שבמהלכם העביר סך של 14.1 ליש"ט למטופליו.

[9] יש עדויות על תמותה מרעב בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה.

[10] אבי בטלהיים, (בעזרת דן גלעדי), הסוחרים, תל אביב : הוצאת לשכת המסחר תל אביב - יפו, 1990, עמ' 120–131.

[11] גם על שטרי הכסף הנוכחיים של מדינת ישראל יש שתי חתימות: יושב ראש המועצה המייעצת של בנק ישראל, תפקיד המקביל ליו"ר מועצת המנהלים ונגיד בנק ישראל, תפקיד המקביל למנהל הכללי.

[12] אליעזר הופיין, באתר BillionGraves

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]