Location via proxy:   [ UP ]  
[Report a bug]   [Manage cookies]                
לדלג לתוכן

אלן דרשוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלן דרשוביץ
Alan Dershowitz
לידה 1 בספטמבר 1938 (בן 86)
ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה ברוקלין קולג'
אוניברסיטת ייל
מעסיק אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פוליטיקאי עצמאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג סו ברלך
קרולין כהן
פרסים והוקרה
www.alandershowitz.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלן מורטון דרשוביץ (באנגלית: Alan Morton Dershowitz; נולד ב-1 בספטמבר 1938) הוא עורך דין, משפטן וסופר יהודי-אמריקאי. כיהן כפרופסור מן המניין בבית הספר הרווארד למשפטים משנת 1967 ועד לפרישתו בדצמבר 2013. עמית מחקר בכיר במכון גייטסטון.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם מרדכי דרשוביץ נולד בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין בניו יורק, ב-1938. הוריו, הארי וקלייר דרשוביץ, היו שניהם יהודים אורתודוקסים. אביו, הארי (9 במאי 1909 – 26 באפריל 1978), היה נשיא אגודת "בית הכנסת ישראל הצעיר" בשנות ה-60 של המאה ה-20. בהמשך למד דרשוביץ בתיכון של ישיבה יוניברסיטי, בברוקלין קולג' ובאוניברסיטת ייל, שם קיבל תואר ראשון במשפטים ב-1962.

בשנים 1963‏-1964 שימש דרשוביץ כעוזרו של שופט בית המשפט העליון האמריקאי ארתור גולדברג.

דרשוביץ התמנה למרצה בכיר למשפטים (Assistant Professor) באוניברסיטת הרווארד ב-1964, ולפרופסור מן המניין ב-1967 (ובכך היה לפרופסור מן המניין למשפטים הצעיר ביותר שהתמנה עד אז במוסד זה). הוא הרצה באוניברסיטה עד לפרישתו בדצמבר 2013.

דרשוביץ מומחה במשפט פלילי ושימש פרקליטם של ידוענים רבים, במיוחד בשלב הערעור, ובהם קלאוס פון בילוב, או ג'יי סימפסון, יונתן פולארד, ליאונה הלמסלי, מייק טייסון, ג'פרי אפשטיין ועוד. בהקדמה לספרו "מכתבים לעורך דין צעיר", מספר דרשוביץ על המעמד שזכה לו:

יום אופייני שלי יכול בהחלט לכלול העברת שיעור בקורס למשפט פלילי, ארוחת צהרים עם קבוצת סטודנטים, שיחת טלפון מאסיר שנידון למוות, קבלת דואר אלקטרוני מעברו האחר של העולם, שקילת בקשה להעיד לפני ועדה של הסנאט, כתיבת מאמר למדור הדעות של ה"הניו יורק טיימס", הופעה בתוכנית טלוויזיה המשודרת מחוף אל חוף, קבלת איום ברצח מצופה טלוויזיה זועם, מתן ייעוץ דיסקרטי למנהל בכיר בתאגיד או לפוליטיקאי.

בסדרה "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד", שבה מעידות נשים שנפגעו מאפשטיין, טענה אישה בשם וירג'יניה רוברטס ג'ופרה שקיימה יחסי מין עם דרשוביץ שש או שבע פעמים בהיותה קטינה. דרשוביץ תבע אותה תביעת דיבה, שעדיין מתבררת בבתי המשפט.[1] דרשוביץ תבע דיבה בנושא זה גם את "CNN" ו"ידיעות אחרונות". בעקבות תביעה שהגיש נגד פרופ' יורם לס ותחנת הרדיו 103fm[2] התנצל לס על שאמר בשידור שדרשוביץ "אנס ילדות יחד עם אפשטיין".[3]

דרשוביץ הצטרף לצוות ההגנה של דונלד טראמפ בהליך ההדחה נגדו בשנת 2020. חלק מהערותיו בדיונים היו שנויות במחלוקת, וסתרו דברים שאמר בעבר לגבי הליך ההדחה של ביל קלינטון. לאחר סיום ההליך הוא חזר בו מאמירות אלה. דרשוביץ ניצל את קשריו עם ממשל טראמפ כדי לבקש ממנו להעניק חנינה ללקוחותיו, ולפחות 12 מהם אכן זכו לחנינה. כמו כן פנה דרשוביץ לממשל כדי להקל בעונשו של ג'ורג' נאדר, שנדון ל-10 שנות מאסר על אחזקת פורנוגרפיית ילדים וסחר במין, אך פנייתו נדחתה.

ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרשוביץ ידוע כתומך של מדינת ישראל. ספרו "ישראל – כתב הגנה" עונה על ביקורת טיפוסית נגד ישראל. בספרו האחרון, "The Case for Peace" (יצא בעברית בשם "עת שלום"), הוא מפרט את הצעותיו לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי במזרח התיכון. עיקרן נסיגה של ישראל מרצועת עזה ורוב שטחי יהודה ושומרון והקמת מדינה פלסטינית ללא "זכות השיבה", ונקיטת כל האמצעים על ידי הפלסטינים לחיסולו המוחלט של הטרור. הוא קורא לעצמו "פרו-ישראלי ופרו-פלסטיני", והוסיף כי אילו היה ישראלי היה מצביע לשמאל[4][5]. ב-1999 אמר כי "בית המשפט העליון הישראלי הוא הטוב ביותר בעולם כיום"[6] וחזר על תמיכתו בבית המשפט העליון ב-2018 והתנגד לחקיקת פסקת ההתגברות[7]. ב-2018 ביקר את חוק הלאום והגדיר אותו כשגיאה.[8] בפברואר 2019, לקראת פרסום החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין חקירות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בתיק 2000 ובתיק 4000, אמר דרשוביץ שהאשמתו של נתניהו בתיקים אלה על סמך התנהלותו מול גופי התקשורת מסכנת את הדמוקרטיה ואת חופש העיתונות.[9]

על השופט ריצ'רד גולדסטון שעמד בראש צוות הבדיקה של האו"ם למבצע עופרת יצוקה, אמר: "מפיץ שקרים, שיתבייש".[10] בדצמבר 2011 התארח דרשוביץ בוועידת ישראל לעסקים ואמר, כי ישראל צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי, וכי אויביה הגדולים של ישראל הם ישראלים.[11] בדצמבר 2016, לאחר שהחלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם אושרה תוך הימנעות ארצות הברית מהטלת וטו, אמר דרשוביץ שהנשיא ברק אובמה שיקר לו. לדבריו "פעל לא מתוך הגיון כלשהו", אלא מנקמה אישית בראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.[12]

דרשוביץ מרצה גם בבית ספר רדזינר למשפטים, בתוכנית התואר השני של המרכז הבינתחומי הרצליה. במאי 2010 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר "עמית כבוד" מטעם המרכז הבינתחומי הרצליה.[13] דרשוביץ חבר בעמותת 'הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה'. בשנת 1993, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.[14]

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1982: The Best Defense. ISBN 978-0-394-50736-1.
  • 1985: Reversal of Fortune: Inside the von Bülow Case. ISBN 978-0-394-53903-4.
  • 1988: Taking Liberties: A Decade of Hard Cases, Bad Laws, and Bum Raps. ISBN 978-0-8092-4616-8.
  • 1991: Chutzpah. ISBN 978-0-316-18137-2.
  • 1992: Contrary to Popular Opinion. ISBN 978-0-88687-701-9.
  • 1994: The Advocate's Devil (fiction). ISBN 978-0-446-51759-1.
  • 1994: The Abuse Excuse: And Other Cop-Outs, Sob Stories, and Evasions of Responsibility. ISBN 978-0-316-18135-8.
  • 1996: Reasonable Doubts: The Criminal Justice System and the O.J. Simpson Case. ISBN 978-0-684-83021-6.
  • 1997: The Vanishing American Jew: In Search of Jewish Identity for the Next Century. ISBN 978-0-316-18133-4.
  • 1998: Sexual McCarthyism: Clinton, Starr, and the Emerging Constitutional Crisis. ISBN 978-0-465-01628-0.
  • 1999: Just Revenge (fiction). ISBN 978-0-446-60871-8.
  • 2000: The Genesis of Justice: Ten Stories of Biblical Injustice that Led to the Ten Commandments and Modern Law. Warner Books. ISBN 978-0-446-67677-9.
  • 2001: Letters to a Young Lawyer. Basic Books. ISBN 978-0-465-01631-0.
  • 2001: Supreme Injustice|Supreme Injustice: How the High Court Hijacked Election 2000. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-514827-5.
  • 2002: Why Terrorism Works: Understanding the Threat, Responding to the Challenge. Yale University Press. ISBN 978-0-300-09766-5.
  • 2002: Shouting Fire: Civil Liberties in a Turbulent Age. Little Brown. ISBN 978-0-316-18141-9.
  • 2003: The Case for Israel. John Wiley & Sons. ISBN 978-0-471-46502-7
  • 2003: America Declares Independence. John Wiley & Sons. ISBN 978-0-471-26482-8.
  • 2004: America on Trial: Inside the Legal Battles That Transformed Our Nation. Warner Books. ISBN 978-0-446-52058-4.
  • 2004: Rights From Wrongs: A Secular Theory of the Origins of Rights. ISBN 978-0-465-01713-3.
  • 2005: The Case for Peace|The Case for Peace: How the Arab-Israeli Conflict Can be Resolved. John Wiley & Sons. ISBN 978-0-471-74317-0; "Chapter 16" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-1 בינואר 2006. {{cite web}}: (עזרה).
  • 2006: Preemption: A Knife That Cuts Both Ways. W.W. Norton & Company. ISBN 978-0-393-06012-6.
  • 2007: Blasphemy: How the Religious Right is Hijacking the Declaration of Independence. ISBN 978-0-470-08455-7.
  • 2007: Finding Jefferson: A Lost Letter, a Remarkable Discovery, and the First Amendment in an Age of Terrorism. ISBN 978-0-470-16711-3.
  • 2008: Is There a Right to Remain Silent?: Coercive Interrogation and the Fifth Amendment After 9/11. ISBN 978-0-19-530779-5.
  • 2008: The Case Against Israel's Enemies: Exposing Jimmy Carter and Others Who Stand in the Way of Peace. ISBN 978-0-470-37992-9.
  • 2009: Mouth of Webster, Head of Clay essay in The Face in the Mirror: Writers Reflect on Their Dreams of Youth and the Reality of Age. ISBN 978-1-59102-752-2.
  • 2009: The Case For Moral Clarity: Israel, Hamas and Gaza. ISBN 978-0-9661548-5-6.
  • 2010: The Trials of Zion. ISBN 978-0-446-57673-4.
  • 2013: Taking the Stand: My Life in the Law. ISBN 978-0307719270.
  • 2014: Terror Tunnels: The Case for Israel's Just War Against Hamas. ISBN 978-0795344312.
  • 2015: Abraham: The World's First (But Certainly Not Last) Jewish Lawyer (Jewish Encounters Series). ISBN 978-0805242935.
  • 2018: The Case Against Impeaching Trump. ISBN 978-1510742284.
  • 2019: Guilt by Accusation: The Challenge of Proving Innocence in the Age of #MeToo.
  • 2020: The case for Liberalism in an Age of Extremism: or, Why I Left the Left But Can't Join the Right.

תורגמו לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלן דרשוביץ

מכּתביו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מה עלה בגורלם של המקורבים לג'פרי אפשטיין?, באתר ‏מאקו‏, 8 ביוני 2020
  2. ^ שוקי טאוסיג, דרשוביץ' עצבני, באתר העין השביעית, 17 בספטמבר 2020
  3. ^ שוקי טאוסיג, צר לו, באתר העין השביעית, 24 בספטמבר 2020
  4. ^ Dershowitz, Alan (2008). The Case Against Israel's Enemies: Exposing Jimmy Carter and Others Who Stand in the Way of Peace. Hoboken, New Jersey: Wiley. p. 15. ISBN 0-470-37992-8. נבדק ב-12 בדצמבר 2010. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ "Is Zionism in Crisis? A Follow-Up Debate with Peter Beinart and Alan Dershowitz". CUNY. YouTube. 16 במאי 2013. נבדק ב-26 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ הדס מגן, ‏אלן דרשוביץ: "ביהמ"ש העליון הישראלי - הטוב ביותר בעולם כיום", באתר גלובס, 22 ביוני 1999
  7. ^ "אי אפשר לדמיין את עצמאות ישראל בלי בימ"ש חזק"
  8. ^ Professor Emeritus of Harvard University Alan Dershowitz, בערוץ יוטיוב של I24news,‏ 25 ביולי 2018
  9. ^ יהודה שלזינגר, דרשוביץ ליועמ"ש: "יש סכנה לדמוקרטיה", באתר ישראל היום, 26 בפברואר 2019
  10. ^ יצחק בן-חורין, דרשוביץ נגד גולדסטון: "מפיץ שקרים, שיתבייש", באתר ynet, 23 בנובמבר 2009
  11. ^ יובל יועז, ‏פרופ' דרשוביץ: האויב הגדול של ישראל - ישראלים, באתר גלובס, 11 בדצמבר 2011
  12. ^ בועז ביסמוט, "כהונת אובמה תושלך לפך הזבל של ההיסטוריה", באתר ישראל היום, 30 בדצמבר 2016
  13. ^ המרכז הבינתחומי יעניק תואר עמית כבוד לאישים בולטים כהוקרה על תרומתם לישראל ולעם היהודי, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה
  14. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלן_דרשוביץ&oldid=39617578"