השרפה בכרמל (2010)
 | |
| מבט מן האוויר על ממדי השרפה, כפי שצולמה על ידי היחידה האווירית של משטרת ישראל | |
| סוג | שרפת יער |
|---|---|
| תאריך התחלה | 2 בדצמבר 2010 |
| שעה | 11:00 |
| תאריך סיום | 6 בדצמבר 2010 |
| משך האסון |
5 ימים |
| במדינות או באזורים | הכרמל שבישראל |
| הרוגים | 44 |
| חסרי קורת גג | כ-17,000 איש פונו מבתיהם |
| נזק | 25,000 דונם ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש. כ-250 מיליון שקלים חדשים נזק כולל |
| קואורדינטות | 32°43′59″N 35°2′59″E / 32.73306°N 35.04972°E |
 מוקדי השרפות ב-5 בדצמבר | |
השרפה בכרמל בשנת 2010 (המכונה גם "אסון הכרמל") הייתה שרפת יער נרחבת, שהתרחשה בחנוכה ה'תשע"א, מ-2 עד 6 בדצמבר 2010 באזור הכרמל שבמדינת ישראל. בשרפה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם, וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש[1]. השרפה כילתה יער, חורש, ובתי מגורים בשטח נרחב מתוך פארק הכרמל והיישובים שבסביבתו, שטח המשתרע בין עספיא, שכונת דניה בחיפה, טירת כרמל, מגדים, כפר האמנים עין הוד, כפר צבי סיטרין ועין חוד. כבר ביומה הראשון הפכה השרפה לאסון השרפה הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל, ולאסון האזרחי הכבד ביותר עד אסון הר מירון באפריל 2021. לאחר שהתבקש על ידי ממשלת ישראל לחקור את הנושא, הגיש מבקר המדינה ביוני 2012 דו"ח בדיקה על נושאי השרפה בכרמל ושירותי הכבאות וההצלה בישראל[2].
השרפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
הכרמל הוא אזור הררי קשה לתנועה רכובה הכולל אזורים נרחבים של יערות, ובהם מספר רב של עצי אורן ירושלים, אשר להם תכונת הצתה קלה כמו אצטרובלים הנבקעים באש ומתעופפים הרחק, דבר המוביל להצתת שרשרת של אזורים סמוכים במקרה שרפה[3]. לאורך השנים התרחשו בהר שרפות רבות, בהן שכילו מאות ואלפי דונמים של חורש, דוגמת השרפה הגדולה בשנת 1989, שכילתה כ־4,000 דונם של חורש[4].
סתיו 2010 התאפיין בעצירת גשמים חריגה והביא לתנאי יובש קיצוניים, בעקבות תקופה של תשעה חודשים בהם כמעט ולא ירדו משקעים והטמפרטורות היו גבוהות במיוחד, תנאים המעודדים התפשטות שרפות. השרפה לובתה גם על ידי רוח קדים (שַרקִיָּה) יבשה שנשבה בכרמל ביום השרפה.
התלקחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבוקר יום חמישי, 2 בדצמבר 2010 (א' חנוכה תשע"א) הועברה אזהרה מהשירות המטאורולוגי אודות סכנת שרפות בשל תנאי מזג האוויר החל מהשעה 10 בבוקר למספר גורמים במערך הכבאות, אזהרה שהצטרפה לאזהרה קודמת שניתנה ביום שלפניו. בעקבות כך הוחלט בהתייעצות בוקר בין נציגי מערך הכבאות ונציג קק"ל להעמיד מטוסי כיבוי בכוננות החל מהשעה 12 בצהריים. בפועל לא הועברה ההוראה לחברות הפרטיות שהפעילו את מטוסי הכיבוי, ועל כן לא הועמדו המטוסים בכוננות.
בערך בשעה 11 לפני הצהריים, הוצתה השרפה ממערב לעספיא עקב גחל נרגילה שלא נכבה בגלל רשלנות[5]. דיווח ראשוני על השרפה הועבר כעבור כמה דקות על ידי מדריך טיסה שראה את השרפה מהאוויר ועל ידי תושב עספיא, וצוותי כיבוי ראשוניים מתחנת המשנה פארק הכרמל הגיעו למקום ב־11:26. כבר בראשית האירוע הוברר כי דרוש סיוע אווירי לכיבוי השרפה, ועל כן הועברה הוראה לחברות הפרטיות להכין להפעלה מטוסי כיבוי. בשל אי־העברת ההוראה מהבוקר להציב בכוננות מטוסי כיבוי, הגיע המטוס הראשון לאזור השרפה רק ב־12:45, כמעט שעתיים לאחר פרוץ השרפה. עד 14:11 הצטרפו לפעולות הכיבוי 7 מטוסים נוספים.
במהלך אותו יום נשבו רוחות חזקות שליבו את האש וזו התפשטה במהירות לאזור נחל חיק, שמורת הר אלון, כלא דמון, שמורת הר שוקף וקיבוץ בית אורן, שניזוק קשות. בשרפה נפגעו גם אזור מלון יערות הכרמל, כפר הנוער ימין אורד, מחצבות קדומים, אזור חוות משמר הכרמל, ונחל אורן (בעיקר הצלע הצפונית של הנחל).
אסון האוטובוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוטובוס שהוביל צוערים שנשלחו לתגבר את פינויים של אסירי כלא דמון[6] נקלע לסופת אש בין מחצבות קדומים לבית אורן. האוטובוס נלכד באש ונשרף. 37 מבין ארבעים נוסעיו נספו, רובם צוערי קורס הקצינים של שירות בתי הסוהר. באסון זה נספו גם שלושת הכבאים דני חייט, אורי סמנדייב והנער צופה האש אלעד ריבן בעת ניסיונם להציל את חייהם של יושבי האוטובוס. עוד מצאו את מותם נהג האוטובוס, ושלושה קציני משטרה - ליאור בוקר, אהובה תומר ויצחק מלינה, שניסו לסייע לנוסעי האוטובוס הבוער[7].
פעולות הכיבוי וההצלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_memorial.JPG)
במהלך היום הראשון לשרפה השתתפו בכיבויה כ-400 כבאים וכ-100 כבאיות. מאוחר יותר קרא ראש שירותי הכיבוי לכל כבאי הארץ להתייצב בזירה ולסייע למאמצי הכיבוי. מאמצי הכיבוי נערכו בעיקר בשעות היום, בעוד שבשעות הלילה הצטמצמו פעולות הכיבוי. גם הכיבוי האווירי נערך רק ביום, בשל אי התאמת המטוסים והמסוקים לפעולות כיבוי בלילה. כבר בערב הראשון להתפרצות השרפה דווח כי מלאי מטוסי וחומרי הכיבוי אינו מספיק, וממשלת ישראל פנתה בבקשות לסיוע מהקהילה הבינלאומית, ובה חברת אוורגרין אינטרנשיונל איירליינס (Evergreen International Airlines) ממנה שכרה ישראל את מטוס הכיבוי הגדול בעולם - אוורגרין 747 סופרטנקר (Evergreen 747 Supertanker).
עם פרוץ השרפה החלו כוחות הביטחון בפינוי התושבים מהאזור. לקראת הערב הוחלט לפנות את היישובים ניר עציון, עין הוד, כפר הנוער ימין אורד, עין חוד, מגדים, החותרים וחלקים משכונת דניה שבחיפה ומטירת כרמל הסמוכים לחורש הבוער. מוקדם יותר פונו כפר סיטרין, כלא 6, בית סוהר כרמל, המרכז לבריאות הנפש טירת כרמל ומחנות צה"ל באזור. אוניברסיטת חיפה פינתה את כל הסטודנטים מוקדם יותר, ובשטחה הוקם חפ"ק של משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, מגן דוד אדום, שירותי כבאות והצלה וצה"ל. אל החפ"ק הגיעו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ'. לקראת ערב נחסם לתנועה כביש 4 באזור השרפה, ולמחרת, ביום שישי 3 בדצמבר, נסגר גם חלקו הצפוני של כביש 2 לזמן קצר.
_(cropped-rectangle).JPG)
בשל האסון הכבד הקצה צה"ל שני גדודי הצלה וחילוץ, מסוקי פינוי ותאורה, רכבי כיבוי תעופתיים מבסיס רמת דוד וכן מכליות מים ודחפורים שינסו להשתלט על השרפה ולבלום אותה[8]. כטב"מים של צה"ל עקבו וניטרו את השרפה ודחפורי די-9 גילחו קווי צמחייה ועקרו עצים במטרה למנוע מהאש להתפשט. בנוסף, דחפורים ופלסים של חיל ההנדסה הקרבית פרצו את הדרך לכבאיות על מנת שיוכלו להיכנס לעומק השטח, וסייעו בכיבוי האש[9][10]. כך למשל הצילו לוחמי הצמ"ה את מלון יערות הכרמל משרפה ברגע האחרון כאשר עקרו עצים בוערים ליד המלון עם דחפורי הדי-9 המשוריינים[10]. לקליטת הסיוע הבינלאומי שימש בסיס רמת דוד של חיל האוויר[11].
בשבת, 4 בדצמבר נרשמה הצלחה חלקית בכיבוי האש. אל מאמצי הכיבוי הצטרפו באותו יום שני מטוסי כיבוי גדולים רוסיים מדגם איליושין IL-76. רק לאחר מכן הותר לתושבי טירת כרמל, שכונת דניה בחיפה, כפר גלים, החותרים ומגדים לשוב לבתיהם. לקראת שעות הערב דיווחו הכבאים כי כמה ממוקדי האש נמצאים בדעיכה, אך נותר חשש מפני רוח חזקה שעלולה ללבות את האש.
בצהרי יום ראשון, 5 בדצמבר הדליקות שככו, ולקראת שעות הערב המוקדמות סיור אווירי של המשטרה הבהיר כי לא נותרו מוקדי אש משמעותיים וכי הושגה שליטה על האש לאחר 77 שעות מאבק. תושבי עין הוד, עין חוד, ניר עציון וימין אורד הורשו לשוב לבתיהם[12]. בימין אורד שננטשה, ובעין הוד - לא היו כוחות כיבוי, ובתים רבים נשרפו. בשעות הערב של אותו היום נמסר על כיבויה הכמעט מלא של השרפה.
פעולות הכיבוי מהאוויר ומהקרקע הצריכו תיאום לוגיסטי מורכב. בכיבוי האווירי השתתפו עשרות מטוסים ומסוקים שהטילו כ-9,000 טונות מים.
על חיל האוויר הוטלה משימת הכיבוי מהאוויר על כל משמעויותיה - קליטת מטוסי הכיבוי הזרים, תכנון ושליטה ביעפים שביצעו מטוסים אלה וניהול התנועה האווירית במרחב האווירי שמעל אזור השרפה.
מקור השרפה והחשד להצתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד ביום השרפה הראשון, חוקרי כיבוי האש קבעו שמדובר בשרפה שמקורה בידי אדם. תחילה נחשד שמקורה במזבלה בלתי חוקית ליד עוספיה, ומאוחר יותר באותו היום נעצרו שישה נערים מעוספיה בחשד להצתה. שניים מהם הפכו לחשודים עיקריים במעשה. תחילה הואשמו בהריגה, אך מאוחר יותר הובהר שמדובר ברשלנות לגבי אש שפשטה מעישון נרגילה. ואולי גם סיגריה שנזרקה. כשנה לאחר מכן התיק נגדם נסגר מחוסר ראיות לגבי חלקם המדויק של החשודים, כיוון שנסמך על הודאתם שלא תאמה את ממצאי כיבוי האש לגבי מקור השרפה, או הסטתה בידי גורמים שונים. בית המשפט קבע עם זאת שלא הייתה הצתה[5].
סיוע בינלאומי לכיבוי השרפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינת ישראל קיבלה סיוע אווירי בהיקף גדול ממדינות שונות בעולם. המטוסים הזרים ערכו יותר מ-130 גיחות. כמו כן נערכו יותר מ-500 גיחות של כלי-טיס ישראליים: כיבוי אש של מטוסי חברת "כים ניר", טיסות חוזי ותצפית של חיל-האוויר שכיוונו את מאמצי הכיבוי.
יחידת הבקרה האווירית בהר מירון עסקה בהכוונה ובקרה של התנועה האווירית הצפופה. בבסיסי החיל פעלו הצוותים הטכניים במתן מעטפת מנהלתית ולוגיסטית לצוותים ולכלי הטיס הזרים.
המדינות הבאות שלחו סיוע לישראל:[13]
אזרבייג'ן - 2 מסוקי כיבוי של המשרד למצבי חירום.
איטליה - 2 מטוסי כיבוי ומסוק כיבוי ומטוס אספקה אחד ועליו עשרות טונות של חומר כיבוי.
ארצות הברית - 2 מטוסי הרקולס שנשאו עמם כ-20 טון חומרי כיבוי ו-3 מומחים לכיבוי אווירי.
בולגריה - 2 מטוסי כיבוי וכ-120 כבאים.
גרמניה - מטוס כיבוי.
הולנד - מטוס כיבוי.
הממלכה המאוחדת - 3 מסוקי כיבוי מטייסת 84.
טורקיה - 2 מטוסי כיבוי ו-2 מסוקי כיבוי.
יוון - 4 מטוסי כיבוי מדגם בומברדייה 415 ומטוס אספקה.
ירדן - 3 משאיות כיבוי.
מצרים - מטוס כיבוי, 2 מסוקים וחומרים מעכבי בעירה וחומרים לכיבוי שרפות.
ספרד - 4 מטוסי כיבוי.
צרפת - 3 מטוסי כיבוי ו-80 טון חומרים מדכאי אש.
קנדה - 3 מטוסי כיבוי ו-3 מסוקי כיבוי.
קפריסין - מטוס ומסוק כיבוי.
קרואטיה - 2 מטוסי כיבוי.
רומניה - מסוק כיבוי.
רוסיה - משלחת של 22 פסיכולוגים ומומחים לשרפות בראשות פאבל פלאט, המומחה הצבאי הראשי של המשרד הרוסי למצבי חירום. נוסף על כך נשלחו מטוס כיבוי ימי (Be-200), מטוס כיבוי מדגם איליושין IL-76 (מספרו RA76363) ו-5 מטוסי כיבוי אחרים של המשרד למצבי חירום[14].
שווייץ - מטוס כיבוי ו-3 מסוקי כיבוי.
אף הרשות הפלסטינית שלחה 3 כבאיות ו-21 כבאים.
בנוסף, שכרה מדינת ישראל את מטוס הכיבוי הגדול בעולם מחברת Evergreen האמריקאית - האוורגרין 747 סופרטנקר[15] במחיר של 1.5 מיליון ש"ח ליום[16]. כל שאר הסיוע בוצע על חשבון המדינות המסייעות.
נזקי השרפה
[עריכת קוד מקור | עריכה].JPG)
.JPG)
קורבנות בנפש
[עריכת קוד מקור | עריכה]באסון אוטובוס הסוהרים, שהתרחש בשעותיה הראשונות של השרפה, נספו 44 בני אדם, 38 מהם באוטובוס (נהג ו-37 אנשי שב"ס) ו-6 נוספים (3 כבאים ובהם צופה אש, ו-3 שוטרים) שניסו להציל את נוסעיו.
נזק לסביבה ולרכוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנזק הראשוני לרכוש הוערך בכ-120 עד 150 מיליון שקל, ועוד כ-120 מיליון שקל של נזקים ליער ולכבישים בין-עירוניים. בדליקה נשרפו כ-25 קמ"ר (25,000 דונם) בהר הכרמל[17]. נזק רב נגרם לטבע באזור, אזור מיוער גדול נשרף. החיות שבשמורת הטבע חי-בר כרמל שוחררו, כדי שיוכלו להימלט, ומאוחר יותר פונו וניצלו[18][19]. אולם הושמדו כל הזוחלים שהיו בטווח האש ולא הספיקו להימלט ונפגעו בעלי חיים אחרים שנמצאו בשטחי השרפה. נשרפו למעלה מ-4 מיליון עצים[20] ונגרם זיהום אוויר כבד לאזור כולו[21].
בין היישובים שנפגעו קשות: בית אורן בו נשרפו למעלה משליש מהבתים[22][23], עין הוד[24] וימין אורד. כ-250 מבנים נשרפו ומתוכם 74 נשרפו כליל, היישוב גבעת וולפסון היושב בלב השמורה נשרף כמעט כליל (5 מתוך ששת הבתים).
תגובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזדהות, סיוע והתנדבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבים מתושבי המדינה הגיבו בכאב על האסון ובהזדהות עם המשפחות השכולות ועם תושבי הכרמל שפונו מבתיהם. למעלה מ-1,500 משפחות התנדבו לארח את המשפחות שנאלצו לנטוש את בתיהם[25]. כמו כן התנדבו אלפי ישראלים להגשת סיוע לנפגעים ולצוותי כיבוי האש. עשרות אירועי חנוכה חגיגיים ועסקיים שתוכננו באזור חיפה בוטלו, ומספר חברות באזור התגייסו לעזרה[26].
ביקורת על ההיערכות הלקויה לכיבוי שרפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוף כיבוי האש העיקרי בישראל, שירותי כבאות והצלה, התלונן מספר פעמים בעשור הראשון של המאה ה־21 על מחסור מתמשך בציוד מודרני ובכוח אדם. בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי על מטוסים קלים של חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת כים-ניר ואחר כך חברת תלם) שסיפקו שירות זה בקבלנות תחת פיקוד שירותי הכיבוי (חומרים מעכבי בעירה סופקו על ידי המדינה), זאת לאחר שהסכם קודם עם צה"ל לשימוש במסוקי יסעור לצורכי כיבוי בוטל בשל נזק מתמשך לשלדת מסוקי היסעור שהופעלו באופן מאולתר לכיבוי שרפות עד שנת 2000.
חוסר יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם השרפה עורר ביקורת בישראל ומחוצה לה[27][28][29]. עיקר הביקורת נסוב סביב הפרטת הכיבוי האווירי וחוסר המימון המספק של שירותי הכבאות, שנבע, בין השאר, מהדרישה להפוך את שירותי הכבאות וההצלה לארגון ממלכתי הכפוף לממשלה במקום לאיגוד ערים, תוך שינוי תנאי העבודה של הכבאים.
בעיתונות הבינלאומית, לצד תיאורי האסון, נמתחה ביקורת על חוסר מוכנותה של ישראל לכיבוי השרפות[28]. בעיתונים הוזכרו מסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה ואת מסקנותיה בנוגע למצב שירותי הכיבוי בישראל והצורך הדחוף ברכישת מטוסי כיבוי.
לאחר שנתבקש על ידי ממשלת ישראל לחקור את הנושא, הגיש מבקר המדינה ביוני 2012 דו"ח בדיקה על נושא השרפה בכרמל ושירותי הכבאות וההצלה בישראל[2].
בראשית 2011 אישרה ממשלת ישראל את העברת מערך הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים ואת הקמת מערך הכיבוי האווירי.
ב-8 באוגוסט 2012 נחקק בכנסת "חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה" שמסדיר את שירותי הכבאות בישראל, את מבנהו הארגוני וסמכויותיו. במסגרת החוק, הוקמה ב-5 בפברואר 2013 הרשות הארצית לכבאות והצלה הכפופה למשרד לביטחון פנים. במסגרת הרפורמה יבוטלו שירותי הכבאות במתכונתם הקודמת ויועברו מהמערך המוניציפלי (איגוד ערים) למערך ארצי שמחליף 24 איגודי הערים לכבאות והצלה בשבעה מחוזות (בדומה למצב בשב"ס ובמשטרת ישראל).
בדיקת מבקר המדינה ב-2018 בעקבות גל השרפות ב-2016, העלתה כי ליקויים מדו"ח המבקר מ-2012 טרם תוקנו. דו"ח המבקר הופץ לרשויות לטובת היערכות לקראת קיץ 2019.
שיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד לאחר השרפה הוקם מטה ממשלתי לטיפול בשיקום הכרמל. בראשות המטה הועמדה מרים פיירברג-איכר, ראש עיריית נתניה, אך כעבור יומיים היא התפטרה בשל לחץ ציבורי וחוסר שיתוף פעולה מצד ראש מועצה אזורית חוף הכרמל, והאחריות על השיקום הועברה למנכ"לי משרדי הממשלה הרלוונטיים[30]. כבר בימים הראשונים אחרי השרפה הוחזרו החיות לחי-בר בכרמל. ביום שישי, 24 בדצמבר 2010, רשות הטבע והגנים פתחה מחדש את רוב שבילי הטיול בכרמל השרוף. מטיילים רבים ניצלו את סוף השבוע כדי לבוא ולחזות מקרוב ביער השרוף, דבר שגרם לעומסי תנועה בכביש 721 ובייחוד באזור התלקחות אוטובוס הסוהרים.
במלאת ארבע שנים מאז החל הליך השיקום האקולוגי של יער הכרמל, נערך מפגש מומחים בדצמבר 2014 בו השתתפו כ-60 אנשי מקצוע מטעם המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, הקרן הקיימת לישראל, משרד החקלאות, רשות הכבאות ואנשי אקדמיה. במפגש הוצגו העבודות שבוצעו לשיקום הכרמל. לפי הסקירה שהוצגה, רשות הטבע והגנים טיפלה בכ-6,500 דונם של חורש שרוף והקרן הקיימת לישראל בכ-3,000 דונם.
מאז השרפה, מבצעות רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל את העבודות לשיקום הכרמל.
הנצחה והכרה ממלכתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האנדרטה לזכר הנספים באסון השרפה בכרמל
רבים מן הנספים נקברו בבתי הקברות הצבאיים במקומות מגוריהם. נשיא המדינה, שמעון פרס, ואשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, הגיעו לביקורי תנחומים בביתן של רוב המשפחות השכולות.
ב-5 בינואר 2011, יום השלושים לכיבוי השרפה, התקיים בקיבוץ בית אורן טקס אזכרה ממלכתי, בהשתתפות נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, והרבנים הראשיים לישראל, לזכר 44 הנספים באסון הכרמל. במהלך הטקס דרשו משפחות שכולות להוציא מהאולם את שר הפנים, אלי ישי, והשר יצא כשהוא מלווה ברב שלמה משה עמאר ופמלייתו[31]. לאחר יציאתו המשיכו משפחות שכולות להפריע לנאומו של ראש הממשלה, ומשפחות שכולות אחרות ניסו להסותן[32].
בטקס שנערך ב-24 בינואר 2011, הוענק לראשונה "עיטור הגבורה של שירותי כבאות והצלה" לשלושה כבאים, רס"ל דני חייט, רב-כבאי אורי סמנדייב וצופה האש אלעד ריבן שהקריבו את חייהם בניסיון להציל את הסוהרים שנלכדו בסופת אש.
ב-14 במרץ 2011 החליטה ועדת הצל"שים של משטרת ישראל להעניק את עיטור הגבורה, שהוא העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניקו לשוטר, לשלושת השוטרים שנספו באסון: תת-ניצב אהובה תומר (מפקדת תחנת חיפה), תת-ניצב ליאור בוקר וסגן ניצב איציק מלינה. ההחלטה הוסברה בין היתר בכך ש"אין סיכון גבוה יותר מאשר לרוץ לתוך הלהבות כדי להציל אנשים ולדעת שאי אפשר לצאת מתוך הבערה"[33], בסופו של דבר הוענק להם עיטור המופת.
ל-37 הנספים מקרב שירות בתי הסוהר הוענק בפברואר 2012 עיטור המופת של השירות[34].
לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל 2011 עלתה דרישה מצד משפחות הכבאים שנספו באסון לראות בהם חללי מערכות ישראל. יו"ר ארגון יד לבנים התנגד לבקשה והעניין עורר ויכוח ציבורי[35].
ב-19 בדצמבר 2011, במלאת שנה לאסון, נחנכה אנדרטה לזכר נספי האסון סמוך לקיבוץ בית אורן[36].
טייסת הכיבוי, שהוקמה בעקבות האסון, מנציחה את זכרו של אלעד ריבן[37]. בנוסף נקראה תחנת הכיבוי בעיר נשר על שמו.
מדי שנה נוער מכב"י ובית הספר הראלי בו למד אלעד מארגנים ביחד עם חבריו ובשיתוף עם משטרת חיפה, מרוץ לזכר הנספים באסון. המרוץ מתחיל באנדרטה שבסמוך לקיבוץ בית אורן ומסתיים בבית בירם, במסגרת מרוץ הלפיד השנתי (4.12).
בנובמבר 2012 נקראה תחנת כיבוי האש בעפולה על שמו של הכבאי רס"ל דני חייט[38].
בסוף שנת 2012 החלה עיריית חיפה להקים פארק ציבורי בשכונת נווה שאנן בחיפה לזכר נספי השרפה.
פחות מחודש אחרי שאיבדה את בת-זוגה, פאביולה בוהדנה, פנתה רחל אלגבסי למשרד הביטחון בבקשה להכיר בה כאלמנתה של הצוערת בוהדנה, ובשלושת ילדיהן שגידלו יחד כיתומים[39]. בפברואר 2013 ועדת ערעורים, בראשות שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, שלומית יעקובוביץ', קבעה כי על משרד הביטחון להכיר בבתן המשותפת של בנות הזוג אלגבסי ובוהדנה, שנספתה באסון הכרמל, אף שאינה בתה הביולוגית של הסוהרת[40].
ב-13 בינואר 2013 נחנך ברחובות "גן טופז" על שם צוערת השב"ס טופז אבן חן - קליין שנספתה באסון זה[41]. על שמה גם אתר הנצחה בדרך למערת קשת בפארק אדמית.
במאי 2014 נחנך בעיר רחובות גשר, בכניסה הצפונית לעיר, הנקרא "גשר ה-44", לזכר הנספים באסון[42].
באפריל 2024 פתחה רשות הטבע והגנים, בשיתוף כבאות והצלה לישראל, מסלול טיול ייחודי, ראשון מסוגו בעולם, הצמוד לאנדרטת הנספים בפארק הכרמל. מסלול זה כולל תחנות הסברה הממחישות ומנגישות לצבור את המידע על התפשטות שריפות במרחב – והדרכים לצמצומן[43].
-
שמות הנספים באנדרטה לזכר הנספים בשרפה -
מראה כללי של האנדרטה לזכר הנספים בשרפה -
שמות הנספים בגשר ה-44 ברחובות -
גן טופז ברחובות -
הנצחה ראשונית - עץ זית שלרגליו אבנים עם שמות הנספים בכתב יד -
אנדרטה לשוטרים שנספו בשרפה בתחנת משטרת נשר -
-
קברו של אלעד ריבן בבית הקברות בנשר
.jpg)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסון השרפה בכרמל, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
מורשת אסון הכרמל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 13:03)- השרפה בכרמל - צילום של עמרי סילבר, סרטון באתר יוטיוב
- כתבי nrg מעריב, 41 הרוגי האוטובוס – השמות והסיפורים, באתר nrg, 5 בדצמבר 2010
אסון הכרמל, באתר הארץ, 6 בפברואר 2023- השרפה בכרמל: התמונות והשתלשלות האירועים, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2010
- דוח ביקורת על השרפה בכרמל - דצמבר 2010 מחדלים, כשלים ומסקנות, אתר מבקר המדינה
- האסון בשרפה הגדולה בתולדות מדינת ישראל ביערות בכרמל, באתר שירותי כבאות והצלה
- תמונות מהשרפה, אתר CNN (באנגלית)
- תמונות מאירוע השרפה(הקישור אינו פעיל) באתר עיריית חיפה
- מצדיעים ללוחמי האש: עיטור העוז הוענק למשפחות הכבאים שנפלו באסון הכרמל
- שיקום אקולוגי של הכרמל, באתר המשרד להגנת הסביבה
- שיקום של הכרמל, באתר קרן קיימת לישראל
- צפריר רינת, צילומים: דודו בכר, 5 שנים לאסון הכרמל: אז והיום, פרויקט צילומים מיוחד, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2015
- רועי רובינשטיין, מיכאלה חזני, הצוערים ששרדו את האסון חזרו לכרמל: "חיים וחווים את הטראומה יום יום", באתר ynet, 20 בנובמבר 2020
- אילנה שטוטלנד, עשור לאסון הכרמל "כשהשערות שלי נשרפו לא חשבתי..", באתר מעריב אונליין, 30 בנובמבר 2020
- שריפה ביערות הכרמל – מטוסי כיבוי וצוותים רבים במקום • קטע כביש 721 נחסם לתנועה , נירית קופל-וונדרמן, אתר חי פה, 23 במאי 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעל דראל, כרמל הולך ומשתקם: היקף השרפה קטן בחצי, באתר ynet, 21 במאי 2011
- ^ 1 2 מבקר המדינה, דוח ביקורת על השרפה בכרמל - דצמבר 2010 מחדלים, כשלים ומסקנות, 20 ביוני 2012
- ^ נורית קינן, שרפות אינן קורות, הן נגרמות, באתר מט"ח
- ^ רשות שמורות הטבע, שמורת חי בר כרמל, באתר "סנונית"(הקישור אינו פעיל, 25.06.2018)
- ^ 1 2 אחיה ראב"ד, אסון הכרמל: נסגר התיק נגד החשודים בהצתה, באתר ynet, 24 בנובמבר 2011
- ^ אסון לשב"ס: חניכי קורס הקצינים נספו, "הארץ", 3 בדצמבר 2010
- ^ ג'קי חורי, עדויות: קציני המשטרה שנהרגו באסון האוטובוס היו יכולים להימלט, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
אחיה ראב"ד, האסון בכרמל: השוטרים שנספו היו יכולים לברוח, באתר ynet, 15 בדצמבר 2010 - ^ על פי הודעת דובר צה"ל, 3 בדצמבר 2010
- ^ חנן גרינברג, חיילי הנדסה: בעזה הובלנו טנקים, בכרמל כבאיות, באתר ynet, 6 בדצמבר 2010
- ^ 1 2 אלעד שפינדל, "כן דובים ולא יער", במחנה, 9 בדצמבר 2010.
- ^ חגי הוברמן, 4 מסוקים של ח"א משתתפים בפעולות החילוץ, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2010
- ^ יונתן הללי ואלעד בחובר, כוחות הכיבוי: הושגה שליטה על האש בכל הגזרות, באתר nrg, 5 בדצמבר 2010
- ^ רונן מדזיני וחנן גרינברג, העולם מתגייס למאבק בשרפה, באתר ynet, 3 בדצמבר 2010
משרד החוץ: כלי טיס ממדינות נוספות יסייעו בכיבוי, באתר וואלה, 3 בדצמבר 2010
עלי ואקד, אפילו הפלסטינים מסייעים בכיבוי השרפות, באתר ynet, 3 בדצמבר 2010
הסיוע לא הספיק: רה"מ פנה למדינות נוספות, באתר וואלה, 3 בדצמבר 2010
יהושע בריינר, שרפה בכרמל: הסיוע האווירי לא יפעל בלילה, באתר וואלה, 4 בדצמבר 2010
אחיה ראב"ד ויעל ברנובסקי, "בוקר אופטימי". המאבק הצטמצם לשני מוקדים, באתר ynet, 5 בדצמבר 2010 - ^ תומר ולמר, המטוס הגדול: 42 אלף ליטר בשבע שניות, באתר ynet, 4 בדצמבר 2010
- ^ חנן גרינברג ויאיר אלטמן, בבוקר יחל הבליץ האווירי: מטוסי ענק נגד הלהבות, באתר ynet, 5 בדצמבר 2010
- ^ צבי לביא, עלות הפעלת ה"סופר טנקר": 3 מיליון שקל, באתר ynet, 8 בדצמבר 2010
- ^ הכרמל ישתקם רק בעוד עשורים, באתר ישראל היום
- ^ דנה סומברג, השרפה בכרמל: החיות נמלטו מהלהבות, באתר מאקו, 3 בדצמבר 2010
- ^ עדי חשמונאי, בעלי החיים בשמורת החי בר כרמל ניצלו, באתר nrg, 4 בדצמבר 2010
- ^ יעל דראל, קק"ל: נשרפו למעלה מ-4 מיליון עצים, באתר ynet, 3 בדצמבר 2010
- ^ יעל דראל, מחשש לזיהום אוויר בעתלית: מומלץ להשאר בבתים, באתר ynet, 3 בדצמבר 2010
- ^ בבית אורן נשרפו כליל 24 בתים מתוך כ-60 בתי מגורים ביישוב ונפגעו מספר דומה של בתים
- ^ יואב זיתון ואחיה ראב"ד, כאן היה קיבוץ בית אורן, באתר ynet, 3 בדצמבר 2010
- ^ אחיה ראב"ד ועדי סרדס, זה מה שנשאר מעין הוד: תיעוד מצולם של ההרס, באתר ynet, 4 בדצמבר 2010
- ^ כ-1,500 מתנדבים כבר נרשמו, צריכים עזרה?, באתר ynet, 3 בדצמבר 2010
- ^ מיכל גלנטי, השיחה: המגזר העסקי מבטל אירועים ומתגייס לעזרה, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2010
- ^ העולם תוהה: איך ישראל לא מוכנה לשרפות?, באתר מאקו, 4 בדצמבר 2010
- ^ 1 2 יונתן ובר, בעולם תוהים: מטוסי קרב יש, מטוסי כיבוי אין?, באתר ynet, 4 בדצמבר 2010
- ^ אלי סניור ואילנה קוריאל, חומר הכיבוי הולך ואוזל: "40 נהרגו בשביל לחסוך", באתר ynet, 2 בדצמבר 2010
- ^ שמעון כהן, פיירברג התפטרה מניהול שיקום אזור הכרמל, באתר ערוץ 7, 8 בדצמבר 2010
- ^ מהומה בעת נאום נתניהו בטקס האזכרה לנספים בשריפה בכרמל, באתר גלובס, 5 בינואר 2011
- ^ האזרח קיין, האזכרה לנספים בכרמל: צעקות על רה"מ, ישי גורש, באתר וואלה, 6 בינואר 2011
- ^ אבי אשכנזי, ועדת הצל"שים החליטה: עיטור הגבורה לקצינים שנספו בכרמל, באתר nrg, 14 במרץ 2011
- ^ טקס הענקת עיטורים ל-37 צוערי שב"ס שנספו באסון הכרמל, אתר המשרד להגנת הפנים, 24 באפריל 2012
- ^ המאבק על הזיכרון מחריף, ישראל היום 8.5.11 על הוויכוח הציבורי
- ^ אחיה ראב"ד ומאור בוכניק, נתניהו: אנדרטת אסון הכרמל - עדות נצח לגבורה, באתר ynet, 19 בדצמבר 2011
- ^ אלי ברדנשטיין, נחנכה טייסת הכיבוי על שמו של אלעד ריבן, באתר nrg, 12 במאי 2011
- ^ טקס קריאת תחנת כיבוי והצלה עפולה על-שמו של רס"ל דני חייט ז"ל, באתר המשרד לביטחון פנים, 6 בנובמבר 2012
- ^ תומר ולמר, אחרי האסון: המאבק להכרה של בת-זוג הסוהרת, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010
- ^ אילן ליאור, המדינה תכיר בבתה של ההרוגה מאסון הכרמל וזוגתה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2013
- ^ חנוכת "גן טופז" ברחובות
- ^ טקס הסרת הלוט מ"גשר ה-44", לזכרם של 44 הנספים באסון הכרמל, באתר של עיריית רחובות(הקישור אינו פעיל, 25.06.2018)
- ^ https://www.parks.org.il/trip/carmel-through-the-fire דרך האש באתר רשות שמורות הטבע והגנים
| רכס הכרמל | ||
|---|---|---|
| הרים, עמקים ונקודות ציון גאוגרפיות | בקעת אלון • הר אלון • הר אורן • הר חורשן • הר ערקן • הר שוקף • הר סומק • הר טללים • חניון האגם • מצוק מגדים • עין ורדיה • עין עמיקם • עמק מהר"ל • סטלה מאריס • רום כרמל • חוטם הכרמל |  |
| נחלים | נחל אבן • נחל אורן • נחל אזוב • נחל אחוזה • נחל אלרואי • נחל בוסתן • נחל גחר • נחל גיבורים • נחל גלים • נחל דורים • נחל הוד • נחל ורדיה • נחל חוסיפה • נחל חיק • נחל חרובים • נחל יגור • נחל כלח • נחל לוטם • נחל מגדים • נחל מהר"ל • נחל מערות • נחל נדר • נחל מעפילים • נחל נץ • נחל נשר • נחל סבך • נחל סעדיה • נחל ספונים • נחל עובדיה • נחל עמיק • נחל עמירם • נחל קטיע • נחל רקית • נחל רקפת • נחל שיח • נחל תן | |
| אתרים ארכאולוגים | חורבת דובה • חורבת כרך • חורבת סומקה • חורבת קסטרא • חורבת רקית • מבצר ראש מיה • מחצבות קדומים • מערת אורן • מערות אורנית • מערת גמל • מערת הגדי • מערת הנחל • מערת תנור • מערת כבארה • מערת מיסליה • מערת ספונים • מערת רקפת • נווה דוד | |
| נקודות ציון | בית אוליפנט • גבעת ההגנה • חוות משמר הכרמל • חורשת הארבעים • בית סוהר דמון • מלון יערות הכרמל • מקאם הנביא אבו אברהים • מצפה עופר • משמר הכרמל • קרן הכרמל • פארק הכרמל • פארק נשר • בית הקברות הצבאי בעספיא | |
| יישובים | חיפה • נשר • טירת כרמל • דלית אל-כרמל • עספיא • יגור • בית אורן • גבעת וולפסון • ניר עציון • עין הוד • ימין אורד • עין חוד • כרם מהר"ל • עופר • מאיר שפיה • פוריידיס • זכרון יעקב • מעיין צבי | |
| שונות | גאולוגיה של הכרמל • השרפה בכרמל בשנת 1989 • השרפה בכרמל בשנת 2010 • כביש 672 • כביש 705 • כביש 721 • כביש 7212 • דרך נוף כרמל • מטמון עספיא • חזירי הבר בחיפה • מלון יערות הכרמל • ההר הירוק תמיד • גל השריפות בישראל בשנת 2016 • יקבי כרמל | |