בז גמדי
 בז גמדי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | בזאים |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | בזיים |
| סוג: | בז |
| מין: | בז גמדי |
| שם מדעי | |
 Falco columbariusלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
בז גמדי (שם מדעי: Falco columbarius) המכונה גם בז היונים ולעיתים מרלין (לא לבלבל עם השם Marlin שמאפיין את בני משפחת המפרשניים) הוא מין של עוף דורס ממשפחת הבזיים.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של הבז נע בין 24–33 ס"מ ומוטת כנפיו נעה בין 50–73 ס"מ. משקלם הממוצע של הזכרים הוא 165 גרם ומשקל הנקבות בממוצע הוא 230 גרם. למרות השם הוא איננו הקטן שבבזים.
צבע הראש, הכתפיים והגב של הזכרים הוא כחול-סגול או חום כהה-אפור, עם נקודות שחורות. על הזנב יש פסים בצבעים חום כהה או שחור ופסים לבנים. החלקים התחתונים והבטן צבועים בצבע קרם עם כתמים בצבע חום כהה או שחור. צידי הראש צבועים עם פסים חומים כהים. המצח והקו מעל העיניים לבנים. המקור מעוקל וכחלחל, הרגליים צהובים, הטפרים שחורים והקשתית חומה. נקבות והצעירים דומים לזכרים בסימניהם, אך גוון צבעיהם דהויי יותר. תוחלת החיים הממוצעת בטבע היא כ-12 שנים.[2]
אזור מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבזים הגמדיים מצויים על פני האזור ההולארקטי ברחבי כל היבשות (למעט אוסטרליה), בעיקר הצפוניות, אך לעיתים נודדים לצפון האזורים הסובטרופיים והטרופיים. הם מעדיפים מרחבים פתוחים, שטחי דשא, חופי ים, דיונות חול, אזורי ביצות, ערבות ומדבריות.[2]
מזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיקר מזונו של הבז הגמדי הם עופות קטנים החיים על הקרקע בניהם עפרוניים, דרוריים, גיבתוניים, פרושיים ושכווים. בנוסף הם אוכלים גם יונקים קטנים, לטאות, נחשים וחרקים.[2] את טרפו הוא הורג באמצעות צלילה מהירה והריגה עם טופריו.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזכרים מגיעים לאזור הרבייה לפני הנקבות, ובדרך כלל הם חוזרים כל שנה לאותו אזור קינון אך אינם בהכרח משתמשים באותו מקום מדויק. באזורים פתוחים ובאזורי דשא, הקנים בדרך כלל יהיו חריצים הממוקמים בצמחייה צפופה. באזורים של דיונות חול הקנים יהיו בעשבי דיונות. באזורים מיוערים יעדיפו הבזים להשתמש בקני עורבים ריקים. במהלך תקופת הקינון, הבזים הופכים לאגרסיביים כלפי עורבים ודורסים אחרים באזור. (התנהגות אגרסיבית זו כלפי דורסים אחרים מועילה לציפורי השיר ולעופות הקרקעיים החיים באזור הקינון של הבז, מאחר שהבזים צדים רק באזורים פתוחים, לשאר העופות באזור יש ביטחון מפני דורסים אחרים).
בדרך כלל הקן מכיל ארבע עד שש ביצים. הביצים מוטלות במרווחים של יומיים. צבע הביצים לבן בהיר עם כתמים בצבע חום. באזורים הדרומיים הביצים מוטלות מתחילת אפריל עד תחילת מאי, ובאזורים הצפוניים מבסוף מאי עד יוני. הנקבה היא הדוגרת העיקרית. תקופת הדגירה נמשכת 25–32 ימים.
הנוצות מופיעות על הגוזלים לאחר ארבעה עשר ימים, לאחר שמונה עשרה ימים הגוזלים מכוסים כמעט לחלוטין בנוצות, למעט באזור הראש. הם מתחילים לעוף כ-25–30 יום לאחר הבקיעה.
עם עזיבת הקן, הצעירים נשארים בקרבת מקום מספר שבועות עד שהם בוגרים מספיק כדי לנדוד דרומה. תוך מספר שבועות לאחר עזיבת הקן, הצעירים מסוגלים לטיסות למרחקים ארוכים, וזמן קצר אחר כך הם נודדים דרומה מאזור הגידול.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בז גמדי, באתר ITIS (באנגלית)
- בז גמדי, באתר NCBI (באנגלית)
- בז גמדי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- בז גמדי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- בז גמדי, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- בז גמדי, באתר GBIF (באנגלית)
- בז גמדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)