קרב באוצן (1945)
 | ||||||||||||||||||
| מצבת זיכרון בבאוצן לחיילים ולאזרחים פולנים וסובייטים שנפלו בקרב ליד העיירה וויצ'קה (רו') | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 21 באפריל 1945 – 30 באפריל 1945 (10 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
 באוצן, סקסוניה, גרמניה הנאצית | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון טקטי גרמני[1][2] | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב באוצן (בגרמנית: Schlacht um Bautzen; בפולנית: Bitwa pod Budziszynem; ברוסית: Баутцен-Вайсенбергская операция) היה אחד מהקרבות האחרונים שהתרחשו בזירה האירופית של מלחמת העולם השנייה. לאחר הבקעת קו ההגנה הגרמני לאורך נהר נייסה, התקדמה החזית האוקראינית הראשונה בפיקוד איוואן קונייב מערבה לעומק שטח גרמניה, במסגרת המתקפה האסטרטגית של ברלין. ב-21 באפריל 1945 הנחיתה קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, בפיקוד פרדיננד שרנר, מתקפת נגד על האגף הדרומי של החזית של קונייב, במגמה לנתק אותה מעורפה ולחבור לכוחות הארמייה הגרמנית התשיעית מדרום לברלין. המערכה העיקרית התקיימה באזור העיירה באוצן במחוז סקסוניה, ונמשכה עד ל-26 באפריל 1945 (לפי מספר מקורות עד 28 בחודש), על אף שקרבות מקומיים המשיכו להתנהל באזור עד ל-30 באפריל. מתקפת הנגד הגרמנית זכתה להצלחה ראשונית מרשימה, וגרמה אבדות כבדות בכוח אדם ובציוד לארמייה הפולנית השנייה חסרת הניסיון, בפיקוד קרול שוויירצ'בסקי (אנ') וכן לארמייה הסובייטית ה-52. אולם היא נבלמה לאחר זמן קצר, בסיוע כוחות עתודה סובייטיים חזקים שהוזרמו לאזור. העדיפות המספרית של הצד הסובייטי, לא אפשרה לכוחות הגרמניים החלשים יחסית, ליצור איום ממשי על החזית האוקראינית הראשונה.
מאחר שלמתקפת הנגד של שרנר לא הייתה השפעה משמעותית על תוצאות המערכה הסופית על גרמניה, החוקרים הגרמניים של הקרב נטו להתמקד בעיקר בהיבט הטקטי שלו, והציגו אותו כניצחון הגרמני האחרון במלחמת העולם השנייה. בניגוד לכך, ההיסטוריוגרפיה הפולנית בתקופת הרפובליקה העממית הפולנית התמקדה בהיבט האסטרטגי של הקרב, והציגה אותו כניצחון אסטרטגי (בלימת מתקפת הנגד הגרמנית), למרות המחיר היקר ששילמו הכוחות הפולניים תמורת השגתו. לאחר נפילת הקומוניזם, מתחו חוקרים פולניים ביקורת חריפה על תפקודו של קרול שוויירצ'בסקי במהלך הקרב, והאשימו אותו באחריות לתבוסת כוחותיו, בשל שאיפתו לכבוש עיר גרמנית גדולה (דרזדן), על חשבון הזנחת ההגנה על אגפו השמאלי החשוף.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 באפריל 1945 פתחה החזית האוקראינית הראשונה במתקפה על עמדות ארמיית הפאנצר ה-4, שהגנה על קו נהר נייסה, במסגרת המבצע האסטרטגי של ברלין. בניגוד לחזית הבלארוסית הראשונה, שתקפה מצפון לה, החזית לא יכלה לתקוף עם כל הכוחות שעמדו לרשותה, משום שהיא נדרשה להחזיק בחזית ברוחב 390 ק"מ, מתוכם רק כ-70 ק"מ לאורך נהר נייסה, שם נערכה המתקפה של החזית. המאמץ ההתקפי העיקרי של החזית התמקד באגפה הצפוני, בין פורסט לבאד מוסקאו, שם ריכז פיקוד החזית 5 ארמיות, כולל שתי ארמיות הטנקים שלו, ושני קורפוסי טנקים. כוחות אלו נועדו להתקדם מערבה לקו נהר אלבה, ולאחר חציית נהר שפרה, לפנות לכיוון צפון-מערב ולהתקדם לעבר ברלין. באגף הדרומי של גזרת המתקפה של החזית, נועדו לתקוף הארמייה הפולנית השנייה וחלק מכוחות הארמייה הסובייטית ה-52, שכללו ביחד 9 דיוויזיות רובאים, קורפוס טנקים, קורפוס ממוכן וקורפוס פרשים. הדיוויזיות של הארמייה השנייה היו כמעט במצבה מלאה, בעוד שהדיוויזיות של הארמייה ה-52 (כמו רבות מהארמיות הסובייטיות בשלב זה של המלחמה) היו במצבה חסרה (40-30 אחוז מהתקן המלא שלהן). המשימה שלהם הייתה לאבטח את האגף הדרומי של התקדמות הכוחות העיקריים של החזית מפני מתקפת נגד גרמנית, ולפתח מאמץ התקפי מישני לכיוון העיר דרזדן על נהר אלבה.
באגף השמאלי הקיצוני של גזרת המתקפה של החזית, מצפון לעיר גרליץ, תקפה הארמייה ה-52 עם 4 מתוך 9 דיוויזיית הרובאים שלה, ועם קורפוס המשמר הממוכן ה-7, שסופח אליה מעתודות החזית כקבוצה הניידת שלה. הכוח התוקף של הארמייה כלל למעלה מ-20 אלף חיילים וכ-190 כלי רכב משוריינים. שניים מתוך שלושת הקורפוסים של הארמייה נדרשו להחזיק בקו החזית מהנקודה בה הוא נפרד מקו נהר נייסה סמוך לפנזיג (Penzig), ופנה לכיוון דרום-מזרח, ולכן לא יכלו להשתתף בשלב הפתיחה של המתקפה.[4] היעד הראשוני של הארמייה היה כיבוש צומת הדרכים החשוב בעיר באוצן. ביומיים הראשונים של המתקפה (17-16 באפריל) הצליחו הכוחות התוקפים להבקיע דרך שתי רצועות ההגנה הגרמניות הראשונות ולהגיע לאזור קודרסדורף. לאחר הבקעת מערך ההגנה הגרמני הצטרפו קורפוס המשמר הממוכן ה-7 והדיוויזיה ה-254 למתקפה, כדי לנצל את ההצלחה, והתקדמו במהירות לבאוצן דרך ווייסנברג. ב-18 באפריל בערב כבר הגיעו יחידות החלוץ של הקורפוס הממוכן ה-7 עד למרחק קצר מבאוצן, ועד 20 בחודש השתלטו הכוחות הסובייטיים על מרבית העיר, וכיתרו את חיל המצב הגרמני, שהורכב בעיקר מיחידות פולקסשטורם, בטירת אורטנבורג, ששלטה על העיר.
הפיקוד הגרמני של קבוצת ארמיות מרכז העביר במהירות חלק מעתודותיו הניידות לאזור גרליץ, והחל מ-17 באפריל הנחיתו דיוויזיית הפאנצר ה-20 ודיוויזיית פאנצר מוצנחת הראשונה הרמן גרינג שורת התקפות נגד על האגף הדרומי של המבלט, שיצרה מתקפת הארמייה ה-52, בין נהר נייסה לקודרסדורף, במטרה לנתק את כוחות הארמייה מעורפם. קורפוס הרובאים ה-73 של הארמייה הצליח אמנם לבלום את התקפות הנגד הגרמניות לאחר התקדמות של מספר קילומטרים, אולם הם ריתקו את כוחותיו, אילצו אותם לעבור למגננה, ולא אפשרו להם להמשיך להתקדם מערבה במקביל להתקדמות הקבוצה הניידת של הארמייה. כתוצאה מכך, נוצר פער בלתי מוגן כמעט, ברוחב של כ-20 ק"מ באגף הדרומי של הארמייה, בין קודרסדורף לבאוצן.[5]
ב-19 באפריל החל פיקוד החזית האוקראינית הראשונה בהחלפת היחידות של הארמייה ה-52, שהחזיקו בקו החזית ממזרח לנהר נייסה, על ידי יחידות של הארמייה ה-31, שהועברה מפרוסיה המזרחית כדי לתגבר את כוחות החזית. ההחלפה נועדה לשחרר את אותן יחידות, ולאפשר להעביר אותם מערבה, כדי לסייע לארמייה ה-52 להדוף את התקפות הנגד הגרמניות, ולמלא את הפער שנוצר ממזרח לבאוצן. אולם יחידות החלוץ של הקורפוס ה-48 של הארמייה הגיעו לזירת המערכה רק בשעות הערב של 20 באפריל. הפער בחזיתה של הארמייה ה-52 חשף את האגף השמאלי של כוחות הארמייה הפולנית ה-2, שהתקדמו מצפון לה לכיוון דרזדן, להתקפת נגד גרמנית. לפי מספר מקורות, כבר ב-19 באפריל נאלץ פיקוד הארמייה ה-2 לשלוח את קורפוס הטנקים ה-1 שלו דרומה, כדי לסייע בסתימת הפער בחזית הארמייה ה-52. הכוחות הפולניים הצליחו לבלום התקפת נגד גרמנית באזור דיזה (Diehsa) במחיר אבדות כבדות, אך למחרת הם נדרשו לחזור צפונה ולחדש את התקדמותם לכיוון דרזדן. נוכחות קורפוס הטנקים ה-1 באזור שממזרח לבאוצן מוזכרת במחקר סובייטי רשמי על המערכה על ברלין שפורסם זמן קצר לאחר תום המלחמה, אך החוקר הרוסי אלכסיי איסייב, שכתב מחקר עדכני על המערכה, טוען שאין ראיות לכך שהקורפוס אכן לחם באזור זה ב-19 וב-20 באפריל.[6]
הארמייה הפולנית השנייה הוקמה בין אוגוסט לדצמבר 1944, והשתתפה בלחימה בחזית המזרחית רק החל מפברואר 1945. היא הורכבה ברובה ממגויסים טריים (שחלקם לחמו בשורות המחתרת הפולנית) מהאזורים המזרחיים של פולין, ששוחררו על ידי הצבא הסובייטי, ועברו תהליך אימון צבאי מזורז. הארמייה סבלה ממחסור חמור בקצינים מנוסים ומוכשרים, משום שרוב הקצינים ששרדו מסגל הפיקוד של הצבא הפולני ערב פרוץ המלחמה ב-1939, שירתו במסגרת צבא אנדרס או במסגרת הארמייה הפולנית הראשונה, שלחמה בחזית החל משנת 1943. לכן כמחצית מסגל הפיקוד שלה הורכב מקצינים סובייטיים, חלקם ממוצא פולני. ערב פתיחת המתקפה הסובייטית באפריל 1945, כללה הארמייה 84–90 אלף חיילים, כ-290 טנקים ו-136 תותחים מתנייעים (לפי מקור אחר כ-490 כלי רכב משוריינים בסך הכל), שאורגנו במסגרת 5 דיוויזיות רגלים, קורפוס טנקים, בריגדת טנקים עצמאית ומספר יחידות קטנות יותר.
ביום הראשון של המתקפה הסובייטית, הצליחו הכוחות הפולניים, שפעלו מצפון לארמייה ה-52, לחצות את נהר נייסה במספר מקומות, ולהבקיע את קו ההגנה הגרמני הראשון. המאמץ ההתקפי העיקרי של הארמייה התמקד באגף השמאלי שלה, באזור שמדרום לרוטנבורג. הדיוויזיות ה-8 וה-9 שימשו כדרג הראשון של המתקפה, ואילו הדיוויזיה ה-5 וקורפוס הטנקים ה-1 נועדו לשמש ככוח לניצול ההצלחה בדרג השני. הדיוויזיות ה-7 וה-10, באגף הימני (הצפוני) של הארמייה, נועדו לשמש ככוח רתק והסחה, ולהצטרף למתקפה רק לאחר הבקעת מערך ההגנה הגרמני. מערך ההגנה הגרמני בגזרת הארמייה השנייה כלל מספר רצועות הגנה, בעומק מרבי של כ-30 ק"מ, ולכן נדרשו לכוחות הפולניים באגף השמאלי של הארמייה שלושה ימים להשלים את הבקעתו, ולכבוש את נייסקי (Niesky) לאחר קרב קשה. קורפוס הטנקים הראשון הוביל את התקדמות הארמייה, ולאחר הבקעת מערך ההגנה הגרמני החל להתקדם במהירות לכיוון דרזדן, לאחר שחצה את נהר שפרה מצפון לבאוצן. הכוחות שפעלו באגף הצפוני של הארמייה הצטרפו למערכה זמן רב אחרי הכוחות שפעלו באגפה הדרומי, ולכן פיגרו מרחק רב אחריהם. כתוצאה מכך, עד 20 באפריל נמתחו יחידות הארמייה על פני מרחק של כ-50 ק"מ ממזרח למערב, עם פערים גדולים ביניהם. הדיוויזיות ה-7 וה-10 ורגימנט אחד מהדיוויזיה ה-5 נמצאו עדיין במרחק כ-10 ק"מ בלבד מהגדה המערבית של הנייסה, באזור Rietschen ו-Muskauer forst, ועסקו בחיסול יחידות גרמניות, שכותרו במרחב זה. הדיוויזיות ה-8 וה-9 נעו בעקבות קורפוס הטנקים ה-1 לכיוון דרזדן, ואילו הכוח העיקרי של הדיוויזיה ה-5 ובריגדת הטנקים ה-16 נמצאו בתנועה בין שני חלקי הארמייה. הפער הגדול בין חלקי הארמייה השונים, גרם לכך, שמספר יחידות גרמניות (שהשתייכו לדיוויזיית הפאנצרגרנדיר ברנדנבורג ולדיוויזיה ה-615 למשימות מיוחדות), שנותקו ונדחקו צפונה כתוצאה מהתקדמות האגף השמאלי של הארמייה השנייה מערבה, התרכזו באזור שפריפורט, בעורפם של כוחות החלוץ הפולניים.
הפיקוד הגרמני העליון הודאג מאוד מההתקדמות המהירה של החזית האוקראינית הראשונה, שאיימה לפצל את גרמניה הנאצית לשתיים ולכתר את ברלין מכיוון דרום. לכן היטלר וה-OKH הורו לפרדיננד שרנר, מפקד קבוצת ארמיות מרכז (שכללה את ארמיית הפאנצר ה-4, הארמייה ה-17 וארמיית הפאנצר ה-1) להנחית התקפת נגד חזקה על האגף הדרומי של החזית הסובייטית, במגמה להגיע לאזור שפרמברג, ולחבור שם עם כוחות מהארמייה התשיעית (שתוגברה באלמנטים של ארמיית הפאנצר הרביעית), שיתקפו במקביל דרומה מאזור קוטבוס. שתי הזרועות של מתקפת הנגד הגרמנית נועדו לנתק את כוחותיו המתקדמים של קונייב מעורפם, ולאחר מכן להשמיד אותם.
מהלכי הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרנר ריכז את רוב העתודות הניידות שנותרו לו באזור גרליץ-לובאו, מדרום למבלט שיצרה התקדמות החזית האוקראינית הראשונה בחזיתו. הכוחות שנועדו להשתתף במתקפה הנגד שלו השתייכו בעיקר לקורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד ולקורפוס הפאנצר ה-57 (שלמרות שמו, לא כלל דיוויזיות פאנצר). קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי ההרכב והכוח של הכוח הגרמני ומספר כלי הרכב המשוריינים שעמדו לרשותו. לפי מחקר גרמני שעסק בקרב, הכוח שנטל חלק בשלבים הראשונים של המתקפה הגרמנית כלל את דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ברנדנבורג, דיוויזיית הפאנצר ה-20, דיוויזיית הפאנצר המוצנחת הראשונה הרמן גרינג, מספר יחידות עורפיות של דיוויזיית הפאנצר אס אס העשירית, דיוויזיות הרגלים ה-17 וה-72, צוות קרב מדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-545, שלוש בריגדות של תותחי סער ושני גדודים של משחיתי טנקים. הכוח הגרמני כלל לפחות 62 טנקים ו-293 תותחי סער ותותחים מתנייעים (211 מתוכם מבצעיים). בשלבים המאוחרים יותר של מתקפת הנגד תוגבר הכוח הגרמני ביחידות נוספות, כולל דיוויזיית הפאנצר המוצנחת השנייה הרמן גרינג (64 טנקים ותותחי סער), ודיוויזיות הרגלים ה-404 וה-464. מקורות פולניים נטו להגדיל את סדר הכוחות הגרמני, שנטל חלק בקרב, וכללו במסגרתו גם את דיוויזיית הפאנצר ה-21, דיוויזיית הפאנצר אס אס ה-10 ודיוויזיית הפאנצר אס אס ה-2 ("דאס רייך"). אולם שתי הראשונות לחמו באזור קוטבוס-שפרמברג, מצפון לגזרה אותה תקפה החזית האוקראינית הראשונה, ונדחקו אל תוך "כיס האלבה", ואילו האחרונה לחמה בצפון-מזרח צ'כוסלובקיה במסגרת ארמיית הפאנצר הראשונה.
כאמור, בין 17 ל-19 באפריל ריכזו הגרמנים את המאמץ ההתקפי העיקרי שלהם בגזרה שבין נהר נייסה לקודרסדורף, בניסיון לנתק את הכוחות המתקדמים של הארמייה ה-52 והארמייה הפולנית השנייה מעורפם, באמצעות מבקע במקביל לגדה המערבית של הנייסה. אולם לאחר שנסיונותיהם להבקיע את החזית הסובייטית בגזרה זו נכשלו, החליט הפיקוד הגרמני להסיט את נקודת הכובד של המתקפה מערבה, כדי לנצל את הפער המתרחב, שנוצר בין שלוש הדיוויזיות, שלחמו תחת פיקוד הקורפוס ה-73 של הארמייה ה-52, לבין הכוחות הסובייטיים באזור באוצן. ב-21 באפריל (או, לפי מספר מקורות, כבר ב-20 בחודש) תקפו הגרמנים את הגזרה שבין קודרסדורף לווייסנברג, כבשו את דיזה וקולם (kollm),וניתקו את הכביש בין נייסקי לבאוצן ממערב ל-Sproitz. הכוח הגרמני – שכלל את הדיוויזיה ה-17, הדיוויזיה ה-72, דיוויזיית הפאנצר ה-20 וחלק מדיוויזיית ברנדנבורג – ניתק את היחידות הסובייטיות באזור באוצן מעורפם, וחבר לרגימנט הפאנצרגרנדיר ה-1 של דיוויזיית ברנדנבורג ויחידות גרמניות נוספות, שתקפו במקביל דרומה מאזור שפריפורט, כדי להיחלץ מהכיתור הסובייטי.
ב-22 באפריל המשיכו היחידות הגרמניות בהתקדמותם צפונה, והגיעו עד לאזור קליטן (Klitten), לאחר שחדרו לעומק של כ-20 ק"מ. הם הפתיעו את הדיוויזיה הפולנית ה-5, שהייתה במהלך תנועה מערבה, ויחידותיה נמצאו במרחק רב זה מזה. שני הרגימנטים הקדמיים של הדיוויזיה הספיקו לחצות את נהר שפרה, אולם מפקדת הדיוויזיה, עם גדוד הנדסה קרבית שאיבטח אותה, ומספר יחידות עורפיות, עדיין נמצאו בגדה המזרחית של הנהר. יחידות אלו הותקפו על ידי מספר יחידות גרמניות מהחזית ומהעורף וספגו אבדות כבדות. הם ניסו לסגת לכיוון דרום-מזרח, אך כותרו באזור פורסטגן (Forstgen)-דובאן ביחד עם בריגדת הטנקים ה-16, והתארגנו להגנה היקפית. ניסיון של הכוחות המכותרים לפרוץ את טבעת הכיתור הגרמנית בשעות החשיכה נכשל, ורק חלק קטן מהם הצליח להימלט. במהלך הקרב הושמדה בריגדת הטנקים ה-16 כמעט לחלוטין (רק 3 מתוך 65 הטנקים שלה שרדו) ומפקד הדיוויזיה ה-5 נפל בשבי לאחר שנפצע. כתוצאה מהמבקע הגרמני נותקו קווי האספקה של יחידות הארמייה הפולנית השנייה, שהתקדמו לכיוון דרזדן, והארמייה פוצלה למעשה לשניים.
באותו יום ניסה פיקוד החזית האוקראינית הראשונה לנתק את הכוחות הגרמניים, שהבקיעו את חזיתה של הארמייה ה-52, באמצעות מתקפה מתמקדת של שלושה כוחות, שנועדו לחבור באזור דיזה. הקורפוס הממוכן ה-7 נועד לתקוף מאזור באוצן לכיוון צפון מזרח, בעוד קורפוס הטנקים הפולני הראשון תוקף לכיוון דרום-מזרח, והדיוויזיות ה-116 וה-214 של הארמייה ה-52 (שהגיעו יום לפני כן לתגבר את כוחות הארמייה ממערב לנייסה) תוקפות מערבה מקו קודרסדורף-נייסקי. אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל, משום שמרבית הכוחות, שנדרשו להשתתף במתקפת הנגד, היו עסוקים בהדיפת התקפות גרמניות עליהם, או שהיו רחוקים מדי מאזור באוצן (במקרה של קורפוס הטנקים ה-1).
גנרל קורצ'גין, מפקד קורפוס המשמר הממוכן ה-7 היקצה למשימה כמחצית מכוחותיו, שתי בריגדות ממוכנות ושני רגימנטים של תותחים מתנייעים, שכללו בשלב זה רק כ-2,000 חיילים ו-32 טנקים ותומ"תים, בפיקוד ולדימיר מקסימוב, סגן מפקד הקורפוס. כוחו של מקסימוב נע מזרחה מבאוצן לוייסנברג, שם חבר לדיוויזיה ה-294 מהקורפוס ה-48 של הארמייה ה-52, שהועברה לאזור זמן קצר לפני כן. הוא מצא עצמו תחת התקפות מדרום ומצפון מצד יחידות של דיוויזיית ברנדנבורג הגרמנית, ובמקביל ספג שורה של תקיפות אוויריות מצד מטוסי שטוקה גרמניים מדגם Ju 87G (שהוסבו לתפקיד תקיפת טנקים) מכנף תקיפה קרקעית 2, שגרמו לו אבדות ניכרות, ולכן לא יכול היה להמשיך בתנועה מזרחה לאזור דיזה. הכוחות הסובייטיים באזור וייסנברג מצאו עצמם תוך זמן קצר מכותרים על ידי כוחות גרמניים חזקים, שהבקיעו את קו החזית משני עבריהם.
קרול שווירצ'בסקי, מפקד הארמייה הפולנית השנייה, נטה להתעלם תחילה מהידיעות על מתקפת הנגד הגרמנית, והורה לכוחות החלוץ של הארמייה להמשיך בהתקדמותם לכיוון דרזדן. רק ב-22 באפריל בצהריים, לאחר שהבין את חומרת המצב, הוא הורה לקורפוס הטנקים ה-1 לפנות לאחור, ולחזור לאזור באוצן, כדי לסייע בבלימת המתקפה הגרמנית. אולם הדיוויזיות ה-8 וה-9 של הארמייה, יחד עם היחידות הקדמיות של הדיוויזיה ה-5 (שלא נפגעו מהתקפת הנגד הגרמנית) המשיכו בהתקדמותם מערבה לכיוון דרזדן. במקביל קיבלו גם הדיוויזיות ה-7 וה-10 של הארמייה הוראה (לא ברור אם מפיקוד הארמייה או מפיקוד החזית) לנוע דרומה מאזור יער מוסקאוור, כדי לבלום את המשך המבקע הגרמני צפונה.
איוואן קונייב, מפקד החזית, שהודאג מהאיום שיצרה מתקפת הנגד הגרמנית על אגפו השמאלי, שלח את איוואן פטרוב, ראש המטה של החזית, ואת קצין המבצעים שלו, ולדימיר קוסטילב, למפקדת הארמייה הפולנית השנייה, כדי לברר את המצב, לטפל במשבר שנוצר, ולחדש את הקשר עם מפקדת הארמייה, שנותק כתוצאה מהמבקע הגרמני. פטרוב הדיח באופן זמני את שווירצ'בסקי – שאיבד שליטה על המצב ולפי מספר מקורות סבל מבעיית אלכוהוליזם, שהשפיעה על תפקודו – מהפיקוד על הארמייה שלו, וקוסטילב תפס את מקומו כמפקד בפועל של הארמייה השנייה, והחל בצעדים לבלימת המבקע הגרמני ולייצוב קו הגנה חדש. קונייב כתב בזכרונותיו, שקוסטילב מונה למתאם הפעולות של כל כוחות החזית, שהשתתפו בבלימת מתקפת הנגד הגרמנית.[7]
למרות מאמצי הפיקוד הסובייטי לייצב את חזיתו, המשיכו הגרמנים להתקדם צפונה גם ב-23 באפריל, כשהם גורמים לכאוס בקרב היחידות הפולניות שנקרו בדרכם. עד סוף היום הם הגיעו עד לאזור Lohsa-Boxberg (סמוך לנקודת המפגש בין נהר שפרה לכמה מיובליו), בערך במחצית הדרך ליעדם הסופי (שפרמברג), שם נבלמה התקדמותם לבסוף לאחר שחדרו לעומק כ-33 ק"מ. הדיוויזיות הפולניות ה-7 וה-10 עם הרגימנט ה-13 של הדיוויזיה ה-5 (שהועברו תחת פיקוד הארמייה ה-52) ושלוש דיוויזיות של הארמייה ה-52 ייצבו קו הגנה חדש ממזרח ומצפון למבלט, שיצרה המתקפה הגרמנית בחזית הסובייטית. בליל ה-23 באפריל הורה קונייב לפיקוד ארמיית המשמר החמישית לשלוח דרומה את קורפוס המשמר ה-33 ודיוויזיה מקורפוס המשמר ה-34, לאזור שמצפון לבאוצן, ובמקביל הורה לפיקוד הארמייה הפולנית השנייה להפסיק את המתקפה לכיוון דרזדן ולהפנות את הדיוויזיה ה-8 והיחידות שנותרו מהדיוויזיה ה-5 מזרחה. שתי הדיוויזיות ביחד עם קורפוס הטנקים ה-1 ויחידות התגבורת מארמיית המשמר ה-5, נועדו לתקוף מזרחה מקו באוצן-קניגסוארטה-לוסה, לחבור עם יחידות הארמייה ה-52, שיתקפו מערבה, ולנתק את הכוחות הגרמניים שחדרו לעומק המערך הסובייטי. הדיוויזיה הפולנית ה-9 הושארה במקום אליו הגיעו כוחותיה, כדי לבלום איום של מתקפה גרמנית מכיוון דרזדן, ונדרשה לפרוס את כוחותיה על פני חזית רחבה יותר, כדי לתפוס את הקו שפינתה הדיוויזיה ה-8.
מתקפת הנגד הסובייטית ב-24 באפריל לא יצרה אמנם איום ממשי על המבלט הגרמני. אולם כוחות ארמיית המשמר ה-5 הצליחו לחבור עם הכוחות הפולניים, שלחמו ממערב לו, לבלום את התקדמות הכוחות הגרמניים (דיוויזיית ברנדנבורג ודיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-545) שחצו את נהר שפרה ותקפו לכיוון מערב, ואף להדוף אותם מספר קילומטרים מזרחה. הם ייצבו קו הגנה חדש בצורת חצי פרסה בקו לוסה-באוצן-קמנץ, שנשען על המכשולים הטבעיים הרבים באזור המיוער, שכלל אגמים רבים, מצפון וממערב לבאוצן.
בינתיים הלך וגבר הלחץ הגרמני על הכוחות הסובייטיים, שכותרו באזור ווייסנברג. ניסיון של חלק מכוחות הדיוויזיה ה-294 ב-23 באפריל לנוע לכיוון באוצן, כדי לחבור עם הכוחות הסובייטיים שם, נכשל, והם נאלצו לחזור על עקבותיהם לאחר שספגו אבדות כבדות. גנרל קורצ'גין הורה לכוחות המכותרים לפרוץ החוצה לכיוון מזרח, כדי לחבור לכוחות הארמייה ה-52 באזור קודרסדורף-נייסקי. בליל 23/24 בחודש הבקיעו הכוחות המכותרים את טבעת הכיתור הגרמנית ממזרח לוייסנברג. הגרמנים הצליחו לכתר שוב את שתי הבריגדות של קורפוס המשמר הממוכן ה-7 במחצית הדרך לקווים הסובייטיים. גנרל מקסימוב נפצע קשה ונפל בשבי ורק כ-30% מהכוח שבפיקודו הצליח להגיע בשלום לאזור נייסקי. במהלך הלחימה באזור ווייסנברג ספגו כוחות הקורפוס כאלף נפגעים ונעדרים. הפריצה החוצה של הדיוויזיה ה-294 הייתה מוצלחת יותר, ורוב כוחותיה הגיעו בשלום לקווים הסובייטיים ב-24 באפריל בצהריים, וחברו לדיוויזיה ה-116 של הארמייה ה-52.
ב-23 באפריל החלו הגרמנים במתקפה על הכוחות הסובייטיים באזור העיר באוצן, כאשר דיוויזיית הפאנצר ה-20 תוקפת מכיוון צפון מזרח ודיויזיית הרמן גרינג הראשונה תוקפת מכיוון דרום. בשעות אחר הצהריים של 24 בחודש הבקיעו הגרמנים את מערך ההגנה הסובייטי ועד סוף היום הם הצליחו להשתלט מחדש על רוב שטח העיר, ולחבור לשרידי חיל המצב הגרמני, שהיה נצור בתוכה (כ-400 חיילים כשירים מתוך כ-1,600 המגינים). הכוחות הסובייטיים שהחזיקו בבאוצן – 2 בריגדות מקורפוס המשמר הממוכן ה-7 והדיוויזיה ה-254, בפיקוד גנרל קורצ'גין – נאלצו לסגת לפאתים הצפוניים של העיר, וכותרו באופן חלקי. ניסיון של חלק מיחידות קורפוס הטנקים הפולני ה-1 לבוא לעזרת הכוחות הסובייטיים בבאוצן ולכבוש מחדש את העיר נכשל, לאחר שהכוח התוקף ספג אבדות כבדות. ב-25 באפריל בערב נסוגו שרידי כוחותיו של קורצ'גין מבאוצן, וחברו אל כוחות הארמייה הפולנית השנייה מצפון לעיר.
ב-26 באפריל פתחו הגרמנים במתקפה חדשה, ומיקדו את מאמציהם בעיקר באזור שמצפון וממערב לבאוצן. דיוויזיית הפאנצר ה-20 ודיוויזיית הרמן גרינג תקפו משני עברי כביש מס' 96, במטרה להבקיע את מערך ההגנה הסובייטי-פולני החדש, ולהתקדם לאורך הכביש לכיוון הויירסוארדה (Hoyerswerda), מרחק קצר משפרמברג. הכוחות הפולניים שהגנו על האזור (הדיוויזיה ה-8, הדיוויזיה ה-5 וקורפוס הטנקים ה-1) בסיוע מה שנותר מהכוחות הסובייטיים שנסוגו מבאוצן, לא הצליחו לבלום את המתקפה הגרמנית החדשה, ונאלצו לסגת עד למרחק קצר מדרום לקוניגסוארטה. רק הגעת קורפוס המשמר המשוריין ה-4 מארמיית המשמר החמישית (שהועבר אף הוא דרומה לסייע לארמייה הפולנית השנייה) לזירת הקרב, מנעה התמוטטות מוחלטת של מערך ההגנה הפולני. הקורפוס ביצע התקפת נגד והצליח להדוף את הגרמנים 3–4 ק"מ דרומה. ההתקפות הגרמניות בגזרה שמצפון לבאוצן נמשכו כמעט עד סוף החודש, ורק אז התייצב סופית קו החזית במרחב באוצן, והגרמנים החלו להעביר משם חלק מהיחידות הניידות שלהם לגזרות אחרות.
במקביל להתקדמות הגרמנית בחלק המערבי של המבלט שיצרו בקו החזית הסובייטי, ניהלו הדיוויזיות הפולניות ה-7 וה-10 מתקפה על חוד הבליטה הגרמנית ועל חלקה המזרחי, מקו נהר Schwarzer Schops (יובל של נהר שפרה). הם התקדמו באיטיות לכיוון דרום-מערב, בסיוע יחידות של הארמייה ה-52 שפעלו באגפן השמאלי, חידשו את הקשר עם הכוחות הפולניים, שלחמו ממערב למבלט הגרמני, והגיעו עד לקו נייסקי-פורסטגן-נאשויץ (naschwitz), שם התייצב קו החזית החדש.
במהלך המערכה באזור באוצן, הדיוויזיה הפולנית ה-9 והבריגדה האנטי טנקית ה-9, נותרו באזור גרוסרוהרסדורף, מרחק קצר מדרזדן. כתוצאה ממתקפת הנגד הגרמנית הן מצאו את עצמן כ-12 ק"מ מדרום-מערב לקו החזית הסובייטי-פולני החדש, כשהן חצי מכותרות ותחת לחץ גרמני הולך וגובר. ב-26 באפריל קיבלה הדיוויזיה הוראה לחבור לכוחות הפולניים בקו ההגנה החדש מצפון-מערב לבאוצן. נסיגת הדיוויזיה התבצעה בצורה בלתי מסודרת ובלתי מאובטחת. הדיוויזיה התחלקה לשלושה טורים וניסתה לפרוץ את דרכה לכיוון צפון-מזרח בשעות היום, במקום להמתין לשעות החשיכה. הגרמנים, שהשיגו מידע מדויק על תוכנית הנסיגה של הדיוויזיה, הציבו מארבים בנתיבי הנסיגה של הטורים הפולניים, המטירו אליהם אש מרוכזת ותקפו אותם מכל העברים. כתוצאה מכך, אחד הרגימנטים של הדיוויזיה הושמד כמעט לחלוטין ושאר כוחותיה ספגו אבדות כבדות. באזור הורקה (horka) לכדו הגרמנים בית חולים שדה פולני במהלך נסיגתו, ורצחו כל הסגל והפצועים, כ-300 איש. בריגדת הנ"ט ה-9, שחיפתה על נסיגת הדיוויזיה, ספגה אף היא אבדות כבדות בכוח אדם ובציוד. במהלך נסיגתה הקשה, שארכה מספר ימים (עד 29 בחודש), איבדה הדיוויזיה ה-9 את מפקדה (שנפל בשבי), כ-40 אחוז מכוחה, וכמעט את כל הארטילריה וכלי הרכב שלה. היא חדלה להתקיים ככוח לוחם, ושרידיה סופחו לדיוויזיית המשמר הסובייטית ה-14 באזור קמנץ.
סוף דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד סוף אפריל 1945 התייצב קו החזית החדש במרחב באוצן. הארמייה הפולנית השנייה החבולה קשות לא המשיכה בהתקדמותה לכיוון דרזדן, והעיר נפלה לבסוף לידי כוחות הצבא האדום רק ב-8 במאי. בראשית מאי, לאחר נפילת ברלין, היפנה קונייב את כוחות החזית האוקראינית הראשונה דרומה, לכיוון צ'כוסלובקיה, וב-6 בחודש הם פתחו במתקפה לכיוון פראג לאורך עמק נהר האלבה, בשיתוף פעולה עם החזית האוקראינית השנייה והחזית האוקראינית הרביעית, שהתקדמו אל העיר מכיוון מזרח ודרום-מזרח. עד 11 במאי שוחררה פראג, והכוחות הגרמניים בצ'כוסלובקיה, כולל כל כוחות קבוצת ארמיות מרכז, כותרו על ידי כוחות הצבא הסובייטי, ונאלצו להיכנע.
סיכום והערכת האבדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין מחלוקת על כך, שקרב באוצן היה ניצחון טקטי גרמני. במהלך הקרב הוכיחו הגרמנים שוב את עליונותם הטקטית, במיוחד בלוחמת תנועה, על הצבא הסובייטי (במקרה זה, גם על הכוחות הפולניים, שלחמו תחת פיקוד הצבא האדום). הם השכילו לרכז את כוחותיהם בנקודות ההכרעה, ובדרך זו להשיג עדיפות מקומית על יריביהם בנקודות בהן בחרו לרכז את המאמץ ההתקפי שלהם, על אף שברמה האופרטיבית, לצד הסובייטי הייתה עדיפות מספרית משמעותית על הצד הגרמני במרחב באוצן. הגרמנים הפעילו במהלך מתקפת הנגד שלהם מספר יחידות עילית מנוסות (בעיקר כשמדובר בדיוויזיות הפאנצר והפאנצרגרנדיר), וניצלו היטב את העובדה, שלפחות הכוחות הפולניים שניצבו מולם היו חסרי ניסיון קרבי משמעותי. הם גם נהנו מיתרון גדול על יריביהם ברמת המקצועיות של הפיקוד ברמות הנמוכות והבינוניות.
אולם ברמה האסטרטגית נכשלה מתקפת הנגד הגרמנית בהשגת יעדיה המרכזיים. לא זו בלבד, שהכוחות הגרמניים התוקפים לא הצליחו לחבור לכוחות הארמייה התשיעית באזור ברלין ולנתק את כוחות החזית האוקראינית הראשונה מעורפם, אלא שהם אף לא הצליחו לגרום לקונייב לשנות את תוכניותיו, ולהסיט כוחות מהמאמץ ההתקפי העיקרי של החזית, שיעדו היה מתקפה על ברלין מכיוון דרום וכיתור מרחב ברלין, בשיתוף פעולה עם כוחות החזית הבלארוסית הראשונה. קונייב זיהה את המשבר המתפתח באגפו השמאלי, ותיגבר במהירות את כוחותיו במרחב באוצן בכוחות קרקע חזקים מארמיית המשמר החמישית, ובכוחות אוויר מארמיית האוויר השנייה, שבלמו את המתקפה הגרמנית תוך זמן קצר, וייצבו מחדש את החזית באזור זה.
מרבית המחקרים שעסקו בקרב נוטים להטיל את האחריות העיקרית להצלחת מתקפת הנגד הגרמנית באזור באוצן, ולאבדות הכבדות שספגה הארמייה הפולנית השנייה במהלכה, על קרול שווירצ'בסקי, מפקד הארמייה, ועל ההחלטות שקיבל במהלך הקרב. אולם הוא לא היה האחראי היחיד לכישלון. פיקוד הארמייה הסובייטית ה-52 נושא באחריות לא פחותה, שכן חוסר התיאום בין התקדמות הארמייה להתקדמות הארמייה השנייה, והפער שנוצר בחזיתה, איפשרו לגרמנים לתקוף את האגף השמאלי החשוף של הכוחות הפולניים. גם מפקד החזית, איוואן קונייב, הטיל בזיכרונותיו את מירב האחריות להצלחה הראשונית של מתקפת הנגד הגרמנית על מפקד הארמייה ה-52. אולם לדעת מספר מקורות, גם קונייב עצמו נושא בחלק מהאחריות להצלחה הגרמנית, משום שהמתין עד 24 באפריל לפני שהורה לפיקוד הארמייה השנייה להפסיק את המתקפה לכיוון דרזדן, במקום להפסיק את המתקפה ב-20 או ב-21 בחודש ולהפנות את כל כוחות הארמייה לאזור שממזרח לבאוצן באופן מיידי, כדי לסייע לארמייה ה-52 לבלום את מתקפת הנגד הגרמנית.
אין בידי החוקרים נתונים מדויקים ביחס לאבדות הצדדים היריבים במהלך הקרב. לפי הנתונים הפולניים הרשמיים הארמייה השנייה ספגה יותר מ-18,000 אבדות, מתוכם כ-7,800 הרוגים, נעדרים ושבויים (כ-22% מכוחה ערב פתיחת המתקפה הסובייטית) ואיבדה 57% מכלי הרכב המשוריינים שלה. אולם נתונים אלו מתייחסים לכל המחצית השנייה של אפריל 1945 (16–30 באפריל), ולא רק לקרב באוצן. מספר הנפגעים הסובייטיים אינו ידוע, אבל אין ספק שגם הם ספגו אבדות ניכרות במהלך הקרב. לפי מחקר רוסי עדכני, קורפוס המשמר הממוכן ה-7 לבדו ספג כ-2,500 אבדות ואיבד את רוב הציוד הכבד שלו (כולל 117 טנקים ותותחים מתנייעים), הדיוויזיה ה-254 ספגה למעלה מ-1,500 נפגעים בין 20 ל-30 באפריל 1945, ואילו הדיוויזיה ה-294 ספגה כ-1,350 אבדות (רובם הגדול שבויים ונעדרים) בלחימה באזור ווייסנברג.[8]
אין בידינו מידע מהימן לגבי אבדות הצד הגרמני במהלך קרב באוצן. במהלך רוב שלבי מלחמת העולם השנייה ניהל הצבא הגרמני רישום מסודר ומדויק יחסית של האבדות שספגו יחידותיו השונות, אך בשבועות שקדמו לכניעת גרמניה הנאצית, לא נערך רישום מסודר של מספרי הנפגעים הגרמניים, וחלק מהמסמכים שתיעדו את אבדות הצד הגרמני אבדו/הושמדו בכאוס שנוצר לאחר סיום המלחמה בזירה האירופית. לפי מקורות פולניים, שנכתבו בתקופת הרפובליקה העממית הפולנית, ספגו הגרמנים למעלה מ-20 אלף אבדות במהלך מתקפת הנגד שלהם באזור באוצן, מתוכם כ-6,500 הרוגים, ואיבדו 314 כלי רכב משוריינים, אך מחקרים עדכניים יותר שעסקו בקרב העריכו, שמדובר במספרים מוגזמים ביותר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hans von Ahlfen (1977). Der Kampf um Schlesien 1944/1945. Stuttgart: Motorbuch Verlag. ISBN 978-3-87943-480-0.
- Eberhard Berndt (1995). "Die Kämpfe um Bautzen 18. bis 27. April 1945". Kriegsschauplatz Sachsen 1945. Daten, Fakten, Hintergründe. Altenburg/Leipzig.
- Eberhard Berndt (1999). Die Kämpfe um Weißenberg und Bautzen im April 1945. Wölfersheim-Berstadt. ISBN 3-7909-0679-4.
- Wolfgang Fleischer (2004). Das Kriegsende in Sachsen 1945. Dörfler. ISBN 978-3-89555-443-8.
- Czesław Grzelak; Henryk Stańczyk; Stefan Zwoliński (2002). Armia Berlinga i Żymierskiego (Army of Berling and Żymierski). Warszawa: Wydawnictwo Neriton. ISBN 978-83-88973-27-7.
- Kazimierz Kaczmarek (1970). Polacy w bitwie pod Budziszynem (Poles in the Battle of Bautzen). Interpress. נבדק ב-11 במאי 2011.
{{cite book}}: (עזרה)
- (R. W. Harrison, The Berlin Operation 1945 - Soviet General Staff (Helion & Company, 2016
- (A. V. Isaev, Berlin on the 45th - Battles in the Den of the beast (Yauza, EKsmo, 2007
- (I. S. Konev, Forty-Fifth (Military Publishing, 1966 (זכרונות המרשל איוואן קונייב על לחימת החזית שבפיקודו בשנת 1945)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קרבות נשכחים (בפולנית)
- מפה (בפולנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Gordon Williamson; Stephen Andrew (19 בפברואר 2003). The Hermann Goring Division. Osprey Publishing. p. 16. ISBN 978-1-84176-406-1. נבדק ב-12 במאי 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Berndt, Eberhardt (1995). Kriegsschauplatz Sachsen 1945; Die Kämpfe um Bautzen 18. bis 27. April 1945 (Battleground Saxony 1945; The battles around Bautzen 18-27 August) (בגרמנית). Wölfersheim-Berstadt. pp. 53–67. ISBN 978-3-9804226-2-8.
- ^ 1 2 3 4 Wawer, Zbigniew (26 באוגוסט 2010). "Zapomniana bitwa (Forgotten Battle)" (בפולנית). polska-zbrojna.pl. נבדק ב-10 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ R. W .Harrison (edited and translated), The Berlin Operation ,1945 - Soviet General Staff (Helion & Company, 2016), Ch 2 & 11
- ^ The Berlin Operation 1945, Ch 13
- ^ A. V. Isaev, Berlin on the 45th - The battle in the den of the beast (Yauza, 2007), Part V
- ^ I. S. Koniev, Forty Tifth ( Military publishing, 1966), Ch 4
- ^ Isaev, Berlin on the 45th, Part V
