לוקהיד AC-130
לוקהיד AC-130H משגר נורי הטעיה | |||||||||||||||
מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
סוג | Gunship (ספינת תותחים אווירית לסיוע אווירי קרוב), מטוס תקיפה, מטוס מטען. | ||||||||||||||
ארץ ייצור | ארצות הברית | ||||||||||||||
יצרן |
לוקהיד קורפוריישן לוקהיד מרטין בואינג | ||||||||||||||
טיסת בכורה | 1966 (דגם AC-130A) | ||||||||||||||
תקופת שירות | 1968–הווה (כ־56 שנים) | ||||||||||||||
צוות | 13 (ראו פירוט בסעיף מפרט) | ||||||||||||||
יחידות שיוצרו | 47 (כל הגרסאות) | ||||||||||||||
משתמש ראשי | חיל האוויר של ארצות הברית | ||||||||||||||
מחיר |
דגם AC-130H: 132.4 מיליון דולר. דגם AC-130U: 190 מיליון דולר. | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
תרשים | |||||||||||||||
Lockheed AC-130 Spectre הוא מטוס תקיפה, מטוס מטען ומטוס מסוג "ספינת תותחים" שמיוצר על ידי לוקהיד מרטין ובואינג לחיל האוויר של ארצות הברית. המטוס מבוסס על ה-C-130 הרקולס.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת וייטנאם, המטוס Lockheed AC-130 נבחר להחליף את המטוס Douglas AC-47 Spooky כדי לשפר ולהגדיל את נשיאת התחמושת.
שדרוגים אחרונים ותכנונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2007, יזם פיקוד המבצעים המיוחדים של חיל האוויר של ארצות הברית פרויקט שישדרג את כמות החימוש במטוס ואת כלי הנשק, ישפר את מפרט המטוס ועוד.
תכנון והנדסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטוס מבוסס על מטוס התובלה C-130 הרקולס. המטוס בעל מכ"מים רבים, חלקם מסוגי APG-63 ו-APG-70 ובעל מכ"ם מפתח סינתטי. קיבולת התחמושת שלו גבוהה וכמו כן קיבולת מכלי הדלק, דבר המאפשר טיסה לטווח של עד 2,200 ק"מ ברצף. לצורכי ניווט, המטוס מצויד במערכת ניווט אינרציאלית ו-GPS.
המטוס חמוש בתותח אוטומטי בקליבר 105 מ"מ מדגם הוביצר M102, תותח אוטומטי בופורס 40 מ"מ ותותח גאטלינג בקליבר 20 מ"מ מדגם M61A1 וולקן.
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- AC-130A
- AC-130E
- AC-130H
- AC-130U
- AC-130J
- AC-130W
מפרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צוות: 13
- קצינים: 5 (טייס, טייס משנה, נווט, קצין בקרת ירי, קצין לוחמה אלקטרונית)
- חוגרים: 8 (מהנדס טיסה, מפעיל טלוויזיה, מפעיל מערכת גילוי אינפרה-אדום, פקח העמסה, 4 תותחנים אוויריים).
- אורך: 29.8 מטרים
- מוטת כנפיים: 40.4 מטרים
- גובה: 11.7 מטרים
- שטח כנפיים: 162.2 מטרים ריבועיים
- משקל מלא: 55,520 ק"ג
- משקל המראה מרבי: 69,750 ק"ג
- מנוע: 4 מנועי Allison T56
- מהירות מרבית: 480 קמ"ש
- טווח טיסה: 2,200 ק"מ
- גובה טיסה מרבי: 9,100 מטרים
חימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-AC-130 חמוש במגוון תותחים אוטומטיים מהירי-ירי כאשר הרכב החימוש משתנה מדגם לדגם.
- AC-130A Project Gunship II
- 4 תותחי GAU-2/A "מיניגאן" בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו
- 4 תותחי גאטלינג M61A1 וולקן בקליבר 20 מ"מ
- AC-130A Surprise Package, Pave Pronto, AC-130E Pave Spectre
- 4 תותחי GAU-2/A "מיניגאן" בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו
- 4 תותחי M61A1 וולקן בקליבר 20 מ"מ
- 2 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
- AC-130E Pave Aegis
- 2 תותחי M61A1 וולקן בקליבר 20 מ"מ
- 2 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
- 1 תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ
- AC-130H Spectre
בעבר:
- 2 תותחי M61A1 וולקן בקליבר 20 מ"מ
- 2 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
- 1 תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ
בהווה:
- 1 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
- 1 תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ
- AC-130U Spooky II
- 1 תותח גאטלינג GAU-12 אקוולייזר בקליבר 25 מ"מ
- 1 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
- 1 תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ
- AC-130W Stinger II
- תותח ATK GAU-23/A בקליבר 30 מ"מ
- תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ
- משגרי טילי AGM-176 גריפין ופצצות GBU-44/B
- כנות על הכנפיים לשיגור טילי AGM-114 הלפייר
- כנות על הכנפיים הנושאות פצצות קוטר קטן מדגמי GBU-39 ו-GBU-35/B
משתמשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיקוד האווירי הטקטי של חיל האוויר של ארצות הברית 1967–1983
- פיקוד הרכבת האווירית הצבאית של חיל האוויר ארצות הברית 1983–1990
- פיקוד המבצעים המיוחדים של חיל האוויר של ארצות הברית 1990–עדיין בשימוש
- שלוחה 2, כנף הקומנדו מס' 14 1967–1968
- כנף מטוסי הקרב הטקטיים מס' 8 1968–1974
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 16
- הכנף למשימות מיוחדות מס' 1, בסיס חיל האוויר האלבארט, פלורידה 1975–1993, 2006–עדיין בשימוש
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 4 2006–עדיין בשימוש
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 8 1975 בלבד
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 16 1975–1993, 2006–2009
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 19 2006–עדיין בשימוש
- הכנף למשימות מיוחדות מס' 16, בסיס חיל האוויר האלבארט, פלורידה 1993–2006
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 4 1995–2006
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 16
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 19 1996–2006
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 27, בסיס חיל האוויר קנון, ניו מקסיקו
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 16 2009–עדיין השימוש
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 73 2008–עדיין השימוש
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 551 2009–עדיין השימוש
- פיקוד המילואים של חיל האוויר ארצות הברית
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 919, שדה התעופה דוכס, פלורידה 1975–1995
- טייסת המשימות מיוחדות מס' 711
- הטייסת למשימות מיוחדות מס' 919, שדה התעופה דוכס, פלורידה 1975–1995
- פיקוד הלוגיסטיקה של חיל אוויר של ארצות הברית
- כנף הניסויים מס' 6510, בסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה 1989–1992
- טייסת הניסויים מס' 6518
- כנף הניסויים מס' 6510, בסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה 1989–1992
- פיקוד הציוד של חיל האוויר של ארצות הברית
- כנף הניסויים מס' 412, בסיס חיל האוויר אדוארדס 1992–עדיין בשימוש
- טייסת הניסויים מס' 418
- כנף הניסויים מס' 412, בסיס חיל האוויר אדוארדס 1992–עדיין בשימוש
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניצן סדן, מלאך האש: כך הפך ההרקולס ממטוס תובלה לספינת תותחים מעופפת, באתר כלכליסט, 5 ביולי 2019
- עובדות על הרכב באתר של חיל האוויר האמריקאי (באנגלית)
- ההיסטוריה של המטוס (באנגלית)
- רשימת הדגמים של המטוס (באנגלית)
- המטוס באתר GlobalSecurity.org (באנגלית)
- מידע על המטוס באתר NPR.org (באנגלית)
- סרטון שמראה איך המטוס תוקף (באנגלית)
- הדאגות של ה-Gunship (באנגלית)
- מידע נוסף על המטוס (באנגלית)