Esther Farbstein - Head of the Holocaust Research Center at the Michlalah-Jerusalem College. Areas of specialization: Religious life during the Holocaust
בחקר השואה ניכר חסרונם של יומנים שנכתבו על ידי רבנים ונהיגים אורתודוקסיים. המאמר סוקר כמה כאלו ומ... more בחקר השואה ניכר חסרונם של יומנים שנכתבו על ידי רבנים ונהיגים אורתודוקסיים. המאמר סוקר כמה כאלו ומצביע על תרומתם לחקר השואה.
סיפורה של השואה הוא במידה רבה סיפורם של מי שהוא או כתביו שרדו. מבין הכתבים הרבניים הבודדים ששרדו ... more סיפורה של השואה הוא במידה רבה סיפורם של מי שהוא או כתביו שרדו. מבין הכתבים הרבניים הבודדים ששרדו בדרכים מופלאות נציג בזה שני כתבים של רבנים מפולין שנכתבו בגטו ובמחנה עבודה בעיצומם של ימי השואה: "אש קודש", קובץ דרשות של הרבי מפיאסצנא, ו"עלי מרורות", זכרונותיו ויומנו של הרב יהושע משה אהרונסון מסאניק.
אחת הבעיות העיקריות באתגר שיקומה של המשפחה היהודית לאחר השואה הייתה בעית העגינות. נשים וגברים שרצ... more אחת הבעיות העיקריות באתגר שיקומה של המשפחה היהודית לאחר השואה הייתה בעית העגינות. נשים וגברים שרצו להקים משפחות היו מנועים מלהנשא משום שלא התברר גורל בן הזוג שלהם. במאמר זה מוצגים כמה מדרכי ההתמודדות עם בעיה זו בעולמה של שארית הפליטה בהונגריה, כמקרה מבחן לסוגית העגונות בקרב כלל שארית הפליטה באירופה.
מאמציהם של רבניםל פתור את בעיית העגינות – על פי רוב בעייתן של נשים שבעליהן נעדרו, אך לעיתים גם של גברים שעקבות נשותיהם עבדו – מושרשים מאוד במסורת היהודית. נאמנים למסורת זו ומודעים לחשיבות שבמציאת היתר להינשא מחדש, השקיעו הרבנים בבית הדין המרכזי לענייני עגונות שהוקם בבודפשט מאמץ עצום לאתר עדויות ישירות או עקיפות על מותם של בני הזוג הנעדרים. במאמר נראה כיצד מאמצים אלו שיסודם ללא ספק במרכזיותו של ערך המשפחה במסורת היהודית חצו גבולות כאשר חיפשו הרבנים ההונגרים מידע והתייעצו עם רבנים בכל רחבי אירופה ואף מעבר לה.
למרות מיקומו המרכזי ש לביודנרט בתקופת השואה, קיים קושי מסוים בהכרות עם עולמם הפנימי של אנשי היודנ... more למרות מיקומו המרכזי ש לביודנרט בתקופת השואה, קיים קושי מסוים בהכרות עם עולמם הפנימי של אנשי היודנרט. המאמר עוסק ביומן ייחודי שנכתב על ידי אשתו של חבר היודנרט בוורשה.
תקופת השואה שינתה את כל מארג בהחיים היהודיים והטילה על הנשים אחריות מחודשת שלא הכירו. המאמר סוקר... more תקופת השואה שינתה את כל מארג בהחיים היהודיים והטילה על הנשים אחריות מחודשת שלא הכירו. המאמר סוקר את התמודדותן עם הדילמות ההלכתיות שנוצרו עקב המצב הקשה, כפי שמשתקפות הן בשאלות שהופנו לרבניחם והן בשאלות בהן נאלצו הנשים להכריע בעצמן ללא פוסקי הלכה.
מאמר זה נכתב כתגובה למספר מאמרים שפורסמו במדיה התקשורתית בארץ בנוגע להצלת הרבי מבעלז. המאמר מוכיח... more מאמר זה נכתב כתגובה למספר מאמרים שפורסמו במדיה התקשורתית בארץ בנוגע להצלת הרבי מבעלז. המאמר מוכיח כי המאמרים המפלילים את הרבי מבעלז בהפקרת חסידיו ובהצלת חייו על חשבון חייהם של אחרים מתעלמים מנתונים שונים, כמו סבלו הממושך של הרבי וסירובו להמלט מפולין במשך ארבע שנים, ועוד.
השואה היוותה מטבע הדברים קריאת תיגר קשה על אמונתם הדתית של היהודים. יהודים שונים, מרקע תרבותי ודת... more השואה היוותה מטבע הדברים קריאת תיגר קשה על אמונתם הדתית של היהודים. יהודים שונים, מרקע תרבותי ודתי שוני או בני גילים שונים בתקופת השואה, התמודדו עם בעיה זו בדרכים שונות. היו שאיבדו את אמונתם, ואילו אחרים המשיכו להחזיק בה ואף נעזרו בה כדי לתת פשר לאירועים ולעגן מחדש את זהותם היהודית.
במאמר זה מושמע קולם של מי שהתמודדו גם בימים הקשים ביותר, עם שאלת משמעותה של יהדותם ושבו לבחור בה ביודעין. המאמר מתמקד בתובנה היהודית המסורתית של הניגוד בין ישראל לבין עמלק, נקודת המוצא להצגתו של הניגוד המוחלט בין הטוב לבין הרע, או בין הטמא לבין הטהור, שהתגלם בשואה בניגוד בין היהודים לבין הגרמנים. הגורל היהודי, שהפן הטרגי ביותר שלו נחשף בשואה, נתפס אצל חלק מיהודים אלו כפן השני של היעוד היהודי.
המאמר חוקר שני רבנים פולנים מזמן השואה - הרבי מפיאסצנה והרב יהושע משה אהרונסון. המאמר חוקר הן את ... more המאמר חוקר שני רבנים פולנים מזמן השואה - הרבי מפיאסצנה והרב יהושע משה אהרונסון. המאמר חוקר הן את קורותיהם בשואה לאור כתביהם שנותרו. ("אש קודש" לרבי מפיאסצנה ו"עלי מרורות" לרב אהרונסון).
The article deals with the main source for the memories of Orthodox Rabbis in the holocaust - the... more The article deals with the main source for the memories of Orthodox Rabbis in the holocaust - the prefaces to their books.
המאמר עוסק בזכרונות שהותירו אחריהם רב ונער ששהו בבודפשט בתחילת שנות הארבעים. שני האישים כתובו את ... more המאמר עוסק בזכרונות שהותירו אחריהם רב ונער ששהו בבודפשט בתחילת שנות הארבעים. שני האישים כתובו את זכרונותיהם בתוך מבוא לספרים תורניים שכתבו.
הצורך לתעד ולספר את קורות השואה מצא לו אפיקים שונים, המהווים בסיס לחקר התקופה ולשימור זיכרונה. שנ... more הצורך לתעד ולספר את קורות השואה מצא לו אפיקים שונים, המהווים בסיס לחקר התקופה ולשימור זיכרונה. שני המאמרים שלהלן עוסקים בסוג ייחודי של כתיבת זיכרונות מתקופת השואה, שטרם נחקר. מדובר ברבנים (או למדנים) ניצולי שואה, אשר העלו את זיכרונותיהם והגותם על השואה לא כיצירה בפני עצמה, אלא כמבוא לספר קודש שכתבו (חידושי תורה, ספרי הלכה, דרוש, מחשבה ופרשנות). המבוא כתוב בזיקה אל הספר, אך גם עומד בפני עצמו.
המאמר סוקר גם את מסד הנתונים שהפיקה המכללה ירושלים העוסק במבואות כטקסטים לחקר השואה.
In our bitter agony, we have nearly forgotten another destruction … the destruction of millions o... more In our bitter agony, we have nearly forgotten another destruction … the destruction of millions of sacred books, the output of the minds and pens of thousands of our holy rabbis…. We must also lament incessantly those sacred Torah scrolls that the enemy (may his name be obliterated) burned and caused to be lost almost forever. Kristallnacht is usually remembered as the time when the outbreak of Nazi violence began, as opposed to the previous racist legislation and isolation of the Jews. It is also usually described as a night of horror for the synagogues (with the burning of them like a sword stuck into the Jews' hearts) and as the night when thousands of Jews were arrested and sent to Dachau, where they were held until Their families paid compensation for the fire damage that they had not caused and agreed to leave Germany. But few people are aware that Kristallnacht was also the start of the Nazis' war of annihilation against the Jewish spirit and Jewish tradition. On that night, hundreds of beit midrash libraries whose collections had been accumulated over the course of centuries were burned; unpublished manuscripts were gone forever.
In 2005, a previously unknown rabbinic manuscript came to light. The document contained nine rabb... more In 2005, a previously unknown rabbinic manuscript came to light. The document contained nine rabbinic sermons (derashot) and several other compositions written during the Holocaust in the La Lande internment camp in northern France, near the town of Monts. On yellowing pages held together with thin thread, Rabbi Moshe Kahlenberg, rabbi of the migrant community in Metz, recorded his public speeches as well as his private thoughts. The rabbi's writings traveled a long road from the La Lande camp to Drancy, and then to the YIVO archive in the United States, until they finally reached publication in Jerusalem in the collection Yedei Moshe. 1 Rabbinic sermons, aside from their educational and moral value, are unique historical documents because they preserve certain facets of life in real time. The sermon is a kind of prism through which we can discern the characteristics of the leader who stands in front of his congregation and chooses his words based on the needs of the specific circumstances. The sermon thus provides us with a portrait of a situation at a certain point in time, imbuing it with spiritual significance. When the rabbi himself commits his speeches to writing, then we have a kind of " written Torah " in addition to the " oral Torah. " Sometimes the sermons use exaggeration or hyperbole designed for the spiritual awakening of the audience, which is the main goal of the sermon. In this case, we are prompted to ask which issues the rabbi chose for these homiletics, and why. During the Holocaust, communities and their institutions were destroyed, along with most of the traditional avenues through which rabbinic leadership was exercised. Thus the sermon and the rabbinic ruling (pesikah) became the central modes of expression for the rabbis. These writings open a window onto the spiritual and social worlds of the rabbis at a time when the sword without, and terror within, will destroy, 2 allowing us to eavesdrop on the dialogue taking place between the spiritual realm 1 Yedei Moshe [Moses' Hands] (in Hebrew), ed. Esther Farbstein (Jerusalem, 5765). Below, Yedei Moshe. In the book, the editors added the references to original source material in the footnotes of the sermons, as we have done for the quotations from the sermons in this article.
בתוך המכלול של יומני נוער מעת השואה, עוסק מאמר זה בדמותו של משה פלינקר, נער בן 16 מהולנד, שיומנו ... more בתוך המכלול של יומני נוער מעת השואה, עוסק מאמר זה בדמותו של משה פלינקר, נער בן 16 מהולנד, שיומנו נתגלה עם תום המלחמה ויצא לאור לראשונה בהוצאת יד ושם בשנת תשי"ח (1958). הקטעים שנחשפו הם מהתאריכים 24.11.1942 - 7.9.1943. משה, בן למשפחה דתית בת תשע נפשות, כתב את יומנו כשהוא ספון רוב הזמן בחדרו בבריסל, לשם נמלט עם בני משפחתו באמצע המלחמה.
קיימות מקבילות מסוימות בין יומנו לבין יומנה של אנה פרנק, בעיקר בכשרונם לעסוק בתאור האירועים מחוצה להם ובאינטרוספקציה גם יחד. אולם יומנו של משה הוא שונה וייחודי ביותר. משה רואה ביומן אמצעי לעסוק ב"חשבון הנפש", לחדד את מודעותו העצמית ולבדוק את מידת צמיחתו והתפתחותו באמצעות כתיבתו.
הנושאים העיקריים שהעסיקו אותו הם: משמעותם של האירועים המתרחשים בעולם, הערכים העומדים במרכז חייו וכתוצאה מאלה - חלומותיו ותכניותיו לעתיד.
משה היה מודע למתרחש בעולם, וניתח את האירועים בעין מפוכחת. עם זאת, האמין בגאולה העשויה לבוא כל רגע בדרך נסית. במרכז היומן עומדים שלושת ערכיו המוצקים, ועימם הוא מנהל דיאלוג בלתי פוסק: אלוקיו, עמו וארצו ישראל. האמפטיה לעמו כה גדולה, עד שהוא מבטא משאלה להצטרף לאחיו הסובלים במזרח אירופה. ארץ ישראל היא משאת נפשו, והיא מוקד הגאולה האישית והלאומית. אמונתו של משה באלוקיו, בעמו ובארצו חופפת על חייו. וקולה בוקע מדפי היומן בתפילות ובשירה.
בנקודות אלו בולט ההבדל בין יומנו לבין יומנה של אנה פרנק. אנה מעוגנת מערכים אוניברסליים, וכתיבתה ממוקדת בעיקר ב"אני" שלה, משה מעוגן באמונה, וגם האוניברסליות שלו שאובה מן היהדות, ומתבטאת בנשיאה בסבל הזולת כחלק מן הערבות היהודית, בחיפוש שרשי הרע כדי לעקרם מן העולם, ובשאיפה ל"תיקון עולם". נקודת המוצא של אנה הוא ה"אני", ואילו ה"אני" של משה הוא חלק מן ה"אנחנו", היהודי שבו. אנה מאמינה בבני אדם ושואפת לחזור למציאות חייה הקודמת. משה מוצא רק בשיבת עמו לארץ ישראל את העתיד ואת הגאולה.
יומנו של משה הינו עדות מרשימה להתמודדותו של הפרט בדיכוי אישיותו, ולשמירה על צלם האדם היהודי, בעולם בו נשחקו ערכים ואשיות מוסר עד דק. ואולם, זוהי גם קינה על אובדן דור שלם של צעירים מחוננים, שהעדרם מהווה עבור עם ישראל "בכיה לדורות".
בחקר השואה ניכר חסרונם של יומנים שנכתבו על ידי רבנים ונהיגים אורתודוקסיים. המאמר סוקר כמה כאלו ומ... more בחקר השואה ניכר חסרונם של יומנים שנכתבו על ידי רבנים ונהיגים אורתודוקסיים. המאמר סוקר כמה כאלו ומצביע על תרומתם לחקר השואה.
סיפורה של השואה הוא במידה רבה סיפורם של מי שהוא או כתביו שרדו. מבין הכתבים הרבניים הבודדים ששרדו ... more סיפורה של השואה הוא במידה רבה סיפורם של מי שהוא או כתביו שרדו. מבין הכתבים הרבניים הבודדים ששרדו בדרכים מופלאות נציג בזה שני כתבים של רבנים מפולין שנכתבו בגטו ובמחנה עבודה בעיצומם של ימי השואה: "אש קודש", קובץ דרשות של הרבי מפיאסצנא, ו"עלי מרורות", זכרונותיו ויומנו של הרב יהושע משה אהרונסון מסאניק.
אחת הבעיות העיקריות באתגר שיקומה של המשפחה היהודית לאחר השואה הייתה בעית העגינות. נשים וגברים שרצ... more אחת הבעיות העיקריות באתגר שיקומה של המשפחה היהודית לאחר השואה הייתה בעית העגינות. נשים וגברים שרצו להקים משפחות היו מנועים מלהנשא משום שלא התברר גורל בן הזוג שלהם. במאמר זה מוצגים כמה מדרכי ההתמודדות עם בעיה זו בעולמה של שארית הפליטה בהונגריה, כמקרה מבחן לסוגית העגונות בקרב כלל שארית הפליטה באירופה.
מאמציהם של רבניםל פתור את בעיית העגינות – על פי רוב בעייתן של נשים שבעליהן נעדרו, אך לעיתים גם של גברים שעקבות נשותיהם עבדו – מושרשים מאוד במסורת היהודית. נאמנים למסורת זו ומודעים לחשיבות שבמציאת היתר להינשא מחדש, השקיעו הרבנים בבית הדין המרכזי לענייני עגונות שהוקם בבודפשט מאמץ עצום לאתר עדויות ישירות או עקיפות על מותם של בני הזוג הנעדרים. במאמר נראה כיצד מאמצים אלו שיסודם ללא ספק במרכזיותו של ערך המשפחה במסורת היהודית חצו גבולות כאשר חיפשו הרבנים ההונגרים מידע והתייעצו עם רבנים בכל רחבי אירופה ואף מעבר לה.
למרות מיקומו המרכזי ש לביודנרט בתקופת השואה, קיים קושי מסוים בהכרות עם עולמם הפנימי של אנשי היודנ... more למרות מיקומו המרכזי ש לביודנרט בתקופת השואה, קיים קושי מסוים בהכרות עם עולמם הפנימי של אנשי היודנרט. המאמר עוסק ביומן ייחודי שנכתב על ידי אשתו של חבר היודנרט בוורשה.
תקופת השואה שינתה את כל מארג בהחיים היהודיים והטילה על הנשים אחריות מחודשת שלא הכירו. המאמר סוקר... more תקופת השואה שינתה את כל מארג בהחיים היהודיים והטילה על הנשים אחריות מחודשת שלא הכירו. המאמר סוקר את התמודדותן עם הדילמות ההלכתיות שנוצרו עקב המצב הקשה, כפי שמשתקפות הן בשאלות שהופנו לרבניחם והן בשאלות בהן נאלצו הנשים להכריע בעצמן ללא פוסקי הלכה.
מאמר זה נכתב כתגובה למספר מאמרים שפורסמו במדיה התקשורתית בארץ בנוגע להצלת הרבי מבעלז. המאמר מוכיח... more מאמר זה נכתב כתגובה למספר מאמרים שפורסמו במדיה התקשורתית בארץ בנוגע להצלת הרבי מבעלז. המאמר מוכיח כי המאמרים המפלילים את הרבי מבעלז בהפקרת חסידיו ובהצלת חייו על חשבון חייהם של אחרים מתעלמים מנתונים שונים, כמו סבלו הממושך של הרבי וסירובו להמלט מפולין במשך ארבע שנים, ועוד.
השואה היוותה מטבע הדברים קריאת תיגר קשה על אמונתם הדתית של היהודים. יהודים שונים, מרקע תרבותי ודת... more השואה היוותה מטבע הדברים קריאת תיגר קשה על אמונתם הדתית של היהודים. יהודים שונים, מרקע תרבותי ודתי שוני או בני גילים שונים בתקופת השואה, התמודדו עם בעיה זו בדרכים שונות. היו שאיבדו את אמונתם, ואילו אחרים המשיכו להחזיק בה ואף נעזרו בה כדי לתת פשר לאירועים ולעגן מחדש את זהותם היהודית.
במאמר זה מושמע קולם של מי שהתמודדו גם בימים הקשים ביותר, עם שאלת משמעותה של יהדותם ושבו לבחור בה ביודעין. המאמר מתמקד בתובנה היהודית המסורתית של הניגוד בין ישראל לבין עמלק, נקודת המוצא להצגתו של הניגוד המוחלט בין הטוב לבין הרע, או בין הטמא לבין הטהור, שהתגלם בשואה בניגוד בין היהודים לבין הגרמנים. הגורל היהודי, שהפן הטרגי ביותר שלו נחשף בשואה, נתפס אצל חלק מיהודים אלו כפן השני של היעוד היהודי.
המאמר חוקר שני רבנים פולנים מזמן השואה - הרבי מפיאסצנה והרב יהושע משה אהרונסון. המאמר חוקר הן את ... more המאמר חוקר שני רבנים פולנים מזמן השואה - הרבי מפיאסצנה והרב יהושע משה אהרונסון. המאמר חוקר הן את קורותיהם בשואה לאור כתביהם שנותרו. ("אש קודש" לרבי מפיאסצנה ו"עלי מרורות" לרב אהרונסון).
The article deals with the main source for the memories of Orthodox Rabbis in the holocaust - the... more The article deals with the main source for the memories of Orthodox Rabbis in the holocaust - the prefaces to their books.
המאמר עוסק בזכרונות שהותירו אחריהם רב ונער ששהו בבודפשט בתחילת שנות הארבעים. שני האישים כתובו את ... more המאמר עוסק בזכרונות שהותירו אחריהם רב ונער ששהו בבודפשט בתחילת שנות הארבעים. שני האישים כתובו את זכרונותיהם בתוך מבוא לספרים תורניים שכתבו.
הצורך לתעד ולספר את קורות השואה מצא לו אפיקים שונים, המהווים בסיס לחקר התקופה ולשימור זיכרונה. שנ... more הצורך לתעד ולספר את קורות השואה מצא לו אפיקים שונים, המהווים בסיס לחקר התקופה ולשימור זיכרונה. שני המאמרים שלהלן עוסקים בסוג ייחודי של כתיבת זיכרונות מתקופת השואה, שטרם נחקר. מדובר ברבנים (או למדנים) ניצולי שואה, אשר העלו את זיכרונותיהם והגותם על השואה לא כיצירה בפני עצמה, אלא כמבוא לספר קודש שכתבו (חידושי תורה, ספרי הלכה, דרוש, מחשבה ופרשנות). המבוא כתוב בזיקה אל הספר, אך גם עומד בפני עצמו.
המאמר סוקר גם את מסד הנתונים שהפיקה המכללה ירושלים העוסק במבואות כטקסטים לחקר השואה.
In our bitter agony, we have nearly forgotten another destruction … the destruction of millions o... more In our bitter agony, we have nearly forgotten another destruction … the destruction of millions of sacred books, the output of the minds and pens of thousands of our holy rabbis…. We must also lament incessantly those sacred Torah scrolls that the enemy (may his name be obliterated) burned and caused to be lost almost forever. Kristallnacht is usually remembered as the time when the outbreak of Nazi violence began, as opposed to the previous racist legislation and isolation of the Jews. It is also usually described as a night of horror for the synagogues (with the burning of them like a sword stuck into the Jews' hearts) and as the night when thousands of Jews were arrested and sent to Dachau, where they were held until Their families paid compensation for the fire damage that they had not caused and agreed to leave Germany. But few people are aware that Kristallnacht was also the start of the Nazis' war of annihilation against the Jewish spirit and Jewish tradition. On that night, hundreds of beit midrash libraries whose collections had been accumulated over the course of centuries were burned; unpublished manuscripts were gone forever.
In 2005, a previously unknown rabbinic manuscript came to light. The document contained nine rabb... more In 2005, a previously unknown rabbinic manuscript came to light. The document contained nine rabbinic sermons (derashot) and several other compositions written during the Holocaust in the La Lande internment camp in northern France, near the town of Monts. On yellowing pages held together with thin thread, Rabbi Moshe Kahlenberg, rabbi of the migrant community in Metz, recorded his public speeches as well as his private thoughts. The rabbi's writings traveled a long road from the La Lande camp to Drancy, and then to the YIVO archive in the United States, until they finally reached publication in Jerusalem in the collection Yedei Moshe. 1 Rabbinic sermons, aside from their educational and moral value, are unique historical documents because they preserve certain facets of life in real time. The sermon is a kind of prism through which we can discern the characteristics of the leader who stands in front of his congregation and chooses his words based on the needs of the specific circumstances. The sermon thus provides us with a portrait of a situation at a certain point in time, imbuing it with spiritual significance. When the rabbi himself commits his speeches to writing, then we have a kind of " written Torah " in addition to the " oral Torah. " Sometimes the sermons use exaggeration or hyperbole designed for the spiritual awakening of the audience, which is the main goal of the sermon. In this case, we are prompted to ask which issues the rabbi chose for these homiletics, and why. During the Holocaust, communities and their institutions were destroyed, along with most of the traditional avenues through which rabbinic leadership was exercised. Thus the sermon and the rabbinic ruling (pesikah) became the central modes of expression for the rabbis. These writings open a window onto the spiritual and social worlds of the rabbis at a time when the sword without, and terror within, will destroy, 2 allowing us to eavesdrop on the dialogue taking place between the spiritual realm 1 Yedei Moshe [Moses' Hands] (in Hebrew), ed. Esther Farbstein (Jerusalem, 5765). Below, Yedei Moshe. In the book, the editors added the references to original source material in the footnotes of the sermons, as we have done for the quotations from the sermons in this article.
בתוך המכלול של יומני נוער מעת השואה, עוסק מאמר זה בדמותו של משה פלינקר, נער בן 16 מהולנד, שיומנו ... more בתוך המכלול של יומני נוער מעת השואה, עוסק מאמר זה בדמותו של משה פלינקר, נער בן 16 מהולנד, שיומנו נתגלה עם תום המלחמה ויצא לאור לראשונה בהוצאת יד ושם בשנת תשי"ח (1958). הקטעים שנחשפו הם מהתאריכים 24.11.1942 - 7.9.1943. משה, בן למשפחה דתית בת תשע נפשות, כתב את יומנו כשהוא ספון רוב הזמן בחדרו בבריסל, לשם נמלט עם בני משפחתו באמצע המלחמה.
קיימות מקבילות מסוימות בין יומנו לבין יומנה של אנה פרנק, בעיקר בכשרונם לעסוק בתאור האירועים מחוצה להם ובאינטרוספקציה גם יחד. אולם יומנו של משה הוא שונה וייחודי ביותר. משה רואה ביומן אמצעי לעסוק ב"חשבון הנפש", לחדד את מודעותו העצמית ולבדוק את מידת צמיחתו והתפתחותו באמצעות כתיבתו.
הנושאים העיקריים שהעסיקו אותו הם: משמעותם של האירועים המתרחשים בעולם, הערכים העומדים במרכז חייו וכתוצאה מאלה - חלומותיו ותכניותיו לעתיד.
משה היה מודע למתרחש בעולם, וניתח את האירועים בעין מפוכחת. עם זאת, האמין בגאולה העשויה לבוא כל רגע בדרך נסית. במרכז היומן עומדים שלושת ערכיו המוצקים, ועימם הוא מנהל דיאלוג בלתי פוסק: אלוקיו, עמו וארצו ישראל. האמפטיה לעמו כה גדולה, עד שהוא מבטא משאלה להצטרף לאחיו הסובלים במזרח אירופה. ארץ ישראל היא משאת נפשו, והיא מוקד הגאולה האישית והלאומית. אמונתו של משה באלוקיו, בעמו ובארצו חופפת על חייו. וקולה בוקע מדפי היומן בתפילות ובשירה.
בנקודות אלו בולט ההבדל בין יומנו לבין יומנה של אנה פרנק. אנה מעוגנת מערכים אוניברסליים, וכתיבתה ממוקדת בעיקר ב"אני" שלה, משה מעוגן באמונה, וגם האוניברסליות שלו שאובה מן היהדות, ומתבטאת בנשיאה בסבל הזולת כחלק מן הערבות היהודית, בחיפוש שרשי הרע כדי לעקרם מן העולם, ובשאיפה ל"תיקון עולם". נקודת המוצא של אנה הוא ה"אני", ואילו ה"אני" של משה הוא חלק מן ה"אנחנו", היהודי שבו. אנה מאמינה בבני אדם ושואפת לחזור למציאות חייה הקודמת. משה מוצא רק בשיבת עמו לארץ ישראל את העתיד ואת הגאולה.
יומנו של משה הינו עדות מרשימה להתמודדותו של הפרט בדיכוי אישיותו, ולשמירה על צלם האדם היהודי, בעולם בו נשחקו ערכים ואשיות מוסר עד דק. ואולם, זוהי גם קינה על אובדן דור שלם של צעירים מחוננים, שהעדרם מהווה עבור עם ישראל "בכיה לדורות".
Uploads
Papers by ester farbstein
מאמציהם של רבניםל פתור את בעיית העגינות – על פי רוב בעייתן של נשים שבעליהן נעדרו, אך לעיתים גם של גברים שעקבות נשותיהם עבדו – מושרשים מאוד במסורת היהודית. נאמנים למסורת זו ומודעים לחשיבות שבמציאת היתר להינשא מחדש, השקיעו הרבנים בבית הדין המרכזי לענייני עגונות שהוקם בבודפשט מאמץ עצום לאתר עדויות ישירות או עקיפות על מותם של בני הזוג הנעדרים. במאמר נראה כיצד מאמצים אלו שיסודם ללא ספק במרכזיותו של ערך המשפחה במסורת היהודית חצו גבולות כאשר חיפשו הרבנים ההונגרים מידע והתייעצו עם רבנים בכל רחבי אירופה ואף מעבר לה.
במאמר זה מושמע קולם של מי שהתמודדו גם בימים הקשים ביותר, עם שאלת משמעותה של יהדותם ושבו לבחור בה ביודעין. המאמר מתמקד בתובנה היהודית המסורתית של הניגוד בין ישראל לבין עמלק, נקודת המוצא להצגתו של הניגוד המוחלט בין הטוב לבין הרע, או בין הטמא לבין הטהור, שהתגלם בשואה בניגוד בין היהודים לבין הגרמנים. הגורל היהודי, שהפן הטרגי ביותר שלו נחשף בשואה, נתפס אצל חלק מיהודים אלו כפן השני של היעוד היהודי.
המאמר סוקר גם את מסד הנתונים שהפיקה המכללה ירושלים העוסק במבואות כטקסטים לחקר השואה.
קיימות מקבילות מסוימות בין יומנו לבין יומנה של אנה פרנק, בעיקר בכשרונם לעסוק בתאור האירועים מחוצה להם ובאינטרוספקציה גם יחד. אולם יומנו של משה הוא שונה וייחודי ביותר. משה רואה ביומן אמצעי לעסוק ב"חשבון הנפש", לחדד את מודעותו העצמית ולבדוק את מידת צמיחתו והתפתחותו באמצעות כתיבתו.
הנושאים העיקריים שהעסיקו אותו הם: משמעותם של האירועים המתרחשים בעולם, הערכים העומדים במרכז חייו וכתוצאה מאלה - חלומותיו ותכניותיו לעתיד.
משה היה מודע למתרחש בעולם, וניתח את האירועים בעין מפוכחת. עם זאת, האמין בגאולה העשויה לבוא כל רגע בדרך נסית. במרכז היומן עומדים שלושת ערכיו המוצקים, ועימם הוא מנהל דיאלוג בלתי פוסק: אלוקיו, עמו וארצו ישראל. האמפטיה לעמו כה גדולה, עד שהוא מבטא משאלה להצטרף לאחיו הסובלים במזרח אירופה. ארץ ישראל היא משאת נפשו, והיא מוקד הגאולה האישית והלאומית. אמונתו של משה באלוקיו, בעמו ובארצו חופפת על חייו. וקולה בוקע מדפי היומן בתפילות ובשירה.
בנקודות אלו בולט ההבדל בין יומנו לבין יומנה של אנה פרנק. אנה מעוגנת מערכים אוניברסליים, וכתיבתה ממוקדת בעיקר ב"אני" שלה, משה מעוגן באמונה, וגם האוניברסליות שלו שאובה מן היהדות, ומתבטאת בנשיאה בסבל הזולת כחלק מן הערבות היהודית, בחיפוש שרשי הרע כדי לעקרם מן העולם, ובשאיפה ל"תיקון עולם". נקודת המוצא של אנה הוא ה"אני", ואילו ה"אני" של משה הוא חלק מן ה"אנחנו", היהודי שבו. אנה מאמינה בבני אדם ושואפת לחזור למציאות חייה הקודמת. משה מוצא רק בשיבת עמו לארץ ישראל את העתיד ואת הגאולה.
יומנו של משה הינו עדות מרשימה להתמודדותו של הפרט בדיכוי אישיותו, ולשמירה על צלם האדם היהודי, בעולם בו נשחקו ערכים ואשיות מוסר עד דק. ואולם, זוהי גם קינה על אובדן דור שלם של צעירים מחוננים, שהעדרם מהווה עבור עם ישראל "בכיה לדורות".
Talks by ester farbstein
מאמציהם של רבניםל פתור את בעיית העגינות – על פי רוב בעייתן של נשים שבעליהן נעדרו, אך לעיתים גם של גברים שעקבות נשותיהם עבדו – מושרשים מאוד במסורת היהודית. נאמנים למסורת זו ומודעים לחשיבות שבמציאת היתר להינשא מחדש, השקיעו הרבנים בבית הדין המרכזי לענייני עגונות שהוקם בבודפשט מאמץ עצום לאתר עדויות ישירות או עקיפות על מותם של בני הזוג הנעדרים. במאמר נראה כיצד מאמצים אלו שיסודם ללא ספק במרכזיותו של ערך המשפחה במסורת היהודית חצו גבולות כאשר חיפשו הרבנים ההונגרים מידע והתייעצו עם רבנים בכל רחבי אירופה ואף מעבר לה.
במאמר זה מושמע קולם של מי שהתמודדו גם בימים הקשים ביותר, עם שאלת משמעותה של יהדותם ושבו לבחור בה ביודעין. המאמר מתמקד בתובנה היהודית המסורתית של הניגוד בין ישראל לבין עמלק, נקודת המוצא להצגתו של הניגוד המוחלט בין הטוב לבין הרע, או בין הטמא לבין הטהור, שהתגלם בשואה בניגוד בין היהודים לבין הגרמנים. הגורל היהודי, שהפן הטרגי ביותר שלו נחשף בשואה, נתפס אצל חלק מיהודים אלו כפן השני של היעוד היהודי.
המאמר סוקר גם את מסד הנתונים שהפיקה המכללה ירושלים העוסק במבואות כטקסטים לחקר השואה.
קיימות מקבילות מסוימות בין יומנו לבין יומנה של אנה פרנק, בעיקר בכשרונם לעסוק בתאור האירועים מחוצה להם ובאינטרוספקציה גם יחד. אולם יומנו של משה הוא שונה וייחודי ביותר. משה רואה ביומן אמצעי לעסוק ב"חשבון הנפש", לחדד את מודעותו העצמית ולבדוק את מידת צמיחתו והתפתחותו באמצעות כתיבתו.
הנושאים העיקריים שהעסיקו אותו הם: משמעותם של האירועים המתרחשים בעולם, הערכים העומדים במרכז חייו וכתוצאה מאלה - חלומותיו ותכניותיו לעתיד.
משה היה מודע למתרחש בעולם, וניתח את האירועים בעין מפוכחת. עם זאת, האמין בגאולה העשויה לבוא כל רגע בדרך נסית. במרכז היומן עומדים שלושת ערכיו המוצקים, ועימם הוא מנהל דיאלוג בלתי פוסק: אלוקיו, עמו וארצו ישראל. האמפטיה לעמו כה גדולה, עד שהוא מבטא משאלה להצטרף לאחיו הסובלים במזרח אירופה. ארץ ישראל היא משאת נפשו, והיא מוקד הגאולה האישית והלאומית. אמונתו של משה באלוקיו, בעמו ובארצו חופפת על חייו. וקולה בוקע מדפי היומן בתפילות ובשירה.
בנקודות אלו בולט ההבדל בין יומנו לבין יומנה של אנה פרנק. אנה מעוגנת מערכים אוניברסליים, וכתיבתה ממוקדת בעיקר ב"אני" שלה, משה מעוגן באמונה, וגם האוניברסליות שלו שאובה מן היהדות, ומתבטאת בנשיאה בסבל הזולת כחלק מן הערבות היהודית, בחיפוש שרשי הרע כדי לעקרם מן העולם, ובשאיפה ל"תיקון עולם". נקודת המוצא של אנה הוא ה"אני", ואילו ה"אני" של משה הוא חלק מן ה"אנחנו", היהודי שבו. אנה מאמינה בבני אדם ושואפת לחזור למציאות חייה הקודמת. משה מוצא רק בשיבת עמו לארץ ישראל את העתיד ואת הגאולה.
יומנו של משה הינו עדות מרשימה להתמודדותו של הפרט בדיכוי אישיותו, ולשמירה על צלם האדם היהודי, בעולם בו נשחקו ערכים ואשיות מוסר עד דק. ואולם, זוהי גם קינה על אובדן דור שלם של צעירים מחוננים, שהעדרם מהווה עבור עם ישראל "בכיה לדורות".