שתי קומדיות ישראליות, פישקה במילואים (גו'רג' עובדיה, 1971) ומבצע שטריימל (בני שוילי, 1983), הציבו... more שתי קומדיות ישראליות, פישקה במילואים (גו'רג' עובדיה, 1971) ומבצע שטריימל (בני שוילי, 1983), הציבו במרכזן דמויות דתיות שנקראו להצטרף לכוח צבאי לצורך מאמץ מלחמתי. שני הסרטים ניצלו את הפערים הסטריאוטיפיים בין החברה הדתית לחברה הכללית בישראל לצורך הקומדיה והדרמה, ובכך היה חידוש ששבה את לב הקהל. עיון מעמיק בסרטים חושף אמת מטרידה ביחס לייצוג החברה הדתית בהם. זהו ייצוג שנשען על סטריאוטיפים אפלים ודעות קדומות, שהודהדו לאורך ההיסטוריה ביחס לאופי הבעייתי של היהודי "הגלותי". אך ייצוג זה אינו סוף פסוק ביחס לדמויות הדתיות, ובסרטים מוצגת טרנספורמציה הדרגתית של החיילים הדתיים עד לכדי זהות כמעט לא דתית או בכלל לא דתית. הדמות שצולחת את הטרנספורמציה הזו זוכה לגמול סמלי בכך שאופייה מוצג כחיובי יותר, והיא מסתגלת למרחב הישראלי הצבאי, תוך הערכת המפקדים לשינוי שעברה.
Two Israeli comedies – Fishke Goes to War (George Obadiah, 1971) and Operation Shtreimel (Benni Shvily, 1983) were centered around religious characters called to join a military force as part of a war effort. For the purpose of comedy and drama, both films used stereotypical differences between religious society and general society in Israel, a novelty that captured the hearts of the audience. An in-depth examination of the films reveals a disturbing truth in relation to their representation of religious society, one that is based on sinister stereotypes and prejudice that have been echoed throughout history about the problematic nature of the "diaspora" Jew. This representation is not however the final word with regard to the religious characters, and the films portray a gradual transformation of the religious soldiers into an almost non-religious or completely non-religious identity. The character that successfully traverses this transformation is symbolically rewarded with a more positive portrayal, one adapting to the Israeli military arena and gaining the appreciation of his commanders for the change he undergoes.
המאמר עוסק בסרטים תיעודיים אשר עושים שימוש מרובה בחומרים שאינם קולנועיים, כגון צילומי מצלמות וידא... more המאמר עוסק בסרטים תיעודיים אשר עושים שימוש מרובה בחומרים שאינם קולנועיים, כגון צילומי מצלמות וידאו ביתיות, צילומי מצלמות אבטחה וכדומה. המאמר דן בהתפתחות תת הסוגה הקולנועית הזו, בסגנונה האסתטי ובמאפייניה הנרטיביים.
שתי קומדיות ישראליות, פישקה במילואים (גו'רג' עובדיה, 1971) ומבצע שטריימל (בני שוילי, 1983), הציבו... more שתי קומדיות ישראליות, פישקה במילואים (גו'רג' עובדיה, 1971) ומבצע שטריימל (בני שוילי, 1983), הציבו במרכזן דמויות דתיות שנקראו להצטרף לכוח צבאי לצורך מאמץ מלחמתי. שני הסרטים ניצלו את הפערים הסטריאוטיפיים בין החברה הדתית לחברה הכללית בישראל לצורך הקומדיה והדרמה, ובכך היה חידוש ששבה את לב הקהל. עיון מעמיק בסרטים חושף אמת מטרידה ביחס לייצוג החברה הדתית בהם. זהו ייצוג שנשען על סטריאוטיפים אפלים ודעות קדומות, שהודהדו לאורך ההיסטוריה ביחס לאופי הבעייתי של היהודי "הגלותי". אך ייצוג זה אינו סוף פסוק ביחס לדמויות הדתיות, ובסרטים מוצגת טרנספורמציה הדרגתית של החיילים הדתיים עד לכדי זהות כמעט לא דתית או בכלל לא דתית. הדמות שצולחת את הטרנספורמציה הזו זוכה לגמול סמלי בכך שאופייה מוצג כחיובי יותר, והיא מסתגלת למרחב הישראלי הצבאי, תוך הערכת המפקדים לשינוי שעברה.
Two Israeli comedies – Fishke Goes to War (George Obadiah, 1971) and Operation Shtreimel (Benni Shvily, 1983) were centered around religious characters called to join a military force as part of a war effort. For the purpose of comedy and drama, both films used stereotypical differences between religious society and general society in Israel, a novelty that captured the hearts of the audience. An in-depth examination of the films reveals a disturbing truth in relation to their representation of religious society, one that is based on sinister stereotypes and prejudice that have been echoed throughout history about the problematic nature of the "diaspora" Jew. This representation is not however the final word with regard to the religious characters, and the films portray a gradual transformation of the religious soldiers into an almost non-religious or completely non-religious identity. The character that successfully traverses this transformation is symbolically rewarded with a more positive portrayal, one adapting to the Israeli military arena and gaining the appreciation of his commanders for the change he undergoes.
המאמר עוסק בסרטים תיעודיים אשר עושים שימוש מרובה בחומרים שאינם קולנועיים, כגון צילומי מצלמות וידא... more המאמר עוסק בסרטים תיעודיים אשר עושים שימוש מרובה בחומרים שאינם קולנועיים, כגון צילומי מצלמות וידאו ביתיות, צילומי מצלמות אבטחה וכדומה. המאמר דן בהתפתחות תת הסוגה הקולנועית הזו, בסגנונה האסתטי ובמאפייניה הנרטיביים.
Uploads
Papers by Yehuda Witelson
עיון מעמיק בסרטים חושף אמת מטרידה ביחס לייצוג החברה הדתית בהם. זהו ייצוג שנשען על סטריאוטיפים אפלים ודעות קדומות, שהודהדו לאורך ההיסטוריה ביחס לאופי הבעייתי של היהודי "הגלותי". אך ייצוג זה אינו סוף פסוק ביחס לדמויות הדתיות, ובסרטים מוצגת טרנספורמציה הדרגתית של החיילים הדתיים עד לכדי זהות כמעט לא דתית או בכלל לא דתית. הדמות שצולחת את הטרנספורמציה הזו זוכה לגמול סמלי בכך שאופייה מוצג כחיובי יותר, והיא מסתגלת למרחב הישראלי הצבאי, תוך הערכת המפקדים לשינוי שעברה.
Two Israeli comedies – Fishke Goes to War (George Obadiah, 1971) and Operation Shtreimel (Benni Shvily, 1983) were centered around religious characters called to join a military force as part of a war effort. For the purpose of comedy and drama, both films used stereotypical differences between religious society and general society in Israel, a novelty that captured the hearts of the audience.
An in-depth examination of the films reveals a disturbing truth in relation to their representation of religious society, one that is based on sinister stereotypes and prejudice that have been echoed throughout history about the problematic nature of the "diaspora" Jew. This representation is not however the final word with regard to the religious characters, and the films portray a gradual transformation of the religious soldiers into an almost non-religious or completely non-religious identity. The character that successfully traverses this transformation is symbolically rewarded with a more positive portrayal, one adapting to the Israeli military arena and gaining the appreciation of his commanders for the change he undergoes.
עיון מעמיק בסרטים חושף אמת מטרידה ביחס לייצוג החברה הדתית בהם. זהו ייצוג שנשען על סטריאוטיפים אפלים ודעות קדומות, שהודהדו לאורך ההיסטוריה ביחס לאופי הבעייתי של היהודי "הגלותי". אך ייצוג זה אינו סוף פסוק ביחס לדמויות הדתיות, ובסרטים מוצגת טרנספורמציה הדרגתית של החיילים הדתיים עד לכדי זהות כמעט לא דתית או בכלל לא דתית. הדמות שצולחת את הטרנספורמציה הזו זוכה לגמול סמלי בכך שאופייה מוצג כחיובי יותר, והיא מסתגלת למרחב הישראלי הצבאי, תוך הערכת המפקדים לשינוי שעברה.
Two Israeli comedies – Fishke Goes to War (George Obadiah, 1971) and Operation Shtreimel (Benni Shvily, 1983) were centered around religious characters called to join a military force as part of a war effort. For the purpose of comedy and drama, both films used stereotypical differences between religious society and general society in Israel, a novelty that captured the hearts of the audience.
An in-depth examination of the films reveals a disturbing truth in relation to their representation of religious society, one that is based on sinister stereotypes and prejudice that have been echoed throughout history about the problematic nature of the "diaspora" Jew. This representation is not however the final word with regard to the religious characters, and the films portray a gradual transformation of the religious soldiers into an almost non-religious or completely non-religious identity. The character that successfully traverses this transformation is symbolically rewarded with a more positive portrayal, one adapting to the Israeli military arena and gaining the appreciation of his commanders for the change he undergoes.