‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‪ :‬כתביו הגנוזים‬ ‫של אליקים גצל המילזאהגי‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫יחסה של ההשכלה היהודית לתופעות שונות של אזוטריקה ובכלל זה הקבלה עוד‬ ‫ראויה לבחינה מעמיקה‪ .‬בתוך שדה מחקר הקבלה ההולך ומסתעף בשנים האחרונות‬ ‫נשארה חלקה זו עזובה למדי ומעטים גם בין חוקרי ההשכלה לדון בה‪ .‬עם זאת‪ ,‬נדמה‬ ‫שתיאור ההשכלה היהודית כזהה לנאורות האירופית או כמייצגת חילון‪ ,‬ועל כן גם‬ ‫כמתנגדת לכל תופעה של אזוטריקה‪ ,‬מתחילה להשתנות‪ .‬על פי התמונה שהצטיירה‬ ‫בעבר )בעיקר בשל היחס העוין של ההשכלה כלפי החסידות( כמעט שאין לומר דבר‬ ‫על הנושא – אלא באופן שלילי‪ .‬אזוטריקה הפכה בעיני המשכילים ליצור ֵדמוני‪,‬‬ ‫לביטוי של הזיות דתיות שיש לבער מן העולם המתקדם לקראת האור‪ 1.‬זהו אמנם פן‬ ‫אחד דומיננטי בקרב כמה משכילים אך קריאה מדוקדקת יותר של מכלול ספרות‬ ‫ההשכלה היהודית‪ ,‬בייחוד במזרח אירופה‪ ,‬מגלה גם תמונה שונה בהחלט‪ ,‬או על כל‬ ‫פנים‪ ,‬תמונה מורכבת בהרבה‪ .‬גם אם נקבל ההנחה שההשכלה היא המקרה היהודי‬ ‫של הנאורות האירופית‪ ,‬הנחה שמן הראוי להטיל בה ספק‪ ,‬הרי שמחקרים אשר ראו‬ ‫אור בשנים האחרונות משנים לחלוטין את ציור מסכת היחסים בין הנאורות‬ ‫לאזוטריקה באירופה‪ 2.‬לכיוונים חדשים מעין אלו השלכות רבות גם על מחקר‬ ‫ההשכלה היהודית במאה התשע עשרה‪ .‬עם זאת‪ ,‬נדמה שיש להציג את ההשכלה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתיאור יחסה השלילי של ההשכלה היהודית כלפי אזוטריקה‪ ,‬ובייחוד כלפי החסידות‪,‬‬ ‫ראו את הסקירות הרחבות של שמואל ורסס‪' ,‬החסידות בעיני ספרות ההשכלה‪ :‬מן‬ ‫הפולמוס של משכילי גליציה'‪ ,‬גנזי יוסף פרל‪ ,‬בעריכת יונתן מאיר‪ ,‬ירושלים תשע"ג‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;29-9‬הנ"ל‪' ,‬תופעות של מאגיה ודימונולוגיה באספקלריה הסאטירית של משכילי‬ ‫גאליציה'‪' ,‬הקיצה עמי'‪ :‬ספרות ההשכלה בעידן המודרניזציה‪ ,‬ירושלים תשס"א‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;384-353‬עמנואל אטקס‪' ,‬מאגיה ובעלי‪-‬שם בספרות ההשכלה'‪ ,‬מחקרי חסידות )מחקרי‬ ‫ירושלים במחשבת ישראל טו(‪ ,‬בעריכת עמנואל אטקס‪ ,‬דוד אסף‪ ,‬יוסף דן‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.56-39‬‬ ‫ראו למשל את קבצי המאמרים ‪Aufklärung und Esoterik: Rezeption, Integration,‬‬ ‫;‪Konfrontation, ed. Monika Neugebauer-Wölk, Tubingen: Niemeyer, 2008‬‬ ‫‪Aufklärung und Esoterik: Wege in die Moderne, eds. Monika Neugebauer-Wölk,‬‬ ‫‪ ;Renko Geffarth, Markus Meumann, Berlin, Boston: De Gruyter, 2013‬ואת‬ ‫ההערות הרלוונטיות בתוך ‪Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western‬‬ ‫‪Culture: Esoteicsm in the Mirror of Secular Thought, New York: State University‬‬ ‫‪of New York Press, 1998, pp. 411-425; Idem., Esotericism and the Academy:‬‬ ‫‪Rejected Knowledge in Western Culture, Cambridge: Cambridge University‬‬ ‫‪Press, 2012, pp. 218-222‬‬ ‫קבלה‪ :‬כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית לג )תשע"ה(‪ ,‬עמ' ‪313­273‬‬ ‫‪274‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫היהודית באור חדש ובהקשר חדש ולא רק כממשיכה זרמים שקדמו לה באירופה‪.‬‬ ‫שינוי המבט כלפי ההשכלה היהודית ומיקומה כחלק מתופעות קרובות יותר‬ ‫מהנאורות האירופית או כמגיבה לתופעות קרובות יותר‪ ,‬דוגמת הרומנטיקה‪ ,‬עשויים‬ ‫בוודאי לגלות בה פנים חדשות ויוצאת דופן‪ 3.‬מיקום מחודש זה מעלה גם את הצורך‬ ‫בקריאה מחודשת של הטקסטים ובחשיפת טקסטים שעד כה לא נידונו בצורה‬ ‫מספקת‪ .‬דבר זה בעל השלכות מרובות כאשר אנו דנים ביחסה של ההשכלה‬ ‫לאזוטריקה בכלל ולספרות הקבלה בפרט‪ .‬כך‪ ,‬מי שחפץ לעמוד על תפוצתה של‬ ‫הקבלה על גווניה השונים במזרח אירופה לא די לו לעיין בכתבים הקבליים עצמם‪,‬‬ ‫חומר רב ימצא גם בבבואה המעוותת‪ ,‬העקומה או הרומנטית המצויה בכתבי‬ ‫המשכילים‪ .‬תיעוד עוין‪ ,‬כמיהה רומנטית לאמת עלומה וניצני מחקר פילולוגי‪-‬‬ ‫היסטורי משמשים כאן לעתים בערבוביה‪ .‬מקרים אחרים מצביעים על שילובים‬ ‫שונים בין השכלה לקבלה‪ ,‬או בין השכלה לתופעות מגוונות של אזוטריקה‪ ,‬ולא רק‬ ‫על ראייה חד צדדית של התנגדות ברורה‪ .‬לא מעט משכילים ניסו לעצב את הקבלה‬ ‫ברוח הזמן החדש או ביקשו להבין אותה לאור זרמים חדשים‪ .‬אתמקד כאן במקרה‬ ‫יוצא הדופן בקיצוניותו של אליקים גצל המילזאהגי מגליציה‪ ,‬שניסה להציג תמונה‬ ‫רחבה ומפתיעה בנוגע למהות הטקסטים הקבליים ולמשמעותם והציע שילוב מקורי‬ ‫בין השכלה לקבלה ברוח פילולוגית ורומנטית‪.‬‬ ‫שתי מגמות מרכזיות‬ ‫משכילי גליציה גילו ענין רב בקבלה‪ ,‬חלקם על דרך ההתנגדות התקיפה וחלקם על‬ ‫דרך קריאה מחודשת של אותה ספרות‪ ,‬גם אם באופן שונה למדי ממשכילי ברלין‬ ‫במאה השמונה עשרה‪ .‬משכילי ברלין גילו בקבלה פנים מורכבות ומסובכות )בייחוד‬ ‫שלמה מימון בכתביו המוקדמים ויצחק סטנוב שניסה לגשר בין קבלה לפילוסופיה‬ ‫מודרנית ופעל להדפסת כתבי האר"י( ודבריהם עשויים להזין מונוגרפיה צבעונית‬ ‫למדי‪ 4.‬אך טבע הזיקות בין השכלה לקבלה בדור מאוחר יותר היה שונה לחלוטין‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫קווים ראשונים לכיוון חדש מעין זה נמצא בספרה של אולגה ליטבק‪Olga Litvak, ,‬‬ ‫‪Haskalah: The Romantic Movement in Judaism, Key Words in Jewish Studies,‬‬ ‫‪ ,New Brunswick: Rutgers University Press, 2012‬גם אם עיקר החידוש שבדבריה‬ ‫נעוץ כבר בספריהם של יוסף קלוזנר ופישל לחובר‪ .‬בשונה ממחברים אלו העתיקה‬ ‫ליטבק את ההשכלה היהודית כולה לתחום הרומנטיקה ובכך שוב ביטלה את ייחודה‬ ‫של התופעה המורכבת מגוונים שונים והמגיבה לנאורות‪ ,‬לרומנטיקה ולחילון‪ .‬ראו גם‬ ‫‪.Israel Bartal, Slavic Review 73 (2014), pp. 396-398‬‬ ‫ראו על כך בין השאר ‪Andreas B. Kilcher, Die Sprachtheorie der Kabbala als‬‬ ‫‪ästhetisches Paradigma: die Konstruktion einer ästhetischen Kabbala seit der‬‬ ‫‪frühen Neuzeit, Stuttgart 1998, pp. 195-327; Christoph Schulte, ‘Haskala und‬‬ ‫‪Kabbala. Haltungen und Strategien der jüdischen Aufklärer beim Umgang mit der‬‬ ‫‪Kabbala’, Aufklärung und Esoterik (Studien zum achtzehnten Jahrhundert; Band‬‬ ‫‪24), ed. M. Neugebauer-Wölk, Hamburg 1999, pp. 335-354; idem, Die jüdische‬‬ ‫‪Aufklärung: Philosophie, Religion, Geschichte, München: C. H. Beck, 2002, pp.‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪275‬‬ ‫בעיקר בשל ההקשר החדש בו פעלו וההתעוררות של תנועת החסידות‪ .‬ניתן לצייר‬ ‫שתי מגמות מרכזיות בקרב משכילי מזרח אירופה בשלהי המאה השמונה עשרה‬ ‫ובראשית המאה התשע עשרה‪ .‬האחת של מנחם מנדל לפין‪ ,‬שראה בקבלה נטע זר‬ ‫ליהדות שיש לבער את ספרותה ולקעקע את כל הנוהים אחריה‪ 5.‬מגמה אותה המשיכו‬ ‫ביתר שאת ובצורה קיצונית בהרבה יוסף פרל בחיבורו הגרמני 'על מהות כת‬ ‫החסידים' )‪ (1816‬ובסטירות 'מגלה טמירין' )‪ (1819‬ו'בוחן צדיק' )‪ 6;(1838‬כמו גם‬ ‫יהודה ליב מיזס בחיבורו 'קנאת האמת' )‪ 7.(1826‬מיזס‪ ,‬שראה בקבלה מעין עבודה‬ ‫זרה מודרנית שמקורה בעמי קדם‪ ,‬אף קרא ל'משכילי עמינו'‪' ,‬לכתוב איזה ספרים נגד‬ ‫תוכן ספרי הקבלה החדשה והישנה ובפרט נגד הזהר ולהוכיח ע"פ התורה והשכל‬ ‫איך שקר והבל דבריו וכי כלם מלאים שטותים ואפיקורסות'‪ 8.‬המגמה השנייה‪,‬‬ ‫שהייתה רווחת לא פחות‪ ,‬באה לידי ביטוי אצל נחמן קרוכמל )רנ"ק(‪ ,‬שבספרו הגדול‬ ‫'מורה נבוכי הזמן'‪ ,‬הציג את הקבלה כ'חכמת התעלומה'‪ ,‬כ'חכמת ישראל הקדמונה'‬ ‫או כפילוסופיה שנתקלקלה בידי נושאיה המאוחרים‪' ,‬שפתחו בשכל וסיימו‬ ‫להשתמש במדמה לבד'‪ 9.‬את המגמה שהתווה המשיך יצחק בער לוינזון בכמה‬ ‫מחיבוריו‪ ,‬גם אם לא באותה עמקות‪ ,‬ומגמה זו נמשכה אצל משכילים אחרים במזרח‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ ;119-137‬משה אידל‪ ,‬החסידות‪ :‬בין אקסטזה למאגיה‪ ,‬ירושלים ותל אביב תשס"א‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ;82-75‬רבקה הורביץ‪ ,‬יהדות רבת פנים‪ :‬ספרות והגות‪ ,‬באר שבע תשס"ג‪ ,‬עמ'‬ ‫‪Rivka Horwitz, ‘Kabbalah in the Writings of Mendelssohn and the Berlin ;40-11‬‬ ‫‪.Circle of Maskilim’, Leo Baeck Institute Year Book 45 (2000), pp. 3-24‬‬ ‫מנחם מנדל לפין‪' ,‬לקוטי כללים'‪ ,‬בתוך נתן מיכאל גלבר‪' ,‬מנדל לפין‪-‬סטנובר והצעותיו‬ ‫לתיקון אורח החיים של יהודי פולין בפני הסיים הגדול )‪ ,'(1792-1788‬ספר היובל‬ ‫לכבוד הרב ד"ר אברהם וייס‪ ,‬ניו‪-‬יורק תשכ"ד‪ ,‬עמ' רעא‪-‬שה‪ .‬ראו ‪Nancy Sinkoff, Out‬‬ ‫‪.of the Shtetl: Making Jews Modern in the Polish Borderlands, Providence 2004‬‬ ‫יוסף פרל‪ ,‬על מהות כת החסידים‪ ,‬מהדורת אברהם רובינשטין‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪ .‬ראו יונתן‬ ‫מאיר‪ ,‬חסידות מדומה‪ :‬עיונים ביצירתו הסאטירית של יוסף פרל‪ ,‬ירושלים תשע"ד‪.‬‬ ‫יהודה ליב מיזס‪ ,‬קנאת האמת‪ ,‬וויען תקפ"ח; הנ"ל‪' ,‬מכתב לו'‪ ,‬כרם חמד א )תקצ"ג(‪,‬‬ ‫עמ' ‪ .134-124‬ראו ‪Yehuda Friedlander, ‘Hasidism as the Image of Demonism:‬‬ ‫‪The Satiric Writings of Judah Leib Mieses’, From Ancient Israel to Modern‬‬ ‫‪Judaism, Intellect in Quest of Understanding: Essays in Honor of Marvin Fox,‬‬ ‫‪eds. Jacob Neusner, Ernest S. Frerichs, Nahum M. Sarna, 3, Atlanta, Georgia‬‬ ‫‪.1989, pp. 159-177‬‬ ‫מיזס‪ ,‬קנאת האמת‪ ,‬עמ' ‪.138 ,134‬‬ ‫ראו בין השאר פישל לחובר‪ ,‬על גבול הישן והחדש‪ :‬מסות ספרותיות‪ ,‬ירושלים תשי"א‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ;263-211 ,185-86‬שמואל ורסס‪ ,‬השכלה ושבתאות‪ :‬תולדותיו של מאבק‪,‬‬ ‫ירושלים תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;119-118‬שמואל פיינר‪ ,‬השכלה והיסטוריה‪ :‬תולדותיה של‬ ‫הכרת‪-‬עבר יהודית מודרנית‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪David Biale, ‘The ;168-167‬‬ ‫‪Kabbalah in Nachman Krochmal’s Philosophy of History’, Journal of Jewish‬‬ ‫‪.Studies 32 (1981), pp. 85-97‬‬ ‫‪276‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫אירופה לאורך המאה התשע עשרה‪ .‬בתוך כך ניתן להצביע על כמה משכילים שניסו‬ ‫להציע סינתזות מורכבות יותר בין השכלה לקבלה כשלרוב אין כאן אלא ניסיונות‬ ‫להשיב את הקבלה 'הטהורה' לחיק הפילוסופיה‪.‬‬ ‫ידועים למדי גם כמה פולמוסים על מהותה של הקבלה בקרב משכילים אלו‪ .‬ראש‬ ‫להם הפולמוס סביב לספר הזוהר שהביא להדפסה הראשונה של ספר 'ארי נוהם' לר'‬ ‫יהודה אריה ממודינה מתוך כתב יד )‪ 11;(1840‬והיה אף משכיל אחד שטען בתוקף‬ ‫לקדמות הזוהר – הוא משה קוניץ – דבר שהביא לבירורים רבי חשיבות על‬ ‫השתלשלות הטקסטים הקבליים ומקורותיהם‪ 12.‬בתוך רתחת הפולמוס הועלתה‬ ‫דמותו של יעקב עמדין כמעין גיבור תרבות משכילי ודבריו על הזוהר היו נקודת מוצא‬ ‫לכל דיון בנושא‪ .‬בירורים אלו השפיעו עמוקות על מחקר הקבלה בן הזמן ונדמה כי‬ ‫חכמי מערב אירופה שבאו לתארה מעט מאוחר יותר‪ ,‬ונחשבים בעיני רבים כ'חלוצי'‬ ‫מחקר הקבלה‪ ,‬ניזונו לא מעט מהדיונים המוקדמים במזרח אירופה‪.‬‬ ‫הפער בין שתי המגמות שהזכרנו‪ ,‬אלו המדברים על קבלה טהורה שנתקלקלה‬ ‫ואלו שגינו את כל גילויה‪ ,‬לא היה תמיד גדול ברגע שדנו במציאות הקרובה אליהם‪.‬‬ ‫רבים מהמשכילים הביעו עמדה שהייתה מכוונת נגד החסידות בת זמנם – נושאת‬ ‫הקבלה בסביבתם – אותה חפצו לבער מן העולם; ורבים מהם הרימו על נס ברוח‬ ‫השלטון ההבסבורגי את השיח על הזיות דתיות ועל קוצים שיש לבער מן הכרם בכדי‬ ‫להשיב את הדת ל'טהרתה'‪ 13.‬לעתים קרובות נותבו הטיעונים הנוגעים לקבלה כלפי‬ ‫החסידות‪ .‬כך למשל כתב שמואל ליב גולדנברג בשנת ‪ ,1839‬כשהגיע לידו כתב היד‬ ‫של ספר ארי נוהם לשם הדפסתו‪ ,‬כי ערכו וחשיבותו של הספר הוא בכך שהמחבר‬ ‫'שפך את רוחו מלבו ונפשו על ספר אודות המתקדשים והצבועים ועל אודות ספריהם‬ ‫אשר ענן וערפל חתולתם בשפה ברורה ולא בחידות';‪ 14‬ואילו יצחק שמואל ריג'יו‬ ‫)יש"ר(‪ ,‬שהיה לו חלק נסתר במעשה ההדפסה‪ ,‬הפליג וכתב שבשל המחזיקים בקבלה‬ ‫אנו שוקעים בגלות והוסיף וזעק‪' :‬ואתה בן אדם! קח לך את הספר הזה כארי ינהום‬ ‫לפניהם תועבותם ויגד לעמך פשעם ואת בני ישראל חטאותם‪ ,‬אותו תשים לפניהם‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫ראו בהרחבה יונתן מאיר‪' ,‬המפתחות האבודים‪ :‬יצחק בער לוינזון ומחקר ספרות‬ ‫הקבלה'‪ ,‬קבלה לה )תשע"ה(‪) ,‬בדפוס(‪.‬‬ ‫בועז הוס‪ ,‬כזוהר הרקיע‪ :‬פרקים בתולדות התקבלות הזוהר ובהבניית ערכו הסמלי‪,‬‬ ‫ירושלים תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪Yaacob Dweck, The Scandal of Kabbalah: Leon ;347-345‬‬ ‫‪.Modena, Jewish Mysticism, Early Modern Venice, Princeton 2011, pp. 203-230‬‬ ‫על פרשת קוניץ ראו ראובן פאהן‪' ,‬הרב משה קוניץ'‪ ,‬כתבי ראובן פאהן‪ ,‬ב‪ ,‬סטניסלבוב‬ ‫תרצ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;99-70‬ישעיה תשבי‪ ,‬משנת הזוהר‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;56‬ורסס‪,‬‬ ‫השכלה ושבתאות‪ ,‬עמ' ‪J. H. Chajes, 'Critically Traditional: .116-115 ,96-95‬‬ ‫)‪.Moshe Kunitz’s RASHBI' (forthcoming‬‬ ‫רחל מנקין‪' ,‬משכילי למברג וארץ‪-‬ישראל‪ :‬על פרשה לא ידועה משנת ‪ ,'1816‬קתדרה‬ ‫‪) 130‬תשס"ט(‪ ,‬עמ' ‪ .34-31‬על שיח זה בהקשר האירופי הרחב ראו ‪Anthony J. La‬‬ ‫‪Vopa, ‘The Philosopher and the Schwärmer: On the Career of a German Epithet‬‬ ‫‪from Luther to Kant’, eds. Lawrence E. Klein, Anthony J. La Vopa, Enthusiasm‬‬ ‫‪.and Enlightenment in Europe, 1650-1850, San Marino 1998, pp. 85-115‬‬ ‫‪ 14‬שמעון ביכלר‪ ,‬שי למורה‪ :‬כולל מכתבי חכמי ישראל‪ ,‬בודאפעשט תרנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.39‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪277‬‬ ‫למען יבושו ויכלמו מאשר המה עושים‪ ,‬אולי ישובו מדרכיהם הרעים'‪ 15,‬כאילו כתב‬ ‫יהודה אריה מודינה את ספרו בגנות החסידים בני גליציה במאה התשע עשרה‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬לא תמיד נוצרה זהות בין גילויי החסידות לאזוטריקה בכלל והיו משכילים‬ ‫שונים שניסו להפריד בין התופעה החברתית שעמדה לנגד עיניהם לספרות הסוד‬ ‫ולתופעות אזוטריות רחבות יותר‪ .‬היינו‪ ,‬ניתן למצוא גילויים רבים של תמונה מורכבת‬ ‫יותר המנסה להעמיד את החסידות כמנוגדת ל'קבלה הטהורה'‪.‬‬ ‫באחד ממכתביו כתב שלמה יהודה רפאפורט )שי"ר( לשמואל דוד לוצאטו‪:‬‬ ‫'האמת אגיד כי רבו המבוכות אצלי כ"כ על ספרי הקבלה וכותביהם‪ ,‬עד כי נלאתי‬ ‫להשים בהם מעיני‪ ,‬ראשיתם תהו ובהו וחושך על פני תהום רבה )ולא ניתן עליהם‬ ‫אומר "ויהי אור"( אשר משם יחללו הרפאים בני בלי שם‪ [...] .‬על כן אמרתי מאז‪ ,‬לא‬ ‫מהם ולא מהמונם ולא נח בהם‪ ,‬אין נחת רוח בקריאתם ובחקירתם'‪ 16.‬גם אם שי"ר‬ ‫אכן נקט בדרך זו‪ ,‬ודבריו המפוזרים הנוגעים לקבלה כתובים על דרך הפולמוס‪ ,‬נראה‬ ‫שרוב משכילי מזרח אירופה היו להוטים דווקא לברר את הספרות הקבלית ותרמו‬ ‫תרומה מכרעת לבירור היבטים היסטוריים ופילולוגיים הנוגעים אליה‪ .‬בשנים‬ ‫האחרונות מתרחב המחקר סביב לתקדימים שונים למחקרי הקבלה של גרשם שלום‪,‬‬ ‫בייחוד במרחב דובר הגרמנית ובקרב חוקרי 'חכמת ישראל'‪ ,‬אך תרומתם של‬ ‫המשכילים לדיונים אלו לא נבחנה לעומק ולא מוזכרת במידה הראויה לה‪ .‬תיאור‬ ‫המגמות השונות בהשכלת גליציה כלפי הקבלה עשויה אם כן לתרום גם להבנת‬ ‫התפתחות מגמות במחקר הקבלה במאה העשרים‪.‬‬ ‫המקרה המוזר של המילזאהגי‬ ‫כאן אנו מגיעים למקרה המוזר של אליקים גצל בן יהודה המילזאהגי‪ ,‬הידוע גם‬ ‫בשמות מעהלזאק‪ ,‬סאמילער )על שם מקום הולדתו סאמילייה(‪ ,‬גצל או געץ‪ .‬משכיל‬ ‫יוצא דופן שיחסו לקבלה היה מורכב למדי ולא נידון בצורה מספקת במחקר‪ .‬אולי‬ ‫אחד הדברים המשונים ביותר אודות המילזאהגי הוא שכמעט ואין הוא מוזכר‬ ‫בספרות ההשכלה‪ ,‬והפרטים הידועים עליו דלים ביותר‪ .‬אמנם נעשו כמה ניסיוות‬ ‫לתאר את תולדותיו‪ ,‬אך הפרטים שהועלו היו פרגמנטריים ומקריים‪ 17.‬נראה שחי בין‬ ‫‪ 15‬חלק מדבריו ריג'יו הודפסו בידי שמואל ליב גולדנברג‪' ,‬מכתב טו'‪ ,‬כרם חמד ג‬ ‫)תקצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪ .195-194‬ראו גם אגרות יש"ר‪ ,‬וינה תקצ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;37‬יש"ר‪' ,‬מכתב כד'‪,‬‬ ‫כרם חמד א )תקצ"ג(‪ ,‬עמ' ‪') 88‬אין כמוהו נותץ והורס חומות הקבלה עד היסוד‪ ,‬ומי‬ ‫יתן ויחוקו אמריו ויאירו בניניו על פני חוצות לפקוח עינים עורות עד יפרצו גבולות‬ ‫התבונה בקרב ישראל וכל אמונה כוזבת תקפץ פיה'(‪.‬‬ ‫‪ 16‬אגרות שי"ר לשד"ל‪ ,‬מהדורת שאלתיאל אייזיק גראבער‪ ,‬פרזעמישל תרמ"ה‪-‬תרמ"ו‪ ,‬ג‪,‬‬ ‫עמ' ‪ .211‬עם זאת‪ ,‬שי"ר עסק לא מעט בספרותה של הקבלה‪ .‬ראו להלן‪ ,‬הערה ‪.156‬‬ ‫כתיבתו של שד"ל בגנות הקבלה ודבריו על איחור הזוהר )ספר ויכוח על חכמת הקבלה‬ ‫ועל קדמות ספר הזהר‪ ,‬גוריציאה תרי"ב; פלאי‪' ,‬מכתב כה'‪ ,‬כרם חמד ב ]תקצ"ו[‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ,(164-161‬נדפסו בהקשר ישיר להתרחבות החסידות במזרח אירופה‪.‬‬ ‫‪ 17‬לסקירה ראשונית על המילזאהגי ראו גצל קרסל‪' ,‬כתבי אליקים המילזאהגי'‪ ,‬קרית ספר‬ ‫יז )ת"ש(‪ ,‬עמ' ‪ ;94-87‬הנ"ל‪' ,‬בעל ההשגות'‪ ,‬דבר‪ ,‬שנה יג‪ ,‬גיליון ‪) 215‬כ"ד אדר א'‬ ‫‪278‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫השנים ‪ 1854-1780‬ובשלב מסוים התגורר בברודי ובלבוב‪ .‬ודאי שהיה קרוב לחוגי‬ ‫המשכילים‪ ,‬גם אם תפס את מהות ההשכלה באופן שונה ממשכילים אחרים בני זמנו‬ ‫והיה מזוהה בידי אחדים כרבני שמרן‪ .‬לעיתים הוא מכונה 'רב תורני ומבקר גדול' –‬ ‫אך כפי שנראה עמד במקום מורכב בהרבה‪ 18.‬אחד מתלמידיו הגדירו בראש כתב יד‬ ‫בשם‪' :‬הרב הגאון החריף החכם אשר לו יד ושם בחכמת הקבלה ופילוסופיה' – תואר‬ ‫שוודאי הלם אותו יותר‪ 19.‬או אולי עדיפה הגדרתו המודרנית יותר של חוקר הספרות‬ ‫דב סדן שקרא להמילזאהגי בשם‪' :‬החכם המסכן'‪ 20.‬אנו יודעים בברור שאביו היה‬ ‫רב‪ ,‬שהיה קרוב משפחה של ר' אפרים זלמן מרגליות ושל ר' יעקב מליסא‪ ,‬ושהתחנך‬ ‫על ברכי רבני גליציה בני הזמן‪ ,‬בהם ישראל חריף אב"ד סטנוב‪ 21.‬לשיוך זה חשיבות‬ ‫מרובה משום שנראה כי דרכו בשילוב בין חקירה‪ ,‬קבלה ומדעים שונים‪ ,‬הוא פרי‬ ‫התפתחות פנימית בתוך העולם הרבני בגליציה ולא רק פרי מפגש עם ההשכלה‬ ‫מברלין‪ .‬הוא השתמש רבות באוצרות הספרים שנמצאו לו במקומו ונראה שנסע גם‬ ‫לוינה‪ ,‬לוורשה ולמקומות אחרים‪ ,‬בהם טרח ויגע על חיפוש ספרים נדירים‪ .‬במקום‬ ‫אחד סיפר שביקר בימי עלומיו בספריית הנסיך אדם צ'ארטוריסקי‪ 22.‬כתבי מדענים‬ ‫ופילוסופים היו גלויים לפניו גם בגרמנית ובפולנית‪ ,‬ומעט מדבריהם שילב לאורך‬ ‫ספריו‪ ,‬בעיקר בדיוניו על הזיקה בין מדע לקבלה‪ .‬על פי דבריו גילה ענין רב גם‬ ‫ברפואה ובחכמת הניתוח‪ ,‬ובמקום אחד אף הוסיף שפשפש לא מעט באיברים‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫תרצ"ח(‪ ,‬מוסף‪ ,‬עמ' ‪ ;4-3‬הנ"ל‪ ,‬לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫מרחביה תשכ"ז‪ ,‬טור ‪ ;349‬אברהם יערי‪' ,‬עוד על המיהלזגי]!['‪ ,‬דבר‪ ,‬שנה יג‪ ,‬גיליון‬ ‫‪) 245‬כ"א אדר ב' תרצ"ח(‪ ,‬מוסף‪ ,‬עמ' ‪ ;18‬ישראל צינברג‪ ,‬תולדות ספרות ישראל‪ ,‬ו‪,‬‬ ‫תל אביב תש"ל‪ ,‬עמ' ‪ ;345-344 ,63-61‬נתן מיכאל גלבר‪ ,‬תולדות יהודי ברודי‪ ,‬ערים‬ ‫ואמהות בישראל‪ ,‬ו‪ ,‬בעריכת י"ל הכהן מימון‪ ,‬ירושלים תשט"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;203-202‬מאיר‬ ‫וונדר‪ ,‬מאורי גליציה‪ :‬אנציקלופדיה לחכמי גליציה‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬טורים ‪834-‬‬ ‫‪ .833‬קרסל טען בכמה מקומות שבידו חיבור גדול ומקיף על המילזאהגי ובני דורו‪ .‬ראו‬ ‫את איגרתו משנת תשי"ב אל יוסף קלוזנר‪ ,‬הספרייה הלאומית בירושלים‪ ,‬המחלקה‬ ‫לארכיונים‪ ,‬ארכיון קלוזנר ‪ ,4° 1086‬התכתבות‪ ,‬תיק ‪ ;458‬ואת איגרותיו משנת ת"ש אל‬ ‫דב סדן‪ ,‬שם‪ ,‬ארכיון סדן ‪ ,4° 1072‬התכתבות עם קרסל‪ ,‬תיקים ‪ .2-1‬במכתב אחר משנת‬ ‫תשל"ה מתייחס קרסל לאוטוביוגרפיה שכתב המילזאהגי ונמצאת בידי סדן‪ ,‬שם‪ ,‬תיק‬ ‫‪ ;1‬ונראה שגם סדן ביקש לכתוב על המילזאהגי חיבור מקיף‪ .‬ראו ש"י עגנון‪ ,‬מסוד‬ ‫חכמים‪ :‬מכתבים‪ ,‬ירושלים ותל אביב תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪.274 ,250‬‬ ‫שמואל יוסף פין‪ ,‬כנסת ישראל‪ ,‬ווארשא תרמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.135‬‬ ‫יצחק י' וייס‪' ,‬רישומי כת"י מגנזי יצחק בן ציון ואלף'‪ ,‬צפונות טז )תשנ"ב(‪ ,‬עמ' קא‪.‬‬ ‫ראו דב סדן‪ ,‬א וואָרט באַשטייט‪ :‬שפּאַצירן צווישן שפּראַך און ליטעראַטור‪ ,‬א‪ ,‬תל אביב‬ ‫תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;36‬הנ"ל‪ ,‬ארחות ושבילים‪ ,‬א‪ :‬כרך האישים‪ ,‬תל אביב תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪.326‬‬ ‫ידיעות אלו מפוזרות לאורך ספריו של המילזאהגי‪ .‬ראו בין השאר אליקים גצל‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה‪ ,‬הספרייה הלאומית בירושלים‪ ,‬המחלקה לכתב יד‪121 ,‬‬ ‫)המכון לתצלום כתבי יד‪ ,(B58 ,‬הקדמה‪ ,‬עמ' ‪ ;72b ,2‬הנ"ל‪ ,‬ספר ראבי"ה‪ ,‬אופן תקצ"ז‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ,2‬יז ע"ב; הנ"ל‪ ,‬הערות לשם הגדולים‪ ,‬ספריית וורשה ‪) 210‬המכון לתצלום כתבי‬ ‫יד ‪ 95 ,(B 883‬ע"א‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.23b ,‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪279‬‬ ‫פנימיים כדי למצוא הסברים לתיאורי המקובלים על צורת האדם‪ 23.‬עם זאת‪ ,‬מתוך‬ ‫מכלול כתביו לא ברור עד כמה הכיר לעומק כתיבה של מקובלים נוצרים או של‬ ‫אוקולטיסטים בני זמנו‪ ,‬גם אם בעניינים שונים היה קרוב אליהם‪.‬‬ ‫המילזאהגי התפרנס בצער מיגיע כפיו ואף על פי כן נראה שפיזר ממון רב כדי‬ ‫להשיג ספרים נדירים לצורך מחקריו המסועפים‪ 24.‬נראה שחי בשלב מסוים בכבוד‬ ‫כרב של עיירה אך עד מהרה 'ירד מגדולתו' מטעמים נסתרים‪ .‬כך סיפר אחד מבאי‬ ‫ביתו של יוסף פרל שהמילזאהגי חיפש עבודה בבית הספר בטרנופול‪ .‬הוא קיבל‬ ‫משרה קטנה בבית התפילה הסמוך לו‪ ,‬אך סולק משם בידי פרל בטענה שהוא מזלזל‬ ‫במנהגי ישראל‪ .‬קטע זה מעניין משום שהוא אחת הידיעות היחידות על קורותיו של‬ ‫המילזאהגי במחנה המשכילים‪ .‬כך כתב בריש בלומנפלד‪ ,‬כחלק ממגמה להדגיש את‬ ‫הקפדתו של יוסף פרל בענייני הלכה ומנהג‪:‬‬ ‫החכם בעהמ"ח ]בעל המחבר[ ספר ראבי"ה ועוד הערות נחמדות על הזוהר‪ ,‬אחרי רדתו‬ ‫מגדולתו והורם העטרה שעטרה לו עדתו בקרית איסמאיל התגורר פה בעירנו כימים‬ ‫אחדים מאין מצא חית יד‪ .‬ויחמול עליו פערל וישימהו לפקיד וסוכן על בית התפלה‬ ‫אשר כוננו ידיו‪ .‬ויזד האיש ולא חש להפיץ חשש )הייא( על רצפת בית התפלה ביום צום‬ ‫העשור כאשר נהוג ינהגו עם קודש בכל ארצות תפוצותיהם וימליץ בשחוק לאמור‪ :‬לא‬ ‫לכתוב רחמנא לא ה"א )כונן בזה על הייא בשפת אשכנז(‪ .‬ויהי במוצאי יום הקדוש הזה‪,‬‬ ‫רגע כלות תפלת הערב וישלח ויקראהו לעמוד לפניו ויאמר לו‪ :‬רב מאיסמאיל! רב לך‬ ‫שבת במקום הזה‪ ,‬פנה לך על ימין או על שמאל ובקש לך פקודה אחרת‪ ,‬כי ימי פקודתך‬ ‫בבית‪ ,‬מספר המה‪ ,‬יען עשותך חדשות להבאיש את ריחנו בקהל ד'‪25.‬‬ ‫בתמונה זו מצויר המילזאהגי כמי שזלזל באחד ממנהגי ישראל‪ ,‬עד שאפילו‬ ‫המשכילים לא יכלו לסבלו‪ .‬נדמה שאכן החזיק בעמדה מורכבת למדי לגבי התפתחות‬ ‫ההלכה והמנהג על אף שחש קרבה לחוגי הרבנים בגליציה לא פחות מלחוגי‬ ‫המשכילים או הרפורמים‪ .‬בני גליציה היו קוראים לו דרך קבע 'הרב מסמילא'‪ ,‬כזכר‬ ‫למוצאו ותפקידו בעבר‪ ,‬הוא שימש כמורה וסוחר בברודי ובלבוב משך זמן לא קצר‬ ‫‪ 23‬שם‪.64a-63b ,‬‬ ‫‪ 24‬שם‪ ,‬הקדמה‪ ;5a ,‬הנ"ל‪ ,‬ספר רזיאל‪ ,‬ספריית מונטיפיורי‪ ,‬לונדון‪ ,‬סימן ‪) 347‬המכון‬ ‫לתצלום כתבי יד‪ ;(F5291 ,‬עמ' ‪ ;1‬הנ"ל‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬כט ע"א‪.‬‬ ‫‪ 25‬בריש גולדנברג‪ ,‬ספר אהל יוסף‪ :‬בו יספר תולדות וקורות בית הספר אשר הכין ]‪ [...‬יוסף‬ ‫פערל בקרית מושבו בטארנאפאל וקצת קורות ימי חייו‪ ,‬למברג ‪ ,1866‬עמ' ‪ .14‬ראו גם‬ ‫יעקב רפפורט‪' ,‬על יוסף פרל'‪ ,‬דבר )כ"ח בתשרי ת"ש(‪ ,‬עמ' ‪ ;3‬ואת החידוד של ש"י‬ ‫עגנון )שהיה צריך לענות‪' :‬למה לי האיי'(‪ ,‬דב סדן‪ ,‬אין און ארום יידישווארג‪ ,‬א‪ ,‬תל‬ ‫אביב תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .317‬לבית הכנסת של פרל לא היו מגמות רפורמיות‪.‬‬ ‫‪280‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫‪26‬‬ ‫ועמד בקשר הדוק עם רבנים ומשכילים בני המקום‪ .‬לפי תיאור מאוחר של אחד‬ ‫מבני גליציה נראה שעשה בחיצוניותו רושם של עני ואביון‪ ,‬ואף נתן בכוס עינו‪27.‬‬ ‫ספר ראבי"ה וכתבי המילזאהגי‬ ‫המילזאהגי השאיר אחריו יבול ספרותי מרשים שבחלק ממנו נדון בהמשך‪ .‬לדבריו‬ ‫חיבר קרוב לע"ב ספרים‪ ,‬גם אם רק ספר אחד שלו ידוע ברבים – הוא ספר ראבי"ה‬ ‫)ראשי תיבות של שמו‪ :‬רבי אליקים בן יהודה המילזאהגי(‪ ,‬שרובו נדפס בשנת ‪1834‬‬ ‫והדפסתו נשלמה בשנת ‪ 28.1837‬עוד נשוב לשאר ספריו‪ ,‬אך כדאי להתמקד קודם‬ ‫בספר זה שעיצב במידה רבה את מקומו בקרב משכילי גליציה‪ .‬כותר המשנה של‬ ‫הספר היה‪' :‬השגות על ספרו של הרב החכם הבקי המפורסם מהור"ר ליפמאן צונץ‬ ‫מברלין‪ ,‬ועל דברי הרב החכם החריף המבקר המפורסם מהור"ר שלמה יהודה ליב‬ ‫הכהן רפאפורט מלבוב'‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא כל טפסי הספר זהים ויש שינויים בעמוד השער‪,‬‬ ‫בכמה עמודים הנוגעים לשי"ר אותם הוסיף המחבר והבליע לתוך הספר בשלב מאוחר‬ ‫יותר‪ ,‬בתוספת קצרה שהדביק בעמוד האחרון ובלוח טעויות שנעדר מעותקים רבים‪29.‬‬ ‫‪ 26‬למשל יצחק בער לוינזון‪ ,‬שרשי לבנון‪ ,‬הוא מחברת הראשונה מספר בית האוצר‪ ,‬ווילנא‬ ‫תר"א‪ ,‬עמ' ‪ ;285‬דוד בער נתנזון‪ ,‬ספר הזכרונות‪ :‬דברי ימי חיי ]‪ [...‬יצחק בער‬ ‫לעווינזאהן‪ ,‬ווארשא תרל"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;40‬אברהם בער גוטלובר‪ ,‬תולדות הקבלה והחסידות‬ ‫מראשית צמיחתן עד היום הזה‪ ,‬זיטאמיר תר"ל‪ ,‬עמ' ‪ .85‬בכמה איגרות חתם בשם‬ ‫'אבד"ק סמילא'‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪Markus Landau, 'Brodyer Jugenderinnerungen' Allgemine Zeitung des‬‬ ‫‪ ;Judentums 76, no. 50 (1912), p. 595‬דב סדן‪ ,‬עיר ואם בעיני בניה‪ ,‬תל אביב תשמ"ה‪,‬‬ ‫עמ' ‪.66-65‬‬ ‫‪ 28‬אליקים גצל המילזאהגי‪ ,‬ספר ראבי"ה‪ ,‬אופן תקצ"ז )הלפ"ק תקצ"ו(‪ .‬על התחלת‬ ‫ההדפסה כתב שלמה רוזנטל לשד"ל בו' אייר תקצ"ד‪' :‬עכשיו יודפס כאן ע"י החכם‬ ‫השלם בלומענפעלד חיבור מן חכם השלם אליקים געץ מבראד הערות והשגות על ספר‬ ‫מן צונס גאטסדינסטליכע פארטרעגע דער יודען וגם השגות והערות נגד החכם השלם‬ ‫ר' שלמה רפאפארט מן לעמברג והוא בלומענפעלד הקדים לו הקדמה וכבר נגמר עד‬ ‫היום לערך תשעה באגין ]גיליונות[ וכולו יהיה לערך י"ד באגין בשפת העברי'‪ ,‬יצחק‬ ‫חיים קסטיליוני‪ ,‬ספר אגרות לשד"ל‪ ,‬קראקא תר"ס‪ ,‬עמ' ‪ .47‬חתימת הצנזור ) ‪Joam‬‬ ‫‪ (Carol Kohlmann‬היא משנת ‪ .1837‬עם זאת ברור שהמילזאהגי הוסיף דברים מאוחר‬ ‫יותר ושהספר הופץ רק בשלהי שנת תקצ"ח‪ ,‬ואז זכה לתגובות מצד שי"ר‪ ,‬שד"ל‬ ‫ואחרים‪ .‬ראו יצחק בר לוינזון‪ ,‬יזרעאל‪ ,‬ווארשא תרס"ג‪ ,‬עמ' ‪ .120‬הודעות פרסום על‬ ‫הספר החלו להופיע בשנת ‪ 1840‬בכתבי עת יהודיים‪-‬גרמניים‪ .‬למשל ‪Israelitische‬‬ ‫‪.Annalen 24, no. 4 (1840), p. 40‬‬ ‫‪ 29‬לתיאור חלק מאותם שינויים טיפוגרפיים ראו ‪Meyer Roest, Catalog der Hebraica‬‬ ‫‪;und Judaica aus der L. Rosenthal'schen Bibliothek, 1, Amsterdam 1875, p. 353‬‬ ‫שם‪ ,‬שלמה רוזנטל‪' ,‬יודע ספר'‪ ,‬עמ' ‪Bernhard Wachstein, ‘Die Ofener ;355‬‬ ‫‪ ;Hebräischen Drucke’, Soncino-Blätter 3 (1929-1930), p. 156‬קרסל‪ ,‬כתבי‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬עמ' ‪ .89-87‬בספריית אוניברסיטת פרינסטון מצוי עותק של הספר עם שני‬ ‫שערים‪ .‬האחד משנת תקצ"ד שרק צונץ מוזכר בכותר והשני משנת תקצ"ז שצונץ ושי"ר‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪281‬‬ ‫הספר נדפס בתמיכתו הכספית של המשכיל והסוחר ישכר בעריש בלומנפלד מברודי‬ ‫שאף הקדים דברים קצרים בראש החיבור‪ .‬מדובר בספר רב ענין התוקף באופן חריף‬ ‫ובוטה את ספרו של לאופולד צונץ‪' ,‬הדרשות בישראל' ) ‪Die gottesdienstlichen‬‬ ‫‪ 30,(Vorträge der Juden: historisch entwickelt, Berlin 1832‬ובתוך כך גם את‬ ‫מחקריו של שי"ר שצונץ נתלה בהם‪ .‬הספר מכיל למעלה ממאתיים ועשרים השגות‬ ‫על דבריהם‪ .‬היינריך גרץ כתב שהספר מכיל רעיונות נשגבים לצד דברי שיגעון‪31.‬‬ ‫לדברי השיגעון‪ ,‬שהם דבריו על הקבלה‪ ,‬נחזור בהמשך‪ .‬על כל פנים נתקבלה ההנחה‬ ‫שלרבות מהשגותיו של המילזאהגי היו תרומה גדולה‪ .‬כך כתב וסיכם שאול פנחס‬ ‫רבינוביץ )שפ"ר(‪' :‬מיותר ממאתים השגות שעשה המבקר הזה על ספרו ]של צונץ[‬ ‫ישנן רבות שהן צודקות מאד או שיש להשיב עליהן‪ ,‬אך המשיג הטיב לראות ולמצוא‬ ‫כל דבר במה שהורע כחו של המחבר‪ ,‬אך ישנן גם השגות רבות שאינן אלא בחינת‬ ‫איפכא מסתברא'‪ 32.‬היו אלו השגות שהצביעו על עשרות ומאות טעויות בדברי צונץ‬ ‫בדרך הבנתו את הספרות הרבנית‪ ,‬בחוסר הידע שלו בעניינים שונים ובזיהוי לא נכון‬ ‫של ספרים‪ ,‬מדרשים וכתבי יד‪ .‬לדבריו צונץ העלים עינו מספרים רבים‪ ,‬לקח מאחרים‬ ‫ללא ציון‪' ,‬טעה בסדר הדורות ובדעת הקדמוניות'‪ ,‬ולעתים ניכר שמלאכתו נעשתה‬ ‫בידי אחרים‪ 33.‬ספרו של המילזאהגי היה מגובב למדי‪ ,‬כדרכה של הכתיבה המדעית‬ ‫בקרב משכילי גליציה‪ ,‬אך כוחו לא היה רק בעצם ההשגות אלא בשליטה המרשימה‬ ‫בספרות ישראל ובניסיון להציג אלטרנטיבה לדרכו של צונץ‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫כרוכים יחד; ובידי עותק עם שני השערים שעל שניהם כתוב תקצ"ז אך האחד מציין רק‬ ‫את צונץ והשני מוסיף את גם שי"ר ]להלן איורים ‪ .[2-1‬כך שנראה כי המליזאהגי הדפיס‬ ‫לאורך הזמן לפחות שלושה שערים שונים לספרו‪ .‬עוד על השינויים הטיפוגרפיים ראו‬ ‫להלן הערה ‪.37‬‬ ‫‪Leopold Zunz, Die gottesdienstlichen Vorträge der Juden: historisch entwickelt,‬‬ ‫‪ .Berlin 1832‬תרגום מלא בעברית הוכן בידי מ"א ז'ק‪ :‬יום טוב ליפמאן צונץ‪ ,‬הדרשות‬ ‫בישראל והשתלשלותן ההיסטורית‪ ,‬נערך והושלם על ידי חנוך אלבעק‪ ,‬ירושלים תש"ז‪.‬‬ ‫‪Heinrich Graetz, Geschichte der Juden, 9, Leipzig 1866, note 9, p. lxxiz [Leipzig 31‬‬ ‫]‪ .1907, pp. 553-554‬משפט זה הושמט מהתרגום העברי של הספר‪ :‬צבי גרעץ‪ ,‬דברי‬ ‫ימי ישראל‪ ,‬מהדורת שאול פנחס רבינוביץ‪ ,‬ז‪ ,‬ווארשה תרס"ח‪ ,‬עמ' ‪.429‬‬ ‫‪ 32‬שאול פנחס רבינוביץ )שפ"ר(‪ ,‬יום טוב ליפמאן צונץ‪ :‬חייו‪ ,‬זמנו וספריו‪ ,‬ווארשא תרנ"ז‪,‬‬ ‫עמ' ‪.108‬‬ ‫‪ 33‬המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬ב ע"ב – ג ע"א‪ ,‬ד ע"א‪-‬ע"ב‪ ,‬י ע"א‪ ,‬יב ע"א‪.‬‬ ‫‪282‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫השער הראשון של ספר ראבי"ה )מופיע רק בעותקים ספורים(‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫השער הנפוץ של ספר ראבי"ה‪ ,‬תקצ"ז‬ ‫‪283‬‬ ‫‪284‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫לוח תיקוני טעות לספר ראבי"ה )מופיע רק בעותקים ספורים(‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫הוספה מודבקת בעמוד האחרון של ספר ראבי"ה‪ ,‬תקצ"ז‬ ‫‪285‬‬ ‫‪286‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫מקום מיוחד בספר הקדיש המילזאהגי לפיוטי אלעזר הקליר ולשימוש שעשה‬ ‫שי"ר‪ ,‬ובעקבותיו גם צונץ ומשה לנדא‪ ,‬בגימטריות לזיהוי מחברם של כמה פיוטים‬ ‫חסרי ייחוס )גימטריות שעולות כולן לסכום ‪ 34.(1164‬הוא העתיק בהרחבה את דברי‬ ‫שי"ר וצונץ‪ ,‬הפקיע אחת לאחת את טענותיהם וסיכם ואמר כי 'שניהם נשתבשו מאוד‬ ‫בהגיונם' ב'בולמוס הגימטריאות'‪' 35.‬כח המדמה' הוא שהביא אותם לעסוק בעניינים‬ ‫אלו שאינם אלא 'פטפוטי מילין' ו'בנין רעוע' ש'יעלו בתהו ויאבדו'; ויש להתפלא על‬ ‫‪36‬‬ ‫צונץ שהפליג בשבחי שיטה זו 'ויגע להמציא עוד דמיונות יותר מבהילים מאלו'‪.‬‬ ‫נראה שחלקים אלו היו מעבר ל'השגות' סתם וניכר שחפץ ללעוג לשי"ר שבשלו החלו‬ ‫להשתמש בדרך חקירה זו‪ .‬בחלק זה בספר הרחיב המילזאהגי והוסיף אחרי ההדפסה‬ ‫עוד כמה עמודים בכדי להראות שכל ענין הגימטריות הוא 'מקרה גמור' ושמדובר‬ ‫בשיטה שבה נתלו תועים ומתעים בעבר דוגמת השבתאים‪ 37.‬כשם שהמספר הכולל‬ ‫‪ 1164‬יכול להורות על שמו של הקליר כך אותו סכום בגימטרייה יכול להורות על‬ ‫עשרות דברים אחרים ועל כמה פייטנים אחרים‪ ,‬ואף לעלות מספר שווה לשמם של‬ ‫שי"ר‪ ,‬צונץ ולנדא )'אני אליעזר בירבי יעקב קיליר' שווה בגימטרייה 'אני שלמה יהודה‬ ‫ליב הכהן רפאפורט'‪ ,‬כמו גם 'אני ליפמאן דאקטיר צונץ מברלין' או 'הקטן משה הלוי‬ ‫לאנדא מדפיס מפראג'(‪ 38.‬ולא נחה דעתו עד שהוסיף להתל והדביק עוד כמה דברי‬ ‫ליצנות ברוח דומה בעמוד האחרון של הספר‪ 39.‬הייתה זו ביקורת שהִ פכה כמה‬ ‫ממסקנות שי"ר וצונץ‪ ,‬כשם שערערה על הכללים המתודיים בהם נקטו אותם חוקרים‪.‬‬ ‫לימים כתב אברהם ברלינר כי דברי התוכחה של המילזאהגי נגד 'מיסידי חכמת‬ ‫ישראל המודרנית' היו 'כה בהירים' וחותכים‪' ,‬עד כי דנו את דבריו בשתיקה והשתדלו‬ ‫שלא יגדילו את קולה של הבקרת הזאת‪ ,‬זאת אומרת שלא הזכירו את שמה ברבים עד‬ ‫היום הזה‪ .‬ברם היא פעלה בלחש והביאה – אך גם בלי הזכרת המקור הזה – לתקוני‬ ‫איזו שגיאות וטעויות'‪ 40.‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬נדמה שהשתיקה באה רק מצדו של‬ ‫צונץ ואילו שי"ר דווקא הרעיש עולמות עד שכל ענין הגימטריות הפך לשחוק וללעג‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫שלמה יהודה רפאפורט‪' ,‬זמן ומקום ר' אלעזר הקליר ועניני פיוטיו ופיוטי זולתו‪ ,‬וקצת‬ ‫עניני התפלות'‪ ,‬בכורי העתים י )תק"ץ(‪ ,‬עמ' ‪) 123-95‬בייחוד עמ' ‪ ;(109-107‬הנ"ל‪,‬‬ ‫'הוספות ותיקונים'‪ ,‬בכורי העתים יא )תקצ"א(‪ ,‬עמ' ‪ .94-93‬דברי משה לנדא מופיעים‬ ‫במחזור לראש השנה שהדפיס בפראג )ביחוד בפיוט 'אנסיכה'(‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬טו ע"ב – יז ע"ב‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬טז ע"ב‪ ,‬יז ע"ב‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬יז ע"ב‪-‬כא ע"ב‪ .‬אחרי עמוד זה מתחילה ספירה חדשה מיט ע"א ואילך‪ .‬המילזאהגי‬ ‫הוסיף לאחר ההדפסה ארבע עמודים וכך נשתבשה הספירה ונוצרה כפילות במספור‪.‬‬ ‫דבר זה בולט בעותק שבספריית הרווארד בו מופיעים ארבעת העמודים בסוף הספר‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬יט ע"ב‪ ,‬כ ע"א‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬לג ע"ב‪.‬‬ ‫אברהם ברלינר‪ ,‬שמות ספרים עבריים‪ :‬שיחה ספרותית‪ ,‬מהדורת א"מ הברמן‪ ,‬ברלין‬ ‫תרצ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .8‬דברים דומים מופיעם אצל וייז‪Selected Writings of Isaac Mayer :‬‬ ‫‪.Wise, eds. David Philipson, Louis Grosmann, Cincinnati 1900, pp. 337-338‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪287‬‬ ‫רבים היו שסקרו את פרשיית הגימטריות‪ ,‬לרוב תוך התעלמות מוחלטת ממכלול‬ ‫ספר ראבי"ה וממגמותיו העיקריות‪ ,‬כמו גם מתוך התעלמות מעמדתו המיוחדת של‬ ‫המילזאהגי בשדה ההשכלה‪ 41.‬ענין הגימטריות אמנם נוסח בלשון חריפה למדי אך‬ ‫לא הקיף אלא שליש מספר ראבי"ה‪ .‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬מעבר להשגות הנוגעות‬ ‫לגימטריות היה כאן ניסיון להציג אלטרנטיבה לתמונה האידיאולוגית שהציג צונץ‬ ‫במבוא לספרו ובפרק האחרון שבו – היינו אלטרנטיבה לתמונת הנאורות והרפורמה‬ ‫הגרמנוצנטרית‪ .‬המילזאהגי חפץ להראות שכוחם של חכמי מזרח אירופה לא קטן‬ ‫מ'חכמת ישראל' במערב ושיש בידם להציג תמונה מדויקת יותר של הספרות‬ ‫היהודית‪ ,‬ההיסטוריה היהודית והתפתחות הכתות בישראל‪ .‬מצד שני ניתן לראות‬ ‫בספר חלק מספרות הפולמוס בגנותו של שי"ר מצד משכילים שונים )בהם 'הרואים'‪,‬‬ ‫הם נחמן יצחק הכהן פישמן‪ ,‬מנחם מנדל מאהר‪ ,‬יעקב בודק ויעקב מענטש( שחפצו‬ ‫לא רק לערער את מעמדו‪ ,‬לפגעו בסיכויו לקבל רבנות )תחילה בטרנופול ולאחר מכן‬ ‫‪42‬‬ ‫בפראג( אלא גם להוכיח שכוחו בחכמת ישראל מועטה‪.‬‬ ‫‪ 41‬למשל לוינזון‪ ,‬שרשי לבנון‪ ,‬עמ' ‪Isaak Markus Jost, Culturgeschichte der ;285‬‬ ‫‪Israeliten der ersten Hälfte des 19. Jahrhunderts, Breslau 1847, p. 111; Jakob‬‬ ‫‪Goldenthal, 'Die neueste historische Schule in der Jüdischen Literatur',‬‬ ‫‪Sitzungsberichte der Philosophisch-Historischen Classe der kaiserlichen‬‬ ‫‪ ;Akademie der Wissenschaften, 9, Wien 1853, pp. 316-218‬אליעזר הלוי‬ ‫לאנדסהוטה‪ ,‬עמודי העבודה‪ :‬רשימת ראשי הפייטנים ומעט מתולדותיהם‪ ,‬ברלין‬ ‫תרי"ז‪ ,‬עמ' ‪Moritz Steinschneider, Hebräische Bibliographie 3, no. 16 ;30-28‬‬ ‫‪ ;(1860), pp. 66-67‬משה מנדלסון פרנקפורטר‪ ,‬פני תבל‪ :‬מוסר השכל‪ ,‬אמסטרדם‬ ‫תרל"ב‪ ,‬עמ' ‪ ;100‬פין‪ ,‬כנסת ישראל‪ ,‬עמ' ‪ ;445‬אייזיק הירש וייס‪ ,‬זכרונותי‪ ,‬ווארשא‬ ‫תרנ"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;93‬שמעון ברנפלד‪ ,‬תולדות שי"ר‪ ,‬ברלין תרנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ ;101-100‬הנ"ל‪,‬‬ ‫דור חכם‪ ,‬ווארשא תרע"ד‪ ,‬עמ' ‪Solomon Schechter, Studies in Judaism, 3, ;23-21‬‬ ‫‪ ;London 1924, pp. 102, 282‬אלבעק‪ ,‬מבוא לדרשות בישראל‪ ,‬עמ' ‪ ;21-20‬יוסף‬ ‫קלוזנר‪ ,‬היסטוריה של הספרות העברית החדשה‪ ,‬ירושלים תשי"ב‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪,246-244‬‬ ‫א"מ הברמן‪ ,‬עיונים בשירה ובפיוט של ימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪;262-261‬‬ ‫נחום גלאצר‪ ,‬יום טוב ליפמן צונץ‪ :‬האיש‪ ,‬חייו ויצירתו‪ ,‬ירושלים תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪.30‬‬ ‫‪ 42‬על פולמוסי שי"ר באותן שנים ראו בין השאר ‪Isaac Barzilay, Shlomo Yehuda‬‬ ‫‪ ;Rapoport and his Contemporaries, Ramat-Gan 1969, pp. 85-92‬נתן שיפריס‪,‬‬ ‫'שלמה יהודה רפפורט‪ :‬תורה‪ ,‬השכלה וחכמת ישראל‪ ,‬וראשיתה של הלאומיות‬ ‫היהודית המודרנית'‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬ ‫בירושלים‪ ,‬תשע"ב‪ ,‬עמ' ‪ .187-164 ,126-107‬ביטוי נאה לכך נמצא בכתבי הפולמוס‬ ‫שנעתקו בידי יהודה ליב גרוס ונותרו בכתב יד‪ ,‬ראו חיים גרטנר‪' ,‬דימוי ומציאות ביחסי‬ ‫משכילים וחסידים‪ :‬פרשת מינויו של שי"ר לרבנות טרנופול'‪ ,‬ישן מפני חדש‪ :‬מחקרים‬ ‫בתולדות יהודי מזרח אירופה ובתרבותם‪ ,‬שי לעמנואל אטקס‪ ,‬בעריכת דוד אסף‪ ,‬עדה‬ ‫רפפורט‪-‬אלברט‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .383-355‬לפירוט הקונטרסים שראו אור‬ ‫בגנות שי"ר בשנים ‪ ,1840-1837‬ראו ‪Wachstein, ‘Die Ofener Hebräischen Drucke’,‬‬ ‫‪.pp. 156-157‬‬ ‫‪288‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫שי"ר זכה לדברי שבח מופלגים בראש ספרו של צונץ‪ ,‬ומצוטט רבות לאורכו‪,‬‬ ‫והנה בא אחד ומראה כי דווקא באותם מקומות ששי"ר מצוטט שכיחות גם השגיאות‪.‬‬ ‫היה זה מאבק רב ענין בגליציה בין כוחות העומדים על הגבול בין העולם הרבני‪,‬‬ ‫ההשכלה וחכמת ישראל‪ ,‬ומזרח ומערב נתערבבו כאן תדיר‪ .‬ספר ראבי"ה הציג‬ ‫אלטרנטיבה רבנית‪-‬משכילית לכמה עולמות‪ ,‬שספרות הקבלה עומדת במרכזה‪ .‬עוד‬ ‫נשוב לתמונה האלטרנטיבית שהציג המילזאהגי‪ ,‬כמו גם לדבריו על הקבלה‪ ,‬אך‬ ‫קודם יש להשלים את תיאור עלילת התקבלות הספר‪.‬‬ ‫גרסה זו או אחרת של ספר ראבי"ה שלח המילזאהגי בכתב יד לצונץ ולשי"ר עוד‬ ‫בשנת ‪ 1834‬בתקווה שיחזרו בהם מהנחותיהם‪ 43.‬הוא שלח מכתב אל צונץ‪ ,‬אותו‬ ‫כינה 'הרב הגאון החכם הכולל יקר בדורו ויחיד בעירו החריף ובקי הפילוסוף‬ ‫האלהי'‪ ,‬וכתב בין השאר על דרכי התהוות ההשגות‪:‬‬ ‫בראותי בשנה העברה ספרו של הדרת כבוד תורתו ]הדרשות בישראל[‪ ,‬אשר הוא‬ ‫מומחה לרבים‪ ,‬ויצא טבעו בעולם ורבים נמשכו אחריו ואחרי ידידי כלבבי ונפשי הרב‬ ‫החריף המשכיל גבר חכם בעוז מה' שלמה יהודה ליב רפאפורט‪ ,‬אשר לדעתי נמצאו בו‬ ‫דברי נרגן ומתלהמים על כתבי הקודש וחכמי התלמוד וכדומה‪ ,‬פניתי מעסקי בשנה‬ ‫העברה ובמשך ד' ירחים חברתי ספר זה ]‪ ,[...‬וכעת בקשתי שטוחה שיבקר הדרתו ספרי‬ ‫זה משך ד' ירחים ואם אחר זמן זה לא ישיב לי אזי שתיקתו כהודאה‪ ,‬ואביא ספרי לבית‬ ‫הדפוס‪ ,‬ומובטחני במדת האמת אשר בהדרתו וצדקת ישרת לבבו שלא יחשוב לעון לי‬ ‫ולפוקה אשר לפעמים הפרזתי על המדה בלשון מר ונמהר כי ספרי שאני שולח למעכ"ת‬ ‫הוא הראשון שפלטה הקולמוס‪ ,‬אכן במהדורא תניינא המוכן ומוכשר להדפסה הסרתי‬ ‫דברים כאלו‪ ,‬אולם עשיתי לו נוספות רבות בלימודיות ומושכלות‪ ,‬ולידידנו רפאפורט‬ ‫לא רציתי לשלוח שום דבר כי ידעתיו שאיננו מודה על האמת‪44.‬‬ ‫מכתב זה מגלה טפח מעולמו הסוער של המילזאהגי ומצביע יפה על דרכי הדיון שהיו‬ ‫נקוטות בידו‪ .‬לימים יטען המילזאהגי ששי"ר וצונץ הגיבו בלשון רפה ולא חפצו‬ ‫להתייחס לעיקר טענותיו ועל כן הזדרז לעסוק בהדפסה‪ 45.‬כשנדפס הספר השלם‬ ‫בשנת ‪ 1837‬טרח וכתב המביא לדפוס כי המתיק ומחק את 'הדברים הקשים שנדמו‬ ‫כחילול כבוד החכמים האלו'‪ ,‬כי לפעמים 'נפלט מקולמוסו בלי זדון דברים אשר אולי‬ ‫לא יאותו למו'‪' ,‬וחסתי על כבודם עד מקום שידי מגעת'‪ 46.‬אך לשונו של המילזאהגי‬ ‫נותרה חריפה למדי ונדמה שלא רק שלא גנז אמירות חריפות לקראת ההדפסה אלא‬ ‫הוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫צונץ‪ ,‬שהספר המודפס הגיע אליו רק בשנת ‪ ,1839‬חזר בו מכמה מהנחותיו‬ ‫בעקבות דברי המילזאהגי‪ ,‬או ליתר דיוק רשם הערות בכתב ידו בשולי ספרו שלימים‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬א ע"ב‪ .‬לימים הכחיש שי"ר שראה את הספר קדום להדפסה‪,‬‬ ‫שלמה יהודה רפאפורט‪' ,‬מכתב ח'‪ ,‬כרם חמד ו )תר"א(‪ ,‬עמ' ‪.106‬‬ ‫אליקים גצל המילזאהגי‪ ,‬איגרת אל צונץ‪ ,‬ניסן תרצ"ד )כ"י(‪ ,‬הספרייה הלאומית‬ ‫בירושלים‪ ,‬המחלקה לארכיונים‪ ,‬ארכיון צונץ ‪ ,4° 792‬תיק ‪ .G22‬שלושה חודשים‬ ‫מאוחר יותר כתב איגרת נוספת בה הלין שלא זכה למענה‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬א ע"ב‪ ,‬יח ע"ב – יט ע"א )איגרת של צונץ(‪.‬‬ ‫ישכר בער בלומנפלד‪' ,‬דבר אל הקורא'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.1‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪289‬‬ ‫שולבו במהדורה השנייה של ספר הדרשות בישראל;‪ 47‬ובאחד ממכתביו משנת ‪1839‬‬ ‫אף כתב ש'הגימטריאות אבדו לפני אמונתן'‪ 48.‬לעומת זאת‪ ,‬הגיב שי"ר בביטול גמור‬ ‫ושב והדגיש שאינו חוזר בו מעניין הגימטריות ואף נתחזקה דעתו בעניין‪ 49.‬שהגיע‬ ‫אליו ספר ראבי"ה המודפס זעק במכתב אל שלמה רוזנטל‪' :‬ספר ראבי"ה והוא כולל‬ ‫השגות על החכם צונץ ועלי בא לנגד עיני והוא מלא שקרים לא על עצמו לבד‪ ,‬אך גם‬ ‫עלי‪ ,‬והוא אומר שראיתי ספרו בכ"י ושמלאכתי בעיונים נעשית ע"י אחרים‪ ,‬ושקניתי‬ ‫מחזור עם נקודות על האותיות העולים במספר כשם ר"א הקליר‪ ,‬וכדומה עוד כזבים‬ ‫‪50‬‬ ‫בדויים‪ .‬ובאמונתי כי לא יצדק נגדי אף במקום אחד‪ .‬וקצתי להשיב על דברי להגו'‪.‬‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬לא התעצל שי"ר ומילא את אחד מכרכי 'כרם חמד' בשבע איגרות‬ ‫ארוכות הכוללות דברי פולמוס קשים על כל אלו שתקפו אותו באותן שנים‪ ,‬ובתוך‬ ‫כך הקדיש איגרת מיוחדת להמילזאהגי‪ 51.‬שי"ר טען שהמילזאהגי – ובעקבותיו‬ ‫'הרואים' – הבאיש את שמו ביושבי הארץ 'ובלעגי שפה יכביר הבלים ואמרי שגעון‬ ‫‪ 47‬ראו שמואל ליב גודלנברג‪ ,‬איגרת אל צונץ )כ"י(‪ ,‬הספרייה הלאומית בירושלים‪,‬‬ ‫המחלקה לארכיונים‪ ,‬ארכיון צונץ ‪ ,40792‬תיק ‪ .G13-21‬על השינויים במהדורה השנייה‬ ‫שנדפסה בשנת ‪ 1896‬בידי נחמיה בריל‪ ,‬ראו ‪Rivka Kern-Ulmer, 'Introduction',‬‬ ‫‪Leopold Zunz, Die gottesdienstlichen Vorträge der Juden, Piscataway, NJ:‬‬ ‫‪ ;Gorgias Press, 2003, pp. xxi, xxvi-xxvii‬אלבעק‪ ,‬מבוא לדרשות בישראל‪ ,‬עמ' ‪,21‬‬ ‫‪ .377 ,303 ,299 ,276‬תרגום של 'הדרשות לישראל' לעברית‪ ,‬בשם 'כנסת ישראל'‪ ,‬הוכן‬ ‫בידי דוד קארו בשנת ‪ 1837‬וכלל תיקונים של צונץ‪Julius Fürst, Bibliotheca judaica: :‬‬ ‫‪bibliographisches Handbuch der gesammten jüdischen Literatur, 3, Leipzig 1863,‬‬ ‫‪ ;p. 556‬דב סדן‪' ,‬הערה'‪ ,‬דבר‪ ,‬שנה יב‪ ,‬גיליון ‪) 17‬כ"ט סיון תרצ"ו(‪ ,‬עמ' ‪ .12‬צונץ רשם‬ ‫מאות הוספות והערות בשולי הספר שהיה ברשותו‪ .‬עותק זה‪ ,‬לצד עותק עם הערותיו‬ ‫של שלמה בובר‪ ,‬נשמר בארכיון צונץ‪ :‬הספרייה הלאומית בירושלים‪ ,‬המחלקה‬ ‫לארכיונים‪ ,‬ארכיון צונץ ‪ ,40792‬תיק ‪.E4‬‬ ‫‪ 48‬לאופולד צונץ‪' ,‬מכתב א )הערות וספיקות('‪ ,‬כרם חמד ו )תר"א(‪ ,‬עמ' ‪ .8‬ראו גם‬ ‫‪Abraham Berliner, ‘Aus dem Briefwechsel Samuel David Luzzatto's’, Magazin‬‬ ‫‪ ;für die Wissenschaft des Judenthums 7 (1880), p. 59‬לאנדסהוטה‪ ,‬עמודי העבודה‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ;30 ,28‬המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪ .37‬ברוח דומה כתב גם שד"ל לצונץ )איגרות‬ ‫שד"ל‪ ,‬בעריכת שאלתיאל אייזיק גראבער‪ ,‬ד‪ ,‬פרזעמישל תרמ"ב‪ ,‬עמ' ‪ ,(602 ,569‬זאת‬ ‫לאחר שנשבה בעצמו בלהטי הגימטריות )שם‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.(465-449‬‬ ‫‪ 49‬שלמה יהודה רפאפורט‪' ,‬מכתב ג )תשובה על הספיקות('‪ ,‬כרם חמד ו )תר"א(‪ ,‬עמ' ‪,26‬‬ ‫‪ .37‬ראו גם פ"ה וועטשטיין ושזח"ה‪ ,‬לתולדות שי"ר‪ ,‬קראקא תר"ס‪ ,‬עמ' ‪.34-33‬‬ ‫‪ 50‬ביכלר‪ ,‬שי למורה‪ ,‬עמ' ‪) 31‬ז' אלול תקצ"ח(; יקותיאל יהודה גרינוואלד‪ ,‬תולדות‬ ‫משפחת ראזענטהאל‪ ,‬בודאפעשט תר"פ‪ ,‬עמ' ‪ .71‬גם לאחרים כתב דברים דומים‪ ,‬למשל‬ ‫אל יצחק שמואל ריגיו‪ ,‬בתוך אברהם ברלינר‪ ,‬דובב שפתי ישנים‪ ,‬ברלין תרס"ט‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬ ‫‪ 51‬שלמה יהודה רפאפורט‪' ,‬מכתבים ח‪-‬יד'‪ ,‬כרם חמד ו )תר"א(‪ ,‬עמ' ‪' .259-93‬מכתב ח'‬ ‫)עמ' ‪ (112-93‬מוקדש להמילזאהגי והשאר לאליקים כרמולי‪ ,‬לרואים ולצבי הירש‬ ‫חיות‪ .‬שי"ר שלח העתקה של האיגרת בגנות המילזאהגי לצונץ‪ :‬איגרת אל צונץ )כ"י(‪,‬‬ ‫הספרייה הלאומית בירושלים‪ ,‬המחלקה לארכיונים‪ ,‬ארכיון צונץ ‪ ,4° 792‬תיק ‪.c7-12‬‬ ‫‪290‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫וכל רוח אין בו'‪ .‬את המילזאהגי תיאר כ'מעורר מדנים'‪ ,‬כ'איש מרמה' וכ'מתחפש‬ ‫בבגדי היראה‪ ,‬מתעטף בחלוקא דרבנן ובטלית שכולה חסידות להתגולל על החכם‬ ‫‪54‬‬ ‫צונץ';‪ 53‬ואת ספר ראבי"ה ראה כספר 'חלומות‪ ,‬שקרים וכזבים' המלא בשיבושים‪.‬‬ ‫את ההשגות ביטל בפלפולים ארוכים‪ ,‬גם אם ראה בהמילזאהגי מתעתע ה'יושב בזוית‬ ‫חדרו ומצחק על כל חקרי לב‪ ,‬אשר הכל בידו רק למלאכת אחיזת עינים ולא לחכמות‬ ‫ולא לאמת כי לא ידע אותן'‪ 55.‬שי"ר טרח להבהיר בארכנות יתירה כמה נקודות‬ ‫‪56‬‬ ‫הנוגעות להשגות ולמחקריו ושב והדגיש שהוא לא חוזר בו מעניין הגימטריות‪.‬‬ ‫דבריו החריפים של המילזאהגי בספר ראבי"ה הפכו עוגן לאחרים שחפצו ללעוג‬ ‫לשי"ר בשלבים שונים‪ ,‬או שגילו ביקורתיות כלפי דרכו השמרנית‪ ,‬דוגמת יהושע‬ ‫השל שור ואברהם גייגר‪ 57.‬אך היו גם אחרים‪ ,‬כיצחק בר לוינזון )ריב"ל(‪ ,‬שחיבר‬ ‫'השגות' לספר ראבי"ה בכדי להגן על כבודו של שי"ר‪ .‬ריב"ל‪ ,‬שהכיר את המילזאהגי‬ ‫היטב‪ ,‬קרא לחיבורו הקצר על דרך הלעג‪' :‬מליץ יושר‪ .‬ר"ת מליץ יושר‪ :‬ללפימאן‬ ‫צונץ ושלמה רפאפורט'‪ ,‬וכל עניינו להראות שספרו של המילזאהגי נכתב בכדי‬ ‫להפרע משי"ר ושהשגותיו אינן אלא השגות של הבל‪ .‬הוא הציב השגות על ההשגות‬ ‫ולעג להמילזאהגי באופנים שונים‪ .‬החיבור נדפס רק כעבור שנים רבות ויש להניח‬ ‫שריב"ל הפיצו בכתב יד בקרב ידידיו תומכי שי"ר‪ ,‬כפי שעשה עם חיבורים אחרים‬ ‫שכתב‪58.‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪58‬‬ ‫'מכתב ח'‪ ,‬כרם חמד ו )תר"א(‪ ,‬עמ' ‪.93‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.96 ,95 ,93‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.103‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.105‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.107‬‬ ‫למשל ‪ ;Eliakim Carmoly, Revue Orientale 1 (1841), p. 384‬אברהם יעקב פאפירנא‪,‬‬ ‫קנקן חדש מלא ישן‪ ,‬ווילנא תרכ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;3-2‬אליעזר צבי צווייפל‪' ,‬מכתב טו'‪ ,‬כרם‬ ‫חמד ט )תרט"ז(‪ ,‬עמ' ‪ ;85‬יהושע השל שור‪' ,‬אחורי הפרגוד'‪ ,‬החלוץ ד )תרי"ט(‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;12‬הנ"ל‪' ,‬שברי לוחות'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .59 ,56 ,54‬לאנדסהוטה כתב בעקבות דרישת גייגר‬ ‫ביקורת על ספר ראבי"ה‪ ,‬ראו שמעון ברנפלד‪' ,‬אליעזר לאנדסהוטה'‪ ,‬האסיף ד‬ ‫)תרמ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.27-26‬‬ ‫לוינזון‪ ,‬יזרעאל‪ ,‬עמ' ‪.134-119‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫מכתב האיום של המילזאהגי אל צונץ‪ ,‬תקצ"ד‬ ‫‪291‬‬ ‫‪292‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫תיקוני צונץ בענייני קבלה על עותק ספר הדרשות בישראל‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫תיקוני צונץ בענייני קבלה על עותק ספר הדרשות בישראל‬ ‫‪293‬‬ ‫‪294‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫ברוח שונה הרעיף שמואל דוד לוצאטו )שד"ל(‪ ,‬שהיה מסוכסך עם שי"ר באותן‬ ‫שנים‪ ,‬דברי שבח מופלגים על המילזאהגי ועל כתביו‪ .‬את ספר הראבי"ה קיבל‬ ‫מהמחבר דרך יהושע השל שור בשנת ‪ ,1839‬יחד עם חיבור אחר על אבן עזרא‪ ,‬ומיהר‬ ‫להגיב‪ 59.‬דבריו היו בין השבחים המועטים להם זכה המילזאהגי בימי חייו‪ .‬כך כתב‬ ‫שד"ל‪:‬‬ ‫יחי ראבי"ה ואל ימות‪ ,‬גבור ואיש מלחמות‪ ,‬ידו בכל חכמות‪ ,‬וזרועו מושלה לו לפענח‬ ‫נעלמות‪ ,‬לשתום סתומות‪ ,‬ולסתום שתומות‪ ,‬ידיו רב לו ופיו למהלומות‪ ,‬לפניו יכרעו‬ ‫וּמשַּׁ ְדמֹ ת‪ ,‬ונְבִ יאֵ י ִמלִּ בָּ ם הממלאים את‬ ‫כותבי פלסתר בעלי מזימות‪ִ ,‬מגֶּפֶ ן סְ דֹם גַּפְ נָם ִ‬ ‫הארץ חזיון שוא וחלומות‪ ,‬לקרוא בשמותם על אדמות‪ ,‬חרדות ילבשו ואימות‪ ,‬יִסַּ גוּ‬ ‫כְּ לִ מּוֹת‪ְ ,‬יכַסְ יֻמוּ תהומות‪ ,‬הנושף ברוחו בבקעת ְמכ ְַתבֵ י עמל ואָ ֶון ומרמות‪ ,‬ומרוח אפו‬ ‫יִכְ לוּ והיא מלאה עצמות‪ ,‬ואין מחזיר לפגריהם נשמות‪ ,‬יתן ה' לך כלבבך שבע שלוֹמוּת‪,‬‬ ‫וירבה לך עוז ותעצומות‪ ,‬לפקוח עינים עצומות‪ ,‬ולהשפיל עינים רמות‪ ,‬ולעשות נקמות‪,‬‬ ‫בחרבות וברומחים ובקרדומות‪ ,‬חֲבָ לִ ים יפיל לך בַּ נְּעִ מות‪ ,‬ויעשו לך שם גדול כשם‬ ‫וּמ ַנּחֲלִ יאֵ ל בָּ מוֹת‪60.‬‬ ‫וּממַּ תָּ נָה ַנחֲלִ יאֵ ל ִ‬ ‫הגדולים אשר בארץ אשר נ ְִקּבוּ בְּ שֵׁ מוֹת‪ִ ,‬‬ ‫הרושם שהותירו דברים אלו בלב המילזאהגי היה כה גדול עד שטרח והעתיק את‬ ‫המכתב לתוך אחד מספריו שנותרו בכתובים‪ 61.‬שכתבו אליו 'הרואים' בשנת ‪1839‬‬ ‫בבקשה לבקר את ספריו של שד"ל ולכתוב עליהם השגות‪ ,‬טרח וענה במכתב ארוך‬ ‫מלא גידופים על הש"ד )הוא שד"ל( ש'רוח רעה החל לפעמו והחריץ לשונו‪ ,‬דומה‬ ‫כמי שכפאו ש"ד‪ ,‬לאמר הרמב"ם היה בעוכרינו'‪ .‬עם את‪ ,‬לא הסכים שידפיסו את‬ ‫דברי הביקורת שכתב בחוברת מיוחדת‪ 62.‬נראה שבידי המילזאהגי היו קונטרסים‬ ‫נוספים‪ ,‬מעין איגרות ביקורת על מאמרים ב'כרם חמד'‪ ,‬להן קרא בשם הכולל 'פרדס‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪62‬‬ ‫איגרות שד"ל‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪ .619-618 ,549‬בהקשר זה טען המילזאהגי שיעקב אייכנבוים גנב‬ ‫את חידושיו בנוגע לאבן עזרא ופרסמם בכרם חמד‪ .‬כבר באיגרת הראשונה בין‬ ‫המילזאהגי לשד"ל נתגלע סכסוך ביניהם‪ .‬ראו ראובן גולדברג‪' ,‬ויכוח בין שד"ל‬ ‫לאייכנבום'‪ ,‬תרביץ לח )תשכ"ט(‪ ,‬עמ' ‪ ;180-175‬שמואל ורגון‪' ,‬הויכוח בין שמואל‬ ‫דוד לוצאטו לעמיתיו על היחס לר' אברהם אבן עזרא כחלק מעולמה של תנועת‬ ‫ההשכלה'‪ ,‬שמואל דוד לוצאטו‪ ,‬בעריכת ראובן בונפיל‪ ,‬יצחק גוטליב‪ ,‬חנה כשר‪,‬‬ ‫ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' נ‪-‬נא‪.‬‬ ‫איגרות שד"ל‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪ .602‬על הסכסוך בין שי"ר לשד"ל ראו שמואל ורסס‪,‬‬ ‫'באספקלריה הכפולה‪ :‬בעקבות חליפת המכתבים בין שמואל דוד לוצאטו לשלמה‬ ‫יהודה רפפורט'‪ ,‬שמואל דוד לוצאטו‪ ,‬בעריכת ראובן בונפיל‪ ,‬יצחק גוטליב‪ ,‬חנה כשר‪,‬‬ ‫ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' עט‪-‬צח‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪.35a-33a‬‬ ‫אליקים גצל המילזאהגי‪' ,‬איגרת אל הרואים'‪ ,‬ישיבה‪-‬אוניברסיטי‪ ,‬ניו יורק‪) 129 ,‬המכון‬ ‫לתצלום כתבי יד‪ .(F51908 ,‬רמז לכך ניתן למצוא באיגרות שד"ל‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪ .560‬הרואים‬ ‫הדפיסו שנה מאוחר יותר חוברת בגנות שד"ל ויש"ר ולא עשו שימוש בדברי‬ ‫המילזאהגי‪ :‬הרואה ומבקר ספרי מחברי זמנינו‪ ,‬ב‪ ,‬אופן תקצ"ט‪ .‬על הפולמוס סביב‬ ‫לדברי שד"ל על הרמב"ם ראו ורסס‪ ,‬באספקלריה הכפולה‪.‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪295‬‬ ‫ראבי"ה'‪ .‬בקונטרסים אלו הופיעו דברים נוספים על שי"ר‪ ,‬שד"ל וחכמים אחרים‪ ,‬אך‬ ‫‪63‬‬ ‫אלו לא נדפסו וברובם אבדו‪.‬‬ ‫הערה על כתבי המילזאהגי‬ ‫ספר ראבי"ה‪ ,‬שעוד ראוי לבחינה מעמיקה‪ ,‬היה רק אחד מספריו הרבים של‬ ‫המילזאהגי‪ .‬הוא הזכיר כמה וכמה פעמים את הספרים הרבים שחיבר ואף הפנה‬ ‫אליהם כאילו היו גלויים‪ ,‬עד שהיו שלעגו לו שהמציא שמות ספרים למען הרם את‬ ‫כבודו‪ .‬כך למשל כתב יהושע השל שור על המילזאהגי והדומים לו‪' ,‬יען היה את‬ ‫לבבם לחבר ספרים גדולים נחשב בעיניהם כאלו כבר חברום‪ ,‬כי מחשבה טובה‬ ‫מצטרפת למעשה'‪ 64.‬אך נראה שהמילזאהגי אכן התקין לדפוס ספרים רבים‪ .‬לדבריו‬ ‫חיבר ע"ב ספרים‪ ,‬שברובם נותרו בכתב יד‪ .‬את רשימת ספריו ותכנם רשם בכרך‬ ‫קטלוגי הנקרא 'אוצר הראבי"ה'‪ ,‬שאינו מצוי היום בידינו‪ ,‬אך שב ונזכר ברבים‬ ‫מכתביו‪ 65.‬גם אם ברור שמנין הספרים בפועל היה קטן בהרבה‪ ,‬וגם אם ברור שחלק‬ ‫מהספרים הקיפו רק כמה עשרות עמודים‪ ,‬נראה שקרוב למניין כתבי יד כבר היו‬ ‫מוכנים לדפוס‪ .‬הספרים כללו חקירות פילולוגיות‪ ,‬היסטוריות‪ ,‬ענייני מדע ופירושים‬ ‫לתלמוד‪ ,‬למדרשים ולספרים אחרים‪ .‬המילזאהגי שלח העתקות של חיבוריו לכל‬ ‫עבר‪ ,‬והם הגיעו בשלבים שונים לידי שד"ל‪ ,‬יש"ר‪ ,‬צונץ‪ ,‬אברהם גייגר‪ ,‬שלמה בובר‪,‬‬ ‫שלמה זלמן חיים הלברשטאם‪ ,‬אברהם ברלינר‪ ,‬שמואל הילדהיים‪ ,‬יוסף כהן צדק‬ ‫ורבים אחרים‪ .‬כיום ידועים לנו רק שישה מהם וגם הם חלקיים ביותר‪ 66.‬בגרמנית‬ ‫נדפס אחד ממאמריו על זיופי א' פירקוביץ;‪ 67‬ומאמר בשם 'מרכבת אש'‪ ,‬שעסק‬ ‫בהיתר נסיעה ברכבת בימי שבת ומועד‪ ,‬נשלח לשמואל הולדהיים שפרסם את‬ ‫תמציתו בגרמנית כחלק ממאבקיו באותן שנים לתיקונים בדת‪ 68.‬אך היו אלו רק‬ ‫פירורים ממפעל שלם שנותר בכתב יד‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪66‬‬ ‫נותרו שני שרידים מספר זה‪ [1] :‬פרדס ראבי"ה‪ ,‬ב‪ ,‬הספרייה הבריטית‪ ,‬לונדון‪ ,‬סימן‬ ‫‪) 10745‬המכון לתצלום כתבי יד‪ ,(F8060 ,‬שנכתב כתגובה למאמר של שד"ל על יסוד‬ ‫מורא‪' ,‬מכתב ז'‪ ,‬כרם חמד ב )תקצ"ו(‪ ,‬עמ' ‪ [2] .605-602‬פרדס ראבי"ה‪ ,‬ג‪ ,‬ספריית‬ ‫מונטיפיורי‪ ,‬לונדון‪ ,‬סימן ‪) 498‬המכון לתצלום כתבי יד‪ ,(F6126 ,‬שנכתב כתגובה‬ ‫למאמר של שי"ר‪' ,‬מכתב כג'‪ ,‬כרם חמד א )תקצ"ג(‪ ,‬עמ' ‪.87-83‬‬ ‫שור‪ ,‬שברי לוחות‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ,‬הקדמה‪ .3a ,2a ,‬כרך זה כלל גם מאמרים קצרים‬ ‫מסודרים על פי הא"ב‪ ,‬כמו למשל שער מיוחד על ספר רזיאל‪ ,‬בו נדון בהמשך‪.‬‬ ‫ניסיון לשחזר את רשימת ספריו מצוי אצל קרסל‪ ,‬כתבי המילזאהגי‪ ,‬עמ' ‪ .94-91‬על‬ ‫כתבי יד חסרים ראו בין השאר אברהם ברלינר‪ ,‬והמה בכתובים‪ ,‬העתקות )כתבי יד(‬ ‫מנחלת האחים לבית יאללעש‪ ,‬ברלין תרס"ט‪ ,‬עמ' ‪Gotthard Deutsch, ‘Samiler, ;VI‬‬ ‫‪.A. G.’ Jewish Encyclopedia, 10, London 1905, p. 684‬‬ ‫‪Eljakim Milshagi, 'Ueber den angeblichen Grabstein des Isaak Sangari', Der 67‬‬ ‫‪ .Orient 18 (1840), col. 283-284‬ראו גם שי"ר‪ ,‬כרם חמד ה )תר"א(‪ ,‬עמ' ‪.232-231‬‬ ‫‪Samuel Holdheim, 'Schwerin', Allgemine Zeitung des Judentums 9, no. 47 (1845), 68‬‬ ‫‪ .pp. 697-698‬כאן צורף פרגמנט עברי מתוך מאמרו של המילזאהגי‪.‬‬ ‫‪296‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫המילזאהגי וספרות הקבלה‬ ‫בתוך ספריו של המילזאהגי‪ ,‬בדפוס ובכתב יד‪ ,‬ניכרת התעסקות אינטנסיבית בספרות‬ ‫הקבלה על ענפיה השונים‪ .‬לדבריו הגיע לחקירתה של ספרות זו על אף שרבותיו לא‬ ‫לימדוה לתלמידיהם‪ .‬כך רשם‪' :‬ואני החשתי‪ ,‬אחרש‪ ,‬אתאפק מללמוד ספרי‬ ‫המקובלים‪ ,‬כי בבית אבי וזקני ודודי רבני ק"ק לובר טוב )סמוך לבדריטשוב( ובבית‬ ‫מוריי רבני הדור לא ראיתי שיקבצו לימודים בחכמת הקבלה או שידברו מזה עם‬ ‫תלמידיהם'‪ .‬כשנתגלגל לידיו ספר הזוהר דפוס קרימונה‪ ,‬וראה את ההבדלים בינו‬ ‫לבין דפוס מנטובה‪ ,‬החל להתעורר ולחקור את הטקסטים הקבליים‪ .‬רבותיו לעגו לו‬ ‫ואמרו‪' :‬מה לך ולספרי קבלה כלך אצל נגעין ואהלות'‪ ,‬אך כבר נוצר אצלו הדחף‬ ‫ללימוד ספרי קבלה והרצון להציג טקסטים קבליים מבוררים ומבוארים‪ 69.‬עד מהרה‬ ‫החל להפוך כל ספר קבלי שנתגלגל לידו ועשה מאמצים מרובים להשיג כתבי יד‪,‬‬ ‫שרבים מהם מצא בספריות פרטיות של רבותיו בני גליציה‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא הסתפק‬ ‫בכתבי יד אלו וניסה לשכנע את גבירי גליציה – ללא הצלחה מרובה – שירכשו אוספי‬ ‫כתבי יד ברחבי אירופה ושירכזו אותם במקום אחד‪70.‬‬ ‫המילזאהגי מספר שעין רבות בכתבי יד של חסידי אשכנז; שקנה כתבי יד של‬ ‫אברהם אבולעפיה )קודם שלנדאור‪ ,‬ילינק ואחרים מבני המערב העלו על נס את‬ ‫דמותו(;‪ 71‬שקרא עשרות כתבי יד של קבלה לוריאנית; שראה בעיניו יותר מעשרים‬ ‫אילנות קבליים )'על קלף ונייר ארוכים מששה ועד עשרים אמות ויותר שהוציאו‬ ‫בעליהן עליהן הון רב‪ ,‬ובכולן לא מצאתי שנים ושלשה שיהיו דבריהם מכוונים לציור‬ ‫אחד ולכנויים ופרצופים אחדים‪ ,‬רק לא ראי זה כראי זה ותורת כל אחד בידו'(;‪72‬‬ ‫ושעבר על שלוש מאות כתבי היד של יש"ר‪ ,‬שהועברו לידי יהושע השל שור‪ ,‬ובהם‬ ‫טקסטים קבליים רבים‪ 73.‬אף היה לו תחביב של פענוח קמיעות‪ ,‬כפי שניכר מכמה‬ ‫הערות לאורך חיבוריו‪74.‬‬ ‫את ידיעותיו לא שמר לעצמו ונראה שסייע לאחרים בזיהוי כתבי יד שנתגלגלו‬ ‫לידם ואף לימד קבלה ליחידים‪ .‬כך למשל סיפר שלימד קבלה את בצלאל שטרן‬ ‫)תלמידו של יוסף פרל שלימים הפך למנהל בית ספר יהודי באודסה(‪' :‬בהיותו‬ ‫בגליציה למד אצלי שורשי חכמת הקבלה והבנת ספר הזוהר בעיון רב‪ ,‬כי נפשו חשקה‬ ‫‪69‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪74‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראב"יה )כ"י(‪ ,‬הקדמה‪.2a ,‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ .‬על חזיונות קיבוץ וכינוס כתב יד באותן השנים ראו יונתן‬ ‫מאיר‪' ,‬שורשיה של חברת מקיצי נרדמים במזרח אירופה'‪ ,‬מתרדמת הספרים לארון‬ ‫הספרים‪ :‬מאה וחמישים שנה למקיצי נרדמים‪ ,‬ירושלים תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪.45-33‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.62a ,6a ,‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪ .2‬יש"ר שלח את הרשימה לצונץ‪ ,‬ארכיון צונץ ‪,4° 792‬‬ ‫תיק ‪ .G20/511‬על אוסף זה ראו ‪Bemjamin Richler, Guide to Hebrew Manuscript‬‬ ‫‪.Collections, Jeruslaem 2014, pp. 180, 200‬‬ ‫למשל המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪.30-28 ,19-17 ,8‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪297‬‬ ‫לדעת על מה אדני חכמה זו הטבעו'‪ 75.‬לא בכך הסתכמו מעלותיו ונראה שבירר לו‬ ‫דרך מיוחדת בקבלה – דרך שהייתה יוצאת דופן למדי‪.‬‬ ‫ענייני קבלה בספר ראבי"ה‬ ‫בספר ראבי"ה הנדפס הקדיש המילזאהגי עמודים רבים לתולדות הדפסת ספר הזוהר‬ ‫ולמבנהו הספרותי‪ 76.‬הדברים נכתבו בחלקם כתגובה להערותיו של צונץ בענייני‬ ‫קבלה לאורך ספר 'הדרשות בישראל'‪ ,‬שרוח קרה נושבת בהם‪ 77.‬צונץ איחר את‬ ‫הופעתה של ספרות זו‪ ,‬ראה בספר הזוהר חיבור שנכתב בראשית המאה הארבע‬ ‫עשרה‪ ,‬ואף הוסיף בכתב יד בשולי ספרו כי 'ראיות ]לאיחור ספר הזוהר[ נמצאות‬ ‫במטפחת ספרים‪ ,‬בחינת הדת‪ ,‬ארי נוהם כ"י‪ ,‬ריג'יו )אחרי בחינת הדת וארי נוהם‬ ‫כ"י(‪ ,‬אבל הראיות החזקות ביותר גנוזות עדיין אצל רפאפורט ואצלי'‪ 78.‬היינו‪ ,‬היה‬ ‫בידו מעין חיבור הנוגע לספר הזוהר‪ ,‬כשם שהיה חיבור מעין זה בידי שלמה יהודה‬ ‫רפאפורט‪ ,‬אך זה לא נדפס מעולם‪ 79.‬ברור שיחסו אל ספרות הסוד היהודית היה‬ ‫שלילי ובמקום אחד רשם שכל ספרי המקובלים אינם אלא 'ספרי תועים ומתעים‬ ‫‪80‬‬ ‫המשבשים את הדעות'‪.‬‬ ‫כמעין תמונת נגד הציג המילזאהגי בספר ראבי"ה תיאור קצר של התהוות ספר‬ ‫הזוהר והביקורת על קדמותו‪ .‬הוא נגע בהבדלים בין דפוסי הזוהר השונים )ובכלל זה‬ ‫ערך הבחנות חשובות בנוגע לדפוס קרימונה לעומת דפוס מנטובה(; דן בזרותה של‬ ‫ההקדמה לזוהר הנדפס; ניתח באופן מפורט את עדות ספר יוחסין על אופן חיבור‬ ‫ספר הזוהר וייחוסו לר' משה דיליאון‪ ,‬הרחיב בעניין קדמות הנקודות והטעמים‪,‬‬ ‫‪ 75‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .35‬לימים כתב שטרן דברים חריפים בגנות הקבלה והחסידות‪ .‬ראו ‪Marcin‬‬ ‫‪Wodziński, Haskalah and Hasidism in the Kingdom of Poland: A History of‬‬ ‫‪.Conflict, Oxford 2005, pp. 86-94, 260-263‬‬ ‫‪ 76‬המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬ג ע"ב – ד ע"א‪ ,‬יט ע"ב – כא ע"ב‪ ,‬כו ע"ב – לב ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 77‬בייחוד צונץ‪ ,‬הדרשות בישראל‪ ,‬עמ' ‪] 409-402‬נוסח עברי‪ ,‬עמ' ‪.[510-504 ,192-189‬‬ ‫יוליוס פירסט פרסם תרגום חופשי ומליצי של דברי צונץ על הקבלה כהקדמה לחיבורו‬ ‫של של יהודה אריה ממודינה‪ ,‬ספר ארי נוהם‪ :‬ספקות וריבות על תולדות ס' הזהר עם‬ ‫ויכוח נגד בעלי הקבלה‪ ,‬לייפציג ‪ ,1840‬עמ' ‪.IV-XVI‬‬ ‫‪ 78‬ההערה שולבה במהדורה השנייה של הספר‪ ,‬הדרשות בישראל‪ ,‬נוסח עברי‪ ,‬עמ' ‪;508‬‬ ‫ומופיעים בכתב היד של הספר בעמ' ‪) 405‬הספרייה הלאומית בירושלים‪ ,‬המחלקה‬ ‫לארכיונים‪ ,‬ארכיון צונץ ‪ ,4° 792‬תיק ‪ .(E4‬בחינת הדת נדפס מחדש בידי ריג'יו בשנת‬ ‫‪ 1833‬וארי נוהם בשנת ‪ .1840‬בהמשך ההערה הזכיר צונץ בחיוב גם את את ספרו האנטי‬ ‫קבלי של מיזס‪ ,‬קנאת האמת‪ ,‬שנדפס בשנת ‪.1828‬‬ ‫‪ 79‬הכוונה להשגות שי"ר על ספרו של קוניץ שנדפסו במאוחר‪ :‬נחלת יהודה כוללת‬ ‫תשובות להשגות ר"מ קוניץ ז"ל בס' בן יוחאי‪ ,‬לעמבערג תרל"ג‪ .‬קיומו של ספר זה‬ ‫נרמז באיגרת אנונימית עליה חתום ש"ש‪' ,‬מכתב כט'‪ ,‬כרם חמד ב )‪ ,(1836‬עמ' ‪.172‬‬ ‫‪ 80‬לאופולד צונץ‪ ,‬איגרת לשד"ל‪) 1852 ,‬כ"י(‪ ,‬הספרייה הלאומית בירושלים‪ ,‬המחלקה‬ ‫לארכיונים‪ ,‬ארכיון צונץ ‪ ,4° 792‬תיק ‪.F3.5‬‬ ‫‪298‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫‪81‬‬ ‫והעלה סוגיות נוספות שבחלקן נרחיב בהמשך‪ .‬בתוך דבריו העיר גם כמה הערות‬ ‫חשובות הקשורות להתפשטות השבתאות ולזיהוי ספרים המכילים רמזים‬ ‫שבתאיים‪ 82.‬המילזאהגי חפץ להוסיף לספר ראב"יה נספחים מיוחדים המוקדשים‬ ‫לספר יצירה ולספר רזיאל‪ ,‬אך אלו לא נדפסו בעותקים המצויים בידינו‪ 83.‬עם זאת‪,‬‬ ‫עיקר החידוש בספר ראבי"ה בהקשר לקבלה היה בהשקפה החדשה בדבר שכבות‬ ‫הזוהר ובהבחנות בין 'גוף הזוהר' לתוספות מאוחרות יותר‪ .‬המילזאהגי התבסס לא‬ ‫מעט על התיזה שהציע יעקב עמדין לפניו אך פיתח את הדברים בצורה שונה‬ ‫ומרשימה לא פחות‪ ,‬עד שהעמיד יסודות לבניין 'זוהר קדמון' ו'טהור'‪ .‬דברי‬ ‫המילזאהגי זכו להתייחסויות רבות בספרות המחקר והפולמוס בשנים מאוחרות‬ ‫יותר‪ ,‬גם מבלי להכיר את ספריו הגנוזים‪ .‬משנת ‪ 1849‬ואילך הושם דגש ברשימות‬ ‫ביבליוגרפיות על כך שספר ראבי"ה מכיל גם ענייני קבלה‪ ,‬גם אם לא נרשם כך על‬ ‫שער הספר‪ ,‬ורבים החלו להיתלות בדברים הקצרים שכתב ולפתחם‪ 84.‬כך למשל‬ ‫הרבה אדולף ילינק לצטט את דברי המילזאהגי על הזוהר‪ 85,‬ורושמו ניכר גם בכתבי‬ ‫‪86‬‬ ‫כמה מקובלים שנתלו בדבריו בדרכים שונות ומשונות‪.‬‬ ‫‪ 81‬על אבחנותיו של המילזאהגי בנוגע להקדמת הזוהר והדפוסים השונים ראו דניאל‬ ‫אברמס‪' ,‬אימתי חוברה ההקדמה לספר הזוהר? ושינויים בטפסים שונים של ההקדמה‬ ‫בדפוס מנטובה'‪ ,‬אסופות ח )תשנ"ד(‪ ,‬עמ' ריא‪-‬רכו‪.‬‬ ‫‪ 82‬המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬כז ע"ב‪ ,‬כח ע"ב )ושם דברים על ספר חמדת צבי(‪.‬‬ ‫‪ 83‬שם‪ ,‬יב ע"ב‪ .‬ראו על כך ‪.De Navorscher, 4 (1854), p. 7‬‬ ‫‪Julius Fürst, Bibliotheca judaica: bibliographisches Handbuch der gesammten 84‬‬ ‫‪jüdischen Literatur, 1, Leipzig 1849, p. 379; Gershom Scholem, Bibliographica‬‬ ‫‪ . Kabbalaistica, Leipzig 1927, p. 107‬על ההיתלות בהמילזאהגי בעניינים שונים ראו‬ ‫‪Marcus Ehrenpreis, Die Entwickelung der Emanationslehre in der Kabbala des‬‬ ‫‪XIII. Jahrhunderts, Frankfurt a/M 1895, p. 20; Philipp Bloch, 'Die jüdische‬‬ ‫‪Mystik und Kabbala', Die Jüdische litteratur seit abschluss der kanons, Vol. 3:‬‬ ‫‪Geschichte der Poetischen, Kabbalistischen, historischen und neuzeitlichen‬‬ ‫‪;litteratur der juden, eds. J. winter, Aug. Wünsche, Trier 1896, pp. 266, 270-271‬‬ ‫רוזנטל‪ ,‬יודע ספר‪ ,‬עמ' ‪ ;93-91‬גוטלובר‪ ,‬תולדות הקבלה והחסידות‪ ,‬עמ' ‪.86 ,85 ,69‬‬ ‫‪Adolphe Franck, Die Kabbala, oder die Religionsphilosophie der Hebräer, 85‬‬ ‫‪Leipzig 1844, pp. xii, 68, 293-294; Adolphe Jellinek, 'Die Namen des Sohar bei‬‬ ‫‪Recanati', Der Orient 12. No. 21 (1851), p. 391; idem, Moses ben Schem-Tob de‬‬ ‫‪Leon und Sein Verhältniss zum Zohar, Leipzig 1851, p. 5; idem, Beiträge zur‬‬ ‫‪Geschichte der Kabbala, 1, Leipzig 1852, p. 23; idem, Beiträge zur Geschichte‬‬ ‫‪ .der Kabbala, 2, Leipzig 1852, p. 63‬על שגיאה של המילזאהגי בענין 'שם הכותב'‬ ‫שילינק נתלה בה ראו ‪Isaak Markus Jost, Adolph Jellinek und die Kabbala: Ein‬‬ ‫‪.Literatur-Bericht, Leipzig 1852, pp. 8-9‬‬ ‫‪ 86‬למשל בשו"ת הקבלי יוצא הדופן במקוריותו של שניאור זלמן דובער‪ ,‬ספר מצב הישר‪,‬‬ ‫א‪ ,‬ווילנא תרמ"א‪ ,‬א ע"א – ב ע"א‪ ,‬ב ע"ב‪,‬ה ע"א; ב‪ ,‬ווילנא תרמ"ז‪ ,‬לג ע"ב; ובדברי‬ ‫אליהו בן אמוזג‪ ,‬תורת השם‪ ,‬ספר דברים‪ ,‬ליוורנו תרכ"ג‪ ,‬קכה ע"ב‪.‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪299‬‬ ‫כתב יד 'זהרי ראבי"ה' ותרגום הזוהר‬ ‫דיוניו של המילזאהגי בספר הראבי"ה אמנם היו מרובי חשיבות‪ ,‬אך יש להציגם לאור‬ ‫חיבוריו הגנוזים‪ .‬ברור שמה שהעלה בספר הנדפס היה רק חלק קטן מיריעה רחבה‬ ‫ויוצאת דופן שלא הצליח להביא לדפוס‪ .‬בהקשר זה יש חשיבות רבה לאחד מספריו‬ ‫הגנוזים – 'זהרי ראבי"ה'‪ .‬ספר זה נשמר באופן חלקי )‪ 74‬דפים( ונכתב לאורך שנים‬ ‫מרובות גם אם נחתם בשנת תקצ"ז‪ 87.‬היה זה מעין מפתחות וכלים להבנת הזוהר‪,‬‬ ‫'הקדמה לחכמת הקבלה'‪ ,‬או בלשונו של המילזאהגי‪ :‬ספר שיבהיר את הטקסט‬ ‫הקבלי כך 'שיוכלו כל לומדי משנה ותלמוד להבין הדברים וללמוד ספר הזהר כאילו‬ ‫לומד מקרא או משנה וכל אחד יבין לפי מדריגתו ולפי שכלו'‪ 88.‬המילזאהגי מספר‬ ‫שהתעורר לחבר את הספר בשל חוסר הבהירות של הטקסטים הקבליים‪ ,‬בשל בורותם‬ ‫של מקובלי זמנו‪ ,‬כמו גם בשל הרתיעה הלא מוצדקת מספרות הסוד מצד משכילים‪.‬‬ ‫היה כאן כתב הגנה יוצא דופן על קדמות חלק מהטקסט הזוהרי‪ .‬גם אם נסמך לא‬ ‫מעט על כתיבה מוקדמת הנוגעת לביקורת ספר הזוהר )ובייחוד על ספר מטפחת‬ ‫ספרים של יעקב עמדין(‪ ,‬הרי שהפליג במקומות רבים וכתב שמצא 'נתיב לא ידעו עט‬ ‫סופר עד הנה לברר את החתום ואת הגלוי' שבספרי הקבלה‪ 89.‬כתב היד מורכב‬ ‫משערים ארוכים הכוללים מבוא לטקסטים הקבליים‪ ,‬ניסיון להבחין בשלבים השונים‬ ‫של יצירת הספרות הזוהרית‪ ,‬ניתוח ההבדלים בין דפוסי הזוהר השונים‪ ,‬הצגת‬ ‫רעיונות מרכזיים בספר‪ ,‬ניתוח מדוקדק של דברי יעקב עמדין‪ ,‬ניתוח פילולוגי של‬ ‫חטיבות הזוהר‪ ,‬ודיון בתוכנן של החטיבות השונות‪.‬‬ ‫עיקר מגמתו הוא חשיפת הרבדים השונים בטקסט )מה שראה כגוף הזוהר ומה‬ ‫שראה כתוספות מאוחרות – או בלשונו 'גנוזות ומובלעות'(‪ .‬הזוהר‪ ,‬לדבריו‪,‬‬ ‫'בהתחלה לא היה מסודר כמו שהוא עכשיו'‪ ,‬היינו 'היה לו סדר אחר' שלא על‬ ‫פרשיות התורה‪ 90.‬הוא מציע מעין התפתחות הדומה לדרך עריכת התלמוד‪ .‬הזוהר‬ ‫העיקרי הוא ישן‪ ,‬נתחבר קודם לזמן הגאונים‪ ,‬ומקורו בדברים שאירעו לרשב"י‬ ‫ולחבורתו והועברו בעל פה‪ .‬לאחר מכן הועלו הדברים על הכתב בקונטרסים על פי‬ ‫סדר המאורעות לזיכרון‪ ,‬ולאורך הדורות נוספו עליהם דברים מרובים שבחלקם‬ ‫בלבלו את המקור‪ 91.‬כך שסידרו וערכו לדבריו את הקונטרסים של הזוהר לא פחות‬ ‫משבע פעמים בשבעה זמנים שונים‪ ,‬ובכל פעם סודר באופן אחר‪ .‬עד שבאו‬ ‫‪87‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪91‬‬ ‫אליקים המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה‪ ,‬הספריה הלאומית בירושלים‪ ,‬המחלקה לכתב יד‪,‬‬ ‫‪) 121‬המכון לתצלום כתבי יד‪ .(B58 ,‬לתיאור ראשוני של כתב היד ראו גרשם שלום‪,‬‬ ‫כתבי יד בקבלה הנמצאים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי‪ ,‬ירושלים תר"צ‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ .40‬פרגמנטים מתוך ההקדמה פורסמו בידי יערי‪ ,‬עוד על המילזאהגי‪ ,‬עמ' ‪ .18‬לסיכום‬ ‫הספר ועיקר חידושיו ראו ישעיה תשבי‪ ,‬משנת הזהר‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תש"ט‪ ,‬עמ' ‪,60-59‬‬ ‫‪.102-101 ,97 ,96 ,86-85‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ,‬הקדמה‪.37b ,4a ,‬‬ ‫שם‪ ,‬הקדמה‪ .3a ,‬לסיכום תפיסתו של עמדין ראו תשבי‪ ,‬משנת הזוהר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪;56-53‬‬ ‫הוס‪ ,‬כזוהר הרקיע‪ ,‬עמ' ‪.326-313 ,282‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ .10a ,8a ,3a ,‬ראו גם הנ"ל‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬כא ע"א‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.20b ,20a ,19a ,15a-13a ,10a-8a ,‬‬ ‫‪300‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫‪92‬‬ ‫המדפיסים‪ ,‬הוסיפו משלהם וקבעו נוסח אחיד‪ .‬בתוך כך הרחיב המילזאהגי ותיאר‬ ‫את השיבושים ואת הנוסחים השונים שבדפוסים המעידים על השכבות; ועמד על‬ ‫שינויים לשוניים ותיאולוגיים המצביעים על קדימותן או איחורן של חטיבות‬ ‫שונות‪ 93.‬הדברים מנוסחים בחריפות ובפסקנות גם כאשר הוכחותיו היו קלושות‪ ,‬או‬ ‫השערות בעלמא‪ ,‬שבנקל ניתן לסתרן‪ .‬במקום אחד הדגיש שר' משה דיליאון בוודאי‬ ‫לא חיבר את 'הזוהר העיקרי' והוא גם לא ראה בו דמות מרכזית בכתיבת או בעריכת‬ ‫הקבצים הזוהריים או כמי שאחראי על התוספות המאוחרות )ובכלל זה רעיא מהימנא‬ ‫ותיקוני זוהר(‪ 94.‬המילזאהגי ביטל את אפשרות ייחוסם של חלקים מהזוהר לר' משה‬ ‫דילאון בהינף יד ובפלפולים פילולוגיים‪ ,‬ולמעשה דילג על השאלה בה התחבטו רוב‬ ‫מחברי זמנו ובעיני רבים מהווה עדיין את אחת השאלות המרכזיות בחקר הספרות‬ ‫‪95‬‬ ‫הזוהרית‪.‬‬ ‫לאור דברים אלו הציע המילזאהגי חלוקה מפורטת של חטיבות שונות בספר‬ ‫הזוהר‪ .‬לדבריו‪' ,‬ספר הזהר הקדוש‪ ,‬כמו שהוא בידינו‪ ,‬מצאתי בו יותר משלושים‬ ‫מחברות שונות‪ ,‬וספרים נפרדים ממחברים שונים‪ ,‬שכל אחד קנה לו שם בפני עצמו'‪,‬‬ ‫מלבד ה'גנוזים ומובלעות' שנשתרבבו אל תוך 'הזהר העיקרי'‪ 96.‬החלוקה החשובה‬ ‫שערך הקדימה חוקרים שהמשיכו בדברים דומים‪ ,‬דוגמת אהרן ילינק )בתוספות‬ ‫לספרו של פראנק(‪ ,‬איגנז שטרן‪ ,‬ומאוחר יותר גרשם שלום וישעיה תשבי‪ 97.‬הספרות‬ ‫הזוהרית כוללת אם כן לדבריו ספרים שונים מתקופת שונות‪ ,‬שיש לבררם ולעמוד על‬ ‫טיבם – ובייחוד לנתקם מהטקסטים הקדומים שעיקרם 'גוף הזוהר'‪ ,‬האידרות וספרא‬ ‫דצניעותא‪.‬‬ ‫בניגוד למשכילים וחוקרים אחרים ששאבו מעמדין את הביקורת הטקסטואלית‬ ‫המפרקת בעיקר בכדי להצביע על איחור הטקסט או על עורכו האחרון )דוגמת שי"ר‬ ‫‪92‬‬ ‫‪93‬‬ ‫‪94‬‬ ‫‪95‬‬ ‫‪96‬‬ ‫‪97‬‬ ‫שם‪.22b-21a ,20b ,16a ,‬‬ ‫שם‪.27a-22b ,‬‬ ‫שם‪.19a ,‬‬ ‫ראו את הדיון בדברי עמדין על רמד"ל‪ ,‬שם‪ ;32a-27a ,‬ושם ניתוח וסתירה של דברי‬ ‫ספר יוחסין‪ .‬ראו בהקשר זה את הערותיו העוקצניות של גרשם שלום‪' ,‬האם חיבר ר'‬ ‫משה די ליאון את ספר הזהר?'‪ ,‬מדעי היהדות‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תרפ"ו‪ ,‬עמ' ‪.20-18‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ;27a-18a ,16a ,‬הנ"ל‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬כ ע"ב‪ ,‬כא ע"א‪.‬‬ ‫לנסיונות חלוקה אחרים ראו ‪Franck, Die Kabbala, 293-294; Ignatz Stern, 'Versuch‬‬ ‫‪einer umständlichen Analyse der Sohar', Ben Chanaya 1-5 (1858-1862); Gershom‬‬ ‫‪;Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism, New York 1956, pp. 159-162‬‬ ‫תשבי‪ ,‬משנת הזוהר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .28-17‬ראו בהרחבה דניאל אברמס‪' ,‬זוהר‪ ,‬ספר וספר‬ ‫הזוהר‪ :‬לתולדות ההנחות והציפיות של המקובלים והחוקרים'‪ ,‬קבלה יב )תשס"ד(‪ ,‬עמ'‬ ‫‪Daniel Abrams, Kabbalistic Manuscripts and Textual Theory: ;215‬‬ ‫‪Methodologies of Textual Scholarship and Editorial Practice in the Study of‬‬ ‫‪Jewish Mysticism, Jerusalem and Los Angeles 2013, pp. 266-269, 297; idem,‬‬ ‫‪'Nineteenth-Century Precedents of Textual Scholarship of Kabbalistic Literature:‬‬ ‫‪Elyaqim Milzahagi’s "Zoharei Raviah" Ms. Jerusalem NLI 4° 121', Kabbalah 31‬‬ ‫‪.(2014), pp. 7-25‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪301‬‬ ‫בהערות שפיזר לאורך כתביו‪ ,‬יהודה ליב מיזס בספר 'קנאת האמת' ואברהם בער‬ ‫גוטלובר לאורך ספרו 'תולדות הקבלה והחסידות'(‪ ,‬ניסה המילזאהגי לבנות מתוך‬ ‫מלאכת הפירוק וההפרדה בנין של זוהר 'טהור' וקדום‪ .‬לא די היה לו בבירור 'ההפרש‬ ‫הגדול שבין הזהר העקרי ובין ההסופות והחיבורים שנספחו לו'‪ ,‬אלא הוא חפץ‬ ‫להציג את 'סודות הזהר העקרי'‪ ,‬ש'בריחיו ואדניו המה לבדם מקודשים'‪' ,‬לגלות‬ ‫מצפוני הזהר ממשכיות גנזי גוף הזהר העיקרי' וגם 'לעשות לו סמוכות מדברי‬ ‫התנאים והאמוראים'‪ 98.‬היה זה מעין ניסיון טיהור הזוהר וחשיפת הרובד הקדום‬ ‫והקדוש שלו‪ ,‬גם כאשר לא עמדו לפניו כתבי יד של ספר הזוהר וכל דיוניו היו‬ ‫מבוססים על בירורים פילולוגיים המבוססים על הדפוסים הראשונים בלבד; וגם‬ ‫כאשר‪ ,‬בניגוד לחוקרים אחרים בני זמנו )דוגמת רנ"ק‪ ,‬אדולף פרנק‪ ,‬אהרן ילינק‬ ‫ושלמה מונק(‪ ,‬לא גילה כל ענין בדיונים השוואתיים או בחשיפת המקורות‬ ‫הפילוסופיים הגנוזים בספר זה‪.‬‬ ‫ספר זהרי ראבי"ה לא היה אלא הקדמה לספר מקיף בהרבה שגם הוא לא נדפס –‬ ‫אותו כינה 'זוהר ספר"ד' – פירוש לזוהר עם העתקה ללשון העברית‪ 99.‬לצד התרגום‬ ‫הופיעו ארבעה פירושים‪ ,‬בבחינת ספר"ד או פרד"ס‪ :‬סוד )'להבין כל מאמר בזהר לאיזה‬ ‫תכלית נדרש ויברר פנימיות הכוונה'(‪ ,‬פשט )'באור הלשון'(‪ ,‬ראבי"ה )'בירור שורש‬ ‫הדברים והקבלות ונוסחים'(‪ ,‬ודרך אמת )שכוונתו כנראה לחילופי הנוסחים שמופיעים‬ ‫רק בחלק מהדפוסים(‪ 100.‬כינוס או שיחזור זה כלל רק את מה שכינה 'גוף הזוהר' והוא‬ ‫השמיט כל דבר שראה כתוספת מאוחרת )בייחוד את תיקוני זוהר וזוהר חדש(‪.‬‬ ‫לדבריו 'כל המצפצפים ומהגים בו ]בספר הזוהר[ אינם יודעים מאומה מהו התכלית‬ ‫הנרצה מאתו ואנה פניו מועדות'‪' ,‬אין איש שם על ליבו להעתיקו ללשון המובן אצלנו‬ ‫ולפרשו כראוי על סדריו‪ ,‬לפתוח את אוצרו הטוב'‪ ,‬והוא זה אשר יפתח את הפתח כך‬ ‫'שיוכל כל מבין להשיג תכלית מבוקשו'‪ 101.‬בעיניו הפירושים הקיימים על הזוהר הם‬ ‫חתומים וסתומים וברובם מבוססים על קבלת האר"י‪ .‬כך כתב‪' :‬מזמן שנתפשט ספר‬ ‫הזהר בעולם עד היום עדיין לא נדפס חיבור שיפרש דברי הזהר בדרך שיבינו אותו‬ ‫לומדי משנה ותלמוד‪ ,‬יען הפירושים וההגהות המפורסמים אצלינו‪ ,‬המה בכולם על‬ ‫כתבי האר"י ז"ל שחיברו תלמידיו‪ ,‬ואחרי שקריתי אותם ולמדתי מפרשי הזהר‪ ,‬ראיתי‬ ‫שכולם כאחד פירשו הנסתרות שבזהר בסודות יותר צפונות ונעלמות‪ ,‬וגם מנגלות‬ ‫‪98‬‬ ‫‪99‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪101‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ,‬הקדמה‪.4a-3a ,‬‬ ‫שם‪ ,‬הקדמה‪ .30a-b ,4a ,3a ,‬נדמה שרוב הספר היה מוכן בשנת תקפ"א‪ .‬הספר נזכר‬ ‫בדברי יעקב מליסא שמביא ישכר בער בלומנפלד‪' ,‬דבר אל הקורא'‪ ,‬המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪,‬‬ ‫עמ' ‪ .2‬ראו גם שלום‪ ,‬כתבי יד בקבלה‪ ,‬עמ' ‪ ;40‬תשבי‪ ,‬משנת הזהר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;113‬הוס‪,‬‬ ‫כזוהר הרקיע‪ ,‬עמ' ‪ ;374‬הנ"ל‪' ,‬תרגומי הזוהר'‪ ,‬חידושי זוהר‪ :‬מחקרים חדשים בספרות‬ ‫הזוהר‪ ,‬בעריכת רונית מרוז‪ ,‬תל אביב תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.54‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ,‬הקדמה‪.4a ,‬‬ ‫שם‪.3a ,‬‬ ‫‪302‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫‪102‬‬ ‫עשו נסתרות'‪ .‬על כן החליט 'להגיהו ולפרשו כראוי על אופן שיבינו אותו כל לומדי‬ ‫משנה ותלמוד'‪' ,‬כאילו לומד מקרא או משנה'‪ 103.‬המילזאהגי מספר שאף הציג את‬ ‫כתב היד בפני 'לומדי תורה אשר מנעורם עד זקנה ושיבה היו מרחיקים לימוד הזהר‬ ‫וחכמת הקבלה ויהי בקראם ספר זה ובאו בשעריו התחילו לחבב חכמה זו'‪ 104.‬הוא‬ ‫האמין שהפירוש והתרגום שהוא מציג‪ ,‬לצד זהרי ראבי"ה‪ ,‬לא רק יחולל שינוי בדרך‬ ‫חקירת הקבלה אלא בדרך לימוד הקבלה והפצתה ברבים‪.‬‬ ‫תמונה כללית זו‪ ,‬שתמציתה הופיעה כבר בספר ראבי"ה המודפס‪ ,‬זכתה ללעג‬ ‫מצד משכילים שונים שלא ירדו לסוד הטקסט של המילזאהגי ולכוונותיו‪ .‬כך למשל‬ ‫כתב ריב"ל כי 'בכל התאמצותו להעמיד קדושת ספר הזוהר על כנו ולחזק כל ידים‬ ‫רפות המסופקים בקדושתו‪ ,‬ובכל העמל והטורח שמונה וסופר מאמרים‪ ,‬בכל זאת‬ ‫נראה ממנו בעליל שגם הוא מיחס ספר הזוהר לאחרונים‪ ,‬וכל טרחתו בזה הוא רק‬ ‫להראות בקיאותו בספר הזוהר ולא יותר'‪ 105.‬מבחינת ריב"ל התמונה היא פשוטה‬ ‫למדי‪' :‬הסכמה כוללת היא‪ ,‬כנראה בעליל לכל חכם וחוקר‪ ,‬שהזוהר הוא מעשה ידי‬ ‫ר' משה דיליאון‪ ,‬וכל השקלא וטריא בגוף הזוהר ובההוספות שנעשו בו אח"כ הוא‬ ‫בכלל עוסק בדברים בטלים‪ ,‬וכל חכמה ותחבולה בזה המה פעולת שקר'‪ 106.‬אך‬ ‫דווקא באותם 'דברים בטלים' ראה המילזאהגי את עיקר ולב העניין כולו‪.‬‬ ‫ההתרחקות מהנימה הפולמוסית‪ ,‬כמו גם השינויים שעבר מחקר הקבלה‪ ,‬גילו‬ ‫פנים חדשות ביצירתו של המילזאהגי‪ ,‬גם אם לא הביאו להדפסת כתביו הגנוזים‪ .‬כך‬ ‫כתב גרשם שלום על כתב היד 'זהרי ראבי"ה' שנתגלגל לידו בשנות העשרים של‬ ‫המאה העשרים‪' :‬אין ספק שהוא הספר היותר חשוב שנתחבר על אודות הזהר מחכמי‬ ‫ישראל במאה האחרונה‪ .‬ואילו היה נדפס בשעה נכונה‪ ,‬היה מכוון את הויכוחים‬ ‫המדעיים בכיוון פורה יותר'‪ ,‬שהוא 'ספר שלא פג טעמו גם היום והעמיק בביאור‬ ‫פשטי הזהר ושאר חקירות על בניינו הספרותי וחלקיו וכו' וחבל שלא נדפס בשעתו‬ ‫כי ברכה בו'‪ 107.‬במקום אחר כתב שלום על המילזאהגי 'כהערת שוליים אירונית'‬ ‫למצב חקר הקבלה במאה התשע עשרה‪ ,‬שהנה 'מחקריו המקיפים עד למאוד של מי‬ ‫שהעמיק ביותר לדון מבחינה ביקורתית בספרות הקבלה המוקדמת‪ ,‬מעולם לא זכו‬ ‫‪108‬‬ ‫להידפס‪ ,‬וברובם נעלמו כליל'‪.‬‬ ‫‪102‬‬ ‫‪103‬‬ ‫‪104‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪106‬‬ ‫‪107‬‬ ‫‪108‬‬ ‫שם‪ .6a ,‬טיעונים דומים נשמעו לימים בפי מפרשי זוהר אחרים‪ ,‬למשל הלל צייטלין‪,‬‬ ‫'מפתח לספר הזוהר'‪ ,‬התקופה ט )תרפ"א(‪ ,‬עמ' ‪ .274‬ההנחה כי אי אפשר להבין את‬ ‫הזוהר אלא דרך האר"י הייתה רווחת למדי‪ .‬ראו אגרות שי"ר לשד"ל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.54‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ,‬הקדמה‪.37b ,3a ,‬‬ ‫שם‪.5a ,‬‬ ‫לוינזון‪ ,‬יזרעאל‪ ,‬עמ' ‪.125-124‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.128‬‬ ‫שלום‪ ,‬כתבי יד בקבלה‪ ,‬עמ' ‪.40‬‬ ‫גרשם שלום‪ ,‬עוד דבר‪ :‬פרקי מורשה ותחיה )ב(‪ ,‬בעריכת אברהם שפירא‪ ,‬תל אביב‬ ‫תש"ן‪ ,‬עמ' ‪.Gershom Scholem, Judaica, 3, franfkurt am Main 1970, p. 261 ;319‬‬ ‫על דברים דומים שב בתמצתיות‪Gershom Scholem, 'Kabbala', Encyclopaedia :‬‬ ‫‪Judaica, 9, Berlin 1932, col. 730; idem, Kabbalah, Jerusalem 1988, pp. 202, 220,‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪303‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬לא בכך הסתכם חידושו של המילזאהגי‪ ,‬או ליתר דיוק‪ :‬לא זה היה‬ ‫ייחודו של המילזאהגי‪ .‬גם הלועגים וגם המשבחים לא שמו ליבם לאינטרס המרכזי‬ ‫שהביא את המילזאהגי לחבר את ספריו הנוגעים לקבלה‪ ,‬ובפרט את ספרו על הזוהר‪,‬‬ ‫אינטרס שמעמיד את מחקריו באור שונה לחלוטין ולא רק כניסיון כושל או מוצלח‬ ‫לעמוד על מקורותיו של ספר הזוהר באופן 'אובייקטיבי' ושקול ולענות על שאלת‬ ‫מהות מחברו‪ .‬ברור שזיקתו של המילזאהגי לזוהר לא הייתה רק על דרך המחקר והוא‬ ‫הפליג במעלת הספר ובידיעות הטמונות בו כמקובל ממש‪ .‬הזוהר נדמה בעיניו כ'ראש‬ ‫לכל ספרי המקובלים אשר לפניו לא היה ולא קם כמוהו'‪ ,‬וכספר ש'גדולתו ורום‬ ‫קדושתו נודע בכל קצוי ארץ'‪ 109.‬הוא הוסיף וכתב שללימוד הקבלה ישנה תכלית‬ ‫עליונה ו'אמת מבהילה' – הרחקת הגשמיות‪ ,‬ועל כן יש לזרז את הבריות לעסוק‬ ‫בה‪ 110.‬בדומה לעמדין שב והדגיש כי 'כל עצם ספר הזוהר הקדוש הוא כעצם השמים‬ ‫לטוהר'‪ ,‬גם אם פושעים נכשלו בו‪ ,‬היינו שבתאים‪ .‬ברוח זו טען שכל דברי המינות‬ ‫נשתרבבו בהוספות מאוחרות ורק מיעוטן נשתברבו במה שכינה 'הזוהר העיקרי'‬ ‫הקדמון‪ 111.‬דגם זה אמנם כבר מצוי אצל עמדין‪ ,‬שבסופו של דבר הציע גם הוא קווים‬ ‫לבירור 'הזוהר האמתי'‪ ,‬אך המילזאהגי לקח משימה זו ברצינות יתירה והציע כללים‬ ‫פילולוגיים לבחינת מפעל מעין זה והחל ליישמו‪ .‬בעניין נוסף מתייחדת דרכו של‬ ‫המילזאהגי‪ .‬לדבריו חפץ לקרב את דברי המקובלים 'אל השכל'‪ ,‬כך שכל אחד יוכל‬ ‫לקרוא ולהבין את הטקסט ולעמוד על סגולותיו‪ ,‬גם אם אינו נוטה לדרך החסידים‬ ‫והמקובלים בני הזמן‪ 112.‬הוא טען שוב ושוב שאין סתירה בין מדע לקבלה‪ ,‬שחכמת‬ ‫הרפואה והניתוח מאמתות את דברי המקובלים ואפילו סודות המסמריזם וגילוי‬ ‫'חכמת המגנטיסמוס' )היינו‪ ,‬המסמריזם החזיוני נוסח יוסטינוס קרנר ששם במרכז‬ ‫מדיום או חוזה והיה נפוץ ברומנטיקה הגרמנית בת הזמן(‪ ,‬מאמתים את תורת הסוד‬ ‫‪113‬‬ ‫היהודית‪.‬‬ ‫‪ .240, 242‬בעקבות שלום הציגו כמה חוקרים את המילזאהגי כחוקר 'אובייקטיבי' שהקדים‬ ‫את מחקר הקבלה המודרני‪ .‬למשל ‪David Biale, Gershom Scholem: Kabbalah and‬‬ ‫‪Counter-History, Cambrige and London 1979, pp. 25, 116, 255; Daniel Abrams,‬‬ ‫‪‘Defining Modern Academic Scholarship: Gershom Scholem and the Establishment‬‬ ‫‪of a New (?) Discipline’, The Journal of Jewish Thought and Philosophy 9 (2000), pp.‬‬ ‫‪ .294-295, 297‬דב סדן העיר 'שאילו נתפרסם ]ספר זהרי ראבי"ה[ בשעתו והיתה התמורה‬ ‫‪109‬‬ ‫‪110‬‬ ‫‪111‬‬ ‫‪112‬‬ ‫‪113‬‬ ‫בהבנת תורת הח"ן תמורה'‪ ,‬ארחות ושבילים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.273‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ,‬הקדמה‪ .6a ,3a ,‬ראו גם הנ"ל‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬כז ע"א‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.36a ,35b ,‬‬ ‫שם‪.13a ,‬‬ ‫שם‪.10a ,6a ,‬‬ ‫שם‪ .74a ,69b ,63a ,62b ,60a ,‬על ענין אמיתות שיטת מסמר והיכולת להבין דרכה‬ ‫'סודות' שאינם אלא 'חכמות טבעיות'‪ ,‬ראו אהרן חורין‪' ,‬מכתב י'‪ ,‬כרם חמד א )תקצ"ג(‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ;88‬יצחק בר לוינזון‪ ,‬בית יהודה‪ ,‬ווילנא תרי"ח‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ;129-128‬אליעזר צבי‬ ‫הכהן צווייפל‪ ,‬שלום על ישראל‪ ,‬ב‪ ,‬ז'יטומיר תרכ"ט‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .68‬ראו ‪Jonatan Meir,‬‬ ‫)‪.'Haskalah and Mesmerism: Opening Notes' (forthcoming‬‬ ‫‪304‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫כאן אנו מגיעים לאינטרס המרכזי במיפוי המחודש של ספרות הקבלה – לא רק‬ ‫על דרך ההתפתחות ההיסטורית כמו שעשו משכילים וחוקרים אחרים בתקופתו‪ ,‬או‬ ‫על דרך פירוש המציע הסבר לסתירות שבספר כמו שעשו מקובלים רבים – אלא על‬ ‫דרך בירור טקסטואלי וניסיון להציע שכבות שונות של הטקסטים הקבליים‪ .‬מטרתו‬ ‫הייתה להציג בסופו של דבר טקסט מוקדם‪ ,‬נקי ומבורר‪ ,‬ועל כן גם טהור‪ .‬בירור‬ ‫הטקסט הקבלי הנקי )ללא התוספות המאוחרות( היה בעבורו מפעל של ביעור‬ ‫המינות הנתלית בקבלה והצגת הקבלה האמתית המשקפת מדע טהור ופילוסופיה‬ ‫מזוקקת‪ ,‬שמפתחותיה כמובן נתונים בידו‪.‬‬ ‫בירור כתבי האר"י‬ ‫נראה שהמילזאהגי חפץ לערוך מפעל דומה גם לכתבי האר"י‪ ,‬ספרות שראה ברוחו‬ ‫של עמדין כבעייתית באופן מיוחד‪ ,‬לא רק בשל העריכה הלקויה אלא גם בשל‬ ‫פירושים שבתאיים שנתערבבו בה וזיופים של טקסטים בידי השבתאים‪ 114.‬ב'זהרי‬ ‫ראבי"ה' העיר הערה עוקצנית על יצחק סטנוב שאין לסמוך על כתבי האר"י שהדפיס‪,‬‬ ‫'שכבר נודע דרכו של הלוי הזה בספריו‪ ,‬ומזה תבין על שאר כתבי האר"י שנדפסו‬ ‫בעיר הנ"ל ]קארעץ[ רובם ככולם'‪ 115.‬אמירה מעין זו שבה גם אצל משכילים אחרים‪,‬‬ ‫דוגמת ריב"ל‪ ,‬אך המילזאהגי אמר את הדברים לא רק מתוך נימה פולמוסית בגנות‬ ‫נושאי קבלת האר"י בזמנו‪ 116.‬דבריו נאמרו בעקבות בחינת הטקסטים עצמם‪ ,‬בדפוס‬ ‫ובכתבי יד‪ ,‬כשהוא נתלה בדברי החיד"א על הבלבול השורר בכתבי האר"י‪ 117.‬לדבריו‬ ‫ראה בעצמו יותר משלושים כתבי יד של ספרי עץ חיים ופרי עץ חיים 'ולא ראי זה‬ ‫כראי זה'‪ .‬כתבי האר"י המודפסים והנפוצים בכל הארץ אינם אלא 'נובלות קונטרסים‬ ‫בלי סדר וסגנון'‪ ,‬שאינם מבוררים דים ואין לסמוך עליהם‪' ,‬ובאמת אחר יגיעות רבות‬ ‫שעמלתי לקבץ כתבי הקבלה ואחר השקידה ועיון בדברים לא נשאר בידי רק מקצת‬ ‫הקדמות שיכולתי לדון עליהם שיצאו מפי האר"י והרח"ו ז"ל'‪ 118.‬באופן דומה ביקר‬ ‫את הכוונות שנדפסו בסידורי האר"י שלדבריו הם מעשה ידי תלמידים המאוחרים‬ ‫ואין מקורם בר' יצחק לוריא עצמו‪ 119.‬ברור לו שרוב הכתבים המיוחסים לאר"י אינם‬ ‫‪114‬‬ ‫‪115‬‬ ‫‪116‬‬ ‫‪117‬‬ ‫‪118‬‬ ‫‪119‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬כז ע"ב‪ ,‬כט ע"א; זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ .8a ,6a ,4a ,‬ראו על כך‬ ‫ורסס‪ ,‬השכלה ושבתאות‪ ,‬עמ' ‪.124-120 ,28-27‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.6a ,‬‬ ‫למשל לוינזון‪ ,‬שרשי לבנון‪ ,‬עמ' ‪ ;246 ,244-243‬זעליג צבי מונדשיין‪ ,‬לשון חכמים‪ ,‬א‪,‬‬ ‫למברג תרכ"ה‪ ,‬עמ' סה‪-‬סו; אפרים דיינארד‪ ,‬אור המאיר‪ ,‬נויארק תרנ"ז‪ ,‬עמ' ‪;84-83‬‬ ‫צווייפל‪ ,‬שלום על ישראל‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.116-115‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬הערות לשם הגדולים )כ"י(‪ 90 ,‬ע"א‪ 91 ,‬ע"א‪ .‬לדבריו הרחיב את הדיון‬ ‫בכתבי האר"י בחיבור הגנוז 'ילקוט ראבי"ה'‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.7a ,‬‬ ‫שם‪.6a ,‬‬ ‫אליקם גצל המילזאהגי‪ ,‬בית אלקים‪/‬כתב אלקים‪ ,‬כתב יד וולך ‪) 41‬המכון לתצלום כתבי‬ ‫יד‪ ,(F75955 ,‬עמ' ‪.55‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪305‬‬ ‫שלו ויש לבררם מחדש ובכך הציע מעין מפעל שהקדים את מה שחוקרים אחדים‪,‬‬ ‫כמו גם כמה מקובלים‪ ,‬עושים בימינו‪120.‬‬ ‫ספרים נוספים הנוגעים לקבלה‬ ‫המילזאהגי מספר שבידו היו עוד כמה ספרים מקיפים שעניינם תורת הסוד‪ .‬חלקם‬ ‫אינם אלא השלמה למפעל הזוהר שלו‪ .‬גצל קרסל רשם ‪ 36‬ספרים אותם הזכיר‬ ‫המילזאהגי בשמם‪ ,‬מתוך ‪ 72‬הספרים שהתהדר בכתיבתם‪ 121.‬ניתן לדייק ולהבחין‬ ‫בתשעה עשר ספרים מתוכם הנוגעים ישירות לספרות הקבלה‪' (1) :‬דרכי המקובלים'‪,‬‬ ‫תולדות הקבלה על גווניה‪' (2) 122.‬גלגול נשמות'‪ ,‬ביאור השיטות השונות בעניין‬ ‫הגלגול‪ (3) 123.‬פירוש לספר יצירה‪ (4) 124.‬חיבור מקיף על ספר הבהיר ומקורותיו‪125.‬‬ ‫)‪ (5‬ספר 'רזי הקנה'‪ ,‬העוסק בין השאר בספר ברית מנוחה‪' (6) 126.‬מענה אליקים' או‬ ‫'מפה ומטפחת ספרים'– תשובה לספר מטפחת ספרים ליעקב עמדין‪ (7) .‬ומנגד ספר‬ ‫בשם 'השגות על ספר בן יוחאי'‪ ,‬השגות על ספרו של משה קוניץ שבא לתרץ את‬ ‫קדמות הזוהר‪' (8) 127.‬פתרון לשון כשדי'‪ ,‬הוא מילון זוהרי ו'ביאור כל המלות הזרות‬ ‫ותיבות חמורות שבכל חלקי הזהר'‪' (9) 128.‬קונטרס פתיחת ראבי"ה והקדמות הזוהר'‪,‬‬ ‫שעניינו הקדמת הזוהר שלדעתו מאוחרת‪ (10) 129 .‬חיבור מיוחד על הרעיא מהימנא‬ ‫ותיקוני זוהר‪ ,‬אותם ראה בעקבות עמדין כתוספות מאוחרות וכרחוקים‬ ‫ב'גוזמאותיהם' מהזוהר העיקרי הקדמון‪ ,‬ועל כן נתלו בהם השבתאים ביתר שאת‬ ‫'וביחוד כת האחרונה שלו כנודע'‪ ,‬היינו הפרנקיסטים‪' (11) .‬ילקוט ראבי"ה'‪ ,‬בירור‬ ‫שיטות המקובלים האחרונים‪ ,‬דיונים בקבלת האר"י כמו גם דיון על ר' שמשון‬ ‫מאוסטרפילה‪ (12) 130.‬וחיבור קצר על ספר רזיאל ומקורותיו‪ ,‬בו נדון בהמשך‪.‬‬ ‫‪ 120‬מפעל בירור כתבי האר"י נעשה בידי יוסף אביבי‪ ,‬קבלת האר"י‪ ,‬א‪-‬ג‪ ,‬ירושלים תשס"ח‪.‬‬ ‫על המהדורות שמדפיס המקובל יעקב משה הלל‪ ,‬ראו ‪Jonatan Meir, ‘The Boundaries‬‬ ‫‪121‬‬ ‫‪122‬‬ ‫‪123‬‬ ‫‪124‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪126‬‬ ‫‪127‬‬ ‫‪128‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪130‬‬ ‫‪of the Kabbalah: R. Yaakov Moshe Hillel and the Kabbalah in Jerusalem’,‬‬ ‫‪Kabbalah and Contemporary Spiritual Revival, ed. Boaz Huss, Beer Sheva 2011,‬‬ ‫‪.pp. 163-180‬‬ ‫קרסל‪ ,‬כתבי המילזאהגי‪ ,‬עמ' ‪.94-92‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.6a ,3a ,‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬הערות לשם הגדולים )כ"י(‪ 93 ,‬ע"א‪-‬ע"ב; זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.17b ,3a ,‬‬ ‫שם‪.9a ,‬‬ ‫שם‪.56b ,‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬הערות לשם הגדולים )כ"י(‪ 93 ,‬ע"א‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ;3a ,‬הנ"ל‪ ,‬הערות לשם הגדולים )כ"י(‪ 93 ,‬ע"א‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ ,5a ,‬ושם גם דוגמאות מהספר‪.‬‬ ‫שם‪.40b ,25a ,23a ,‬‬ ‫שם‪ ;17a ,7a ,‬הנ"ל‪ ,‬הערות לשם הגדולים )כ"י(‪ 95 ,‬ע"א‪ .‬בחיבור האחרון שיבץ דיון‬ ‫קצר בספר קרניים והביא עדות מעניינת על ר' שמשון‪ .‬כך כתב בין השאר‪' :‬ואני אליקים‬ ‫המחבר בשנת תקנ"ה )זה לי כחמשים שנה( הייתי בק"ק אוסטרפולי והראו לי את בית‬ ‫מדרשו וביתו של הקדוש מהר"ש הנז' שמם וחרב עומד ליפול )כי אנשי המקום יראו‬ ‫‪306‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫המילזאהגי ציין עוד שבעה ספרים שלדבריו שייכים 'לתכלית הבנת עומק חכמת‬ ‫הקבלה'‪ ,‬אך תוכנם לא ברור ולא מפורט ברשימותיו‪ .‬הם הספרים‪' :‬רזי ראבי"ה'‪,‬‬ ‫'אורות מאופל' 'ספר יצירת האדם' )שאינו זהה לפירוש לספר יצירה(‪' ,‬ספר כתרי‬ ‫אותיות'‪' ,‬ספר ניקוד ראבי"ה' )ככל הנראה עוסק בשאלת הנקודות והטעמים בספר‬ ‫הזוהר הקשורה לשאלת קדמות הטקסט(‪' ,‬מעינות החכמה'‪ ,‬ו'גנזי ראבי"ה'‪ 131.‬ענייני‬ ‫קבלה נוספים הופיעו לאורך שאר הספרים שהזכיר קרסל )כך למשל בספריו העוסקים‬ ‫במדרשים שונים‪ ,‬בהערותיו ובהוספותיו לספר שם הגדולים ובחיבור שהקדיש לספר‬ ‫מאור עינים(‪ ,‬אך עד שימצאו כתבי יד נוספים קשה להעריך את היקף ועומק חקירותיו‬ ‫של המילזאהגי בתחום זה‪.‬‬ ‫מקורותיו של ספר רזיאל‬ ‫מתוך הרשימה הארוכה של ספרי המילזאהגי הגנוזים העוסקים בקבלה‪ ,‬מצוי בידינו‬ ‫כתב יד אחד )נוסף על 'זהרי ראבי"ה'(‪ ,‬והוא חיבור קצר העוסק בבירור מקורותיו של‬ ‫ספר רזיאל‪ 132.‬החיבור‪ ,‬שנחתם סביב לשנת תר"ז‪ ,‬נכתב מתוך פולמוס‪ ,‬משום שספר‬ ‫רזיאל היה נפוץ למדי בין החסידים אשר מצאו בו רמזים נפלאים‪ .‬שמותם של ר' ליב‬ ‫בן שרה ור' דוד בן זלאטה )שתי דמויות חסידיות ידועות למדי( נשתרבבו בדפוס‬ ‫ראשון של ספר רזיאל‪ ,‬בתפילה ובקמיע‪ ,‬במקום הציון הרווח פב"פ ]פלוני בן‬ ‫פלונית[‪ .‬מכאן ראו החסידים רמז מופלא לחיזוי הופעת החסידות בספר קדמון‬ ‫והאמינו כי בכח דפים אלו דווקא לשמש כסגולה מיוחדת‪ .‬את הפרשייה סיכם‬ ‫המילזאהגי במילים ברורות‪:‬‬ ‫דע שזה כששים שנה היו ב' אנשים מפורסמים עד היום בפולניא רוסיא ועסטרייך‪ ,‬ר'‬ ‫ליב בן שרה מיאלטושקב במחוז פאדאליע שנקרא ר' ליב שריס ור' דוד בן זלאטי‬ ‫ממיקלאיוב )הסמוך למעזיבוז( הנקרא ר' דוד מיקלאיעווער‪ .‬בכבודם יתיימרו כל אנשי‬ ‫הארצות האלו ומספרים אותות ומופתים שהפליאו לעשות‪ ,‬יען בס' רזיאל שנמסר‬ ‫לאדה"ר שראה דור ודורשיו זכר שמותם וניבא עליהם שיהי' לבם פתוח ברזי התורה‬ ‫לשבת שמה כי אדמת קודש הוא(‪ ,‬וזקן אחד מופלג שהגיע לגבורות סיפר לי בשם‬ ‫הזקנים שהיו בדורות שלפניו דברים מפליאים ונוראות גדולות מענייני הקדוש מהר"ש‬ ‫הנזכר'‪.‬‬ ‫‪ 131‬המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.3a ,‬‬ ‫‪ 132‬אליקים גצל המילזאהגי‪ ,‬ספר רזיאל‪ ,‬ספריית מונטיפיורי‪ ,‬לונדון‪ ,‬סימן ‪) 347‬הספרייה‬ ‫הלאומית בירושלים‪ ,‬המכון לתצלום כתבי יד‪ .(F5291 ,‬בראש כתב היד רשום 'אוצר‬ ‫הראב"יה – שער רזיאל'‪ ,‬והכוונה שאין הוא אלא חלק אחד מספר שנקרא 'אוצר‬ ‫ראבי"ה'‪ .‬ספר מקיף זה כלל גם את רשימת חיבוריו‪ .‬לדיונים קצרים בכתב היד ראו‬ ‫שלום‪ ,‬כתבי יד בקבלה‪ ,‬עמ' ‪Gershom Scholem, 'Einige kabbalistische ;40 ,25-24 ,7‬‬ ‫‪Handschriften im Britischen Museum', Festchrift für Aron Freimann zum 60.‬‬ ‫‪ ;Geburtstage, ed. Alexander Marx, Herrman Meyer, Berlin, 1935, pp. 63, 69‬מרדכי‬ ‫מרגליות‪ ,‬ספר הרזים‪ ,‬הוא ספר כשפים מתקופת התלמוד‪ ,‬ירושלים תשכ"ז‪ ,‬עמ' ‪,45-44‬‬ ‫‪ ;60‬משה אידל‪' ,‬כתבי ר' אברהם אבולעפיה ומשנתו'‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‪,‬‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.68 ,66‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪307‬‬ ‫וישלטו על המזיקים ופגעים רעים‪ .‬והממרה פי המספרים זאת יכריזו עליו שהוא כופר‬ ‫בכל ולפחות חצי כופר‪ .‬והנה כבר הודעתיך שהדיין מאמשטרדם הדפיס ס' רזיאל וס'‬ ‫זהר חדש יחד‪ ,‬ובוא וראה שבסוף ס' רזיאל דפוס אמשט' חתום הפועל הזעציר דוד בן‬ ‫ישכר דוב מק"ק זאלקוי הסמוך ללבוב‪ ,‬ובזהר חדש חתום אני הצעיר זעיר שם זעיר‬ ‫בחכמה זעיר בשנים ליב בן מו"ה יצחק בעל המדפיס )היינו בן הדיין הנ"ל( ואחריו חזר‬ ‫וחתם עצמו הפועל הזעציר דוד בן ישכר הנ"ל‪ .‬והנה ליב ודוד נזכרו ברזיאל בעשרה‬ ‫מקומות )בקונטרס אחרון של חיי עוה"ב( ובכולן ריוח בין תיבה לתיבה כזה ליב – בן‬ ‫– שרה – דוד – בן – זלאטה – וברור אצלי שבהכתב יד נכתב פלוני עבדך בן פלונית‬ ‫אמתך כנהוג בס' רזיאל )דף מא ע"א וע"ב מב ע"א וע"ב מג מד( ופה כל התיבות רצופים‬ ‫אחד באחד יגשו וריוח לא יבוא ביניהם‪ .‬אכן הזעציר וחבירו )אחר גמר ההגהה שלא‬ ‫לשנות דבר בהפארים כנודע( השליכו חוצה כ"א אותיות הנ"ל והכניסו צרה תחתיהן‬ ‫)רק ח' או יוד אותיות של שמם( לכן הוכרחו לעשות ריוח בין הדביקים ונפזרו עצמותיהן‬ ‫– ועתה אתם רבבות אלפי ישראל מפולניא רוסיא ועסטריך שפטו נא דין אמת לדוד‬ ‫אשר הכה ברבבותיו שורש פורה ראש בעבור דוד עבדו של המדפיס המוזכר ברזיאל!‬ ‫– אם דוד הוא הקטן הזעציר אם לא? ואם ליב בן שרה הוא האר"י החי ביאלטישקוב‬ ‫או הוא הצעיר וזעיר בחכמה ושנים ליב בן המדפיס?‪133‬‬ ‫ועוד‪ ,‬לדבריו המלקט האלמוני של ספר רזיאל העלים את שמו כך שיחשבו שהספר‬ ‫'יצא מפי מלאך'‪' ,‬וכל העם יענו אחריו מקודש‪ ,‬מקודש'‪ ,‬כפי שאכן קרה לחסידים‬ ‫בני זמנו שהדפיסו את הספר במהדורות רבות והפכו את הדפים עם שמות הצדיקים‬ ‫לדפי קמיע העומדים בפני עצמם‪ 134.‬ספר רזיאל והטקסטים הכלולים אותו )ובכלל‬ ‫זה קטע מחיי עולם הבא של אבולעפיה( לא היו רק בבחינת קמיע אלא חלק‬ ‫מהטקסטים שחסידים עשו בהם שימוש תיאולוגי‪ 135.‬נדמה שאנקדוטות אלו היו‬ ‫המניעים המרכזיים לעיסוקו של המילזאהגי בספר רזיאל ועל כל פנים יש בהן‬ ‫להסביר היטב את ההקשר ההיסטורי בו כתב את מחקרו‪.‬‬ ‫‪ 133‬המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪ .14-13‬בתוך דבריו ציין שבידו מסורות על ליב בן שרה‬ ‫שיפרסם במקום אחר‪' :‬ודע שהחסיד המפורסם ר' ליב שריס הנ"ל פעמים רבות הי'‬ ‫שובת ולן לינות הרבה בבית אבי אבי הג"מ אהרן אב"ד דק"ק לובר ונתגלה לנן סוד‬ ‫נפלאותיו מכל ימי חייו בפרוטרוט ואחי הגדול הצדיק המפו' מו"ה יוסף יוזפא ז"ל‬ ‫הנקרא בפי כל ר' יוזפא בהרב הוא מסר לי כל הענינים מפה לאזן‪ ,‬ואפרסם אותם אי"ה‬ ‫כי נחוץ הדבר לאחינו ב"י'‪ .‬המילזאהגי לא היה היחיד ששם ליבו לענין השמות שבספר‬ ‫שנתקדשו בעיני החסידים‪ .‬למשל יצחק בער לוינזון‪ ,‬בית יהודה‪ ,‬ווילנא תקצ"ט‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;52-51‬אהרן וולדן‪ ,‬שם גדולים החדש‪ ,‬ווארשא תרכ"ד‪ ,‬מב ע"ב – מג ע"א; אברהם‬ ‫בער גוטלובר‪ ,‬זכרונות ומסעות‪ ,‬בעריכת ראובן גולדברג‪ ,‬ירושלים תשל"ו‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ .184-183‬ראו בהרחבה ‪Jonatan Meir, ‘Marketing Demons: Joseph Perl, Israel Baal‬‬ ‫‪.Shem Tov and the History of One Amulet’, Kabbalah 28 (2012), pp. 35-66‬‬ ‫‪ 134‬המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪ .2‬ראו בדומה מיזס‪ ,‬קנאת האמת‪ ,‬עמ' ‪.177 ,135‬‬ ‫‪Moshe Idel, ‘On Prophecy and Early Hasidism’, Studies in Modern Religions, 135‬‬ ‫‪Religious Movements and the Bābī-Bahā'ī Faiths, ed. Moshe Sharon, Leiden:‬‬ ‫‪.Brill, 2004, pp. 65-70‬‬ ‫‪308‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫המילזאהגי מספר כי הפצתם והדפסתם של ספרי קבלה 'מזויפים' היא שגורמת‬ ‫להתנערות מכתבי 'הקבלה האמתית' ועל כן מוטלת החובה לברר ולזקק ספרות זו‪.‬‬ ‫אם בספר הזוהר 'שנתפשט בכל תפוצות ישראל ויד כל משתמשין בו' יש טעויות‬ ‫מרובות‪ ,‬בספר רזיאל ש'בכל הארצות האל אין משתמשין בו רק להניחו במטת‬ ‫היולדת לשמירה‪ ,‬והדפסתו נמסר בידי עם הארץ‪ ,‬איך לא יפול בו טעות אין ספורות‬ ‫למו?'‪ 136.‬חובה אם כן לברר את הטקסט לא בכדי להציגו באופן טהור‪ ,‬בדומה לזוהר‪,‬‬ ‫אלא בכדי לגלות להמון העם שאין כאן אלא טקסט קבלי מזויף המורכב משבע‬ ‫חטיבות של חיבורים למחברים שונים‪ .‬בין השאר ציין המילזאהגי את מקורות הספר‬ ‫בכתבי חסידי אשכנז ובספר חיי עולם הבא של אברהם אבולעפיה ודן באריכות רבה‬ ‫בניתוח הקטעים ובפירוש הגימטריות והשמות המופיעים בטקסטים‪ 137.‬יש כאן‬ ‫מחקר מקיף ראשון על המקורות של ספר רזיאל ועל כתבי היד מהם הוא מורכב‪ ,‬גם‬ ‫אם המילזאהגי לא תמיד דייק בהשערותיו‪ .‬דבריו מהווים מעין תגובה לדברים שכתב‬ ‫צונץ על ספר רזיאל ומנסים להציע תמונה מורכבת יותר של הספר הקבלי על‬ ‫החטיבות מהן הוא המורכב‪ 138.‬אך להמילזאהגי הייתה גם מטרה ספציפית בפירוק‬ ‫הטקסט והפקעת קדושתו – הצגת הקבלה האמתית‪ .‬בכך מתייחדים כל ספריו של‬ ‫המילזאהגי העוסקים בקבלה ולכולם הייתה בסופו של דבר מטרה אחת – להציג את‬ ‫הנסתרות כנגלות‪ ,‬או במילים אחרות‪ :‬להציג קבלה טהורה ולנער את אבק הזיוף‬ ‫שדבק באבני השיש הטהור‪.‬‬ ‫הערה בשבח הדביקות‬ ‫אם לא די בדברים אלו‪ ,‬שודאי היו רחוקים מדרכי רוב משכילי זמנו‪ ,‬הנה בשולי ספר‬ ‫זוהר ראבי"ה מעיד המילזאהגי שעבר מעין חוויה מיסטית‪ .‬לאחר שהרחיב בעניין‬ ‫הדביקות ומרבה בשבחה‪ ,‬תוך ציטוט המשל הידוע של ר' יצחק דמן עכו על 'איש‬ ‫הקרנות' והחשק שהובא בספר ראשית חכמה לר' אליהו די וידאש‪ 139,‬הוסיף‪:‬‬ ‫‪136‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪139‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪.22‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.8-2‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .1‬צונץ הזכיר את ספר רזיאל בקיצור נמרץ וכתב שהספר 'אינו נותן לנו כמעט‬ ‫כלום מלבד המצאות משלו‪ ,‬שהוא שם אותן בפי המלאך רזיאל'‪ ,‬צונץ‪ ,‬הדרשות‬ ‫בישראל‪ ,‬נוסח עברי‪ ,‬עמ' ‪ .332 ,74‬לחיבור של יעקב רייפמאן על ספר רזיאל ראו את‬ ‫מכתבו משנת תר"ב אל חיות‪ :‬יעקב רפפורט‪' ,‬חמש אגרות'‪ ,‬דבר‪ ,‬מוסף לשבת )ה' אייר‬ ‫תרצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.4‬‬ ‫אליהו די וידאש‪ ,‬ספר ראשית חכמה השלם‪ ,‬מהדורת חיים יוסף וולדמן‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשמ"ד‪ ,‬א‪ ,‬שער אהבה‪ ,‬פרק ד‪ ,‬עמ' תכו‪ .‬על משל זה והשפעתו על הספרות החסידית‬ ‫ראו עמוס גולדרייך‪' ,‬ספר מאירת עינים לר' יצחק דמן עכו‪ :‬מהדורה מדעית'‪ ,‬חיבור‬ ‫לשם קבלת תואר דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשמ"א‪ ,‬עמ' שצט‪-‬ת;‬ ‫משה אידל‪ ,‬החסידות‪ :‬בין אקסטזה למאגיה‪ ,‬ירושלים ותל אביב תשס"א‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;121-114‬מנדל פייקאז'‪ ,‬בימי צמיחת החסידות‪ :‬מגמות רעיוניות בספרות דרוש ומוסר‪,‬‬ ‫ירושלים תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;229 ,209-208‬זאב גריס‪ ,‬ספרות ההנהגות החסידית‪ ,‬ירושלים‬ ‫תש"ן‪ ,‬עמ' ‪.207-206‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪309‬‬ ‫ומדרגה כזו בדבקות נפלא בבורא ית' או במושכלות תורתו הקדושה באופן שנקשר‬ ‫רוחו ונשמתו בעיון שכלי כל כך עד שבשעה זו מתבטלין חושי הרגשותיו קראו רבותינו‬ ‫מחכמי האחרונים בשם התפשטות הגשמיות וכל אדם שכלי יכול לבוא למדרגה כזו‬ ‫כשירגיל עצמו בהתבודדות ופרישות‪ ,‬וירגיש אז תענוג נפלא ורוחני מאוד שאי אפשר‬ ‫לשום אדם )שלא ניסה בזאת( להבין עונג כזה אף אם נדבר אליו כל היום ונכתוב לו‬ ‫אלף חיבורים על זה‪ ,‬ובעת שכתבתי פירושיי על הזהר וכתבי האר"י ז"ל הייתי רגיל‬ ‫להתבודד ולהתקשר מחשבתי בעיונים עמוקים רוחנים העומדים ברומו של עולם וזכות‬ ‫אבותי הקדושים עמדה לי שבס"ד לא אחת ולא שתים זכיתי לעונג הרוחני הנ"ל‪ .‬ובדידי‬ ‫הוה עובדא בהיותי בלבוב מתבודד ומעין במושכלות הרוחנים שבזוהר ומקובלים בשנת‬ ‫תקע"ד ונפל הארמון הגדול וחומותיו הגבוהות ערו ערו עד היסוד בה וקול מפלתו כקול‬ ‫רעם ורעש ומהומה רבה היתה אז בעיר בצהרים‪ ,‬ולאחר ערך שעה רציתי לראות על‬ ‫המורה שעות שהיה עליו בגובה מגדול ולא ראיתיו ויהי לפלא בעיני‪ ,‬יען לא שמעתי‬ ‫כלל קול רעש מפלתו מרוב עיוני בדברים שהם כבשונו של עולם‪ ,‬ואתה הקורא! בחון‬ ‫נא זאת להרגיל עצמך כאמור ואזי יאמנו לך דברים אלה‪ ,‬ויותר נפלא מזה ראיתי מרבותי‬ ‫הקדושים גדולי הדור ואין להאריך‪140.‬‬ ‫וחבל שלא האריך בדבריו‪ ,‬כי אין ספק שמדובר כאן בעניין רב משמעות לאור רעיון‬ ‫'התפשטות מגשמיות' ורעיון 'הדביקות' שהיו נפוצים בקרב החסידים בני הזמן‪ .‬היה‬ ‫זה עוד ביטוי לדרכו יוצאת הדופן של המילזאהגי‪ ,‬גם בקרב המשכילים וגם בקרב‬ ‫האליטה הרבנית בגליציה‪ ,‬וביטוי נאה לניסיונותיו לקרב את הקבלה אל 'השכל'‬ ‫‪141‬‬ ‫ולהציג בה פנים חדשות‪.‬‬ ‫הצייר המסכן ושבירת הגבולות‬ ‫חוקרים מאוחרים דוגמת גצל קרסל‪ ,‬אברהם מאיר הברמן‪ ,‬דב סדן‪ ,‬גרשם שלום‪,‬‬ ‫ישעיה תשבי‪ ,‬דויד ביאל ודניאל אברמס‪ ,‬הציגו את המילזאהגי כמעין חוקר שבוי‬ ‫בערפלי ההיסטוריה – שאם היה נגלה ברבים בזמנו הייתה 'חכמת ישראל' נשכרת‬ ‫ואף משנה את פניה‪ .‬המילזאהגי אכן הציג את עצמו כממשיך נאמן של מסורת זו )או‬ ‫ליתר דיוק כגדול שבה(‪ 142.‬כך למשל בשניים מחיבוריו שב על משל בצייר בכדי‬ ‫להראות את ריחוקו מכל צד שיפוטי )פעם בספר רזיאל בראש הפרק העוסק בסגולות‪,‬‬ ‫לחשים וקמיעות ופעם בספר ראבי"ה בפתח דבריו על המחלוקת שבין הפילוסופים‬ ‫והמקובלים(‪:‬‬ ‫אין אני אלא כצייר הצופה צורות נחמדות משמחות עין כל רואה‪ ,‬גם יביט צורות נוראות‬ ‫מבהילות הנפשות והוא מסדרם יחד‪ ,‬מקצה מזה מצייר מלך הדור בלבושו‪ ,‬חומל דלים‪,‬‬ ‫ופועל רחמיו על עבדיו‪ ,‬ומקצה מזה דנין לפניו רוצח אכזר דקר בחרבו אביו ואמו‪ ,‬והכל‬ ‫‪ 140‬המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪ .57b-57a ,‬ברוח דומה כתב גם על ענין גילויי מגיד‪,‬‬ ‫הערות לשם הגדולים )כ"י(‪ 95 ,‬ע"א‪.‬‬ ‫‪ 141‬על שאיפה זו ראו המילזאהגי‪ ,‬זהרי ראבי"ה )כ"י(‪.74a ,69b ,63a ,62b ,60a ,‬‬ ‫‪ 142‬ראו על כך גם יערי‪ ,‬עוד על המילזאהגי‪ ,‬עמ' ‪.18‬‬ ‫‪310‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫לתכלית אחד הנרצה לצייר‪ ,‬מבלי שיתפעל מהם לשמחה או לתוגה‪ ,‬וככה בנידון‬ ‫שלפנינו‪143.‬‬ ‫דברים אלו מכניסים אותו לכאורה לתוך שיח חוקרי הקבלה בני זמנו – הם צופים‬ ‫בלבד‪ ,‬המתארים באופן היסטורי ופילולוגי את עולם הקבלה )כחלק אינטגרלי של‬ ‫ההיסטוריה היהודית( מבלי להיכנס לסבך הפולמוס האידיאולוגי הקשור להפצת‬ ‫ספרות הסוד בידי החסידים‪ .‬עם זאת‪ ,‬דרכו של המילזאהגי הייתה שונה במובנים‬ ‫רבים מחכמים אחרים במזרח ובמערב שנטו לחכמת ישראל והחלו בחקירותיה‬ ‫בכלים היסטוריים ופילולוגיים‪' .‬הצייר המסכן' הוא למעשה שובר גבולות שצייר את‬ ‫האינטרסים שלו באופן גלוי למדי‪ .‬לא רק חוקר 'אובייקטיבי' עומד לפנינו אלא אדם‬ ‫שחפץ בטהרת הקבלה והפילוסופיה למול אלו שמשחיתים אותה‪ .‬בכך התקרב‬ ‫לאוקולטיסטים ולמקובלים נוצרים בני הזמן – גם את דרכי חקירתם ומסקנותיהם היו‬ ‫שונות בתכלית השינוי וגם אם המילזאהגי לא דיבר על 'קבלה אוניברסלית' בכתבים‬ ‫שהגיעו לידינו‪ .‬המילזאהגי גם לא טען שמקורותיה הקדומים של ספרות הסוד‬ ‫נוטעים בספרות לא יהודית ובניגוד למשכילים אחרים לא ניסה לאחוז בבירור‬ ‫היסטורי מעין זה בכדי לקעקע את שייכותה של הקבלה ליהדות הרבנית והמסתעף‬ ‫ממנה‪ 144.‬כי הנה‪ ,‬הקבלה הטהורה הייתה עבורו יהדות מזוקקת והדרך להגיע אליה‬ ‫היא כריתת ספיחיה המאוחרים‪.‬‬ ‫דבר זה עולה בברור מהפרקים האחרונים של ספר ראבי"ה המודפס בהם שטח‬ ‫מעין השקפה כללית על התפתחות הזרמים השונים בהיסטוריה היהודית‪ ,‬עד לאלו‬ ‫האחרונים‪ :‬רבנים‪ ,‬מקובלים )היינו חסידים( ופילוסופים )היינו משכילים(‪ 145.‬פרקים‬ ‫אלו עוצבו בידי המילזאהגי כתמונת ראי לפרק האחרון שבספר 'הדרשות בישראל'‬ ‫של צונץ‪ .‬בפרק זה )שהוכתר בשם 'ההווה'( הציג צונץ תמונה של התקדמות אדירה‬ ‫מאז ימי משה מנדלסון‪ 146.‬הוא דיבר על התעוררות המדע‪ ,‬כמעין כח רדום בעם‬ ‫היהודי‪ ,‬על התנערות מ'אבק הברבריות' ועל חיים חדשים ברוח 'התרבות הכללית'‬ ‫הקדמה ב'רוח הזמן האמתית' תוביל בהכרח לאמנציפציה‬ ‫שאנו עומדים בפתחם‪ִ 147.‬‬ ‫וחזון זה מחייב גם רפורמה בחיי היהודים‪ ,‬היינו בתיקון הרבנות‪ ,‬לימודי הדת וסדרי‬ ‫‪143‬‬ ‫‪144‬‬ ‫‪145‬‬ ‫‪146‬‬ ‫‪147‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬רזיאל )כ"י(‪ ,‬עמ' ‪ .8‬משל דומה שב בספר ראבי"ה‪ ,‬כט ע"ב‪.‬‬ ‫על מהלך זה ראו מאיר‪ ,‬המפתחות האבודים‪.‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬כה ע"ב – כט ע"ב‪.‬‬ ‫צונץ‪ ,‬הדרשות בישראל‪ ,‬עמ' ‪] 481-448‬נוסח עברי‪ ,‬עמ' ‪ .[221-205‬דברים דומים‬ ‫מופיעים בקיצור נמרץ גם בהקדמת הספר‪ ,‬עמ' ‪] XV-III‬נוסח עברי‪ ,‬עמ' ‪ .[39-33‬על‬ ‫פרק זה כתב חנוך אלבעק )שם‪ ,‬עמ' ‪' :(32‬פרק זה אין לו ערך היסטורי'‪ .‬אך דווקא פרק‬ ‫זה הוא הלב של הספר כולו ומראה על הקונטקסט שלו במציאות ספציפית‪ .‬ראו על כך‬ ‫בהרחבה שפ"ר‪ ,‬צונץ‪ ,‬עמ' ‪ .107-103 ,65-59‬נדמה שהפרקים האחרונים של ספר 'בית‬ ‫יהודה' לריב"ל )שהופיע לראשונה בשנת ‪ ,(1839‬עוצבו גם כן כתמונת נגד לחזון של‬ ‫צונץ והציעו אלטרנטיבה שמרנית יותר לתיאור ההתפתחויות ביהדות בעת החדשה‪,‬‬ ‫לוינזון‪ ,‬בית יהודה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.178-161‬‬ ‫צונץ‪ ,‬הדרשות בישראל‪ ,‬נוסח עברי‪ ,‬עמ' ‪.205‬‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪311‬‬ ‫התפילה‪ ,‬למורת אלו 'הנלחמים עם הזמן'‪ 148.‬אם המצב בפולין הוא בכי רע ועדיין‬ ‫אין מקום לדבר שם על רפורמה‪ ,‬למרות הימצאותם של כמה 'אנשים בעלי דעת ודעה‬ ‫צלולה'‪ ,‬הרי שהתמונה שונה בגרמניה שממנה צריך לצמוח התיקון הגדול‪' 149.‬האור‬ ‫צריך לצאת מכאן ואילך לא מבבל‪ ,‬אלא מגרמניה'‪ ,‬ותבוא 'ברכה לישראל שיצא‬ ‫לחירות ונחת לאירופה השוקטת מריבותיה'‪ 150.‬כך הציג צונץ חזון אידאולוגי ברור‬ ‫בשולי ספרו הגדול‪ ,‬חזון שלמעשה הצדיק את עצם מלאכת כתיבת הספר‪.‬‬ ‫בניגוד לצונץ‪ ,‬שפרש תמונה של התקדמות ברוח הנאורות הנושבת במערב‪ ,‬הציג‬ ‫המילזאהגי כאלטרנטיבה תמונה עגומה למדי והציע פתרון שונה בתכלית השינוי‪.‬‬ ‫הוא תיאר בהרחבה שלוש כתות הנאבקות זו בזו לאורך ההיסטוריה היהודית‬ ‫)פילוסופים‪ ,‬מקובלים ורבנים( עד שנתגלגלו לתוך המציאות המודרנית )משכילים‪,‬‬ ‫חסידים ורבנים(‪ .‬גלגולם האחרון‪ ,‬לאחר משבר השבתאות וגרוריה וריב הרבנים סביב‬ ‫לקמיעות ר' יהונתן אייבשיץ‪ ,‬משקף את ירידת הדורות‪ .‬אותן כתות הביאו את היהדות‬ ‫לשפל המדרגה‪ ,‬היינו לרפורמה‪ ,‬לזלזול במצוות ולבערות‪ .‬כך אירע לפילוסופים‪:‬‬ ‫בדורינו זה דור יתום נהפך עלינו הגלגל במדות ודעות ומנהגים חדשים לא שערום‬ ‫אבותינו‪ ,‬כי אתה הקורא קום נא קרא בפיך שנית עניני המחלוקת שהיתה בין הכתות‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שזכרתי עד הנה‪ ,‬כי הללו שמחזיקים ידי הפילוספים‪ ,‬וכותבים חיבורים להכריח‬ ‫מדברי רבותינו שמצוה להתפלל בגלוי ופרוע ראש בבה"כנ‪ ,‬ולדחות קדושת שבת ליום‬ ‫ראשון‪ ,‬ולבטל מצות השמעיות‪ ,‬ומזלזלין בכבוד הנביאים ועושים כתבי הקודש פלסתר‬ ‫ורבות כהנה‪151.‬‬ ‫ואם זו דרכם של הפילוסופים שנתהפכו למשכילים מתקנים בדת‪ ,‬הרי שהמקובלים‪,‬‬ ‫היינו החסידים העומדים מנגד‪ ,‬לא טובים מהם‪:‬‬ ‫אלו שמחזיקים ידי המקובלים והסודות‪ ,‬יש מהם שהחליטו שעיקר תכלית העבודה היא‬ ‫בלב ובמוחי חכ"מה בי"נה דע"ת לבד ולא בעשיית המצות בפועל ואינם מתפללים בניב‬ ‫שפתים ודיבר הפה רק מהרהרים התפלות והברכות ומכוונים במוח חב"ד כוונת‬ ‫התפלות והקדושות וכיוצא ויש שאינם מתפללין בציבור כלל ואף ביחיד לא יפטירו‬ ‫בשפה רק יניעו ראש במחשבות רוממות שקורין התבוננות ויש שאומרים שכל מצוה‬ ‫שאיננה לגוף ונשמה יחד אין לעשותה‪ ,‬וכדומה ממנהגים זרים ודברי רוח העולה מהם‬ ‫ובכלל המה עושין לימוד הרמזים וסודות של האחרונים עיקר‪ ,‬אולם תורת הראשונים‬ ‫אצלם טפל וארעי‪152.‬‬ ‫ואם לא די בכך‪ ,‬הרי שלדבריו הרבנים העומדים בתווך משקיעים ימיהם בפלפולי‬ ‫סרק ושוכחים את החכמה במובן הרחב‪ 153.‬האמת נעדרת ו'החכמים האמתיים' חסרי‬ ‫אונים‪' :‬על זאת ידוו כל אנשי לבב שבתוך הכתות המחזיקים ידי הפילוסופיא‬ ‫‪148‬‬ ‫‪149‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪151‬‬ ‫‪152‬‬ ‫‪153‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.210-208‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.215-214‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.221 ,218‬‬ ‫המילזאהגי‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬כט ע"ב‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬כט ע"ב‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬כח ע"ב – כט ע"א‪.‬‬ ‫‪312‬‬ ‫השכלה ואזוטריקה בגליציה‬ ‫והתומכים בעלי הסודות והרמזים שבזמנינו'‪' ,‬הפילוסופים והמקובלים האמתיים‬ ‫במסתרים תבכה נפשם'‪ .‬לא נותר אם כן אלא לקוות שיתעוררו 'החכמים האמתיים'‬ ‫לגדור בפרץ 'להשיב חמתם של הכתות הנ"ל מהשחית נחלת עם ישורון'‪ 154.‬ואין‬ ‫אותם 'חכמים אמתיים' שיחזירו עטרה ליושנה אלא סינתזה בין שלוש הכתות‪.‬‬ ‫הדרך אותה הציע המילזאהגי ברוח רומנטית הייתה בירור של הקורפוסים‬ ‫הטקסטואליים הקלאסיים‪ ,‬דרך מחקר היסטורי ופילולוגי – עד להפיכתם לטקסטים‬ ‫חיים‪ .‬הוא ניסה‪ ,‬כרומנטיקנים ואוקולטיסטים רבים אחרים‪ ,‬לדלות את 'הקבלה‬ ‫הטהורה' מציפורני אלו האוחזים בטקסטים המשובשים ומפרשים אותם באופן‬ ‫מעוקם‪ .‬לדבריו‪ ,‬רק הטקסט המבורר והמוזקק עשוי לאחד את הטובים שבכל מפלגות‬ ‫ישראל‪ .‬בין אם נמנו על המקובלים‪ ,‬בין אם נמנו על הפילוסופים‪ .‬יש כאן מעין גאולה‬ ‫דרך הטקסט ובסיס לחזון כינוס מחודש‪155.‬‬ ‫תמונה זו הייתה אולי ה'השגה' הגדולה ביותר של המילזאהגי על ספרו של צונץ‪.‬‬ ‫המילזאהגי הבין אחרת לחלוטין את מהותה של חכמת ישראל‪ ,‬את משמעותם של‬ ‫הטקסטים הקבליים בעולם החדש ואת שאלת המודרנה בכלל‪ .‬בניגוד לצונץ הציע‬ ‫אלטרנטיבה חדשה שלוקחת בחשבון התפתחות אחרת הצומחת במזרח‪ .‬מחקרו של‬ ‫המילזאהגי על הזוהר היא דוגמת מופת לדרכו החדשה – בירור הזוהר האמיתי היה‬ ‫למעשה בירורה של הקבלה האמתית שהתעוותה לדעתו במהלך הדורות‪ .‬גאולת‬ ‫הטקסט מובילה לגאולה דרך הטקסט – ומהווה בסופו של דבר פתרון לכִּ תוֹת‬ ‫המסוכסכות בישראל‪ .‬בשעה ששי"ר רעם על הסימבוליקה המינית שבספר הזוהר‪,‬‬ ‫וכתב שרק בשל כך 'היה מספיק לגנוז ספר הזהר בבית הסוהר'‪ ,‬הציע המילזאהגי‬ ‫רנסנס של אותו טקסט וראה בו בסיס להתחדשות היהדות בעת החדשה‪ 156.‬נשבה‬ ‫‪ 154‬שם‪ ,‬כט ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 155‬דברים דומים כתב גרשם שלום מאה שנה מאוחר יותר במאמר קצר על דרכי לימוד‬ ‫הקבלה בירושלים‪' ,‬הקבלה באוניברסיטה העברית'‪ ,‬דבר )ז' בניסן תרצ"ה(‪ ,‬עמ' ‪;14‬‬ ‫הנ"ל‪' ,‬חקירת הקבלה באוניברסיטה העברית'‪ ,‬ידיעות האוניברסיטה העברית ‪4‬‬ ‫)תרצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬ ‫‪ 156‬אגרות שי"ר לשד"ל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .6‬שי"ר היה בטוח שרמד"ל )אותו ראה כזייפן‪ ,‬כרמאי‬ ‫וכנוכל( חיבר לבדו את ספר הזוהר יחד עם התיקונים‪ .‬בהקשר זה אף גילה ענין בכתביו‬ ‫העבריים של רמד"ל שנותרו בכתב יד‪ .‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ ;54 ,41-40 ,37‬שם‪ ,‬ד‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;228-227‬הנ"ל‪' ,‬מכתב ג'‪ ,‬כרם חמד ג )תקצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪ ;53-52‬הנ"ל‪ ,‬נחלת יהודה‪.‬‬ ‫הטעויות בטקסטים הזוהריים ושיבושי הפסוקים נבעו לדעתו 'ממהירות כתיבתו' של‬ ‫רמד"ל‪' ,‬שהיה מקבל שכר הרבה בעד הקונטרסים שלו והיה צריך לכתוב קונטרסים‬ ‫כפולים לאנשים רבים'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;11‬ואת שינויי הסגנון בין חלקי הזוהר ראה כדרך‬ ‫הונאה‪ .‬גם אם לעג לאלו שראו בזוהר טקסט המורכב משכבות שונות‪ ,‬שנכתבו בזמנים‬ ‫שונים‪ ,‬טען שנוספו דברים לטקסט גם אחרי זמנו של רמד"ל‪' ,‬וכזאת יקרה בקל לספר‬ ‫מזוייף בתחלתו ומיוחס בשקר לתנא קדמון'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .32 ,25 ,13‬ראו גם את דברי‬ ‫הרואים בגנותו של שי"ר על כך שזילזל בזוהר‪ :‬הרואה ומבקר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;61‬ואת תשובת‬ ‫שי"ר שכל הרעות שבאו על ישראל נבעו מספר זה והוסיף בעקיצה מרומזת כלפי קוניץ‪,‬‬ ‫המילזאהגי והדומים להם‪' :‬ובפה מלא אומרה כי אלה היודעים זיוף הנעשה בס' הזה‪,‬‬ ‫ומתאמצים בכל זאת לתמוך את המרמה ולהחזיקה עוד בעיני העם‪ ,‬הם שונאי הדת‬ ‫יונתן מאיר‬ ‫‪313‬‬ ‫כאן רוח דומה לזו של אדולף פרנק שראה בקבלה את 'ליבה ונפשה' של היהדות‪ ,‬רק‬ ‫שהמילזאהגי היה ברור בהרבה במטרותיו‪ ,‬שמרני יותר בדרכו והציע דרך מקורית‬ ‫‪157‬‬ ‫למדי גם לתחייתה של אותה ספרות כחלק מהיהדות המודרנית‪.‬‬ ‫אין כאן רק חזון של חוקר שהקדים את זמנו‪ ,‬של משכיל שתעה בשדות הקבלה‬ ‫או של פילולוג אורתודקסי )שדוגמתו יש רבים גם בימינו(‪ ,‬אלא של מקובל‪-‬משכיל‬ ‫שצמח מחוגי הרבנים בגליציה והציע חזון רומנטי יוצא דופן – תופעה שהיא לא זרה‬ ‫כל כך ברגע שמביטים על העבר היהודי במזרח אירופה באופן מורכב יותר‪ .‬נדמה‬ ‫שדרך הצגה מחודשת של דמותו של המילזאהגי והדומים לו‪ ,‬ניתן יהא לבקוע את‬ ‫התמונה החד ממדית בה מצוירת בדרך כלל ההשכלה היהודית במזרח אירופה‪.‬‬ ‫והאומה ולא יחושו לחשכת זהרה והורדת כבודה'‪' ,‬מכתב יא'‪ ,‬כרם חמד ו )תר"א(‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ .163-162‬זו היתה גם דעתו על כלל המקובלים המרבים טקסטים מזוייפים בעולם‪,‬‬ ‫'כתבי הרב הגאון החכם הגדול רש"ל רפאפורט נ"י'‪ ,‬ישורון ג )תרי"ז(‪ ,‬עמ' ‪.55-54‬‬ ‫‪ 157‬ראו את דברי פראנק ואת הערתו המסתייגת של אדולף ילינק )מתרגם הספר לגרמנית(‪:‬‬ ‫‪ .Franck, Die Kabbala, 283‬על פרנק והקבלה ראו משה אידל‪ ,‬קבלה‪ :‬היבטים חדשים‪,‬‬ ‫ירושלים ותל אביב תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪Wouter J. Hanegraaff, ‘The Beginnings of ;27-26‬‬ ‫‪Occultist Kabbalah: Adolphe Franck and Eliphas Lévi’, Kabbalah and Modernity:‬‬ ‫& ‪Interpretations, Transformations, Adaptations, eds. Boaz Huss, Marco Pasi‬‬ ‫‪Kocku von Stuckrad, Brill: Leiden, Boston, 2010, pp. 107-128; Paul Fenton,‬‬ ‫‪'Lacontribution d'Adolphe Franck: Á L'ětude historico-critique de la Kabbale',‬‬ ‫‪Adolphe Franck: Philosophe juif, spiritualiste et libéral dans la France du XIXe‬‬ ‫‪siècle, eds. Jean-Pierre Rothschild, Jérôme Grondeux, Turnhout: Brepols, 2012,‬‬ ‫‪.pp. 81-97‬‬ Haskalah and Esotericism in Galicia: The Unpublished Writings of Elyaqim Hamilzahgi [Hebrew, pp. 273-313] Jonatan Meir KABBALAH: JOURNAL FOR THE STUDY OF JEWISH MYSTICAL TEXTS VOLUME 33 (2015) 320 pages ISBN 1-933379-48-0 ORDER HERE: Atlas Books KABBALAH: JOURNAL FOR THE STUDY OF JEWISH MYSTICAL TEXTS, VOLUME 33 (2015) 320 pages ISBN 1-933379-48-0, ORDER HERE: Atlas Books Table of Contents Studies in English Ariel Evan Mayse and Daniel Reiser: Sefer Sefat Emet, Yiddish Manuscripts and the Oral Homilies of R. Yehudah Aryeh Leib of Ger Nathan Wolski: An Unpublished Conclusion to the Zohar’s ‘Halls of Holiness’ in Heikhalot Pequdei Shaul Magid: Allegory Unbound: Rav Kook, Rabbi Akiva, Song of Songs, and the Rabbinic (Anti) Hero Studies in Hebrew Daniel Abrams: Gershom Scholem as a Hebrew Poet Naama Ben-Shachar: R. Avigdor’s Commentary to the Forty-Letter Divine Name and Its Relation to the Commentaries of R. Nehemiah the Prophet Yakov Z. Mayer: The Introduction to the Zohar: Text, Structure and Editing Leore Sachs-Shmueli: The Image of the Prophetess Miriam as a Feminine Model in Zoharic Literature Edwin Seroussi and Tova Beeri: Rabbi Israel Najara in Ashkenaz Tsippi Kauffman: Typology of the Tsaddik in the Teachings of R. Abraham the Prophet Jonatan Meir: Haskalah and Esotericism in Galicia: The Unpublished Writings of Elyaqim Hamilzahgi Jonathan Garb: [Book Review]: Daniel Reiser, Vision as a Mirror – Imagery Techniques in Twentieth Century Jewish Mysticism, Los Angeles: Cherub Press, 2014 [Hebrew]