רש"י
רבי שלמה יצחקי, הנודע בכינויו רש"י (ד'ת"ת, 1040 בערך – כ"ט בתמוז ד'תתס"ה, 13 ביולי 1105) היה תלמיד חכם צרפתי נודע, וממכונני יהדות צרפת בימי הביניים. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא" (פרשן דתא - פרשן הדת).[1] פועלו ופירושיו השפיעו השפעה רבה על עיצוב דמותה של היהדות. פירוש רש"י מתמקד בפשט, פשוטו של מקרא, המובן המילולי של מקראות. הפירוש מסתמך כמעט תמיד על המקורות כגון תלמוד, תנ"ך ומדרשי חז"ל.[2] כתוב שרש"י מיועד למגוון רחב של לומדים: לתלמיד חכם וגם ללומדים מתחילים. רש"י חידש מאות מילים בעברית.[3]
 | |
| דיוקן דמיוני של רש"י מהמאה ה-16 | |
| לידה |
1040 ד'ת"ת או ד'תת"א טרואה, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1105 (בגיל 65 בערך) כ"ט בתמוז ד'תתס"ה טרואה, צרפת |
| כינוי | רש"י |
| מקום קבורה |
טרואה |
| מדינה |
ממלכת צרפת, צרפת |
| מקום מגורים |
טרואה, וורמס, מיינץ |
| מקום פעילות | טרואה, רוזנות שמפאן, ממלכת צרפת |
| תקופת הפעילות |
? – 13 ביולי 1105 |
| השתייכות | ראשוני אשכנז |
| רבותיו | רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק סגן לויה ורבי יצחק בן יהודה - תלמידי רבנו גרשום מאור הגולה |
| תלמידיו | חתניו רבי מאיר בן שמואל והריב"ן, נכדו הרשב"ם, רבי יוסף קרא, רבי שמעיה, רבי שמחה מוויטרי, ובני הדור הראשון של בעלי התוספות |
| חיבוריו | פירוש על מרבית התנ"ך והתלמוד הבבלי |
| אב | רבי יצחק הצרפתי |
| אם | לאה מרים[דרוש מקור] |
| צאצאים | • יוכבד • מרים • רחל |
  | |
מקור הכינוי "רש"י"
עריכהבכתבי בני תקופתו[דרוש מקור] מכונה רש"י בשם רשז"ל (רבינו שלמה זכרונו לברכה), ללא י'; ברוב המקרים, בכתבי היד מימי הביניים, מכונה רש"י בשם רבינו שלמה או רבנו שלמה הצרפתי.[4]
בכתבי בעלי התוספות (שהיו בחלקם נכדיו של רש"י) הוא מכונה כסדר בכינוי "רש"י". וכשהם מביאים מפירושו הם מקדימים לכתוב "פרש"י" (ראשי תיבות של 'פירש רבי שלמה בן יצחק').
הכינוי רש"י הוא מאוחר יותר[דרוש מקור], ומשמעותו שנויה במחלוקת: הפירוש הנפוץ הוא שמשמעותו רבי שלמה יצחקי, על שמו של אביו של רש"י - יצחק הצרפתי. החיד"א,[5] שציטט כתבים מאוחרים בהם חתום רש"י כ"שלמה בן יצחק", הוסיף הסבר לתוספת שם האב שבכינוי "רש"י": ”מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן, שקראוהו רש"י, והוסיפו יו"ד לרמוז שם אביו רבינו יצחק, כדי שלא לומר ר"ש [=עני]”. שינויים דומים נעשו בשמותיהם של רבי שמשון משאנץ ורבי שמשון מקוצי, שנקראו "הש"ר" ולא ר"ש.
הטענה לפיה אבי רש"י נקרא יצחק נתמכת בכתבי יד של תשובות רש"י בהם מצויה חתימתו "שלמה ב"ר יצחק", אולם חקירת מקורותיהם בימינו העלתה[דרוש מקור] שאלו השלמות של מעתיקים מאוחרים ולא הכיתוב המקורי. בנוסף, בתחילת פירושו לתורה כתב רש"י אמרה בשם "רבינו יצחק", וכתב על כך רבי חיים פלטיאל בספרו "פירושי תורה": ”וזאת המימרא דר' יצחק, כל בעלי מדרשים בקשוה ולא מצאו מקומה; אך קבלה היא, שרבנו שלמה אמרה בשם ר' יצחק אביו.”
אלא ששלמה בובר מצא את כתב היד של מדרש תנחומא, ובו ציטוט מפי רבי יצחק, שהיה אם כן תנא או אמורא; הציטוט, בתוספת השלמה ממדרש רבה למקום, זהה באופן מדויק לדברים שכתב רש"י בשם רבינו יצחק,[6] ואם כן אין המדובר באביו של רש"י אלא במימרה קדומה שרש"י העתיקה. למרות זאת, ייתכן שרש"י פתח את פירושו לתורה באזכור השם יצחק, על מנת להזכיר את שם אביו.[7]
אם אכן האות י' שבכינוי "רש"י" אינה מתייחסת לאביו רבי יצחק, היו שהציעו שהיא מהווה קיצור למילה ירחי, כשם משפחתו של רש"י, המרמז (לדעה זו) על מוצאה הקדום של המשפחה - מהעיר לוניל שבצרפת, המכונה "עיר הירח" (lune הוא ירח בצרפתית).[8]
אברהם גרוסמן[9] משער שאפשר שהמשמעות המקורית של הכינוי הייתה רבינו שיחיה, כפי שכינוהו תלמידיו בסתם. אחרים[דרוש מקור] הציעו שראשי התיבות הן רבינו שלמה יחי, והיו גם שפירשו את הכינוי בדרך של ראשי תיבות בדיעבד כרבם של ישראל.
קורות חייו
עריכה
משפחתו
עריכהרש"י נולד בעיר טרואה (Troyes, 'טרוי"שׂ' בתעתיק לעברית) שבצפון צרפת - בירת רוזנות טרואה וחבל שמפאן - לאביו יצחק הצרפתי, ואמו לאה מרים ב"ר אליקים קלונימוס,[דרוש מקור] בשנת ד'ת"ת (1039-1040) או ד'תת"א (1040-1041).[10] ההערצה הכבירה של כל הדורות לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם פרטים ביוגרפיים מעטים מאוד ידועים על תקופת נעוריו.
החיד"א[11] מביא טענות ששמע אודות אי-ייחוסו של רש"י למשפחת רבנים ידועה, או שאביו לא היה מלומד כלל (למעשה הדברים כתובים לראשונה בספר בני המכירי כמאה שנים אחרי רש"י, ונאמרים שוב כהשערה כחמש מאות שנה אחרי רש"י, בהקדמה לספר טורי זהב של ר' דוד הלוי סגל); החיד"א דוחה שם טענות אלו.
רש"י מביא פעם אחת בפירושיו את "לשון אבא מורי מנוחתו כבוד",[12] ודוחה לפיה את דעת מורו ורבו; מכך עולה שאביו היה חכם וגדול בתורה שכתב פירוש על התלמוד או על חלק ממנו, ואותו מצטט רש"י - וכן שרש"י ייחס לאביו משקל מספיק כדי לדחות מפני דעתו את דברי רבו הגדול.[13] כנראה שמפי אביו למד רש"י תורה בימי ילדותו. מאידך, ישנו ספק אם פירוש זה נכתב על ידי רש"י עצמו, ויש הסוברים[דרוש מקור] שהרשב"ם כתב אותו והתייחס לאביו ר' מאיר בן שמואל.
דודו של רש"י, אחי אמו רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה במגנצא שבאשכנז, ואף רשם לעצמו את תורתו. רש"י מביא מספר פירושים בשמו.
שהותו בגרמניה
עריכהסביב שנת העשרים לחייו יצא רש"י מצרפת אל הישיבות הגדולות שבגרמניה, בעמק הריין, שם עוצב ונבנה עולמו הרוחני. תחילה בא רש"י אל ישיבת מגנצא, שבה לימד רבנו גרשום שני דורות לפני כן, ושמה יצא למרחקים; במגנצא למד רש"י אצל רבי יעקב בן יקר, מתלמידי רבנו גרשום מאור הגולה, שנעשה לרבו המובהק ולימדו תורה במשך שש שנים. רש"י מכנה אותו בפירושיו "רבי הזקן", ומזכיר את פירושיו במקומות שונים. אצלו למד רש"י מקרא ותלמוד גם יחד, ודרך הלימוד של רבי יעקב בר יקר נותרה אצל רש"י כל ימיו, כפי שהעיד רש"י: ”ואמנם אני נתלה באילן גדול, רבינו יעקב ב"ר יקר; ואף כי לא שמעתי מפיו דבר זה, מכל מקום ליבי וסברתי והבנתי מפיו יצאו”.[14]
רבינו יעקב בן יקר נפטר בשנת ד'תתכ"ד (1064), ואחרי פטירתו עבר רש"י ללמוד תלמוד לפני רבי יצחק בן יהודה, אף הוא מגדולי חכמי מגנצא ומתלמידי רבנו גרשום.[15] כעבור תקופה עבר רש"י אל הישיבה שבעיר וורמייזא הסמוכה למגנצא, ושם קיבל תורה מפי רבי יצחק הלוי המכונה ר"י הלוי סג"ל כלומר סגן לויה). רש"י שהה בוורמייזא בין שלוש לחמש שנים.[14]
גם לאחר חזרתו לצרפת המשיך רש"י לעמוד בקשרי מכתבים עם רבותיו שבאשכנז, ואולי גם עם חבריו מישיבות וורמייזא ומגנצא. בנוסף לשלושת רבותיו המובהקים, למד רש"י באשכנז גם מפי רבינו דוד הלוי ממגנצא, ואף עמו הוסיף לעמוד בקשר מכתבים לאחר שיבתו לצרפת.
בשנות לימודיו של רש"י באשכנז היה עליו לדאוג לפרנסתו ולפרנסת אשתו ובנותיו, ולעת זקנותו תיאר שנים אלו בכתבו ”כי חסר לחם ועדי-לבוש ורחיים בצוואר. שימשתי לפניהם וימי כלו אצלם, ומאשר שבתי פה לא עמדה לי שעה להקביל את פניהם מאבל לחש וקשה, חוש [=חוץ] מאחת זה לי עשרים וחמשה שנה”.[16]
בצרפת
עריכהלאחר כעשר שנים בהן שהה בגרמניה שב רש"י אל צרפת (טרוייש), בסביבות שנת ד'תתכ"ט (1069), כשהוא כבן שלושים, והשתלב מיד בחיי החברה היהודית שם. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה[דרוש מקור]. לאחר כחמש שנים שב רש"י אל וורמייזא, ולאחר פרק זמן בו למד בישיבת וורמייזא נסע בחזרה אל טרוייש, בה נותר לגור עד פטירתו.[17]
ככל הנראה התפרנס רש"י בטרוייש ממסחר[18]; אחרים שיערו, על פי הידע הרב שמפגין רש"י בפירושיו בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין, אולם לדברי ההיסטוריון הרב פרופ' חיים סולובייצ'יק האקלים באזורו של רש"י לא התאים לגידול יין.
זמן קצר לאחר בואו לטרוייש ייסד רש"י בעיר ישיבה, שהתפרסמה בצרפת ומחוצה לה ומשכה אליה תלמידי חכמים מופלגים; רבנים בולטים מאשכנז באו ללמוד בישיבתו, כמו הריב"א משפיירא, תלמידו של ר' יצחק בר יהודה רבו של רש"י, וכן תלמידים מהארצות הסלאביות. כראש ישיבה לא נטל רש"י שכר, כמנהג אותם הזמנים, ואף היה עליו לדאוג לכלכלת תלמידיו.[19]
גדלותו העצומה של רש"י הוכרה מיד בעולם היהודי, ושאלות רבות הופנו אל בית מדרשו בתחומים רבים ושונים. בידינו שאלות שנשלחו אל רש"י מקהילות רבות בצרפת ומעמק הריין, ואף מגדולי רבני אשכנז, כמו רבי נתן ורבי מנחם בני מכיר ממגנצא, פונים אל רש"י בשאלות. שמו הלך לפניו, והפירושים שכתב ב'קונטריסים' שלו התקבלו במהירות הבזק ברחבי הארץ. שני חתניו היו מתלמידי החכמים הראשונים במעלה בצרפת, וסביבו התפתחה יצירה תורנית שהזניקה את יהדות צרפת אל תור הזהב שלה.
רש"י אף עמד בקשרים עם חכמי ארצות רחוקות יותר, ובכתבי הראשונים מוזכרת שאלה ששיגר אל רבינו נתן מרומי בעל הערוך ואל שני אחיו, שהיו ראשי ישיבה בעיר רומא שבאיטליה.[20]
רש"י תיקן כמה תקנות חשובות בקהילות יהודי צפון צרפת. אברהם גרוסמן כתב כי ”רש"י נטל חלק חשוב בקביעת יסודותיו של שלטון הקהל בזמנו, וניכר שהוא טרח הרבה כדי לבססו. ... חשיבות רבה נודעת לתקנותיו של רש"י בענייני הקהילה, שרובן דנות בענייני מיסים”.[21]
בערוב ימיו של רש"י התרחשו גזירות תתנ"ו, כאשר יצא מסע הצלב הראשון לדרכו בשנת ד'תתנ"ו (1096); יהדות צרפת כמעט ולא ניזוקה מידי הפורעים, אולם יהדות אשכנז המפוארת ספגה מכה אנושה. בפרט הרע גורלן של קהילות שו"ם, ובהן וורמייזא ומגנצא; אלפי יהודים נהרגו בהן, ומרכזי התורה בהם למד רש"י נחרבו. בפיוטיו מתייחס רש"י כנראה לגזירות תתנ"ו; בפיוטו 'תורה התמימה', למשל, הוא פונה בקריאה אל התורה[22]:
"בַּקְשִׁי עֶלְבּוֹן חֲסִידַיִךְ וּשְׁפִיכַת דַּם לִמּוּדָיִךְ
מִיַּד בְּנֵי זְנוּנִים מַכְרִיתֵי תַּלְמִידָיִךְ
אֲשֶׁר קָרְעוּ יְרִיעוֹתַיִךְ וְרָמְסוּ אוֹתִיּוֹתָיִךְ
וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף הֶחֱרִיבוּ מִשְׁכְּנוֹתָיִךְ".
בסוף ימיו היה רש"י חולה במחלה קשה שלא אפשרה לו אפילו לכתוב.[23] על השאלות הרבות ששוגרו אליו השיב בקושי רב תוך הכתבת התשובה לתלמידיו או בני ביתו ששהו במחיצתו באותה העת.
הייתה תקופה שבה גלה רש”י מצרפת לאחת מערי ספרד, והתאכסן בביתו של פרנס העיר, לימים הפציר בו שיתעכב בביתו וילמד והוא יפרנסו, ורש”י הסכים לזה, וכשישב שם חיבר ספר, ולאות תודה קראהו על שמו 'ספר הפרנס'.[24]
רש"י הוא מקור של מאות מילים בצרפתית עתיקה שללא רש"י היו אובדים.[25]
פטירתו וקבורתו
עריכהרש"י נפטר ביום חמישי, כ"ט בתמוז ד'תתס"ה (1105)[26] ונקבר, על פי המסורת, בעיר הולדתו טרויש. לפי אחת מן המסורות העתיקות בקרב יהודי טרואה, נטמן רש"י בבית קברות יהודי בטרואה, שבתחילת המאה ה-15 חרשו אותו המקומיים ומאז נקרא "שדה היהודים".[27] בשנת 1992 נחנך במקום על ידי הממשל אנדרטה שיצר ריימונד מורטי לזכרו של רש"י. סביב שנת 2012, חוקר קברי הצדיקים ישראל מאיר גבאי פעל לסמן ולהנציח את אזור בית הקברות כקבריהם של רש"י וכמה מבעלי התוספות וראשונים נוספים ב'שדה היהודים'.[28]
ב-2016 החוקר דייוויד שפירו פרסם מאמר בנושא קבורת רש"י וציטט עדות מאוחרת אותה מביא רבי גדליה אבן יחיא (1526 – 1587), בספרו שלשלת הקבלה, לפיה העידו לו תלמידי המהר"ם מפאדובה (1473 – 1565) שראו את קברו של רש"י בפראג: "וקבלתי מתלמידי מהר"ם מפאדווי... שהלכו לחצר הקיסר במלכות בואימיאה וראו בעיר פראגה קבורת רש"י עם מצבת אבן וכתוב עליו דברים, ולסיבת מחיקתם לא יוכלו להבינם".[29] אולם ציין, כי אין כל מקור מהימן לכך שרש"י הגיע לסביבה מרוחקת זו.
תלמידיו
עריכהבין תלמידיו של רש"י היו:
- חתנו, רבי מאיר בן שמואל מרמרו, המכונה "אבי הגאונים" - אבי רשב"ם, רבנו תם, ריב"ם, ורבי שלמה 'אבי הדייקנים'
- חתנו השני, רבי יהודה בן נתן, שחלק מפירושו נדפס כהשלמה לפירוש רש"י למסכת מכות
- רבי יוסף קרא, פרשן המקרא
- רבנו שמעיה, 'מזכירו' של רש"י ותלמידו המובהק[30]
- הרשב"ם,[31] בכור נכדיו של רש"י ומחשובי בעלי התוספות, שאף השלים את פירושו של רש"י למסכת בבא בתרא ולמסכת פסחים.
- רבי יעקב בר שמשון מפלייזא, פרשן תלמוד ופוסק. היה קרוב לרש"י ואף רשם מפיו תשובות לשאלות שנשלחו אל רש"י בשעת מחלתו, בה לא יכול היה לכתוב
- רבי יצחק בן אשר הלוי, הריב"א משפיירא
- האחים רבי נתן ורבי מנחם בני מכיר[32]
- רבי שמחה בן שמואל מוויטרי[33]
- רבי אליקים בן יוסף ממגנצא
ייחוסו
עריכהעוד בימי חייו זכה רש"י להכרה בגדולתו, וזו הלכה והתעצמה לאחר מותו.[34] רש"י לא נולד למשפחה מיוחסת, אך בעקבות תהילתו רבו המבקשים להתייחס אליו.[34]
לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים ובהם רש"י. המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר' אליקים, שהוא קשור לרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שמעון הנשיא, בן הלל הזקן, מבני שפטיה בן דוד מלך ישראל.
המקור הידוע לייחוס זה הוא מגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בני משפחת לוריא, ויש חוקרים[דרוש מקור] המראים כי רב בהּ הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ויותר.
שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד נחשב בטעות כסימן למוצא משפחתי הקרוב לרש"י, שכן חושבים שמקורו בעיירת מוצאו של רש"י, טרואה שבצרפת. אולם השם טרייויש נגזר משם העיר הגרמנית טריר בצרפתית (Trèves).[35]
אגדות
עריכהמעשי אגדה רבים סופרו על חייו ופטירתו של גדול הפרשנים, וכולן מאוחרות בשנים וחסרות בסיס איתן.
על פי האגדה, היו הוריו של רש"י חשוכי פרי בטן שנים רבות. אביו של רש"י רבי יצחק ירחי, היה סוחר באבנים טובות, וברשותו הייתה אבן טובה אשר הייתה חסרה למלך עבור איקונין, שנחשב ביהדות לעבודה זרה. אביו של רש"י הסתכן במוות והשליך את האבן הטובה - בה היה גלום כל רכושו, כמו גם הבטחה לעושר רב - מעבר לסיפון האניה, והראה עצמו בוכה על אובדנה. המלך פטר אותו, ועל המעשה הזה, על פי האגדה, נגלה לו אליהו הנביא והבטיח לו פרי בטן "שיאיר את עיניהם של ישראל". ואכן רש"י נולד לעת זקנותם של הוריו. מסופר גם שאמו ההרה של רש"י הלכה ברחוב בוורמייזא, ופרש נוצרי שדהר על סוסו כמעט פגע בה. האם פנתה אל הקיר שבשולי הרחוב ונלחצה אליו, ובקיר נוצר שקע, שבו הסתתרה (ועל הסיפור כתב שאול טשרניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בוורמייזה"[36]), אך ככל הנראה אין לכך בסיס היסטורי.[37]
רבי גדליה אבן יחיא מוסר אגדה נוספת בספרו "שלשלת הקבלה", לפיה קודם צאתו של גוטפריד מבויון למסע הצלב הראשון שהנהיג בשנת 1096, ערך ביקור אצל רש"י, גדול יהודי צרפת ששמו כבר הלך לפניו, על מנת לקבל את ברכתו למסע הצלב שלו ולהתייעץ עמו. אולם רש"י חזה שהמסע ייגמר בכישלון, והזהיר את גוטפריד כי הוא ישוב לבדו לעירו, מלווה בשלושה פרשים בלבד שיזכו לשוב עמו לביתם. חמתו של גוטפריד בערה בו, והוא נשבע כי אם לא יתקיימו דברי רש"י, והוא ישוב מהמסע עם יותר משלושה אבירים - ינקום נקמה נוראה ברש"י ובכל היהודים. ואכן, גוטפריד נכשל בקרבותיו, ושב לצרפת עם ארבעה מלווים בלבד. מייד בבואו שם את פעמיו להינקם ברש"י, כיוון שכעת היו עמו ארבעה פרשים, ולא שלושה; אולם בהיכנסם בשער העיר התנתקה אחת מאבני השער, ומחצה את ראשו של הפרש הרביעי. יש מן הסיפורים הממשיכים ומספרים כי כאשר התקיימו דברי רש"י מיהר גוטפריד אל רש"י לבקש ממנו סליחה ולהכיר בגדלותו, אולם משהגיע למקום גילה כי נערכת שם לווייתו של רש"י.
למעשה, גוטפריד מבויון מעולם לא שב לצרפת אחרי מסע הצלב הראשון, ומצא את מותו בנסיבות בלתי ברורות בארץ ישראל, וזאת עוד לפני פטירת רש"י; אולם כל ייחוס האגדה לגוטפריד מבויון מקורו ב"סדר הדורות" המאוחר, ואילו ב"שלשלת הקבלה" לא נזכר מקומו של האביר גוטפריד. מקורות קדומים אחרים כרכו את האגדה בשמו של גוטפריד הראשון דוכס לוריין (אנ'), המכונה "האמיץ" או "הגדול"; תולדות חייו היו סוערות, ותקופת חייו (1060–1139) אכן חופפת לזמנו של רש"י.
בעיר וורמס שבגרמניה מצוי עד היום בית המדרש על שם רש"י שבו לפי המסורת למד וכתב את פירושו לתורה, אך המקום נבנה מאות שנים לאחר מותו. במקום נמצאים גם בית הכנסת (משוחזר בחלקו) שבו התפלל, המקווה שבו טבל, וגם החומה שעל פי האגדה ממנה התנתקה הלבנה שקטלה את סוסו הרביעי של גוטפריד מבויון.[38]
האגדה מוסיפה ומספרת שכאשר עסק רש"י בכתיבת פירושו למסכת מכות, הגיע לדף י"ט, והספיק לכתוב את המילה "טהור" - ושם נפטר, ו"יצאה נשמתו בטהרה". ובשעת פטירתו, מספרת האגדה, יצאה בת קול ואמרה: "עתידים כל ישראל להיות בניך".
אישיותו
עריכהאישיותו של רש"י ניחנה בשילוב של גדלות מופלגת בתורה ומידות טובות, שילוב שעליו מעידים פירושיו ותלמידיו של רש"י גם יחד.
גדלותו בתורה
עריכהגדלותו בתורה הייתה יוצאת דופן. ההיסטוריון שמעון שוורצפוקס כתב עליו:
רש"י היה ללא ספק גדול חכמי ישראל של אותו דור. ... הראב"ן, גדול חכמי אשכנז בזמנו, כתב כבר במחצית הראשונה של המאה ה-12, כי 'מימיו אנו שותין ומפיו אנו חיין'; הוא הוסיף שרש"י 'איזן וחיקר ותיקן אזניים לתורה', וסיים: 'תורת אמת הייתה בפיהו, בשלום ובמישור הלך, והעמיד לעולם רגל שלישי, הגדיל תורה והאדיר'. הוא היה מורם של כל הדורות הבאים, שכיבדוהו לא רק כגדול בתורה אלא גם כבעל כל המידות היאות לתלמיד חכם. הדוגמה שנתן עיצבה במידה רבה את דמותו של הלמדן המקדיש את כולו לתורה ולהוראה.
— שמעון שוורצפוקס, יהודי צרפת בימי הביניים, תל אביב 2001, עמ' 83–89
שמעו של רש"י יצא כבר בחייו באירופה כולה, ובפירושיו ניכרת בקיאותו הגדולה בכל חלקי התורה.
מידותיו והליכותיו
עריכהאברהם גרוסמן ציין: ”חמש תכונות אופי בלטו באישיותו הלבבית והקורנת: ענווה ופשטות טבעית; רדיפת האמת; דאגה לכבוד הבריות; ביטחון רב בכוחו; ותחושת שליחות של מנהיג ציבור. תכונות אלה באו לידי ביטוי במעשיו של רש"י, ביחסו אל הזולת, בקשריו עם תלמידיו, בהשקפת עולמו, בבוז לגאוותנות, באהבתו את השלום, ביצירתו הספרותית וגם בסגנון הכתיבה שלו.”[39]
מעיון בפירושיו של רש"י בולטת ענוותנותו הגדולה. הוא כמעט ואינו סותר את דברי קודמיו, וכאשר הוא עושה זאת הוא חולק להם כבוד ואינו מבטל את דבריהם בשפה קשה; בעשרות מקומות בפירושו הוא כותב על פרטים מסוימים: "לא ידעתי",[40] ובתשובותיו מצוי במקומות רבים שכותב רש"י כי טעות הייתה בידו בעניין זה או אחר, והוא חוזר בו מדבריו.[41]
ביחסיו עם תלמידיו ניכרים יחסי קרבה עמוקים. רש"י קירב וחיבב את תלמידיו ביותר, ועודדם תדיר ליצור וללמוד עוד ועוד.[42]
מאידך, בשעת הצורך לא נאחז רש"י בענווה יתירה אלא נכנס לעובי הקורה ופסק את פסקו. כך, לדברי גרוסמן, לא חשש לצאת חוצץ כנגד מסורות מקובלות ואף מנהגים ודינים מדברי הגאונים שעליהם חלק.[42]
כבוד האישה
עריכהגרוסמן כתב בספרו "אמונות ודעות בעולמו של רש"י": "האמונות והדעות – זה החידוש של הספר. כי כמעט לא עסקו בו. עם ישראל, ארץ ישראל, מעמד האישה, אהבת החיים. לדעתי לא היה חכם שדאג לכבוד האישה כמו רש"י. בתשובה אחת שלו יש משפט כזה: 'אשריו אילו היה זוכה לקנות בה ולזכות בה לחיי העולם הבא'. בפירוש שלו למעשה בריאת האישה הוא מביא מדרשי חז"ל, אבל לא מביא אף אחד מהמוני המדרשים בגנות האישה".
חיבוריו
עריכהאברהם גרוסמן כותב כי רש"י החל בכתיבת פירושיו כדי למלא את המטרות הבאות:
- להפיץ תורה ברבים: היהודים היו סוחרים עסוקים, עשירים, שלא היה להם זמן ללמוד, ולא היו להם פירושים כתובים שיכלו להקל על הלימוד עבור מי שאינו משקיע בו את כל זמנו.
- לאחד את המחנה היהודי ולהשכין שלום: היו בימיו מחלוקות עצומות ויריבויות על רקע חברתי כלכלי, עד שאפילו קהילת טרואה נחלקה לשניים.
- הפולמוס עם הנוצרים: בפירושים למשלי ולדניאל יש פולמוס חריף עם הנצרות. "רש"י היה מגדולי המתפלמסים עמה. רש"י ראה בחייו הרבה משומדים, הרבה רדיפות, הרבה תעמולה אנטי-יהודית ארסית".
פירושו לתנ"ך
עריכה
ערך מורחב – פירוש רש"י לתורה
רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו: פירושו על התורה הוא הפירוש הפשטני ביותר מביניהם. עם זאת, כשני שלישים מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.
שילוב המדרש בפירוש המקרא, במקום ובמידה הנחוצה ללומד, מאפשר גם הבנת המקור המקראי ליסודות הלכתיים ולמדרשים (פעמים תוך ניתוח דיוק לשון המקרא). לפי האגדה המובאת על ידי רבי חיים יוסף דוד אזולאי ("החיד"א"), רש"י ישב 613 תעניות, כנגד 613 מצוות, לפני שכתב את חיבורו על המקרא.
פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים, אך נוטים למדרש יותר מפירושיו לתורה.
דרכו של רש"י בפירושו לתורה
עריכהבניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית: ”יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.”[43] כלומר, אין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י כמו נחמה ליבוביץ', לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומילה בפירושו.[44] לפי שיטה אחרת, רש"י דווקא מדגיש בדבריו אלה (ובמקומות נוספים) שדרכו כוללת הבאת מדרשי אגדה (אף אם אין קושי בפסוק), אבל מגביל עצמו לדברי אגדה שיכולים להתיישב על לשון הפסוק ועל הקשר הדברים.
דוגמאות
- ”וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם” (בראשית ל"ז, כד): מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו.
- ”וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ” (בראשית כ"ד, טז): בתולה – ממקום בתולים, ואיש לא ידעה – שלא כדרכה.
בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות.
לעיתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:
- ”וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ” (בראשית ד', ח) – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להורגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא.
לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק,[45] ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.
דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו.
כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
פירושים לשאר ספרי המקרא
בנוסף לפירושו על התורה, רש"י חיבר פירוש על רוב ספרי המקרא האחרים. פירוש זה קצר יותר מפירושו על התורה, והוא מרבה להביא בו מדרשים.
פירושי מקרא המיוחסים לרש"י
עריכההפירוש המיוחס לו לספרים עזרא, נחמיה ודברי הימים[46] לא חוברו על ידו.[47] פירושו לספר איוב חסר מאמצע פרק מ (פסוק כ), ובכתבי היד הובאו פירושים אחרים להשלמת פירושו, כגון פירוש רשב"ם או ר"י קרא. גם על שאר הפירוש יצאו פקפוקים בדבר זהות המחבר.[48]
פירושו לתלמוד
עריכה- ערך מורחב – פירוש רש"י לתלמוד
פירוש רש"י לתלמוד הוא הפירוש הידוע ביותר על התלמוד בבלי, משמש כפירוש לכל לומד, וכנדבך חשוב ובעל משקל נכבד בקרב פוסקי ההלכה.
רש"י הוא המפרש העיקרי של מסכתות התלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן.
פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה, ברורה ומדויקת, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אופי הפירוש הוא הסבר התלמוד על ידי התלמוד עצמו. רש"י מביא לעיתים נדירות מקבילות לדבריו מחיבורים אחרים כגון התלמוד הירושלמי, מדרשים ותרגומי התנ"ך. פירושו של רש"י לתלמוד הוא מקומי, ועל פי רוב הוא איננו מרחיב בביאור ובהשוואה בין הסוגיה שהוא מפרש אותה לבין סוגיות קשורות ממסכתות אחרות; זאת בניגוד לשיטת בעלי התוספות, שמזכירים במפורש ובאריכות את הסוגיות הקשורות, ומפרשים את היחס ביניהן.
כתבים נוספים
עריכהפיוטים
עריכהרש"י שלח ידו גם במלאכת הפיוט, וחיבר כמה סליחות על מצב עם ישראל הקשה. ייתכן שפיוט אחד שכתב נתחבר על רקע גזירות תתנ"ו, ואולם אין בכך ודאות.[49] שניים מהפיוטים שכתב נוהגים האשכנזים לומר בימי הסליחות. בין היתר חיבר את הפיוט "אז טרם נמתחו נבלי שכבים" שעוסק בדברים שבריאתם קדמה לבריאת העולם,[50] ואת הפיוט "יי אלהי הצבאות נורא בעליונים".[51] המהרש"ל מייחס לו את שמתא תתנם לחרפה אך חוקרים מפקפקים בייחוס זה.[52]
פירוש למסכת אבות
עריכהפירוש רש"י על מסכת אבות מצוטט רבות בראשונים, והוא אף נדפס פעמים רבות, כאשר ישנם שינויים רבים בין ההוצאות השונות. יש מי שפקפק בייחוס הפירוש לרש"י.[53] בשנת תשס"ה הפירוש יצא לאור במהדורה חדשה על ידי מוסד הרב קוק,[54] תוך ניפוי התוספות המרובות שנוספו בתוך הפירוש. המהדיר טען[55] שרש"י חיבר שתי מהדורות לפירוש זה, והדפיסן בנפרד.[56]
פירוש לבראשית רבה
עריכהלדעת החוקרים "פירוש רש"י" לבראשית רבה לא נכתב על ידי רש"י, אלא על ידי חכם שחי כנראה קרוב לזמנו של רש"י בדרום איטליה.[57]
היחס לפירושיו
עריכהרש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת ימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.
פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית, commentarius), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". לאחר המצאת הדפוס, היה פירושו לתורה בין הספרים הראשונים שהודפסו בעברית.
רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י), דעת זקנים, רמב"ן ואבן עזרא הספרדים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. אף על פי שלהבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה רש"י איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים, והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות, שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, רש"י בפירושו בדרך כלל אינו מנסה ליישב סתירות.
רש"י כפוסק
עריכהרש"י נודע כפוסק מפורסם, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות מרחבי אירופה. אף בצרפת תיקן רש"י תקנות רבות, רבות מהן בענייני הנהגות כספיות של הקהילות היהודיות. תשובותיו הובאו בספרות ההלכה המיוחסת לבית מדרשו, כגון מחזור ויטרי, ספר האורה, איסור והיתר לרש"י ועוד, וקובצו על ידי ש' אלפנביין בספר "תשובות רש"י". על ספר זה נמתחה ביקורת רבה, שכן הוא כולל גם תשובות שאינן של רש"י, וייחוסיו של אלפנביין, כמו גם קביעת הנוסח, אינם תמיד מדויקים.
היחס לפירושו על התלמוד לענייני הלכה
עריכהמעבר לכך, גם בפירושו לתלמוד כתב רש"י מדי פעם פסקים, אם כי אין זו דרכו הרגילה. השאלה האם רש"י בפירושו נחשב כפסקן (פוסק הלכה) או כפרשן (מפרש) שנויה במחלוקת בין הפוסקים האחרונים. כמה פוסקים כתבו שאין ללמוד הלכה מפירוש רש"י - אך דברים אלה מוסבים רק לפירושים סתמיים של רש"י, שלא תמיד באו לפרש על פי ההלכה הפסוקה, ולא לפסקים מפורשים של רש"י, הכלולים בפירושיו. הראשון שהתייחס לזה הוא רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף, שכותב כך:
"ולענין הלכה נראה, דאף על גב דהרא"ש מפרש כפירוש רש"י, כיוון דרש"י מפרש הוא ולא פסקן – הוו להו הרמב"ם והרא"ש ז"ל חד לגבי חד, והלכה כהרמב"ם ז"ל".
— בית יוסף, אורח חיים סימן י'.
וכן כותב גם הרדב"ז:
"כל שכן שיש בידינו כלל גדול כי רש"י ז"ל מפרש הוא לא פוסק, ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק"
— שו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן קח).
גם הרב מאיר מאזוז בספרו 'מגדולי ישראל' ערך רבינו שלמה יצחקי כותב, רבותינו קבעו שרש"י פרשן הוא ולא פסקן. ומביא בשם החיד"א בספרו 'שם הגדולים' וזה לשונו: 'רש"י לא כיוון בפירושיו לעניין פסק הלכה'.
מאידך, גדולי חכמי אשכנז התנגדו לכך, לדוגמת רבי יום טוב הלוי הלר בספרו תוספות יו"ט על פירוש הרא"ש, יצא בבקורת חריפה על מה שכתב הבית יוסף שרש"י פרשן ולא פסקן.
לשון בחיבורי רש"י
עריכהחידושי מילים בפירוש רש"י
עריכהרש"י בחר לכתוב את פירושיו בלשון הקודש, והוא משתמש בתרגום לשפות אחרות רק בלית בררה. רש"י בפירושו מחדש מילים שלא השתמשו בהם קודם לכן, ולפעמים גם מרחיב את המילה ממשמעותה המקורית. חלק מאותן מילים נמצאות בשימוש עד היום.[58]
נוסח פירוש רש"י
עריכהבשל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק ואינם מופיעים באחרים, ועל בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו.
הבעיה קשה להכרעה מפני שרש"י העיד על עצמו שעוד בימי חייו ערך שינויים בפירושו למקרא, והוא יצא מידיו לפחות בשתי גרסאות.
גרסאות בתלמוד
עריכהרש"י בפירושו לתלמוד מביא מדי פעם נוסח שונה של התלמוד מזה שהיה מקובל לפניו, לעיתים בשל קושיות לימודיות שצצו ולעיתים בגלל כתבי יד אחרים שהיו ברשותו. את שינוי הגרסה ציין רש"י באותיות ה"ג = הכי גרסינן. רש"י כתב בפירושו שנראה לו שצריך לגרוס כך וכך. תלמידים שבאו אחריו, ראו את פירושו, הלכו ושינו את נוסח התלמוד כדי שיתאים למה שכתב רבם. כך כותב רבנו תם, נכדו של רש"י, על שינויי הגרסה בתלמוד, בהקדמתו לספר הישר:
ספר הישר קראתי בשם את הספר יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואע"ג דלט רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד הכי והכי תהוי לא נמנעו מלשבש. ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבש כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן ולא ייתכן כן לכל יראי השם. כי גם רבינו שלמה אם הגיה גרסה בפירושיו הגיה. אבל בספרו לא הגיה. כי אם שותי מימיו הגיהו על פי פירושיו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולתי במסכת זבחים לבדה. ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו.
כתוצאה מכך, בתלמוד שיש לפנינו כיום, הצעות הנוסח של רש"י וגרסת התלמוד זהות. אולם בכל מקום שבו נכתב בפירוש רש"י 'ה"ג', ישנו סימן לשינוי נוסח, ואפשר באמצעות ראשונים אחרים לדוגמה רבנו חננאל, הרי"ף ורבנו תם לבדוק מה היה הנוסח המקורי בתלמוד לפני שעבר הגהה.
לעזי רש"י
עריכהרש"י, בפירושו למקרא ולתלמוד, תרגם מונחים רבים מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד הבבלי לשפת "לעז", היינו הצרפתית העתיקה שהייתה מדוברת בזמנו, כאשר התרגום הצרפתי מתועתק באותיות עבריות.
לדוגמה, בפירוש הפסוק "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם" (שמות, י"ד 11), מפרש רש"י:
"הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם - וכי מחמת חסרון קברים, שאין קברים במצרים ליקבר שם לקחתנו משם. ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש (se por feilance de non foses)."[59]
רש"י תרגם מעל אלף מילים מהעברית המקראית ומהארמית שבתלמוד לצרפתית עתיקה, שהייתה השפה המדוברת בזמנו. שפה זו אינה מדוברת כיום, אופן היגויה המדויק אינו ידוע, והתעתיק שהותיר אחריו רש"י, באותיות עבריות, מאפשר כיום הצצה נדירה וייחודית לבלשנים חוקרי הצרפתית העתיקה, באשר לאוצר המילים ואופן הגייתן.[60]
בימינו ערכו מספר מחברים תרגום מחדש לעברית מודרנית של אותם מונחים צרפתיים, כדי להקל על הקורא בן זמננו שאינו מסוגל להבין את הצרפתית העתיקה. אחת המהדורות מוכרת בשם "אוצר הלעזים" (או "אוצר לעזי רש"י"), והיא יצאה לאור על ידי ד"ר משה קטן.[61]
במקביל ערכו הרבנים אברהם גלאנצר וחנוך טוביאס תרגום ניקוד ואיות מדויק של לעזי רש"י בעברית, אנגלית וצרפתית בת ימינו בתוספת הארות והסברים המרחיבים את הדעת. את מחקריהם פרסמו בספר מעייני אג"ם.[62] עבודתם על לעזי רש"י בתלמוד, נדפסה בתלמוד מהדורת לובלין בהוצאת מכון המאור.
הם גילו כי פעמים רבות רש"י נעזר בשפה הצרפתית ככלי עזר להסברה, במקומות שקוראיו ולומדיו דווקא בהיותם דוברי צרפתית עלולים להיכשל בהבנה מוטעית. לפעמים מילה בודדת בצרפתית חוסכת הסבר ארוך בעברית, ומאידך ישנם פסוקים שדווקא החושבים ומדברים בצרפתית עלולים להיכשל בהבנתם. במקומות אלו נאלץ רש"י להאריך בפירוש שלדוברי עברית נראה אולי כמיותר אך הוא חיוני לצרפתים.
כתב רש"י
עריכה
- ערך מורחב – כתב רש"י
הדפסה ראשונה הידועה לנו של פירוש רש"י לתורה נוצרה בשנת 1475 (ה'רל"ה), ברג'ו די קלבריה שבאיטליה. במהדורה זו הודפס פירוש רש"י בכתב הרהוט היהודי-ספרדי, על מנת להבדילו מגוף הטקסט המקראי שהודפס באותיות עבריות מרובעות. בעקבות כך מכונה כתב זה כיום "כתב רש"י", אך למעשה זהו הכתב הקורסיבי (הרהוט) שהיה נהוג בספרד בימי הביניים.
מפרשי רש"י
עריכהעל פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים, שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג, שכתב את "גור אריה", רבי אליהו מזרחי (הרא"ם), ר' אברהם הלוי בקראט, שכתב את "ספר הזיכרון" ור' דוד פארדו, בעל הספר "משכיל לדוד". פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" מאת ר' שבתי משורר בס, שתומצת מאוחר יותר בשם "עיקר שפתי חכמים".
בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י, המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד (להלן), "שי למורא" שערך הרב שמואל יהודה וינפלד, ירושלים ו"רש"י כפשוטו" בהוצאת "לשם".
רבי מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. יסוד השיטה היא בדברי רש"י שפירושו מיועד ל"בן חמש למקרא", והוא אמור להתאים לרמת הבנתו וידיעותיו של ילד בן חמש. על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים) ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים). כללי השיטה רוכזו בספר "כללי רש"י" (מאת הרב טוביה בלוי. ירושלים תשנ"א).
הרב שאול דוד בוצ'קו כתב את 'בעקבות רש"י', שהוא התבוננות מבחינה אמונית בפירושי רש"י, ועיונים בדבריו.
מפות רש"י
עריכה
במספר מקומות בפירוש רש"י למקרא, ניתן למצוא תרשימים ומפות המשויכים לרש"י: במדבר לד, שופטים כא, יחזקאל מה, יחזקאל מח. היכולת להוכיח שתרשימים אלו הם מקוריים לפירוש רש"י נובעות בעיקר מהשוואת כתבי היד הרבים של פירוש רש"י (אם כי לא של רש"י עצמו), שבהם מופיעים תרשימים אלו. בשנים האחרונות עסקו בתחום המפות של רש"י מספר חוקרים: פרופ' אברהם גרוסמן, פרופ' מאיר גרובר, פרופ' יוסף עופר, פרופ' בנימין זאב קדר וד"ר דוד שניאור. ככל הנראה, הצורך של רש"י לצייר מפות בתוך פירושו למקרא, דבר הנחשב לנדיר בקרב פרשני ימי הביניים, נבע מתוך חיבתו לארץ ישראל ורצונו להמחיש ללומדים את דמותה של ארץ ישראל. אחת התופעות שטרם נחקרו היא: מדוע מפת רש"י העוסקת בתיאור "המסילה העולה מבית אל שכמה" (שופטים כא, כא), מופיעה בפירוש רש"י במהדורות הדפוס של התלמוד הבבלי (גיטין ז, ע"ב), אולם איננה מודפסת בפירוש רש"י לספר שופטים.
תפילין של רש"י
עריכהישנן ארבע שיטות מרכזיות לסידור הפרשיות בתוך התפילין. השיטה הנפוצה והמקובלת ביותר מכונה בטרמינולוגיה ההלכתית 'שיטת רש"י' (ראו סדר הפרשיות בתפילין).
בשולחן ערוך נפסק שחובה להניח תפילין של רש"י, כיוון שכך הוא מנהג העולם. ואכן בימינו נוהגים להניח תפילין של רש"י בכל קהילות ישראל. יש המניחים לאחר מכן עוד זוג תפילין לפי אחת השיטות האחרות. הנפוצה ביניהן, מלבד רש"י, היא שיטת רבינו תם.
משפחת רש"י
עריכהלרש"י נולדו שלוש בנות.
הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל, ולהם נולדו חמישה צאצאים: שמואל – הוא הרשב"ם; יעקב – הוא רבנו תם; יצחק – הוא הריב"ם; שלמה, שנפטר בצעירותו; ובת, מרים,[63] שהייתה נשואה לרבי שמואל מוויטרי בן רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, מחבר מחזור ויטרי, והיא אמו של רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות.
בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן), ולהם נולד רבי יום-טוב. היו שגרסו שמרים בת רש"י הייתה נשואה לרבי שמואל מוויטרי והיא אמו של ר"י הזקן, אולם מדובר בטעות שנצרה בעקבות בלבול בין מרים בת רש"י למרים בת יוכבד, נכדת רש"י.
ככל הנראה, הייתה לרש"י בת שלישית, אולם מלבד ששמה היה רחל, ושנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו - לא ידוע עליה דבר.
| יצחק הצרפתי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שמואל | רש"י | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי מאיר | יוכבד | רחל | שמחה | מרים | ריב"ן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רשב"ם | ר"ת | מרים | שמשון מפלייזא | רבי יצחק בן רבי מאיר (ריב"ם) | שלמה | מרים | רבינו שמואל מוויטרי | רבינו יום טוב מפלייזא | אליעזר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יצחק | יוסף | שלמה | אברהם משאנץ | רבי יהודה בן יום טוב | יוסף | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ר"י הזקן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ריצב"א (ריב"א הבחור) | רבינו שמשון משאנץ | יצחק | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבנו אלחנן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי יעקב | יהודה שירליאון | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שמואל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי שמואל מעכו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מקרא
עריכה- גיס
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יצחק אבינרי, היכל רש"י, חמישה כרכים, הוצאת המחבר. (כרכים: 1, 2, 3 באתר היברובוקס).
- הרב טוביה בלוי (עורך), כללי רש"י, הוצאת קה"ת, כפר חב"ד, תש"מ.
- שמואל גלברד, לפשוטו של רש"י - באור לפירוש רש"י על התורה.
- בנימין גלס, פשט ודרש בפרשנותו של רש"י.
- אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- אברהם גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, הוצאת תבונות, ישיבת הר עציון - אלון שבות.
- אברהם גרוסמן ושרה יפת (עורכים), רש"י: דמותו ויצירתו, מרכז זלמן שזר, 2008.
- אברהם גרוסמן, רש"י והפולמוס היהודי־הנוצרי, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2021.
- רפאל הלפרין, רש"י חייו ופירושו, תשנ"ז.
- נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית.
- נחמה ליבוביץ ומשה ארנד, פירוש רש"י לתורה - עיונים בשיטתו, קורס של האוניברסיטה הפתוחה.
- אליעזר מאיר ליפשיץ, ספר רש"י, תשכ"ו (מהדורת צילום).
- יונה פרנקל, דרכו של רש"י בפירושו לתלמוד הבבלי, הוצאת מאגנס, 1975.
- שרה קמין, רש"י - פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא, הוצאת מאגנס, 2007 (מהדורה מחודשת).
- ערן ויזל, הפירוש המיוחס לרש"י לספר דברי הימים, הוצאת מאגנס, ירושלים, 2010.
- אבינעם כהן (עורך), רש"י ובית מדרשו, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ג
- חנוך גמליאל, רש"י כפרשן וכבלשן - תפיסות תחביריות בפירוש רש"י לתורה, מוסד ביאליק, 2010.
- אברהם מאיר הברמן, פיוטי רש"י, ירושלים תש"א, באתר היברובוקס.
- Kearney, J. Rashi - Linguist Despite HImself,T&T Clark, 2010
קישורים חיצוניים
עריכה
- רשימת מאמרים על רש"י באתר רמב"י
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' שלמה יצחקי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1291-1279, באתר היברובוקס
- רש"י, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מאמרים על רש"י באתר 'מקראנט'
שלמה בן יצחק (1040–1105), (רש"י), דף שער בספרייה הלאומית- גליונות מפעל מתיבתא דרש"י ללימוד והעמקה בפירוש רש"י על החומש
- 10 דברים שלא ידעתם על רש"י, הרב יוני לביא, ה, אדר ב' תשפ"ד
- כתבי יד
- מספריו במרשתת
- פירוש רש"י לתורה, באתר דעת
- תשובות רש"י, בעריכת ישראל ש' אלפנביים
- פרופ' שמא פרידמן, פירושי רש"י למסכתות התלמוד
- משה קטן, אוצר לעזי רש"י לתנ"ך
- משה קטן, אוצר לעזי רש"י לתלמוד
- משה קטן, החיים בימי רש"י, באתר היברובוקס.
- סרטונים
- רש"י: תקציר סיפור חייו, מאיר פנים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- רש"י ובעלי התוספות, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- מסכת חייו של רש"י, באתר הידברות.
- רש"י, סיפור חייו ופועלו, סרט אנימציה תיעודי בהפקת קרן דסטני.
- רש"י - רבן של ישראל - תערוכה מיצירתו שבאוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
- מאמרים
- מנחם כהן,נוסח המקרא שהיה לפני רש"י ותלמידיו, פרשני צרפת באתר מקראות גדולות הכתר
- חנוך גמליאל, עצמאותו של רש"י בתחום המילון, לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448, באתר האקדמיה ללשון העברית.
- יואב שורק, אוצר חכמת ראשונים - מקור ראשון, 7 אוקטובר 2008.
- גישת רש"י בפירושיו לריאליה גאוגרפית, באתר מכללת ליפשיץ (ארכיון האינטרנט).
- ראשון בין פרשנים(הקישור אינו פעיל) - כתבה על רש"י מחדשות נענע
- הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן, מי עוד גדל היום על פירוש רש"י למקרא, באתר הארץ, 22 במאי 2006
- אברהם גרוסמן, לו משפט הבכורה, עת־מול 181, 2005, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אברהם (רמי) ריינר, מהלכה לפרשנות - רש"י והלכות גדולות.
- ערן ויזל, 'למי מיען רש"י את פירושיו למקרא?', בית מקרא, 52 (2007), עמ' 139–168
- שבח קנביל, תולדות גדולי ההוראה תולדות רש"י, עמ' 1, ניו יורק תשט"ו, (באתר היברובוקס).
- שונות
פרק 69 – דבר היום: לרבע את המעגל – על קשיים כרונולוגיים בספר מלכים בפירוש רש"י בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס- נעם אשכולי רש"י מתוך הפודקאסט קדמא להיסטוריה יהודית
- אשירה לרש"י - שירו המפורסם של שמשון מלצר על רש"י
- "רש"י", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- רש"י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ על הראשונים ועל האחרונים, בהוצאת מכון צורבא מרבנן, מהדורה רביעית.
- ^ אביגיל ראק, רש"י | מתי מביא מדרש?, תורת הר עציון, 11 באוגוסט 2014
- ^ .co.il/spirituality-newage/kabbalah-hamekubalim/Article-d17af17cee46131006.htm
- ^ ראו בספר הרי"ף: בין ספרד לאשכנז, עמנואל בן שלום אלאלוף, תשע"ו.
- ^ שם הגדולים, מהדורה ראשונה אות ש', שֵם ד', רשי (עמוד ע') באתר כתבים עבריים (היברובוקס). דבריו הובאו גם אצל אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, עמ' 122, הערה 2.
- ^ מדרש תנחומא לפרשת בראשית, סימן יא: ”אמר ר' יצחק: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מ'החדש הזה לכם', ולמה כתב מבראשית - להודיע כח גבורתו, שנאמר: 'כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים'.”.
בראשית רבה, פרשה א', פסקה ב': ”רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח: 'כח מעשיו הגיד לעמו' - מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני? מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם: 'הלא אומה של בזוזים אתם!'. וישראל משיבין אותן ואומרין להם: 'ואתם? הלא בזוזה היא בידכם! הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם! העולם ומלואו של הקב"ה, כשרצה - נתנה לכם, וכשרצה - נטלה מכם ונתנה לנו! הדא הוא דכתיב: 'לתת להם נחלת גוים'.”. - ^ אפשרות זו כותב הרב צבי אלימלך שפירא בספרו "אגרא דכלה" על רש"י פרשת בראשית.
- ^ שם הגדולים להחיד"א, מערכת גדולים, אות ש' סעיף ל"ה, ערך רש"י - רבינו שלמה יצחקי.
- ^ בספרו חכמי צרפת הראשונים, עמ' 122, הערה 2.
- ^ התאריך המקובל הוא שנת ד'ת"ת. עם זאת, אברהם גרוסמן (חכמי צרפת הראשונים, עמ' 122), מזכיר כתבי יד לפיהם נולד רש"י בשנת ד'תת"א, והוא נוטה לקבל את העדות הזו, ולומר כי שנת ת"ת היא תאריך "עגול", שננקט גם כדי להסמיך את הולדת רש"י לפטירת רבנו גרשום מאור הגולה.
- ^ שם הגדולים, שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ה, עמוד א' ד"ה "ולא פליגי".
- ^ ראו אוצר הגדולים, נפתלי יעקב הכהן, כרך ה' עמ' רכ"ח (ערך תתתקכ"ד); היכל רש"י, יצחק אבינרי, כרך א' עמ' 16.
- ^ 1 2 גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 17.
- ^ תשובות מהרש"ל סימן כ"ט. רש"י כותב בפירושו על מסכת יומא (דף ט"ז עמוד ב', ד"ה "רובא"): "פירש לי מורי צדק רבינו יצחק בר יהודה ז"ל", ואת פירושיו מוסיף רש"י ומביא בכמה מקומות בתלמוד (ברכות ל"ט א'; שבת כ"ג א', צ"ב א', קי"ט א'; יומא ל"ט א'; גיטין נ"ט ב').
- ^ תשובת רש"י אל רבי נתן בן מכיר, תשובות רש"י מהדורת אלפנביין, עמ' 8; הנוסח וביאורו לפי המהדיר, וייתכן שאינם מדויקים. בדבריו "חוץ מאחת זה לי עשרים וחמשה שנה" רומז רש"י לביקורו השני בוורמייזא, שיתואר בהמשך.
- ^ שמעון שוורצפוקס, יהודי צרפת בימי הביניים, תל אביב 2001, עמ' 84.
- ^ אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 28.
- ^ שוורצפוקס, שם.
- ^ "אור זרוע", הלכות ראש השנה, סימן רע"ה; ספר האגודה, סוף הלכות שמחות, עמ' קע"ב.
- ^ גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 25–27. וראו גם: תשובות רש"י, מהדורת ש' אלפנביין, סי' רמ"ח, עמ' 291-290.
- ^ פיוטי ר' שלמה יצחקי, אברהם מאיר הברמן, עמ' כ"ב; גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 83, משער כי הפיוט נכתב בתגובה לגזירות תתנ"ו.
- ^ גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 21.
- ^ כך מובא בספר קב הישר (פרק עב), ובסדר הדורות (ד’ אלפים תתס”ה).
- ^ https://www.daat.ac.il/daat/v-articles/shvat-leazim.pdf
- ^ תשובות מהרש"ל, סימן כ"ט.
- ^ "כאן ניצלו חייו של רש"י": מסע בעקבות מפרש התלמוד והתנך - כיכר השבת.
- ^ רבי שלמה יצחקי - אתר אהלי צדיקים.
- ^ הובא בספר "סדר הדורות", ערך רש"י, ד' אלפים תתס"ה.
- ^ תוספות, מסכת ברכות, דף כ"ה, עמוד ב', ד"ה והרי, אור זרוע חלק א' סימן שס"א; גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, עמ' 347-426.
- ^ הרשב"ם כותב בפירושיו: "ואני כך פירשתי לפני רבינו זקני זצ"ל", וכוונתו לרש"י (הובא בסוף ספר ראב"ן, בספר מצוות גדול עשין כ"ה ופ"ב, במרדכי מסכת כתובות רמז רנ"ה, ובתוספות רבי יהודה שירליאון למסכת ברכות, דף מ"א, עמוד א'. בתוספות רבי אלחנן בן יצחק למסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד ב', מסופר כי רשב"ם כתב תוספות לפני סבו רש"י.
- ^ ספר שיבולי הלקט סימן קי"א, ספר האגור סימן שמ"ה.
- ^ תוספות רבי יהודה משירליאון, ברכות דף ל"ח עמוד ב', ד"ה "וכי".
- ^ 1 2 גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 50–57.
- ^ Jona Schellekens, ?Descent from Rashi: a Mythological Charter, Avotaynu 19(3), עמ' 3-4.
- ^ שאול טשרניחובסקי, קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּוֶרְמַיְזָה, באתר פרויקט בן-יהודה.
- ^ יצחק טסלר, בעזרת השם (והכסף של קרן אבי חי), באתר nrg, 30 באוקטובר 2009.
- ^ קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 44.
- ^ גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 32.
- ^ למשל: ספר בראשית, פרק ל', פסוק י"א; ספר ויקרא, פרק ח', פסוק י"א; תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ה, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ט"ו, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ט, עמוד א'; ועוד רבים. רבי עקיבא איגר, בגיליון הש"ס (מסכת ברכות דף כ"ה עמוד ב', בדיבור המתחיל "רש"י ד"ה מאן שמעת ליה וכו'"), מפנה לכל המקומות בתלמוד שבהם כותב רש"י "לא ידעתי" או לשון דומה לזו.
- ^ ראו אצל אליעזר מאיר ליפשיץ, ספר רש"י, עמ' כ"ח-כ"ט.
- ^ 1 2 גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 32-28.
- ^ בראשית ג, ח, דיבור המתחיל "וישמעו".
- ^ גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 100-101.
- ^ נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 505.
- ^ ערן ויזל, הפירוש המיוחס לרש"י לספר דברי הימים, מאגנס, 2010
- ^ לגבי הפירוש על עזרא ונחמיה, ראה: ערן ויזל, הפירוש המיוחס לרש"י לספרי עזרא ונחמיה, JSIS 9 2010. ולגבי הפירוש על דברי הימים, כך כתב החיד"א (שער יוסף הוריות יב. חומת אנך דה"א א,א; שה"ג אות ש,לה) בשם כמה חכמים. ועי' במבוא לספר איוב מהדורת מכון אופק עמ' 42. י"נ אפשטיין (מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות א, תשמ"ד) שיער שהמחבר הוא ר' שמואל החסיד.
- ^ בעל סדר הדורות פקפק בכך, הביא דבריו בשם הגדולים (אות ש, לה). בהקדמה לפירוש רש"י במהדורת מכון אופק טענו שהפירוש אכן נכתב על ידי רש"י, אלא שהוא עבר עיבוד על ידי ראשון מאוחר.
- ^ גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, עמ' 248-249; וראו שם עמ' 144.
- ^ הנאמר בקהילות אשכנז המזרחי בצום גדליה, ובקהילות אשכנז המערבי ביום שלפני ערב יום כיפור.
- ^ הנאמר בקהילות אשכנז המזרחי בערב ראש השנה, ובקהילות אשכנז המערבי בערב יום כיפור.
- ^ גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 40–41.
- ^ יעב"ץ (הקדמה ללחם שמים על אבות), מהר"צ חיות (שו"ת אמרי בינה יג-יד).
- ^ בתוך 'משנת ראובן - מסכת אבות עם ביאורי הראשונים', בעריכת הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן.
- ^ בנספח לכרך ב.
- ^ עוד על הייחוס לרש"י, ראה הפולמוס "מי חיבר את פירוש רש"י לאבות", יוסף ויכלדר, המבשר התורני, ו' תמוז – י"ב תמוז תשע"א.
- ^ יונה פרנקל, מדרש ואגדה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך 3, עמ' 904.
- ^ יוחאי אורלן, אלו מילים בעברית חידש רש"י? (מילים שאנחנו משתמשים בהן עד היום), באתר מילימילים
- ^ המקור נכתב באותיות עבריות בלבד. התעתיק בכתב לטיני נכתב מאוחר יותר, לצורך נוחות הקורא.
- ^ בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה, כרך 2
- ^ ספריו יצאו לאור בשנת 1984 (על התלמוד) וב-1991 (על התנ"ך). מהדורה מתוקנת של שני הספרים בכרך אחד יצאה לאור ב-2000. (מהדורת אינטרנט באתר דעת) להרחבה ראו אצל ארי יצחק שבט, "התועלת בלימוד הלעזים שבפירוש רש"י על התנ"ך", ספר זיכרון לרש"י - סיני קלז (תשרי תשס"ו), עמ' קיב-קלח.
- ^ אברהם מאיר גאלנצר, מעייני אגם, מחקרים בתורת לעזי רש"י, צפונותיהם ודקויותיהם, אנטוורפן תשס"ג.
- ^ שמה לא מוזכר בשום מקום במפורש, ראה א"א אורבך, בעלי התוספות, חלק א, עמ' 228 הערה 8. ייתכן שזוהי "מרת מרים בת בתו של רבינו שלמה" המוזכרת בתשובות מיימוניות (קדושה סימן ה).
