צרפת
צָרְפַת (נקראת רשמית: הרפובליקה הצרפתית; בצרפתית: République française, "רֶפובְּלִיק פרָאנְסֶז") היא מדינה במערב אירופה המחזיקה גם מספר טריטוריות ביבשות אחרות. היא משתרעת בין הים התיכון בדרום, מפרץ ביסקאיה במערב, התעלה האנגלית בצפון-מערב, ונהר הריין והאלפים במזרח.
| |||||||||||||||||
.jpg) | |||||||||||||||||
| מגדל אייפל ופריז | |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי | חירות, שוויון, אחווה | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
המארסייז | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | דמוקרטיה חצי-נשיאותית | ||||||||||||||||
| ראש המדינה |
נשיא צרפת  | ||||||||||||||||
| נשיא צרפת | עמנואל מקרון | ||||||||||||||||
| ראש הרשות המבצעת |
ראש ממשלת צרפת | ||||||||||||||||
| ראש ממשלת צרפת |
מישל ברנייה | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | צרפתית | ||||||||||||||||
| עיר בירה |
פריז 48°52′N 2°19′E / 48.867°N 2.317°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת |
הפרלמנט הצרפתי | ||||||||||||||||
| רשות שופטת |
Court of Cassation, Constitutional Council of France, Court of Audit, מועצת המדינה של צרפת, Cour de Justice de la République | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת | אירופה | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[2] | 643,801 קמ"ר[3] (44 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | 0.26% | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| הקמה | |||||||||||||||||
|
חוזה ורדן |
10 באוגוסט 843 | ||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה הצרפתית הרביעית | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[4] (הערכה 1 בדצמבר 2024) | 66,591,382 נפש[3] (23 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 103.43 נפש לקמ"ר (110 בעולם) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[6] (2023) | 3.03 טריליון $ (7 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 45,515$ (33 בעולם) | ||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[7] (2022) | 0.910 (28 בעולם) | ||||||||||||||||
| מדד ג'יני |
32.4 (נכון ל־2018) | ||||||||||||||||
| מטבע | אירו[1] (EUR) | ||||||||||||||||
| בנק מרכזי |
בנק דה פראנס | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| חגים לאומיים |
| ||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | fr. | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 33 | ||||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
צרפת המטרופוליטנית גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון-מזרח, בגרמניה, בשווייץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום-מזרח, ובאנדורה וספרד בדרום. לצרפת חיבור יבשתי מלאכותי לממלכה המאוחדת באמצעות מנהרת התעלה, העוברת מתחת לתעלה האנגלית. צרפת היא המדינה המתוירת ביותר בעולם; בשנת 2018 הגיעו אליה 89.4 מיליון תיירים זרים[8].
צרפת היא רפובליקה דמוקרטית, ועקרונותיה המרכזיים מבוטאים בהצהרת זכויות האדם והאזרח. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7) ו-G20, זוהי מדינה מפותחת אשר כלכלתה מהגדולות בעולם. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי ושל ברית נאט"ו, והמדינה הגדולה ביותר באיחוד האירופי מבחינת שטח והשנייה בגודל האוכלוסייה והכלכלה. צרפת היא גם אחת החברות המייסדות של האו"ם ומוענקת לה זכות וטו במסגרת חברותה הקבועה במועצת הביטחון של הארגון; צרפת היא מדינה בעלת נשק גרעיני באופן רשמי.
צרפת הוא גם שם הארץ של העם הצרפתי ושל גלגוליה הקודמים של מדינתו.
מקור השם
מקור השם הלועזי
השם "פרנס" מגיע מהמילה הלטינית "פרנקיה" שמשמעותה "ארץ הפרנקים". התאוריה המקובלת לגבי מקור השם "פרנקים" היא שמקורו במילה הגרמאנית "פרנקון" שמשמעותה רומח או כידון. יש הסוברים כי הוא נגזר מהגרזן הנזרק של הפרנקים - גרזן "פרנסיסקה" ששימש אותם במלחמותיהם.
מקור השם העברי
השם "צרפת" מוזכר במקרא, במלכים א' ובעובדיה. בספר מלכים א', פרק י"ז, פסוקים ט'–י' הוא משמש ככינוי לעיר בין צור לצידון שבארץ הפיניקים (סַרַפַנְד שבלבנון של ימינו).
בספר עובדיה, פרק א', פסוק כ' מופיע השם "צרפת" לצד השם "ספרד", ומכאן כנראה הזיהוי שנעשה בימי הביניים בין המונח "צרפת" שבמקרא לבין הארץ הנוכחית הסמוכה לספרד. רש"י, אשר פירש פסוק זה בעובדיה לפני כאלף שנה, כתב שצרפת היא "פרנסה" וספרד היא "אספמיה". ייתכן שהזיהוי נעשה בשל עיצורי FRC והיפוכם, צר"פ, שבראש השם העברי וגם בראש הלועזי.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של צרפת
האזור הקרוי כיום צרפת היה מיושב עוד מן התקופה הפלאוליתית התחתונה, כ-500 אלף עד 200 אלף שנה לפני זמננו, על ידי ציידים-לקטים מן המין הומו היידלברגנסיס שהשתמשו בכלי אבן של התעשייה האשלית. בתקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-130 עד 40 אלף שנה לפני זמננו, חיו באזור הניאנדרטלים, שהשתמשו בכלי אבן של התרבות המוסטרית. בתקופה הפלאוליתית העליונה, כ-35 אלף עד 12 אלף שנה לפני זמננו, החליפו בני המין האנושי המודרני את הניאנדרטלים, והותירו אחריהם כלי-אבן משוכללים, כלי עצם ויצירות אמנות פרהיסטורית מן התרבויות האוריניאקית, הגרביטית, המגדלנית ועוד. תרבויות אלו קרויות כולן על-שמות אתרים ארכאולוגים שונים בצרפת.
בעת העתיקה ישבו בצרפת הגאלים - עם קלטי. במאה ה-1 לפנה"ס יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית, וכך קיבלו התושבים את התרבות והשפה הרומית (לטינית, ממנה התפתחה הצרפתית). במהלך המאה ה-5 לספירה פלשו לגאליה שבטים גרמאניים, שהבולט שבהם היה שבט הפרנקים. הפרנקים היו השבט הגרמאני הראשון שהמיר את דתו לקתוליות ולכן צרפת קיבלה את הכינוי "הבת הבכורה של הכנסייה" והצרפתים הגדירו את עצמם כ"ממלכה הנוצרית ביותר".
ממלכות הפרנקים אוחדו בשנת 771 תחת שלטונו של קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, צרפת של היום וצפון איטליה למעמד של אימפריה רבת עוצמה. לאחר מותו חולקה אימפריה זו לפרנקיה המזרחית, התיכונה והמערבית. הממלכה המערבית כללה כמעט את כל השטח עליו יושבת כיום צרפת והיא הייתה בעצם הבסיס לממלכת צרפת. הקרולינגים מלכו בצרפת עד 987 אז הוגו קאפה הוכתר כמלך צרפת וייסד בכך את השושלת הקפטינגית. משושלת זו יצאו כל מלכי צרפת עד נפילתה של המונרכיה.
במאה ה-10 התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, עלה כוחה של המלוכה עד שהגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. מלך צרפת המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, המסמל את האבסולוטיזם הטהור. בזמנו של לואי ה-14 החזיקה צרפת באוכלוסייה הגדולה ביותר באירופה, והייתה המעצמה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר. כמו כן, בתקופה זו כבשה צרפת קולוניות רבות מעבר לים באמריקה, אפריקה ואסיה.
בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית שהגיעה לשיאה עם משטר הטרור והוצאתם להורג של לואי השישה עשר, אשתו מארי אנטואנט ואלפי אזרחים אחרים. לאחר כמה שנות שלטון רפובליקני תפס נפוליאון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליאון, בהן צבאו כבש את רוב אירופה. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליאון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת, אולם עם הגבלים חוקתיים. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד שלוש שנים ולאחר מכן תפס את השלטון עריץ נוסף, נפוליאון השלישי.
התבוסה במלחמת צרפת–פרוסיה והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871, גרמו לנפוליאון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של הקיסרות הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. ב-1904 כרתה צרפת ברית שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale) עם הממלכה המאוחדת, וב-1907 הצטרפה לברית זו גם האימפריה הרוסית.
במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם מדינות ההסכמה שלחמו כנגד מעצמות המרכז. כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת המלחמה של גרמניה על צרפת. פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) וכישלונן של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן, הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים. כוח משלוח אמריקאי הגיע לקווי החזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת. 1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה היה המצב הכלכלי גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה.
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השנייה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב-10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940. הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטן, שמקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית. עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944, החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריז, ששוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו.
לאחר המלחמה התחילו הקולוניות הצרפתיות להתמרד, תחילה בהודו-סין, מרד שהביא לנסיגתה של צרפת מהאזור ב-1954, ולאחר מכן באלג'יריה, שזכתה לבסוף בעצמאות ב-1962. עד היום נמנית צרפת עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). המלחמה באלג'יריה גם הביאה ב-1958 לנפילת הרפובליקה הרביעית, שהייתה דמוקרטיה פרלמנטרית חלשה ופגיעה, והחלפתה ברפובליקה החמישית המבוססת על משטר נשיאותי ריכוזי וחזק. במאי 1968 התקיימה בצרפת שביתה כללית שהובילו הסטודנטים, בדרישה לחירויות רבות יותר ונגד מדיניות משטר דה גול. מחאות אלו הביאו להחלשת דה גול ולהתפטרותו באפריל 1969.
הנשיא ז'אק שיראק, אשר נכנס לתפקידו ב-1995 נקט במדיניות חוץ תקיפה ועצמאית, ועל אף שצרפת נטלה חלק פעיל בפעולות נאט"ו בבלקן בשנות התשעים, התנגד למלחמת עיראק ולמדיניותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש. נשיא צרפת בין 2007 ל-2012, ניקולא סרקוזי, נטה יותר לימין הפוליטי ובתקופתו הופשרו היחסים, שהיו קרירים קודם לכן, בין צרפת לארצות הברית. במישור הפנימי נטה סרקוזי לכלכלת שוק, דבר שספג ביקורת בקרב תומכי מדיניות הרווחה הצרפתית אך מצד שני, במהלך כהונתו הגדיל את חובה החיצוני של צרפת לסך של 1.7 טריליון אירו (לעומת החוב של איטליה למשל, שעמד על 1.9 טריליון אירו בעת המשבר הכלכלי שהביא להתפטרות ראש ממשלתה) ובשל כך הועלו חששות כי צרפת עלולה להיות הבאה בתור שתושפע מן המשבר הכלכלי, לאחר שזה פגע קשות במדינות ה-PIGS[9].
בשנים 2015 ו-2016 חוותה צרפת מספר מתקפות טרור גדולות שבוצעו על ידי מחבלים אסלאמיסטים: הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו" והפיגוע במרכול היהודי בפריז שאירעו בינואר 2015, פיגועי נובמבר 2015 בפריז ופיגוע הדריסה בניס ביולי 2016.
פוליטיקה
- ערך מורחב – פוליטיקה של צרפת
האידאולוגיה הפוליטית הצרפתית השפיעה לאורך ההיסטוריה בצורה משמעותית על האידאולוגיה של מדינות העולם השונות, ואולם השפעתה של המהפכה הצרפתית הייתה הגדולה ביותר, והיא נתנה כוח לאזרח הקטן להשפיע על אופי וסוג הממשלה שישלטו עליו.
כיום, על פי חוקת הרפובליקה החמישית שאושרה ב-28 בספטמבר 1958, עומד בראש המדינה הנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות לתקופה של 5 שנים (בעבר היה נבחר ל-7 שנים). תפקיד הנשיא לנהל את ענייני המדינה, לכרות בריתות, לפקד על הכוחות המזוינים של צרפת ולמנות ראש ממשלה.
הפרלמנט הצרפתי הוא פרלמנט דו-ביתי המורכב מהאספה הלאומית שהיא הבית התחתון ומורכבת מ-577 חברים הנבחרים בצורה ישירה בבחירות אזוריות לתקופה של 5 שנים, והסנאט שהוא הבית העליון של צרפת ובו 321 סנאטורים הנבחרים לתקופה של 9 שנים. משנת 2004 צומצמה כהונת הסנאטורים ל-6 שנים, ומספרם עלה בהדרגה ל-346 עד שנת 2010, כדי לשקף את השינויים בדמוגרפיה הצרפתית. הסנאטורים נבחרים על ידי המועצות המקומיות ועל ידי חברי האספה הלאומית.
מדיניות החוץ של צרפת מבוססת ברובה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי ושל ברית נאט"ו.
צבא
- ערך מורחב – הכוחות המזוינים של צרפת
לצבא הצרפתי היסטוריה ארוכת שנים, שהשפיעה רבות על מהלך ההיסטוריה הצרפתית. נשיא הרפובליקה הצרפתית הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של צרפת ושל ארסנל הגרעין שלה. מטרות הצבא הן:
א. הגנה על השטח הטריטוריאלי של צרפת ביבשה, באוויר ובים;
ב. לצד חברותה של צרפת בברית הצפון אטלנטית, נאט"ו, משמש הצבא הצרפתי לשמירה על יציבות גלובלית ופתרון סכסוכים מחוץ.
הכוחות המזוינים של צרפת מחולקים לחמישה ענפים:
- צבא צרפת (Armée de Terre)
- הצי הצרפתי (Marine Nationale)
- חיל האוויר (Armée de l'Air)
- הז'נדרמריה (Gendarmerie Nationale)
- המשמר הלאומי של צרפת (Garde Nationale)
מאז מלחמת העצמאות האלג'יראית היקף הגיוס לשירות חובה הופחת בהדרגה ולבסוף, בשנת 2001, בוטל שירות החובה לחלוטין על ידי ז'אק שיראק. עם צבא שמנה בשנת 2006 כ-779,450 חיילים (259,050 בשירות סדיר, 419,000 בשירות מילואים, וכ-101,400 שוטרי הז'נדרמריה הצרפתית), הצבא הצרפתי הוא הצבא הגדול ביותר באירופה וה-13 בגודלו בעולם במספר חייליו. הצבא הצרפתי הוא השני בפריסתו בכל העולם והשלישי בכמות כלי נשק הגרעיניים בעולם (לאחר ארצות הברית ורוסיה).
צרפת היא המדינה שמוציאה את האחוז הגבוה ביותר על ביטחון מבין מדינות האיחוד האירופי (כ-2.6% מהתמ"ג מעט יותר מהממלכה המאוחדת שמוציאה 2.4% מהתמ"ג). כעשרה אחוזים מתקציב הביטחון של צרפת מופנים לתוכנית הגרעין שלה. חלק גדול מהציוד הצבאי הצרפתי מיוצר בצרפת. דוגמאות לכך כוללות את מטוס הקרב דאסו ראפאל, נושאת המטוסים שארל דה גול, הטיל אקסוסט והטנק לקלרק. אף על פי שהיא פרשה מפרויקט היורופייטר צרפת עדיין משקיעה בפרויקטים צבאיים אירופאים כמו האיירבוס A400M. צרפת היא ספקית נשק גדולה ורוב ארסנל הנשק שלה, המבוסס דרך הים והאוויר, חוץ מכלי נשק גרעיניים, ניתנים לייצוא.
חלוקה מנהלית
- ערך מורחב – חלוקה מנהלית של צרפת
צרפת מחולקת ל-18 חבלים (régions)[10]. 13 מהם נמצאים בצרפת המטרופולינית וחמישה נמצאים מעבר לים. החבלים עצמם מחולקים שוב ל-101 מחוזות (départements) ממוספרים ש-96 מהם בצרפת המטרופולינית וחמישה במחוזות צרפת מעבר לים. מספר זה משמש בדרך כלל במיקוד של האזור ובלוחיות הרישוי של המכוניות באזור. כאמור, חמישה מהמחוזות הללו נמצאים מעבר לים והם משמשים גם כמחוזות וגם כחבלים, אולם הסטטוס שלהם זהה לזה של החבלים ביבשת. המחוזות מחולקים ל-341 רבעים (arrondissement) ואלו שוב מחולקים ל-4,032 קנטונים. קנטונים אלו מחולקים ל-36,680 קומונות שהן רשויות מקומיות עם מועצה נבחרת. שלוש קומונות, פריז, ליון ומרסיי מחולקות שוב ל-45 רבעים מוניציפליים.
החבלים, המחוזות והקומונות נקראים כולם "קולקטיבים טריטוריאליים" (Collectivités locales), זאת אומרת שיש בהם אסיפות מקומיות ומנהלות. הרבעים והקנטונים הם רק חלוקות אדמיניסטרטיביות. אולם עד 1940 גם הרבעים היו קולקטיבים עם אספה נבחרת, עד שנוהג זה הושעה על ידי משטר וישי ובוטל על ידי הרפובליקה הצרפתית הרביעית ב-1946.
בנוסף ל-18 החבלים ו-106 המחוזות לרפובליקה הצרפתית יש גם חמישה קולקטיבים מעבר לים, קולקטיב עצמאי אחד (קלדוניה החדשה) וטריטוריה מעבר לים אחת (הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת). הקולקטיבים והטריטוריות מעבר לים מהווים חלק מהרפובליקה הצרפתית אך אינם מהווים חלק מהאיחוד האירופי.
צרפת מחזיקה גם במספר איים באוקיינוס ההודי, האטלנטי והשקט.
מדיניות אקלים
צרפת הקימה משרד לענייני סביבה ב-1971[11]. נכון לשנת 2020, המשרד נקרא משרד ההמרה האקולוגית(אנ')[12].
ע"פ נתוני הבנק העולמי, דירוג פליטות הפחמן לנפש של צרפת לשנת 2014 הוא 4.57. לשם השוואה, דירוגה של ישראל הוא 7.86, של אוסטרליה הוא 15.39 ושל גרמניה הוא 8.89[13]. שיעור פליטת הפחמן הנמוך יחסית, מקושר לכך שכ-75 אחוזים מיצור החשמל של צרפת מבוסס על אנרגיה גרעינית, לאחר שבעקבות משבר האנרגיה העולמי של 1973, צרפת החלה לפתח תחום זה[14].
כלכלה
- ערך מורחב – כלכלת צרפת
הכלכלה הצרפתית היא אחת הכלכלות החזקות בעולם. צרפת חברה בארגון המדינות המתועשות (ה-G7) שבו שותפות 7 המדינות המתועשות החזקות בעולם (לאחר סילוקה של רוסיה מהארגון). בשנת 2010 הייתה צרפת הכלכלה החמישית בחוזקה בעולם, אחרי ארצות הברית, סין, יפן, גרמניה. צרפת הצטרפה ליוזמת האירו יחד עם 10 מדינות נוספות החברות באיחוד האירופי והחליפה את מטבע הפרנק הצרפתי המסורתי שלה באירו האירופי ב-1 בינואר 1999.
הכלכלה הצרפתית מורכבת מסקטור פרטי חזק (כ-2.5 מיליון חברות רשומות) והשקעות ממשלתיות גבוהות בסקטורים שונים כמו רכבות דוגמת ה-TGV, ענף האנרגיה (ייצור חשמל), ענף התעופה, חברות תקשורת ורבות נוספות. מאז שנות התשעים החלה הממשלה לרפות את אחיזתה בכלכלה ולהקטין את החזקותיה בחברות הענק כמו אייר פראנס (חברת התעופה הלאומית של צרפת) ופראנס טלקום (חברת הטלפוניה הגדולה בצרפת ומהגדולות באירופה), וכן בהחזקותיה השונות הכוללות חברות ביטוח, בנקים והחזקות בתעשיות שונות. וגם מחזיקה מתוך 500 החברות הגדולות בעולם ומתוך המאה החברות מחזיקה במספר החברות הרביעית בעולם והראשונה באירופה.
צרפת מדורגת כיעד התיירות מספר אחד בעולם. בשנת 2007 עמד מספר התיירים במדינה על למעלה מ-80 מיליון, יותר מאוכלוסייתה. לשם השוואה, בספרד (המדורגת כיעד התיירותי השני בגודלו) ביקרו 61 מיליון, בסין - 55 מיליון ובארצות הברית - 50 מיליון. התיירות משפיעה לטובה על ייתרות מטבע החוץ של המדינה. אחד המקומות המתוירים ביותר במדינה היא הבירה פריז. ישנם גם תיירים הפונים לתיירות החורף באתרי הסקי במדינה, ואחרים באים ליהנות מהשקט באזורים הכפריים.
לצרפת תעשייה אווירית חזקה בראשות איירבוס והיא בעלת השפעה גדולה על התעופה עולמית. בנוסף, היא המדינה היחידה באיחוד האירופי בעלת נמל חלל (מתקן שיגור לחלל). ההיצע הרחב של שטחים פוריים והסובסידיות גבוהות שהאיחוד מעניק לחקלאים הופכים את צרפת ליצרנית החקלאית הגדולה באירופה.
בעוד ששאר מדינות המערב תלויות באנרגיה המבוססת על מחצבים מתכלים, כגון נפט, גז טבעי או פחם, תלותה של צרפת במחצבים אלה מעטה, בשל השקעותיה המאסיביות בתחום הגרעין. כ-78 אחוז (נכון ל-2006) מהחשמל המיוצר בצרפת מקורו בתחנות כוח גרעיניות. השקעות אלו הן הסיבה לכך שצרפת מייצרת פחות פחמן דו-חמצני מאשר שאר שמונה המדינות המתועשות הגדולות בעולם.
מסוף מלחמת העולם השנייה השקיעה הממשלה מאמצים לשלב את עצמה עם גרמניה, הן מבחינה תעשייתית והן מבחינה מדינית. כיום יוצרות שתי המדינות את מה שנקרא "כור" של מדינות לשילוב גדול יותר באיחוד האירופי.
ב-13 בינואר 2012 איבדה צרפת, לראשונה בתולדותיה, את דירוג האשראי המושלם שלה; על פי דיווח שמסר שר האוצר פרנסואה ברואן הורידה סטנדרד אנד פורס את הדירוג מ-AAA ל-AA+[15].
גאוגרפיה
- ערך מורחב – גאוגרפיה של צרפת
צרפת נמצאת במערב אירופה על חופי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון. היא גובלת בספרד ובאנדורה בדרום, באיטליה, בשווייץ ובגרמניה במזרח, בלוקסמבורג ובבלגיה בצפון. בנוסף יש לה מספר מושבות בצפון אמריקה, באיים הקריביים, בדרום אמריקה, בדרום האוקיינוס ההודי, באנטארקטיקה והגדולה שבהן היא פולינזיה הצרפתית שבאוקיינוס השקט. במושבות האלו היא גובלת בממלכת ארצות השפלה על האי סן מרטן וברזיל וסורינאם בגינאה הצרפתית שבדרום אמריקה.
לצרפת המטרופוליטנית צורת משושה ושטחה 547,030 קמ"ר. יש בה מגוון גדול של סוגי נוף, ממישורים באזורי החוף ועד לרכסי ההרים של האלפים בדרום מזרח, מאסיף סנטרל בדרום והפירנאים בדרום מערב. יותר ממחצית שטח הארץ מתחת ל-250 מ' מעל פני הים, ופחות מרבע שטחה נחשב לשטח הררי. הנקודה הגבוהה ביותר בהרי האלפים, המון בלאן שגובהו 4,807 מטרים מעל לפני הים, נמצא על גבול צרפת ואיטליה. יש בצרפת גם מערכת נהרות נרחבת הכוללת את הלואר, הגארון, הסן והרון, שמפריד בין רכס ההרים המרכזי לאלפים וזורם לים התיכון בנקודה הנמוכה ביותר במדינה, הקָמַארְג. החלק המערבי והמרכזי הם מיוערים מאוד, ויש בהם מפעלים הידרואלקטריים, מקומות מרפא ואתרי ספורט חורף.
אוכלוסייה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: עדכון לשנת 2015.| דירוג | שם | חבל | אוכלוסייה | דירוג | שם | חבל | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 פריז  מרסיי | |||||||||
| 1 | פריז | איל-דה-פראנס | 2,145,906 | 11 | רן | ברטאן | 222,485 |  ליון  טולוז | |
| 2 | מרסיי | פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | 870,321 | 12 | ריימס | גראנד אסט | 180,318 | ||
| 3 | ליון | אוברן-רון-אלפ | 522,228 | 13 | טולון | פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | 179,659 | ||
| 4 | טולוז | אוקסיטניה | 498,003 | 14 | סנט אטיין | אוברן-רון-אלפ | 174,082 | ||
| 5 | ניס | פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | 343,477 | 15 | לה האבר | נורמנדי | 165,830 | ||
| 6 | נאנט | פיי דה לה לואר | 320,732 | 16 | דיז'ון | בורגון-פראנש-קונטה | 159,106 | ||
| 7 | מונפלייה | גראנד אסט | 299,096 | 17 | גרנובל | אוברן-רון-אלפ | 158,240 | ||
| 8 | שטרסבורג | גראנד אסט | 290,576 | 18 | אנז'ה | פיי דה לה לואר | 155,876 | ||
| 9 | בורדו | אקיטן החדשה | 259,809 | 19 | וילרבאן | אוברן-רון-אלפ | 154,781 | ||
| 10 | ליל | או-דה-פראנס | 236,234 | 20 | נים | אוקסיטניה | 147,496 | ||
בצרפת מתגוררים כ-66,591,382 תושבים[4][3] - דירוג 23 בעולם בגודל אוכלוסייה, בצפיפות האוכלוסין נמוכה יחסית (103.43 נפש בממוצע לקמ"ר- דירוג 110 בעולם בצפיפות אוכלוסייה) ורוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה עירונית. שיעור הריבוי הטבעי בצרפת נמוך (0.23%), ושיעור הפריון הוא 1.9 צאצאים לאישה.
בשמונה הערים הגדולות ביותר בצרפת מתגוררת כשליש מהאוכלוסייה (סך הכל האוכלוסייה העירונית היא כ-80% מכלל האוכלוסייה): פריז (כ־2.15 מיליון נפש בעיר וכ-12 מיליון אוכלוסייה עירונית), מרסיי (כ-798,000 נפש בעיר וכ-1,350,000 אוכלוסייה עירונית), ליון (כ-472,000 נפש בעיר ו-1,650,000 אוכלוסייה עירונית), טולוז (כ-433,000 נפש בעיר וכ-880,000 אוכלוסייה עירונית), ניס (כ-338,000 נפש בעיר ו-935,000 אוכלוסייה עירונית), ננט (כ-277,000 נפש בעיר ו-545,000 אוכלוסייה עירונית), בורדו (כ-231,000 נפש בעיר כ-800,000 אוכלוסייה עירונית) וליל (כ-228,000 נפש בעיר וכ-1,000,000 אוכלוסייה עירונית).
בצרפת כחמישה מיליון מהגרים, מתוכם בערך לשני מיליון יש אזרחות צרפתית. צרפת היא המדינה שקולטת הכי הרבה פליטים במערב אירופה, כאשר בשנת 2005 היא קיבלה כ-50,000 פליטים.
התפלגות אתנית של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובסקי).
מעמדם של הומוסקסואלים ולסביות חוקי בצרפת עוד משנת 1791. בנוסף, צרפת יחד עם הולנד יזמו את הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית וחתומות עליה. החוק הצרפתי מכיר באיחוד אזרחי החל משנת 1999, כל אדם, כולל להט"בים בודדים רשאי לאמץ ילדים בצרפת אולם אין הכרה במעמדו המשפחתי והמשפטי של בן הזוג. נישואים חד-מיניים מקובלים חוקית בצרפת מאז אפריל 2013. הומואים ולסביות רשאים לשרת בצבא ללא אפליות. קיים איסור מוחלט של אפליה על רקע נטייה מינית[16] לרבות ביטויי שטנה ופרסומים פוגעניים.
קיימים הבדלים גדולים בצפיפות אוכלוסין באזורים שונים בצרפת. במרכז המדינה קיים אזור נרחב שנקרא האלכסון הריק.
שפה
לפי החוקה הצרפתית השפה הצרפתית היא השפה הרשמית היחידה בצרפת מאז 1992. לפיכך צרפת היא היחידה במערב אירופה (חוץ ממדינות זעירות כאנדורה או ליכטנשטיין) שיש לה רק שפה רשמית אחת בלבד. למרות זאת, בצרפת מדוברות 77 שפות אזוריות כמו ברטונית, קטלאנית, אלזסית, אוקסיטנית ועוד. מערכת החינוך בצרפת ניסתה לדכא את השפות הללו אבל כיום הן אפילו נלמדות בחלק מבתי הספר. שפות זרות כמו פורטוגזית, ערבית, שפות ברבריות שונות ועוד מדוברות על ידי מהגרים.
חינוך
החוק הצרפתי קובע כי בתי ספר המופעלים על ידי הממשל הלאומי או האזורי אינם יכולים לאמץ או לקדם כל דוגמה דתית, בין אם המדובר בדת ממסדית קיימת, או אף היעדרה של כל דת, וכל פילוסופיה אחרת. בתי ספר הממומנים או מופעלים בידי הממשל הלאומי והאזורי אינם יכולים לכפות חינוך דתי על תלמידיהם. הם צריכים להיות פתוחים בפני ילדים מכל דת שהיא.
בית הספר הצרפתי מצפה מתלמידיו להשאיר את אמונותיהם הדתיות והאחרות, כמו גם את זהותם האתנית הנפרדת, מחוץ לבית הספר. לא מתאפשר להם להיעדר מבית הספר בשל חגים דתיים. החינוך הצרפתי הוא אחיד, ואין בו כל מקום לווריאציות דתיות או אזוריות, הנובעות מדת, תרבות או מוצא אתני (על אף שכל בתי הספר ה"ציבוריים" בצרפת הם חילוניים, המדינה מממנת רשת של בתי ספר קתולים פרטיים. כן קיימות מערכות פרטיות של בתי ספר יהודים, מוסלמים, ואף לותרנים ומתודיסטים, שאינה ממומנת על ידי המדינה). בתי הספר מלמדים לפי תוכנית לימודים אחידה, שאינה כוללת התייחסות לדת, ומלמדת גרסה אחידה של ההיסטוריה הצרפתית, שמטרתה ללמד את התלמידים להיות "צרפתים", ולפתח זהות אזרחית צרפתית, המעצבת במודע ערכים "רפובליקנים", "דמוקרטים" ו"אזרחיים".
החוקרת מאירה לווינסון מאוניברסיטת אוקספורד הבחינה בין מספר מודלים להתייחסות של מערכות חינוך להבדלים דתיים ואתניים: המודל הבריטי המאפשר חינוך נפרד ממומן על ידי המדינה לפי נטיית לבו של כל זרם דתי או אידאולוגי (המזכיר במקצת את שיטת ה"זרמים" שהייתה מקובלת במדינת ישראל); המודל האמריקני, שבו כל ה"זרמים" חיים ביחד בכפיפה אחת בכיתה אחת, ותוכנית הלימודים אמורה לשקף את הערכים של כל תלמידיה, וכנגדם המודל הצרפתי, המתעלם מקיומם של "זרמים" ומעצב מודל אחיד לתוצר הראוי של מערכת החינוך הצרפתית[17].
דתות
בצרפת יש דתות רבות, כאשר חופש הדת היא זכות חוקתית. על פי סקר מ-2019, האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 41% הם קתולים, 6% הם נוצרים אחרים, 40% אינם שייכים לדת כלשהי (כולל אתאיסטים ואגנוסטים), 5.6% מוסלמים, 6% בני דת אחרת או לא הצהירו, ו-0.8% יהודים.
אסלאם בצרפת
קהילה מוסלמית משמעותית קיימת בצרפת מאז הקולוניזציה של אלג'יריה בשנות ה-30 של המאה ה-19. גלי הגירה בשנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20[דרוש מקור] הביאו לעלייתה של דת האסלאם למעמד הדת השנייה בגודלה בצרפת, לאחר הדת הקתולית. הערכות באשר למספר המוסלמים בצרפת נעות בין 3 מיליון ל-4 מיליון מוסלמים כ-5-6%, מתוך אוכלוסייה כוללת של כשישים ושמונה מיליון נפש. נטייתם של המוסלמים להתרכז באזורי מגורים משלהם, ושיעור הילודה הגבוה אצלם לעומת זה של שאר הצרפתים, הביאו ליצירת תת-תרבות מוסלמית צעירה ודומיננטית. באזורים מסוימים של צרפת האורבנית מהווים המוסלמים בין חצי לשליש מן התושבים בקבוצות הגיל הצעירות[18].
במערכת החינוך הצרפתית מאות אלפי תלמידים מוסלמים. מספרם המדויק אינו ידוע, שכן גודל האוכלוסייה המוסלמית בצרפת שנוי במחלוקת. חלק מן ההורים המוסלמים מעדיפים לחנך את בניהם בבתי ספר קתוליים פרטיים, אך הדבר כרוך בתשלום. מספר בתי ספר מוסלמים פרטיים נפתחו לאחרונה, אך רוב התלמידים המוסלמים לומדים במערכת בתי הספר הציבוריים הצרפתים.
יהדות צרפת
- ערך מורחב – יהדות צרפת
בצרפת חיים כיום כ־500 אלף יהודים ויהדות צרפת היא השנייה בגודלה בתפוצות אחרי יהדות ארצות הברית. לרוב בני הקהילה זיקה חזקה לדת היהודית ולישראל. הקהילה היום היא ספרדית ברובה, בעיקרה יוצאת צפון אפריקה: מתוניסיה, ממרוקו ומאלג'יריה, מתוקף היותם אזרחי צרפת בתקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי בצפון אפריקה. קיימים גם יסודות ספרדיים אחרים כגון מהגרים מטורקיה, יוון ומבלקן, ממצרים וספרד. האשכנזים מהווים היום 40 אחוז רובם חילונים בקרב יהודי צרפת. היהודים מעורים היטב בחברה ובכלכלה, ועם זאת בולטת תופעת האנטישמיות בצרפת הרבה מעבר למקובל במדינות מערביות אחרות - זאת בגלל האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בצרפת.
הפרדת הדת והמדינה
בשנת 1905 קיבלה צרפת את החוק הקובע את הפרדת הדת מהמדינה, ואוסר על המדינה לתעדף או לממן כל דת שהיא. מדיניותה הרשמית של צרפת היא החילוניות - "laïcité".
ההבדלים בין הדתות בצרפת הביאו בעבר לפיצול עמוק בחברה במשך מאות שנים, החל ממלחמות הדת בצרפת של המאה ה-16, עד לפרשת דרייפוס במאה ה-19, וכלה בעימותים עם האסלאם בימינו אנו. הכנסייה הקתולית הייתה הדת השלטת עד למהפכה הצרפתית ב-1789, שבה העם התנער לא רק משלטונם של האצילים, אלא גם מכל המבנה הפוליטי והחברתי הישן, לרבות מעמדה המסורתי המבוסס של הכנסייה, משענתה העיקרית של המונרכיה האבסולוטית של בית בורבון. האידאולוגיה הרפובליקנית החדשה הדיחה את הכנסייה ממעמדה המועדף, מעמד של רשות נפרדת בעלת רכוש משלה וכוח רב. נכסי הכנסייה הולאמו לרשות המדינה, ואנשי הכמורה חויבו להישבע אמונים לממשלת צרפת. הייתה זו התחלת התפתחות האידאולוגיה החילונית הרפובליקנית בצרפת.
הקתוליות הוכרה כאמונתם של רוב אזרחי צרפת הרפובליקנית, אך נפוליאון העניק גם ליהדות ולכנסיות פרוטסטנטיות מעמד של דתות המוכרות על ידי המדינה. ארבע הדתות הרשמיות (קתולים, יהודים, לותרנים וכנסיות הרפורמה) קיבלו מן המדינה מימון והגנה, עד לשנת 1905, אך שום דת לא הוכרה כ"דת המדינה". צרפת החלה לראות באמונה הדתית את עניינו האישי של האדם, ולא נושא שלמדינה יש בו עניין כלשהו.
הזהות שטופחה לאחר המהפכה הייתה זהות לאומית צרפתית, הרואה בהפגנת זהות דתית עניין שאינו רצוי. עובדי המדינה בצרפת אמורים להיות אדישים לאמונות דתיות בשעת מילוי תפקידם, ולא להשמיע הצהרות העשויות להתפרש כפוליטיות או דתיות.
הגישה הצרפתית אינה נוגעת רק להפרדת הדת מהמדינה ככזו, אלא לזהות הלאומית הצרפתית. צרפת היא מדינת הגירה, ובשנת 1988 גילה הסוציולוג הצרפתי ז'ראר נוארייל (Gerard Noiriel) כי לפחות אחד מהורי הוריו של כל צרפתי רביעי נולד מחוץ לצרפת. אך המדיניות כלפי גלי ההגירה היא מדיניות של הטמעה בזהות הצרפתית, השוללת כל גילוי של זהות שאינו תואם את הלאומיות הגאלית ההיסטורית המועלית על נס כדרך החיים הצרפתית. בסיסה של החברה הצרפתית לפי תפיסה רפובליקנית קיצונית זו, הוא הזהות הצרפתית הרפובליקנית המשותפת, ועל זהות זו יש להגן מפני כל איום, פנימי או חיצוני. צרפת הפכה לארץ הגירה, אך אינה רואה את עצמה ככזו. גישה זו עזרה להטמעת גלי הגירה מאיטליה, מפולין, וממזרח אירופה, מסוף המאה ה-19 ובין מלחמות העולם, אך היא נתקלת בקשיים כאשר מנסים ליישמה כלפי מיליוני המהגרים מצפון אפריקה, שהגיעו לצרפת לאחר מלחמת העולם השנייה[19].
תרבות
אדריכלות
אין סגנון אדריכלי הנקרא "אדריכלות צרפתית", אף על פי שהאדריכלות הגותית בזמנה נקראה "אדריכלות צרפתית". המונח "גותי" הופיע רק בתקופת הרנסאנס כתואר לסגנון נחות.
בצפון-מזרח צרפת נמצאות חלק מהקתדרלות והבזיליקות הגותיות החשובות באירופה, ביניהן בזיליקת סן-דני (בה נקברו מלכי צרפת), קתדרלת ריימס (בה הוכתרו המלכים), קתדרלת שארטר, קתדרלת אמיין, וקתדרלת נוטרדאם דה פארי. בנוסף למבנים דתיים, שימשה האדריכלות הגותית גם לבניית ארמונות, החשוב מביניהם הוא ארמון האפיפיורים באביניון. במהלך ימי הביניים האצילים הפאודלים בנו לעצמם טירות מבוצרות כדי להראות את כוחם. גם ערים מבוצרות היו שכיחות (כמו קרקסון ומון סן-מישל), אך רוב הטירות מאותה תקופה לא שרדו עד ימינו. טירות חשובות מאז שניתן לראות גם היום הן טירת שינון, טירת אנז'ה, טירת המלך רנה בטרסקון וטירת ונסן.
לפני האדריכלות הגותית, בנו בצרפת בסגנון הרומנסקי. דוגמאות טובות לסגנון זה ששרדו הן בזיליקת סן סרמן בטולוז ומנזר קלוני.
סופה של מלחמת מאה השנים סימל שלב חשוב בהתפתחות הארכיטקטורה הצרפתית; אז החל הרנסאנס הצרפתי כאשר הוזמנו אמנים מאיטליה וספרד לחצר הצרפתית, ונבנו ארמונות מגורים רבים, בעיקר באזור עמק הלואר, שהושפעו מן הסגנון האיטלקי. כיום נשארו ארמונות רבים מהרנסאנס, הכוללים את ארמון שמבור, ארמון שנונסו, ארמון אמבואז ועוד. לאחר הרנסאנס האדריכלות המקובלת הייתה בסגנון הבארוק. בצרפת השתמשו בסגנון זה בעיקר לבניה חילונית, ולא במבנים דתיים. הכנסייה הקתולית השתמשה באדריכלות הבארוק כדרך למשוך את ההמונים ולייפות את הכנסייה (דוגמה טובה לכך היא בזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן), אך תוכנית זו לא הצליחה כל כך בצרפת. הבארוק הצרפתי היה מקור ההשראה למאפיינים רבים בארמון ורסאי, והמפקח על העבודות בארמון, ז'ול ארדואן-מנסאר, נחשב לארכיטקט החשוב ביותר בצרפת של תקופת הבארוק. מנסאר היה אחראי גם לבניית הכיפה המרשימה של ארמון האינווליד בפריז. מבנים מרשימים מתקופת הבארוק יכולים להימצא גם באזורים שבאותה התקופה לא היו שייכים לצרפת, כמו ארמון סטניסלאס בננסי.
לאחר המהפכה הצרפתית הרפובליקאים העדיפו את הסגנון הנאו-קלאסי, אף שסגנון זה הגיע לצרפת עוד לפני המהפכה במבנים כמו הפנתאון של פריז או הקפיטול של טולוז. שער הניצחון וכנסיית מדלן בפריז מייצגים בצורה הטובה ביותר את הסגנון הזה בתקופת נפוליאון.
תחת שלטונו של נפוליאון השלישי החל גל חדש של בנייה אורבנית מסודרת ומתוכננת, ושיאו היה בבנייה מחדש של פריז תחת שרביטו של הברון אוסמן. אחד המבנים המרשימים ביותר שעוצבו כחלק מהבניה החדשה הזו הוא בית האופרה גרנייה שנבנה על ידי שרל גרנייה. בסוף המאה ה-19 גוסטב אייפל תכנן גשרים רבים ברחבי צרפת אך עבודתו המפורסמת ביותר היא מגדל אייפל, שנבנה לכבוד התערוכה העולמית בפריז ב-1889.
במאה ה-19 הודות למאמציהם של אנשי רוח, ארכאולוגים, אדריכלים ומשמרים כגון ויקטור הוגו, פרוספר מרימה ואז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק החלה צרפת לשפץ, לשקם ולשמר מבנים עתיקים מימי הביניים ובפרט מבנים גותיים שחלקם ניזוקו במהפכה וחלקם עקב פגעי הזמן. גל התחייה הגותית סחף את צרפת ובמסגרתו שוקמו, שופצו, שוחזרו והושלמו קתדרלות וכנסיות גותיות רבות, בהן: קתדרלת נוטרדאם דה פארי, סנט שאפל, קתדרלת קלרמון-פראן, קתדרלת רואן, כנסיית סנט אואן, בזיליקת סן-דני ועוד.
במאה ה-20 עיצב האדריכל השווייצרי לה קורבוזיה מבנים רבים בצרפת כמו כנסיית נוטרדאם די או. בתקופה האחרונה האדריכלים הצרפתים מערבבים בין סגנונות אדריכלות חדשים וישנים. הדוגמה הבולטת לכך היא פירמידת הלובר.
ספרות ושירה
- ערך מורחב – ספרות צרפתית
תחילת הספרות הצרפתית הייתה בימי הביניים, כשצרפתית עוד לא הייתה שפה אחידה אלא היו מספר ניבים, וכל כותב השתמש באיות ודקדוק משלו. ז'אנר חשוב בשירה הצרפתית של ימי הביניים היו שירי העלילה (Chansons de geste) שהחשוב והמפורסם מביניהם הוא שירת רולאן. טקסטים צרפתיים רבים מימי הביניים, כמו טריסטן ואיזולדה ולנסלוט והגביע הקדוש, אינם חתומים. למרות האנונימיות של רוב הכתבים הצרפתיים מהתקופה ישנם מספר כותבים מפורסמים, כמו כרטיאן מטרואה.
אחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות השפה הצרפתית הוא פרנסואה רבלה, שיצירתו המפורסמת ביותר היא גרגנטואה ופנטגרואל. הצרפתית המודרנית שאלה אלמנטים רבים מהסגנון שלו. מאוחר יותר כתב לה פונטן את משליו הידועים. אולם שיאן של הספרות והשירה הצרפתיות היה במאות ה-18 וה-19. במאה ה-18 קמו סופרים חברתיים מהחשובים בעולם כוולטר, דני דידרו ורוסו. סופר הילדים החשוב ביותר היה שארל פרו, שכתב סיפורים כמו החתול במגפיים, סינדרלה והיפהפייה הנרדמת.
במאה ה-19 קמו סופרי הנובלות הגדולים כמו ויקטור הוגו, אלכסנדר דיומא וז'ול ורן, שהיו מהסופרים החשובים והפופולריים בעולם. סופרים חשובים נוספים בצרפת של המאה ה-19 היו אמיל זולא, גי דה מופאסאן, וסטנדל. השירה הסימבולית הייתה תנועה חשובה בשירה הצרפתית של המאה ה-19, עם יוצרים כמו שרל בודלר ופול ורלן.
במאה ה-20 הסופרים הצרפתיים הפופולריים ביותר בצרפת ומחוצה לה היו אנטואן דה סנט-אכזופרי, לואי פרדינאן סלין ואלבר קאמי.
ספורט
ענפי הספורט הפופולריים ביותר בצרפת הם כדורסל, כדורגל, כדוריד ורוגבי. צרפת אירחה את המונדיאל בכדורגל בשנים 1938 ו-1998 וב-2007 אירחה את אליפות העולם ברוגבי. הסטאד דה פראנס הוא האצטדיון הגדול בצרפת. מרוץ האופניים המפורסם בעולם, הטור דה פראנס, מתקיים מדי שנה בצרפת. אירועי ספורט חשובים נוספים בצרפת כוללים את מרוץ 24 השעות של לה מאן וטורניר הרולאן גארוס.
המשחקים האולימפיים חודשו בצרפת בסוף המאה ה-19 לאחר העלאת הרעיון על ידי הברון פייר דה קוברטן. פריז הייתה העיר הראשונה שארחה את האולימפיאדה אחרי אתונה בשנת 1900, והיא גם הייתה משכנו הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי בטרם עבר ללוזאן. בסך הכול צרפת אירחה את המשחקים האולימפיים חמש פעמים, פעמיים את משחקי הקיץ ושלוש פעמים את משחקי החורף.
נבחרות צרפת בכדורגל וברוגבי נקראות "הכחולים" (Les Bleus), כצבע החולצה של הנבחרות וכן אחד מצבעי הטריקולור. הסמל של הנבחרות הוא התרנגול הגאלי, אחד מסמליה הלא הרשמיים של צרפת. נבחרת הכדורגל של צרפת זכתה ביורו 1984 וביורו 2000 וגם במונדיאל 1998 ובמונדיאל 2018. נבחרת הרוגבי, היא האלופה הנוכחית של אליפות שש האומות, ועל אף שמעולם לא זכתה באליפות העולם ברוגבי, נחשבת לאחת הנבחרות הטובות בעולם.
קולנוע
- ערך מורחב – קולנוע צרפתי
צרפת היא מקום הולדתו של הקולנוע והייתה אחראית לרבות מהתרומות משמעותיות המוקדמות לקולנוע. כמה מהתנועות החשובות שתולדות הקולנוע (כמו הגל הצרפתי החדש) הגיעו מצרפת והצלחתו של הקולנוע באה באופן חלקי כתוצאה מתמיכתה של ממשלת צרפת.
מלבד המסורת הקולנועית החזקה והחדשנית שלה, צרפת הייתה גם מקום מפגש לאמנים מכל רחבי אירופה והעולם. מסיבה זו, הקולנוע הצרפתי לעיתים כרוך גם בקולנוע של מדינות זרות. אמנים ממדינות כמו פולין (רומן פולנסקי, קשישטוף קישלובסקי), ארגנטינה, רוסיה, אוסטריה (מיכאל הנקה), וגאורגיה. במאים ממדינות אלו בולטים בשורות הקולנוע הצרפתי. לעומת זאת, למספר במאים צרפתיים הייתה קריירה פורה ובעלת השפעה במדינות אחרות, כגון לוק בסון, ופרנסיס ובר שפעלו בארצות הברית.
מוזיקה
לצרפת היסטוריה מוזיקלית ארוכה ומגוונת. היא חווה תור זהב במאה ה-17 בזכות לואי הארבעה עשר, שהעסיק מספר מוזיקאים ומלחינים מוכשרים בחצר המלוכה. המלחינים הנודעים ביותר בתקופה זו כוללים את מארק-אנטואן שרפנטייה, פרנסואה קופרין, מישל-ריצ'רד דלנדה, ז'אן-בפטיסט לולי ומרין מארה, כולם מלחינים בחצר המלך. לאחר מותו של לואי הארבעה עשר, איבדה היצירה המוזיקלית הצרפתית את הדינמיות, אך במאה הבאה המוזיקה של ז'אן-פיליפ רמו הגיעה ליוקרה מסוימת, והיום הוא עדיין אחד המלחינים הצרפתים הנודעים ביותר. ראמו הפך למלחין הדומיננטי של האופרה הצרפתית ולמלחין הצרפתי המוביל בצ'מבלו.
מלחינים צרפתים מילאו תפקיד חשוב במהלך המוזיקה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, הנחשבת לעידן המוזיקה הרומנטית. מוזיקה רומנטית הדגישה כניעה לטבע, קסם לעבר ולעל טבעי, חקר צלילים יוצאי דופן, מוזרים ומפתיעים, והתמקדות בזהות לאומית. תקופה זו הייתה גם תור זהב לאופרות. המלחינים הצרפתים מהתקופה הרומנטית כללו את: הקטור ברליוז (הידוע בעיקר בזכות הסימפוני הפנטסטי שלו), ז'ורז' ביזה (הידוע בעיקר בזכות כרמן, שהפכה לאחת האופרות הפופולריות והמבוצעות ביותר בעולם), פרידריך שופן (אשר היה פולני במקור אך החזיק באזרחות צרפתית וכן חי ופעל בפריז) ורבים אחרים.
צרפת ידעה מלחינים חשובים ובעלי השפעה בז'אנר הקלאסי גם במאה העשרים, עם מלחינים כגון קלוד דביסי, מוריס ראוול ופול דיקא הנחשבים למלחינים אימפרסיוניסטים, אוליבייה מסייאן, אריק סאטי (אשר נחשב בעיני רבים כאחד המבשרים של המוזיקה המינימליסטית), פייר בולז ורבים נוספים.
המוזיקה הצרפתית עקבה אחר כך אחר הופעתה המהירה של מוזיקת פופ ורוק באמצע המאה ה-20. אף על פי שיצירות דוברות אנגלית זכו לפופולריות במדינה, מוזיקת הפופ הצרפתית, המכונה שאנסון פרנסייז, נותרה גם כן פופולרית מאוד. בין אמני השאנסון הצרפתי החשובים ביותר במאה ה-20 ניתן למצוא את אדית פיאף, ז'ורז' בראסנס, איב מונטאן, ליאו פרה, ברברה ושארל אזנבור. על אף שלא היה צרפתי אלא בלגי פלמי, לא ניתן שלא להזכיר את אחד מסמלי השאנסון הצרפתי, ז'אק ברל, אשר חי בצרפת ושר בשפה הצרפתית.
בשנת 1994 עדכנה צרפת את חוק שידורי הרדיו שלה והכניסה בו את תיקון "פלשה". לפי התיקון, חייבים לפחות 40% מן השירים המשודרים בתחנות הרדיו בשעות האזנת השיא להיות בשפה הצרפתית, זאת במטרה להגן ולטפח את תעשיית המוזיקה המקומית[20].
ראו גם
|
עיינו גם בפורטל
פורטל צרפת הוא שער לכל הנושאים הקשורים בצרפת. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הצרפתית על כל רבדיה, כולל גאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, המטבח הצרפתי, מאכלים צרפתיים, אמנות וספורט. בפורטל ישנה פינת "היום בהיסטוריה", העוסקת מדי יום באירועים היסטוריים שהתרחשו בצרפת באותו תאריך. |
|
ספר: צרפת |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
| |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של צרפת (בצרפתית)
צרפת, דף שער בספרייה הלאומית
צרפת, ברשת החברתית פייסבוק
צרפת, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
צרפת, ברשת החברתית אינסטגרם
צרפת, ברשת החברתית LinkedIn
צרפת, סרטונים בערוץ היוטיוב- האתר פרנקופילים אנונימיים העוסק בצרפת ותרבותה
- מידע פוליטי-חברתי על צרפת, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- צרפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מפות עתיקות של צרפת מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ לפני 2002 - פרנק צרפתי
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ 1 2 3 לא כולל מחוזות צרפת מעבר לים
- ^ 1 2 טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
- ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ צרפת בשיא: 89.4 מיליון תיירים ב-2018 - פספורטניוז, באתר פספורטניוז, 1 באפריל 2019
- ^ ענבל עומר, "לה מונד": "אחרי יוון ואיטליה, צרפת היא הבאה בתור?", באתר גלובס, 13 בנובמבר 2011
- ^ עד סוף 2015 נכללו בצרפת המטרופוליטנית 22 חבלים.
- ^ Protection of the Environment, באתר שגרירות צרפת בקנדה
- ^ Ministry for the Ecological Transition, באתר משרד ההמרה האקולוגית (צרפת)
- ^ CO2 emissions per capita, באתר Public Data של גוגל
- ^ Nuclear Power in France, באתר world-nuclear
- ^ צרפת איבדה לראשונה בתולדותיה את דירוג האשראי המושלם, באתר TheMarker, 13 בינואר 2012
- ^ Rainbow Europe Country Index
- ^ Meira Levinson. "Liberalism vs. Democracy? Schooling Private Citizens in the Public Square" British Journal of Political Science 27 )1997) pp 333.
- ^ Christofer Caldwell, "Allah Mode" Weekly Standard. 15.7.2002
- ^ Charles Taylor, "The Dynamics of Democratic Exclusion" The Journal of Democracy. vol 9. No 4. (1998). pp. 143
- ^ יובל בן-עמי, המהפכה הצרפתית, באתר גלובס, 21 בספטמבר 2006
| צרפת – תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|