ארמיטאז'
חזית ארמון החורף | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מוזיאון אומנות |
כתובת | גדת הארמון 38 |
מיקום | סנקט פטרבורג |
מדינה | רוסיה |
בעלים | ממשלת רוסיה |
מייסדים | יקטרינה השנייה |
מבקרים בשנה | 4,956,524 (2019) |
מנהל | מיכאיל פיאוטרובסקי |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1764 |
תאריך פתיחה רשמי | 5 בפברואר 1852 |
אדריכל | ברתולומאו רסטרלי |
מידות | |
שטח | 233,000 מ"ר |
קואורדינטות | 59°56′26″N 30°18′49″E / 59.940555555556°N 30.313611111111°E |
http://www.hermitagemuseum.org | |
אֶרְמִיטָאז' (ברוסית: Эрмитаж; רשמית: "ארמיטאז' הממלכתי", "Госуда́рственный Эрмита́ж") הוא כינויו של מוזיאון בסנקט פטרבורג שברוסיה, המוזיאון לאמנות הגדול ביותר ברוסיה שנחשב לאחד המוזיאונים הוותיקים, הגדולים, הידועים והחשובים ביותר בעולם לאמנות והוא המוזיאון השני בגודלו בעולם.[1][2] האוסף הכביר של מוזיאון ארמיטאז' הממלכתי מוצג בשישה בניינים, שהראשי בהם הוא ארמון החורף, מבנה ששימש כמקום מגוריהם הרשמי של הצארים הרוסים. מבנה המוזיאון הראשי, ארמון החורף, שוכן אל מול כיכר הארמון שבמרכז סנקט פטרבורג, על גדות הנייבה. מוזיאון ארמיטאז׳ מיוצג בארץ על ידי אמיר גרוס כבירי, שמחזיק ברישיון לנהל נציגות רשמית דרך קרן מוזיאון ארמיטאז׳ ישראל.
ארמיטאז', ששמו נגזר מהמילה הצרפתית ermitage, שמציינת מקום התבודדות, תא, בית מחסה לנזיר או בידוד, היה מקום מושבו של הריבון ברוסיה ונותר מקום מושבו של קיסר רוסיה עד פרוץ מהפכת פברואר. מתחם המוזיאון הראשי כולל שישה בניינים מחוברים זה לזה - ארמון החורף, בית האחסון של ארמון החורף, ארמיטאז' הקטן, ארמיטאז' הגדול (הישן), ארמיטאז' החדש ותיאטרון ארמיטאז'. ישנם 365 חדרים פתוחים לקהל ולרשות המוזיאון עומדים גם בניין המטה הכללי, מוזיאון בית החרושת הקיסרי לחרסינה, מרכז השיקום והאחסון של "הכפר הישן", ארמון מנשיקוב ובניין הבורסה.
המוזיאון החל את דרכו באוסף של יצירות אמנות שנרכשו באופן פרטי על ידי הקיסרית הרוסית יקטרינה השנייה. בתחילה, אוסף זה שוכן באגף ארמונות מיוחד - כיום ארמיטאז' הקטן. בשנת 1852 הוקם מוזיאון ציבורי מאוסף מורחב למדי ונפתח לציבור, בבניין שנבנה במיוחד וידוע כיום בשם ארמיטאז' החדש.
מוזיאון ארמיטאז' הממלכתי המודרני הוא מתחם מוזיאוני מורכב. חלק מהתצוגה המרכזית של המוזיאון משתרע על פני חמישה מבנים הממוקמים לאורך גדת נהר הנייבה, שהעיקרי בהם נחשב לארמון החורף; המוזיאון מחזיק גם באגף המזרחי של בניין המטה הכללי שבכיכר הארמון, בארמון מנשיקוב בצד השני של הנייבה, במתקן אחסון ובבניינים אחרים. באוסף המוזיאון כשלושה מיליון יצירות אמנות ופריטים של תרבות העולם, החל מתקופת האבן ועד ימינו.
בשנת 2013 נכלל ארמיטאז' ברשימת עשרים המוזיאונים לאמנות המתוירים ביותר בעולם ובשנת 2018, היה המוזיאון התשיעי ברשימה. בשנת 2019, ביקרו בארמיטאז' 4,956,524 מבקרים, שהפכו אותו למוזיאון השמיני מבין מוזיאוני האמנות המתוירים ביותר בעולם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוספי יקטרינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארמיטאז' החל את דרכו בשנת 1764 כאוסף פרטי של הקיסרית יקטרינה השנייה, לאחר שהועברו אליה 317 ציורים יקרי ערך מברלין (על פי שמועות פופולריות היו רק 225 יצירות) בשווי כולל של 183,000 טאלרים מהאוסף הפרטי של ציורים מאת יוהאן ארנסט גוטקובסקי (1710–1775), בשל חובו שנבע מניסיון לא מוצלח לספק תבואה לצבא הרוסי, בהשתתפות הנסיך ולדימיר סרגייביץ' דולגורוקוב. בין היצירות היו ציורים של ציירים נודעים כמו דירק ואן באבורן, הנדריק ואן בלן, רמברנדט ואן ריין, פיטר פול רובנס, ג'ייקוב ג'ורדנס, אנתוני ואן דייק, הנדריק גולציוס, פרנס האלס, יאן סטן, חריט ואן הורת'ורס ויצירות אחרות, בעיקר הולנדיות מבית ספר פלמי במחצית הראשונה של המאה ה-17. אלה הפכו לבסיס שעליו הוקם המוזיאון. מתוך 317 ציורים שהועברו לרוסיה בשנת 1764, לפחות 96 מהיצירות נשמרות בארמיטאז' כיום. בתחילה, רוב הציורים שוכנו בדירה מבודדת בארמון (כיום ארמיטאז' הקטן). לאחר מכן, הדירה נקראה "ארמיטאז'". בשנת 1769, בסיוע הנסיך א.מ. בלוסלסקי-בלוזרסקי בדרזדן, הארמיטאז' רכש אוסף עשיר מהשר הראשון של מלך פולין, הרוזן היינריך פון ברוהל, שהורכב מכ-600 ציורים של אמנים הולנדים, פלמים, צרפתים ואיטלקיים, כולל תמונת הנוף של טיציאן ”מנוחה בדרך למצרים“, נופים של דרזדן, פירנצה ואחרים.
חשיבות רבה עבור הארמיטאז' בשנת 1772 הייתה רכישתה של יקטרינה בפריז בתיווכו של הנסיך ד.א. גוליצין אוסף ציורים של הברון פייר קרוזט - שנחשב לעשיר ביותר בפריז באותה תקופה אחרי גלריית הדוכסים מאורליאן. אוסף זה, שכלל כ-400 ציורים מהשורה הראשונה, קבע במידה רבה את "פני" הגלריה לאמנות. ציורים של אמנים איטלקים, צרפתים, פלמים והולנדים מהמאות ה-16 וה-18 הובאו למוזיאון. אלה כוללים את "משפחתו הקדושה" של רפאל, "יהודית" מאת ג'ורג'יונה, דנה מאת טיציאן, ציורים של רמברנדט, עבודות מאת רובנס, ואן דייק, ג'יאמבטיסטה פיטוני, פוסין, יצירות מאת קלוד לוריין ועבודות מאת ווטאו.
אוסף הציורים של ראש ממשלת בריטניה וולפול, שנרכש בשנת 1779, הוסיף מספר יצירות מופת של רמברנדט (ביניהן "קרבן אברהם" ו"חרפת המן") וקבוצת דיוקנאות מאת ואן דייק. הדחף לפיתוח האוסף הגרפי היה רכישה בשנת 1768 של יותר מ-5,000 רישומים מאוסף קובנצל בבריסל, שהכילו את "דיוקן אדם לא ידוע" מאת ז'אן פוקט. בשנת 1781 נקנה בצרפת אוסף הרוזן בודואן, המורכב מ-119 ציורים, בהם תשעה ציורי בד של רמברנדט ושישה דיוקנאות מאת אנתוני ואן דייק. רכישה משמעותית נוספת הייתה אוסף של הבנקאי האנגלי ליד-בראון, שכלל פסלים עתיקים ופסלי חזה, כולל "הילד הכורע" של מיכלאנג'לו. בשל המחסור בשטח מפאת גודלו הקטן של הבניין המקורי, בניין ארמיטאז' הגדול נבנה על ידי האדריכל יורי פלטן בשנים 1771–1787.
אוסף של אבנים מגולפות מהדוכס מאורליאן נקנה בפריז. בנוסף, יקטרינה הזמינה עבודות מאומנים כמו שרדין, הודון, רונטגן ואחרים. היא גם רכשה את ספריית וולטר. בשנת 1796, לאחר מותה נרשם מלאי האוסף שלה וזה כלל 3,996 יצירות אמנות. לפיכך, רק בתקופת שלטונה של יקתרינה השנייה ברוסיה, שם לפני כן לא היה אוסף ציורים משמעותי אחד, הופיעה גלריה ייחודית לאמנות.
המאה ה-18 וה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שלטונם של אלכסנדר הראשון וניקולאי הראשון נרכשו לא רק אוספים, אלא גם יצירות בודדות של אמנים שעבודותיהם נעדרו מהארמיטאז'. ברומא, במכירת אוסף יוסטיניאני באמצעות ויוונט-דנון, נרכשו "נגן הלאוטה" של קרוואג'יו ו"הגברת עם המשרת "מאת פ. דה הוך. בשנת 1819 נקנתה "המדונה בנוף" המיוחסת לג'ורג'יונה. ג'וזפין דה בוהרנאי העניקה לאלכסנדר הראשון את הקמיע גונזגה ולאחר מותה נרכשה כל הגלריה של ארמון מלמייסון, שמקורה בעיקר בקאסל. אבן דרך נוספת למוזיאון הייתה רכישת אוסף הציורים הספרדיים של קוסוולט (1814).
ניקולאי הראשון, שהבין את הרעיון להפוך את הארמיטאז' למוזיאון ציבורי, תרם תרומה משמעותית לחידוש גלריית היצירות של הארמיטאז' (אם כי תחת השלטון הסובייטי נמכרו בארצות הברית החשובים מבין הציורים שקנה). במכירה השנייה של אוסף קוסוולט נרכשו יצירת המופת של רפאל "מדונה אלבה" ו"שלושת המאריות במצפון ישו" מאת אניבייל קאראצ'י. בשנת 1845, על פי צוואתו של טטישצ'וב, "הדיפטיכון" של רוברט קאמפן "המשולש הקדוש. גבירתנו ליד האח" ויצירות אחרות של הועברו לידי המוזיאון. בערך באותה תקופה, אוסף וילם השני, מלך הולנד, רכש את "הבשורה" של ואן אייק, את "פייטה" של סבסטיאנו דל פיומבו. בוונציה נרכשו עבודות של אמני הרנסאנס האיטלקי, כולל יצירות מופת של טיציאן (למשל, "נושאת הצלב") ופלמה וקיו.
אנדריי איוואנוביץ' סומוב תרם תרומה עצומה למחקר ולקטלוג של אוסף גלריית התמונות של הארמיטאז' הקיסרי, לאחר שעבד כאוצר ציורים ורישומים ולאחר מכן כאוצר בכיר של הארמיטאז' במשך 22 שנה. הוא האמין שהוא סימן את תחילתו של שלב חדש בהיסטוריה של תולדות האמנות הרוסית במחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בין הציורים של תקופה זו היה דיוקן של ניקולאי יוסופוב, שצויר על ידי האמן האיטלקי וינצ'נצו פטרוצ'לי (1851).
המוזיאון הציבורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד אמצע המאה ה-19, הארמיטאז' הפך לשמו של המוזיאון, שנפתח לציבור תחת הקיסר ניקולאי הראשון ב-5 בפברואר (17) 1852 בבניין ארמיטאז' החדש שנבנה במיוחד למטרה זו. אז היו לו האוספים העשירים ביותר של פריטים מתרבויות מזרח, מצרים, עתיקות ימי הביניים, אמנות של מערב ומזרח אירופה, מונומנטים ארכאולוגיים ואמנותיים של אסיה ומהתרבות הרוסית. בשנת 1880 ביקרו במוזיאון 50,000 איש בשנה.
במאה ה-19, עבודות של ציירים רוסים החלו להיכנס באופן שיטתי לאוספי הארמיטאז'. סומוב, כאוצר המוזיאון, דאג לקטלוג היצירות. בהוראת משרד משק הבית הקיסרי הוא מונה לאוצר בכיר במחלקת ציורים, רישומים והדפסים של הארמיטאז' הקיסרי. בשנת 1895 הועברו חלק מיצירותיהם של אמנים רוסים למוזיאון הרוסי. המוזיאון קיבל חומרים מחפירות ארכאולוגיות, שהעשירו משמעותית את אוספיו. בתחילת המאה ה-20, המוזיאון כבר אחסן אלפי ציורים, ואז יצירות אמנות חדשות הופיעו באוסף שלו. כך, הארמיטאז' הפך למרכז ההיסטוריה של האמנות הרוסית ועידן חדש נכנס לחיי הארמיטאז'. יחד עם זאת, עם הופעתה של גישה מדעית לתולדות האמנות, ציורים רבים שנרכשו על ידי קיסרים בכסף עצום כיצירות של רפאל או לאונרדו דה וינצ'י יוחסו מחדש כיצירות של תלמידיהם.
לאחר נפילת המשטר הקיסרי עבר הארמיטאז' תמורות משמעותיות. המוזיאון העשיר את עצמו משמעותית על חשבון אוספים פרטיים שהולאמו ואוסף האקדמיה לאמנויות וקיבל בין היתר עבודות של בוטיצ'לי, אנדראה דל סארטו, קורגיו, ואן דייק, רמברנדט, קנובה, אינגרס, דלקרואה. מהאוסף המרכזי של ארמון החורף, המוזיאון קיבל פריטי פנים רבים, כמו גם את אוצרות המוגולים הגדולים שהגיש השאה הפרסי.
במהלך המצור על לנינגרד המוזיאון נסגר לקהל ויצירות רבות אוחסנו על מנת לשמור עליהן מפני ההפצצות האוויריות בימי מלחמת העולם השנייה במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה פונה עיקר אוסף הארמיטאז' (מעל 1.2 מיליון פריטים) בשני שלבים להרי אורל, לעיר סברדלובסק. ולדימיר לווינסון-לסינג מונה לאוצר האחראי על האוסף במהלך הפינוי. מרתפי בנייני הארמיטאז' הפכו למקלטים לפצצות והוא לא תפקד כמוזיאון. עם זאת, צוות הארמיטאז' המשיך לנהל עבודות מדעיות ואף העביר הרצאות על תולדות האמנות. עוד לפני תום המלחמה החלו עבודות שיקום באולמות המוזיאון שניזוקו מהפצצות וזמן קצר לאחר הניצחון במלחמה, חזרו כל ערכי התרבות שפונו ללנינגרד והארמיטאז' שוב נפתח למבקרים. אף תערוכה לא אבדה במהלך המלחמה ורק חלק קטן מהם נדרש לשחזר ולשקם. לאחר תום המלחמה, הארמיטאז' קיבל לידיו יצירות שהוחרמו מידי יחידות התגמול הסובייטיות ממוזיאונים בברלין, כולל מזבח פרגמון ומספר תערוכות מהמוזיאון המצרי, בשנת 1954 אורגנה תערוכת קבע של יצירות אלה ולאחריה הממשלה הסובייטית, לבקשת ממשלת גרמניה המזרחית, הסכימה להחזירם לברלין, דבר שנעשה בשנת 1958. בתחילת 1957, נפתחה הקומה השנייה של ארמון החורף, שם הוצגו עבודות מהמוזיאון לאמנות מערבית חדשה.
כתוצאה מפיצול אוספי המורשת התרבותית בין המוזיאונים בלנינגרד ומוסקבה, צורפו לארמיטאז' חלקים מאוספי מוסקבה של סרגיי שצ'וקין ואיוואן מורוזוב. אם לפני המהפכה במוזיאון היו רק יצירות של אומנים ותיקים, שצוירו לא יאוחר מהמאה ה-18, הרי שהיקף האוסף התרחב משמעותית הודות ליצירותיהם של האימפרסיוניסטים כמו סזאן, ואן גוך, מאטיס, פיקאסו ואמנים אחרים. עם זאת, היו גם הפסדים כבדים רבים ובעיקר "הרנטריה הקיסרית" (או חדר היהלומים) של ארמון החורף הועברה לקרמלין במוסקבה ושימשה בסיס לקרן היהלומים הממשלתית. חלק מאוסף הציורים של אמנים (כולל כמה יצירות מאת טיציאן, קראנאך, ורונזה, רובנס, רמברנדט, פוסן) הועבר למוזיאון מוסקבה לאמנויות יפות. האוסף ניזוק באופן בלתי הפיך ממכירות בשנים 1929–1934 וכתוצאה מכך 48 יצירות מופת עזבו את רוסיה. הארמיטאז' איבד את היצירה היחידה של ואן אייק, את מיטב היצירות של רפאל, בוטיצ'לי, הלס ומספר אומנים ותיקים אחרים.
לאחר התפרקות ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד לאחר נפילת מסך הברזל, מונה מיכאיל פיאוטרובסקי למנהל המוזיאון ותחתיו הארמיטאז' היה הראשון מבין המוזיאונים הרוסיים שהודיע כי מחסניו מכילים יצירות של האימפרסיוניסטים והנאו-אימפרסיוניסטים, שנחשבו אבודים מאז תום מלחמת העולם השנייה. ביניהם יצירות של דאומייר, מאנה, סוראט וטולוז-לוטרק, שבעבר לא היו להם יצירות בסנקט פטרבורג. לאחר מכן, ציורים אלה (כולל עבודות משמעותיות כמו "הבית הלבן בלילה" מאת ואן גוך ו"כיכר הקונקורד "מאת א. דגה) נוספו לתערוכת הקבע של המוזיאון. הארמיטאז' לא בחל במאמצים למלא את החסר באוסף האמנות של המאה ה-20. בעזרת קרן מיוחדת שהוקמה בסוף שנות התשעים נרכשו יצירות של אטרילו, רואו, סוטין וציירים אחרים, שלא היו מיוצגים בעבר במוזיאונים ברוסיה. הוקמה הקרן הבינלאומית לידידי ארמיטאז' ובשנת 2002 הוחלפה האקספוזיציה באחת הגרסאות ל"ריבוע השחור" של מלביץ'. בשנת 2006 הושק פרויקט ארמיטאז '20/21, שמטרתו להציג ולרכוש אמנות עכשווית.
ביולי 2006 נודע כי 221 פריטים קטנים (תכשיטים, אייקונים אורתודוקסים, כלי כסף ועוד) נעלמו מאוספי המוזיאון. מנהל המוזיאון הודיע על הגניבה במסיבת עיתונאים שכונסה במיוחד. אחת מעובדי המוזיאון נחשד במעילה, הוא מת מהתקף לב זמן קצר קודם לכן. כפי שהראתה חקירה, העובדת וקרוביה לקחו חלק בגניבה. בשנים 2006–2007 הוחזרו חלק מהחפצים הגנובים.
בשנת 2016 נפתחה כניסה נוספת למתחם הראשי למבקרים באמצעות כרטיסי אינטרנט דרך סמטת שובאלוב. אזור הכניסה ממוקם באורוות הקיסרות לשעבר.
השלכות מגפת הקורונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראו גם – מגפת הקורונה ברוסיה |
באביב 2020, בעקבות הסגר שהוטל במדינה על רקע פרוץ מגפת COVID-19 ברוסיה, מוזיאון ארמיטאז' השיק שידורים מקוונים של סיורים בשפות שונות. בתוך שבועיים אסף המוזיאון יותר מעשרה מיליון מבקרים וירטואליים מכל רחבי העולם שצפו בסיורים. בתקופת הסגר המוזיאון למעשה הצליח ליצור ערוץ טלוויזיה משלו.
פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת האוסף בתקופתה של יקטרינה הגדולה. היא השקיעה הון וזמן בניסיון לקנות אוספי אמנות חשובים ממדינות שונות במערב אירופה. האוסף שיקף את אהבתה לאמנות וכן את רצונה להפוך את רוסיה למדינה חשובה באירופה גם מבחינה תרבותית. האוסף הוצג בחדרים שונים בארמון במשך שנים ארוכות והוא התרחב בהדרגה. לציבור הרחב המוזיאון נפתח רק החל משנת 1852. מבנהו הראשי של הארמיטאז' ממוקם כאמור בארמון החורף, שהיה מקום מושבו של הצאר, עד לפרוץ מהפכת אוקטובר.
באוסף היצירות של הארמיטאז' נמצאות יצירותיהם של אמנים דוגמת מיכלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י, פטר פאול רובנס, אנתוני ואן דייק, רמברנדט, קלוד לורן, קלוד מונה, וינסנט ואן גוך, פבלו פיקאסו ואחרים. אוסף המוזיאון, שרק חלק קטן ממנו מוצג, מורכב מלמעלה משלושה מיליון פריטים וכולל את אוסף הציורים הגדול ביותר בעולם. בנפרד מהם מתקיימות תערוכות נפרדות של הארמיטאז' בארמון מנשיקוב, מוזיאון הפורצלן ובאגף המזרחי של בניין המטה הכללי. המוזיאון על כל תכולתו מהווה רכוש פדרלי ממשלתי ואוצר המוזיאון מאז שנת 1990 הוא מיכאיל פיוטרובסקי.
מתוך ששת הבניינים, חמישה מהם פתוחים לציבור והם: ארמון החורף, הארמיטאז' הקטן, הארמיטאז' הישן, הארמיטאז' החדש ותיאטרון הארמיטאז'. עם שיא של כ-3 מיליון מבקרים בשנת 2013, המוזיאון מוביל כמוזיאון האמנות בעל מספר המבקרים הגדול ביותר בפדרציה הרוסית וזהו גם המונומנט בעל מספר המבקרים הגדול ביותר בסנקט פטרבורג ואחד הפופולריים בעולם.
בנייני הארמיטאז'
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמישה מבנים המחוברים זה לזה על גדת הארמון מרכיבים את מתחם המוזיאונים העיקרי של הארמיטאז':
|
ארמון החורף (1754–1762, אדריכל: ברתולומאו רסטרלי) | ||
|
ארמיטאז' הקטן (1764–1775, אדריכלים: ז'אן בטיסט מישל ואלן-דלאמוט, יורי פלטן, וסילי סטאסוב). במבנה ארמיטאז' הקטן נכללים גם ההיכל הצפוני והדרומי והגן התלוי של ארמיטאז' הקטן | ||
|
ארמיטאז' הגדול, הוא ארמיטאז' הישן, (1771–1787, אדריכל: יורי פלטן) | ||
|
ארמיטאז' החדש (1842–1851, אדריכלים: לאו פון קלנצה, וסילי סטאסוב, ניקולאי יפימוב) | ||
|
תיאטרון ארמיטאז' (1783–1787, אדריכל: ג'קומו קברנגי), שחובר כחלק מארמון החורף של פיוטר הראשון. |
בנוסף, המתחם כולל מבני שירות שנוספו למוזיאון כמו:
- בית האחסון של ארמון החורף (1726–1742, 1830, 1878)
- מוסך הארמיטאז' (1911, אדריכל: ניקואלי קראמסקוי)
נוסף למבנים שעל גדת הארמון, את המוזיאון משרתים מבנים כמו:
- ארמון מנשיקוב (1710–1720, אדריכלים: ג׳ובאני מריה פונטנה, גוטפריד יוהאן שדל)
- האגף המזרחי של בניין המטה הכללי (1819–1829, אדריכל: קארלו רוסי). באגף פועלות התערוכות: "אמנות צרפתית של המאה העשרים", "בסימן הנשר. אמנות האימפריה", "ארט נובו" ומוזיאון המשמר. ב-17 בדצמבר 2011 נפתח בבניין תערוכת "עתיקות הרקולנאום", התערוכה הגדולה הראשונה במתחם המשוחזר של בניין המטה הכללי.[3].
- מוזיאון בית החרושת הקיסרי לחרסינה
- "הכפר הישן" – מתחם שיקום יצירות אמנות ואחסון
- בניין הבורסה על האי וסילי – מוזיאון להרלדיקה והגווארדיה הרוסית; בשיפוצים. פתיחתו תוכננה לשנת 2021[4].
אוספי המוזיאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסף האמנות המערב אירופית כולל יצירות אירופיות, פסלים ואמנות אירופית מהמאה ה-13 ועד למאה ה-20. האוסף מוצג ב-120 חדרים בקומה הראשונה והשנייה של ארבעת הבניינים העיקריים. הציורים מוצגים בתערוכות מתחלפות ואלה כוללים עתיקות מצריות, עתיקות קלאסיות מתקופת יוון העתיקה, אמנות פרהיסטורית, אמנות דקורטיבית, מתקופת הרנסאנס האיטלקי, אמנות ספרדית ואיטלקית, מתקופת הבארוק הפלמי, תקופת הזהב ההולנדית, ואוספי אמנות בריטיים, שווייצרים, גרמנים וצרפתיים ואוסף ענק של אמנות רוסית שרובה מוצג בהיכל ניקולאי שבאגף שלצד הנבה שבארמון החורף, ואמנות נאו-קלאקסית ואימפרסיוניסטית.
-
אנטוניו דה קורג'ו
דיוקן הגבירה
מנהלי ארמיטאז'
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עד 1863 – תחת ניהול הקיסר, באמצעות מחלקה שבראשה היו: פלוריאן ז'יל ופיודורו ברוני
- 1863–1878 – סטפן גדאונוב
- 1879–1888 – אלכסנדר ואסילצ'יקוב
- 1888–1899 – סרגיי טרובצקוי
- 1899–1909 – איוואן וסבולוז'סקי
- 1909–1918 – דמיטרי טולסטוי
- 1918–1927 – סרגיי טרויניצקי
- 1927 – פברואר 1928 – אוסקר ולדהאואר (ממלא מקום)
- פברואר 1928 – נובמבר 1928 – גרמן לזאריס (ממלא מקום)
- דצמבר 1928 – אוגוסט 1929 – פאבל קלארק
- מרץ 1929 – מרץ 1930 – ולדימיר זברז'נייב (ממלא מקום)
- מרץ 1930–1931 – לאוניד אובולנסקי
- 1931–1934 – בוריס לגראן
- 1934–1951 – יוסיף אורבלי
- 1951–1964 – מיכאיל ארטאמונוב
- 1964–1990 – בוריס פיואוטרובסקי
- 1990–1992 – ויטאלי סוסלוב
- מאז 1992 – מיכאיל פיואוטרובסקי
במרץ 2020 בהנחיית ממשלת רוסיה אושרו תקנות חדשות במסגרתם הוכנס תפקיד נשיא המוזיאון, שלא היה קיים קודם לכן[5].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיינו גם בפורטלים: | פורטל סנקט פטרבורג | פורטל אמנות | פורטל אדריכלות |
---|
- ארמיטאז', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ארמיטאז' (ברוסית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ארמיטאז' (באנגלית)
- ארמיטאז', ברשת החברתית פייסבוק
- ארמיטאז', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ארמיטאז', ביישום טלגרם
- ארמיטאז', ברשת החברתית אינסטגרם
- ארמיטאז', ברשת החברתית טיקטוק
- ארמיטאז', ברשת החברתית VK
- ארמיטאז', סרטונים בערוץ היוטיוב
- דניאל ראוכוורגר, אמנות, איך השפיע המעבר מבולשביזם לקפיטליזם על מוזיאון הרמיטאז' בסנט פטרבורג?, באתר הארץ, 12 באפריל 2011
- דוד ברון, "האמנות שייכת לאנושות, היא אינה שייכת לאיש", באתר ישראל היום, 28 באפריל 2016
- לאה גולדברג, "רשמי מסע בברית המועצות", הארמיטאז', עמ' 541-538, מט"ח, כותר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Top 10 Museums and Galleries
- ^ THE WINTER PALACE AND THE HERMITAGE MUSEUM
- ^ «Древности Геркуланума» — первая крупная выставка, открытая в отреставрированных помещениях Главного штаба
- ^ "Эрмитаж возобновляет реставрацию здания Биржи". Журнал «The Art Newspaper». 2020-06-18. נבדק ב-2020-08-10.
- ^ "В Эрмитаже вводится должность президента музея". ТАСС. 2020-03-17. נבדק ב-2020-03-17.