חטיפת טיסה 648 של איג'יפטאייר
 | |
| מטוס בואינג 737 של איג'יפטאייר הזהה למטוס שהיה מעורב בחטיפה | |
| תאריך | 23–25 בנובמבר 1985 |
|---|---|
| מיקום | נמל התעופה הבינלאומי של מלטה |
| גורם | חטיפת מטוס, פעולת קומנדו כושלת |
| קואורדינטות | 35°51′27″N 14°28′39″E / 35.8575°N 14.4775°E |
| הרוגים | 58 |
| ניצולים | 37 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | בואינג 737 |
| מספר זנב | SU-AYH |
| מוצא | אתונה |
| יעד | קהיר |
| מפעיל | חברת איג'יפטאייר |
| נוסעים | 89 + שלושה מחבלים |
| אנשי צוות | 6 |
 | |
  | |
טיסה 648 של איג'יפטאייר הייתה טיסת נוסעים מסחרית, שנחטפה על ידי מחבלים מארגון אבו נידאל ב-23 בנובמבר 1985 בדרכה מיוון למצרים ואולצה לנחות באי מלטה. פעולת קומנדו מצרית להשתלטות על המטוס במלטה ב-25 בנובמבר הסתיימה במרחץ דמים, כאשר עשרות מנוסעי המטוס נהרגו במהלכה. בסך הכל נספו 58 מתוך 95 נוסעי המטוס ואנשי צוותו, לרבות נוסעת ישראלית אחת והשחקנית והרקדנית המקסיקנית, לופיטה פאלס (אנ'). שני חוטפים נהרגו ואחד נלכד ונדון למאסר.
החטיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיסה 648, במטוס מדגם בואינג 737 של איג'יפטאייר, המריאה מנמל התעופה של אתונה ב-23 בנובמבר 1985 בשעה 20:00 בדרכה לנמל התעופה הבינלאומי של קהיר. על סיפונה נמצאו 92 נוסעים וששה אנשי צוות. בין יושבי המטוס היו אזרחי מצרים, יוון, ארצות הברית, הפיליפינים, אוסטרליה, מקסיקו, בלגיה ושתי נשים ישראליות.
שלושה מהנוסעים היו מחבלים בהנהגתו של עומאר ראזק. הם השתלטו על הטיסה עשר דקות לאחר ההמראה והחלו לבדוק את דרכוני הנוסעים ואת נתינותם. באותה עת פתח באש איש ביטחון מצרי שהיה בין הנוסעים. הוא הרג מחבל אחד, אך שני האחרים השיבו אש ופצעו אותו ועוד שתי דיילות. גוף המטוס נוקב ביריות והחלה בו הפחתת לחץ. הטייסים נאלצו להנמיך את גובה הטיסה על מנת לאפשר ליושביו לנשום.
המחבלים רצו להפנות את המטוס ללוב, אך בשל הנזק שנגרם לו ומחסור בדלק שהתפתח בו החליטו לנחות במלטה. שלטונות מלטה סירבו לתת למטוס אישור נחיתה, כפי שעשו במקרים דומים בעבר, אך המחבלים אילצו את הטייסים לנחות ללא אישור בנמל התעופה הבינלאומי של מלטה והם הצליחו בכך גם לאחר שאורות מסלול הנחיתה כובו.
ראש ממשלת מלטה, קארמנו מיפסוד בוניצ'י (Karmenu Mifsud Bonnici), הגיע לנמל התעופה כדי לפקח על המשא ומתן עם החוטפים שנוהל באמצעות מתורגמן. הוא סירב לתדלק את המטוס ולהרחיק ממנו את אנשי הביטחון המקומיים שהקיפו אותו בטרם ישוחררו נוסעיו. החוטפים שחררו תחילה מספר נוסעים. לאחר מכן איימו החוטפים שיתחילו לירות בנוסעים. הם מימשו את איומיהם, ירו בחמישה נוסעים - שלושה אמריקאים ושתי הנוסעות הישראליות - בפתח המטוס והשליכו אותם אל המסלול. הישראליות תמר ארצי וניצן מנדלסון נפצעו. מנדלסון, בת 23, נפטרה מפצעיה כעבור שבוע.[1] נוסעת אמריקאית אחת מאלו שנורו נהרגה ושניים נפצעו.
ארצות הברית, בריטניה וצרפת הציעו כולן לממשלת מלטה לשגר אליה יחידות השתלטות צבאיות. ארצות הברית הטיסה אנשי רפואה מגרמניה המערבית לבסיסיה באיטליה. לבסוף הודיע שגריר ארצות הברית במלטה שלמצרים יש יחידת השתלטות (יחידה 777, שכונתה א-סאעיקה) אשר אומנה על ידי כוח דלתא האמריקאי וממשלת מלטה אישרה את כניסתה לפעולה.
ההסתערות על המטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחידה המצרית הגיעה למלטה בפיקודו של מייג'ור גנרל כמאל עטייה בליווי ארבעה קצינים אמריקאים, והוחלט להאריך במשא ומתן ככל האפשר כדי לתקוף את המטוס בבוקר. החיילים המצרים נועדו להתחפש לאנשי צוות המביאים מזון למטוס ואז לחדור לתוכו ולהשתלט עליו.
ללא תיאום עם השלטונות המקומיים תקפה היחידה המצרית את המטוס כשעה וחצי לפני מועד ההתקפה שסוכם. במטוס נמצאו עדיין מרבית נוסעיו ואנשי צוותו ושני חוטפים. המצרים הניחו מטעני נפץ - כנראה בעלי עוצמה רבה מהדרוש - על דלתות תא הנוסעים ודלתות תא המטען. הפעולה השתבשה: החוטפים הבחינו בניסיון ההשתלטות והחלו לירות על הנוסעים ולזרוק עליהם רימוני-יד. אש פרצה בתא הנוסעים - לא ברור אם כתוצאה מאש המחבלים או מאש החיילים המצרים או מטעני החבלה שהפעילו. החיילים המצרים הרגו את אחד החוטפים והאחר, עומאר ראזק, נפצע, העמיד פנים שהוא נוסע וזוהה בהמשך כחוטף. לאחר הפעולה התברר כי 58 נוסעים ואנשי צוות נספו (לרבות הנוסעות שנרצחו לפני ההתקפה). חלקם מתו משאיפת עשן מהדליקה שפרצה במטוס ואחדים נפגעו מאש החיילים המצרים.
הפרשן ג'ון מיצי (John Mizzi), שחיבר ספר על החטיפה, טען כי היא הייתה אירוע שמלטה וממשלתה לא היו ערוכים להתמודד עמו מבחינה ביטחונית וכי המשא ומתן עם החוטפים נוהל בצורה פגומה. כן טען כי לחיילים המצרים שפשטו על המטוס ניתנה יד חופשית והם פעלו לחיסול המחבלים ללא תשומת לב לחייהם ולשלומם של בני הערובה במטוס.
לאחר החטיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחבל עומאר ראזק נשפט במלטה ונדון ל-25 שנות מאסר. לאחר שריצה שמונה שנות מאסר שוחרר מכלאו וגורש מן המדינה. מלטה סירבה להסגירו לארצות הברית משום שלפי חוקיה אסור היה לשפוט אותו פעמיים בשל אירועי החטיפה. הוא הגיע לניגריה ושם נעצר ולאחר שלושה חודשים הוסגר לארצות הברית. הוא נשפט שם וב-1996 נדון למאסר עולם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- John A. Mizzi, Massacre in Malta: the hijack of Egyptair flight MS 648, Tecnografica Design Centre, 1989
- Jackie Nink Pflug, Miles to Go Before I Sleep: My Grateful Journey Back from the Hijacking of Egyptair Flight 648, Hazelden, 1995
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הדיווח על החטיפה, באתר ה-BBC
- כתבה על החטיפה, באתר Times of Malta, 23 בנובמבר 2010
- תוכנית על החטיפה מהסדרה Interpol Investigates (אורכב 04.05.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר New Dominion Pictures
- שפי גבאי ואחרים, כ-50 נספו בניסיון מצרי כושל לחילוץ החטופים, מעריב, 25 בנובמבר 1985, המשך
- עפרה ישועה-ליית, "רציתי לבקש מהחוטף שלא יהרוג אותי אבל הוא ירה בי פעמיים", מעריב, 26 בנובמבר 1985, המשך
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דף לזכר ניצן מנדלסון, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
