שועל איים אפור

שועל איים אפור
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי כלב
משפחה:	כלביים
סוג:	שועל אפור
מין:	שועל איים אפור
שם מדעי
Urocyon littoralis ‏ברד, 1858
תחום תפוצה

שועל איים אפור מציץ מהשיחים

תצלום אוויר מהפארק הלאומי של איי התעלה

שועל איים אפור (שם מדעי: Urocyon littoralis) הוא מין דמוי-שועל קטן המשתייך לסוג שועל אפור, אשר חי בשישה מתוך שמונת איי התעלה של קליפורניה. זהו השועל הקטן מבין מיני השועלים בארצות הברית. המין מחולק לשישה תת-מינים, כל אחד ייחודי לאי שבו הוא חי.

סוג השועל האפור כולל שני מינים: שועל האיים האפור והשועל האפור המצוי שחי ביבשת. שועל האיים האפור התפתח מהשועל האפור המצוי. גודלו הקטן הוא תוצאה של תופעת ננסות מקומית, שהיא סוג של מולדת אחרת (ספציאציה אלופטרית). בידודם הגאוגרפי של השועלים האפורים חושף אותם לסכנות קיומיות כמו טפילים ומחלות שמובאים לאיים מהיבשת. במיוחד אוכלוסייתם רגישה למחלות ולטפילים שנישאים על גבי כלבים מבויתים. בנוסף, ציד שועלים על ידי העיט הזהוב ופעולות האדם פגעו באוכלוסיות שועל האיים האפור במספר איים במהלך שנות התשעים. בשנת 2004 הכירה ארצות הברית בארבעה תת-מינים ככאלו המרחפת מעליהם סכנת הכחדה. מסיבה זו הם הוכנסו לרשימת המינים המוגנים, ובמסגרת זו נעשים מאמצים לשיקום אוכלוסיות השועל והמערכות האקולוגיות של איי התעלה.

טקסונומיה ואבולוציה

שועל האיים האפור התפתח מהשועל האפור המצוי (U. cinereoargenteus) היבשתי. גודלו הקטן הוא תוצאה של תופעת התננסות מקומית, שהיא סוג של ספציאציה אלופטרית (שהיא ספציאציה שקורת בעקבות ניתוק גאוגרפי - במקרה זה מקרובי משפחתו הגדולים ביבשת), בשילוב עם ברירה טבעית לגוף קטן מחמת משאביהם המוגבלים של האיים.

לשועל האיים האפור שישה תת-מינים, שכל אחד מהם ייחודי לאי מסוים והתפתח ללא תלות באחרים. תת-המינים הם:

• Urocyon littoralis littoralis של האי סן מיגל
• Urocyon littoralis santarosae של האי סנטה רוזה
• Urocyon littoralis santacruzae של האי סנטה קרוז
• Urocyon littoralis dickeyi של האי סן ניקולס
• Urocyon littoralis catalinae של האי סנטה קטלינה
• Urocyon littoralis clementae של האי סן קלמנטה

שועלים מתת-מינים שונים ניתנים להכלאה, אך הם בעלי הבדלים גנטיים ופנוטיפיים שהופכים אותם לייחודיים; כך למשל לתת המינים מספר שונה של חוליות זנב.

מאמינים כי השועלים הגיעו לאיים הצפוניים לפני 10,400 עד 16,000 שנה. בתחילה, אוכלוסיות השועל התקיימו בשלושת האיים הצפוניים, שהיו כנראה נגישים יותר במהלך עידן הקרח האחרון - כאשר גובהי הים הנמוכים איחדו את ארבעת האיים הצפוניים ביותר לאי גדול אחד (סנטה רוזה) והמרחק בין האיים ליבשת קטן - נראה כי האינדיאנים הביאו את השועלים לאיים הדרומיים של הארכיפלג, אפשר שכחיות מחמד או ככלבי ציד. לשועלים גם נודעה חשיבות במנהגים ובטקסים דתיים של האינדיאנים.

על סמך ממצאי המאובנים המצומצמים והריחוק הגנטי מאבותיהם הקדמונים השועלים האפורים המצויים, שועלי האיים הצפוניים הם ככל הנראה תת-המינים העתיקים יותר, בעוד ששועלי האיים האפורים של סן קלמנטה התיישבו באי שלהם לפני כ־3,400-4,300 שנים, ושועלי האיים האפורים של סן ניקולס החלו להתקיים כקבוצה נפרדת לפני כ־2,200 שנה. שועלי האיים האפורים של סנטה קטלינה הם כנראה תת-המין האחרון שהתפתח, והם חיים על האי שלהם במשך כ־3,800-800 שנה. השועלים הופיעו אך לסירוגין על האי אנאקאפה משום שאין בו מקור איתן של מים מתוקים; ואילו האי סנטה ברברה קטן מדי כדי לתמוך בדרישות המזון של השועלים.

תיאור פיזי

שועל איים אפור בשעת לילה ובמלתעותיו עכברים

שועל האיים האפור, שגודלו בערך כשל חתול ביתי, קטן בהרבה מהשועל האפור המצוי והוא השני בקוטנו מבין השועלים אחרי הפנק. האורך האופייני של ראשו וגופו 48–50 ס"מ וגובהו עד למותניים 12–15 ס"מ. אורך זנבו 11–29 ס"מ, והוא קצר בצורה בולטת מאורך זנבו של השועל האפור המצוי שאורך זנבו מגיע ל־27-44 ס"מ. משקלם של שועלים אלו הוא בין 1.3 ל־2.8 ק"ג. הזכרים תמיד גדולים מהנקבות. הגדול שבתת-המינים נפוץ באי סנטה קטלינה והקטן שבהם באי סנטה קרוז.

לשועל האיים האפור פרווה אפורה בראשו, פרווה אדומה אדמונית בצידיו, פרווה לבנה על בטנו, על צווארו ועל החצי התחתון של פניו, ופס שחור בזנבו. באופן כללי פרוותו כהה יותר ובעלת גוון קודר יותר מזו של השועל האפור המצוי. שועל האיים האפור משיר את שערותיו אחת לשנה בין אוגוסט לנובמבר. בטרם השרת השיער הראשונה, הגורים הם בעלי פרווה כהה יותר משל השועלים הבוגרים.

רבייה

שועל אפור מהצד

שועלי האיים האפורים יוצרים לרוב זוגות רבייה מונוגמיים ונראים יחדיו תכופות החל מינואר דרך עונת הרבייה, המתקיימת מסוף פברואר ועד תחילת מרץ. משך ההיריון 33-50 יום. הנקבות ממליטות במאורה בדרך כלל בין 1 ל־5 גורים, כשבממוצע מומלטים שניים או שלושה.

הגורים נולדים עיוורים ובמשקל של כ־100 גרם. הם נולדים באביב ויוצאים מן המאורה בתחילת הקיץ; האם מניקה אותם במשך 7–9 שבועות. לאחר יציאת הגורים מן המאורה הם תרים אחר מזון יחד עם הוריהם. שני ההורים שותפים לטיפול בגורים.

הגורים מגיעים לבגרות מינית בגיל 10 חודשים והנקבות מתרבות בדרך כלל כבר בשנה הראשונה. אורך חייהם של שועלי האיים האפורים הוא 4–6 שנים בטבע ועד 8 שנים בשבי.

אקולוגיה והתנהגות

גור שועל איים אפור.

בית הגידול המועדף על השועלים הוא מתחמי צמחייה צפופה של שיחים שמניבים פרי במהלך כל השנה. השועלים חיים בכל הסביבות האקולוגיות של האיים כולל יערות ממוזגים ויערות גשם, ערבות ממוזגות וחורשות עבותות, כשבאף אי אין תנאים המאפשרים מחייה של יותר מ־1,000 שועלים.

שועלי האיים האפורים ניזונים מפירות, חרקים, ציפורים, ביצים, סרטנים, לטאות, ויונקים קטנים כדוגמת אוגרים לבני רגליים. השועלים נוטים להסתובב לבדם, במקום לנוע בלהקות. הם פעילי יום באופן כללי, אף על פי שהם מגיעים לשיא פעילותם עם שחר ובין הערביים. פעילותם משתנה בהתאם לעונה; הם יותר פעילים ביום במהלך הקיץ מאשר בחורף.

הם אינם מפחדים מבני אדם, שכן באופן היסטורי היו הם בראש שרשרת המזון של האי ולא היו להם טורפים טבעיים. הם קלים למדי לאילוף ובאופן כללי הם צייתנים.

השועלים מתקשרים ביניהם בעזרת סימני שמיעה, סימני ריח וסימנים חזותיים. שועל דומיננטי משתמש בקולות, במבטים וביישור אוזניים כדי לגרום לשועל אחר להיכנע. הם מסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות שתן וצואה.

שימור

ירידה באוכלוסיות שועל האיים זוהתה במהלך שנות ה־90. באי סן מיגל החלה הירידה ב־1994, האוכלוסייה הבוגרת ירדה מ־450 פרטים ל־15 ב־1999. ירידות דומות באוכלוסיות התגלו באי סנטה קרוז, שם ירדה האוכלוסייה מ־2,000 בוגרים ב־1994 לפחות מ־135 בשנת 2000, ובאי סנטה רוזה שם נרשמו 1,500 שועלים ב־1994 ופחתו ל־14 בשנת 2000. טריפה על ידי העיט הזהוב, שהתגלתה כששועלים נוטרו בעזרת קולרי רדיו, הוכחה כסיבה לשיעורי התמותה הגבוהים. העיט הזהוב הוא הגורם העיקרי למותם של השועלים. עופות אלו לא היו ידועים באיי התעלה לפני שנות התשעים, וקן העיט הזהוב הראשון תועד באי סנטה קרוז ב־1999. ביולוגים מניחים שייתכן כי העיט נמשך לאיים כתוצאה מהתפשטות של חיות משק פראיות (כדוגמת חזירים), כמו גם עקב הקטל של אוכלוסיות מקומיות של העיטם לבן-הראש בעקבות חשיפה ל־DDT במהלך שנות החמישים - העיטמים לבני הראש הרתיעו את העיטים הזהובים מהתיישבות באיים בעוד שהם עצמם התקיימו מדגים.

יישוב מחדש של העיטם לבן-הראש נחשב אחד האמצעים להגן על שועל האיים האפור.

מחלות וטפילים שמובאים לאיים מבחוץ עשויים להרוס את אוכלוסיות שועלי האיים. היות שהשועלים מנותקים מבחינה גאוגרפית, הם חסרי חסינות לטפילים שהובאו לאיים מהיבשת והם פגיעים במיוחד לאלו שכלבים מבויתים עשויים לנשוא. התפרצות כלבלבת ב־1998 הרגה כ־90% מאוכלוסיית השועלים של האי סנטה קטלינה. (יש קושי לטפל בשועלים או לחסן אותם נגד טפילים ומחלות בטבע.)

ירידה באספקת המזון ופגיעה כללית בבית הגידול נגרמו כתוצאה ממיני יונקים שהובאו לאיים והתפראו כדוגמת עזים, כבשים, חזירים, חתולים וביזונים אמריקאיים, האחרון מביניהם הובא לאי קטלינה בשנות ה־20 על ידי צוות צילום של מערבון הוליוודי, וגם לו היו השפעות שליליות על אוכלוסיות השועלים.

השועלים מאיימים על מספר ציפורי חנקן מהמין חנקן לודוויקיאנוס שנמצאות בסכנת הכחדה חמורה במגוריהם באי סן קלמנטה. אוכלוסיות שועלי האיים באי סן קלמנטה הושפעו באופן שלילי מלכידות והסרות או מהמתות של שועלים על ידי הצי האמריקני. משנת 2000 הפעיל הצי אסטרטגיות טיפול חדשות: החזקה ולכידה של השועלים במהלך עונת הרבייה של החנקנים, התקנת מערכת גדרות חשמליות סביב בתי הגידול של החנקנים, ושימוש במערכות קולרי הלם. באיים סן קלמנטה, סן ניקולס וסנטה קטלינה נהרגו מספר שועלים בעקבות פגיעה של כלי רכב.

הגנה פדרלית

במרץ 2004 סווגו ארבעה תת-מינים של שועל האיים האפור כמינים בסכנת הכחדה המוגנים פדרלית: שועל האי סנטה קרוז, שועל האי סנטה רוזה, שועל האי סן מיגל ושועל האי סנטה קטלינה. על פי IUCN הם עדיין מסווגים בסכנה נמוכה. שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית יזם תוכניות רבייה בשבי באיים סן מיגל, סנטה רוזה וסנטה קרוז והצליח להעלות את מספר השועלים המקומיים. ב־2004 היו 38 שועלי איים בסן מיגל, כולם בשבי; 46 שועלים הוחזקו בשבי בסנטה רוזה ו־7 בטבע (סכנת הטריפה הנשקפת מהעיט הזהוב מנעה את שחרורם של השועלים בשבי לטבע); בסנטה קרוז היו 25 שועלים בשבי ואוכלוסייה יציבה בטבע של כ־100 שועלים. גם ארגון השימור של האי קטלינה מפעיל תוכנית רבייה בשבי באי; ב־2002 היו 17 שועלים בתוכניות הרבייה בשבי ולפחות 61 שועלים בטבע.

נקודת מפתח להתאוששות שועל האיים האפור היא סילוק העיט הזהוב מאיי התעלה, שחזור המערכת האקולוגית ובקרה על מחלות. כדי להבטיח את הישרדותו של שועל האיים האפור, מועברים עיטים זהובים מהאיים הצפוניים ליבשת. גם תחזוקה והגדלת אוכלוסיית העיטם לבן-הראש באיים אמורה לסייע לדחיקתו של העיט הזהוב. התוכנית לביצוע פעולות אלו דורשת משאבים רבים ומצויה בסכנת ביטול. חזירי הבר מסולקים מהאיים קטלינה וסנטה היות שהם מהווים את מזונו של העיט הזהוב ומתחרים בשועל האיים. על מנת להפחית את הסכנה ממחלות, חיות מחמד אינן מורשות להיות בפארק הלאומי של איי התעלה. כדי להגן על שועלי האיים של האי קטלינה נפתחה תוכנית חיסון ממחלת הכלבלבת.

ראו גם

• שועל מאלוויני

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שועל איים אפור בוויקישיתוף

• שועל איים אפור, באתר ITIS (באנגלית)
• שועל איים אפור, באתר NCBI (באנגלית)
• שועל איים אפור, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• שועל איים אפור, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• שועל איים אפור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• שועל איים אפור, באתר GBIF (באנגלית)

• Channel Islands National Park
• Channel Islands National Park's Island Fox Home Page
• Catalina Island Conservancy
• Endangered and Threatened Wildlife and Plants; Proposed Designation of Critical Habitat for the San Miguel Island Fox, Santa Rosa Island Fox, Santa Cruz Island Fox, and Santa Catalina Island Fox. U.S. Environmental Protection Agency. 10 July 2004
• IUCN Red List of Threatened Species: Urocyon littoralis
• Petition to list four island fox subspecies as endangered species