איוואן אסן השני, קיסר בולגריה
פורטרט של הצאר איוואן אסן השני | |||||||||
לידה | 1190 | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
24 ביוני 1241 (בגיל 51 בערך) טרנובו, האימפריה הבולגרית השנייה. | ||||||||
מדינה | האימפריה הבולגרית השנייה | ||||||||
מקום קבורה | וליקו טרנובו | ||||||||
בת זוג | אניסיה, אנה מריה, נסיכת הונגריה, איריני, נסיכת אפירוס. | ||||||||
שושלת בית אסן | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
חתימה | |||||||||
איוואן אָסֶן השני או יואן אסן השני (בבולגרית: Иван Асен II, או Йоа̀н Асѐн II), (1190 - 24 ביוני 1241), היה קיסר (צאר) האימפריה הבולגרית השנייה בין השנים 1218 ל-1241. בתקופתו הפכה האימפריה הבולגרית למעצמה אזורית אשר היוותה לא אחת לשון מאזניים בין האימפריה הלטינית והאימפריה של ניקאה. איוואן אסן השני נודע ביחסו האוהד ובחופש הפולחן שהעניק לבני הקהילה היהודית בממלכתו.
ילדותו ועלייתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]איוואן אסן השני נולד בטרנובו והיה בנו של איוואן אסן הראשון ואלנה יבגנייה, נסיכת סרביה. אביו ודודו פטר הרביעי יסדו את האימפריה הבולגרית השנייה ושושלת אסן. לאחר שנרצחו אביו ודודו פטר, עלה לשלטון קאלויאן דודו הצעיר שהצליח לייצב את השלטון. ב-1207 נרצח קאלויאן בידי קושרים אשר אליהם חבר בוריל אחיינו, שתפס בכוח את השלטון ואילץ את היורש המיועד איוואן אסן להימלט לשטחי נסיכות גאליץ'-וולין. ב-1218 חזר איוואן אסן לשטחי הממלכה הבולגרית ובתמיכת נסיכות גאליץ'-וולין ארגן הפיכה והדיח את בוריל.
תקופת מלכותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר חזרתו של אנדראש השני, מלך הונגריה ממסע הצלב החמישי ביסס איוואן אסן את שלטונו על ידי נישואים לביתו אנה מריה, נסיכת הונגריה ובמקביל הושגה הסכמה על שטחים שהיו נתונים במחלוקת בין הממלכות. בהמשך, כרת איוואן אסן השני ברית עם תאודורוס קומננוס דוקאס (אנ') נסיך אפירוס. בכך הבטיח שקט בגבולות הדרומיים והצפוניים של הממלכה הבולגרית. לאחר מותו של רוברט מקורטניי, קיסר האימפריה הלטינית החלה נסיכות אפירוס תחת תאודורוס קומננוס לחזק את מעמדה על חשבון האימפריה הלטינית והשתלטה על אדריאנופול וסלוניקי. תאודורוס שחשש מהתערבות הבולגרים, החליט להפר את הברית ולפלוש לשטחם. ב-9 במרץ 1230 נערך בסמיכות למיקום העיר המודרנית חאסקובו קרב קלוקוטניצה במסגרתו הביסו הבולגרים את צבא נסיכות אפירוס, תוך שהם לוקחים בשבי את תאודורוס קומננוס. לאחר קרב זה הפכה נסיכות אפירוס וסאלית של האימפריה הבולגרית.
לאחר עלייתו של ז'אן דה בריין לכס המלוכה באימפריה הלטינית התערערו היחסים מול האימפריה הבולגרית, אשר בשל המעמד האזורי בו החזיקה נתפשה כסכנה להגמוניה של האימפריה הלטינית. הבולגרים כרתו ברית עם האימפריה של ניקאה כדי להוות משקל נגד לאימפריה הלטינית. איוואן אסן השני סייע בביצועה של הפיכה בנסיכות הסרבית והביא לעלייתו לשלטון של גיסו סטפן ולדיסלאב. בתגובה למהלכים אילו פלשה ממלכת הונגריה לסרביה וצבאה כבש את בלגרד. בהמשך פלשו ההונגרים לשטחי האימפריה הבולגרית, הטילו מצור על סארדיקה, אך הובסו על ידי הצבא הבולגרי ונסוגו.
ב-1233 כבשו ההונגרים בפיקודו של יורש העצר בלה הרביעי, את מערב ולאכיה והקימו את הנסיכות הווסאלית דרובטה-טורנו סברין באזור שנקרא מאוחר יותר באנאט. ב-1235 השיא איוואן אסן את ביתו לבנו של קיסר ניקאה. ב-1237, לאחר מותו של ז'אן דה בריין קיסר האימפריה הלטינית השתפרו יחסיה עם האימפריה הבולגרית על חשבון הברית מול האימפריה של ניקאה. לאחר עימות צבאי קצר בין הבולגרים לניקאים חזר לשרור שקט בגבולות.
אחריתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1237 נפטרה רעייתו של איוואן אסן אנה מריה נסיכת הונגריה והוא נישא בשלישית לאיריני ביתו של תאודורוס קומננוס נסיך אפירוס, אשר היה נתון בשבי הבולגרים מ-1230. לאחר הנישואים שוחרר תאודורוס. בשלהי תקופת שלטונו החלו פלישות של שבטים מונגולים בראשות באטו חאן לשטחי האימפריה הבולגרית וממלכת הונגריה. ב-1241 הצליח צבאו של איוואן אסן לבלום זמנית את התקדמות המונגלים בשטחי הונגריה של ימינו. מעט לאחר הקרב, ביוני 1241 הלך איוואן אסן השני לעולמו. בנו קאלימן אסן הראשון הפך לצאר האימפריה ושנה מאוחר יותר היא נאלצה להפוך לישות וסאלית של אורדת הזהב.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יהדות בולגריה
בתקופתו של איוואן אסן השני נהנו יהודי בולגריה מחופש פולחן, עיסוק וזכויות, שהיו נרחבות יותר מהמקובל בקהילות אירופה בימי הביניים. הקהילה הגדולה ביותר התגוררה בבירת הממלכה טרנובו. לפי תיעודו של בנימין מטודלה שעבר בבלקנים ב-1170 היו קהילות מאורגנות ומבוססות גם בסקופיה, דרמה וסלוניקי, אשר נכללו בהמשך בשטח האימפריה הבולגרית. בשל אחוז האוריינות הגבוה בקרב היהודים ורב-לשוניותם, הם השתלבו במנגנוני הממשל וזכו למעמד מיוחס. החופש ממנו נהנו יהודי בולגריה הקים על איוואן אסן השני את הכנסייה הנוצרית. האפיפיור גרגוריוס התשיעי שלח איגרת למלך הונגריה בלה הרביעי בה הוא מציין שלא זו בלבד שאיוואן אסן השני לא מצטרף לכנסייה הקתולית, אלא הוא מארח בממלכתו "כופרים" יהודים. עוד המשיך גרגוריוס וציין שבולגריה "מלאת יהודים" ויש לפתוח כנגדה במסע צלב.[1]
איגרת קורונל
[עריכת קוד מקור | עריכה]איגרת קורונל (Koronel Manuscript) היא איגרת תוכחה ואזהרה נגד רודפי יהודים ובה אזכור ליחסו של איוואן אסן השני כלפי יהודי ממלכתו. לפי גרסה אחת, האיגרת נשלחה על ידי רבי יעקב בן אליהו לאחיו המומר פבלו כריסטיאני. פבלו כריסטיאני נודע בשל השתתפותו בויכוח ברצלונה ומניחים שהאיגרת נשלחה בסמוך למועד הוויכוח או מעט לאחריו.[2][3] בהמשך פעל כריסטיאני כמיסיונר. לפי גרסה שנייה נשלחה האיגרת על ידי רבי יעקב הרופא לבן דודו יעקב דה לָאטֶס מקרקסון ככל הנראה ב-1264.[4]
באיגרת מובא סיפור ניצחונו של איוואן אסן השני על תאודורוס קומננוס דוקאס נסיך אפירוס בקרב קלוקוטניצה שנערך ב-1230, ליד העיר חאסקובו של ימינו. תאודורוס שהיה ידוע ברדיפותיו את היהודים, נפל בשבי איוואן אסן והוא ציווה על 2 יהודים לנקר את עיניו כתגמול על רדיפת אחיהם. היהודים סירבו מטעמי דת, לפי מקור אחד בהמשך נמחל להם ולפי מקור אחר הוצאו להורג בשל אי מילוי מצוות המלך. רבי יעקב משתמש בדוגמה זו ומזהיר את אחיו מפני גורלם של שונאי היהודים.[2][3] עם זאת, חוקרים נוספים מציינים כי האירוע מתאר שימוש ביהודי הממלכה כ"מוציאים לפועל" מטעם השליט, עניין שהיה מקובל בממלכות שונות.[4]
”ויבא זה תודורוש היוני להילחם עם אשני ולא דרש את שלומו ויערך מלחמה עמו.
ומלך אשני הרג במלחמה רוב פרשיו ומבחר שלישיו ותודורוש הרשע נפל ברשתו ונלכד במלכודתו.
ויקרא המלך שני יהודים ויאמר להם: תנו כבוד לאלהיכם כי נפל ביָדִי תודורוש אויבכם.
החשיכו עיניו בארובותיהן ולא תמקנה בחוריהן. ויתחנן לפניהם ויחמלו עליו ולא השיבו כמעלליו וישכחו רעותיו ולא החשיכו ראיתו”.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איוואן אסן השני, קיסר בולגריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חיים קשלס, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 31. (לפי קָאצֶב בּורסקי).
- ^ 1 2 חיים קשלס, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, עמוד 32. במקורות נוספים נקרא המסמך: Koronel Manuskripts.
- ^ 1 2 מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 18.
- ^ 1 2 צבי קרן, בולגריה ויהודיה, עמוד 6, באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בספטמבר 2015.
- ^ חיים קשלס, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, עמודים 33-34.
קיסרי האימפריה הבולגרית השנייה (1422-1185) |
---|
הקודם: בוריל 1218-1207 |
קיסרי האימפריה הבולגרית השנייה 1241-1218 |
הבא: קאלימן אסן 1246-1241 |