אייל ברסינגה

אייל ברסינגה
אייל ברסינגה זכר
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילים
סוג:	אייל רוסרבוס
מין:	אייל ברסינגה
שם מדעי
Rucervus duvaucelii ‏קיווייה, 1823
תחום תפוצה
תפוצה כללית בעבר   תפוצת תת-המין ברסינגה השפלה כיום   תפוצת תת-המין ברסינגה היערות כיום   תפוצת תת-המין ברסינגה אסאמי כיום

אייל ברסינגה או ברזינגה (שם מדעי: Rucervus duvaucelii, בעבר Cervus duvaucelii) הוא מין של אייל גדול יחסית החי בדרום אסיה. הברסינגה הוא המין היחיד הקיים כיום בסוג אייל רוסרבוס לאחר שאייל שומבורג נכחד, ואייל אלדי סווג כסוג בפני עצמו.
התכונה הבולטת ביותר של הברסינגה הוא קרניו המתפצלות לכ-10–12 סיעופים בממוצע לאייל בוגר; מרבית האיילים מגיעים לבסוף ל-14 סיעופים וישנם כאלו שמגיעים אף ל-20. שמו הנפוץ "ברסינגה" נגזר ממילה בהינדית שפירושה "בעל 12 סיעופים בקרן" ("baran" = שתים-עשרה; "sig" = קרן); במרכז הודו לעומת זאת, הוא מכונה "ג'וויג'אק" או "ג'האוני". מין זה מכונה גם "אייל הביצה" על שם בית גידולו, אם כי שם זה מתייחס בעיקר לאייל הביצות (Blastoceros dichotomus) החי באמריקה הדרומית.

תיאור

הברסינגה הוא זן איילים גדול למדי; גובהו בכתפיים: 124-119 ס"מ, אורך ראשו וגופו: כ-180 ס"מ ואורך זנבו: 20-12 ס"מ. הזכרים כבדים יותר ומגיעים למשקל של 170–283 ק"ג, ואילו הנקבות מגיעות למשקל של 130–145 ק"ג. הקרניים הנראות ככתר מגיעות בדרך כלל לאורך 75 ס"מ, והקרן הארוכה ביותר שתועדה הייתה באורך 104.1 ס"מ. באזור המרכזי של הודו קרניי הברסינגה נושרות בדרך כלל בחודשי מאי ויוני, ולעומת זאת בצפון הודו ונפאל, הם נושרות בעיקר בחודש מרץ. מיד לאחר הנשירה הזכרים מתחילים להצמיח זוג קרניים.

צבע הפרווה נע בין חום-אדמדם לחום-כהה, כאשר צבעם של הזכרים יהיה בדרך כלל חום כהה, ושל הנקבות חום-אדמדם או צהבהב. במהלך הקיץ, פרוותם מתבהרת יותר, ולכמה אוכלוסיות של נקבות נראים כתמים לבנים דהווים על הגב והצדדים. הגחון וחלקו התחתון של הזנב לבנבנים ופס כהה עובר לאורך גבו. אפו גדול ושחור, עיניו קטנות, ואוזניו גדולות ועגולות. בצווארו כעין סינר לבן, ולעיתים חלקים מרגליו, פניו או מעל אוזניו בהירים יותר משאר הגוף. הזכרים גדולים משמעותית מהנקבות, ולמבוגרים שבהם יש רעמה סבוכה בצוואר.

לברסינגה שלושה תת-מינים:

• ברסינגה השפלה (R.d. duvaucelii) תת-המין המצוי, בעל גולגולת גדולה ונפוץ בחלקים מקוטעים בצפון הודו ונפאל ומסווג במצב "פגיע".
• ברסינגה היערות (R.d. branderi) תת-מין החי כיום במדינת מאדהיה פרדש (הודו) בלבד ומסווג ב"סכנת הכחדה".
• ברסינגה אסאמי (R.d. ranjitsinhi) תת-המין הנדיר ביותר, נפוץ כיום באסאם (הודו) בלבד ומסווג ב"סכנת הכחדה חמורה".

ישנם חוקרים המחשיבים את אייל שומבורג שנכחד כתת-מין נוסף של הברסינגה בשל הדמיון ביניהם.

איור קרניים של שלושה איילים הודים: למעלה אייל נקוד במרכז אייל ברסינגה למטה אייל סמבר.

תפוצה ובית גידול

בתחילת המאה העשרים, הברסינגה היה נפוץ באופן נרחב באזורים בעלי בית גידול מתאים לאורך כל מישורי הודו ובכל הגבול הדרומי של הרי ההימלאיה. כמו כן היה נפוץ החל מדרום נפאל, אסאם (הודו) ועד שמורת סונדרבאנס בבנגלדש. הברסינגה גם היה נפוץ ממערב לנהר האינדוס עד פקיסטן, ודרומה עד אזור נחל גוודווארי (Godavari) שבמרכז הודו. אוכלוסייה שהייתה קיימת בבירור בבנגלדש הייתה מוגבלת לשמורת סונדרבאנס, והוכחדה משם בתחילת המאה ה-20 . ייתכן שהברסינגה היה קיים גם בצפון מזרח בנגלדש, בהתחשב בתפוצה הסמוכה שלו בצד ההודי. כיום הברסינגה מצוי באזורים מבודדים בצפון ובמרכז הודו ודרום מערב נפאל, ונכחד לגמרי מפקיסטן ובנגלדש.

לצד האנטילופה ההודית, הנילגאי, אייל הסמבר, האייל הנקוד, האייל החזירוני ומעלי גרה אחרים מאפריקה, הברסינגות הובאו אף הם לחוות ציד בטקסס. הם הובאו לארצות הברית לראשונה לפני כמעט 100 שנים בעיקר לספורט ציד. על מנת לצוד ברסינגה גדול עם מספר רב של סיעופים הציידים משלמים כ-4000$, כש-400$ מתוכם נשלחים להודו כדי לעזור לרשויות השימור במאמציהם למנוע את הכחדתו ואת אובדן בית גידולו. המדיניות של ממשלת ארצות הברית כיום היא ש-10% מעמלות הציד של זן אקזוטי הנמצא בחוות ציד בארצות הברית, נשלח חזרה לשימור המין ובית גידולו המקורי.

בית הגידול משתנה בין תת-המינים והדבר בא לידי ביטוי במורפולוגיה בפרסות. ברסינגה השפלה והברסינגה האסמאי חיים בביצות, באזורים מוצפים, (בעבר אף ביערות מנגרובים בסונדרבאנס שבבנגלדש) או על יד מקורות מים, ופרסותיהם הרחבות מונעות מהם לשקוע בבוץ; ואילו ברסינגה היערות חי בעיקר ביערות נשירים, שטחי מרעה או קרחות יער ופרסותיו אינם רחבות.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

נקבת הברסינגה האסמאי בשטחי הפארק הלאומי קזירנגה.

טיגריס בנגלי, הטורף העיקרי של הברסינגה.

הברסינגה פעיל בעיקר בשעות היום ומדי פעם פעיל גם בלילה, אם כי לא בשכיחות גבוהה כאייל הסמבר. בשעות החמות של היום הברסינגה עוזב את הביצה ועובר ליער כדי לחפש צל. אייל זה הוא שחיין מצוין, והוא נכנס למים מדי פעם כדי להתקרר, לחפש מזון או להימלט מטורפים. הברסינגות מתריעים מפני סכנה על ידי צווחה קולנית, המזהירה אף בעלי חיים אחרים. טורפו העיקרי של הברסינגה הוא הטיגריס הבנגלי החי בבית גידול דומה, כך שמפגש בין שניהם הוא בלתי נמנע; טורפים פחות שכיחים הם נמרים ודולים המתקיפים בעיקר איילות, ותנים זהובים ונחשים העלולים לטרוף עופרים. מהירות ריצתו של הברסינגה היא כ-56 ק"מ לשעה, והוא נוטה למעט בקפיצות כדי לחסוך מאמץ.

תזונתו כוללת בעיקר עשבים, ובביצות הוא ניזון גם מצמחי ושרכי מים שאותם הוא משיג על ידי השריית ראשו לחלוטין בתוך המים. כיתר פרסתנים החיים בעיקר בשטחים פתוחים הברסינגה חי אף הוא בעדרים גדולים וזכרים בוגרים יחיו בדרך כלל בגפם; כיום לאחר שמספרי האיילים פחתו העדרים מורכבים מ-13–20 איילים, אך בעבר מספר הפרטים היה מגיע אפילו ל-500. אף על פי שבין הזכרים שוררת היררכיה ברורה הנקבעת על ידי הקרבות, הזכרים אינם אגרסיביים מדי אחד כלפי השני.

רבייה ומחזור חיים

עונת הרבייה היא מספטמבר עד אפריל ושיאה הוא בחודשי דצמבר וינואר, ובצפון הודו ונפאל שיא העונה מתרחש בחודש נובמבר. במהלך העונה הזכרים משפשפים את בלוטות הריח שבעיניהם על עצים, צמחים, ושיחים גבוהים, כדי שיריבים יריחו זאת בקלות. כמו כן הם חופרים ברגליהם שוחות רדודות בקרקע, וממלאים אותם בשתן או צואה ולאחר מכן מתפלשים בהם. הזכר הדומיננטי מותח את צווארו ומרים את ראשו לעיתים קרובות, כדי להדגיש את מעמדו; ככל שראשו של הזכר גבוה יותר, כך גודל מעמדו בין הזכרים בעדר. קרבות ישירים מול יריבים הם נדירים ועל פי רוב הזכרים סוקרים אחד את השני מספר דקות, מה שמאפשר ליריב חלש או קטן יותר לברוח.

זכר אחד או לעיתים מספר זכרים, אוספים סביבם הרמון הכולל עד כ-30 איילות; במהלך תקופה זאת הזכרים עושים קולות המזכירים שאגה. הזכר השליט סובלני לזכרים אחרים באזור ההרמון, ומרחיקם רק שהללו מתקרבים לנקבה בייחום. מסיבה זאת הברסינגה מבזבז מעט אנרגיה בעונת הרבייה, ובהתאם לכך הוא פחות יורד במשקלו - יחסית למיני איילים אחרים.

ההריון נמשך 240–250 ימים לאחריהם הנקבה ממליטה עופר אחד, בדרך כלל בחודש אוגוסט וספטמבר. בזמן לידתו העופר שוקל 9–11 ק"ג ויש לו פרווה מנומרת בצבע חום בהיר. העופר שוכב מוסווה ללא ניע בימיו הראשונים בצמחייה, ואימו מגיעה מספר פעמים להניקו. עם זאת בשונה ממיני איילים אחרים האיילה אינה מתרחקת ממקום מחבואו. לאחר שבועיים עד שלושה העופר מסוגל לעקוב אחר אימו ומצטרף איתה לעדר. העופר נגמל לאחר שישה עד שמונה חודשים, ומגיע לבגרות לאחר 2–3 שנים.

תוחלת חייו של אייל הברסינגה בטבע היא עד 20 שנים, ובשבי פרט אחד חי עד 23 שנים.

איומים ושימור

החל משנת 1930 ועד 1960 תפוצתו של הברסינגה ירדה במהירות על ידי ציד, אובדן בית גידול, ומחלות. אף על פי שבשר הברסינגה נחשב כפחות טעים מבשר האייל החזירוני והאייל הנקוד, הוא עדיין ניצוד בכבדות לקרניו ובשרו, בעיקר איילים שנמצאים מחוץ לאזורים מוגנים באופן קבוע או עונתי.

זכר של אייל ברסינגה

איילי ברסינגה בהודו

זכרים מתת-המין "ברסינגה היערות" בשטח הפארק הלאומי קאנאה.

להלן מצב כללי של תת-המינים:

• ברסינגה השפלה היה בעבר נפוץ בכל מישורי הודו, באגני הניקוז של נהרות האינדוס והגנגס, ומספרו הגיע לאלפים. לעומת זאת היום תפוצתו מקוטעת בהודו ונפאל והוא נעלם לחלוטין מבנגלדש, פקיסטן, ומערב ודרום הודו. מספרו בהודו נאמד כיום בכ-2,400-1,800 פרטים והוא מצוי בעיקר בשמורות טבע ובייחוד בפארק הלאומי דודאווה. בנפאל מספרו 1,800-1,650 פרטים, והוא נפוץ בעיקר בפארק הלאומי ברדיאה וב"שמורת הטבע סוקלה פאנטה" (בעבר היה קיים בעוד שתי שמורות). שטחה של שמורת טבע זאת הורחבה מכ- 60 קמ"ר ל-300 קמ"ר כחלק ממאמצי השימור. צפיפות האוכלוסייה הכוללת של תת-מין זה היא 0.30-2 ברסינגות לקמ"ר. מצב שימורו הוא "פגיע" (VU).
• במרכז הודו, ברסינגה היערות נעלם לגמרי מלבד בפארק הלאומי קאנאה. גם כאן לפחות 3,000 פרטים היו משוערים בשנות 1950, ובתוך עשור פחות מ-100 שרדו. שיא השפל היה בשנת 1970 שאז מספרם הגיע ל-66 פרטים בלבד; מאז המספר עלה ונאמד כיום בכ-400 איילים. פעילויות השימור בפארק כוללות: הרחקת נמרים וטיגריסים מאזורי המרעה העיקריים, פיקוח חמור על ציד בלתי חוקי, הפסקת שריפת עשב, יצירת מאגרי מים, והפחתה ברעיית עדרי בקר מקומיים. מאמצי שימור אלו החלו להרחיב את תפוצת ברסינגה היערות אף מחוץ לתחומי הפארק. צפיפות האוכלוסייה המשוערת לתת-מין זה היא כ-3 איילים לקמ"ר בפארק. מצב שימורו הוא "סכנת הכחדה" (EM).
• בצפון מזרח הודו הריכוז העיקרי של הברסינגה האסאמי כיום הוא בפארק הלאומי קזירנגה ומספר הפרטים בו הוא כ-350 בלבד. המצב הנוכחי בשמורת מאנאס אינו ודאי, אולם יש עדיין דיווחים כי הלה נוכח בשמורה. הוא ככל הנראה נכחד בארונאצ'ל פרדש וכן לאורך הגבול עם בהוטן. צפיפות האוכלוסייה בפארק קזירנגה היא גבוהה: כ-14 איילים לקמ"ר. מין זה נחשב מאוים ביותר ומצוי ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR).

הברסינגה רשום בחוק ההודי להגנת חיות הבר (1952), ומופיע גם בנספחים של אמנת הסחר בינלאומי בזנים נכחדים (CITES) מה שאוסר סחר במין זה ללא אישור. בשבי יש כיום למעלה מ-50 איילים בחמישה גני חיות הודים ו-300 נוספים בגני חיות באמריקה הצפונית ובאירופה. האוכלוסייה העולמית של אייל הברסינגה נאמדת בכ 5,100-3,500 פרטים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אייל ברסינגה בוויקישיתוף

• אייל ברסינגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• אייל ברסינגה, באתר ITIS (באנגלית)
• אייל ברסינגה, באתר NCBI (באנגלית)
• אייל ברסינגה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• אייל ברסינגה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אייל ברסינגה, באתר GBIF (באנגלית)