Location via proxy:   [ UP ]  
[Report a bug]   [Manage cookies]                
לדלג לתוכן

אלשיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אלישה)
המזרח התיכון הקדום בתקופת אל־עמארנה

אַלַשִׁיָּה (באכדית: A-la-ši-ia;[1] באוגריתית: 𐎀𐎍𐎘𐎊, אַלתֿי;[2] בפיניקית: 𐤀𐤋𐤔𐤉, אלשי;[3] במצרית: ArAsA[4][5]) היא שם עתיק לאי קפריסין שהיה שגור בפי אנשי הלבנט, מסופוטמיה ומצרים העתיקה בתקופת הברונזה, ושרד אף עד התקופה ההלניסטית.

עדויות ארכאולוגיות וטקסטואליות מראות שקפריסין החלה לקיים קשרים הדוקים עם היבשות הסובבות במאות ה־16–15 לפנה"ס, והפכה לחוליה מקשרת בסחר בין הים האגאי והלבנט.[6] בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת נשא השם קונוטציה פוליטית בנוסף לקונוטציה הגאוגרפית,[7] ואלשיה התקיימה כממלכה, חלק בלתי־נפרד מהמרחב המזרח־תיכוני, שאוכלוסייתה הייתה מעורבת בשמיים, חורים, אנטוליים ומצרים בדומה למרכזים אחרים במרחב.[8] ממלכה זאת הייתה מקור לסחורות רבות, במיוחד נחושת, לארצות מזרח אגן הים התיכון, וכן מיקום אידיאלי לסוחרים להתעדכנות בביקוש ובהיצע לסחורות מגוונות.[6] בתקופות הברזל, בה התחלקה קפריסין לממלכות מקומיות, אבדה המשמעות הפוליטית, תפוצת השם "אלשיה" פחתה משמעותית, ונותרה בעיקר בפי הפיניקים (שרבים מביניהם התגוררו בקפריסין).[7]

הופעות טקסטואליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אלשיה מופיע בטקסטים עתיקים בשפות מצרית קדומה, חתית, אכדית במיקנית (כתב ליניארי ב'), אוגריתית ופיניקית.

אזכורים מוקדמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון הידוע של השם אלשיה מופיע בתעודה מהעיר מרי מהמאה ה־18 לפנה"ס, התעודה מזכירה נחושת מאלשיה.

תקופת הברונזה המאוחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעודות מצריות נזכרת אלשיה בתעודות מהמאה ה־15 לפנה"ס מתקופת תחותמס השלישי.[9]

מכתבי אל־עמארנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתב ממלך אלשיה למלך מצרים, סביבות 1380 לפנה"ס
מכתב א"ע 35 ממלך אלשיה למלך מצרים, סביבות 1350 לפנה"ס

בין העדויות הטקסטואליות הבולטות לאלשיה נמנים המכתבים שנשלחו ממנה ונשמרו בארכיון אל־עמארנה (אחתאתון) מהמאה ה־14 לפנה"ס.[10][11] מתוך שמונה מכתבים שנשלחו מאלשיה למצרים, 7 נכתבו על ידי מלך אלשיה למלך מצרים (כנראה אמנחותפ הרביעי), ומכתב אחד נשלח מנציב אלשיה לנציב מצרים. שמו של מלך אלשיה לא מוזכר במכתבים. במכתבים אלה המסופררים א"ע 33–40, קורא מלך אלשיה למלך המצרי "אחי". המכתבים עסקו בעיקר במשלוחי נחושת מאלשיה למצרים.

  • במכתב א"ע 34 (אנ') מלך אלשיה שולח בנוסף ל־200 ככרות נחושת גם מיטת הבנה מעוטרת זהב, מרכבות, סוסים, יריעות וגלימות פשתן, קנקני שמן ועוד, במקביל הוא מתלונן שלא נשלח אליו שמן ופשתן לבגדים. בחלק מהמכתבים מצוין שהמשלוחים נעשו בספינות.
  • במכתב א"ע 35 (אנ') כותב מלך אלשיה על משלוח 500 כיכר נחושת ומתנצל על הכמות המעטה בטענה שבארצו פרצה מגפת הדבר שהרגה את כל האנשים בארצו, ואין מי שיכרה את הנחושת. במכתב זה אומר מלך אלשיה למלך מצרים שהוא מעל מעלת מלך החתים ומלך שנער, כי כל מתנה שהם שולחים אליו, הוא שולח למלך מצרים פי שניים.
  • במכתב א"ע 36 מוזכרת פחוות כנען בהקשר של חיטה ומזון, וייתכן כי המשלוח של המזון מכנען היה בתמורה למשלוח של הנחושת למצרים.
  • במכתב א"ע 38 (אנ') מתלונן מלך אלשיה על פלישת אנשי לוּכִּי (אנ') (ליקיה) לארצו, ומציין שהם פולשים כל שנה ותופסים עיר קטנה בארצו.
  • מכתבים א"ע 39 (אנ') ו־40 עוסקים בבקשה שהמוכסים המצרים לא יפריעו לסוחרי אלשיה.

אזכורים מצריים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפפירוס אנאסטאזי ד שנכתב בתקופתו של סתי השני במאה ה־13 לפנה"ס, יש גם התייחסות למשלוח נחושת (וגם בקר) שנשלחו מאלשיה למצרים.

בכתובות ממחצית המאה ה־12 לפנה"ס ממדינת האבו מסופר על ניצחונו של רעמסס השלישי על גויי הים, מסופר שאלשיה נכבשה על ידי גויי הים יחד עם ממלכות נוספות כמו החתים, ממלכת אמורו, כרכמיש ועוד.

בנוסף לכתובות רעמסס השלישי מוזכרת אלשיה גם בכתובות סתי הראשון.[5]

אזכורים חתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעודות חתיות מהמאה ה־14 מצוין שאויבי מלך החתים הוגלו לאלשיה. בימי ארנוואנדש השלישי ממלכיה האחרונים של האימפריה החתית שמלך בסוף המאה ה־13 לפנה"ס, ניסה מדותש שליט עצמאי מדרום־מערב אנטוליה לכבוש את אלשיה בטענה שאינה נמצאת יותר בשליטה של החתים. בתעודות שהתגלו בחתושש המתוארכות לסוף האימפריה החתית, מסופר על קרב ימי בין החתים לאלשיה. השערת החוקרים היא שהחתים ניהלו את ענייניהם עם אלשיה, דרך כרכמיש שהייתה המרכז החתי בסוריה, וכרכמיש ניהלה את ענייניה דרך אוגרית שלה היו קשרים הדוקים מאוד עם אלשיה.[12] בתעודה מימי שופילוליומש השני אחרון מלכי האימפריה החתית, מסופר על שני ניצחונות של הצבא החתי על צבא אלשיה, שתחילתו בניצחון בקרב ימי, ובעקבותיו ניצחון בקרב יבשתי. אלשיה הפכה מדינה וסלית של האימפריה החתית עד נפילת האימפריה החתית על ידי גויי הים.[13]

כתבי אוגרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלשיה מוזכרת במקומות והקשרים שונים בכתבי אוגרית, ביניהם מכתבים, רשימות מנהליות וכתבים דתיים, וניתן ללמוד מאזכורים אלה על אלשיה ויחסיה עם אוגרית.[6]

בין המכתבים באוגריתית נמצא מכתב מרב המאות (פקיד גבוה) למלך אדונו (כנראה מלך אוגרית), בו החלק במכתב בו מברך השולח את הנמען בשם האלים (חלק זה שגרתי במכתבים שנשלחו לאדם גבוה בדרגתו מהשולח) מבורך המלך בשם בעל [...] (כנראה בעל צפון), שפש עולם (השמש הנצחית), עשתרת, ענת, "כל אִל אַלתֿי" (כל אלי אלשיה) ו"נמרי מלך עלם" (נִמֻּרִיָ, הוא אמנחותפ השלישי, מלך העולם או המלך הנצחי); ככל הנראה מדובר בפקיד (או סוחר) מצרי באלשיה שכתב מכתב למלך אוגרית, בשל הברכות בשם אלי אלשיה ומלך מצרים.[14] מטרת המכתב הייתה לשכנע את מלך אוגרית להתיר לכמה סוחרים (כנראה אוגריתיים) למכור כמה אניות לסוחר אחר (כנראה מאלשיה), שכן למלך אוגרית היו סמכויות כלכליות ידועות.[15] עדויות אונומסטיות מאלשיה מעידות על קיום יסוד שמי משמעותי באלשיה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת – מתוך 33 שמות של אנשים מאלשיה שנמצאו בכתבים אכדיים, אוגריתיים, חתיים ומצריים מתקופת הברונזה המאוחרת, 21 היו שמיים בוודאות ושלושה נוספים עשויים להיות שמיים גם הם; שאר השמות היו כנראה חורים או אנטוליים (אנ').[8]

מכתב נוסף שלא שרד במלואו ועוסק במשלוח תבואה, עסק אולי בתבואה שנשאו כלי שיט אלשיים לאוגרית.[16] במכתב מהמלך נִקמַדֻ השלישי למלך אלשיה הוא מזכיר שמן אוגריתי מאלשיה.[17] מכתבים באכדית מאוגרית העידו על גירוש גורמים פוליטיים לא רצויים לאלשיה.[18] מספר ניכר של מכתבים בין מלכי אוגרית למלכי אלשיה המתוארכים לקראת סוף המאה ה־13 לפנה"ס מעידים על חשש משותף מפני סכנת גויי הים.[19] במכתב אכדי ממלך אלשיה למלך אוגרית האחרון, עמֻרפִא, מלך אלשיה מזכיר שעמרפא סיפר לו שהוא ראה אניות אויב בים, והוא אישר שהוא ראה אניות, עודד את אנשי אוגרית להיות חזקים, לבצר את עריהם ולהתחמש.[20]

יחסים מסחריים ודיפלומטיים דו־כיווניים בין אוגרית לאלשיה באים לידי ביטוי בכתבים האוגריתיים (ומתועדים היטב גם בממצא הארכאולוגי).[6] אנשים מאלשיה השתתפו בפעילות העיר והארמון האוגריתיים כבעלי מלאכה, רועים, אנשי מקדש ומלוכה.[6] בין הרשימות השונות בכתבי אוגרית הוזכרה אלשיה ברשימת כדי יין שכנראה יובא ממנה,[21] ברשימת חרשים (כנראה כמוצאו של אחד החרשים),[22] ברשימת אנשים עם סחורות או מקצועות,[23] וברשימת בדים ובגדים;[24] ברשימת יין לאנשים ובעלי־מלאכה שונים נמצא אדם בשם "אַברם אלתֿיי", אברם האלשיי, שנסע מאלשיה לאוגרית עם שמן באונייתו;[25] בין הרשימות נמצא מפקד אוכלוסים של יישוב באלשיה – הרשימה באוגריתית, אך כמו רשימות אחרות באוגרית, היא נחתמה בכיתוב אכדי קצר, והוא זיהה את המפקד עם אלשיה.[1] נמצאה אף רשימת סחורות ממטען של "אַני אל[תֿי]", אניית אלשיה, כולל כיכרות נחושת, בדומה למטען שנמצא בדומה למטען שנמצא באניה הטרופה מקילידוניה (אנ').[26] ייתכן שגם השמות "אַלתֿן"[27] ו"אַלתֿת"[28] מתייחסים לאנשים מאלשיה.[29]

אלשיה מוזכרת גם בכתבים דתיים אוגריתיים: בטקסט פולחני ארוך מוזכר "אלוף אלשיה" (אֻלפ אַלתֿי) בין אלופי עמים זרים שונים (כגון ח'ורים וחתים);[30][5] על קמע עם כיתוב קצר הוזכרה אלשיה.[31]

תקופת הברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלשיה (במצרית ArAsA[5]) מוזכרת במגילת ון אמון (המאה ה־11 לפנה"ס): לאחר שהגיבור, ון־אמון, משולח מגבל, הרוח נושאת אותו לארץ אלשיה, ובני העיר (אליה הגיע) יצאו להורגו; הוא הובא אל משכן מלכתם (ששמה HAtjbA), בדיוק בזמן שהיא עברה בין ביתה האחד למשנהו. הוא ברכהּ לשלום ושאל אם יש מבין האנשים דובר מצרית; אחד מהם ענה שהוא דובר, אז ביקש ממנו ון־אמון להגיד לה: "שמעתי עד תבאי שבכל עיר ועיר נעשה עוול, אך בארץ אלשיה נעשה צדק; אך הנה, עוול נעשה פה בכל יום... אם הים השתולל והרוח נשאני לארץ זאת, אל תהרגוני – אני שליח אמון, יחפשו אחרי ללא הרף. באשר לצוותו של מלך גבל (שהגיע עם ון־אמון לאלשיה על האניה) שביקשתם להרוג, מלכם וודאי ימצא עשרה צוותים משלכם ויהרגם (כנקמה)". מלכת העיר התירה לון־אמון להעביר בעירהּ את הלילה, ומחלק זה המגילה מקוטעת.[4]

בשל התארגנות מחדש של קפריסין לכמה ערי־ממלכה מקומיות (אנ') בתחילת תקופת הברזל, השם הכולל לאי "אלשיה" נעלם כמעט כליל מהתיעוד הטקסטואלי, והוחלף ב"קיפרוס" היווני, "ידננה" האשורי ו"ארץ/איי כתים" העברי.[32]

כתובת עבדססם המתוארכת לשנת 375 לפנה"ס היא כתובת המקדישה פסל לאפולון־רשף עם האפיתט אַלַסיוֹטַס (ביוונית), שמשמעותו המקורית היא "אפולון האלשי", אפולון של אלשיה (קפריסין).[33][5] סיווג אתני או גאוגרפי ספציפי של אל ידוע מאוד מהעולם הפיניקי (אף שהוא מופיע כשיוך, כמו "בעל צור" ולא "בעל הצורי" בניגוד ל"אלסיוטס", שהוא תואר).[33] עם זאת, ייתכן מאוד שאף שהתואר "אלסיוטס" מקורו בשם אלשיה, מקדיש הפסל כבר לא הבין את משמעות התואר כ"אפולו הקפריסאי", והדבר מקבל חיזוק מהאפיתט הפיניקי המקביל "אלהיתס", שהוא תעתיק מדויק (בכתיב חסר) לאפיתט היווני (הסיגמה באמצע המילה נחלשה במבטא הקפריסאי היווני לעיצור סדקי, חוכך, אטום) ולא גזור מהמקור הלבנטיני של השם "אלשיה", אף שהשם "אלשיה" כן היה בשימוש בפי הפיניקים בקפריסין באותה עת.[33]

בארכיון המנהלי הפיניקי הגדול באדיל, שממצאיו עוד נמצאים בתהליכי פענוח, נמצאו אוסטרקונים רבים עם תאריך (לצרכים מנהליים) לפי מניין השליט באזור. אחד האוסטרקונים שפוענח מכיל את הכתובת הבאה:[3]

בשת 1 לאנתגנס ודמתריס
על אלשי
               ב

כלומר, ”בשנה 1 ל(שלטונם של)אַנְתִּגֹנֹס ודֵמֵטְרִיֹס על אָלָשִיָ,   ב'”. אחרי מותו של אלכסנדר הגדול נאבקו יורשיו על חלוקת ממלכתו האדירה (מלחמות הדיאדוכים). לאחר קרב עזה, קיבל תלמי סוטר לידיו את השלטון על קפריסין, וביטל את הממלכות המקומיות בה.[34] אנטיגונוס מונופתלמוס שירש את סוריה נאבק בתלמי סוטר שירש את מצרים על השליטה על קפריסין, ובקרב סלמיס (306 לפנה"ס) (אנ') הביס דמטריוס פוליורקטס, בנו של אנטיגונוס, את צבא תלמי ונטל את השליטה על כל קפריסין בשם אביו.[3] בעקבות האירוע הכתיר אנטיגונוס את עצמו למלך כל האי (שכן המלכויות המקומיות בו בטלו כמה שנים קודם לכן) וייחס את התואר גם לבנו.[3] התאריך המצוין על האוסטרקון, אם כן, הוא שנתם הראשונה של אנטיגונוס ודמטריוס בשלטונם על קפריסין, היא 306 או 305 לפנה"ס.[3] אמנם התואר "מלך" לא מוזכר, אך צורת מצומצמת זאת לכתיבת תאריך נפוצה באוסטרונים מנהליים פיניקיים.[34] האורתוגרפיה של האוסטרקון תואמת תקופה זאת: השמות מתועתקים בדיוק, עם הסיומת היוונית סיגמה, שבניב הקפריסאי של הפיניקית אמנם נהגו לתעתקהּ לשי"ן לרוב, אך לעיתים (כמו פה) תועתקה לסמ"ך;[35] הטאו היוונית תועתקה, כרגיל בפיניקית לפחות עד המאות ה־4–3 לפנה"ס, לת"ו (ולא לטי"ת כמו מאוחר יותר).[34] השם "אלשי" לא שרד בתארים מלכותיים של בית תלמי לאחר הכיבוש המחודש של קפריסין, משום שלאחר התבססותם כאימפריה שחלשה גם על מצרים והלבנט, קיבלו מלכי השושלת את התואר האימפריאלי "אדון מלכים", ולא תואר גאוגרפי מקומי.[34]

זיהוי ארץ אלשיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר המוקדם, ניסו לזהות את אלשיה לאור הטקסטים העתיקים, במיוחד מכתבי אל־עמארנה, אלשיה הייתה צריכה בתוך או בסמוך לים התיכון, באזור שהיה עשיר בנחושת בתקופת הברונזה, וממאפיינים אלה זוהתה אלשיה עם קפריסין.[11] ההשערה הכללית הייתה שבירתה של אלשיה שכנה במזרח האי ליד אנקומי (אנ') (בקרבת פמגוסטה).[36] חיזוק לזיהוי אלשיה עם קפריסין מצאו החוקרים המוקדמים בכתובת עבדססם המוזכרת לעיל שהתגלתה בסוף המאה ה־19, ובה נמצא אפיתט לאפולון־רשף "אַלַסיוֹטַס" (כלומר "האלשיי", "זה של אלשיה").[11] עם זאת, זיהוי אלשיה עם קפריסין לא התקבל פה אחד, והיו שהציעו זיהוי בסוריה או קיליקיה, בין השאר משום שקפריסין קיבלה באלף הראשון לפנה"ס שמות אחרים במקורות אשוריים ועבריים.[37]

מחקר היסטורי־מיקרוארכאולוגי (ענף העוסק ביישום שיטות מיקרוסקופיות בארכאולוגיה ובדיקת ההרכב והמוצא של חומר) שבדק את מוצאם של לוחות מאל־עמארנה, באמצעות הסרת דגימות מהלוחות ובדיקת החומר ממנו הם עשויים ומאיזה מקום יכול לבוא חומר בעל הרכב כימי ומינרלוגי התואם את הלוח שנבדק, בדק גם את מכתבי מלך אלשיה. על פי ממצא זה בשילוב עם הנתונים הארכאולוגיים וההיסטוריים, הוצעו הצעות לזיהוי מקורם של לוחות אל־עמארנה; על פי ממצאי הבדיקה של לוחות אלשיה נקבע שמקורם לא יכול להיות בסוריה, וכי יש התאמה גדולה בין החומר של הלוחות לחומר שנמצא בקפריסין. המחקר גם הראה שמקור החומר לא נמצא ליד אנקומי, אלא מתאים יותר לחומר שנמצא באזור האתרים הארכאולוגים ליד אלסּה (Alassa) וקלבסוס (Kalavasos) השוכנות בדרום האי. אתרים אלה, במיוחד קלבסוס, הם אתרים חשובים מתקופת ברונזה המאוחרת, וקרובים לאזורי מכרות נחושת. השערה נוספת אפשרית היא שהשם אלסּה, מקורו בשם אלשיה ששרד בשם המקום (יש לציין שלפי הטקסטים האכדיים, אלשיה היא ארץ (𒆳) ולא עיר[38]).[39]

העדות החדשה לשם אלשיה בפיניקית בסוף מאה ה־4 לפנה"ס כשם המתייחס לאי כולו, מחזק את התפיסה לפיה גם באלף השני לפנה"ס התייחס השם אלשיה לאי כולו, ולא רק לעיר מסוימת והטריטוריה שמסביבה. אין זה מן הנמנע שבירת ממלכת האי נקראה גם היא אלשיה.[7]

אלישה במקרא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אלישה (בנוסח שומרון: אליש,[5] בתרגום השבעים: Ελισα[40] או Ελισαι[41]) מופיע במקרא שלוש פעמים: בספר בראשית בלוח העמים כאחד מבני יוון: ”וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים.” (בראשית, י', ד'), בפסוק המקביל לבראשית בדברי הימים א', א', ובספר יחזקאל, כ"ז, ז', בקינה על צור: ”שֵׁשׁ-בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ, לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס; תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה, הָיָה מְכַסֵּךְ”.

המפרשים הקדמונים, כיוסף בן מתתיהו, הירונימוס וחז"ל, זיהו את אלישה עם יוון, חלקים בה, או אזורים מאנטוליה, לפי קרבה לשמות אותם מקומות.[5] כיום רוב החוקרים מזהים את אלישה עם קפריסין.[5]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלשיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 לוח KTU2 4.102; לפירוש ראו גם לוח UT 119 ועמ' 262
  2. ^ A. Bernard Knapp, An Alashiy an Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 38–45
  3. ^ 1 2 3 4 5 Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 86 doi: 10.1093/jss/fgx037
  4. ^ 1 2 Wenamen's Journey, רשפים, מבוסס על J. H. Breasted, Ancient Records of Egypt, Part Four, § 557 ff.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אנציקלופדיה מקראית כרך א', עמ' 352, ערך "אלישה"
  6. ^ 1 2 3 4 5 A. Bernard Knapp, An Alashiy an Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  7. ^ 1 2 3 Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 89 doi: 10.1093/jss/fgx037
  8. ^ 1 2 A. Bernard Knapp, An Alashiy an Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 40
  9. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ז' עמ' 156
  10. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ' 107–101
  11. ^ 1 2 3 Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 78 doi: 10.1093/jss/fgx037
  12. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ז' עמ' 158-157
  13. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד בן צבי, 1982, עמ' 252
  14. ^ A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 38–40
  15. ^ A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 41–42:
    תוכן גוף המכתב ששרד
    המקור האוגריתי:

    ו.רגם.הו.אַל
    אַתן.כסף.להם.עד
    אִלאַך.עם.מלך
    הת.לאִך.עם.מלך
    ו.מלך.ישתאַל.ב.הן.[...]
    המת.ו.אַנית.הם.תערבן.[ל?]
    מכר.הנד.ו.רגם.אַנכ.[ל?]
    מלכנ.יבקתֿ.אַנית.ו.אַתו[...]
    ו.מכרם.ו.מלך.לאַך.עם.[...]

    התוכן בעברית מודרנית:

    ... ואמר הוא: "לא
    אתן כסף להם עד
    שישלחו למלך."
    הנה, הוא שלח למלך
    והמלך יתיר לשאולו בעניינים אלה[...]
    הם, ואניותיהם יעברו
    למוכר הזה. ואמרתי אנכי
    למלכנו: "הוא מבקש אניות ובא
    כדי לקנות אותן (לסחור בהן). הו מלך, שלח [לי (אישור)!]

  16. ^ לוח KTU2 2.46, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  17. ^ לוח RS 20.168, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43 ו־Maurice Sznycer, Idalion, capitale économique des rois phéniciens de Kition et d'Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes 34, 2004, עמ' 86. המכתב נפתח בברכות ממלך אוגרית למלך אלשיה "אביו" (כלומר, אדונו, ולא אביו ממש) ולשלום ארמונותיו, נשותיו, צבאו, מרכבותיו, סוסיו וכל אשר לו.
  18. ^ לוחות RS 17.352, RS 18.114, הם לוחות PRU IV:V B1, PRU IV:IV E5, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  19. ^ לוחות RSL 1, RS 20.238, RS20. Ugaritica V 22, ועוד, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  20. ^ לוח RSL 1, ראו Maurice Sznycer, Idalion, capitale économique des rois phéniciens de Kition et d'Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes 34, 2004, עמ' 86–87
  21. ^ לוח KTU2 4.149, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  22. ^ לוח KTU2 4.155
  23. ^ לוח KTU2 4.343
  24. ^ לוח KTU2 4.705
  25. ^ לוח KTU2 4.352; לפירוש ראו גם לוח UT 2095 ועמ' 286 ו־A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  26. ^ לוח KTU2 4.390, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  27. ^ לוחות KTU2 4.93 II, 4.232, 4.526, 4.681
  28. ^ לוח KTU2 4.175
  29. ^ UT עמ' 360
  30. ^ לוח KTU2 1.40 שו' 29, 37; הטקסט חוזר בלוח KTU2 1.84 שורה 15
  31. ^ לוח KTU2 1.141, הטקסט המלא: "ל אגפתֿר כ יקני עֿזר ב אלתֿיי"
  32. ^ Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 80, 89 doi: 10.1093/jss/fgx037
  33. ^ 1 2 3 M. G. Amadasi Guzzo, J. A. Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 81–83 doi: 10.1093/jss/fgx037
  34. ^ 1 2 3 4 Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 87 doi: 10.1093/jss/fgx037
  35. ^ בשי"ן: KAI 42 (כתובת ענת־אתנה), 43; בסמ"ך: KAI 40 (כתובת 5 ממקדש אדיל); ראו Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 87, 92 (טבלה) doi: 10.1093/jss/fgx037
  36. ^ Yuval Goren, Shlomo Bunimovitz, Israel Finkelstein, Nadav Na'Aman, The Location of Alashiya, Petrographic analysis of the tablets, American Journal of Archaeology 107, 2003, עמ' 247–248 doi: 10.3764/aja.107.2.233‏, JSTOR 40026076
  37. ^ Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 78–79 doi: 10.1093/jss/fgx037
  38. ^ Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 79 doi: 10.1093/jss/fgx037
  39. ^ Yuval Goren, Shlomo Bunimovitz, Israel Finkelstein, Nadav Na'Aman, The Location of Alashiya, Petrographic analysis of the tablets, American Journal of Archaeology 107, 2003, עמ' 233–255 doi: 10.3764/aja.107.2.233‏, JSTOR 40026076
  40. ^ בראשית י' 4 ודברי הימים א' א' 7 בתרגום השבעים
  41. ^ יחזקאל כ"ז 7 בתרגום השבעים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלשיה&oldid=37971040#אלישה_במקרא"