תקופת הברונזה
תקופת הברונזה היא תקופה בתולדות הציוויליזציה האנושית שבה היכולת הטכנולוגית המתקדמת ביותר אפשרה ייצור כלים העשויים מארד (ברונזה) – סגסוגת מתכת המתקבלת מעירוב של נחושת עם בדיל. תקופת הברונזה היא השנייה מבין מערכת שלוש התקופות, המחלקת את תולדות האנושות לתקופת האבן, תקופת הברונזה ותקופת הברזל. תקופות אלה לא התקיימו בו זמנית בכל העולם, למשל ביבשת אפריקה לא התקיימה תקופה זו כלל והציוויליזציה התפתחה מהתקופה הנאוליתית (חלקה האחרון של תקופת האבן) ישירות לתקופת הברזל. כן קיימת מבחינה ארכאולוגית גם הבחנה של התקופה הכלקוליתית – תקופה שנמשכה במקומות מסוימים כאלף שנים, ובה התקיים כבר עיבוד המתכת נחושת על ידי התכה ויציקה, אך לא היה ידוע עדיין כיצד להפיק את סגסוגת הארד.
מגדירים את עידן הברונזה של תרבות עתיקה מסוימת על פי זה שהיא התיכה נחושת בעצמה ומיזגה אותה בתהליך מטלורגי עם בדיל, עם ארסן (ואולי גם עם מתכות אחרות) או בכך שהיא סחרה בכלי ברונזה שיוצרו במקומות אחרים. הארד הוא קשה ועמיד יותר לעומת שאר המתכות שהיו נפוצות עד אותה תקופה, דבר שהעניק יתרון טכנולוגי לתרבויות שהשתמשו בארד.
תקופות אזוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת הברונזה במזרח התיכון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל
תקופת הברונזה במזרח התיכון החלה בסביבות 3300 לפנה"ס, עם העלייה בשימוש בברונזה לייצור כלים ותופעת העיור בשני המרכזים העיקריים של העולם העתיק – מצרים ומסופוטמיה. אזורים אלה היו הראשונים להשתמש בכלים עשויים ברונזה, ואחריהם החלו לעשות כן גם בלבנט, באנטוליה וברמה הפרסית.
תקופת הברונזה מתחלקת במזרח התיכון לארבע תקופות: תקופת הברונזה הקדומה (הכוללת שלוש תקופות משנה), תקופת הברונזה הביניימית (שנקראה בתחילה תקופת הברונזה התיכונה I עד שהובחן שמדובר בתרבות שונה לחלוטין מהתרבות של תקופת הברונזה התיכונה וניתן לה שם נפרד), תקופת הברונזה התיכונה ותקופת הברונזה המאוחרת, סופה של תקופת הברונזה במאה ה-12 לפנה"ס לוותה בהגירה מסיבית שסימנה את תחילת תקופת הברזל.
בתקופה זו הפך האזור שמכונה כיום ארץ ישראל לפרובינציה המצרית כנען, והופיעו לראשונה הפלשתים והעברים. תקופה זו הייתה מכונה בפי חוקרים גם "התקופה הכנענית", השם במחקר שונה לתקופת הברונזה המאוחרת. זהו גם ראשיתו של הכתב האלפביתי. בישראל קיימים אתרים ארכאולוגיים מתקופה זו בעיר דוד שבירושלים, בתל אפק, בתל חצור, בתל מגידו, בתל עכו, בתל יהודיה, בבקעת באר שבע ובמקומות רבים אחרים.
תקופת הברונזה באסיה המרכזית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסביבות שנת 2000 לפנה"ס שגשגה באזור שהוא כיום אפגניסטן, טורקמניסטן ומזרח איראן תרבות הידועה בשם "הקומפלקס הארכאולוגי של באקטריה-מארגיאנה" (Bactria-Magriana או Bmac), שנתגלתה בידי ויקטור סאריאנידי (Viktor Sarianidi) ב-1976. על פי רוב ההשערות, הייתה זו תרבות הינדו-אירופית.
בסין שלטה באותה תקופה שושלת שאנג, שהשתמשה באמצעי תחבורה, כלי פולחן וכלים חקלאיים העשויים ברונזה.
תקופת הברונזה האגאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – תרבויות אגאיות
באזור הים האגאי נוסדה בתקופת הברונזה תשתית מסחר רבת היקף, שנועדה לייבא בדיל ופחם לקפריסין, שם היו מתיכים נחושת עם הבדיל על מנת לייצר ברונזה. כלי ברונזה שיוצרו בקפריסין יוצאו לכל מדינות הים התיכון. התרבות ששלטה וארגנה את המסחר בים האגאי הייתה התרבות המינואית. הניווט התפתח אף הוא באותה תקופה, והגיע לנקודת שיא ממנה לא המשיך להתפתח, עד לגילוי השיטה למדידת קווי אורך ב-1750. המינואים עדיין חסרו שיטה מודרנית לניהול חשבונות, ולכן סבורים שטעו רבות בחישוב הכנסותיהם.[דרוש מקור]
הסיבה לסוף תקופת הברונזה עדיין נחקרת, והוא נחשב לחלק ממשבר תקופת הברונזה המאוחרת בסהר הפורה והאגן המזרחי של הים התיכון. כיום ידוע כי אוכלוסיות גדולות באימפריה נספו כתוצאה ממגפות ורעב, וכן משערים כי תשתית המסחר המינואית המפותחת קרסה בשלב כלשהו. כמו כן ידוע כי האזור הצפוני של הים השחור, שהיה הרווחי ביותר בים האגאי, סבל במיוחד מהתדלדלות האוכלוסייה.
מחקרים עדכניים טוענים כי סופה של תקופת הברונזה נבע מהכחדתם של היערות הקפריסאיים, שחוסלו בידי תעשיית הפחם המינואית המשגשגת. תאוריה אחרת גורסת כי השימוש בכלי ברזל התפשט, ולכן כבר לא היה צורך במסחר בבדיל.
קבוצת תאוריות אחרת גורסת כי התפרצות הר הגעש בסנטוריני בסביבות 1450 לפנה"ס, 100 ק"מ צפונית לכרתים בירת יוון המינואית גרמה לרעידת אדמה ולצונאמי אשר הרסו את האי. תאוריה נוספת היא שרעידת אדמה זו הרסה את הצי המינואי ואיפשרה פלישת אויבים לאי. עם זאת, כיום מקובל לתארך את ההתפרצות המינואית לשנת 1530 לפנה"ס לכל המאוחר, וקרוב לוודאי עתיקה אף יותר[1][2], ולפיכך קשה להסבירה כסיבה ישירה לקריסת התרבות המינואית[3].
תקופת הברונזה בבריטניה הגדולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת הברונזה בבריטניה הגדולה נמשכה בין 2200 לפנה"ס ל-700 לפנה"ס[4]. הגירה מיבשת אירופה הביאה אל האיים הבריטיים אנשים שהתנהגותם הייתה שונה מאוד מתושביה הנאוליתים של בריטניה, והשוני התרבותי היה ניכר. בדרום בריטניה התפתחה באותה תקופה תרבות ווסקס.
השינוי באקלים – שהפך קר ורטוב יותר ככל שהזמן חלף – כפה על האנשים לעבור מן הגבעות המוגנות לעמקים. משק החי התפתח מאוד, ותרם לתנופה הכלכלית ולבירוא היערות. תרבות דוורל-רימברי, שהייתה מפותחת יותר מבחינה טכנולוגית, החלה להתפתח בחציה השני של תקופת הברונזה התיכונה (1100-1400 לפנה"ס) בעקבות תנאים אלו. האזור שנקרא כיום קורנוול הפך למקור חשוב לבדיל.
החברות, על אף שעדיין היו שבטיות, הפכו למורכבות יותר ובעלות היררכיה ברורה. קבורת המתים הפכה אינדיבידואלית יותר מאשר בתקופה הנאוליתית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פייר וידאל-נאקה (עורך), תולדות העולם משחר האנושות ועד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל היסטוריה | ||
- תקופת הברונזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תקופת הברונזה, דף שער בספרייה הלאומית
ניר חסון, מחקר: שינוי אקלימי הביא לנפילת הכנענים ועליית הישראלים, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2013- Bmac בוויקי האנגלית
- תקופת הברונזה באתר עידן התנ"ך
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Manning, S. W.,et al (2020). Radiocarbon offsets and old world chronology as relevant to Mesopotamia, Egypt, Anatolia and Thera (Santorini). Scientific reports, 10(1), 1-14.
- ^ Pearson, C.et al. (2020). Securing timelines in the ancient Mediterranean using multiproxy annual tree-ring data. Proceedings of the National Academy of Sciences, 117(15), 8410-8415.
- ^ Druitt, T. H., et al (2019). The late bronze age eruption of Santorini volcano and its impact on the ancient Mediterranean world. Elements: An International Magazine of Mineralogy, Geochemistry, and Petrology, 15(3), 185-190
- ^ פומפיי של בריטניה: כך חיו לפני 3,000 שנה, באתר ynet, 1 בינואר 2017
| מערכת שלוש התקופות | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| התקופות |
| ||||||
