אלכסנדר קלדר

אלכסנדר קלדר
Alexander Calder

לידה	22 ביולי 1898 לואנטון, ארצות הברית
פטירה	11 בנובמבר 1976 (בגיל 78) ניו יורק, ארצות הברית
מקום לימודים	בית מגורים אקדמיה גראנד שומיאר המכון הטכנולוגי של סטיבנס
תקופת הפעילות	1920–1976 (כ־56 שנים)
תחום יצירה	פיסול, תכשיט, אמנות חזותית
זרם באמנות	אמנות קינטית, אמנות מודרנית
יצירות ידועות	Araignée rouge, Horizontal, פסל פלמינגו, Man, Three Discs
פרסים והוקרה	טבעת הקיסר של גוסלאר (1977) Golden Lion מדליית החירות הנשיאותית
חתימה
www.calder.org

פסל מאת אלכסנדר קלדר בהנובר שבגרמניה

"מחווה לירושלים" - פסל מאת קלדר בהר הרצל

פסל "הפרה" בתלפיות מזרח

אלכסנדר (סנדי) קלדר (באנגלית: Alexander Calder‏; 22 ביולי 1898 - 11 בנובמבר 1976) היה פסל אמריקאי מרכזי בזרם האמנות הקינטית ויוצר המובייל האמנותי. בנוסף, יצר קלדר גם ציורים, ליתוגרפיות, צעצועים, עבודות גובלן, תכשיטים, וכלי בית.

יצירה מפורסמת נוספת שלו היא "הקרקס של קלדר", קרקס בו החפצים והדמויות בנויים מקפיצים.

קלדר עיצב מספר יצירות בירושלים. פסל "הפרה" הוצב לאחר מותו בכניסה למרכז הקהילתי בשכונת תלפיות מזרח. הפסל האחרון שיצר הוא מיצב סביבתי שהוצב בירושלים בכיכר הולנד ליד הר הרצל. המיצב רחב הממדים עשוי מלוחות ברזל המחוברים ביניהם במסמרות וצבועים באדום, ונקרא "מחווה לירושלים – סטאביל".

ביוגרפיה

ילדותו

קלדר נולד בפנסילבניה שבארצות הברית. אביו, אלכסנדר סטירלינג קלדר היה פסל ידוע שיצר מתקנים ציבוריים רבים, רובם בפילדלפיה. סבו של קלדר, הפסל אלכסנדר מילן קלדר, נולד בסקוטלנד והיגר לפילדלפיה בשנת 1868. אמו של קלדר, נאנט לדרר קלדר, הייתה ציירת דיוקנים מקצועית שרכשה את השכלתה באקדמיה ז'וליאן ובסורבון בפריז בין השנים 1888 עד 1893 ולאחר מכן באקדמיית פנסילבניה לאמנויות יפות בפילדלפיה, שם פגשה את אביו. הוריו של קלדר נישאו ב-22 בפברואר 1895. אחותו הגדולה, מרגרט "פגי" קלדר, נולדה בשנת 1896. לאחר נישואיה שמה היה מרגרט קלדר הייס והיא סייעה בפיתוח של מוזיאון ברקלי לאמנות.

בשנת 1902, בהיותו בן 4, דגמן קלדר בעירום בעבור הפסל של אביו "The Man Cub" המוצב כעת במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק. באותה שנה, סיים את הפסל הראשון שלו, פיל מחימר.

שלוש שנים מאוחר יותר, חלה אביו בשחפת, הוריו עברו לחווה באורקל שבאריזונה והשאירו אותו ואת אחותו לטיפול של חברים ובני משפחה במשך כשנה. הילדים התאחדו עם הוריהם בסוף מרץ 1906 ונשארו בחווה באריזונה עד הסתיו של אותה השנה.

משפחת קלדר עברה לגור בפסדינה שבקליפורניה. חלקים מהמרתף של בית המשפחה הפכו לסטודיו הראשון של קלדר והוא קיבל את סט כלי העבודה הראשון שלו. הוא השתמש בפיסות חוט נחושת שמצא ברחובות כדי לייצר תכשיטים וחרוזים לבובות של אחותו. ב-1 בינואר 1907 לקחה אותו אמו ל"Tournament of Roses Parade" מצעד שנתי ססגוני שנערך בפסדינה לרגל השנה האזרחית החדשה, שם הוא צפה במרוץ של ארבע מרכבות סוסים. לימים, הסגנון המיוחד של האירוע בא לידי ביטוי ביצירות הקרקס על חוט שקלדר הציג.

בשנת 1909, כאשר קלדר היה בכיתה ד', הוא פיסל כלב וברווז מתוך גיליון פליז כמתנות חג המולד להוריו. הפסלים היו תלת־ממדיים והברווז היה קינטי כי התנדנד כאשר טפחו עליו בעדינות. פסלים אלה מצוטטים תדיר כדוגמאות מוקדמות למיומנויותיו של קלדר.

בשנת 1910 חזרה משפחת קלדר לפילדלפיה, שם למד אלכסנדר זמן קצר בבית הספר הפרטי "Germantown Academy", ולאחר מכן עברו לכפר "Croton-on-Hudson" במדינת ניו יורק. במהלך השנים הראשונות שלו בתיכון בקרוטון, קלדר התיידד עם הצייר אוורט שין.

לאחר קרוטון, משפחת קלדר עברה ל"Spuyten Duyvil" שברובע הברונקס כדי להיות קרוב יותר לסטודיו ששכר אביו ב"Tenth Street Studio Building" בניו יורק, שהיה המתקן המודרני הראשון שתוכנן במיוחד במטרה לשרת את צורכי האמנים. בזמן שגרו ב-Spuyten Duyvil, למד קלדר בבית הספר הגבוה של יונקרס.

בשנת 1912, מונה אביו למנהל בפועל של המחלקה לפיסול של התערוכה הבינלאומית פנמה-פסיפיק שנערכה שלוש שנים מאוחר יותר בסן פרנסיסקו. הוא החל לעבוד על הפסלים עבור המיצג ובמשך זמן זה משפחת קלדר עברה הלוך ושוב בין ניו יורק וקליפורניה. בכל מיקום חדש הוריו של קלדר הקצו את שטח המרתף כסטודיו עבור בנם. לקראת סופה של תקופה זו, בעוד הוריו עברו לניו יורק, נשאר קלדר עם חברים בקליפורניה עד סוף 1915 כדי שיוכל לסיים את לימודיו בתיכון לוואל.

המשך לימודיו והקריירה המקצועית והאמנותית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בהשפעת הוריו שרצו לחסוך ממנו חיים מיוסרים של אמן, החליט קלדר להירשם בשנת 1915 ללימודי הנדסת מכונות במכון סטיבנס לטכנולוגיה בהובוקן, ניו ג'רזי. כשנשאל מאוחר יותר למה בחר ללמוד מקצוע זה השיב כי באותה תקופה העריץ מישהו שהיה מהנדס מכונות. במכון סטיבנס התחבב קלדר על שאר התלמידים, הצטיין במתמטיקה והיה לחבר באגודת דלטא-טאו-דלטא בקיץ 1916 עבר חמישה שבועות של אימונים טרום-צבאיים בשדה האימונים הצבאי האזרחי פלטסבורג. ב-1918 הצטרף לגיס לאימוני סטודנטים, במחלקה הימית, והתמנה מדריך הגדוד. ב-1919 סיים את לימודיו במכון סטיבנס עם תואר. למשך השנים הבאות מילא שורה של תפקידים, ביניהם כמהנדס הידראוליקה ושרטט בחברת ניו יורק אדיסון. ביוני 1922 הצטרף כמכונאי לצוות אוניית הנוסעים "ה.פ. אלכסנדר" שנסעה במסלול סן פרנסיסקו-ניו יורק. העת המסע, כפי שתיאר מאוחר יותר, נדהם לצפות בחוף של גוטמלה זריחות שמש וירח מלא בשני אופקים מנוגדים. אחרי שהאונייה חנתה בסן פרנסיסקו, נסע לאחותו באברדין, וושינגטון, ועבד במדידות זמני עבודה במחנה לחטיבת עצים ביערות. מרותק על ידי יפי הנופים כתב הבייתה וביקש צבעים ומכחולים. כעבור זמו קצר חזר לניו יורק על מנת להתמסר לאמנות. התחיל שם השתלמות במסגרת ליגת הסטודנטים לאמנות אצל תומאס הארט בנטון, ג'ורג' לקס, קנת הייס מילר וג'ון סלון. בוזמנית עבד בעיתון המשטרה הלאומית (National Police Gazette) בו נתבקש לעשות רישומים של מופעי הקרקס של Ringling Brothers, קרקס ברנום וקרקס ביילי. עולם הקרקס עשה עליו רושם מרתק שחזר מאוחר יותר בכמה מיצירותיו.

בשנת 1926 נסע קלדר לפריז, נרשם ללימודים ב"אקדמי דה לה גרנד שומייר" ופתח סטודיו ברחוב דאגר 22, ברובע מונפרנס. ביוני 1929 בעת נסיעה באונייה מפריז לניו יורק התוודע קלדר לאשתו לעתיד, לואיזה ג'יימס (1996-1905),נינתם של הסופר הנרי ג'יימס והפילוסוף ויליאם ג'יימס. הם התחתנו בשנת 1931. בעת שהותו בפריז התיידד קלדר עם כמה אמנים אוונגרדיים, לרבות פרנאן לז'ה,ז'אן ארפ ומרסל דושאן. קלדר שב עם לואיזה לארצות הברית בשנת 1933 כדי להתיישב בבית כפרי שרכשו ברוקסברי, קונטיקט. שם הם גידלו את ילדיהם - בתם הראשונה סנדרה (ילידת 1935) ובתם השנייה מרי (ילידת 1939). ב-1955 בני הזוג ערכו טיול למשך 3 חדשים בהודו ובמהלכו יצר קלדר תשעה פסלים וכמה תכשיטים.

ב-1963 התיישב קלדר בסדנה חדשה שנשקפה אל עמק השוורייר ביישוב סאשה במחוז אנדר-א-לואר בצרפת. הוא תרם ליישוב ספר שהחל משנת 1974 הוצב בככר המרכזית. לאורך הקריירה האמנותית שלו העדיף קלדר לתת ליצירותיו שמות צרפתיים, לה משנה מה ייעודן.

בשנת 1966 הוא פרסם "אוטוביוגרפיה עם תמונות", אותה כתב בעזרת חתנו, ז'אן דוידסון.

אלכסנדר קלדר נפטר באופן פתאומי ב-11 בנובמבר 1976, זמן קצר אחרי פתיחת תערוכה רטרוספקטיבית חשובה של יצירתו במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק.

תנועה, משחק ופיסול בקנה מידה גדול

אלכסנדר קלדר, נצר למשפחת אמנים, לא התחיל כאמן – הוא פנה ללימודי הנדסה, דבר שישפיע על עבודותיו בהמשך. בתחילה, בשילוב כישוריו כמהנדס, בנה קלדר מוביילים ממונעים, רק לאחר חזרתו מארצות הברית (1933) בשנת 1937, החל את צעדיו הראשונים בפיסול מיצבים נון-קינטיים בשילוב תנועה ופיסוליות (בקנה מידה קטן) – שתנועתם לבד מושפעת מהרוח ונוכח לדעת שהדגם שבנה לא עומד ברוחות – לכן החליט לבנות דגמים גדולים וחזקים יותר.

קלדר הושפע מזרמים כגון הקוביזם, קונסטרוקטיביזם, סוריאליזם ונאו פלסטיזיזם ואוונט-גארד. קלדר טוען שהמהות הבסיסית של עבודותיו מקבלת השראה ממערכת היקום הגלובלית, או לפחות חלק ממנה. הוא היה קסום מהרעיון של גופים מנותקים או מרחפים בחלל, בגדלים שונים, בצפיפויות שונות, בצבעים וטמפרטורות ומצבי צבירה שונים כמו כן חלקן בתנועה מתמדת וחלקם במצב מנוחה או הליכות מוזרות. עדות לכך ניתן להבחין ביצירותיו כגון : Blue and Yellow Sickles, 1960 ; Constellation with Mobile, 1943 ; 1939 New York World's Fair [maquette], 1938.

חלק מיצירותיו שאבו השראה גם מאמנויות הבמה: מחול, קרקס ותיאטרון ושימשו גם כתפאורה ליצירות מחול או הצגות. עטפות בדרמה, בתנועה ובקסמי כח המשיכה והאנרגיה השתמש קלדרון בכל המאפיינים ביצירותיו. אחת מעבודותיו המפורסמות ביותר של קלדר, "הקרקס של קלדר" אותו גם הנפיש לחבריו הקרובים ולמשפחה, היוותה עדות למשיכה של קלדר לעולם המשחק והתנועתיות וההשראה שלו מהאוונט גארד שתיאר קרקרסים באותה תקופה. קלדר בנה דגם קרקס מיניאטורי, בתרגומו, שהכיל אוסף גדול של לוליינים, בעלי חיים זעירים ודמויות אחרות בעלות מבנים וגדלים שונים מחומרים כגון עץ, מתכת, בד מחרוזת, קפיצים, גלגלות ועוד. קלדר בצע מחקר מקיף בו ביקר בגני חיות ומופעי קרקס כדי להמחיש את הדרמה בצורה ריאליסטית אבל בתרגום אישי שלו. קלדר המחיש את החָיוּת באמצעות צבעים עזים ודרמטים.

לאורך כל עבודותיו ניתן היה להבחין בחוש ההומור של קלדר, בחן, בפשטות ובקלילות שבה הוא ניגש לדברים. גם מספר עבודותיו העצום מעיד על הקלילות בה הוא יוצר וגם הקו של עבודותיו (תרתי משמע) ניחן בקסם פשטני והומוריסטי. קלדר השתמש בקו התלת־ממדי כקו על גבי הקנווס, והמחיש את הארעיות וה"ציור בחלל" שביצירותיו.

עד לשנות ה-50, גדלה ההכרה הבינלאומית בקלדר – מה שאיפשר לו להרחיב את פעילות הסטודיו שלו בארצות הברית ופריז – וכתוצאה מכך להגדיל את פסליו וליצור מוביילים בקנה מידה מונומנטליים לדוגמת Triumphant Red (1959-1963) שאורכו מגיע לכ-6 מטר. אט אט החל לעשות פסלים ענקיים למקומות גדולים תחת כיפת השמים, אחד מגדול פסליו MAN (1967) מתנשא לגובה של 20 מטר אותו הכין לאקספו במונטריאול בשנת 1967.

בתערוכה "קלדר: שמש גדולה צהובה" שבמוזיאון תל אביב לאמנות שהוקמה בשנת 2021, מוצגות עבודות במגוון סוגי המדיה שנוצרו לאורך חמישה עשורים - מרישומי עפרון מתחילת דרכו, דרך ציורי הגואש ועד למוביילים הקינטיים שיצר.

הנצחת יצירה שלו על בול ישראלי

יצירתו "מחווה לירושלים", פסל חוצות שצורתו ההנדסית נקראת סטאביל, הונצחה בבול דאר ישראלי. ב-7 בפברואר 1995, הנפיק דאר ישראל בול דאר לזכרו של קלדר שעליו מופיע ציור של הסטאביל של היצירה הזו. דאר ישראל מכר 1,331,000 בולים של הבול הזה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר קלדר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדר קלדר
• אודות אלכסנדר קלדר והמובייל, בגלריה הלאומית לאומנויות בוושינגטון
• גוגל חוגגת את יום הולדתו של אלכסנדר קלדר בלוגו מיוחד
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-113 של קלדר, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 22 ביולי 2011
• טלי קיים‏, תוך כדי תנועה: רטרוספקטיבה לממציא המובייל, באתר וואלה, 3 במרץ 2016
• אלכסנדר קלדר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נעמה ריבה, הצד הפחות ידוע ביצירתו של קאלדר, באתר הארץ, 22 בפברואר 2021
• אלכסנדר קלדר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אלכסנדר קלדר, באתר Discogs (באנגלית)