בחירות בגרמניה

הבחירות בגרמניה כוללות בחירות לבונדסטאג (הפרלמנט הפדרלי של גרמניה), ללנדטאגים של המדינות ובחירות מקומיות.

מספר סעיפים בכמה חלקים של חוק היסוד לרפובליקה הפדרלית של גרמניה (החוקה הגרמנית) מסדירים את הבחירות וקובעים דרישות חוקתיות כמו הצבעה חשאית ודרישה שכל הבחירות יתנהלו בצורה חופשית והוגנת. חוק היסוד מחייב את המחוקק הפדרלי לחוקק חוקים מפורטים לניהול בחירות. סעיף 38.2 לחוק היסוד קובע זכות בחירה כללית: "כל מי שמלאו לו 18, זכאי להצביע; כל מי שהגיע לגיל בגירות רשאי להיבחר".

הבחירות הפדרליות בגרמניה מיועדות לכל חברי הבונדסטאג, אשר בתורו קובע מיהו קנצלר גרמניה. הבחירות הפדרליות האחרונות נערכו ב-2021.

בחירות בגרמניה מ-1871 עד 1945

לאחר איחוד גרמניה תחת הקיסר וילהלם הראשון ב-1871, נערכו בחירות לרייכסטאג או האספה הקיסרית, ששינו את שמם לרייכסטאג של הקונפדרציה הצפון-גרמנית. הרייכסטאג יכול להתפזר על ידי הקיסר או, לאחר התפטרותו של וילהלם השני ב-1918, נשיא גרמניה. עם קבלת חוקת רפובליקת ויימאר משנת 1919, שיטת ההצבעה השתנתה ממחוזות בחירה חד-חבריים לייצוג יחסי. גיל הבחירות הופחת מ-25 ל-20 שנים.^[1] זכות הבחירה לנשים נקבעה בחוק בחירות חדש ב-1918 בעקבות מהפכת נובמבר של אותה שנה.

לאחר עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933 נערכו בחירות ארציות נוספות ב-5 במרץ. אלו היו הבחירות התחרותיות האחרונות לפני מלחמת העולם השנייה, אף על פי שהן לא היו חופשיות או הוגנות. אלימות והפחדה מצד המפלגה הנאצית התנהלו במשך חודשים נגד ארגוני עובדים, קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים, ואפילו קתולים מהמרכז-ימין.^[2] ב-27 בפברואר, ממש לפני הבחירות, השעה צו שרפת הרייכסטאג את חופש העיתונות ואת רוב זכויות האזרח. לאחר מכן הגיעו מעצרים המוניים, כולל כל הנציגים הקומוניסטים וכמה סוציאל-דמוקרטים ברייכסטאג. 50,000 חברים במשטרה הנאצית "פיקחו" על הקלפיות ביום הבחירות כדי להפחיד עוד יותר את הבוחרים.^[3] בעוד שהמפלגה הנאצית הצליחה יותר ממה שהצליחה בבחירות בנובמבר 1932, היא עדיין זכתה רק ב-33% מהקולות. על ידי כליאת יריביהם והפחדת אחרים לא לשבת במקומותיהם, הנאצים עברו להיות מהמפלגה הגדולה ביותר לרוב מוחלט בפרלמנט. שבועיים בלבד לאחר הבחירות, חוק ההסמכה העניק למעשה להיטלר כוח דיקטטורי. שלוש בחירות נוספות נערכו בגרמניה הנאצית לפני המלחמה. כולן היו בצורה של משאל עם עם שאלה אחת, ובו ביקשו מהבוחרים לאשר רשימה קבועה מראש של מועמדים המורכבת אך ורק מנאצים ו"אורחים" עצמאיים של המפלגה.

בחירות אימפריאליות

1848
1871
1874
1877
1878
1881
1884
1887
1890
1893
1898
1903
1907
1912

הבחירות הפדרליות של רפובליקת ויימאר

1919
1920
מאי 1924
דצמבר 1924
1928
1930
יולי 1932
נובמבר 1932

בחירות בגרמניה הנאצית

מרץ 1933, פדרליות
נובמבר 1933, פדרליות
1936, פרלמנטריות
1938, פרלמנטריות

בחירות בגרמניה מאז 1949

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה

שיטת בחירות

בחירות פדרליות נערכות כל ארבע שנים, כתוצאה מהדרישה החוקתית לקיום בחירות 46 עד 48 חודשים לאחר כינוס הבונדסטאג.^[4] ניתן לקיים בחירות מוקדם יותר בנסיבות חוקתיות חריגות: למשל, אם הקנצלר יפסיד בהצבעת אמון בבונדסטאג, אז, במהלך תקופת חסד לפני שהבונדסטאג יוכל להצביע על קנצלר מחליף, הקנצלר יוכל לבקש מהנשיא לפזר את הבונדסטאג ולקיים בחירות. אם הבונדסטאג יפוזר לפני תום תקופת ארבע השנים, יש לקיים בחירות בתוך 100 ימים. התאריך המדויק של הבחירות נבחר על ידי נשיא גרמניה,^[5] ועליו להיות יום ראשון או חג ציבורי.

אזרחים גרמנים מעל גיל 18 שמתגוררים בגרמניה לפחות שלושה חודשים זכאים להצביע. התנאים לזכאות להיבחר זהים.

בית המחוקקים הפדרלי בגרמניה הוא בית מחוקקים חד-ביתי - הבונדסטאג. הבונדסראט (המועצה הפדרלית) מייצגת את האזורים ואינה נחשבת לבית מכיוון שחבריה אינם נבחרים. הבונדסטאג נבחר באמצעות שיטת יחסי חברים מעורבים. בבונדסטאג יש 598 חברים, הנבחרים לכהונה של ארבע שנים. מחציתם, 299 חברים, נבחרים במחוזות חד-נציגיים בשיטה הרובנית, בעוד ש-299 חברים נוספים מוקצים מרשימות המפלגות כדי להשיג חלוקה פרופורציונלית בבית המחוקקים, המתנהלת על פי צורת ייצוג יחסי. הבוחרים מצביעים פעם אחת לנציג מחוז בחירה, ופעם שנייה למפלגה, והרשימות משמשות כדי להתאים את מאזני המפלגה לחלוקת הקולות השניים. למשל, אם מפלגה אחת זכתה ב-7 מחוזות בחירה וב-10 מנדטים בבחירות, ייכנסו שבעת הנציגים וגם שלושת הראשונים ברשימה. עם זאת, מושבים חורגים, כאשר המפלגה זוכה ביותר מחוזי בחירה מאשר מנדטים, עשויים להוסיף למספר הקבוע של 598 חברים: לדוגמה, בבחירות הפדרליות של 2009 היו 24 מושבים חורגים, מה שנתן סך של 622 מושבים.

לגרמניה יש מערכת רב-מפלגתית עם שתי מפלגות חזקות וכמה מפלגות אחרות המיוצגות גם הן בבונדסטאג. מאז 1990, חמש מפלגות (אם סופרים את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית והמפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה כאחת) יוצגו בבונדסטאג.

בשנת 2008 נדרשו כמה שינויים בשיטת הבחירות על פי צו של בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה. בית המשפט מצא כי הוראה בחוק הבחירות הפדרלי גורמת לכך שבמצב מסוים הצבעה למפלגה דווקא פוגעת בייצוגה, ומצא כי הדבר מפר את הערבות החוקתית של שיטת הבחירות שוויונית וישירה.^[6]

בית המשפט נתן שלוש שנים לתקן את החוק. לכן הבחירות הכלליות בגרמניה 2009 נערכו תחת השיטה הקודמת. השינויים היו אמורים להיקבע עד 30 ביוני 2011, אך החקיקה המתאימה לא הושלמה עד למועד זה. חוק בחירות חדש נחקק בסוף 2011, אך הוכרז שוב כבלתי חוקתי על ידי בית המשפט החוקתי הפדרלי בעקבות תביעות של מפלגות האופוזיציה וקבוצה של כ-4,000 אזרחים.^[7]

לבסוף, ארבע מתוך חמש הסיעות בבונדסטאג הסכימו על רפורמה בבחירות, לפיה מספר המושבים בבונדסטאג יוגדל ככל שיידרש על מנת להבטיח פיצוי על כל מושב שנאבד בעקבות עודף קולות, על מנת להבטיח מידתיות מלאה בין חלקה של המפלגה בכלל קולות.^[8] הבונדסטאג אישר וחוקק את רפורמת הבחירות החדשה בפברואר 2013.^[9]

רשימת תוצאות הבחירות הפדרליות

בחירות למדינות

הבחירות המדינתיות מתנהלות על פי כללים שונים שנקבעו על ידי מדינות גרמניה. באופן כללי הן מתנהלות על פי צורה כלשהי של ייצוג יחסי ברשימת המפלגה, זהה לשיטה הפדרלית או אפילו יותר פשוט. תקופת הבחירות היא בדרך כלל ארבע עד חמש שנים, ומועדי הבחירות משתנים ממדינה למדינה.

בחירות בגרמניה המזרחית

ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית), הבחירות לפולקסקאמר נשלטו למעשה על ידי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה (SED) וההיררכיה של המדינה, אף על פי שהתקיימו מספר מפלגות. הבחירות ב-18 במרץ 1990 היו הבחירות החופשיות הראשונות שנערכו ב-GDR, וייצרו ממשלה שהמנדט העיקרי שלה היה לשאת ולתת על קץ לעצמה ולמדינתה באיחוד גרמניה מחדש עם גרמניה המערבית.

לפני נפילת חומת ברלין, בגרמניה המזרחית לא היו בחירות חופשיות. הקלפיות היו תחת מעקב של מנגנוני הביטחון של המדינה ומפלגת השלטון, ה-SED, הציגה לבוחרים שורה של מועמדים מוצעים. הבוחרים יכלו להיכנס לתא ולהסיר את כל המועמדים שלא רצו. בוחר שהסכים עם הרשימה המלאה של המפלגה פשוט קיפל את הפתק הלא מסומן לשניים והכניס אותו לקלפי. כניסה לתא ההצבעה נחשבה לחשודה וצוינה על ידי מנגנוני הביטחון של המדינה, מה שהיה עלול להוביל להשלכות מאוחר יותר עבור הבוחר. מצביעים במזרח גרמניה התייחסו בדרך כלל לפעולת ההצבעה כ"קיפול" (בגרמנית: Falten). תוצאות הבחירות לפני 1990 היו בדרך כלל ש-99% מהמצביעים הצביעו בעד הרשימה המוצע של המועמדים. נוסף על כך, הממשלה עסקה בהונאת בחירות ובדרך כלל זייפה הן את התוצאות והן את אחוזי ההצבעה, אפילו מאוחר יותר בבחירות המקומיות במאי 1989.^[10]^[11]

בחירות לרשויות המקומיות

בחירות מקומיות בגרמניה כוללים בחירות לרוב חלוקות המשנה האזוריות והמקומיות. בחירות מקומיות כאלה נערכות לנציגים במחוזות, ערים, עיירות, כפרים וארגונים אזוריים מנהליים שונים אחרים. בערים ובעיירות בחירות מקומיות כוללות בדרך כלל הצבעה לראש עירייה או לורד ראש עיר. כפרים ויישובים קטנים יותר רשאים לבחור נציג עם כוח מינהלי מוגבל. בחירות מקומיות גם משולבות לעיתים קרובות עם סקרים בנושאים מקומיים חשובים ושאלות בעלות עניין ציבורי כללי (כלומר סלילת כבישים מקומיים או תשתיות אחרות). בעוד שסקרים כאלה אינם מחייבים מבחינה משפטית ברוב המקרים, לתוצאות שלהם יש השפעה ניכרת על החלטות פוליטיות מקומיות.^[^{דרוש מקור]}

לאחר אמנת מאסטריכט מ-1992 לחיזוק האינטגרציה האירופית, יישמו גרמניה ומדינות אחרות החברות באיחוד האירופי שינויי חקיקה כדי להעניק לזרים ממדינות אחרות באיחוד האירופי זכות הצבעה בבחירות המקומיות במדינה המארחת שלהם. אזרחי האיחוד האירופי הזרים יכולים להצביע בבחירות ברמה המחוזית והמוניציפלית בגרמניה, לאחר שמדינות גרמניה התאימו את תקנות הבחירות שלהן בין 1995 ל-1998.^[^{דרוש מקור]}

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
	פורטל גרמניה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בחירות בגרמניה בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Peter Marschalck: Bevölkerungsgeschichte Deutschlands im 19. und 20. Jahrhundert, Frankfurt am Main 1984, S. 173.
^ Evans, Richard J., The Coming of the Third Reich, Penguin Press, New York, 2004.
^ von Götz, Irene. "Violence Unleashed". Berlin.de (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-18 באוגוסט 2016. נבדק ב-18 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Art. 39 Grundgesetz". Grundgesetz Bundesrepublik Deutschland. Bundesministerium der Justiz. 19 במרץ 2009. נבדק ב-5 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)
^ "§16 Bundeswahlgesetz". Bundeswahlgesetz Bundesrepublik Deutschland. Bundesministerium der Justiz. 3 ביוני 2008. נבדק ב-5 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Federal Constitutional Court decision on the Federal Election Law". Bverfg.de. 3 ביולי 2008. נבדק ב-20 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
^ Decision of the Federal Constitutional Court. 25 July 2012. Retrieved 13 August 2012.
^ Bill amending the Federal Election Law. 11 December 2012. Retrieved 25 December 2012.
^ "Bundestag: Deutschland hat ein neues Wahlrecht". Die Zeit (בגרמנית). 22 בפברואר 2013. ISSN 0044-2070. נבדק ב-26 בינואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
^ Richter, Hedwig (בפברואר 2012), Jessen, Ralph; Richter, Hedwig (eds.), Voting for Hitler and Stalin. Elections under 20th Century Dictatorships, Frankfurt am Main: Campus Verlag, pp. 103–124, ISBN 9783593394893 {{citation}}: (עזרה)
^ Weber, Hermann (2012). "Oldenbourg Grundriss der Geschichte". Die DDR 1945–1990 (בגרמנית). Vol. Band 20 (5 ed.). München: Oldenbourg. p. 32. ISBN 9783486523638.

[1] Peter Marschalck: Bevölkerungsgeschichte Deutschlands im 19. und 20. Jahrhundert, Frankfurt am Main 1984, S. 173.

[Evans-2] Evans, Richard J., The Coming of the Third Reich, Penguin Press, New York, 2004.

[VU-3] von Götz, Irene. "Violence Unleashed". Berlin.de (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-18 באוגוסט 2016. נבדק ב-18 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[4] "Art. 39 Grundgesetz". Grundgesetz Bundesrepublik Deutschland. Bundesministerium der Justiz. 19 במרץ 2009. נבדק ב-5 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)

[5] "§16 Bundeswahlgesetz". Bundeswahlgesetz Bundesrepublik Deutschland. Bundesministerium der Justiz. 3 ביוני 2008. נבדק ב-5 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)

[6] "Federal Constitutional Court decision on the Federal Election Law". Bverfg.de. 3 ביולי 2008. נבדק ב-20 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)

[7] Decision of the Federal Constitutional Court. 25 July 2012. Retrieved 13 August 2012.

[8] Bill amending the Federal Election Law. 11 December 2012. Retrieved 25 December 2012.

[9] "Bundestag: Deutschland hat ein neues Wahlrecht". Die Zeit (בגרמנית). 22 בפברואר 2013. ISSN 0044-2070. נבדק ב-26 בינואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)

[10] Richter, Hedwig (בפברואר 2012), Jessen, Ralph; Richter, Hedwig (eds.), Voting for Hitler and Stalin. Elections under 20th Century Dictatorships, Frankfurt am Main: Campus Verlag, pp. 103–124, ISBN 9783593394893 {{citation}}: (עזרה)

[11] Weber, Hermann (2012). "Oldenbourg Grundriss der Geschichte". Die DDR 1945–1990 (בגרמנית). Vol. Band 20 (5 ed.). München: Oldenbourg. p. 32. ISBN 9783486523638.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]