בנקאות בישראל

מערכת הבנקאות בישראל מורכבת מ-10 בנקים ישראליים ו-4 בנקים זרים. הבנקים מהווים את עמוד התווך של הפעילות הכלכלית במשק הישראלי ומרבית הפעילות הכלכלית מתבצעת במימונם. מערכת הבנקאות נשלטת על ידי חמש קבוצות עסקיות עיקריות: בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק מזרחי טפחות, והבנק הבינלאומי, המחזיקות יחד בנתח שוק של כ-95% מהפעילות הבנקאית במדינה. הללו כפופים למדיניות בנק ישראל, הבנק המרכזי של מדינת ישראל, וליחידת הפיקוח על הבנקים שלו.

המערכת הבנקאית הישראלית מספקת מגוון שירותים פיננסיים ללקוחות פרטיים ועסקיים, כגון חשבונות עובר ושב, הלוואות, משכנתאות, ניהול חסכונות והשקעות, וכן שירותי ניהול נכסים פיננסיים. עם השנים חלה עלייה בשימוש בשירותי בנקאות דיגיטלית, המאפשרים ללקוחות לנהל את כספיהם דרך האינטרנט והיישומונים. הוקם בנק "וואן זירו", הבנק הדיגיטלי הראשון בישראל, והתקבל אישור בנק ישראל להקמת בנק דיגיטלי שני, בנק אש ישראל, הנמצא בהקמה. הבנקים הוותיקים מאפשרים גם הם מתן שירותי בנקאות דיגיטלית בסניפים הקיימים, ואף הקימו סניפים דיגיטליים.

חקיקה ואסדרה

ערך מורחב – בנק ישראל

הבניין הראשי של בנק ישראל

בנק ישראל הוא הבנק המרכזי של מדינת ישראל, הפועל מכוח חוק בנק ישראל. בראשו עומד נגיד בנק ישראל ומשרדיו הראשיים שוכנים בקריית הממשלה בירושלים. תפקידיו המרכזיים הם שמירה על יציבות המחירים באמצעות קביעת שער הריבית, ונקיטת אמצעים משלימים במסגרת המדיניות המוניטרית, אסדרת פעילות הבנקים, וניהול יתרות המט"ח הלאומיות. הוא מפעיל גם את יחידת ההמפקח על הבנקים, המפקחת על יציבות התאגידים הבנקאיים, שמירה על ניהולם התקין ושמירת ההגינות בין הבנקים ולקוחותיהם. בנק ישראל מפרסם מחקרים בתחומי הבנקאות, המתארים ומנתחים את ההתפתחויות במערכת הבנקאות.

בנוסף לחוקים כלליים, החלים על בנקים בהיותם חברות, מוסדרת פעילות הבנקים בחוקים ייעודיים אחדים:

• פקודת הבנקאות, 1941 – הסדרה של תחום הבנקאות על ידי ממשלת המנדט.
• חוק הבנקאות (שירות ללקוח) – חוק משנת 1981, המגדיר את חובותיהם של תאגידים בנקאיים בנוגע למתן שירותים ללקוחותיהם.
• חוק הבנקאות (רישוי) – חוק משנת 1981, המסדיר את פעילותם של תאגידי בנקאות בישראל ואת תחומי עיסוקיהם.
• חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות – מסדיר את פעילות הבנקים בתחום ייעוץ השקעות.

בנקים בישראל

הבנקים העיקריים

נכון לשנת 2024 פועלים בישראל עשרה בנקים מסחריים, ארבעה בנקים זרים, שש חברות סולקות כרטיסי אשראי וחברת שירותים משותפת לסליקה. כולם נתונים לפיקוח יחידת המפקח על הבנקים של בנק ישראל. חמש קבוצות שולטות ברוב הפעולות הבנקאיות בארץ:

1. בנק לאומי לישראל – הבנק הגדול והוותיק בישראל. נוסד בלונדון בשנת 1902 על פי חזונו של בנימין זאב הרצל, וביוזמתו האישית ונועד לשמש זרוע כלכלית לתנועה הציונית הצעירה. הוא נקרא בראשיתו בנק אנגלו-פלשתינה. לאחר קום המדינה הוסב שמו ל"בנק לאומי" והוא שימש את המדינה בראשית דרכה כמעין בנק מרכזי. ניסיונות מתמשכים של המדינה להפריט את הבנק, בדרך "סטנדרטית", כלומר על ידי מכירתו, או לפחות את גרעין השליטה, לא צלחו. לאור זאת לבסוף נמכרו מניותיו לציבור הרחב.
2. בנק הפועלים – הבנק השני בגודלו בישראל. נוסד בשנת 1921 על ידי המוסדות המרכזיים של "היישוב" – ההסתדרות הציונית וההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. כפי שניתן ללמוד משמו, הוא יועד עבור מעמד הפועלים בראשיתו, ופעל על בסיס קואופרטיבי. בשנות קיומו, פיתח הבנק רשת סניפים ופעילות בנקאית מסחרית בכל תחומי הבנקאות, והוא מספק מגוון שירותים בנקאיים ופיננסיים בישראל ומחוצה לה.
3. בנק מזרחי טפחות – נוסד בשנת 1923 על ידי תנועת המזרחי, ולאחר מכן התמזג עם בנק טפחות למשכנתאות. נשלט על ידי קבוצת עופר-ורטהיים. הבנק מחזיק ב-50% מהשליטה בבנק יהב ורכש את בנק אגוד, שהתמזג לתוכו.
4. בנק דיסקונט לישראל – הבנק הרביעי בגודלו, נוסד בשנת 1935 בשם "בנק א"י לדיסקונט" על ידי המשפחות קרסו, אלבו ורקנאטי. הבנק שרד את שנות המשבר הקשות של מלחמת העולם השנייה והפך לאחר קום המדינה לבנק גדול ומוביל. הבנק חווה קשיים עקב החלטות עסקיות שגויות ויחסי עבודה רעועים בין ההנהלה ווועד העובדים, אך התאושש מהם. הבנק שולט שליטה מלאה בבנק מרכנתיל דיסקונט והוא נשלט על ידי משפחת ברונפמן הקנדית-ישראלית.
5. הבנק הבינלאומי – הקטן מבין חמשת הבנקים הגדולים, נשלט על ידי קבוצה בראשות איש העסקים צדיק בינו. בבעלותו נמצא גם בנק מסד, וכן מוזגו לתוכו בנק אוצר החייל, יובנק ובנק פועלי אגודת ישראל.

בנוסף לחמש הקבוצות העיקריות פועלים בישראל עוד שני בנקים מסחריים הנותנים שירות ללקוחות פרטיים ועסקיים: בנק ירושלים והבנק הדיגיטלי ONE ZERO, שהחל לפעול בשנת 2022. בדצמבר 2022 אישר בנק ישראל הקמה של בנק דיגיטלי נוסף "בנק אש ישראל".

בנקים זרים להם סניף בישראל: Citibank N.A,‏ HSBC,‏ BNP פריבה, דויטשה בנק, קרדיט סוויס וסטייט בנק אוף אינדיה ובעבר פעל בה גם בנק ברקליס.

ריכוזיות

הריכוזיות בתחום הבנקאות בישראל מתבטאת שחמשת הבנקים הגדולים שולטים ב-95% מהפעילות הבנקאית בישראל. בעבר שני הבנקים הגדולים, בנק הפועלים ובנק לאומי, שולטים יחד ברוב הפעילות הבנקאית, ולעיתים נחשבים לדואופול. בניסיון לצמצם את הריכוזיות ואת ניגוד העניינים במערכת הבנקאית, אישרה הכנסת ב-2005 את רפורמת בכר, שעיקרה הפרדת קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים ומכירתן לבתי השקעות ולחברות ביטוח. הפיקוח על הבנקים פועל להגברת התחרות בענף, בייחוד במגזר משקי הבית. בין הצעדים שננקטו: קידום כניסה של בנק זר שיפעל מול לקוחות קמעוניים, הקמת בנק אינטרנטי, הקמת בנק קואופרטיבי או איגוד אשראי, הפרטת בנק הדואר, קידום הפצתן של קרנות נאמנות באינטרנט, והפרדה בין חברות כרטיסי האשראי לבנקים על ידי מכירתן, בהתאם למסקנות ועדת שטרום. למרות התפתחויות אלו, נותרה רמת הריכוזיות במערכת הבנקאית גבוהה בהשוואה לעולם המערבי, והתחרותיות בה נמוכה יחסית. המענה לכך נמצא בהמשך פיתוח השוק הפיננסי החוץ-בנקאי, לרבות פיתוח שוק הון משוכלל, והסדרת הפעילות במכשירים פיננסיים מורכבים. ניסיון נוסף היה החלטת רשות התחרות בשנת 2020 לחייב את חמשת הבנקים הגדולים ששולטים בחברת מרכז סליקה בנקאי (מס"ב) לתת גישה למערכות שלה לגופים נוספים העוסקים בהעברת כספים, כמו חברות האשראי שהופרדו מהבנקים בשנת 2018, והתקשו להתחרות בבנקים ללא גישה למערכת.

מהלך נוסף מספטמבר 2021 כונה "רפורמת המעבר המהיר" כמענה לצמצום הריכוזיות. כחלק מהמהלך עלתה לשימוש הציבור מערכת מקוונת המאפשרת ללקוחות הבנקים ניוד מהיר ופשוט למתחרים, בהשוואה לתהליך מורכב ומסורבל יותר שהיה קודם לכן. בחודשיים לאחר השקת המערכת השתמשו בה למעלה מ־10,000 איש כדי לבצע ניוד בין הבנקים, ועוד רבבות הגישו בקשות למעבר בחודשים שלאחר מכן. בעקבות הרפורמה השתנתה מדיניות שימור הלקוחות בבנקים באופן המשפר את תנאי הלקוח הממוצע.

בנקים שנסגרו

פעמים אחדות הגיעו בנקים בישראל למצב של חוסר יכולת לפרוע את התחייבויותיהם, ולכן נתפסו על ידי בנק ישראל והועברו לפירוק. בכל המקרים פעל בנק ישראל לצמצום הפגיעה במפקידים. ברבים מהמקרים הועמדו לדין מנהלי הבנקים, על מעשים פליליים שלהם שגרמו להתמוטטות הבנק, ובחלק מהמקרים הוגשה תביעה אזרחית נגד דירקטורים, לפיצוי בנק ישראל על הנזק שנגרם לו. הבנקים שהתמוטטו הם:

בנק פויכטוונגר בנק אלרן בנק קרדיט בנק זרובבל

בנק ארץ ישראל בריטניה בנק צפון אמריקה הבנק למסחר הבנק לפיתוח התעשייה

בנקים שנרכשו ומוזגו

בעבר פעלו בישראל כ-40 בנקים עצמאיים, שנרכשו ומזגו לתוך בנקים אחרים, כולל כל הבנקים למשכנתאות שפעלו בישראל.

רשימה חלקית של בנקים שנרכשו ומזגו:

שם	שנת הקמה	שנת מיזוג	בעלות	הערות
בנק אפותיקאי כללי	1922	2012	בנק לאומי	הפך ל"בנק לאומי למשכנתאות" מוזג לתוך לאומי
בנק אגודת ישראל	1965	1972	בנק לאומי	בסוף 1971 נקלע הבנק לקשיים ובתחילת 1972 נמכר לבנק לאומי
בנק אוצר החייל	1946	2018	הבנק הבינלאומי	בסוף 2018 הוחלט בבנק הבינלאומי למזג את אוצר החייל והוא חדל יותר מלהתקיים כבנק נפרד
בנק אמריקאי ישראלי	1933	1999	בנק הפועלים
בנק הולנד	1934	1968	בנק דיסקונט	שלוחה של בנק זר שנמכרה
בנק הספנות	1962	2003	בנק הפועלים	הוקם על ידי מדינת ישראל כדי לסייע במימון ענף הספנות בישראל
בנק טפחות למשכנתאות	1944	2005	בנק מזרחי טפחות
יובנק	1934	2015	הבנק הבינלאומי	הוקם בשם "בנק א"י לתועלת האשראי" מוזג לתוך הבנק הבינלאומי ב-2015
בנק פועלי אגודת ישראל	1977	2015	הבנק הבינלאומי	בשנת 2015 מוזג אל תוך הבנק הבינלאומי ומשמש כשלוחה שלו, תחת מותג נפרד
בנק פ.ק.או.	1930	2003	בנק הפועלים	נרכש על ידי בנק הפועלים ב-2003
בנק קונטיננטל	1974	2004	בנק הפועלים
בנק קופת העובד הלאומי לאשראי וחיסכון	1947	2005	בנק אוצר החייל
בנק אגוד	1951	2020	מזרחי טפחות	הוקם בשנת 1951, נרכש על ידי בנק מזרחי טפחות בשנת 2020.

ניהול הפעילות הבנקאית

פעילות הבנקים בישראל מנוהלת באמצעות שבעה מגזרי פעילות עיקריים. מגזרי הפעילות נקבעו על פי הנחיות המפקח על הבנקים בבנק ישראל, והיא מבוססת על מאפייני הלקוחות וסוגי המוצרים בכל מגזר, על פי קריטריונים שקובעת לעצמה הנהלת הבנק.

1. מגזר בנקאות עסקית – משרת חברות גדולות ובעיקר מתן אשראי
2. מגזר בנקאות פרטית – משרת לקוחות בעלי עושר פיננסי גבוה.
3. מגזר בנקאות מסחרית – משרת לקוחות עסקיים בינוניים.
4. מגזר משקי הבית - משרת לקוחות פרטיים כגון מקבלי משכורת ובעלי תיקי השקעות קטנים.
5. מגזר עסקים קטנים – משרת לקוחות עסקיים קטנים.
6. מגזר ניהול פיננסי – עוסק בפעילות ניהול הנכסים והתחייבויות של הבנק, כגון סיכוני שוק ונזילות וכן את ניהול תיק הנוסטרו.
7. המגזר האחר - כולל הכנסות והוצאות אחרות שלא ניתן לשייך לאחד המגזרים האחרים.

משבר מניות הבנקים

ערך מורחב – משבר מניות הבנקים

משבר מניות הבנקים היה משבר כלכלי חריף, שהתרחש בישראל בשנת 1983 והביא להלאמת הבנקים הגדולים בישראל כדי למנוע את התמוטטותם, וירידה ניכרת בערכן של השקעות הציבור במניות הבנקים במסגרת "הסדר מניות הבנקים".

משבר המניות נוצר בעקבות פעולה מכוונת של רוב הבנקים הגדולים לווסת את שערי מניותיהם תוך הבטחת עלייה מתמדת ורצופה בשערי המניות (ומניעת ירידה או אף קיפאון ברמת השערים, ולו אף ליום אחד). בתהליך זה החל בנק הפועלים בראשות מנהלו יעקב לוינסון ואחריו נסחפו יתר הבנקים הגדולים והבינוניים שמניותיהם נסחרו בבורסה לניירות ערך (למעט הבנק הבינלאומי הראשון). כדי להבטיח זאת, הזרימו הבנקים, בהתמדה, מדי יום, ביקוש גדול למניותיהם (כאשר הם נסוגו ממנו בהגיע השער היומי לרמה הרצויה להם). בפעולה זו נעזרו הבנקים בכספי המשקיעים והחוסכים בבנקים, אותם שכנעו לרכוש את מניות הבנקים, כ"השקעה סולידית" ובטוחה, וכן בכספי קופות הגמל וקרנות הנאמנות, אותן ניהלו עבור הציבור. פעולת הוויסות הביאה לכך ששערי מניות הבנקים עלו באופן קבוע ומתמיד, כך שנראה כאילו מניות אלה חסינות מירידה ונושאות תשואה נאותה. עליית שערי מניותיהם אפשרה לבנקים להמשיך ולמכור מניות נוספות ולהגדיל את יכולתם להשקיע ולגייס כספים (מנוף פיננסי).

מאמצע שנת 1983 איבד הציבור את אמונו בבועת מניות הבנקים והחל מוכר את מניות הבנקים ורוכש במקומן מטבע זר. כעבור זמן קצר החלו הבנקים להתקשות ברכישת היצע המניות של הציבור וב-6 בספטמבר 1983 הגיעו לקצה יכולתם ופרץ משבר. אובדן היכולת לספוג את ההיצע עלול היה להביא רבים מלקוחות הבנקים לפשיטת רגל, משום שרכשו את המניות באשראי שאותו לא יוכלו לפרוע, ולהביא את הבנקים עצמם לפשיטת רגל, משום שהבטוחות לאשראי רב שנתנו היו מניותיהם בלבד. כדי למנוע אפקט דומינו זה, שיביא לקריסה כלכלית, הופסק המסחר במניות ארבעת הבנקים הגדולים, ובתוך שבועיים גובש "הסדר מניות הבנקים", שבו נטלה הממשלה על עצמה התחייבות לפדות את המניות במועדים שונים, יחסית לערכן ערב סגירת הבורסה. השליטה בבנקים עברה לידי ממשלת ישראל, אך למנהליהם החדשים הושארה עצמאות עסקית מלאה, במטרה לאפשר לבנקים שמירה על כושרם לפעול בשוקי הכספים. במרוצת השנים השלימה ממשלת ישראל בהדרגה את הפרטת הבנקים שהולאמו.

עמלות

הבנקים גובים מלקוחותיהם עמלות בתמורה למתן שירותים. העמלות מהוות מרכיב בעלות המוטלת על הלקוח בעת ביצוע עסקה פיננסית. כאשר מדובר בפיקדון, העמלה העיקרית היא דמי ניהול חשבון. על הלוואה הלקוח משלם ריבית, ברמה התלויה בשיעורי הריבית בשוק הכספים. בנוסף לכך הוא משלם עמלה על העבודה שהבנקאי השקיע לשם ביצוע ההלוואה. כן ניתן לחייב בעמלה עבור מתן שירותים ללקוח כמו קנייה ומכירה של ניירות ערך, או עמלות מיוחדות כמו עבור הזמנת דו"ח שמאות לנכס, במטרה לקבל אותו לביטחון אשראי. הבסיס לחישובי העמלה הבנקאיים הוא, עקרונית, העלות הכרוכה בביצוע הפעולה. ואכן, חישובי העלות של פעולה בנקאית נדרשו מהרשויות המפקחות על הבנקים. אך קיים קושי אובייקטיבי בעריכת החישוב. בכל תמחיר מבחינים בין "הוצאות ישירות" לבין "הוצאות כלליות". את הראשונות קל לזקוף לחובת הפעילות המבוצעת. לעומת זאת, את ההוצאות הכלליות, בגין אוסף רחב של פעולות (כולל למשל הוצאות פרסום), קשה לאמוד את החלק היחסי שלהן בגין הפעילות הפיננסית הספציפית. ולכן, התחשיב אינו מבוסס במלואו על התמחיר. ככלל, אין עמלות הבנקים חורגות מן השיטה המקובלת לקביעת מחירים: עד כמה קיימת תחרות במכירת המוצר, האם ללקוח קל או קשה להפסיק את השימוש במוצר, ושאר חישובים כלכליים. זהו המפתח שמתאר לחובת אילו עסקאות יש לכלול יותר "הוצאות כלליות" במרכיב התמחיר של העמלה הבנקאית.

אחד התהליכים המרכזיים שעובר ענף הבנקאות הוא תהליך המעבר לאמצעים הדיגיטליים הכולל את החשבונות האישיים באתרי האינטרנט, יישומונים ומכונות אוטומטיות (כספומטים). תהליך זה נועד למצות את היעילות של הטכנולוגיה ובכך לצמצם את השימוש באמצעים הישנים, שזה כולל את הסניפים והפקידים (כספרים). במסגרת התהליך כל הבנקים (למעט מזרחי טפחות) סגרו סניפים, סגרו קופות וגם עשו שימוש בגובה העמלות על מנת לעודד את הלקוחות להשתמש באמצעים הדיגיטליים ולהיגמל מהתלות בפקידים. לשם כך, הבנקים קבעו עמלות נמוכות משמעותית על פעולות באמצעים הדיגיטליים בהשוואה לעמלות הנגבות על פעולות אצל הפקידים.

לוח העמלות

בנק ישראל הגיע למסקנה כי הדרך היעילה לפיקוח על העמלות הוא אישורן מראש של העמלות העיקריות וחובת פרסומן בציבור. האישור מראש כרוך בהגשת חישוב העלויות, והוא, כאמור, אינו חד-משמעי. לפיכך, הפרסום בפומבי של לוח העמלות נשאר המכשיר החשוב העומד לרשותו של הצרכן. החוק מחייב ליידע את הלקוח לפני ביצוע העסקה בכמה עמלה כרוכה ביצוע העסקה. לדוגמה, במסכי המכשירים האוטומטיים בבנקים מוצגת הודעה האומרת מהו התשלום הנדרש עבור מסירת מידע בנקאי באמצעות המכשיר האוטומטי.

סוגי העמלות

בעבר, העמלות הבנקאיות החשובות בבנקאות הישראלית היו אלו שניגבו על פעולות הקשורות בביצוע עסקאות סחר בינלאומי כמו אשראי דוקומנטרי. תפקיד הבנק בעסקאות אלה הוא הכרחי, שכן לא נעשית עסקה בתחום זה ללא הבנק. עם זאת, המומחיות הדרושה לביצוע העסקה היא רבה, ולכן ניתן היה לדרוש תשלום מיוחד מהעוסק בסחר הבינלאומי. גם היבואנים לא הביעו הסתייגות רבה מגובה העמלות, והם כללו אותן בעלות המוצר המיובא. רק בעסקאות ייצוא, שהמדינה בקשה לעודד, היה נהוג לתת פיצוי ממשלתי עקיף, אשר נועד בין השאר לכסות על העמלות הבנקאיות ושאר העמלות של עמילי המכס וחברות הביטוח בתחום זה.

העמלות על עסקאות במטבע חוץ החלו להיגבות כאשר הבנקים ביקשו להבחין בין העלויות של רכישת מטבעות ומכירתם הנקבעות בהתאם לתנאי השוק, לבין ההוצאות שלהן בגין ביצוע העסקאות. בעוד שהעלויות הראשונות היו ברורות וניתן היה לראות אותן בפומבי בכל עת, בעבר במכשירי רויטרס ובהווה באינטרנט, הרי העלויות מהסוג השני היו נתונות לשיקולים מסחריים כמו שאר העמלות.

העמלות בעסקאות ניירות הערך הן מסוגים אחדים: על ביצוע עסקאות קנייה ומכירה, על ניהול הפיקדון למשמרת של ניירות הערך, ועמלות מיוחדות הקשורות בפעולות בניירות ערך. בתחום זה קיימת תחרות רבה שכן הפעילות של הגופים מחוץ לבנקים בשוק ההון היא רבה. לקוחות אשר להם תיקי השקעות גדולים עשויים לשלם עמלות נמוכות יותר בגין ניהול חשבונם. עם זאת, הם עשויים לשלם תשלום גבוה על ניהול תיק ההשקעות ובכך המוסדות הפיננסיים מפצים עצמם על העלויות.

עמלות על פעולות בחשבון הלקוח הפרטי בבנקאות הונהגו רק אחרי משבר מניות הבנקים בשנות ה-80. עד אז השירותים ניתנו בחינם, בפועל "סובסדו" על ידי גביית העמלות בתחומים אחרים. לשם המחשה, הלקוח הפרטי לא היה מודע כי במחיר עבור הסוכר שהוא קונה בחנות כלולה עמלת ייבוא, אשר מכסה לבנק את השירות ללקוח הפרטי. לאחר משבר המניות הונהגה בבנקים מדיניות של "רציונליזציה" והוחל בגביית עמלות מלקוחות פרטיים: תחילה בשיעורים נמוכים ובהמשך, עדיין בשיעורים נמוכים, אבל על היקף רחב יותר של שירותים – כמו על ה"שורות" בדף ניהול החשבון. במהלך השנים הונהגו עמלות שלא היו מקובלות בעבר: "דמי ניהול חשבון" - תשלום קבוע שנגבה מדי חודש, "רישום שורה" - סכום שנגבה על כל פעולה המבוצעת בחשבון ודמי "הקצאת אשראי" - תשלום על הנכונות להעמיד מסגרת אשראי ללקוח.

לקריאה נוספת

• עו"ד גלעד נרקיס, פרקים בדיני בנקאות, המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ
• מאיר חת, הבנקאות בישראל במנהרת הזמן: 1965–2012, הוצאת ראובן מס, 2015.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בנקאות בישראל בוויקישיתוף

• בנק ישראל – המפקח על הבנקים – מערכת הבנקאות בישראל – סקירות שנתיות
• ד"ר אבי נוב, מאמר בנושא: כניסה של בנקים זרים למערכת הבנקאות בישראל באתר של לשכת רואי החשבון
• אליצפן רוזנברג, כל הדרך אל הבנק - 62 שנה שלא הכרתם, באתר ynet, 20 באפריל 2010
• שי סלינס, סיכום דוחות הבנקים: מזרחי - הטוב, דיסקונט - המאכזב ובינלאומי - המפתיע, באתר כלכליסט, 29 במרץ 2012
• צבי לביא, שערוריית 1993: הבנקים פיתו, הלקוחות נפלו, באתר ynet, 25 במרץ 2013
• יעקב אמסלם, חשבון בבנק זרובבל יש לך? הבנקים שהיו ואינם, באתר כל הזמן, 20 באוקטובר 2016
• רביד עומסי, השוואה בין בנקים ישראלים ותנאיהם, באתר כלבנק, 05 יוני 2023