ג'רג' ראקוצי הראשון

ג'רג' ראקוצי הראשון

דיוקן מאת רמברנדט ויאן חיליס ואן פליט
לידה	8 ביוני 1593 סרנץ', הונגריה
פטירה	11 באוקטובר 1648 (בגיל 55) אלבה יוליה, נסיכות טרנסילבניה (1570–1711)
מדינה	נסיכות טרנסילבניה (1570–1711)
מקום קבורה	קתדרלת מיכאל הקדוש באלבה יוליה
בן או בת זוג	ז'וז'אנה לוראנטפי

גֶ'רְג' ראַקוֹצִי הראשון (בהונגרית: I. Rákóczi György; 8 ביוני 1593 – 11 באוקטובר 1648) היה נסיך טרנסילבניה משנת 1630 ועד מותו בשנת 1648. לפני כן, הוא היה מנהיג הפלג הפרוטסטנטי בהונגריה ותומך נאמן של גאבור בתלן, קודמו כנסיך. כאשר אצילים מבוהמיה ביקשו תמיכה צבאית במאבקיהם נגד המלוכה ההבסבורגית, ראקוצי שכנע את בתלן לעזור ופיקד על כוחות טרנסילבניה במספר קרבות. ראקוצי נבחר לנסיך לאחר מותו של בתלן, וירש בכך את אשתו של בתלן, קתרינה מברנדבורג , ואחיו אישטוואן.

ראשית חייו

ג'רג' היה בנם הבכור של הברון ז'יגמונד ראקוצי ואשתו השנייה, אנה גרנדי. ז'יגמונד, שהיה מפקד צבאי מצליח בממלכת הונגריה, היה הבן הראשון במשפחת ראקוצי שעלה לגדולה. ג'רג' נולד בסרנץ' ב-8 ביוני 1593. אימו נפטרה ב-1595.

ילדותו של ג'רג' כמעט ולא מתועדת. אביו שלח אותו לקאשה (כיום קושיצה בסלובקיה) בסוף 1604 או בתחילת 1605. קאשה הייתה מקום מושבו של אישטוואן בוצ'קאי, שמרד בשליט ההבסבורגי של ממלכת הונגריה, רודולף. באמצעות שליחת ג'רג' לקאשה, הפגין ז'יגמונד את תמיכתו בבוצ'קאי שהפך אותו למושל נסיכות טרנסילבניה בספטמבר 1605.

על ערש דווי מינה בוצ'קאי את באלינט דרוגט כיורשו בטרנסילבניה, אך הדיאטה של טרנסילבניה בחרה בנסיך ז'יגמונד ב-12 בפברואר 1606. הפעולה הראשונה של ז'יגמונד לאחר בחירתו, הייתה להרים כוסית לבריאותו של ג'רג'. גאבור באטורי, שטען לכתר בטרנסילבניה, כרת ברית עם חיילי ההיידוקים הבלתי סדירים. ז'יגמונד נאלץ להתפטר לטובת באטורי ב-5 במרץ 1608. אף על פי שז'יגמונד איבד את כס המלכות, שלטונו הקצר בטרנסילבניה חיזק את מעמדם של בניו, משום שאף אצולה אחרת לא יכלה להפגין מוצא נסיכותי. ג'רג' נסע לפרסבורג (כיום ברטיסלאבה בסלובקיה) כדי לייצג את אביו החולה בדיאטה של הונגריה בספטמבר 1608. הוא עדיין היה בדיאטה כשאביו מת ב-5 בדצמבר.

אציל עשיר

ג'רג' ושני אחיו, ז'יגמונד ופאל, ירשו את האחוזות העצומות של אביהם בממלכת הונגריה. באלינט דרוגט (שהיה בעלה של אחותם הבכורה), אלמנת אביהם, בורבלה טלגדי, ובנה החורג, אישטוואן קנדי, תבעו אותם על חלקים מירושה. כדי להבטיח את תמיכתו של המלך, ג'רג' נסע לחצר המלוכה בפראג באביב 1611. הוא גם שיתף פעולה עם ג'רג' תורזו , פלטין של הונגריה , נגד ההיידוקים.

ג'רג' הפך לאישפאן (או לראש) של מחוז בורשוד ב-1615. שנה לאחר מכן, הוא מונה לקפטן הטירה המלכותית באונוד. הוא התחתן עם יורשת עשירה, ז'וז'אנה לוראנטפי. הוא עתיד להדגיש בצוואתו האחרונה שאשתו הייתה האישה היפה והנעימה ביותר שפגש בחייו. הם התיישבו בסרנץ', אך מאוחר יותר עברו לאחוזתה שעברה בירושה, שארושפטק. הם היו חסידים נלהבים של הכנסייה הרפורמית בהונגריה . הוא תמך בגאבור בתלן, הנסיך הקלוויניסטי של טרנסילבניה, נגד המתיימר הקתולי, ג'רג' דרוגט. כאשר דרוגט תכנן לפרוץ לטרנסילבניה, ג'רג' ביקר את בתלן ביולי 1616.

יורשו של רודולף, מתיאס השני, העדיף את האצילים הקתולים, אף על פי שרוב האצילים ההונגרים דבקו בפרוטסטנטיות. היורש המיועד של הקיסר חשוך הילדים, פרדיננד, היה ידוע לשמצה במחויבותו העזה לקונטרה-רפורמציה. מתיאס היה עדיין בחיים כאשר פרדיננד הוכתר למלך הונגריה בדיאטה בפרסבורג ב-1 ביולי 1618. ג'רג' נעדר מהדיאטה.

הצעדים האנטי-פרוטסטנטיים של המלכים ההבסבורגיים קוממו עליהם את האצילים מבוהמיה הפרוטסטנטים ברובם. נציגיהם פרצו למצודת פראג והשליכו את שני הסגנים הקתולים של מתיאס מהחלון ב-22 במאי 1618, מעשה שגרם לפרוץ מלחמת שלושים השנים. המורדים הבוהמיים שלחו שליחים למדינות הפרוטסטנטיות, וביקשו סיוע נגד ההבסבורגים.

הנסיך ג'רג' ראקוצי הראשון

המדיניות האנטי-פרוטסטנטית של ההבסבורגים הרגיזה את ג'רג' ראקוצי שהיה מנהיג הפרוטסטנטים ההונגרים. הוא דחק בגאבור בתלן להתערב בסכסוך למען המורדים הבוהמיים. הוא גם החל לשכור חיילי היידוקים בקיץ 1619. כדי למנוע את שיתוף הפעולה בין ראקוצי ובתלן, הציע אנדראש דוצי, מפקד הכוחות המלכותיים בהונגריה העליונה, את אחוזותיו של ראקוצ'י לבתלן בשם המלך. במקום לקבל את הצעתו של דוצי, בתלן הודיע לראקוצי שהוא החליט לפלוש לממלכת הונגריה. כדי לסייע לפלישה של בתלן, ראקוצי ניסה ללכוד את דרוגט, אך הוא לא הצליח למנוע ממנו לברוח לפולין. ואז צעד ראקוצי לקאשה ושכנע את נכבדי העיר האוונגליסטים (או הלותרניים) להיכנע ב-5 בספטמבר. יום לאחר מכן, החיילים ההיידוקים שלו עינו ורצחו שלושה כמרים ישועים, מלכיאור גרודז'יצקי , מרקו קריצין ואישטוואן פונגרץ , שלושתם הוכרזו קדושים של הכנסייה הקתולית בסוף המאה ה-20.

ראקוצי חזר לשארושפטק כדי להיפגש עם בתלן שהגיע בראש צבא טרנסילבניה ב-17 בספטמבר. הם נסעו לקאשה שם בתלן ערכה עצרת עם סגני האצילים והעיירות של הונגריה העליונה. הצירים בחרו בראקוצי למפקד הונגריה העליונה ב-21 בספטמבר. הוא קבע את מושבו בקאשה. דרוגט שכר חיילים לא סדירים (בעיקר קוזאקים) בפולין ופרץ למחוז זמפלין ב-21 בנובמבר. ראקוצי ניסה לעצור את פלישתם, אך הוא הובס בקרב הומנה ב-23 בנובמבר. בתלן הסיר מיד את המצור על וינה ומיהר לחזור להונגריה. הוא האשים את ראקוצי בתבוסה, ותיאר אותו כמפקד צעיר וחסר ניסיון במכתב לנכבדי העיר של קאשה.

חייליו של דרוגט בזזו את אזור קאשה, אך הם לא הצליחו לכבוש את העיירה. ראקוצי הורה על גיוס הכוחות המקומיים. הקוזאקים עזבו את הונגריה לפני סוף 1619, ודרוגט הלך בעקבותיהם לפולין בתחילת 1620. צבאו של פרדיננד הטיל מצור על פרסבורג באוקטובר, אך ראקוצי מיהר לעיר ואילץ את הפולשים להסיר את המצור. עם זאת, חייליו של פרדיננד הנחילו תבוסה מכרעת לצבא הבוהמי בקרב ההר הלבן ב-8 בנובמבר. מפקד הצבא, ביקוואה , פלש להונגריה העליונה, ואילץ את בתלן להסיג את חייליו עד קאשה במחצית הראשונה של 1621. רוב האצילים ההונגרים חיפשו פיוס עם פרדיננד, אך ראקוצי נשאר נאמן לבתלן. לאחר שיריביו של בתלן השתלטו על מבצר פילק (כיום פיליאקובו בסלובקיה), ראקוצי הטיל עליו מצור באפריל, אך הוא לא הצליח להכריח את המגינים להיכנע. בתלן פתח במתקפת נגד צבאו של פרדיננד באוגוסט. ראקוצי הצטרף למערכה הצבאית והשתתף במצור על פרסבורג, אך הוא חזר למשפחתו לשארושפטק בסוף אוגוסט, רק כדי לחזור כעבור חודש לדרישת בתלן.

בתלן ופרדיננד חתמו על הסכם שלום בינואר 1622, שלום ניקולסבורג , הסכם שבמסגרתו ויתר נסיך טרנסילבניה גאבור בתלן על התואר "מלך הונגריה" בתנאי שפרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה יאשר את חוזה וינה משנת 1606, אשר העניק עצמאות לטרנסילבניה וחופש דת להונגרים בשטחי האימפריה. הסכם השלום גם אישר לבתלן לשלוט בשבעה מחוזות בהונגריה עד סוף ימיו. ג'רג' נשאר בשירותו של בתלן עד שבתלן מת בשנת 1629. את בתלן ירשה לזמן קצר אלמנתו, קתרינה מברנדבורג , ולאחר מכן אחיו, אישטוואן בתלן. אבל אחוזות טרנסילבניה פנו במהרה אל ג'רג' במקום זאת. ב-1 בדצמבר 1630, בשֶגֶשְוָואר, בחרו האחוזות את ראקוצי לנסיך; הוא שלט עד מותו ב-1648.

מלחמת טרנסילבניה-האימפריה העות'מאנית של 1636

אישטוואן בתלן , אחיו של הנסיך לשעבר, החליט להשתלט על טרנסילבניה, ולכן בינואר 1636 הוא שכנע את הפאשא של בודה חוסיין לתמוך בהדחת ראקוצי מכס השלטון, ולהיות מוכתר כנסיך טרנסילבניה בעצמו. לאחר מכן, המסדרים הטרנסילבניים ערכו פגישה בקולוז'וואר, שם הם הכריזו שהם צועקים על ראקוצי, ובמידת הצורך "המסדרים מוכנים להגן על הזכויות והחירויות של ארצם גם תוך סיכון חייהם ולקום כאחד עם כל המדינה עבור הנסיך שלהם". חוסיין פאשא שלח את צ'אוש עלי בשליחות לראקוצי, עם המסר שעל ראקוצי להיכנע לסולטאן ולהתפטר. עם זאת, ראקוצי עצר את עלי והכריז על משטר צבאי במדינה. ראקוצי שלח את אנשיו לשלזיה ולפולין כדי לגייס שכירי חרב, הזעיק את האצולה ההונגרית של טרנסילבניה, הסקלרים וההיידוקים למלחמה. בתגובה, שלח הסולטאן מוראט הרביעי 20–30 אלף חיילים טורקים נגד טרנסילבניה בראשות בקיר ביי. עם זאת, הכוחות העות'מאניים הובסו על ידי הכוחות הטרנסילבניים בסלונטה ב-6 באוקטובר, וחוסיין פאשא כששמע זאת הבין שהוא יאלץ לעשות שלום עם ראקוצי. על פי הסכם סאסווארוש (כיום אורשטייה ברומניה), הסולטאן הכיר בסמכותו המלאה של ראקוצי על טרנסילבניה, והוא העניק חנינה לבתלן. עקב כישלון המערכה, הסולטן הורה להוציא להורג את בקיר ביי והחליף את הפאשא של בודה, חוסיין. ג'רג' רקוצ'י זכה ליוקרה עצומה עם ניצחונו.

התערבות בסכסוך בין מולדביה לוואלכיה ב-1637

וסילה לופו, נסיך מולדובה רצה להשתלט על כס המלכות של ולאכיה עבור בנו יואן, ולכן בסתיו 1637 הוא תקף את מאתיי בסאראב, שליט ולאכיה שביקש עזרה מראקוצי. ראקוצ'י שלח מיד את המצביא שלו יאנוש קמני עם כמה אלפי חיילי רגלים ופרשים של סקלרים, כדי לעזור למאתיי. בנובמבר חצתה החטיבה של קמני את הרי הקרפטים המזרחיים והתאחדה עם כוחותיו של מאתיי ויחד הם דחקו את לופו חזרה למולדביה. עם זאת, השליט המולדבי לא ויתר ותקף שוב שנתיים לאחר מכן, אך מאתיי הביס אותו שוב ליד בוקרשט בעזרת פרשים מטרנסילבניה שנשלחו על ידי ראקוצי ב-6 בדצמבר 1639. בתמורה לתמיכתו של ראקוצי, נאלץ מאתיי לשלם לו 5,000 טאלרים וסוס אחד מדי שנה. כך הפכה ולאכיה לוואסל של טרנסילבניה.

מלחמת שלושים השנים

ב-1644 ראקוצי התערב במלחמת שלושים השנה, והכריז מלחמה על פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הוא יצר קשר עם שגרירי שוודיה וצרפת כדי להחליש את שלטון ההבסבורגים יחד. הוא כבש את כל הונגריה העליונה עם המתקפה שנפתחה בפברואר אותה שנה, והאנשים שם תמכו בו ורבים הצטרפו אליו. במרץ צעד ראקוצי בניצחון לתוך קאשה, בירת האזור. כנגדו שלח פרדיננד את הגנרלים הגרמנים גץ ופוכהיים להונגריה, ומיקלוש אסטרהאזי הצטרף לחיילים גרמניים עם הונגרים הנאמנים לקיסר. הצבא הקיסרי כלל 25 אלף איש. צבא זה הביס את צבא טרנסילבניה בגלגוץ והרג את מפקדו, ג'רג' קפוצאי. ראקוצי יזם נסיגה טקטית דרומה והשאיר את מצביאו ראותי אורבן עם 3,000 איש בקאשה. צבא הבסבורג הגיע לעיר ב-6 ביוני והחל לצור עליה, אך לא הצליח לכבוש אותה. בינתיים, הנסיך שלח לשם את יאנוש קמני עם 15,000 איש, וקמני קטע בהצלחה את קווי האספקה, והסב אבדות משמעותיות לצרים על ידי פשיטה של פרשים. גץ נאלץ לסגת מקאשה לאחר מצור בן 11 ימים, אולם קמני דבק בעקבותיהם, ותקף את העורף שלהם בשומוש ב-26 ביוני, והביס אותו לחלוטין. הכוחות ההונגרים צעדו וכבשו עיירות כמו סנדרה ואפרייש בקיץ. עד סוף הסתיו כבש ראקוצי גם את רוב הונגריה התחתונה, ובחורף עצרו שני הצדדים את המלחמה.

בתחילת 1645 נמשכו הפעולות הצבאיות וראקוצ'י וצבאו השתלטו על נאג'סומבט ויצרו קשר עם הגנרל השוודי לנארט תורסטנסון במטרה לבצע מבצע נגד וינה. עם זאת, האדון העליון הנומינלי שלו, הסולטאן העות'מאני, הורה לו לסיים את המערכה. למרות זאת, ראקוצי המשיך במערכה שלו וביוני חצה את גבול מוראביה, הצטרף אישית לצבא השוודי במצור על ברנו לצעדה צפויה נגד וינה. באותה תקופה פרצה מגפת דבר בהונגריה, והוא הבין שזה הרגע הנכון לעשות שלום עם היריב. שביתת הנשק נחתמה ב-22 באוגוסט, וגיבוש נקודות השלום עם השליחים הקיסריים, וכעבור 4 חודשים הם חתמו עליהן בלינץ.

ב-16 בדצמבר 1646 נחתם שלום לינץ, שחיזק עוד יותר נקודות שלום חשובות. 7 מחוזות (הונגריה עילית) סופחו לטרנסילבניה, ולאחר מותו של ראקוצי, למעט שניים, הם חזרו להבסבורגים, ראקוצי קיבל גם את הערים טוקאי, רגץ, אצ'ד ועוד, שגם הם עברו בירושה לצאצאיו. חוזה השלום הכיר גם בחופש הדת בממלכת הונגריה, שחל גם על צמיתים. והכנסיות הפרוטסטנטיות שהוחרמו שם נפתחו מחדש. ראקוצי חזר לטרנסילבניה מרוצה, כי הוא לא רק ביסס את השפעתה של טרנסילבניה אלא גם את האוטונומיה של ממלכת הונגריה נגד השלטון ההבסבורגי.

ג'רג' ראקוצי הראשון ואשתו ז'וז'אנה לוראנטפי

משפחה

ג'רג' ראקוצי היה נשוי לז'וז'אנה לוראנטפי. נולדו להם ארבעה בנים:

• סמואל (1617–1618)
• ג'רג' ראקוצי השני (1621–1660)
• ז'יגמונד ראקוצי (1622–1652), שנישא להנרייטה מריה מפפאלץ
• פֶרֶנְץ (1624–1632)

לקריאה נוספת

• Hangay, Zoltán (1987). Erdély választott fejedelme: Rákóczi Zsigmond [Elected Prince of Transylvania: Sigismund Rákóczi]. Zrínyi Kiadó. ISBN 963-326-363-8.
• Nagy, László (1984). A "bibliás őrálló" fejedelem: I. Rákóczi György a magyar históriában [The "Bible-reader and Guarding" Prince: George I Rákóczi in Hungarian Hitoriography]. Magvető Kiadó. ISBN 963-14-0204-5.
• Parker, Geoffrey (1987). The Thirty Years' War. Routledge. ISBN 0-415-15458-8.
• Péter, Katalin (1981). "A három részre szakadt ország és a török kiűzése (1526–1605)". In Benda, Kálmán; Péter, Katalin (eds.). Magyarország történeti kronológiája, II: 1526–1848 [Historical Chronology of Hungary, Volume I: 1526–1848] (בהונגרית). Akadémiai Kiadó. pp. 361–430. ISBN 963-05-2662-X.
• Péter, Katalin (1994). "The Golden Age of the Principality (1606–1660)". In Köpeczi, Béla; Barta, Gábor; Bóna, István; Makkai, László; Szász, Zoltán; Borus, Judit (eds.). History of Transylvania. Akadémiai Kiadó. pp. 301–358. ISBN 963-05-6703-2.
• Szilagyi, Sandor(1893) Elsö Rákóczy György, 1593-1648. Magyart Történelmi Társulat, Budapest 482 p Sándor Szilágyi, Elsö Rákóczy György, 1593-1648, Budapest Magyar Történelmi Társulat, 1893
• Várkonyi, Gábor (2012). "I. Rákóczi György". In Gujdár, Noémi; Szatmáry, Nóra (eds.). Magyar királyok nagykönyve: Uralkodóink, kormányzóink és az erdélyi fejedelmek életének és tetteinek képes története [Encyclopedia of the Kings of Hungary: An Illustrated History of the Life and Deeds of Our Monarchs, Regents and the Princes of Transylvania] (בהונגרית). Reader's Digest. pp. 218–221. ISBN 978-963-289-214-6.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'רג' ראקוצי הראשון בוויקישיתוף

• ג'רג' ראקוצי הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הקודם: קתרינה מברנדבורג

נסיך טרנסילבניה

הבא: ג'רג' ראקוצי השני