דלקות הוושט

דלקות הוושט

תחום	גסטרואנטרולוגיה
טיפול	דקסלנסופרזול pantoprazole sodium sucralfate דנוסומאב פנטופרזול לנסופרזול אומפרזול אזומפרזול
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D004941
סיווגים
ICD-11	DA24

דלקות הוושט או אסופגיטיס (באנגלית: Esophagitis) יכולות לנבוע מסיבות שונות. באופן כללי דלקות של הוושט מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות:

1. דלקת פפטית של הוושט - נגרמת לרוב על ידי חזרה (רפלוקס) של תוכן הקיבה לוושט.
2. דלקת זיהומית של הוושט - נגרמת כתוצאה מפתוגנים שונים, כגון קנדידה, וירוסים שונים כגון הרפס, נגיף ה-CMV וה-varicella.
3. דלקת כימית של הוושט - לרוב הגורם הוא שתיית חומרי ניקוי כגון אקונומיקה המאופיינים בבסיסיותם.

דלקת פפטית של הוושט

הדלקת השכיחה ביותר של הוושט היא זו הנגרמת כתוצאה מרפלוקס של תוכן הקיבה לוושט. זוהי דלקת שכיחה בעולם המערבי, והיא מאופיינת במצב ההפוך מאכלזיה של הושט, הסוגר התחתון של הוושט לא נסגר וכתוצאה מכך יש הפרשה של חומצה ופפסין מהקיבה אל הוושט עצמו. מצב זה נקרא רפלוקס קיבתי ושטי או GER - Gastro Esophageal Reflux. הסיבות לחוסר הסגירה של הסוגר (הספינקטר) התחתון של הוושט, יכולות להיות כתוצאה למשל מקיומו של בקע, Hiatal hernia, מצב בו הסוגר נמצא במיקום לא נכון, או למשל במצבים בהם יש היצרות של סוגר הקיבה, stenosis of pylorus, בגלל הצטלקויות ופיברוזיס בקיבה עצמה, המביא ללחץ מוגבר על הקיבה. הלחץ יכול להיגרם גם במצבים כגון הריון או אצל אנשים שמנים מאוד, או בעת אכילת ארוחות גדולות. מאורעות של GER, כשהם ממושכים, הופכים לפתולוגיים ומוגדרים כ - GERD - Gastro Esophageal Reflux Disease.

תמונה היסטולוגית של GERD

ניתן לראות כי הרירית בוושט היא אדומה וגדושה בדם (היפרמיה), עם התכייבויות (כיבים). לאחר מכן, במידה והתופעה ממשיכה זמן רב, ניתן לראות היצרות (סטריקטורה) של האזור בגלל הדלקות החוזרות. ישנם שינויים היסטולוגיים אשר ייחודיים ל-GERD והם:

1. התעבות של האפיתל יחד עם פפילומטוזיס (פפילות עמוקות ועוברות 50% מעומק האפיתל)
2. השכבה הבזאלית של תאי האפיתל מתעבה וכוללת יותר משלוש שכבות של תאים בזאליים עם ריבוי של תאים בזאליים.
3. הימצאותם של תאי דלקת בתוך האפיתל ובתוך שכבת הרירית המיוחדת של הוושט (לימפוציטים, תאי פלסמה, אאוזינופילים).

טיפול קליני

הטיפול הוא הסמכת האוכל (הפיכת האוכל לסמיך יותר) כדי להוריד את מינון ההקאה. ניתן להשתמש בחוסמי קולטנים להיסטמין (כגון רניטידין) או תרופות החוסמות את משאבת המימן (אומפרזול) במקרים של אזופגטיס קשה.

סיבוכים

הסיבוכים העיקריים של GERD הם התפתחות של ושט על שם ברט, Barrett's esophagus, מצב בו הרירית של הוושט הופכת בהדרגה להיות דומה לרירית הקיבה (אפיתל עמודי המפריש ריר), ויכול להתפתח כיב פפטי או אף מצב של היווצרות קרצינומה. למעשה, רוב הקרצינומות של הוושט הן על רקע של תסמונת בארט.

דלקת זיהומית של הוושט

דלקת זיהומית של הוושט יכולה להתפתח כתוצאה מקיום אבצס (מורסה) הנוצר בלוע האחורי, כתוצאה מבליעת גופים זרים וכן כתוצאה מזיהומים כגון קנדידה, הרפס וכו'. זיהום על ידי קנדידה נפוץ אצל חולים לאחר השתלה, או חולי איידס, מחלות ממאירות וטיפול כימותרפי. הזיהומים השכיחים בילדים הם בעיקר זיהומים פטרייתיים. לרוב מופיע כאב בעת בליעה ולפעמים חום.

1. אסופגיטיס קנדידיאלית - נראה יותר אצל מבוגרים ומדוכאים חיסונית. ניתן לראות קרומים לבנים על שטח האפיתל. הקרומים הם עם גרנולוציטים המאוחדים בין מקלות הקנדידה.
2. אסופגיטיס ויראלית - בעיקר אצל אנשים עם החלשה של מערכת החיסון- נגיפי CMV, הרפס, לרוב עם התכייבויות, וכן עם גופיפי הסגר בתוך התאים (אופייני ל-CMV) או תאי ענק נוקלאוטידים (אופייני להרפס, ע"ש cowdry).

דלקת כימית של הוושט

דלקת כימית של הוושט נגרמת לרוב כתוצאה משתיית חומרי ניקוי, בדרך כלל בסיסיים עם pH מעל 10. בשלב הראשון מופיעה נפחיות, דלקת של הוושט ודיספאגיה (קושי בבליעה), שעוברות תוך 2-4 שבועות. לעיתים יש פסק זמן של שבועות עד חודשים בהם אין תסמינים קליניים, עד שנוצרות סטריקטורות (היצרויות). התמונה הקלינית תלויה בכמות החומר ובסוגו. יכול להיווצר נקב בוושט או מדיאטיניטיס (דלקת של המדיאסטינום). לעיתים נשארות צלקות אשר עלולות לאחר שנים להפוך לקרצינומה.

דלקת הוושט כתוצאה מהקרנה

דלקת של הוושט כתוצאה מהקרנה או Radiation esophagitis היא אצל אנשים שמקבלים הקרנה בגלל גידולי שד או גידולי מדיאסטינום. בעקבות ההקרנה, על גבי הדלקת עצמה יכולה להתפתח קרצינומה. השינויים ההיסטולוגיים הם מוקוזה אטרופית עם פיברוזיס בסאבמוקוזה, שינויים קשים בתוך כלי הדם, התנפחות של תאי אנדותל הסותמים את החלל ואיסכמיה של מוקוזה.

דלקת הוושט כתוצאה מבליעת כדור

דלקת הוושט כתוצאה מבליעת כדור נגרמת כאשר כדור שנבלע נתקע בחלל הוושט. מקובל לייחס זאת להרגלי נטילת כדורים גרועים כגון: נטילת כדורים ללא כמות שתייה מספקת או שכיבה מיד לאחר נטילת הכדור. המיקום השכיח ביותר בו הכדור נוטה להיתקע הוא בחלק האמצעי של הוושט קרוב לאזור בו אבי העורקים או הפיצול של הקנה חולפים על פני הוושט. לחץ של מבנים אלו יכול לחסום את מעבר הכדור במורד הוושט. מאז הדיווח הראשון בשנת 1970, למעלה מ-1000 מקרים של דלקת הוושט כתוצאה מבליעת כדור דווחו בספרות הרפואית הכוללים מגוון רחב של סוגי כדורים.

תסמינים אופייניים למצב זה הם הופעה פתאומית של כאב בחזה וכאבים בבליעה. הכאב עשוי להעיר משינה ומתפתח תוך שעות מנטילת הכדור. באנדוסקופיה ניתן לראות סימני דלקת ובהדמיית CT לעיתים ניתן לראות עיבוי של דופן הוושט. בדרך כלל המצב חולף תוך ימים עד שבועות אך התסמינים עשויים להמשך חודשים ובמקרים קשים תתפתח היצרות של הוושט. לא ידוע על טיפול המזרז את תהליך הריפוי אך מקובל לטפל בתרופות נוגדות רפלוקס כדי להקל על הגירוי. במקרה של היצרות יש לטפל באמצעות הרחבה כירורגית.

ראו גם

• דלקת ושט אאוזינופילית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דלקות הוושט בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.