דניס פרוקופנקו
.jpg) | |
| לידה |
27 ביוני 1991 (בן 33)  |
|---|---|
| מדינה |
אוקראינה |
| השכלה |
האוניברסיטה הלאומית של קייב לבלשנות |
| בן או בת זוג |
Kateryna Prokopenko |
| השתייכות |
המשמר הלאומי של אוקראינה |
| דרגה |
לוטננט קולונל, פודפולקובניק, מייג'ור |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| עיטורים | |
| |
  | |
דניס פרוקופנקו (באוקראינית: Прокопенко Денис Геннадійович), שנולד ב-5 באוקטובר 1991, בקזחסטן, עומד בראש המשמר הלאומי של אוקראינה ושל רגימנט אזוב במלחמה על העיר מריופול, באוקראינה.
פרוקופנקו הוא ממוצא (דרך סבו) קרלי. פרוקופנקו, שחבריו פונים אליו בשם ראדיס (Radis), למד בלשנות באוניברסיטת קייב והוסמך להיות מורה לאנגלית. בתקופת הלימודים הוא עסק גם בספורט. הוא נודע תחילה כמנהיג האולטראס של דינמו קייב ובהצטרפותו להתארגנות אזוב, המקושרת לעליונות לבנה ולסמלים נאציים. החל מ-2014 נלחם במסגר אזוב וב-2017 קיבל את הפיקוד על היחידה.
בשנת 2019, קבוצה של חברי סנאט אמריקאי לרבות היהודייה אליסה סלוטקין ביקשה ממזכיר המדינה של ארצות הברית לסווג את רגימנט אזוב כארגון טרור זר[1]. היא טענה כי הקבוצה "משתמשת באינטרנט כדי לגייס חברים חדשים ואז מקצינה אותם להשתמש באלימות כדי להשיג את האג'נדה הפוליטית של הזהות הלבנה שלהם".
עם זאת, לאחר תחילת המלחמה באוקראינה, התקשורת המערבית נמנעה מלהתייחס לקבוצה זו כקבוצת טרור. CNN אפשרה לפרוקופנקו לדבר על "התקפות רוסיות אכזריות" נגד מריופול. פרוקופנקו ויחידת אזוב עומדים במרכז תביעתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין לדה-נאציפיקציה של אוקראינה ומשום כך האתרים האוקראינים מחקו את ההתייחסויות אליהם[2].
פרוקופנקו היה בין מפקדי גדוד אזוב בעת המצור הרוסי על מריופול וב-20 במאי 2022 נכנע לצבא הרוסי. כעבור כמה ימים אשתו אישרה שהוא התקשר אליה טלפונית מהשבי. ב-21 בספטמבר שוחרר מהשבי לפי אחד מההסכמים לחילופי שבויים בין רוסיה ובין אוקראינה. שחרורו הותנה בכך שיישאר בטורקיה עד סיום המלחמה.
ב-8 ביולי 2023 הודיע זלנסקי על חזרתו של פרוקופנקו לאוקראינה. באוגוסט 2023 פורסמו הודעות על חזרת פרוקופנקו לחזית הלחימה[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דניס פרוקופנקו, ברשת החברתית פייסבוק