הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה | ||
| שפה נפוצה | פורטוגזית | ||
| עיר בירה |
ליסבון 38°42′N 9°11′W / 38.700°N 9.183°W (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| רשות מחוקקת |
קונגרס  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | מהפכת אוקטובר בפורטוגל | ||
| תאריך | 5 באוקטובר 1910 | ||
| פירוק | הפיכה צבאית | ||
| תאריך | 28 במאי 1926 | ||
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} ממלכת פורטוגל | ||
| ישות יורשת |
 הדיקטטורה הלאומית | ||
| שטח בעבר | 92,391 קמ"ר (נכון ל־1911) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 5,969,056 (נכון ל־1911) | ||
  | |||
הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה (בפורטוגזית: República Portuguesa) התקיימה במשך 16 שנים, מהפיכתה של פורטוגל לרפובליקה בשנת 1910, עד להקמת הדיקטטורה הלאומית בשנת 1926.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1908 נורו למוות המלך קרלוש הראשון ובנו לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל בידי מתנקשים בכיכר המסחר (Praça do Comércio) שבליסבון. המלך החדש, מנואל השני, מנה את ראש הממשלה של אביו, ז'ואאו פרנקו, בין החולקים באשמה בהתנקשות. ז'ואאו פרנקו הודח, אך המלך לא הצליח לשקם את דימוי המונרכיה בעיני העם. בשנת 1910 הוכרזה פורטוגל כרפובליקה, והמלך יצא לגלות בבריטניה.
לאחר ההפיכה בליסבון, בא הקץ למונרכיה והוקמה רפובליקה פרלמנטרית, ששרדה בין השנים 1910 [1]–1926. תומכי הרפובליקנים היו בגדר מיעוט אורבני במדינה בה אוכלוסייה כפרית בעיקרה, ורק לגברים יודעי קרוא וכתוב הוענקה זכות בחירה. בתקופה זו שררה אי-יציבות רבה במערכת הפוליטית - בפרק זמן של 16 שנים שלטו 9 נשיאים על 45 ממשלות. במרכז המערכת הפוליטית היה הפרלמנט ומליאתו הייתה זו שבחרה בנשיא הרפובליקה. כוחו של הנשיא היה מוגבל ויכולתו לתווך בין הסיעות השונות הייתה מועטה. מערכת המפלגות הייתה מפוררת, ושלטו ממשלות עם גיבוי מועט של הפרלמנט. אחת מסיעות המפלגה הרפובליקנית הפורטוגזית, "הדמוקרטים" ("Os Democráticos) שבהנהגת אפונסו קוסטה, הובילה את המערכת הפוליטית ושלטה גם במערכת המנהלית, ובאמצעות קסיקיזם (caciquismo), אף במנהל מערכת הבחירות. יתר הסיעות הרפובליקניות פנו לדרך של התקוממות, ושאפו להשתלט על הגה השלטון, בדומה לתומכי המונרכיה. רבו מאוד הקנוניות והניסיונות להפיל את השלטון. המשטר היה חלש ויישם ברישול מדיניותו, שנשלטה במידה רבה בידי הכנסייה (שהמשטרה היה נגד[2]), ובכך בא לידי עימות עימה וגם עם האוכלוסייה הכפרית.
פורטוגל השתתפה במלחמת העולם הראשונה (1914–1918). הקריסה בסחר הימי, והשימוש בכוחות צבא במלחמה, גרמו לבעיות רבות בחברה ובכלכלה של פורטוגל. האינפלציה דהרה והאספקה של חומרי גלם ומזון הייתה מקוטעת ודלה. בתנועת העובדים, אותה הוביל ארגון האנרכו-סינדיקליסטים לא ראו ברפובליקה גוף המייצג את עניינם, ועל כן נקטו בפעולות מחאה, כגון ריבוי שביתות, ואף פנו לאלימות פוליטית. מטרת ההפיכה שביצע סידוניו פאיש ב-1917 הייתה הקמת רפובליקה נשיאותית, תוך שילוב תומכי המונרכיה והקתולים. עם חלוף שנה, נרצח פאיש ובראשית שנת 1919 פרצה מלחמת אזרחים מוגבלת היקף בין תומכי המונרכיה לתומכי המשטר הרפובליקני, שבעקבותיה הוחזרה על כנה החוקה של 1911. המערכת השלטונית הזו שרדה במשך 8 שנים ונדרשה להתמודד עם בעיות חברתיות לא מעטות וכן עם התקוממויות וניסיונות הפיכה. ב-1926 ביצעו אנשי צבא הפיכה וכפו על פורטוגל דיקטטורה צבאית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ David Ferreira, História política da primeira república Portuguesa: 1915-1917, Livros Horizonte, 1981. (בBrazilian Portuguese)
- ^ Payne, A history of Spain and Portugal (1973) 2: 559