זהבה כספי

זהבה כספי

לידה	19 במאי 1945 (בת 79) אוזבקיסטן
שם לידה	רוזנשר
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית
בן או בת זוג	אריה כספי

זהבה כספי (נולדה ב-19 במאי 1945) היא חוקרת ספרות עברית ותיאטרון ישראלי, פרופסור חבר בדימוס במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. מרבית מחקריה עוסקים ביחסים המורכבים שבין ייצוגו של הפוליטי-חברתי לבין היבטים אסתטיים, ספרותיים ותיאטרוניים. ספרה הראשון "היושבים בחושך" (2005) עוסק בניסיון לבחון את רכיביה של הזהות האנושית ואת טיבה של החוויה הקיומית החנוך-לוינית. ספר זה ופרסומים נוספים מיצב אותה כאוטוריטה ליצירתו הדרמטית של חנוך לוין.

קורות חיים

נולדה באוזבקיסטן לשושנה (רוז'ה) ולאברהם רוזנשר נמלטו מפולין במלחמת העולם השנייה לאוזבקיסטן שם הכירו ונישאו. עם תום המלחמה שבו לפולין שם נולדה אחותה, לימים הסופרת ציפורה דולן.

במאי 1950 עלתה המשפחה לישראל. תחילה שהו במחנה העולים "שער העלייה" ומשם עברו לרמלה. מורתה של כספי בכיתה א' הייתה שולמית אלוני. לאחר שנתיים עברו לשכונת עולים בחולון שם למדה בתיכון קוגל במגמה ספרותית.

ב-1963 החלה את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לספרות ולמדעי המדינה. עם סיום הלימודים החלה לעבוד כמורה. ב-1972 עברה להתגורר ברחובות, בה לימדה במשך 30 שנה בתיכון "קציר". במהלך שנים אלה שימשה גם כרכזת שכבה וכמחליפה של מנהלת החטיבה העליונה. בנוסף שימשה כמדריכה בספרות למורי החטיבה העליונה וכמדריכה בפרויקט "הערכה חלופית" מטעם משרד החינוך.

ב-1993 שבה ללימודים באוניברסיטה העברית וסיימה בהצטיינות תואר שני בספרות עברית. נושא עבודת ה- M.A. היה "מבנה ופירוק: הכוח המדומה במחזות המוקדמים של חנוך לוין". ב-1996 המשיכה לתואר שלישי, במסגרתו כתבה דוקטורט בנושא "בתוך המרחב הצר: סובייקט, זהות וקיום בדרמה של חנוך לוין" וסיימה בהצטיינות ב-2001. במהלך שנים אלה עבדה כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשלוחה שלה ברחובות בחוג לספרות עברית ובחוג לחינוך, במחלקה להכשרת מורים.

ב-2002 התקבלה כמרצה מן המניין במחלקה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בה לימדה עד יציאתה לגמלאות ב-2013. במקביל, במהלך 10 שנים שימשה כעורכת של "מכאן: כתב עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית". ב-2012 הוענק לה תואר פרופסור חבר.

החל מ-2005 כספי נמנית עם חברי הוועד המייסד וההנהלה הציבורית של "בית הספר למשחק ע"ש גודמן" בבאר שבע. היא חברה בוועדת הרפרטואר בתחום התיאטרון של "סל תרבות ארצי" של החברה למתנ"סים ומשרד החינוך, וכן חברה ב"מועצה המדעית של האגודה לקידום חקר התיאטרון". בנוסף, שימשה כיו"ר ועדת "פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה" של עיריית תל אביב לשנת 2008.

ב־2015 נבחרה ליושבת הראש של ועדת הרפרטואר של סל תרבות בתחום התיאטרון.

במהלך לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים הכירה את אריה כספי לימים פובליציסט ובעל טור בעיתון "הארץ" בנושאי חברה וכלכלה. הם היו נשואים מ-1966 עד פטירתו לאחר מאבק ארוך שנים במחלת הסרטן ב-2003. בנם שי כספי הוא ד"ר לפיזיקה תאורטית ובתם גלית כספי היא סמנכ"לית בעמותה "אייסף". מאז 1985 מתגוררת כספי במזכרת בתיה.

בריאיון לנרי ליבנה סיפרה כספי על הקשר בין פטירת בעלה ושני הוריה לבין העיסוק ביצירתו של חנוך לוין:

אנשים שואלים אותי, ובצדק, איך אחרי שהיה לי כל כך הרבה מגע עם המוות והגסיסה אני יכולה לעסוק בנושאים האלה גם באופן מקצועי, ואנשים לא מבינים איך יכול להיות ששאבתי נוחם מהעיסוק בנושא הזה. שאלתי גם את עצמי למה זה מנחם אותי, והתשובה היא שמאוד נטיתי לקבל את התפישה של קאמי, שלפיה אנחנו צריכים לחזק את המודעות שלנו אל המוות ולחיות את החיים שלנו כאילו המוות עומד להרגנו בכל יום, אבל ההתמודדות שלי עם המוות סביבי הוכיחה לי שנקודת המוצא של קאמי אמנם מאוד נכונה, אבל הממד ההרואי שהוא מעניק למלחמה במוות איננו קיים. חנוך לוין באמת לא נותן שום ממד הרואי למוות. לוין שואל למה האדם כל כך רוצה לחיות, בכל מצב, גם אחרי שמסרסים אותו וקוטעים את אבריו אחד אחד כמו ב'הוצאה להורג', וגם לאחר שמפשיטים אותו מכל דבר שהוא כמו ב'יסורי איוב'. אנשים רוצים לחיות.

הדבר השני שבגללו יכולתי להתנחם מהעיסוק בחנוך לוין זאת העובדה שאתה לא יכול להיות באמת עם מישהו אחר במותו, אתה לא יכול להיות לידו ולעשות משהו חוץ מאשר להיות עד. מול המוות אתה רק יכול לעמוד ולהתבונן, אתה יכול להיות אתם אבל אתה לא יכול לעמוד במקום שבו הם עומדים. ב'ההולכים בחושך', המספר אומר להולך: כשאתה חיפשת קנטונים שווייצריים, אמא שלך מתה ואתה לא היית. שכשהאנשים שאנחנו אוהבים מתים אנחנו לא יכולים באמת להיות אתם. אנחנו יכולים לכל היותר להיות עדים. מכאן נובעת הכתיבה של חנוך לוין ומכאן נובע גם העניין שלי בו.

ספרים

• "היושבים בחושך: עולמו הדרמטי של חנוך לוין – סובייקט, מחבר, צופים", הוצאת כתר, ירושלים, (2005) [תורגם לפולנית על ידי הוצאת אוניברסיטת ורשה ב-2008]. הספר היה ראשון בסוגו בפרספקטיבה המקיפה והכוללת שהוא מציע על כל היצירה הדרמטית של חנוך לוין. מאז התפרסם בעברית הפך הספר לאוטוריטטיבי בכל נוגע למחזאי חשוב זה, ומצוטט בספרים ובמחקרים שנושאם תיאטרון. אחד מפרקי הספר תורגם לאנגלית ופורסם באחד מכתבי העת לחקר התיאטרון המובילים Theatre Research International TRI שיוצא לאור בקיימברידג'.
• "הנה ימים באים: אפוקליפסה ואתיקה בתיאטרון הישראלי", בהוצאת אסף-מחקרים של אוניברסיטת תל אביב וספרא (2013) בוחן את הזיקות בין השואה מחד, והאוטופיה הציונית, מאידך, לבין חזון אחרית הימים בתיאטרון הישראלי (בספר נידונים מחזאים כמו יוסף מונדי ויהושע סובול), על רקע אירועים מרכזיים בהיסטוריה היהודית והישראלית.
• "צפייה חוזרת: עיון מחודש במחזאות מקור", הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון (2013), בעריכה משותפת עם פרופ' גד קינר. האסופה כוללת 22 מאמרים שדנים ב-25 מחזאים ו-32 מחזות, פרי מחקריהם של טובי החוקרים בארץ בתחומי חקר התיאטרון, המופע והספרות העברית.

מאמרים מרכזיים בעברית

• (2005) "'זה כמו קלידוסקופ, לך תחזיק דבר חיוני, ממשי בתוך משחק הצבעים הזה': פואטיקה של פסטיש במחזה 'הנסיכה האמריקאית' לנסים אלוני", על מלכים, צוענים ושחקנים: מחקרים ביצירתו התיאטרונית של נסים אלוני, נורית יערי (עורכת), הוצאת מכון פורטר והקיבוץ המאוחד, עמ' 110–121.
• (2005) "החיבור בין אלה שאין להם מה לומר ובין ההמונים שאינם מדברים - ז'אן בודריאר: על תרבות תקשורתית בעולם של הדמיות", מכאן: כתב עת לספרות ותרבות יהודית וישראלית, כרך ו' דצמבר 2005/חורף תשס"ו, עמ' 143–167.
• (2008) "'הפטריוט' בשירותה של 'מלכת אמבטיה' – מלחמת ששת הימים ביצירתו של חנוך לוין", ישראל, חוברת 13, אביב תשס"ח, עמ' 249–266.
• (2010) מקומו של האחר : יצר ויצירתיות בדרמה של א"ב יהושע", בתוך: מבטים מצטלבים: עיונים ביצירת א"ב יהושע, אמיר בנבג'י, ניצה בן-דב וזיוה שמיר (עורכים), הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 453–468.
• (2010) הנרטיב האפוקליפטי ובניין האומה במחזה "מושל יריחו", תיאוריה וביקורת 36, אביב 2010, עמ' 200-185.
• (2011) מרחב-זמן בשירה הלירית העברית במעברי הדורות", הספרות והחיים: פואטיקה ואידאולוגיה בספרות העברית החדשה, איריס פרוש, חמוטל צמיר וחנה סוקר-שווגר (עורכות), הוצאת כרמל, עמ' 363–380.
• (2013) "היסטוריה של פורענויות ומיתוס הקורבן", בתוך: זהבה כספי וגד קינר (עורכים), צפייה חוזרת: עיון מחודש בדרמת מקור, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמ' 97–116.
• (2013) "'איך זה שאינכם מפרשים את הזמן הזה?!' החורבן ההיסטורי ו'הזמן העכשווי' בסינדרום ירושלים מאת יהושע סובול", הספרות והחיים: פואטיקה ואידאולוגיה בספרות דפים למחקר בספרות 19, עמ' 96–127.
• (2014) "אפוקליפסה, מרחב וזהות במושל יריחו והמשיח מאת יוסף מונדי", מחקרי ירושלים בספרות עברית כז', הוצאת מאגנס, תשע"ד/2014, עמ' 205–232.

מאמרים נבחרים באנגלית

• (2007) “A Lacerated Culture, a Self-Reflective Theater: The Case of Israeli Drama,” in Bernhard Greiner and Gerhard Fischer (eds.), The Play within a Play, Rodopi, pp. 189-200.
• (2007) ֿ“Sources of Pleasure in the Theatre of Hanoch Levin,” Theatre Research International, Vol. 32 No. 3, pp. 263–277 doi:10.1017/s0307883307003100
• (2008) “Structure and Language in a Multicultural Jewish Immigrant Society: Yosef Haim Brenner’s Plays,” Assaf, Studies in the Theater, Special Issue on Jewish Theater, pp. 89-100.
• Zahava Caspi, Trauma, Apocalypse, and Ethics in Israeli Theater, CLCWeb: Comparative Literature and Culture 14, 2012-03-01 doi: 10.7771/1481-4374.1870.
• (2013) “Black Rain: The Apocalyptic Aesthetic and the Spectator’s Ethical Challenge in (Israeli) Theater,” SubStance, Vol. 42, No. 2, pp. 141-158.

קישורים חיצוניים

• זהבה כספי, ברשת החברתית פייסבוק
• אמוץ גלעדי, המוות נוכח בכל במלוא עליבותו, ללא האמונה המנחמת בייעוד שמעבר לחיים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2005
• זהבה כספי, "הנה העולם. הנה שולחן, כיסא, עץ, שמים! ואיפה אני?!", באתר הארץ, 20 בפברואר 2006
• זהבה כספי, "היושבים בחושך", באתר "גוגל ספרים"
• זהבה כספי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• "צפייה חוזרת", על הספר באתר לקסיקון הספרות החדשה
• זהבה בת אברהם כספי (1945-), דף שער בספרייה הלאומית