חאנבאליק
חאנבאליק או יואן דאדו (בסינית: 元大都, במונגולית: ᠻᠠᠨᠪᠠᠯᠢᠺ) הייתה בירת שושלת יואן, המרכז העיקרי של האימפריה המונגולית שנוסדה על ידי קובלאי חאן במקום שניצבת העיר בייג'ינג, בירת סין הנוכחית. ממנה ניהלו ישירות את אזור המרכז של אימפריית יואן (שכלל את בייג'ינג, המפרץ, שאנדונג, שאנשי, וחלקים מהנאן ומונגוליה הפנימית). משם הכתיבו את המדיניות לשאר המחוזות. קובלאי וממשיכיו טענו גם לעליונות על האימפריה המונגולית כולה: אם כי בפועל האימפריה המאוחדת כבר התפצלה למספר ממלכות בעקבות מותו של מונגקה חאן (אחיו וקודמו של קובלאי) בשנת 1259.
השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם "חאנבאליק" מקורו בשילוב המילים khan ו-balik במונגולית ("עיר" ו-"יישוב קבע", בהתאמה): "עיר החאן".[1] השילוב הלשוני הזה היה למעשה בשימוש בקרב הטורקים והמונגולים המזרחיים בהתייחסות לקיסרי ג'ין. השילוב נכתב באופן מסורתי כמו קמבלוק באנגלית, לאחר איותו בספרו החדש של רוסטיקלו דה פיזה על מסעותיו של מרקו פולו. (בספר המסעות משתמשים גם באיות Cambuluc ו־Kanbalu.)
השם דאדו, שתועתק בעבר טא-טו, הוא תעתיק של השם הסיני 大都 (פין-יין: Dàdū) ופירושו - הבירה הגדולה. המונגולים כינו גם את העיר Daidu,[2] שהייתה תעתיק ישירות מהסינים.[3] בסינית המודרנית מכונה יואן "דאדו", כדי להבדיל אותה מערים אחרות שנשאו שמות דומים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'ונגדו, "הבירה המרכזית" של שושלת יורצ'ין ג'ין, שכנה באתר סמוך, בהווה היא חלק ממחוז שינג'נג. האתר נהרס על ידי ג'ינגיס חאן בשנת 1215 כאשר החצר המלכותית בג'ין החלה לשקול לעבור דרומה למקום בר הגנה טובה יותר כמו קייפונג. המטבעה הקיסרית שהוקמה בשנת 1260 ואחראית על הדפסת שטרות הנייר יואן, שכנה ככל הנראה בנג'ינג הסמוכה עוד לפני הקמת הבירה החדשה.[4]
בשנת 1264 ביקר קובלאי חאן בארמון הדנינג באי ג'ייד באגם טאי והיה מוקסם מהאתר, ותכנן את בירתו שתבנה סביב הגן. האדריכל והמתכנן הראשי של הבירה היה ליו בינג-ג'ונג,[5][6] ששימש גם כמפקח על בנייתו.[7] גם תלמידו גו שוג'ינג והאדריכל איכטיאר אלדין המוסלמי היו מעורבים.[8]
בניית חומות העיר החלה באותה שנה, בעוד הארמון הקיסרי הראשי נבנה משנת 1274 ואילך. העיצוב של חאנבליאק פעל לפי מספר כללים שהוגדרו בקלאסיקה הקונפוציאנית, כולל "תשעה צירים אנכיים ואופקיים", "ארמונות מקדימה, שווקים מאחור", "פולחן אבות משמאל, פולחן אלוהי מימין". המתחם היה רחב בהיקף, היה קפדני בתכנון ובביצוע, ומושלם בציוד.
שנה לאחר הקמתה של שושלת יואן בשנת 1271, קובלאי חאן הכריז על העיר את בירתה בשם דאדו אף על פי שהבנייה לא הושלמה במלואה עד 1293. מושבו הקודם בשנגדו הפך לבירת הקיץ.[9]
כחלק ממדיניות הסובלנות הדתית של הקיסר הגדול, היו בח'אנבאליק בתי פולחן שונים, בין השאר גם מקום מושבו של הנציגות הקתולית של חאנבאליק משנת 1307 עד 1357 . שנפתחה שוב ב־1609 בפקין.
קיסר הונגוו משושלת מינג שלח צבא לח'אנבאליק בשנת 1368, וקיסר יואן האחרון נמלט צפונה אל קסאנאדו בזמן שצבא המינג הרס את ארמונות בירתם עד היסוד.[10] עיר הבירה לשעבר קיבלה שם חדש ביפינג[11] ובמקום האזור המלכותי, הוקם מחוז שונטיאן המנהלי.
קיסר הונגוו הוחלף על ידי נכדו הצעיר קיסר ג'יאנוואן. ניסיונותיו לרסן את פקידיהם של דודיו החזקים עוררו את מרד ג'ינגנן. בסיס הכוח של יאן היה בשונטיאן והוא החליט במהירות להעביר את בירתו צפונה מיינגיאן (נאנג'ינג) לחורבות בביפינג. הוא קיצר את גבולותיה הצפוניים של העיר המונגולית והוסיף מחוז דרומי וחומה בנפרד. לאחר הרחבה הדרומית של אגם טאי (Nanhai הנוכחי), הגבהת גבעת וואנסוי מעל חורבות העיר המונגולית, והשלמת העיר האסורה מדרומה, הכריז על העיר כבירתה הצפונית בייג'ינג.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הריסות חומות יאנאן של תקופת יואן עדיין קיימים וידועים כטוצ'נג,"קיר העפר".[12] פארק טוצ'נג משמר חלק מהחומות הצפוניים הישנים, יחד עם כמה פסלים מודרניים.
למרות כיבוש העיר ושינוי שם העיר על ידי שושלת מינג, השם דאידו[13] נשאר בשימוש בקרב המונגולים של שושלת יואן הצפונית, ממונגוליה.[14] שירת קינה של קיסר יואן האחרון, טוגון טמור, העוסקת באובדן של חאנבאליק ושנגדו, פורסמה בכרוניקות מונגוליות היסטוריות רבות.
חאנבאליק נשאר השם הסטנדרטי של בייג'ינג בפרסית ובשפות הטורקיות של מרכז אסיה והמזרח התיכון עוד הרבה זמן. השם ששימש בגרסאות הפרסיות והטורקיות של אל-דיקן נקשש על המסע בשנת 1419 של שליחי השאה הפרסי לבירת מינג. התיאור נותר אחד מהדיווחים המפורטים והנקראים ביותר על סין בשפות אלה במשך מאות שנים.[15]
כאשר הגיעו נוסעים אירופאים לסין דרך הים ממלאקה והפיליפינים במאה ה-16, הם לא היו מודעים בתחילה לכך שסין היא אותה מדינה שנקראת "קתאי" עליה קראו אצל מרקו פולו, וגם לא ש"קאמבלוק" שהוא כתב עליה הייתה עיר הבירה, המוכרת לסינים הדרומיים בשם פקין. רק בביקורו הראשון של הישועי מטאו ריצ'י בבייג'ינג בשנת 1598 הוא נתקל במבקרים ממרכז אסיה ("טורקים ערביים, או מוחמדנים" בתיאורו[16]) שאישרו כי העיר בה הם היו זאת "קאמבלוק".
פרסום עובדות אלה באירופה הוכיח כי "קתאי" היא סין ו"קמבלוק" היא בייג'ינג (כתב העת הסביר אז בצורה מפוארת שהשם הזה היה "חלקית מסינית ובחלקה ממוצא טרטרי").[17] מפות אירופיות רבות המשיכו להציג את "קתאי" ובירתה "קאמבלוק" אי שם צפונית-מזרחית לסין, בחלק ניכר מהמאה ה-17.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Brill, E.J. Encyclopedia of Islam, Vol. 4, pp. 898 ff. "Khānbāliķ". Accessed 17 November 2013
- ^ Rossabi, Morris, Khubilai Khan: His Life and Times, p 131
- ^ Herbert Franke, John K. Fairbank (1994). Alien Regimes and Border States. The Cambridge History of China. 6. Cambridge: Cambridge University Press. p. 454.
- ^ Vogel, Hans. Marco Polo Was in China: New Evidence from Currencies, Salts, and Revenues, p. 121. Brill, 2012. Accessed 18 November 2013.
- ^ China Archaeology & Art Digest, Vol. 4, No. 2-3. Art Text (HK) Ltd. 2001. p. 35.
- ^ Steinhardt, Nancy Riva Shatzman (1981). Imperial Architecture under Mongolian Patronage: Khubilai's Imperial City of Daidu. Harvard University. p. 222.
- ^ Stephen G. Haw (2006). Marco Polo's China: a Venetian in the realm of Khubilai Khan. Routledge. p. 69
- ^ The People's Daily Online. "The Hui Ethnic Minority
- ^ The New Encyclopædia Britannica (Encyclopædia Britannica, Chicago University of, William Benton, Encyclopædia Britannica), p 2
- ^ Ebrey, Patricia Buckley. The Cambridge Illustrated History of China. Cambridge Univ. Press (Cambridge), 1999
- ^ Naquin, Susan. Peking: Temples and City Life, 1400–1900, p. xxxiii.
- ^ "Beijing This Month - Walk the Ancient Dadu City Wall Archived 2008-10-20 at the Wayback Machine".
- ^ Amitai-Preiss, Reuven & al. The Mongol Empire & Its Legacy, p. 277.
- ^ Norman, Alexander. Holder of the White Lotus. Little, Brown
- ^ Bellér-Hann, Ildikó (1995), A History of Cathay: a Translation and Linguistic Analysis of a Fifteenth-Century Turkic Manuscript, Bloomington: Indiana University Research Institute for Inner Asian Studies, pp. 3–6
- ^ Louis J. Gallagher's translation.
- ^ Trigault, Nicolas. De Christiana expeditione apud Sinas (in Latin). Translated by Louis J. Gallagher as China in the Sixteenth Century: The Journals of Mathew Ricci: 1583–1610, Book IV, Chap. 3 "Failure at Pekin", pp. 312 ff. Random House (New York), 1953.