חומר מונע קיצוף
חומר מונע קיצוף (defoamer או anti-foaming agent) הוא חומר כימי המונע היווצרות בועות אוויר בנוזל, ובכך מונע היווצרות קצף.
לרוב חומר זה אינו מסיס בנוזל, וכן חומר זה חייב להיות בעל צמיגות נמוכה על מנת שיוכל להתפשט בנוזל אליו הוא מוכנס ולהגיב עם בועות האוויר שבו. חומר זה פוגע ביציבות בועות הקצף ובכך גורם לפיצוצן ולשבירת הקצף.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החומרים הראשונים בהם נעשה שימוש למנוע קיצוף היו שמנים כגון קרוסין ודלק. מאוחר יותר נעשה שימוש גם בשמן צמחי ובשמני אלכוהול.
החל משנות ה-50 של המאה ה-20 החל השימוש בחומרים מונעי קיצוף על בסיס צורן. חומרים אלה התבססו על פולידימתילצורן (שמן צורן). בשנת 1963 החל השימוש בחומרים מונעי קיצוף הידרופוביים, אף הם על בסיס צורן, ובשנות ה-70 החל השימוש בשעווה הידרופובית.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חומרים מונעי קיצוף מוכנסים לתוך חומרי ניקוי, על מנת להפחית את הקיצוף הנוצר בהם ולהקל על השימוש בהם (כך למשל נעשה שימוש בחומרים מונעי קיצוף בסבוני מדיח כלים שכן הקצף מפריע לפעולת המכונה).
כתוסף מזון נעשה שימוש בחומרים אלה על מנת למנוע קיצוף במשקאות מוגזים ובריבות, וכן מוכנס לעיתים חומר מונע קיצוף לחלב עמיד על מנת להאריך את חיי המדף שלו.
שמן סיליקון מוסף לעיתים לשמן בישול על מנת למנוע קיצוף השמן בעת טיגון.