טבח סרפנד אל-עמאר
 | |
| תאריך |
10 בדצמבר 1918  |
|---|---|
| מקום |
סרפאנד אל-עמאר |
| קואורדינטות | 31°57′31″N 34°50′20″E / 31.95861°N 34.83889°E |
| סוג |
טבח |
| מבצע |
דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק |
 | |
  | |
טבח סרפנד אל-עמאר הוא טבח מתוכנן של עשרות גברים בכפר הערבי סרפנד אל-עמאר[1] (אנ') (כיום בשטח צריפין) ובמאהל בדואי סמוך על ידי חיילים מדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק ב-10 בדצמבר 1918[2][3] לאחר סיום המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הטבח, ככל הנראה נקמה על רצח חייל ניו זילנדי על ידי כפרי, גרם לקרע בין הדיוויזיה לבין המפקד העליון של חיל המשלוח המצרי (1916), הגנרל סר אדמונד אלנבי.[4]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הכיבוש הבריטי באפריל 1918 שרר באזור משטר צבאי בריטי - מנהלת שטחי האויב הכבושים-דרום. בחודש אפריל 1919 עתידה הייתה הדיוויזיה לעבור למחנה רפיח לקראת פירוקה וחזרת החיילים לארצותיהם. הכפר סרפנד אל-עמאר היה סמוך למחנות שלוש החטיבות של דיוויזיית האנזא"ק: חטיבת הרובים הרכובים של ניו זילנד, וחטיבות הסוסים הקלות ה-1 וה-2 האוסטרלית. קרבתו של הכפר, וסלחנותו של הצבא הבריטי כלפי פשיעה של הערבים המקומיים, גרמו לכך שגניבות ורציחות היו נפוצות באזור, כמעט ללא ענישה מהכוחות הבריטיים. הימנעותם של הבריטים מענישה על פשעים אלו הובילה להצטברות של טינה בקרב החטיבה הן כלפי המקומיים והן כלפי המטה הכללי הבריטי.[5]
הטבח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלילה שבין 9 ל-10 בדצמבר 1918 התעורר חייל ניו זילנדי בשם לסלי לורי בסביבות חצות כאשר חש כי הקיטבג שלו, שבו הוא השתמש ככר, נגנב.[6] לורי רדף אחרי הגנב אל מחוץ למחנה, שם ככל הנראה נורה. לורי נמצא על ידי חייל אחר, רב"ט קאר, ששמע קולות של מאבק וזעקה לעזרה. הוא נמצא שכוב בחול, כ-40 מטרים מקו האוהלים, כשהוא מדמם מפציעת כדור בחזה,[6] ומת סמוך להגעת הרופא, בסביבות 1:30. ביום שלישי 10 בדצמבר, קבוצה של חיילים ניו זילנדים עקבה אחר עקבותיו של הגנב, שהסתיימו כמאה מטרים לפני הכפר סרפנד אל-עמאר.[3][7]
החיילים הקימו גדר סביב הכפר, והורו לשייח'ים של הכפר למסור את הרוצח, אך אלו הכחישו כי הם יודעים דבר מה על האירוע או על מבצעו. דבר מותו של החייל הובא לידיעת סגל הדיוויזיה למחרת, וחקירה נערכה עם אור ראשון על ידי רס"ן מגנוס ג'ונסון. נלקחו יציקות גבס של טביעות הרגל, ועל פי הקליע שהרג את לורי נקבע כי נורה על ידי אקדח קולט 45, אשר לא חומשו בו החיילים הניו זילנדיים, אך היה נפוץ בקרב כוחות טורקים וערבים.[6] על פי דו"ח המשטרה, לא היו ראיות הקושרות מישהו מהכפר לרצח. הדוח קבע כי:
"בשעה 0930 ב-10 בדצמבר 1918 החלה המשטרה לחפש בכפר ולא מצאה כל זכר לעבריין, ואפילו לא לכל אדם אחר שנחשד בפשע. הרמז החומרי היחיד היה של כובע ילידים (בדומה לכיסויי ראש שלבשו בדואים) אשר נאסף על עמית של המנוח, ונמסר לי על ידי קפטן קוב. הוא נמצא במקום בו נורה ונהרג החייל. "[7]
למחרת לפנות ערב נכנסו לכפר כמאתיים חיילים וגירשו את הנשים והילדים.[4] חמושים במקלות ובכידונים, החיילים התקרבו לתושבי הכפר הנותרים תוך כדי שריפת הבתים.[5] כ-40 בני אדם נרצחו בהתקפה על סרפנד והמחנה הבדואי הסמוך.[7] מספר הנרצחים שנוי במחלוקת: אחד הדיווחים מעמיד את הנתון על יותר מ-100. מספר לא ידוע של פצועים טופלו על ידי יחידות הרפואה בשטח.
לאחר האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]דבר הטבח בסרפנד הגיע גם למפקדת חיל המשלוח המצרי (1916), ומפקד החיל, הגנרל סר אדמונד אלנבי, קיבל הוראה מהמטה הכללי למצוא ולטפל משמעתית בטובחים, ובפרט במוביליו. החיילים ניו זילנדים סירבו לנקוב בשמות, ולפיכך לא ניתן היה להאשים איש באופן ברור בטבח.[5]
גנרל אלנבי כינס את הדיוויזיה למפקדה, שם התעלם מהצדעתו של המפקד אדוארד צ'ייטור והביע את זעמו על מעשיהם בחריפות, וכינה אותם "פחדנים ורוצחים".[4][8] לפי "ההיסטוריה הרשמית של של אוסטרליה במלחמת 1914–1918 (Gullett)", האוגדה ציפתה לטיפול משמעתי קשה, אך ההתפרצות הפוגענית של אלנבי, למרות שהותירה אותם ללא עונש, עוררה טינה ומרירות.[5] התחושה בקרב הדיוויזיה רק התעצמה על ידי חזרתו של אלנבי מהמלצותיו לפרסים לחייילי הדיוויזיה ושתיקתו כלפיהם במהלך השנה שלאחר מכן.[3] רק ביוני 1919 נודע לאלנבי על ידי עיתונאי אוסטרלי על התמרמרות בדיוויזיה בעקבות התפרצותו, ובעקבות כך כתב תודות לפרשים האוסטרלים הקלים, נפרד מהם והודה להם על פעולתם האמיצה בפלשתינה וסוריה.[9]
איש לא נאשם בטבח, אך פיצויים שולמו כדי לבנות מחדש את הכפר. ממשלת בריטניה תרמה 686 פאונד בשל מספר קטן של חיילים סקוטים שהשתתפו בטבח ובשנת 1921 ביקשה מאוסטרליה וניו זילנד לתרום את שני השליש הנותרים. אוסטרליה שילמה את חלקה לבריטניה. עם זאת, ניו זילנד התנגדה, אך בסופו של דבר תחת לחץ בריטי שילמה את חלקה במאי 1921.[3][4]
מעורבות אוסטרלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שום דיווח משטרתי לא הצביע על נוכחותם של חיילים אוסטרלים בכפר.[7]
הונח כי הייתה מעורבות של חיילים אוסטרלים בטבח בסרפנד, אך הדבר מעולם לא הוכח. ההיסטוריון הנרי גולט כתב בספרו "ההיסטוריה הרשמית של אוסטרליה במלחמת 1914–1918" כי כוחות ניו זילנד ניהלו את הטבח והרס הכפר, ב"תמיכה לבבית" ו"אהדה מלאה" של האוסטרלים.[5]
בשנת 2009, העיתונאי פול דיילי גילה הקלטת אודיו בארכיון של אנדרטת המלחמה האוסטרלית שבה הפרש האוסטרלי לשעבר טד אובריאן תיאר כיצד הוא וחבריו "עברו דרך [הכפר] עם כידון". אובראיין תיאר את הפעולות שהוא וחבריו האוסטרלים נקטו כ"רשעות" ו"דבר רע ממש".[3][4][10]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גליון Ramleh של מפה בהוצאת צבא בריטניה, 1918, עם ציון הכפר Surafend el Amer, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ Anzac troops kill Arab civilians at Surafend, אתר ממשלתי ניו זילנדי
- ^ 1 2 3 4 5 Daley, Paul (2009). Beersheba (Paperback). Carlton, Victoria, Australia: Melbourne University Press. pp. 252–272, 273–276, 295–297, 300–304. ISBN 9780522855999.
- ^ 1 2 3 4 5 Elliott, Tim (24 ביולי 2009). "Massacre that stained the Light Horse". The Age. נבדק ב-25 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Gullett, H.S. (1923). "XLV" (PDF). Official History of Australia in the War of 1914-1918: Volume VII - The Australian Imperial Force in Sinai and Palestine: 1914 - 1918. Canberra: Australian War Memorial. נבדק ב-24 ביולי 2009.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Kinloch, Terry (2007). Devils on Horses in the Words of the Anzacs in the Middle East,1916–19. Auckland: Exisle Publishing. ISBN 978-0-908988-94-5.
- ^ 1 2 3 4 "Surafend, the massacre, Palestine, 10 December 1918". Australian Light Horse Studies Centre. נבדק ב-27 בספטמבר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Allenby and the Anzacs". Advocate (Burnie, Tas.: 1890–1954). Burnie, Tas.: National Library of Australia. 26 בדצמבר 1919. p. 4. נבדק ב-14 במאי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hill, Alec Jeffrey (1978). Chauvel of the Light Horse: A biography of General Sir Harry Chauvel, G.C.M.G., K.C.B. Melbourne: Melbourne University Press. ISBN 0-522-84146-5.
- ^ Paul Daley, The moment that forever changed my perspective on Anzac mythology, The Guardian, בנובמבר 2018