יד (תשמיש מצווה)

אצבע לקריאה בספר התורה

אצבע לקריאה בספר תורה בצילום תקריב

שימוש ביד בקריאת מגילת אסתר בפורים.

יד (או: אצבע) לקריאה בתורה היא תשמיש קדושה המשמש להצבעה על הטקסט במהלך קריאה בספר תורה על ידי בעל קורא. היא נועדה גם למנוע מהקוראים צורך לגעת בקלף, דבר האסור בעקבות אחת מגזרות חכמים הקשורה לטומאה וטהרה (שמונה עשר דבר). בנוסף, אם אצבעות הקורא תיגענה בכתב, עלול הכיתוב להיפגע, היות שהקלף אינו סופג דיו, דבר העשוי לפסול זמנית את ספר התורה. האצבע אינה נדרשת לקריאה (ניתן להצביע על הכתב באמצעות האצבעות או לא להצביע כלל), אך השימוש בה הוא נפוץ.

היסטוריה

מאז ימי קדם השתמשו המורים היהודים במצביע מחודד קלות בקצהו, בדומה לכלי ההצבעה שקיימים היום לצורך הצבעה על מפות או לוחות. האזכור הראשון שנמצא להצבעה בעזרת האצבע נמצא בביתר לפני הריסת העיר במרד בר כוכבא (136-132). מספר התלמידים בביתר ובתי הספר בה היו הגדולים ביותר בכל אזור יהודה. השימוש באצבע על ידי המורים בבתי ספר יסודיים או בחדרי תלמוד תורה היה עדיין נפוץ בתחילת המאה העשרים במדינות מזרח אירופה. גם כיום, ה"מארי", מלמד הילדים בעדה התימנית, נהוג שמסמן לילדים הלומדים לקרוא בתורה על ידי אצבע ממתכת או מעץ המכונה "מכוואט".

הכנת היד

את האצבע מכינים ממספר חומרים אפשריים, אולם הכסף הוא הנפוץ שבהם. ובצורתה היא מזכירה מוט ארוך, עם יד קטנה ואצבע המצביעה מקצהו העליון. מכאן השם אצבע, בדמיון המכוון ליד האנושית. ישנם דגמים שונים לאצבע כאשר האורך הממוצע הוא כ-12 ס"מ והוא בצורת מקל או מוט המתכווץ לקצה אחד. לעיתים הוא בדומה לשרביט עשוי כסף ומעוטר בזהב, לעיתים אף בתכשיטים, אולם משתמשים גם במקלות עץ, רצוי עץ זית מארץ הקודש. עם ציפוי עשוי שנהב.

לעיתים על האצבע מופיעים ציטוטים מהתנ"ך כדוגמת: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהילים י"ט,ח'), או שמו של תורם האצבע לבית הכנסת.

בקצה האצבע ישנה טבעת המחוברת לשרשרת.

לקריאה נוספת

• סיני תוראן, לתולדות ה"יד" המורה באצבע בספר העברי ובמנהגי קריאת התורה, בתוך כנישתא ג, עמ' שיז-שמד.

קישורים חיצוניים

• יוסף יעקב, יהודה דוד איינשטיין. יד לקריאה בתורה באתר "האנציקלופדיה היהודית" (באנגלית)
• יד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)