יחסי יפן–קולומביה
יחסי יפן–קולומביה | |
---|---|
יפן | קולומביה |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
377,915 | 1,138,910 |
אוכלוסייה | |
123,533,766 | 53,067,480 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
4,212,945 | 363,540 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
34,104 | 6,851 |
משטר | |
מונרכיה חוקתית | רפובליקה |
יחסי יפן–קולומביה הם היחסים הדיפלומטיים בין קולומביה ליפן. מערכת היחסים כוננה רשמית בשנת 1908, אך נקטעה בין השנים 1942 ל-1954 עם התגברות מלחמת העולם השנייה . היחסים מבוססים בעיקר על סחר מסחרי אשר העדיף את אינטרסי יפן, חילופי תרבות וסיוע טכנולוגי נדבני לקולומביה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחסים הדיפלומטיים בין קולומביה ליפן כוננו בחוזה שנקרא ידידות, מסחר וניווט שנחתם בוושינגטון הבירה, ארצות הברית ב-25 במאי 1908. עם זאת, השגרירות הרשמית הראשונה הוקמה על ידי יפן בוגוטה, קולומביה בשנת 1934 ובשנה שלאחר מכן הקימה קולומביה את שגרירותה בטוקיו.
יחסי סחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי שגרירות קולומביה ביפן, הקשרים המסחריים בין המדינות דינמיים יותר ויותר. בשנת 1996 הפכה יפן למוקד השלישי בייבוא קולומביה לאחר ארצות הברית וונצואלה עם כ-722.5 מיליון דולר (5.6% מכלל היבוא הקולומביאני). לעומת זאת, יפן ייבאה כ-348.6 מיליון דולר (פחות מ-1% מהיבוא היפני).
מוצרים יפניים המיוצאים לקולומביה הם ברובם כלי רכב, חלקי רכב, מצלמות וידאו ומכשירי תקשורת, ואילו מוצרים קולומביאנים שיוצאו ליפן היו ברובם קפה, דגנים וניקל, ובמידה מועטה אמרלד, עורות זוחלים אקזוטיים ושוקולד. לאחרונה מיוצאים גם פרחים ומוצרי עור. החליפין המסחרי הנמוך יחסית נובע מהאינטרסים הגיאו-אסטרטגיים של יפן במדינות אחרות באמריקה הלטינית כמו ברזיל (שם יש קהילה חשובה של מהגרים מבוססים), מקסיקו, צ'ילה, פרו וארגנטינה. עבור יצרנים קולומביאנים לעומת זאת, יקר מאוד לייצא מוצרים נוספים ליפן כאשר מדינות קרובות אחרות מייצגות שווקים חסכוניים יותר ויש להם פחות מגבלות כלכליות.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יפן מחזיקה בקולומביה שגרירות בבוגוטה.
- קולומביה מחזיקה ביפן שגרירות בטוקיו ו-2 קונסוליות בקובה ובנאגויה[1].