כסלון
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | ירושלים |
| מועצה אזורית | מטה יהודה |
| גובה ממוצע[1] | 606 מטר |
| תאריך ייסוד | 1952 |
| תנועה מיישבת | האיחוד החקלאי |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 524 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 6.5% בשנה |
(למפת הרי ירושלים רגילה)   כסלון  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
6 מתוך 10 |
כְּסָלוֹן הוא מושב ליד העיר בית שמש השייך למועצה אזורית מטה יהודה ומהבחינה הארגונית לתנועת האיחוד החקלאי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושב הוקם על אדמות הכפר הערבי כסלא, שננטש לאחר כיבושו במבצע דני. בתקופת מבצע על כנפי נשרים (1949–1950), כמעברה לעולים מתימן על אדמותיו[3][4][5][6]. בשנת 1952 הפכה המעברה למושב בה יושבו עולי תימן שעזבו את עגור. לאחר זמן עברו עולי תימן למושב נחלה[7] ולמושב הגיעו 37 משפחות של עולים מרומניה[8].
בסוף מרץ 1954 נרצח שומר המושב, משה ליאון, בהתקלות עם מסתננים שגנבו בעלי חיים[9]. הרצח הוזכר כאחת הסיבות לפעולת תגמול שבוצע ב-28 במרץ 1954 על ידי כוח חטיבת הצנחנים בנחאלין[10].
לאחר זמן קצר נטשו תושבי המקום את היישוב והוא אוכלס מחדש בשנת 1955 על ידי עולים מתוניסיה ומרוקו. בדצמבר 1956 נחנך בית הכנסת במושב[11]. בשנת 1960 נקנסה האגודה השיתופית על שלא קיימה באופן סדיר אסיפות שנתיות[12].
בעשור הראשון לקיומו חובר המושב לכביש 395 בדרך עפר באורך של כ-2.5 קילומטר באיכות ירודה כך שבחלק מהזמן לא נכנסו אוטובוסים למושב[13].
נכון ל-2017 מתגוררות במושב כ-70 משפחות.
ב-15 באוגוסט 2021 במהלך השרפה בהרי ירושלים פונה היישוב, בבוקר 16 באוגוסט הורשו התושבים לחזור לבתיהם.
פרנסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפאת הסביבה ההררית, היו יחידות המשק במקום קטנות ביחס של 4 דונם בלבד[14] ונטען שלא הספיקו כדי לאפשר פרנסה בכבוד[15]. עיקר פרנסת התושבים הייתה על ענף הלול, ולמושב ניתנו מכסות גדולות כדי לאפשר פרנסה לתושבים. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי[16]. בשנת 1961 הוכנס ליישוב ענף פיטום אווזים[17]. במקביל נדונה האפשרות של הפיכת היישוב לכפר עבודה תוך צמצום מספר היחידות המשקיות במקום[18].
שם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו של המושב הוא כשם "כסלון" המקראית, הנזכרת בספר יהושע בתיאור נחלת שבט יהודה: ”וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל-הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף הַר-יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית-שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה”[19]. אוסביוס באונומסטיקון הזכיר כי גם בתקופתו (תחילת המאה ה-4 לספירה) היה היישוב קיים. שם היישוב הקדום השתמר בשם הכפר הערבי "כסלא", שתושביו נמלטו ממנו בזמן מלחמת העצמאות, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. בתחילה, ביקשה ועדת השמות הממשלתית להעניק את השם "כסלון" לרמת רזיאל, אולם לאחר סירוב תושביו לוותר על הנצחתו של דוד רזיאל, הועבר השם למושב כסלון, שנקרא קודם "שופה" או "חורבת שופה"[20].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה זיו, על דעת המקום: כְּסָלוֹן עיר משושי, בבלוג "עונג שבת", 9 בדצמבר 2014
- כסלון, יישוב ספר, דבר, 9 באפריל 1954
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ דוד גלעדי, ויסעו מעין שמר ויחנו בכסלון, מעריב, 28 ביולי 1950
- ^ 10 יישובים חדשים הוקמו בחודש מאי, 9 ביוני 1950
- ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, מטח, 2010, עמ' 483
- ^ זאב ענר, כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, עמ' 172
- ^ אין מנוחה בנחלה..., מעריב, 17 במאי 1960
- ^ א. בן דוד, משה ליאון ירה עד הנשימה האחרונה, מעריב, 28 במרץ 1954
- ^ משה ליאון תושב הכפר כסלון נרצח בידי אויב מן המארב, חרות, 28 במרץ 1954
- ^ כפר ירדני הותקף הלילה, מעריב, 29 במרץ 1954
- ^ תכניות לחנוכה תשי"ז, הצופה, 28 בנובמבר 1956
- ^ כפר שלא קיים אסיפותיו נקנס, מעריב, 2 במרץ 1960
- ^ חודשה התחבורה למושב כסלון, דבר, 1 בספטמבר 1959
- ^ מציעים לשלב את היער, דבר, 16 באוגוסט 1962
- ^ תנועות ההתיישבות דורשות סקר מהימן של אדמת עדולם, דבר, 25 באפריל 1957
- ^ מנחם תלמי, 4 כפרים שהוקמו בטעות, מעריב, 30 בינואר 1961
- ^ אווזים לפיטום במשקי הפרוזדור, מעריב, 22 ביוני 1961
- ^ מחלקת ההתישבות מתנגדת, דבר, 12 באוקטובר 1961
תכנית לצמצום ההתישבות, מעריב, 17 באוקטובר 1961 - ^ ספר יהושע, טו, י.
- ^ רשימת שמות יישובים, ילקוט הפרסומים 277, 16 בפברואר 1953, עמ' 648, 654
| ||||||||||||||||
