כשל חיסוני

כשל חיסוני
Immunodeficiency

נגיף ה-HIV גורם לתסמונת הכשל החיסוני הנרכש - איידס
תחום	אימונולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
DiseasesDB	21506
MeSH	D007153
סיווגים
ICD-10	D84.9

כשל חיסוני נקרא גם חסר חיסוני הוא שם כולל לשורה של מחלות שבהן חלה פגיעה חמורה בתפקוד מערכת החיסון.

מולד או נרכש

כשלים חיסוניים יכולים להיות ראשוניים (PID - Primary Immune Deficiency) כלומר שאירעו כתוצאה מפגם ישיר במערכת החיסון והם לעיתים קרובות גנטיים ומולדים (יש גם חסרים עם בסיס גנטי שמתבטאים בגיל בוגר), ויכולים להיות שניוניים (Secondary Immune Deficiency) שנגרמו כתוצאה מפגיעה נרכשת וחמורה במערכת החיסון, לרוב בעקבות מחלה או כתופעת לוואי לטיפול תרופתי:

• כשל חיסוני מולד הוא שם כולל למשפחה רחבה של מחלות תורשתיות, עם דגמי הורשה שונים, אולם חלק ניכר מהם הוא רצסיבי. במחלות אלו אחד או יותר מרכיבי מערכת החיסון אינו מיוצר בגוף כלל או בכמות מספקת, והדבר מוביל לתת תפקוד של מערכת החיסון. אופיינו כ-600 מחלות כשל חיסוני מולדות, כמעט עבור כל אחד מהסוגים הרבים של תאי הדם הלבנים קיימת מחלה תורשתית, בה קיים פגם בגן המקודד לייצור רכיב מסוים באותו התא. אופי המחלה תלוי בסוג התאים בו קיים פגם: מחלה בה קיים חוסר באאוזינופילים, למשל, גורמת לפגיעת יכולת הגוף להילחם בתולעים שפלשו אליו. הרכיב החסר בתאי הדם הלבנים יכול להיות קולטן על גבי ממברנת התא, למשל (דבר המונע מהתא לזהות גורמים זרים או הוראות ואותות מתאים אחרים), גורם היצמדות או תנועה (דבר המונע מהתא להגיע למקום הזיהום או להישאר בו), גורם חיסול (במחלה מסוימת מסוגלים מקרופאג'ים לבלוע חיידקים כרגיל, אך לא מסוגלים להרוג אותם) ועוד. קיימות גם מחלות כשל חיסוני מולד של רכיבים לא-תאיים של מערכת החיסון: הטחול, מערכת הלימפה, מערכת המשלים, MHC. כל מחלות הכשל החיסוני המולד נדירות. המחלה שזכתה לפרסום הרב ביותר היא SCID, מחלתם של "ילדי הבועה". עקב העמידות האפסית של הגוף בפני זיהומים, נאלצים ילדים שירשו את המחלה לבלות את חייהם הקצרים בתוך בועת פלסטיק סטרילית. מחלה נוספת המתבטאת בהיעדר מוחלט של נוגדנים בגוף והמוגבלת כמעט לגמרי לזכרים נקראת XLA. מחלת החסר החיסוני הנפוצה ביותר (אף שאף היא נדירה) היא CVID אשר פורצת לרב בגיל בוגר והבסיס הגנטי לה תלוי בגנים רבים ואינו מובן דיו.
• כשל חיסוני נרכש הוא מחלה בה גורם כלשהו פוגע בעקיפין או במישרין בתאי הדם הלבנים. מספר גורמים עלולים לתקוף תאי דם לבנים:
  • סרטן: מספר סוגים של סרטן תוקפים את תאי הדם הלבנים, ביניהם לוקמיה (הגורמת בעיקר לנויטרופניה, חוסר בנויטרופילים) מיאלומה (סרטן של לימפוציטים מסוג B) ולימפומה (סרטן של מערכת הלימפה).
  • תרופות: תרופות המדכאות את מערכת החיסון ניתנות לחולים הסובלים ממחלות אוטואימוניות (כגון טרשת נפוצה), או לחולים העומדים לעבור השתלת איברים.
    • פגיעה במערכת החיסון עשויה להיות תופעת לוואי של טיפול כימותרפי או ביולוגי כנגד מחלת הסרטן.
  • פתוגן: טפילים שונים - כמעט תמיד נגיפים - תוקפים תאי דם לבנים. נגיף החצבת, למשל, גורם לכשל חיסוני חלקי. במדינות המפותחות ניתן להתגבר על המחלה בקלות, אך במדינות העולם השלישי המצב שונה: הכשל החיסוני גורם לתחלואה בזיהומים שונים, בעיקר בדלקת ריאות חיידקית. חצבת גורמת ל-10% מתמותת הילדים מתחת לגיל 5 בעולם והיא מהווה את גורם המוות השמיני בתפוצתו בעולם. גם סוג מסוים של צרעת - הנגרמת על ידי חיידק הקרוב לחיידק השחפת - גורם לכשל חיסוני. הפתוגן הגורם לכשל החיסוני החמור ביותר הוא וירוס הHIV (ראשי תיבות באנגלית של "נגיף הכשל החיסוני האנושי") הגורם למחלת האיידס (AIDS - ראשי תיבות של "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש").

ראשוני או שניוני

ניתן לחלק לכשלים ראשוניים, בהם קיימת בעיה בתאי הדם הלבנים עצמם וכשלים שניוניים, בהם נגרם כשל חיסוני באופן עקיף. רוב הגורמים שהוזכרו לעיל הם ראשוניים. גורמים שניוניים לדוגמה:

• פתוגן כגון וירוס ה-HIV תוקף את תאי הדם הלבנים מסוג Th
• לוקמיה, בה סרטן תוקף את מח העצם, ובכך, באופן עקיף, מונע ייצור תאי דם לבנים, או גורם ליצירתם של תאי דם לבנים בלתי בשלים וחסרי יכולת לתפקד.
• תת-תזונה ורעב. במדינות הסובלות מרעב מתים רבים מהקורבנות מזיהומים פתוגניים, עקב כשל חיסוני. הסיבה המדויקת להשפעת הרעב על מערכת החיסון אינה ידועה.
• הסרה כירורגית או הרס של הטחול. איבר זה הוא בעל תפקיד חשוב בסינון פתוגנים מהדם ובהבשלת תאי דם לבנים. לאנשים חסרי טחול קיים סיכוי גבוה מאוד להידבקות במין של סטרפטוקוקוס, S. pneumoniae, הגורם לדלקת ריאות, דלקת קרום המוח והרעלת דם. אנשים אלו מתחסנים ונוטלים אנטיביוטיקה לעיתים תכופות.

טיפול

כל מחלות הכשל החיסוני הן, באופן עקרוני ונכון להיום, חשוכות מרפא. טרם נמצאה דרך לעודד את הגוף לייצר באופן עצמאי את תאי הדם הלבנים החסרים לו. קיימים כיום מספר טיפולים בעלי שיעור הצלחה בינוני. טיפולים אלו רלוונטיים לכשלים חיסוניים מולדים בלבד:

• עירוי נוגדנים לווריד (IVIG) לחיזוק מערכת החיסון.
• השתלת מח עצם. מח עצם מאדם בריא מושתל בעצמותיו של האדם החולה. קיימת סכנה של דחיית השתל, סכנה המצטמצמת במקרה של קרובי משפחה. בחולי SCID, בהם מערכת החיסון אינה מתפקדת, אין סכנה של דחיית השתל.
• ריפוי גנטי. תאי נבט ממח העצם של החולה נלקחים מגופו, והגן הפגום בהם מוחלף בשיטות ביוטכנולוגיות בגן תקין. התאים מושתלים בחזרה בעצמותיו של החולה. בשיטה זו אין סכנה של דחיית שתל, שכן הוא מגיע מגופו של החולה עצמו. החלפת הגן הפגום, לעומת זאת, אינה פשוטה, ולשיטה אחוזי הצלחה נמוכים.
• מתן אנזים. טיפול זה רלוונטי רק במקרה בו כשל חיסוני מולד נגרם כתוצאה מאי-יצור של אנזים כלשהו. סוג מסוים של SCID נגרם כתוצאה מחוסר באנזים אדנוזין דאמינאז (ADA). חולים אלו מטופלים בהזרקה תכופה של האנזים לגופם.

ראו גם

• דייוויד וטר
• XLA
• כשל חיסוני משולב חמור

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כשל חיסוני בוויקישיתוף

• הרצאה של האימונולוג ד"ר דוד חגין, שמסביר על חסרים חיסוניים, מתוך כנס באבל קר 2024
• אתר עמותת באבל-קר למען חולים במחלות חסר חיסוני ומשפחותיהם בישראל
• דף פייסבוק של עמותת באבל קר למען חולים במחלות חסר חיסוני ומשפחותיהם בישראל
• topic/immune-deficiency כשל חיסוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.