מודיעין אנושי
מודיעין אנושי או יומינט (מאנגלית: HUMINT, קיצור של HUMan INTelligence) הוא שיטת איסוף המודיעין (אנ') הוותיקה והחשובה ביותר. השיטה נולדה מתחום הריגול והתפתחה למגוון שיטות. תחום זה נחשב לרגיש ולבעייתי ביותר מבין כל תחומי המקורות, וההפעלה בו מורכבת ביותר. עם זאת, התמורה שמקבלים מהפעלה נכונה של יומינט היא עצומה ועומק החדירה שאפשר להשיג הוא כמעט בלתי מוגבל. לכן, למרות הבעייתיות והסיכון, ארגוני ביון רבים בעולם משתמשים בטכניקה זו אימתי שאפשר. ארגוני הביון למיניהם כמו המוסד, ה-CIA, ואגפים גדולים בשב"כ וב-FBI למעשה מהווים גופי יומינט בעיקר פעולתם מתוקף תפקידם כחלק משרשרת איסוף המודיעין. ביומינט עיקר איסוף המודיעין נעשה באמצעות קשרים בין-אישיים לעומת שיטות איסוף טכנולוגיות כמו סיגינט (מודיעין אותות), ויזינט (מודיעין חזותי) ואוסינט (מודיעין מקורות גלויים). עם התקדמות הטכנולוגיה והשימוש בה, גובר והולך השילוב בין שיטות איסוף אנושיות וטכנולוגיות, שילוב שמכונה לעיתים Sighumint.
מודיעין צבאי ואיסוף מודיעיני צבאי מהווה את עיקר הפעילות המודיעינית של ישראל, אך בשאר מדינות העולם הוא חלק קטן מהפעילות וכולל בעיקר מודיעין מדיני, אסטרטגי, כלכלי, עסקי וטכנולוגי.
שיטות של איסוף מידע באמצעות מודיעין אנושי:
- ריגול – הפעלה של מרגלים שתולים וגיוס סוכנים, מודיעים (אנ') "נייטרלים" מקרב הצד השני ושימוש בנכסים מודיעיניים (אנ').
- חקירות – חקירת שבויים על מנת לדלות מהם מידע. לפי אמנת ז'נבה, אסור לחקור שבויי מלחמה, אך מדינות בהחלט משתמשות בחקירה נגד מחבלים וטרוריסטים. כמו כן חלק נכבד מהמדינות, בעיקר הדיקטטוריות, מתעלמות מהאיסור בתירוצים שונים ומשונים (למשל במלחמת וייטנאם, טענה צפון וייטנאם כי הטייסים האמריקאים הם פושעי מלחמה ולא שבויי מלחמה ולכן האיסור לא חל עליהם) וחוקרות את השבויים, לעיתים תוך שימוש בעינויים.
דוגמה ליומינט הוא המרגל הישראלי אלי כהן שהופעל בדמשק ואסף מידע על ביצורי הסורים ברמת הגולן. מנגד, ישראל בר היה מרגל סובייטי שנהפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לדוד בן-גוריון. דוגמה נוספת היא שירות הביטחון הכללי (השב"כ) אשר התמחה בהפעלת סוכנים, מודיעים וסייענים – דבר שהתבטא במודיעין רב ואיכותי שאפשר סיכול של מספר רב של פיגועים במהלך האינתיפאדה השנייה.