לראשונה בתולדות הטורניר קיבלו מנצחות הטורניר באפריקה ובאסיה ואוקיאניה מקום ישיר במונדיאל. 16 המקומות במונדיאל חולקו בין הקונפדרציות של פיפ"א כמפורט להלן:
אירופה (אופ"א): 9 מקומות, מתוכם אחד לאלופה המכהנת אנגליה ועל השאר התחרו 29 נבחרות.
10 הנבחרות חולקו לשני בתים בני 3 נבחרות ובית אחד בן ארבע נבחרות, ובסך הכל שלושה בתים. הנבחרות שיחקו אחת נגד השנייה בשיטת בית-חוץ. הנבחרת הראשונה בכל בית העפילה.
פיפ"א דחתה את בקשת ההרשמה של קובה. המשחקים התנהלו בשלושה סבבים:
סיבוב ראשון: 12 הנבחרות הנותרות חולקו לארבעה בתים בני 3 נבחרות כל אחד. הנבחרות שיחקו אחת נגד השנייה בשיטת בית-חוץ. הנבחרת הראשונה בכל בית העפילה לחצי הגמר האזורי.
חצי גמר: 4 הנבחרות חולקו לשני משחקי נוקאאוט בשיטת בית-חוץ. המנצחת בכל צמד משחקים העפילה לסיבוב הגמר.
סיבוב הגמר: 2 הנבחרות שיחקו אחת נגד השנייה בשיטת בית-חוץ. המנצחת העפילה למונדיאל.
אל סלוודור העפילה לסיבוב הגמר. כתוצאה ממערכת היחסים העכורה בין אל סלוודור להונדורס, והמהומות שפרצו בזמן המשחקים, פרצה מלחמת הכדורגל קצרת הימים בין שתי המדינות.
סיבוב שני: ארבע הנבחרות שהעפילו מהסיבוב הראשון חולקו לשני בתים בני שתי נבחרות כל אחד. הנבחרות שיחקו אחת נגד השנייה. הנבחרת הראשונה בכל בית העפילה לסיבוב הגמר.
2 הנבחרות שיחקו אחת נגד השנייה בשיטת בית-חוץ. המנצחת בסיכום שני המשחקים העפילה למונדיאל.
ישראל העפילה. העפלה זו, כנציגת אסיה, היא היחידה של ישראל עד כה, וזמן קצר לאחר מכן עזבה ישראל את קונפדרציית הכדורגל של אסיה, וכיום היא מתחרה באזור האירופי לאחר שהתקבלה כחברה באופ"א.