מסלול המשרות

מסלול המשרות ברומא

מסלול המשרות (בלטינית: cursus honorum) היה סדר המשרות הציבוריות של מדינאים בימי הרפובליקה הרומית ובימי האימפריה הרומית. מסלול המשרות הורכב ממשרות צבאיות ומנהליות גם יחד. לצורך בחירה לכל אחת מן המשרות נקבע גיל מינימום ואף נקבעו פרקי זמן מינימליים כדי לעבור ממשרה אחת לאחרת. חקיקה אף אסרה על שתי תקופות שירות באותה משרה. חוקים אלה שונו מספר פעמים ולאחר רפורמות משמעותיות הפכו לאות מתה במאה השנים האחרונות של הרפובליקה הרומית.

שירות במשרה ציבורית בגיל הצעיר ביותר האפשרי על פי חוק (בלטינית: suo anno; מילולית: "בגילו") היה אות להצלחה מדינית רבה.

עם הקמת הרפובליקה (סביב שנת 500 לפנה"ס) ובמשך 200 השנים הבאות התגבשו ברומא ארבעה סוגי משרות:

1. משרות סדירות – קוואיסטור, איידיל, פראיטור וקונסול.
2. משרות שאינן סדירות – דיקטטור, קנסור ופונטיפקס מקסימוס.
3. משרות שתקופת כהונתן הוארכה – פרוקונסול ופרופראיטור.
4. משרות אחרות – טריבון פלבאי ופרפקטוס.

במאה ה־3 לפנה"ס מסלול המשרות התגבש באופן הבא: בן המעמד הסנאטוריאלי שירת בצבא, כיהן כקוואיסטור ולאחר מכן כאידיל, פראיטור ולבסוף כקונסול. בשנת 180 לפנה"ס נקבע גיל מינימום לכל משרה והקורסוס הונורום והתגבש סופית על פי הסדר הבא:

• שירות צבאי.
• גיל 30 – קוואיסטור.
• גיל 37 – אידיל קורולה/פלביס או טריבון פלביס.
• גיל 40 – פראיטור.
• גיל 43 – קונסול.
• לאחר מכן – קנסור.

בימי האימפריה שונה מעט הסדר:

• גיל 18 – וויגינטיוויר.
• גיל 20 – טריבון צבאי.
• גיל 25 – קוואיסטור.
• גיל 27 – אידיל פלביס/קורולה או טריבון פלביס.
• גיל 30 – פראיטור.
• לאחר מכן – פרפקטוס, פרופראיטור, פרוקונסול או ליגאטוס (מפקד לגיון).
• גיל 32 – קונסול.
• לאחר מכן – פראיפקטוס אורבי, פרופראיטור או פרוקונסול.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מסלול המשרות בוויקישיתוף