מצוות עונה

עונה היא חיוב הלכתי המוטל על הגבר כחלק ממצוות שאר כסות ועונה, שלא למנוע מאשתו את קיום יחסי האישות עימו. מצוות עונה חופפת עם מצווה שדומה לה מהבחינה הפרקטית, מצוות פרייה ורבייה, בה מוטל על הגבר לקיים יחסים עם אשתו כל עוד אין לבני הזוג בן ובת. על האישה מוטל לעזור לבעלה לקיים מצווה זו.

מקור המצווה ומהותה

ערך מורחב – שאר כסות ועונה

מצווה זו מופיעה בספר שמות (כ"א, י') ביחס לאמה עברייה שאדוניה השיא אותה לבנו, והתורה מזהירה את הבן שאם יבחר לשאת אשה נוספת, לא ינהג בראשונה בזלזול בשל היותה אשה פחותת מעמד:

”אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע” (שמות פרק כ"א, פסוק י'.)

חכמים למדו שאיסור התורה לאדם לגרוע מרעייתו את עונתה נכון לכל אדם ולא רק לאדם הנושא את שפחת אביו או שפחתו.

המצווה היא מצוות לא תעשה, שהרי נאמר "לא יגרע", וברשימת המצוות של הרמב"ם היא מופיעה בהתאם כמצווה רס"ב ברשימת מצוות לא תעשה. יחד עם זאת, קיומה אינו מתאפשר בדרך של הימנעות מעשייה, אלא מצריך עשייה מצד הבעל.

פרטי המצווה

המשנה במסכת כתובות עוסקת בשאלה מהו שיעור מצוות עונה, כלומר מהי התדירות המינימלית של קיום יחסי האישות שמחויב הבעל כלפי אשתו על מנת שלא יעבור על איסור גריעת העונה. המשנה מגדירה את תדירות היחסים בהם נדרש הבעל לעמוד על מנת לקיים את המצווה שלא לגרוע מעונתה של אשתו. קביעת תדירות היחסים מתחשבת במסוגלותו הגופנית של הבעל, ועל כן נקבעת בהתאם לאילוצים שבהם נתון הבעל לפי מקצועו ועיסוקיו:

"עונה" האמורה בתורה: הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים.

— תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"א, עמוד ב'

הטיילים הם אלה הבטלים ממלאכה, או שמלאכתם קלה מאוד, ולכן עונתם בכל יום.

עונתם של הפועלים היא פעמיים בשבוע, מפני שמלאכתם מקשה עליהם לקיים את המצווה בכל יום. לעומתם החמרים המובילים משאות באמצעות חמור, נעדרים מביתם במהלך שבוע עבודתם, ולכן עונתם פעם בשבוע. עם זאת, גם פועלים רגילים שעובדים מחוץ לעירם מחויבים בעונה רק פעם בשבוע.

הגמלים מובילים משאות במדבר, ולכן עונתם אחת לשלושים יום, והספנים מפליגים בים חודשים רבים, ולכן עונתם אחת לשישה חודשים.

הגמרא מוסיפה לרשימה תלמידי חכמים, כלומר אנשים העוסקים בלימוד תורה, שעונתן היא פעם בשבוע, מפני שלימוד התורה מתיש את כוחם. הדברים אמורים בתלמידי חכמים שלומדים בעירם, בעוד שלתלמידי חכמים שלומדים מחוץ לעירם מותר לשהות בבית רבם אפילו שנתיים או שלוש מבלי לחזור לעירם אפילו פעם אחת לקיים מצוות עונה.

הגמרא קובעת שאישה יכולה למנוע מבעלה להחליף את עיסוקו למקצוע שמביא להרחקת העונה, גם אם מדובר במקצוע משתלם יותר כלכלית.

הרמב"ם עוסק בכך בספרו משנה תורה, וכותב:

אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה, עבר בלא תעשה של תורה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות, כ"א, י'). ואם חלה או תשש כוחו, ואינו יכול לבעול, ימתין שישה חודשים, עד שיבריא, שאין לך עונה גדולה מזו. ואחר כך, או ייטול ממנה רשות, או יוציא וייתן כתובה

קיצור שולחן ערוך קובע מגבלות אחדות על קיום מצווה זו, ובהן:

לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה, אבל כשאינה מרוצה לא ישמש עמה ומכל שכן דאסור לאנסה. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו או שהוא שנוא לה, דאמרה ליה: לא בעינא לך ואף על פי שרצויה בתשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה והיא אינה יודעת אף על פי שאינה שנואה לו אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש, גם לא ישמש כשהוא שיכור, או היא שיכורה

— קיצור שולחן ערוך סימן ק"נ סעיף י"ג

הרחיב בעניין זה הרב יעקב קנייבסקי, שכתב^{[דרוש מקור]}:

כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאישה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא נתונה לפני ארי שדורס ואוכל. ועוון פלילי הוא לעשוק מה שמגיע לאשתו, אפילו אם מתכוון לשם מידת חסידות ופרישות, שעל גזלת אשתו אינו יכול לעשות חסידות, ולגזול אותה ולהציגה כשפחה שבויה.

חשיבות המצווה

לדעת הרמב"ן מצוות עונה מוגדרת כעיקר הנישואים. דבר זה בא לידי ביטוי בשלושה תחומים:

• מצד האיש, מצוות עונה היא חובתו מן התורה, בעוד חיוב מזונות וכסות הם חובות שהטילו עליו חכמים.
• מצד האישה, סירובה לעשות את המלאכות שהיא חייבת בהם אינו מפעיל דין מורדת על בעלה, בניגוד למרידה מקיום יחסים, משום שמלאכה איננה עיקר הנישואים.
• לא ניתן להתנות על חיוב העונה ולומר "אני נושא אותך לאישה בתנאי שאיני מחויב לך במצוות עונה", מה שאין כן בחיובי הממון שבינו לבינה.

יחסי אישות ללא מצוות עונה

ישנם מקרים בהם ביחסי אישות לא מתקיימת מצוות עונה. למשל, אישה שמוותרת על קיום היחסים, אין מצוות עונה כיון שהאיש מצווה לספק את "עונתה" של האישה והיא יכולה למחול עליה. רבי אברהם דוד מבוטשאטש הסתפק האם יש מצוות עונה בחודשי ההריון בהם קיום יחסי אישות קשה לאישה או לעובר. כמו כן, כלפי פילגש וכלפי כל מי שאינה אשתו של האדם, אין חיוב במצווה מלכתחילה.

רעיונות והלכות ביחסי אישות

ערך מורחב – יחסי אישות (הלכה)

היהדות רואה את התשוקה ואת ההנאה ביחסי אישות בין בני זוג כמרכיבים חיוביים, ובלבד שהשימוש בהם ייעשה גם לשם מצווה. השקפה זו נובעת מתוך גישה של קידוש החומר כשהוא נעשה בכוונה נכונה ובאופן של קדושה וצניעות. עם זאת, אין דעת חכמים נוחה מריבוי קיום יחסי אישות, והרמב"ן מכנה את ה"שטוף בזימת אשתו" ומפריז בקיום יחסי אישות "נבל ברשות התורה".

ההלכה מונה מקרים ומצבים שונים בהם יש לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו, וכן ישנם מקרים שאסור לקיים יחסי אישות אף שהיא אינה אסורה עליו מצד עצמה. בראש ובראשונה התורה אוסרת קיום יחסי אישות עם אשתו בזמן שהיא נדה. חכמים למדו מדרשת הפסוקים שאסור לקיים יחסי אישות ביום הכיפורים, והם הוסיפו אף את תשעה באב. כמו כן, מובא בהלכה שלא ראוי לקיים יחסי אישות בזמן שהאיש והאישה אינם שלמים בדעתם ובאהבתם. מצבים אלו מכונים בני תשע מידות.

ראו גם

• מצוות פריה ורבייה
• בעילת מצווה

לקריאה נוספת

• יהודה ברנדס, אגדה למעשה - עיונים בסוגיות משפחה חברה ועבודת השם, ספריית אלינר, 2005, עמ' 153–181
• הרב אליעזר מלמד, שמחת הבית וברכתו, הוצאה פנימית למדריכי חתנים ומדריכות כלות, מכון הר ברכה ה'תשע"ד
• הרב משה אהרון שוחטוביץ, בנין הבית - מאמרי הדרכה בעניין קדושת הבית היהודי, ירושלים תש"ע

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מצוות עונה בוויקישיתוף

• מצוות עונה, שמחת הבית וברכתו, באתר פניני הלכה
• עונה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הלכות צניעות בקיצור שולחן ערוך
• יהודה ברנדס, בין אדם לרעייתו, באתר "טובים השניים"
• מאמרים בנושא מצוות עונה, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.