מריו זגאלו

מריו זגאלו
Mário Zagallo
	מריו זגאלו ב-1974
	מריו זגאלו ב-1974
מידע אישי
לידה	9 באוגוסט 1931; Atalaia, ברזיל
פטירה	5 בינואר 2024 (בגיל 92); ריו דה ז'ניירו, ברזיל
שם מלא	מאריו ז'ורז'ה לובו זגאלו
גובה	1.67 מטר
עמדה	קיצוני, קשר התקפי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1966–1970 ; 1967–1968 ; 1970–1974 ; 1971–1972 ; 1972–1974 ; 1975 ; 1976–1978 ; 1978 ; 1979 ; 1980–1981 ; 1981–1984 ; 1984–1985 ; 1985–1987 ; 1988–1989 ; 1989–1990 ; 1990–1991 ; 1991–1994 ; 1994–1998 ; 1999 ; 2000–2001 ; 2003–2006 ; 2011–2024	בוטפוגו ; נבחרת ברזיל ; נבחרת ברזיל ; פלומיננסה ; פלמנגו ; בוטפוגו ; נבחרת כווית ; בוטפוגו ; אל-נאסר ; ואסקו דה גאמה ; נבחרת ערב הסעודית ; פלמנגו ; בוטפוגו ; בנגו ; נבחרת איחוד האמירויות הערביות ; ואסקו דה גאמה ; נבחרת ברזיל (מתאם) ; נבחרת ברזיל ; פורטוגזה ; פלמנגו ; נבחרת ברזיל (מתאם) ; נבחרת לבנון (יועץ)
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

מריו ז'ורז'ה לובו זגאלו (בפורטוגזית: Mário Jorge Lobo Zagallo;‏ 9 באוגוסט 1931 – 5 בינואר 2024) היה כדורגלן ומאמן כדורגל ברזילאי, שנודע במיוחד בשל ההישגים אליהם הגיע כשחקן וכמאמן עם נבחרת ברזיל. זכה במונדיאל פעמיים ברציפות כשחקן ב-1958 וב-1962, ולאחר מכן הוליך את נבחת ברזיל לזכייה במונדיאל גם כמאמן ב-1970 וכעוזר מאמן ב-1994.

קריירה ככדורגלן

זגאלו נולד ב-Atalaia (אנ') שבברזיל. כשחקן שיחק לרוב בעמדת הקיצוני השמאלי, אך באפשרותו היה לשחק גם כקשר התקפי מאחורי החלוץ. הוא החל את הקריירה שלו ב-1948 בקבוצת אמריקה פוטבול קלוב (ריו דה ז'ניירו), מהקבוצות הבכירות של ריו דה ז'ניירו, וב-1950 עבר לפלמנגו. זגאלו שיחק בפלמנגו במשך שמונה שנים והפך לאחד מהשחקנים הבולטים בתולדות הקבוצה, אף שלא הצליח לזכות עמה בתארים. הוא הבקיע במדי הקבוצה 30 שערים ב-217 הופעות.

זגאלו נכלל לראשונה בסגל נבחרת ברזיל לקראת טורניר מונדיאל 1958, כחלק משינויים מהפכניים שבוצעו על ידי ז'ואו האבלנז' בשיטת הניהול של הנבחרת. זגאלו פתח בהרכב הנבחרת לאורך כל משחקי ההכנה ובתחילת הטורניר עצמו, ונשאר בהרכב גם לאחר שינויים רבים שביצע המאמן ויסנטה פאולה בחלק ההתקפי. בעקבות שינויים אלו החל זגאלו, ששיחק כקיצוני השמאלי, לתפקד כחלק מחוליית התקפה של ארבעה שחקנים שכללה גם את הקיצוני הימני גארינצ'ה ואת החלוצים המרכזיים ואוה ופלה.

במהלך הטורניר תרם זגאלו לנבחרתו בעזרת אינטילינגציית וטכניקת המשחק הגבוהה שהפגין, ולקח חלק חשוב בבניית המשחק של הנבחרת. כמו כן, תרם באופן משמעותי בחילוץ כדורים מהגנת הקבוצה היריבה.^[1] בשלב חצי הגמר, שבו ניצחה ברזיל 2:5 את נבחרת צרפת, הוא בעט כדור שנהדף על ידי השוער קלוד אבס, וממנו הבקיע פלה שער. במשחק הגמר, מול נבחרת שוודיה המארחת, הבקיע זגאלו שער ובישל אחד נוסף לפלה, בדרך לניצחון 2:5. בכך היה שותף זגאלו לזכייתה הראשונה של ברזיל בגביע העולם.

ב-1958, לאחר טורניר המונדיאל, עבר זגאלו לבוטפוגו, וסייע בהפיכתה לאחת מהקבוצות הבולטות בברזיל. הוא יצר שיתוף פעולה מוצלח עם גארינצ'ה במשחק ההתקפה, והיה שותף לזכיית הקבוצה באליפות ריו דה ז'ניירו ב-1961 וב-1962. הוא זכה עם הקבוצה לראשונה בטורניר ריו-סאו פאולו – מהתחרויות החשובות בברזיל באותה תקופה – ב-1962, לאחר שגבר עמה על סנטוס שהובלה על ידי פלה. ב-1964 זכתה הקבוצה בטורניר במשותף עם סנטוס.

זגאלו היה שותף לסגל נבחרת ברזיל גם במונדיאל 1962, לצד רבים מחבריו להרכב הנבחרת ארבע שנים קודם לכן. במשחק הראשון של נבחרתו, מול נבחרת מקסיקו, הוא הבקיע שער בניצחון 0:2. לצד הבישולים שתרם לנבחרתו, זגאלו שם דגש גדול במשחקו על החלק ההגנתי, אף יותר מאשר בטורניר המונדיאל הקודם.‏^[1] הוא זכה עם נבחרתו בגביע בפעם השנייה ברציפות, לאחר ניצחון על נבחרת צ'כוסלובקיה במשחק הגמר. בעקבות יכולתו הטובה נכלל זגאלו בנבחרת המצטיינים של הטורניר מטעם פיפ"א. זגאלו סיים את דרכו בנבחרת בשנת 1964, ופרש סופית ממשחק ב-1965, כשהוא בן 34.

קריירה כמאמן

ב-1966, שנה בלבד לאחר פרישתו ממשחק, מונה זגאלו למאמן בוטפוגו. הוא אימן את הקבוצה במשך ארבע שנים, במהלכן בנה את אחת מחוליות ההתקפה הבולטות בתולדות ברזיל, שכללה שחקנים כמו ז'אירזיניו ופאולו סזאר לימה. הוא הצעיד את בוטפוגו לשתי זכיות רצופות באליפות ריו דה ז'ניירו, בשנים 1967 ו-1968, ולזכייה בטאסה ברזיל ב-1968.

ב-1970 נקלע מאמן הנבחרת הלאומית, ז'ואו סלדאניה, לסכסוך מתמשך עם התקשורת הברזילאית ועם נשיא המדינה, אמיליו מדיסי, שדרש להשפיע על בחירת הסגל.^[2] בעקבות דרישה זו התפטר סלדאניה מתפקידו, וזגאלו מונה במקומו למאמן הנבחרת, חודשיים לפני פתיחת טורניר המונדיאל. לאחר מינויו לתפקיד שמר זגאלו על מרבית הסגל ששיחק תחת סלדאניה, אך ביצע מספר שינויים טקטיים.^[3] הוא הצליח לשלב בהרכב הנבחרת את ז'רסון וריבלינו, ששיחקו שניהם כקשרים מרכזיים מטבעם, בכך שהסיט את ריבלינו לקישור ההתקפי ותפקד את ז'רסון כאחראי העיקרי על בניית המשחק. זגאלו פתח בקישור ההתקפי גם עם ז'אירזיניו ופלה, שותפו בנבחרת שזכתה בגביעי העולם ב-1958 וב-1962, ועם טוסטאו כחלוץ מרכזי.

הנבחרת ששיחקה תחת זגאלו במונדיאל 1970 התאפיינה בשילוב ייחודי של סגנון משחק התקפי ומרהיב, שכלל הנעת כדור בלתי-פוסקת, יחד עם יכולת טקטית טובה.^[3] תרומתם ההתקפית של מגני הכנף אפשרה לנבחרת לשנות לעיתים תכופות את המערך תוך כדי המשחק.^[3] ברזיל הבקיעה 19 שערים באותו טורניר, ניצחה 2:4 את פרו ברבע הגמר ו-1:3 את אורוגוואי בחצי הגמר, ופגשה במשחק הגמר את נבחרת איטליה. על אף שיטת ה"קטנאצ'ו" ומשחק ההגנה הקשוח שהפגינה איטליה, הצעיד זגאלו את נבחרתו לניצחון 1:4 ולזכייה בטורניר. בכך הפך זגאלו לאדם הראשון שזוכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן (הוא אחד משלושה שעשו זאת לאורך ההיסטוריה, יחד עם פרנץ בקנבאואר ודידייה דשאן). בעקבות היכולת שהפגינה, נחשבת נבחרת ברזיל של אותו טורניר לאחת מהבולטות בתולדות טורנירי גביע העולם.^[2]

זגאלו המשיך ואימן את נבחרת ברזיל גם במונדיאל 1974. בטורניר זה חסרה הנבחרת רבים משחקניה הבכירים שהיו שותפים לזכייה במונדיאל ב-1970, כשרק ז'אירזיניו וריבלינו נשארו בהרכב מאותו טורניר. אחד מניסיונותיו הטקטיים של זגאלו הייתה תפקודו של ז'אירזיניו כחלוץ מרכזי, במקום בעמדת הקיצוני הימני הטבעית שלו, מהלך שלא הצליח.^[4] הנבחרת פתחה את הטורניר עם תוצאות תיקו 0:0 מול נבחרות יוגוסלביה וסקוטלנד, ניצחה 0:3 את זאיר במשחק השלישי, והעפילה לשלב הבתים השני בזכות הפרש שערים עדיף על פני סקוטלנד. את השלב השני פתחה ברזיל עם ניצחונות על גרמניה המזרחית וארגנטינה, אך הודחה מהטורניר לאחר הפסד 2:0 לנבחרת הולנד, אשר נודעה בשיטת ה"כדורגל הטוטאלי" בה השתמשה. מאוחר יותר הפסידה לנבחרת פולין במשחק הקובע על המקום השלישי בטורניר. לאחר מונדיאל זה סיים זגאלו את תפקידו כמאמן הנבחרת.

ב-1971, במקביל לעבודתו כמאמן הנבחרת, מונה זגאלו למאמן פלומיננזה והצעיד אותה לזכייה באליפות ריו דה ז'ניירו. ב-1972 עבר לאמן את פלמנגו מאותה מדינה, קבוצתו לשעבר ככדורגלן, והוביל אותה לשתי זכיות באליפות. לאחר שלוש שנים בקבוצה, שב זגאלו לאמן את בוטפוגו למשך עונה אחת. בין 1976 ל-1978 שימש כמאמן נבחרת כווית, ולאחר מכן חזר פעם נוספת לבוטפוגו. במשך השנים הבאות עבר זגאלו בקבוצות רבות, ובהן אל-הילאל מערב הסעודית, ואסקו דה גאמה, נבחרת ערב הסעודית ובנגו. הוא הצעיד את נבחרת איחוד האמירויות הערביות להעפלה למונדיאל 1990, אך פוטר מתפקידו לפני הטורניר.

זגאלו שימש כעוזרו של המאמן קרלוס אלברטו פריירה בנבחרת ברזיל שזכתה במונדיאל 1994. לאחר טורניר זה קיבל מחדש את תפקיד המאמן הראשי של הנבחרת, והוביל אותה לזכייה בגביע הקונפדרציות ובקופה אמריקה ב-1997 ולהעפלה לגמר מונדיאל 1998, שם הפסידה 3:0 לנבחרת צרפת. זגאלו שיתף במשחק הגמר את כוכב הנבחרת, רונאלדו, על אף שסבל ממחלה לפני המשחק. לאחר מכן אימן זגאלו את קבוצות פורטוגזה ופלמנגו, וסיים את קריירת האימון שלו ב-2001. עם זאת, הוא שימש כיועץ מקצועי לפריירה בנבחרת הלאומית במהלך טורניר מונדיאל 2006.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מריו זגאלו בוויקישיתוף

מריו זגאלו, ברשת החברתית אינסטגרם
מריו זגאלו, באתר Transfermarkt
מריו זגאלו, באתר National Football Teams
מריו זגאלו, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
מריו זגאלו באתר ה-BBC
דף השחקן ו-דף המאמן באתר Sambafoot
מריו זגאלו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² World Cup Betting, MARIO ZAGALLO
^ ¹ ² דניאל שחק, ‏כל הזכויות שמורות, באתר ערוץ הספורט, 28 בנובמבר 2013
^ ¹ ² ³ שגיב ברעם‏, הפרופסור, באתר וואלה, 10 ביוני 2010
^ Pelé, Orlando Duarte and Alex Bellos; Pelé: The Autobiography (2007), Pocket Books, p. 210

נבחרת ברזיל – מונדיאל 1958 (מקום ראשון)
1 קסטיליו • 2 בליני • 3 ז'ילמר • 4 דז'למה סאנטוס • 5 דינו סאני • 6 דידי • 7 זגאלו • 8 אוריקו • 9 זוזימו • 10 פלה • 11 גארינצ'ה • 12 נילטון סנטוס • 13 מואקיר • 14 דה סורדי • 15 אורלנדו • 16 מאורו • 17 ג'ואל • 18 אלטפיני • 19 זיטו • 20 ואוה • 21 דידה • 22 פפה • מאמן: פאולה		ברזיל

נבחרת ברזיל – מונדיאל 1962 (מקום ראשון)
1 ז'ילמר • 2 דז'למה סאנטוס • 3 מאורו • 4 זיטו • 5 זוזימו • 6 נילטון סנטוס • 7 גארינצ'ה • 8 דידי • 9 קואוטיניו • 10 פלה • 11 פפה • 12 ג'איר מריניו • 13 בליני • 14 חורנדיר • 15 אלטאיר • 16 זקוויניה • 17 מנגלביו • 18 ג'איר דה קוסטה • 19 ואוה • 20 אמרילדו • 21 זגאלו • 22 קסטיליו • מאמן: מוריירה		ברזיל

נבחרת ברזיל – מונדיאל 1970 (מקום ראשון)
1 פליקס • 2 בריטו • 3 פיאזה • 4 קרלוס אלברטו • 5 קלודואלדו • 6 מרקו אנטוניו • 7 ז'אירזיניו • 8 ז'רסון • 9 טוסטאו • 10 פלה • 11 ריבלינו • 12 אדו • 13 רוברטו • 14 באלדוצ'י • 15 פונטנה • 16 אבראלדו • 17 ז'ואל • 18 פאולו סזאר • 19 אדו • 20 דאריו • 21 זה מריה • 22 ליאו • מאמן: זגאלו		ברזיל

נבחרת ברזיל – מונדיאל 1974
1 ליאו • 2 לואיס פריירה • 3 מריניו פרס • 4 זה מריה • 5 פיאזה • 6 מריניו צ'אגאס • 7 ז'אירזיניו • 8 לביניה • 9 סזאר מלוצ'ו • 10 ריבלינו • 11 פאולו סזאר • 12 רנאטו • 13 ולדומירו • 14 נליניו • 15 אלפרדו • 16 מרקו אנטוניו • 17 קרפג'אני • 18 אדמיר דה ג'ויה • 19 מיראנדה • 20 אדו • 21 דירסאו • 22 ולדר פרס • מאמן: זאגאלו		ברזיל

נבחרת ברזיל – קופה אמריקה 1995 (מקום שני)
1 טפארל • 2 ז'ורז'יניו • 3 אלדאיר • 4 רונלדאו • 5 סזאר סמפאיו • 6 רוברטו קרלוס • 7 אדמונדו • 8 דונגה • 9 טוליו • 10 ז'וניניו • 11 זיניו • 12 דאנרליי • 13 רודריגו • 14 אנדרה קרוז • 15 נרקיסו • 16 לאנדרו • 17 בטו • 18 לאונרדו • 19 סוזה • 20 רונאלדו • 21 סאביו • 22 דידה • מאמן: זגאלו		ברזיל

נבחרת ברזיל – קופה אמריקה 1997 (מקום ראשון)
1 טפארל • 2 קאפו • 3 אלדאיר • 4 מרסיו סנטוס • 5 מאורו סילבה • 6 רוברטו קרלוס • 7 ג'ובאני • 8 דונגה • 9 רונאלדו • 10 לאונרדו • 11 רומאריו • 12 קרלוס ז'רמאנו • 13 דז'למיניה • 14 זה מריה • 15 סיילו סילבה • 16 גונזלבס • 17 זה רוברטו • 18 סזאר סמפאיו • 19 פלביו קונסייסאו • 20 דנילסון • 21 אדמונדו • 22 פאולו נוניס • מאמן: זגאלו		ברזיל

נבחרת ברזיל – מונדיאל 1998 (מקום שני)
1 טפארל • 2 קאפו • 3 אלדאיר • 4 ג'וניור באיאנו • 5 סזאר סמפאיו • 6 רוברטו קרלוס • 7 ג'ובאני • 8 דונגה • 9 רונאלדו • 10 ריבאלדו • 11 אמרסון • 12 קרלוס ז'רמאנו • 13 זה קרלוס • 14 גונזלבס • 15 אנדרה קרוז • 16 זה רוברטו • 17 דוריבה • 18 לאונרדו • 19 דנילסון • 20 בבטו • 21 אדמונדו • 22 דידה • מאמן: זגאלו		ברזיל

[world-cup-betting-1] ¹ ² World Cup Betting, MARIO ZAGALLO

[כל_הזכויות_שמורות-2] ¹ ² דניאל שחק, ‏כל הזכויות שמורות, באתר ערוץ הספורט, 28 בנובמבר 2013

[הפרופסור-3] ¹ ² ³ שגיב ברעם‏, הפרופסור, באתר וואלה, 10 ביוני 2010

[4] Pelé, Orlando Duarte and Alex Bellos; Pelé: The Autobiography (2007), Pocket Books, p. 210

[1]

[2]

[3]

[4]