נמיאה אמורו
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
.JPG) | |
| לידה |
20 בספטמבר 1977 (בת 47) נהה, יפן  |
|---|---|
| שם במה |
Namie Amuro |
| מוקד פעילות |
יפן |
| תקופת הפעילות |
1992 – 16 בספטמבר 2018 (כ־26 שנים) |
| מקום לימודים |
Okinawa Actors School |
| סוגה |
מוזיקת פופ, ג'יי-פופ, דאנס-פופ, מוזיקת היפ הופ, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת דאנס אלקטרונית |
| סוג קול |
מצו-סופרן |
| שפה מועדפת |
יפנית |
| חברת תקליטים |
EMI מיוזיק יפן, אווקס טרקס |
| בן או בת זוג |
Sam (22 באוקטובר 1997–יולי 2002) |
| פרסים והוקרה |
Japan Record Awards |
|
namieamuro | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
נמיאה אמורו (ביפנית: 安室 奈 美 恵 אמורו נמיאה / nɑːmiˈeɪ / NAH-mee-AY, נולדה ב-20 בספטמבר 1977 בנהה, אוקינאווה, יפן) היא אמנית הקלטות יפנית לשעבר, מפיקה, כותבת שירים, רקדנית, דוגמנית, שחקנית ויזמית שהייתה פעילה בין השנים 1992 ל-2018.
אמורו ידועה בשבירת הסטריאוטיפ בדמותה של תעשיית הבידור היפנית מאז תחילת שנות ה-90 הכוללת בתוכה את תרבות האיידול של הג'יי-פופ, בשינוי מגמות האופנה וסגנון החיים של נשים ביפן, הניסויים שלה בסגנונות מוזיקה ובדימוי החזותי שלה בסרטוני מוזיקה, וההופעות החיות. בשל אריכות החיים בקריירה שלה, העמידות, המקצועיות, המאמצים מאחורי הקלעים בתעשיית המוזיקה ואורח חייה, היא אייקון של תרבות הפופ ביפן ובאסיה. היא נקראה "מלכת הפופ האסיאתית" ו"הדיווה היפנית", והוכרה כבעלת השפעה בקריירה, כזו המקבילה לאומנים כמו ג'נט ג'קסון ומדונה במוזיקה ובתרבות הפופ המערבית.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמורו החלה את דרכה המוזיקלית בגיל 14 כזמרת הראשית בלהקת Super Monkey's שהקימה עם חברותיה. בשנת 1995 הלהקה התפרקה ואמורו החלה את קריירת הסולו שלה.
היא משכה תשומת לב עם הסינגל הנמכר ביותר של הלהקה "נסה אותי (Watashi o Shinjite)". היא חתמה ב-Avex Trax בשנת 1995 והתחילה לראשונה כאמנית סולו עם הסינגל "Body Feels Exit" אלבום האולפנים שלה משנת 1996, Sweet 19" Blues", מכר למעלה משלושה מיליון עותקים, וקבע את השיא באותה תקופה לאלבום הנמכר ביותר של אמנית ביפן והופעת הבכורה הנמכרת ביותר בעולם (כיום מדורגת במקום ה-15 בעולם לפי מכירות אלבומים בשבוע הראשון). אחד הסינגלים מאלבומה "Concentration 20" (1997), "Can You Celebrate?", הוא הסינגל הנמכר ביותר של אמנית סולו בתולדות המוזיקה היפנית. משנת 1999, אמורו שיתפה פעולה עם מוזיקאים ומפיקים בינלאומיים ברשומותיה, החל מ-"Genius 2000".
בתחילת שנות האלפיים המוזיקה של אמורו התפתחה מפופ ל-R&B, ואמורו ראתה ירידה במכירות. (Play" (2007", אלבום האולפן השמיני שלה, בישר על תקופת תחייה מסחרית. היא המשיכה להתנסות מוזיקלית, ועברה למוזיקת ריקוד אלקטרונית ושירים בשפה האנגלית עם תקליטי המשך (2012)"Uncontrolled" ו-(Feel" (2013". לאחר מכן היא הוציאה את אלבום האולפן ה-11 שלה, "Genic" (2015), ואלבום קומפילציה, "finally" (2017).
אמורו מצטיירת בתעשיית הבידור היפנית, ותעשיית המוזיקה המערבית הרחבה יותר, כאמנית אשר "הפיקה" וניהלה את הקריירה שלה. מלבד המוזיקה, היא הופיעה בקמפיינים פרסומיים שונים ביפן והקימה חברת ניהול משלה, "Stella88", ואת חברת התקליטים שלה, "Dimension Point".
לאחר שמכרה יותר מ-36 מיליון תקליטים ביפן, אמורו מוכרת כאחד האמנים הנמכרים ביותר ביפן על ידי אוריקון. מאז הופעת הבכורה לסולו, יש לה 10 סינגלים מובילים במשך 23 שנים ברציפות (מספר 1 לאמן סולו). כל אלבומיה הם במעמד של לפחות פלטינה, ואלבום הסולו הבכורה שלה, Sweet 19 Blues, היה האלבום הנמכר ביותר ביפן. היא האמנית היחידה ביפן שמכרה מיליון אלבומים בשנות העשרה, 20, 30 ו-40. יתרה מזאת, אלבומה האחרון, "finally", עלה לראשונה במצעדי האלבומים של סוף השנה של אוריקון וגם של Billboard Japan במשך שנתיים ברציפות (האמנית הראשונה והיחידה בתעשיית המוזיקה היפנית שעשתה זאת). אמורו זכתה לעיתים קרובות בזכות הופעותיה החיות בטקסי פרסי המוזיקה כמו כן היא גם זכתה בפרסי המוזיקה העולמית, פרסי התקליטים של יפן, פרסי דיסק זהב של יפן, ופרסי MTV Video Music Japan ביפן, ורבים אחרים.
ב-16 בספטמבר 2018, פרשה אמורו רשמית מעסקי המוזיקה והבידור.
הישגים והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז הופעת הבכורה שלה, אמורו סווגה כאחת הזמרות הבולטות והמצליחות ביפן. במאמר פותח שפרסם The Japan Times, הקיף הסופר איאן מרטין את הזמרת לצד סופרלטיבים יומי מאטסוטויה, אוטדה היקארו, סאיקו מאטסודה והיבארי מיסורה כדמויות הנשיות המובילות בתולדות המוזיקה היפנית. אף על פי שמרטין זיהה את אוטאדה כאחד מ"הזמרים היחידים" לשבור את החברה המערבית, הוא הרגיש שאמורו הוא "קודמתה המיידית ביותר", בהתבסס אך ורק על כך שהיא ייצגה תקופה בה הפופ היפני למד לראות את עצמו כדבר שיכול היה לעמוד לצד המוזיקה המערבית ממנה צבר השפעה רבה. "בנוסף, הקריירה של אמורו הושוותה ללא הרף לדומה למוזיקה של "מאטסודה", ששניהם גדלו בשגרת ה"איידולים" והשיגו מאז חוסן מסחרי; סופר המוזיקה "מוטי רגב" ראה במוזיקאים חלק מ"תור הזהב של הג'יי-פופ", לפני שההקלטות ירדו בגלל עליית השוק הדיגיטלי באמצע שנות האלפיים. בגלל אריכות החיים שלה והרבה ההמצאות המחודשות המוזיקליות והדימויים, פרסומים רבים התייחסו אליה כ"מלכת הפופ היפני" והמקבילה היפנית לזמרים האמריקנים ג'נט ג'קסון ומדונה.
לאורך כל שנות פעילותה כזמרת, אמורו מכרה יותר מ-36 מיליון תקליטים ביפן על פי אוריקון. על פי דיווח של Entertainment Weekly שהודיע על פרישתה, היא מכרה יותר אלבומים ביפן מאשר ליידי גאגא, קייטי פרי או קאשה בארצות הברית ביחד. נכון לשנת 2017 זה הופך אותה לאקט הנשי הנמכר ביותר, ולמעשה הסולנית הנמכרת ביותר בסך הכל, ממש מאחורי יומי מאטסוטויה, איומי האמאסאקי, אוטאדה היקארו, ולהקת הבנות היפנית AKB48 (ראו הרשימה הכוללת כאן). בנוסף, אמורו דורגה כאמנית הדיגיטל הנמכרת ביותר במקום ה-12 על פי האתר הדיגיטלי היפני Recochoku. הזמרת השיגה תשעה אלבומי אולפן מספר אחד עם חמישה תכלילים נוספים של קומפילציה / שיתוף פעולה, ועשרה סינגלים מספר אחד. היא אחת מיוצרות הסולו היחידות שהשיגו הכי הרבה הצטברות של מיליון סינגלים פיזיים מוסמכים, עם סה"כ חמישה "Can You Celebrate?", עדיין נותרה המהדורה הפיזית הנמכרת ביותר של זמרת - עם הערכות מכירות של 2.750 מיליון עותקים שנמכרו ביפן לבד. תקופה קצרה בשנת 1996, אלבום האולפנים השני שלה Sweet 19 Blues היה האלבום הנמכר ביותר בתולדות המוזיקה היפנית. בנוסף, היא החזיקה בשיא האלבום הנפתח ביותר. הכי מכירות של אמנית או סולנית עד שנקרא לתיגר על ידי אלבום האולפנים First Love של Utada Hikaru משנת 1999, אשר עד היום מהווה את האלבום הנמכר ביותר ביפן. עם עלייתה הפתאומית של הכוכבת, אמורו צוינה על ידי עיתונאים ופרשנים כמושא לחיקוי ביפן וברחבי אסיה. בסופו של דבר היא הפכה לדמות הבולטת ביותר במגזיני האופנה ובעיתונות הכללית בשינוי דימוי הסגולה היפני הטיפוסי וסגנונות הנשים ביפן, לטובת "צביעה של שערות חומות, מריטת גבות ... מגפיים עם סוליה עבה/ארוכה, חצאית מיני, עור שזוף וקעקועים". זה הפך אותה לאייקון אופנה, ויצר בסיס מעריצי תופעות המכונה "אמורה" בשנות התשעים, כאשר נערות ונשים צעירות רבות ברחבי אסיה הסתכלו על האופנה, התסרוקת והאיפור שלה. בנוסף, האופנות שלה סללו את הדרכים לתרבות אופנה יפנית, קוגלית ומגמות אופנה המכונות gyaru, תעתיק יפני לבחורה. עם זאת, דייוויד וו אדג'טטון- סופר הרומן יפן במילניום: הצטרף לעבר ועתיד - אמר כי אמורו שינתה את תרבות ה"איידול" הסטריאוטיפית, ואילו הסופר מרואן קראדי האמין שהיא חלק מ-"השפעתה התרבותית של יפן" כלפי העולם. יתרה מזאת, סופרת ממרכז הנשים בארצות הברית האמינה כי הצלחתה של Sweet 19 Blues הייתה הסיבה שרבים אנשים חיקו אותה כמודל לחיקוי בין השנים 1996 ל-1997. ככל הנראה, חלק מהפרשנים קישרו את עלייתה והצלחתה הפתאומית לחוויותיהם של ג'נט ג'קסון ומדונה.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסינגל הכי נמכר שלה, "Can You Celebrate?", עם מכירות של יותר מ-2 מיליון עותקים מדורג במקום ה-14 במספר הרב ביותר של מכירות בהיסטוריה של יפן.
היא האמנית הראשונה שזכתה בפרסי המוזיקה של MTV יפן במשך 4 שנים ברצף.
זכתה בפרס "ההשראה של יפן" בשנת 2002, בשנת 2003 בפרס וידאו ה-R&B הטוב ביותר, ולשנת 2004 ו-2005 בפרס האומן היפני המרשים ביותר.
בשנת 2007 השיר "Can You Celebrate?" דורג במקום הראשון בשירים שבוצעו על ידי נשים על פי אתר Oricon Style.
בשנת 2008, הכריז אתר Oricon על האלבום של נאמיה BEST FICTION כאלבום השני שמכר הכי הרבה עותקים לשנה זו.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי אולפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995 - Dance Tracks Vol.1
- 1996 - Sweet 19 Blues
- 1996 - Original Tracks Vol.1
- 1997 - Concentration 20
- 2000 - GENIUS 2000
- 2000 - Break the Rules
- 2003 - STYLE
- 2005 - Queen of Hip-Pop
- 2007 - Play
- 2009 - Past<Future
- 2012 - Uncontrolled
- 2013 - FEEL
- 2015 - _Genic
אלבומי אוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1998 - I HAVE NEVER SEEN
- 1999 - RESPECT the POWER OF LOVE
- 2008 - BEST FICTION
- 2011 - CHECKMATE
- 2018 - Finally
סינגלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995 Body Feels EXIT
- 1995 Chase the Chance
- 1996 Don't wanna cry
- 1996 You're my sunshine
- 1996 SWEET 19 BLUES
- 1996 a walk in the park
- 1997 Can You Celebrate?
- 1997 How to be a Girl
- 1997 Dreaming I was dreaming
- 1997 (CAN YOU CELEBRATE? (Re-release
- 1998 I HAVE NEVER SEEN
- 1999 RESPECT the POWER OF LOVE
- 1999 toi et moi
- 1999 SOMETHING 'BOUT THE KISS
- 2000 LOVE 2000
- 2000 NEVER END
- 2000 PLEASE SMILE AGAIN
- 2001 think of me / no more tears
- 2001 say the word
- 2002 I WILL
- 2002 Wishing On The Same Star
- 2003 shine more
- 2003 Put 'Em Up
- 2003 SO CRAZY / Come
- 2004 ALARM
- 2004 ALL FOR YOU
- 2004 GIRL TALK / the SPEED STAR
- 2005 WANT ME, WANT ME
- 2005 White Light / Violet Sauce
- 2006 CAN'T SLEEP, CAN'T EAT, I'M SICK / Ningyo
- 2007 Baby Don't Cry
- 2007 FUNKY TOWN
- 2008 60s 70s 80s
- 2009 WILD/Dr.
DVD הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1996 - AMURO NAMIE FIRST ANNIVERSARY LIVE in MARINE STADIUM
- 1997 - Namie Amuro Concentration 20 Live in Tokyo Dome
- 2000 - "NAMIE AMURO TOUR "GENIUS 2000
- 2003 - "namie amuro tour 2001 "break the rules
- 2004 - namie amuro SO CRAZY tour featuring BEST singles 2003-2004
- 2005 - -Space of Hip-Pop -namie amuro tour 2005
- 2007 - "namie amuro BEST tour "Live Style 2006
- 2008 - namie amuro PLAY tour 2007
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נמיאה אמורו (ביפנית)
נמיאה אמורו, ברשת החברתית פייסבוק
נמיאה אמורו, סרטונים בערוץ היוטיוב
נמיאה אמורו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נמיאה אמורו, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
נמיאה אמורו, באתר ספוטיפיי
נמיאה אמורו, באתר Last.fm (באנגלית)
נמיאה אמורו, באתר AllMusic (באנגלית)
נמיאה אמורו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
נמיאה אמורו, באתר דיזר
נמיאה אמורו, באתר Yandex.Music (ברוסית)
נמיאה אמורו, באתר Discogs (באנגלית)
נמיאה אמורו, באתר Songkick (באנגלית)- נמיאה אמורו, באתר Genius
- נמיאה אמורו, באתר SecondHandSongs
נמיאה אמורו, באתר בילבורד (באנגלית)
נמיאה אמורו, באתר אמזון מיוזיק
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
