ספר מורמון

ספר מורמון
The Book of Mormon
	First Book of Nephi; Book of Helaman; Book of Alma; Third Book of Nephi; Book of Mormon; Fourth Nephi; Book of Ether; Book of Mosiah; Book of Omni; Second Book of Nephi; Words of Mormon; Book of Jacob; Book of Jarom; Book of Enos; Book of Moroni ;
מידע כללי
מאת	Mormon, ג'וזף סמית' הבן
שפת המקור	אנגלית
סוגה	כתבי קודש, נצרות, Mormon literature
הוצאה
הוצאה	כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים
תאריך הוצאה	1830

ערך זה עוסק באחד מספרי היסוד של המורמונים. אם התכוונתם למחזמר סאטירי מברודוויי, ראו ספר המורמונים (מחזמר).

ספר מורמון (במקור באנגלית: Book of Mormon) הוא מספרי היסוד של הזרם המורמוני בדת הנוצרית, הידועה גם כ"התנועה של קדושי אחרית הימים", ונחשב להתגלות אלוהית ולחלק מכתבי הקודש על ידי כל הזרמים של הדת המורמונית, כאשר הזרם הגדול שבהם הוא "כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים". הוא הודפס לראשונה באנגלית במרץ 1830 בפלמירה, במדינת ניו יורק שבארצות הברית, ומאז תורגם למעל ל-100 שפות. על פי ג'וזף סמית', הנביא והמייסד של הדת המורמונית, הספר כולל כתבים עתיקים שנכתבו במצרית עתיקה על ידי נביאים מצאצאי בני ישראל והוחבאו באדמה בארצות הברית במאה ה-5. לדבריו, בשנת 1823 נגלה אל סמית' המלאך מורוני, הראה לו היכן למצוא את הכתבים וציווה עליו להוציאם מהאדמה, לתרגמם ולהפיצם. סמית' עצמו הגדיר את ספרו כ"ספר הנכון ביותר בעולם."^[1]

רקע לכתיבת הספר

ג'וזף סמית' חי בתחילת המאה ה-19, תקופה בהיסטוריה של ארצות הברית המכונה "ההתעוררות הגדולה השנייה" (The Second Great Awakening). תקופה זו הייתה תקופה של התעוררות דתית גדולה בקרב הפרוטסטנטים בארצות הברית שהובילה להיווצרות של מספר קבוצות דתיות חדשות, חלקן בעלות אמונות משיחיות באחרית ימים שחשבו שתתרחש בקרוב. באותם ימים חי סמית' במערב מדינת ניו יורק, אזור שחווה התעוררות דתית גדולה. כחלק מהתעוררות זו, נוצרו אצל אנשים עניין וסקרנות בנוגע לסוגים חדשים של התנסויות דתיות, כולל עיסוק בקסמים ומאגיה, וניסיונות להשיג חזיונות נבואיים. כך גם צצו באותה תקופה אנשים רבים שטענו לנבואה ולכך שהם חווים התגלויות אלוהיות.^[2]^[3]בתוך הקשר זה יצא לאור ספר מורמון, עליו טען סמית' כי הוא נשלח אליו בהתגלות אלוהית.

הגרסה המורמונית

לשיטת המורמונים, המאמינים בסיפור כתיבת הספר כפי שסיפר אותו ג'וזף סמית', הספר נכתב במקור על לוחות זהב ונערך במאה ה-4 וה-5 בארץ שעתידה להיקרא ארצות הברית. הספר נכתב ונערך על ידי הנביא מורמון ובנו הנביא מורוני, שמאוחר יותר ייהפך למלאך שיגלה את הספר לסמית'. כפי שהוא כותב בהקדמה לספר, ב-21 בחודש ספטמבר 1823, נגלה אליו המלאך מורוני וציווה עליו להוציא את הלוחות מהמקום בו החביא אותם, גבעת קומורה שכיום נמצאת בעיירה מנצ'סטר שבמדינת ניו יורק, לתרגם את תכולתם ולהפיץ את הבשורה הטמונה בתוכם. על פי סמית', הספר נכתב במקור בשפה אותה הוא כינה "מצרית מתוקנת" (Reformed Egyptian), וכדי לתרגם את הספר נעזר סמית' במשקפיים נבואיים. המסורת המורמונית זיהתה משקפיים אלו לאחר מכן בתור האורים ותומים המוזכרים במקרא.^[4]^[5]

בחייו, העידו כמה ממאמיניו של סמית' כי הם ראו את לוחות הזהב מהם תרגם סמית' את ספר מורמון. סמית' החתים אחד עשר איש על עדות כי הם ראו בעיניהם את לוחות הזהב. עדויות אלו, המצויות בשני מסמכים המכונים "עדות שלושת העדים" ו"עדות שמונת העדים," מצורפות בדרך כלל כהקדמה לספר מורמון ומודפסות איתו במהדורות שמוציאה הכנסייה.^[6]

ישנם חוקרים מורמונים הטוענים כי מחקר מדעי מאשש את האותנטיות והעתיקות של ספר מורמון ואת העובדה שנכתב על ידי מספר כותבים, ולא על ידי סופר אחד.^[7] כמו כן, יש הטוענים כי ספר מורמון דומה לספרי התנ"ך העבריים בסגנונו ובמבנהו, מה שגם מאשש את זמן כתיבתו המוקדם ואת השפה המקורית בה נכתב.^[8]

ההקדמה לספר מורמון אומרת כי:

ספר מורמון הוא ספר קדוש, כמוהו כתנ"ך. הוא מתעד את מגעיו של האל עם תושבי אמריקה הקדומים, וכולל, כמוהו כתנ"ך, את דברו הנצחי של האל. הספר נכתב על ידי נביאים קדומים ברוח הנבואה וההתגלות. דבריהם, שנכתבו על גבי לוחות מזהב צוטטו וקוצרו על ידי היסטוריון נביא בשם מורמון. דברים אלו מתעדים שתי תרבויות גדולות. האחת באה מירושלים ב-600 לפנה"ס, ולאחר מכן נפרדה לשתי אומות, בני נפי ובני למן. האחרת באה מוקדם יותר, כאשר הפיץ האל את לשונות מגדל בבל. קבוצה זו ידועה כבני ירד. לאחר אלפי שנים הושמדו כולם פרט לבני למן, שהם אבות האינדיאנים. האירוע החשוב המתואר בספר מורמון הוא כהונתו האישית של ישו בקרב בני נפי בסמוך לאחר קומו לתחייה. הספר מסביר את עקרונות דבר האל ואת תוכנית הגאולה, ומסביר לאנשים מה עליהם לעשות על מנת לקבל שלווה בחיים אלו וגאולה בחיים שלאחר מכן.

— ^[^{דרוש מקור]}

הגרסה הביקורתית

לפי דעתם של חוקרים, אין ספק בכך שהספר נכתב על ידי ג'וזף סמית' עצמו. הם טוענים כי תוכן הספר וסגנונו מורים על המודרניות שלו ושאין שום בסיס היסטורי לסיפורים הנמצאים בתוכו על אירועים שהתרחשו כביכול במאות הראשונות לפני ולספירה. הם מעלים נקודות שונות המצויות בספר והמתאימות לזמן ולמקום בהם חי סמית', ומבטלים כל אפשרות לתארוך של הספר למאות הראשונות לספירה. הספר מכיל רמזים ברורים לעניינים שהעסיקו אנשים בתקופה בה סמית' כתב, כגון אוניברסליזם דתי, אנטי-מסוניות ואנטי-קתוליות.^[6]^[9] כמו כן, הצביעו חוקרים על הדמיון בין הצמיחה של המורמוניות לבין הצמיחה של תנועות דתיות נוצריות אחרות בארצות הברית, כמו השייקרים, האדוונטיסטים, הספיריטואליסטים והמתודיסטים, דמיון המראה שהדת המורמונית היא תוצר מודרני לחלוטין.^[9]

בעבר נטו מבקרי הכנסייה המורמונית לראות בג'וזף סמית' רמאי ונרקיסיסט, שהציג את עצמו כנביא וכתב ספר נבואה כחלק מתאוותו לכוח ולנשים. בשלב מסוים, אף טענו מתנגדיו של סמית' כי לא הוא כתב את הספר, אלא תוכן הספר נגנב מכתב יד של סופר בן זמנו בשם סולומון ספולדינג (Solomon Spaulding), שטרם הודפס. טענה זו התפוגגה עם הדפסת ספרו של ספולדינג, שהתגלה כחסר כל קשר לספרו של סמית'. כמו כן, טענו חוקרים וממשיכים לטעון כיום שסמית' שאב חלק מרעיונותיו מספר בשם View of the Hebrews, שנכתב על ידי סופר בשם אית'ן סמית' (Ethan Smith), גם הוא בן תקופתו של סמית'. ספר זה כלל את הטענה שהאינדיאנים הם צאצאים של בני ישראל, רעיון שתופס מקום מרכזי בספר מורמון.^[6] בעשורים האחרונים, מבקשים חוקרים של מורמוניות כגון דן פוגל, בראיין ווטרמן וג'אן שיפס להציג דעה מורכבת יותר, שאינה מקבלת את התפיסה המורמונית הדתית אך גם לא את הביקורת הגמורה על דמותו של סמית'. חוקרים אלו מציגים את סמית' כאדם בעל מניעים טובים, אך שעשה שימוש בהמצאות ושקרים משום שראה בכך הכרח כדי לשכנע אנשים לקבל את המסרים הדתיים אותם הוא ביקש להפיץ.^[10]^[11]^[12]

מבנה הטקסט והתפתחותו

מהרגע הראשון בו התחילו השמועות על הדפסתו הקרובה של ספר מורמון כונה הספר ה"ביבליה מזהב", ואף לפני הדפסתו יצאה כתבה קצרה באחד העיתונים על השמועות שנפוצו סביב כתיבת הספר. שלא כמו כתבי הקודש של היהדות, הנצרות ואף האסלאם, הספר המרכזי של הדת המורמונית יצא כולו כספר שלם וגמור מהרגע הראשון, עוד לפני קיומה של קהילה מורמונית, ולא קובץ לאורך זמן רב או אחרי מות מייסד הדת.^[13] לעומת דתות אחרות, בה הקהילה היא זו שיצרה את הספרים המקודשים שלה במהלך הזמן, בדת המורמונית ניתן לומר שהספר הוא זה שיצר את הקהילה.^[14]

על פי העדויות, הספר הוכתב על ידי ג'וזף סמית' למספר כותבים בין אפריל ליוני 1829, וכבר בשנת 1830 ראה אור הספר השלם בבית דפוס מקומי בעיירה פלמירה שבמערב מדינת ניו יורק.^[15] כתב היד המקורי נשמר בחלקו ונמצא בבעלות של הכנסייה המורמונית, וכתב היד של המדפיס נמצא כמעט בשלמות אצל "קהילת המשיח," כנסייה מורמונית שהתפצלה מהזרם המרכזי בסוף המאה ה-19. תוך שנים מועטות יחסית כבר הודפסו מהדורות רבות של הספר. עם השנים, שונה נוסח הספר כמה פעמים, ביניהם גם על ידי ג'וזף סמית' עצמו, שהכניס אלפי שינויים במהדורות שיצאו בשנת 1837 ובשנת 1840, מרביתם שינויים טיפוגרפיים או דקדוקיים.^[16]

תוכני הספר

הספר בנוי בצורה הדומה לתנ"ך, כלומר הוא ספר המורכב מספרים רבים הטוענים כי נכתבו על ידי אנשים שונים. הספר מציג נרטיב הנמשך מתקופת בית ראשון עד המאה ה-5 לספירה. מבחינת התוכן של הספר, ניתן לראות בו מיזוג של רעיונות השאובים מהתנ"ך, הברית החדשה והמסורת הנוצרית, יחד עם רעיונות חדשים וייחודיים לדת המורמונית וכאלה שרווחו במידה זו או אחרת בתקופתו של סמית'. ניתן למצוא מספר אמונות ייחודיות למורמונים בספר, כגון:

האמונה שהאינדיאנים הם צאצאי עם ישראל, שאבותיהם היגרו לעולם החדש עוד בתקופת בית ראשון, ושהשפות שלהם מקורן בשפה העברית.^[15]
האמונה כי לאחר צליבתו ותחייתו, התגלה ישו אל העמים בעולם החדש, כלומר, ביבשת אמריקה.
האמונה בציויליזציות שלמות של צאצאי בני ישראל שהתפתחו בעולם החדש, הקרויים בספר בני נפי ובני למן, וסביב ציויליזציות אלו סובבים רוב סיפורי ספר מורמון.
הרעיון שהעולם החדש הוא הארץ המובטחת.^[17]
ראיית חטא אדם הראשון כדבר חיובי, שכן בלעדיו לא היה קיים המין האנושי.^[15]^[18]
האמונה כי שחורים הם צאצאי חוטאים וכופרים, ושצבע עורם מצביע על קללת האל עליהם. קללה זו גם חלה על כל אדם לבן ה"מערב את זרעו" עם האדם השחור.^[19] (אמונה זו אינה מקובלת כיום ברוב הזרמים של הדת המורמונית)

רעיונות רבים המצויים בספר מורמון ניתנים לקישור לרעיונות אמריקניים שהתקיימו בזמנו ולפני זמנו של סמית', וישנו קשר מובהק בין הספר והדת לבין עולם החדש, יותר מכל דת אחרת. דבר זה גרם לטולסטוי לכנות את המורמוניות "הדת האמריקאית."^[20]

היחס לספר מורמון בכנסייה המורמונית

ספר מורמון נחשב על ידי המורמונים לספר קדוש, והוא מהספרים המרכזיים של אמונתם, יחד עם התנ"ך, הברית החדשה, וכתבים אחרים של ג'וזף סמית' ושל הנביאים שהנהיגו את הכנסייה אחרי מותו כגון "האמונה והבריתות" (Doctrine and Covenants), ו"הפנינה יקרת הערך" (Pearl of Great Price).

שנים רבות תפס הספר עצמו מקום קטן יחסית בלימודי הכנסייה ובדרשות של מנהיגיה, שהתבססו בעיקר על כתבי הקודש הנוצריים ועל תאולוגיה ורעיונות שהתפתחו לצד ספר מורמון ואחריו. המנהיגים המוקדמים של הכנסייה נטו לצטט את הברית הישנה והחדשה בערך פי עשרים מאשר את ספר מורמון. הספר עצמו נחשב אמנם לאבן יסוד של האמונה המורמונית, אך הודגש קיומו והתגלותו הנסית יותר מהתוכן והרעיונות שנובעים מתוך הספר. הספר נתפס כהוכחה לכך שאלוהים ממשיך להתגלות אל בני אדם גם בתקופה המודרנית. כמו כן, המורמונים ראו בקיום הספר סימן לכך שאחרית הימים ושיבת ישו יתרחשו בקרוב יחד עם המרה גמורה של האוכלוסייה הילידית של ארצות הברית לדת המורמונית.^[5]

בסוף המאה ה-20, ובעיקר בסוף שנות השמונים, החל ספר מורמון לתפוס מקום יותר ויותר חשוב בחיי המורמונים, והיחס אליו הפך לדומה ליחס של נוצרים פרוטסטנטים לכתבי הקודש הנוצריים. תופעה זאת כלולה בתופעה רחבה יותר של התקרבות המורמונים, תרבותית, תאולוגית ופוליטית, אל הנצרות הפרוטסטנטית האוונגליסטית בארצות הברית, תופעה שהחלה בסוף המאה ה-20, והמשיכה בראשית המאה ה-21.^[21]

תרגומי ספר מורמון

ספר מורמון תורגם לשפות רבות. בשנת 1981 יצאה בסולט לייק סיטי שבארצות הברית (העיר בה מצוי מקדשם של המורמונים), מהדורה עברית מנוקדת ונרחבת ובה 'קטעים נבחרים מתוך ספר מורמון'. בשנת 1988 יצא במיזורי תרגום מלא של הספר לעברית תחת השם 'דברי ימי הנפיטים'.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ספר מורמון בוויקישיתוף

ספר מורמון, באתר OCLC (באנגלית)
ספר מורמון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נתנאל שלומוביץ, ספר מורמון בן 190: היסטוריה אלטרנטיבית לגילוי אמריקה, באתר הארץ, 24 במרץ 2020

הערות שוליים

^ Joseph Smith, The Book of Mormon (Salt Lake City: Church of Jesus Christ of Latter-day Saints, 1921), Introduction.
^ Terryl L. Givens and Phillip L. Barlow, ed., The Oxford Handbook of Mormonism (New York: Oxford University Press, 2015), 7-8.
^ Terryl L. Givens, “Book of Mormon,” Encyclopedia of Religion in America (Washington, D.C.: CQ Press, 2010).
^ Smith, Introduction.
^ ¹ ² Givens and Barlow, 141.
^ ¹ ² ³ Givens and Barlow, 142.
^ e.g. Wayne A. Larsen, Alvin C. Rencher and Tim Layton, “Who Wrote the Book of Mormon? An Analysis of Wordprint,” Brigham Young University Studies 20 (1980): 225-251, John A. Hilton, “On Verifying Wordprint Studies: Book of Mormon Authorship,” Brigham Young University Studies 30 (1990): 89-108.
^ John Welch, “Chiasmus in the Book of Mormon,” Brigham Young University Studies 20 (1980): 69, 75-76.
^ ¹ ² Richard L. Bushman, “The Book of Mormon and The American Revolution," Brigham Young University Studies 17 (1976): 3.
^ Dan Vogel, “’The Prophet Puzzle’ Revisited,” Dialogue 31 (1998): 129-140.
^ Jan Shipps, “The Prophet Puzzle: Suggestions Leading Toward a More Comprehensive Interpretation of Joseph Smith.” Journal of Mormon History 1 (1974): 19.
^ Bryan Waterman (ed.), The Prophet Puzzle: Interpretive Essays on Joseph Smith, (Salt Lake City: Signature Books, 1999).
^ Givens and Barlow, 134-135.
^ Givens and Barlow, 136.
^ ¹ ² ³ Givens, “Book of Mormon.”
^ Givens and Barlow, 135-136.
^ Smith, 1 Nephi 2:20.
^ Smith, 2 Nephi 23-25.
^ Smith, 2 Nephi 5:21-23.
^ Leland A. Fetzer, “Tolstoy and Mormonism,” Dialogue 6 (1971): 27.
^ Charles H. Lippy and Eric Tranby, Religion in Contemporary America, (Abingdon and New York: Routledge, 2013), 189.

[1] Joseph Smith, The Book of Mormon (Salt Lake City: Church of Jesus Christ of Latter-day Saints, 1921), Introduction.

[2] Terryl L. Givens and Phillip L. Barlow, ed., The Oxford Handbook of Mormonism (New York: Oxford University Press, 2015), 7-8.

[3] Terryl L. Givens, “Book of Mormon,” Encyclopedia of Religion in America (Washington, D.C.: CQ Press, 2010).

[4] Smith, Introduction.

[הערה5-5] ¹ ² Givens and Barlow, 141.

[הערה10-6] ¹ ² ³ Givens and Barlow, 142.

[7] .g. Wayne A. Larsen, Alvin C. Rencher and Tim Layton, “Who Wrote the Book of Mormon? An Analysis of Wordprint,” Brigham Young University Studies 20 (1980): 225-251, John A. Hilton, “On Verifying Wordprint Studies: Book of Mormon Authorship,” Brigham Young University Studies 30 (1990): 89-108.

[8] John Welch, “Chiasmus in the Book of Mormon,” Brigham Young University Studies 20 (1980): 69, 75-76.

[הערה15-9] ¹ ² Richard L. Bushman, “The Book of Mormon and The American Revolution," Brigham Young University Studies 17 (1976): 3.

[10] Dan Vogel, “’The Prophet Puzzle’ Revisited,” Dialogue 31 (1998): 129-140.

[11] Jan Shipps, “The Prophet Puzzle: Suggestions Leading Toward a More Comprehensive Interpretation of Joseph Smith.” Journal of Mormon History 1 (1974): 19.

[12] Bryan Waterman (ed.), The Prophet Puzzle: Interpretive Essays on Joseph Smith, (Salt Lake City: Signature Books, 1999).

[13] Givens and Barlow, 134-135.

[14] Givens and Barlow, 136.

[הערה20-15] ¹ ² ³ Givens, “Book of Mormon.”

[16] Givens and Barlow, 135-136.

[17] Smith, 1 Nephi 2:20.

[18] Smith, 2 Nephi 23-25.

[19] Smith, 2 Nephi 5:21-23.

[20] Leland A. Fetzer, “Tolstoy and Mormonism,” Dialogue 6 (1971): 27.

[21] Charles H. Lippy and Eric Tranby, Religion in Contemporary America, (Abingdon and New York: Routledge, 2013), 189.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]