עלבון

עלבון הוא ביטוי, הצהרה או התנהגות שנחשבים משפילים או מבזים. עלבונות יכולים להיות מכוונים מתוך מטרה לפגוע או מקריים ללא כוונה תחילה. הקביעה האם דיבור או התנהגות מעליבים לעיתים קרובות היא סובייקטיבית ותלויה בנקודת מבטו של האדם הנעלב והאופן שבו הוא מתייחס לדברים. החוויה הרגשית של עלבון היא לעיתים מודעת לאדם ולעיתים היא מוסווית. תגובות שונות להעלבה יכולות להיות נסיגה, תקיפה נגדית או התעלמות.

סוגי עלבונות

עלבון התנהגותי

עלבון אינו בהכרח מילולי. כללי ההתנהגות קובעים גבולות, שאם נחצים יכולים להיות מעליבים. אורח המגיע לאירוע רשמי בלבוש לא הולם, עלול להעליב את המארח. לבוש צבאי מרושל, יתפרש בדרך כלל כעלבון לצבא ולמדיו. שימוש מכוון בסגנון דיבור מליצי, עלול להתפרש כעלבון. שריפת דגלים לאומיים, למשל, יכולה לשמש להעלבה^[1] (אך לעיתים גם לאמירה פוליטית).

עלבון מילולי

לעיתים קרובות משתמשים בניבולי פה כחלק מעלבון על מנת להגביר את הפגיעה הרגשית. חלקי גוף מסוימים יכולים להתפס כפחותי ערך; המילה במקרה זה יכולה לשמש לעלבון.

עלבונות עשויים להיות מכוונים כלפי מאפיינים שונים של האדם (כגון מראהו, רמת האינטליגנציה שלו, התנהגותו המוסרית, לקות שקיימת אצלו או מיומנותו בתחומים שונים), כלפי הרקע הדמוגרפי שלו (כגון עלבונות על רקע מגדרי, גזעני, מיני, משפחתי או דתי), ועוד.

עלבונות מתוחכמים

עלבון סמוי

אמירה, מחמאה או התנצלות הנאמרים באופן מתמם או ציני וחווים בתוכם עלבון, לדוגמה התנצלות לאחר עלבון קודם: "אני מצטער, לא תיארתי לעצמי שניתן להעליב אותך". הדובר רומז שלא משנה מה יאמרו עליך, זה בטח לא יהיה עלבון עבורך. כך שההתנצלות היא בעצם עלבון נוסף. דוגמה נוספת יכולה להיות מחמאה, שבעצם מהווה עלבון, לדוגמה: "את נראית מצוין! עלית במשקל, ויפה לך שמנה".

תפיסת העלבון

סוציולוגים טוענים שעלבונות מצביעים לפעמים על הסקת מסקנות מוטעית על אופיים או המוטיבציה של אחרים. הגם שעלבונות הם נפוצים ונאמרים לעיתים בבדיחות הדעת, האקסיומה הבסיסית בסוציולוגיה גורסת ששימוש בסגנון דיבור מבזה יוצר טעות ביחוס על המוטיבציה של אדם. אנשי אקדמיה מסווגים את ההנחות המוטעות כטעות הייחוס הבסיסית.

תפיסה תרבותית

התפיסה של שפה מעליבה משתנה בין אנשים, ולעיתים תלויה בהקשר שבה נאמרה והאנשים המעורבים. לדוגמה תושבים אפרו-אמריקאים בארצות הברית, צאצאי העבדים, תופסים את השימוש במילה nigger^[2] בצורה מעורבת. חלקם משתמשים לעיתים במילה ככינוי מחוספס להבעת חיבה זה כלפי זה, אך מתרעמים כאשר אחרים, בעיקר מקבוצות אתניות אחרות, משתמשים בה בצורה מבזה. חלק מהאפרו-אמריקאים נעלבים מכל שימוש במילה, גם בין חברים, בטענה שהשימוש בה, גם כסימן לעוצמה, מהווה בעצם הפחתת ערך עצמית, ומשפילה באופן כללי את כלל האוכלוסייה האמריקאית אפריקאית. דוגמה נוספת היא השימוש (אפילו כבדיחה) בסטריאוטיפים, לדוגמה בדיחה על הקשר בין אדם ממוצא פרסי עם קמצנות, בין אדם ממוצא מרוקאי עם עצבנות או אדם ממוצא רומני עם גנבה.

התמודדות עם עלבון

העלבה עלולה ליצור אצל הנעלב "כעס" או טינה על המעליב הכורכת בחובה תגובת ה"תקוף", או לחלופין התכנסות פנימה המוגדרת כתגובת "ברח" ועשויה להכניסו לדיכאון.

בחז"ל^[3] שיבחו את הנעלב ואינו משיב, ואמרו: "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין – עליהן הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגברתו".

החוק וחופש הביטוי

מדינות ורשויות מקומיות רבות אוכפות איסורים כנגד גסות רוח, דיבור תוקפני או פוגעני ומשאירות לרשויות החוק את הסמכות להחליט מה נחשב עלבון ומה לא. בישראל חוק איסור לשון הרע עוסק בהגנת כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. סעיף 288 לחוק העונשין קובע איסור על העלבה בתנועות, במילים או במעשים של עובד הציבור בעת מילוי תפקידו. עם זאת עלבון המתבצע במסגרת סאטירה אומנותית, כגון רומן, סרט קולנוע או שיר יוגן בדרך כלל במסגרת חופש הביטוי.