פרנקים ריפוארים

הפרנקים הריפוארים (בלטינית: Ripuarii או Ribuarii) היו אחת משתי הקבוצות העיקריות של הפרנקים המוקדמים, וזה השם שיושם בסופו של דבר על השבטים שהתיישבו בטריטוריה הרומאית של שבט האובים (Ubii), עם בירתה בקלן על נהר הריין. שכניהם המערביים היו הפרנקים הסאלים, אשר צוינו בשם זה כבר ברשומות הרומיות המאוחרות, והתיישבו באישור אימפריאלי בתוך האימפריה הרומית, כיום בחלק הדרומי של הולנד ובבלגיה, ולאחר מכן הרחיבו את השפעתם לתוך החלק הצפוני של צרפת מצפון לנהר הלואר, ויצרו את האימפריה הפרנקית.

גם "הסאלים" וגם "הריפוארים" היו שמות חדשים וייצגו קיבוצים חדשים של קבוצות שבטיות ותיקות יותר על גבול הריין הרומי. אבותיהם של הריפוארי חיו במקור על הגדה הימנית של הריין, שם הייתה היסטוריה ארוכה של מגע ידידותי ולא ידידותי. תחת לחץ אויביהם הצפוניים, הסקסונים, הם הצליחו לחדור לראשונה לגדה השמאלית של הריין בשנת 274 לספירה. בשנים הכאוטיות שלאחר ההתמוטטות הסופית של השלטון הרומי במערב אירופה, הם הצליחו לכבוש את העיר הרומית קלן ואת חבל הריין התחתון והתיכון בנורדריין-וסטפאליה של ימינו.

פרטים היסטוריים מעטים ידועים לפני שממלכת חבל הריין הפכה בסופו של דבר לחלק חשוב מהאימפריה הפרנקית המרובינגית בתת-הממלכה הידועה בשם אוסטרזיה, שכללה גם את האזור הסאלי המקורי דובר הגרמאנית. אוסטרזיה כללה לא רק את ריינלנד-פפאלץ, אלא ככל הנראה את כל הפרובינקיה גרמאניה אינפריור (ששמה שונה באימפריה הרומית המאוחרת לגרמאניה סקונדה) ופרובינקיה גאליה-בלגיקה סקונדה. הגבול בין אוסטרזיה לנויסטריה היה סילבה קרבונריה בוולוניה המודרנית, אך ההגדרה המדויקת של אזור יער זה אינה ברורה כעת.

על הגדה הימנית של הריין, שלטו הפרנקים הריפוארים על אגן הנהר מיין, בשנים מאוחרות יותר נקרא גם פרנקוניה, אחת מחמש הדוכסויות השבטיות , שמהן נוצרה באמצע המאה ה-9 ממלכת גרמניה.

במאה ה-7 פורסם קודקס חוקים לאוסטרזיה בשם החוק הריפוארי. לאחר שלטונו של המלך הפרנקי הסאלי דגוברט הראשון, בשנת 639, השתלטו בהדרגה המאיורדומי האוסטרזים הקרולינגים על השלטון בממלכה, והפכו את אוסטרזיה ללב לבה של האימפריה הקרולינגית.

שמם

לשם "ריפוארים" יש בבירור משמעות של "אנשי נהר", אך הדרך המדויקת בה התפתח השם אינה ברורה וייתכן שכללה גם לטינית וגם גרמאנית.

הצורה הלטינית הרגילה היא Riparii, כלומר "[גברים] של גדת הנהר". הביטוי "milites rip(ari)ensis" היה מונח לטיני ששימש עבור חיילי גבול על גבולות נהר, לפחות על הדנובה והרון. יורדנס התייחס בדרך זו לחיילים מגאליה, שנלחמו תחת המצביא הרומי אאטיוס, אך אויגן אוויג (Eugen Ewig) טען שניתן למצוא את החיילים הללו בכתב היד נוטיטיה דיגניטטום, במחנה על נהר הרון. במאה ה-7, הארץ סביב קלן תוארה כ-"ripa Rheni", ולכן נראה ברור שהמילה הלטינית לגדת נהר שימשה לעיתים לתיאור האזור.

עם זאת, הצורה Ripuarii היא יוצאת דופן, והוסברה על ידי שם ילידי היפותטי (גרמאני) העומד בבסיסו של הלטיני. כינוי עצמי היפותטי זה עשוי להיות משוחזר בתור hrepa-waren, "אנשי [גדת-]נהר", או hreop-wehren, "מגיני [גדת-]נהר".

לעומת זאת, ייתכן שהצורה Ripuarii נובעת גם מהשאלה של המילה הלטינית Riparii לגרמאנית. דעה זו מבוססת על צמד מילים שניתן ב- Summarium Heinrici, מהדורה מהמאה ה-11 של איזידורוס מסביליה, המציינת את המקבילות של הגרמנית העילית העתיקה של כמה מילים בלטיניות, כולל Ripuarii: Riphera. המילה Riphera משוחזרת טקסטואלית ל-ripfera, אלא שפונטית, -ripf לא יכול לבוא מ-rip.

אפשרות שלישית היא שהשם Ripuarii היה מילה מעורבת מלכתחילה, אולי ripwarjoz. נראה שהוא מקביל לצורה המאוחרת, Ribuarius, שבה הצורה הגאלו-רומית ribbar מחליפה את הצורה הרומית ripa. מהצורה הגאלו-רומית הגיעה המילה הצרפתית rive, "גדה", וקבוצת מילים המבוססת עליה.

היסטוריה

קלן הרומית, העיר הראשית של הפרנקים הריפוארים.

המונח פרנקים מופיע לראשונה במאה ה-3, כמצויים על בגדה הימנית של הריין. בין השבטים שחיו באותו אזור בתקופה הרומית היו הסיקמברים , הכמאבים , הברוקטרים, הכטוארים והטנכטרים . הפרנקים החליפו את השבטים העתיקים יותר בתיעוד וכנראה מייצגים ברית חדשה של כולם או חלקם.

פרנקים עצמאים אלה חצו את הריין לעיתים קרובות כדי להקים שם בסיסים שמהם פשטו הלאה לתוך האימפריה הרומית. הרומאים קנו בסופו של דבר שלום על ידי הענקת חופש להתיישב בגדה השמאלית תמורת שיתוף פעולה בשמירת השלום. רבים מהפרנקים הללו עלו למשרות גבוהות באימפריה.

באזור של הריפוארים, הריין הוגדר כגבול של האימפריה הרומית תחת שלטונם של הקיסרים המוקדמים. הרומאים יצרו שתי פרובינקיות: גרמאניה סופריור (העליונה) וגרמאניה אינפריור (התחתונה). קו ההפרדה סומן ונשמר על ידי בסיס מרכזי במיינץ. גרמאניה התחתונה, שהתמודדה מול הריפוארים, הפכה מאוחר יותר ל"גרמאניה סקונדה". בין הערים הרומיות באזור זה היו קסטרה וטרה (Castra Vetera, קסנטן ), קלן ובון.

הרבה לפני הפרנקים, האובים (Ubii), שעברו רומניזציה, היו העם הגרמאני העיקרי באזור קלן מאז הקיסרות הרומית הקדומה. הם הורשו לעבור מהצד השני של הריין. קולוניה אגריפיננסס (Colonia Agrippinenses, קלן ) הוצבה ביניהם כמושבה רומית כדי לסייע להם מפני פולשים. בעוד שהאובים נעו תחת לחץ הסואבים מזרחה מהם, שבטים אחרים תחת לחץ דומה של שכנים רחוקים יותר החליפו אותם בגדה הימנית של הריין, ובהם הברוקטרים, הטנכטרים, הסיקמברים והאוסיפים. אלה נותרו בקשר עם הפרובינקיה של האובים, כפי שמתואר על ידי טקיטוס בנוגע למרד הבטאווי . סביר להניח שכל השבטים הגרמאניים האלה שעברו רומניזציה יחסית, הם חלק ממקורם של הריפוארים במאות מאוחרות יותר.

הפרנקים הריפוארים נכנסו לתיעוד ההיסטורי, כשהם נכללים במחוז הליבה הפרנקי של אוסטרזיה. הם נזכרים ברשימות צבא רומיות, וההיסטוריון הרומי יורדנס (המאה ה-6) מזכיר בחיבורו "גטיקה" כמה ריפוארים לא ידועים שלחמו כאנשי עזר של הרומי פלביוס אאטיוס בקרב שאלון בשנת 451 כנגד השבטים ההונים בפיקודו של מלכם אטילה, שהסתיים בניצחון הקואליציה הרומית. הפרנקים הריפוארים נלחמו בקרב זה לצד הפרנקים הסאלים, וסביר להניח שהיו במעמד של בעלי ברית (foederati). הם נלחמו גם לצד המצביא הרומי איגידיוס נגד הוויזיגותים עד ניצחונו בקרב אורליאן בשנת 463.

גרגוריוס מטור (המאה ה-6), ב"היסטוריה של הפרנקים". הוא אומר שהפרנקי הסאלי כלוביס, המלך הראשון של כל הפרנקים והמלך הראשון שהמיר את דתו לנצרות, הכפיף לשלטונו את הריפוארים, שהיו קודם לכן עצמאים. מבלי לכנות את האנשים כריפוארים, אך תוך התייחסות לקלן ולסביבתה, גרגוריוס מטור מסביר כיצד הם ויתרו מרצונם על ריבונותם לכלוביס. מחוז קלן היה תחת שלטונו של סיגוברט הצולע , לוחם ותיק שנלחם לצד כלוביס במלחמות נגד האלמאנים. הוא כונה "הצולע" בגלל פצע שספג בקרב טולביאק בשנת 496, השנה בה המיר כלוביס את דתו לקתוליות. כלוביס האמין שהוא ניצח עקב קריאתו בשמו של ישו וכעת היה לו מנדט מאלוהים לנצר את כל נויסטריה. זה היה תהליך ארוך שלא חף מהתנגדות.

בשנת 509 הוא שלח שליח לכלודריך , כדי להצהיר שאם אביו, סיגוברט, ימות, הוא, כלוביס, יצטרף לברית עם כלודריך. כשסיגוברט ישן בצהריים באוהל שלו ביער שמעבר לנהר הריין מקלן לאחר הליכה, הרוצחים השכירים של כלודריך הרגו אותו. כלודריך הציע לכלוביס חלק מאוצרו של סיגוברט כפיתוי. כלוביס שלח שליחים שסירבו לאוצר אך ביקש לראות אותו. כשנענה לבקשתם להכניס את זרועותיו לתוכו כדי שיוכלו לראות עד כמה הוא עמוק, חוסל כלודריך במכת גרזן.

כשהגיע בעצמו, כינס כלוביס את אזרחי קלן, הכחיש את הרציחות, ואמר "זה לא בשבילי לשפוך את דמו של אחד מחבריי המלכים, כי זה פשע..." הוא יעץ להם להעמיד את עצמם תחת חסותו, ולאחר מכן הוא הוכתר למלך בהצבעה קולית. בכך הוכרזה הממלכה העצמאית של הפרנקים הריפוארים על ידי העם באספה אחת בשנת 509.

גרגוריוס מטור כותב: "לאחר מותו של תיאודבלד (בערך בשנת 555), השתלט לותאר על אדמות הפרנקים הריפוארים". ברור שתיאודבלד החזיק בהם. הוא היה בנו של המלך תיאודברט הראשון, שהיה בנו של תיאודריך הראשון, בנו של כלוביס, כמו לותאר. כלוביס מת בשנת 511 והשאיר את ממלכתו לארבעת בניו, תיאודריך, כלודומר, כילדברט ולותאר. חלק מהירושה הזו הייתה ארצם של הפרנקים הריפוארים. העובדה שהיא הותקפה על ידי סקסונים, שנכנסו אליה מארצם ו"הותירו שממה עד לעיר דויץ ", מזהה את הארץ סביב קלן כנמצאת בשטחם.

לאחר מותו של לותאר בשנת 561, ירשו ארבעת בניו את הממלכה במשותף. סיגיברט קיבל את החלק שהיה קודם לכן של תיאודריך (אוסטרזיה) והקים בירה בריימס.

שפה

אין עדויות ישירות לשפה הפרנקית הקדומה. מתוך כ-1,400 כתובות לטיניות בגרמאניה אינפריור קצת יותר מ-100 הן מהאדמות הכפריות של האובים הגרמאנים, שאליהם יעברו הריפוארים. הכתובות שכיחות ביותר במאה ה-3. רובן מהערים הגדולות של גרמאניה אינפריור. בגדה הימנית של הריין, שם מוצאם של הריפוארים, אין שפע כזה של כתובות לטיניות. שינוי העיצורים בגרמאנית העליונה התרחשה מדרום לאזור הנקרא קו בנראת . הריין חוצה אותו בסביבת דיסלדורף. קטע הריין הכולל את קלן יוצר את מה שמכונה "מניפה ריינית" , שם נמצאים ניבים היוצרים שלבי ביניים בין הולנדית לגרמנית עילית.

חוקים ריפואריים

במחצית הראשונה של המאה ה-7 קיבלו הריפוארים את החוק הריפוארי (Lex Ripuaria), קודקס חוקים החל רק עליהם, מהפרנקים הסאלים השולטים. הסאלים, בהתאם למנהג הרומאים לפניהם, אישרו מחדש בעיקר חוקים שכבר היו בשימוש על ידי הריפוארים, כדי שאלה יוכלו לשמור על החוקה המקומית שלהם.

ראו גם

• פרנקים
• פרנקים סאלים

קישורים חיצוניים

• Franks, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
• אזור יישובם של הפרנקים הריפוארים בסביבות שנת 400 לספה"נ (השטח המוקף באדום)