פרעה
|
פַּרְעֹה (ברבים: פֵַּרְעוֹנִים) היה תוארם של מלכי מצרים העתיקה, שנחשבו לאלים. מקור השם מהמילה המצרית פָר-עָה, שמשמעותה "בית גדול", כלומר ארמון.
המילה שימשה לתיאור ארמון המלך, ובמהלך השנים שונתה משמעותה לתיאור המלך עצמו. הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במונח פרעה לציון מלך מצרים הייתה בתקופת תחותמס השלישי, שמלך בתקופת השושלת ה-18 (1539–1292 לפנה"ס). החל מתקופת השושלת ה-22 (945–720 לפנה"ס), נוסף תואר הכבוד פרעה לכל אחד משליטי השושלת.
המקרא, לרבות ספר שמות, משתמש בתואר פרעה כשם עיקרי למלך מצרים, ובעקבותיו הפך השם פרעה בקרב העולם המערבי כשם נרדף למלך מצרים, וכך מתייחסים למלכי מצרים כאל "פרעונים", גם כאשר מדובר בתקופה שבה התואר עדיין לא היה נהוג.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – פרעוני מצרים |
פרעה הראשון שמלך הן על מצרים התחתונה והן על מצרים העליונה היה נערמר, מלך מצרים העליונה שכבש את מצרים התחתונה. אחריו החלה התקופה השושלתית הקדומה, שכללה את השושלת הראשונה והשנייה. השושלת השלישית, הרביעית, החמישית והשישית נקראות תקופת "הממלכה הקדומה". לאחר מכן הגיעה תקופה של חוסר יציבות, שהידיעות לגבי הפרעונים בה לא וודאיות, והיא מכונה "תקופת הביניים הראשונה", וכוללת את השושלות השביעית עד האחת־עשרה. השושלת השתים־עשרה מכונה "הממלכה התיכונה". אחריה החלה תקופת הביניים השנייה, גם היא מאופיינת בחוסר יציבות, חלקו בעקבות התחזקות והשתלטות החיקסוס. תקופה זאת כללה את השושלת השלוש־עשרה, הארבע־עשרה, החמש־עשרה, השש־עשרה והשבע־עשרה. חלקן שלטו במקביל זו לזו וחלקן היו ממוצא כנעני-חיקסוסי. לאחר מכן החלה תקופת הממלכה החדשה, שכללה את השושלות השמונה־עשרה, התשע־עשרה והעשרים. אחריה החלה תקופת הביניים השלישית – השושלות העשרים ואחת עד העשרים וחמש. אחריה, התקופה המאוחרת שכללה את השושלת העשרים ושש. לאחר מכן נכבשה מצרים על־ידי האימפריה הפרסית, והשושלת העשרים ושבע כוללת את מלכי האימפריה הפרסים שראו את עצמם כפרעונים. השושלות העשרים ושמונה עד השלושים הקצרות שמרו על עצמאות מול הפרסים, אך השושלת השלושים ואחת חזרה לכלול את מלכי האימפריה הפרסית שהשתלטה שוב על מצרים. לאחר מכן כבש אלכסנדר הגדול את מצרים, קיבל את התואר פרעה שהועבר לשניים מבני משפחתו, ואחריו עבר לבית תלמי. בנפול בית תלמי בוטל התואר, והשלטון במצרים הועבר לנציב מטעם האימפריה הרומית.
במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפחות שישה ממלכי מצרים בתקופות שונות מוזכרים במקרא בכינוי "פרעה":
- בתקופת אברהם: בספר בראשית מסופר כי בשעת ירידתו של אברהם אבינו למצרים, בעקבות רעב בארץ כנען, נלקחה אשתו שרה, שהייתה יפה מאוד, לבית פרעה. כעונש על כך לקה פרעה ב"נגעים גדולים", והשיב אותה לאברהם (בראשית, י"ב, י'–כ').
- בתקופת יוסף: פרעה הוא דמות מרכזית בסיפור יוסף ואחיו בסוף ספר בראשית. הוא מוזכר לראשונה בתיאור מכירת יוסף כעבד לפוטיפר "סריס פרעה". בהמשך מסופר כי יוסף פתר את חלומותיו ומונה למשנה-למלך בשנות הרעב, ובעקבותיו כל משפחת יעקב ירדה למצרים והתגוררה בארץ גושן.
- בתקופת משה: בתחילת ספר שמות מצוין ”וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף”[1], אך גם המלך החדש קרוי פרעה, וספר שמות עוסק בו בהרחבה, בתיאור שעבוד מצרים ויציאת מצרים. פרעה מוזכר גם בספרי תנ"ך נוספים, הן במסגרת אזכור יציאת מצרים (למשל בספר תהלים) והן בתיאור מלכים מאוחרים יותר, המוזכרים בספרי הנביאים.
- בתקופת שלמה: על פי ספר מלכים היו לפרעה קשרים טובים עם שלמה מלך ישראל, שנשא לאישה בתו[2].
- פרעה נכו: מכונה במקרא "פרעה נכה"[3], "פרעה נכו"[4] או סתם "נכו"[5]. הוא מוזכר בעיקר בתיאור הקרב שערך במגידו מול יאשיהו מלך יהודה בסוף תקופת בית ראשון, בדרכו לכרכמיש להילחם לצד אשור מול בבל. לאחר מות יאשיהו בקרב הומלך יהואחז בנו, אך חודשים ספורים לאחר מכן הגלה אותו פרעה למצרים, והמליך במקומו כשליט בובה את יהויקים אחיו.
- פרעה חפרע: מוזכר במקרא פעם אחת, בנבואת ירמיהו: ”כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ”[6].
שישק מלך מצרים מוזכר במקרא כמי שסיפק מקלט לירבעם כשנמלט מפני שלמה, ובתקופת רחבעם עלה על ירושלים, אולם הוא אינו מכונה בתואר "פרעה", אלא "מלך מצרים" בלבד.
פירוש השם במדרש ובקבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוצר המדרשים מובאת אגדה אודות מתן שמו של פרעה, לפיה אדם מארץ שנער, ששמו "ריקיון", עלה לגדולה במצרים ונשא חן בעיני המלך, ונקרא שמו פרעה:
ויען המלך ויאמר לרקיון לא תקרא עוד רקיון כי אם פרעה יהיה שמך אחרי אשר נפרעת מס מן המתים, ויקראו את שמו פרעה ... ותנתן דת במצרים וימליכו עליהם את רקיון-פרעה תחת יד אשוירוש מלך מצרים ... ויקח רקיון-פרעה את מלכות מצרים בחזקת היד ובערמה וישם פריעת מס על כל יושבי מצרים, על כן קראו שמו פרעה ... ויכתבו כתב דת וחוק לקרוא לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים פרעה.
— אוצר המדרשים (אייזנשטיין), מעשיות, עמוד 332-3
האר"י הקדוש מקשר את השם "פרעה" לעניין פסח ואומר כי פרעה הוא "פה רע" ופסח "פה סח" ומבאר שהגלות והגאולה קשורים בסוד הפה. פרעה רומז על טומאת מצרים - "מ"ט שערי טומאה" (שעל פי חז"ל הייתה הגדולה ביותר בהיסטוריה) וכאן מביא האר"י שפרעה מרמז שהיה פרוע מלשון פורענות. ועל כן "פה סח" שעל ידי כח הפה כגון תפילה ותחנונים, אמירת סדר פסח וברכות לתיקון המאכל[7] אפשר להינצל מאותה טומאה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרנסיס לואלין גריפית' וסר אלן גרדינר, Egyptian Grammar, Being an Introduction to the Study of Hieroglyphs, The Journal of Egyptian Archaeology 13, 1927, עמ' 279 doi: 10.2307/3853984
- גארי שו, The pharaoh: life at court and on campaign, ISBN 978-977-416-574-0
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרעה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- פרעה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרעונים, דף שער בספרייה הלאומית- רשימת מומיות של פרעונים שונים מחולקת לשושלות
- פרעה מלך מצרים, ד"ר חיים גבריהו, אתר דעת
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על משמעותו של פסוק זה מתקיימת מחלוקת בתלמוד: ”רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א')
- ^ ספר מלכים א', פרק ג', פסוק א'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ט
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ו, פסוק ב'
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ד, פסוק ל'
- ^ ראו מה שכתב המשנה ברורה בסימן ו' בשם האר"י שהביא: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" ספר דברים, פרק ח'