קולומיאה
| |||
בית העירייה | |||
מדינה | אוקראינה | ||
---|---|---|---|
אובלסט | איוואנו-פרנקיבסק | ||
ראש העיר | יורי אוצ'רנקו | ||
תאריך ייסוד | 1240 | ||
שטח | 40.72 קמ"ר | ||
גובה | 300 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 60,821 (1 בינואר 2022) | ||
‑ צפיפות | 1,503 נפש לקמ"ר (2005) | ||
קואורדינטות | 48°31′50″N 25°02′25″E / 48.530556°N 25.040278°E | ||
אזור זמן | UTC +2 | ||
http://www.ko.if.ua | |||
קולומיאה (באוקראינית: Коломия; בפולנית: Kołomyja; ביידיש: קאלאמיי) היא עיר באובלסט איוואנו-פרנקיבסק אשר באוקראינה שאוכלוסייתה ב-2021 מנתה 61,140 נפש.
העיר השוכנת במערב אוקראינה לגדות נהר פרוט, שימשה כבירת פוקוטיה, אזור השייך לחבל גליציה ההיסטורי, שבמהלך המאות האחרונות עבר מיד ליד. מהווה כיום מרכז מנהלתי של הראיון קולומיאה. בתחום העיר עוברים שלושה נחלים, נחל קולומיקה הזורם ממערב, קריניצה ששימש כמקור המים העיקרי של העיר ופלבניה (או קלבניה) במזרח.
העיר מהווה צומת תחבורה ומרכז תעשייתי (טקסטיל, הנעלה, עיבוד עץ, נייר ומכונות).
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש שתי סברות מהו המקור לשמה של העיר, האחת סוברת שהשם קולומיה הוא שיבוש של המילה קולוניה (מושבה) כי המקום היה בעבר מושבת מסחר והאפשרות השנייה היא שהעיר קרויה על שם מלך הונגרי בשם קולומאן שבא ב-1199 לעזרתו של נסיך רוסי והקים במקום מחנה שממנו התפתחה העיר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר מוזכרת לראשונה בכתובים ב-1240, בתקופה בה המונגולים חדרו לרוסיה, כאשר השתייכה לרוס של קייב. לאחר התפרקות נסיכות קייב השתייכה העיר לנסיכות גליציה-ווהלין. ב-1340 סופחה לפולין על ידי המלך קזימיר השלישי, באותה תקופה הפכה העיר למרכז סחר אזורי ואוכלוסייתה גדלה. ב-1412 מישכן המלך ולדיסלאב השני עקב המלחמה עם המסדר הטבטוני את פוקוטיה לאלכסנדר, שליט (הוספודר) מולדובה אולם הריבונות על העיר נשארה פולנית. ב-1424 אחרי שהוחזר החוב והעיר חזרה לבעלות המלך, הוענקו לה זכויות מגדבורג. ב-1443 הוענקה לעיר הזכות לסחור במלח בישול.
ב-1540 הורשו היהודים רשמית להתיישב בעיר. בין 1589 ל-1616 העיר הייתה תחת כיבוש עות'מאני.
עם חלוקתה הראשונה של פולין ב-1772 עבר האזור לשליטת האימפריה האוסטרית. עם סיום מלחמת העולם הראשונה והתפרקותה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, לפי הסכם ריגה צורפה קולומיאה לשליטת פולין.
ב-17 בספטמבר 1939 עקב הסכם ריבנטרופ מולוטוב נכבשה קולומיאה על ידי ברית המועצות. ב-1941 נכבשה על ידי הגרמנים שהשמידו את רוב היהודים. לאחר סיום המלחמה סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית עד התפרקותה של ברית המועצות ב-1991 ומאז באוקראינה העצמאית.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר שהייתה עיר מסחר השוכנת על צומת דרכים משכה אליה סוחרים יהודים. ב-1540 הורשו היהודים רשמית להתיישב בעיר. ב-1616 הורשו לרכוש חלקת אדמה לבניית בית כנסת.
ב-1648/9 בגזירות ת"ח ת"ט הרגו כוחות חמלניצקי כ-300 יהודים. הקהילה התאוששה לאיטה וב-1765 מנתה 1,072 נפש.
ב-1772 עם השתלטות אוסטריה הוטל על היהודים מס על נישואים, בשר כשר, בתי כנסת ועוד. אולם הקהילה שהתבססה על מסחר התרחבה וב-1812 מנתה 2,033 נפש. ב-1860 קיבלו היהודים רשות לרכוש נכסי דלא-ניידי. בשנת 1882, אחרי סלילת מסילת הרכבת לבוב-צ'רנוביץ ופריחת המסחר, מנתה העיר 24,000 נפש מתוכם 12,000 יהודים. אחוז זה נשמר עד מלחמת העולם השנייה.
במחצית השנייה של המאה ה-19 כיהן כרב העיר רבי הלל ליכטנשטיין, שנודע בכינוי "רבי הלל מקולומיאה". רבנים נוספים ששימשו ברבנות העיר היו רבי אורי שרגא פייבל שרייער תלמידו של רבי אברהם דוד מבוטשאטש, שכיהן אחר כך כרבה של ברדשין, רב נוסף ששימש כראב"ד קולומיאה (ובהמשך כראב"ד פשמישל) היה הרב גדליה שמלקיש, מנהיג המזרחי בגליציה ואחיינו של הרב יצחק יהודה שמלקיש. אחרי הרב שמלקיש, כיהן הרב ישראל יוסף לאו שנרצח בשואה.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 מנתה קהילת יהודי קולמיאה כ-14,500 יהודים והייתה הקהילה היהודית השלישית בגודלה בגליציה כולה (אחרי קרקוב ולבוב). הקהילה הייתה קשורה ארגונית ותרבותית לקהילות בוצ'אץ' וסניאטין ובבחירות לפרלמנט האוסטרי ייצג את שלוש הקהילות נציג אחד.
ב-17 בספטמבר 1939 סופחה קולומיאה לברית המועצות ואלפי פליטים יהודים נהרו אליה מהשטח שנכבש על ידי הגרמנים.
ב-30 ביוני 1941 עזבו הכוחות הסובייטים את העיר, ובמשך יומיים האוקראינים ערכו פוגרום ביהודים, עד בואו של הצבא ההונגרי שהשליט מעט סדר. בתחילת אוגוסט 1941 הגיעו הגרמנים, הקימו יודנראט, חייבו את היהודים לשאת טלאי מגן דוד צהוב והטילו עליהם קנסות כספיים.
ב-12 באוקטובר 1941 הייתה האקציה הראשונה, בה הובילו הגרמנים כ-3,000 יהודים ליער שליד הכפר שפרוביץ' ורצחום. ב-6 בנובמבר הובלו מאות יהודים נוספים אל בורות ההרג ביער. ב-23 בדצמבר הובאו לבורות ההריגה כל היהודים בעלי אזרחות זרה, כ-1,200 נפש ונרצחו.
אחרי עוד מספר פעולות הרג רוכזו כ-18,500 יהודים בגטו המקומי, חלקם הובאו מאוברטין השכנה אשר באותה עת "נוקתה מיהודים" ומאז לא פסק הרצח. חלק מתו במקום ממחלות. חלק נרצחו בגטו על ידי הנאצים ועוזריהם האוקראינים וכ-16,000 נשלחו לבלזץ. במקביל הזרימו הנאצים אל הגטו את יהודי הכפרים שבסביבה. באקציה של ה-4 בנובמבר 1942 רצחו האוקראינים שלוחי הנאצים למעלה מ-5,000 נפש.
ב-2 בפברואר 1943 הוכרזה העיר כ"נקייה מיהודים". כאשר הגיע הצבא הרוסי ב-29 במרץ 1944 יצאו ממחבואם מספר מועט של יהודים שהצליחו לשרוד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים צבי תאומים, זיכרון לראשונים, קולומיה, תרע"ד, באתר היברובוקס
- ספר זיכרון לקהילת קולומיה והסביבה. בעריכת דב נוי ומרדכי שוצמן, הוצאת ארגון יוצאי קולומיה והסביבה בארץ ובתפוצות, 1972.
- עיר ויהודיה מאת שלמה ביקל, תרגם מיידיש שמשון מלצר, בהוצאת מוסד ביאליק, 1967.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של קולומיאה
- פנקס קאלאמיי ספר זיכרון לעיר (ביידיש), ניו יורק, 1957
- דב נוי ומרדכי שוצמן, ספר יזכור לקהילת זיכרון לקהילת קולומיה והסביבה, בספריית העיר ניו יורק
- קולומיאה ביד ושם
- קולומיאה (Kołomyja), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- טרזה פולין, קולומיאה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 790–793), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- עולמות שחרבו - קהילות בשואה באתר חברה קדישא ת"א יפו
- קולומיאה מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
- עדות שמואל הורוביץ
- קהילת קולומיאה באתר ג'ואישג'ן
- קולומיאה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "קולומיאה", באתר השטעטל הווירטואלי
- קולומיאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קולומיאה (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית