קלואזוניזם

קלואזוניזם היא טכניקה וסגנון ציור מהזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי, שהתפתחה בסוף המאה ה-19. המושג נתבע על ידי מבקר האמנות אדואר דוז'רדן (Édouard Dujardin) במהלך תערוכת סלון האמנים העצמאיים במרץ 1888 והתייחס ליצירתם של אמיל ברנאר ‏ (Émile Henri Bernard,‏ 1941-1868), פול גוגן ופול סרוזייה (Paul Sérusier)‏ (1927-1864). סגנונם של אמנים אלו מתאפיין בשימוש בצורות דו-ממדיות, המוקפות בקו מתאר שחור עבה, וצבועות בצבעים לוקאליים. אמנים אלו דחו את מוסכמות העבר, הן במישור האישי והן במישור האמנותי. במישור האישי, חיפשו תחליף לחיים בחברה העירונית, כמו גוגן שחיפש "גן עדן פרטי" באיי הדרום של צרפת, במרטיניק וסיים את חייו בטהיטי.

שמו של הסגנון מתייחס לטכניקה ליצירת חלונות ויטראז' צבעוניים מימי הביניים הקרויה קלואזונה (cloisonné) בה חיברו זכוכיות צבעוניות באמצעות אמייל פורצלן, שיצר לאחר כמה ימים פס חיבור שחור בין הזכוכיות, בדומה לקווים השחורים המקיפים את הצורות בתמונות. מבחינת השפה האמנותית, דחו האמנים את התיאור של המציאות כפי שהיא נראית, וניסו לתאר את תחושותיהם ואת התחושות של הדמויות בציורים במקביל למציאות. רעיון זה כונה סינתטיזם, סינתזה בין מציאות חיצונית ופנימית.

דוגמה לסגנון זה ניתן לראות ביצירה "עצים כחולים", 1888 של פול גוגן. ביצירה הזאת יש שימוש בצבעים לוקליים שאינם מציאותיים - למשל העצים שהגזעים שלהם מתוארים בצבע כחול ועננים כתומים. העצים, הילדים והנוף, כולם מתוארים בצורות שטוחות, המוקפות בקו מתאר שחור. יצירות נוספות בסגנון זה הן "קציר חיטה בפונט אוון", 1888, של אמיל ברנאר, ו"מסירות למר הרבוט (הסליחה)", 1893 של פול סרוזייה. המאפיינים הסגנוניים החוזרים בכולן הם צבע לוקלי, מוקף בקונטור שחור עבה, וכולן עוסקות בחיים פשוטים כתחליף לתעשייה וחיי העיר המתפתחים.

דוגמאות ליצירות

• Iron Bridges At Asniéres -Emile Bernard 1887
• Blue Trees Paul Gauguin 1888; Paris, France
• Tropical Conversation Paul Gauguin 1887
• Breton Women Vincent van Gogh 1888 Bouches-du-Rhône, France
• A Little Cat Paul Gauguin 1888 Pont even France
• Ladies of Arles (Memories of The Garden At Etten), Vincent van Gogh, 1888

גלריה

• 
  אמיל ברנאר, "דיוקן עצמי עם דיוקן של גוגן, מוקדש לוינסנט ואן גוך, 1888
• 
  אמיל ברנאר, "נשות ברטון באחו, אוגוסט 1888. ברנאר החליף את הציור הזה עם גוגן שהביא אותו לארל בסתיו 1888 כאשר הצטרף לואן גוך, שהיה חובב הסגנון הזה. ואן גוך צייר העתק בצבע מים כדי ליידע עליו את אחיו תאו
• 
  וינסנט ואן גוך, "נשות וילדי ברטון", נובמבר 1888, צבע מים בעקבות ברנאר.
• 
  פול גוגן, "חיזיון לאחר הדרשה: יעקב נאבק עם המלאך", 1888.
• 
  לואי אנקטן (Louis Anquetin), "אשה קוראת", 1890
• 
  פול סרוזייה, "השד" ("Le Talisman")‏, 1888, מוזיאון ד'אורסה, פריז

קישורים חיצוניים

• מבט אל תצוגות הקבע של מוזיאון ישראל: אמיל ברנאר
• ד"ר גל ונטורה, מבוא לאמנות מודרנית, המחלקה לאמנות בצלאל(הקישור אינו פעיל)
• Cloisonnism, Oxford Reference
• Artworks by style : Cloisonnism – WikiArt

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.